הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 באוגוסט, 2013 6 תגובות

שנת 2013 איננה שופעת בשורות טובות במיוחד, אבל הבחירות לרבנות הראשית גרמו לנו בכל זאת לרגע קטן של נחת. הכורח לפרוק את עולה של הרבנות מעל גבו של הציבור החילוני כבר איננו טעון הוכחה, ורבים מאיתנו מעדיפים להשתחרר ממנה. לכן החלק ההלכתי במערכת הבחירות הוא לא רלבנטי לאנשי שמאל. גיור "לייט" או גיור לחומרה אינם נושאים ששייכים לשמאל, וגם לא "מדינה יהודית". לשוחרי השלום בארץ יש שתי משימות, שנראות לכאורה סותרות: להינתק לגמרי מהממסד הרבני לסוגיו ובו-זמנית לשפר את היחסים עם הציבור החרדי על חשבון הדתיים הלאומנים. תבוסתו של הרב שמואל אליהו, הגזען מצפת, היא הישג לחברה הישראלית. לעומת אליהו הרב יצחק יוסף (שניצח אותו בהתמודדות) הוא התגלמות התכונות התרומיות, צירוף של מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ'.

itzhak_yosefהרב יצחק יוסף (מקור)

בהקשר הזה רצוי להדגיש: לא היינו מצביעים בעד הרב יוסף בשום הליך של בחירות אלמלא הצהרותיו המפחידות של יריבו, אבל המציאות האכזרית מלמדת אותנו שהכול יחסי. עדיין קיים הבדל בין מי שמנסה להדיר את האזרחים הערבים ומתבטא בסגנון גזעני כמו הרב אליהו לבין  הרב יוסף, שמייצג מסורת חיובית וסובלנית יותר מבחינה רעיונית ופוליטית. העובדה שהתבטאויותיו של הרב אליהו עלו לו במשרת הרב הראשי הספרדי היא ניצחון זמני של הנאורוּת, בקְרב המאסף שבו היא אולי תפסיד בסופו של דבר. גם חיי שעה קרויים חיים, ובזכותו של הרב יוסף אנחנו נושמים סתם אוויר לא ראוי, במקום הגז הרעיל שהמתין לנו לפי כל התחזיות.

תבוסתו המחפירה של הרב דוד סתיו, שנהנה מתמיכת המתנחלים, היא כבר בשורה גדולה למתנגדי הציונות הלאומנית. אין צורך לומר שהרב דוד לאו ממודיעין איננו גיבורם של חלומותינו הכמוסים, אלא יחצן-על בדיוק כמו אביו ישראל מאיר לאו, שהיה גם הוא כזכור רב ראשי חלקלק אבל ימני בעליל. לאו הצעיר יחסית הוא  לאומן שנשבע בשם "כל רגב באדמת ארץ-ישראל" ובכך אינו שונה מרוב הרבנים בכל רחבי הארץ, אלא שדווקא המחויבות שלו כלפי הרבנים הליטאים מבני ברק (ולא לחלק מרבני הכיפות הסרוגות שהמיטו עלינו את יגאל עמיר ואת ברוך גולדשטיין) מבטיחה שיפור מה לעומת הרב סתיו. התקשורת ביכתה את המכה שספגה "הציונות הדתית" וברור שהכותבים והעורכים טרם הפנימו את העובדה שהאויב העיקרי של כל תהליך שלום, הכרוך בנסיגה ובעצירת הבנייה בהתנחלויות, מקנן בסביבה הפוליטית, התרבותית והתורנית של "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט. כדאי לבלוע אפילו את הגלולה הסכרינית ששמה הרב לאו ובלבד שבנט ושותפיו ינחלו מפלה, ולוּ גם זמנית. רק אם נבין, נעכל ונפנים שלרב חלש יחסית כמו דוד לאו יש פחות פוטנציאל להסב נזק מאשר לשליחו של בנט, הרב סתיו, נוכל לפתח את הדיון בהיבטים הפוליטיים של תוצאות הבחירות לרבנות הראשית.

בתקשורת הממסדית טוענים שיותר מתשעים אחוז מכלל אזרחי ישראל היהודים נזקקים לשירותי הרבנות האורתודוקסית. אם כאלה הם באמת פני הדברים, מוטב לנו לדון בעיקר ולזנוח את הטפל. אם לא נשתחרר מהתלות הזאת, לעולם לא נוכל לבנות חברה נאורה ודמוקרטית באמת, וּודאי שאין לנו סיכוי להנחיל לכלל האזרחים את הערכים הליברליים שיאפשרו לנו לשנות את מצבנו בקהילה הבינלאומית. רוב הרבנים, שיש להם השפעה לא מבוטלת על צאן מרעיתם, מסיתים נגד השמאל, נגד הערכים ההומניסטיים ונגד התרבות הישראלית החילונית, המזוהה עם כל מה שנוצר כאן בשפה העברית המודרנית. מיסוד החילוניות הישראלית הוא חשוב: אם נמצה את האפשרויות לנישואים אזרחיים ולקבורה לא-דתית נוכל להפיץ את החילוניות כחלופה אמינה לאורתודוקסיה.

באורח פרדוקסלי יעניק הבסיס האסטרטגי האזרחי שניצור תנופה לפתיחת דף חדש ויסייע למגמה לשפר את היחסים עם החרדים על חשבון הלאומנים החשוכים של "הציונות  הדתית". עלינו לאתר בני ברית פוליטיים אד-הוק בקרב חלק מהרבנים הליטאים והש"סניקים, כדי לעזור להם לנכש את העשבים השוטים של הלאומנות הכהניסטית, שפשתה בקרב הציבור החרדי. לכן, בצד בנייה שקטה של חלופה מבוססת ואמינה של תרבות חיים חילונית, יש לטפח בקרבנו סובלנות רבה כלפי אורח החיים החרדי. תלמידי הרב יוסף שלום אלישיב עדיפים על פני תלמידי הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא. אין לצפות מרבני בני ברק ומאה שערים לאמץ את עמדות חד"ש ואפילו של מרצ בנושא השטחים. די לנו בכך שהם לא יתחבו את ההתנחלויות ואת הדתיות הלאומנית לתוך גרוננו. כדי להצליח במערכה על עצם קיומנו עלינו לסמן את היריב בקור רוח וביד בטוחה: לא ניתן לקיים גם את מדינת ישראל וגם את ההתנחלויות ומוטב לנו לשפר את היחסים עם מנהיגי החרדים בתוך הקו הירוק ולהעצים את מלחמתנו נגד רבנים גזענים ושונאי ערבים, גם אם הם "מקלים" על גרים ממניעים לאומניים.

תבוסתם של אליהו וסתיו פגעה כאמור בבנט ובכך סדקה גם את מעמדה של הברית המסוכנת בינו לבין יאיר לפיד. המכנה המשותף בין חילונים לאומנים לבין המתנחלים הוא מסוכן לכולנו, כפי שהדגשנו כאן בשבועות האחרונים. לפיד, כמו הח"כ החדש ממפלגת העבודה איציק שמולי, העמיקו אותו באמצעות החקיקה המחפירה של "השוויון בנטל", שאיננה אלא ניסיון להתגרות בחרדים ולחזק את הברית עם הפשיזם הדתי. את המוקש המסוכן של ברית חילונית-דתית על בסיס לאומני יש לפרק, לפני שהוא יפוצץ את כולנו. אנחנו לא נלחמים בדת, ולא מקיימים מלחמת תרבות נגד החרדים; תחת זאת, אנחנו מחפשים דרך למיסוד תרבות נפרדת בתוך מסגרת-על של אזרחות משותפת, על בסיס הקו הירוק אבל בלי ההתנחלויות.

קו החשיבה הזה ידריך אותנו גם בבחירות למועצת עיריית ירושלים. הלאומנות של ניר ברקת היא פסולה בעליל; עמדותיו וקשריו של משה ליאון (בעיקר עם החשוד הנצחי הכל יכול, אביגדור ליברמן) מחשידים גם אותו בעינינו. ניאלץ לחשוב היטב מהו הרע במיעוטו, ולחפש דרכים להבטחת שוויון מוחלט של האזרחים הערבים בעירנו. בסך הכול, אנחנו נתונים כאן במלכוד הקבוע שלנו: מטרות העל שלנו אינן מציאותיות ברגע זה; על פחות מהן לא נוכל להתפשר מבחינה מצפונית ואף לא מבחינה רעיונית.

חשוב להפריד בין מטרות אסטרטגיות לטקטיות: את המטרה האסטרטגית, שלום וחברה מתוקנת, לא נשיג בזמן הקרוב. היעדים הטקטיים גם הם רחוקים, אבל ניתן להתקדם אליהם. הם כוללים את המאבק בהתפשטות הטריטוריאלית, את מלחמת החורמה נגד הגזענות ואת מיסודה של שותפות חדשה עם האזרחים הערבים שתילחם בציר לפיד-בנט.

  • פורסם בכל העיר, 2 אוגוסט 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. מיקי מילר הגיב:

    זו נחמה פורתא. הרב אליהו לא נדחה משום גזענותו, אלא משום היותו נציג של הציונות הדתית. לא אמונות ודעות היו במוקד הבחירות לרבנות הראשית אלא, במפגיע, מאבק שליטה על מקור בלתי נדלה של הכנסות ושל הבטחת משרות לאנשי שלומנו. גזענותו הבוטה של הרב אליהו מעולם לא גונתה על ידי מישהו מהרבנים החרדיים, ובמאבק הנוכחי – הזעקה לגבי מועמדותו הייתה נטו של הציבור החילוני כשהחרדים מתעטפים שתיקה. גם בש"ס וגם בקרב יהדות התורה יש גרעין לאומני גזעני, שעובדת ההדרה של החרדים מן השלטון בעת הזאת לא תשנה אותה. כל שינוי של הנסיבות הפוליטיות, יש להניח, יחזיר את החרדים לבני בריתם ה"טבעיים" (מבחינתם) – הימין והציונים הדתיים. אפשר כמובן ליצור בריתות אד-הוק, אבל במבט ארוך טווח – צריך לדעת, שזה לא יחזיק מים. האיום שהחרדיות רואה בישראל החילונית, וקל וחומר ביסודות השמאליים שבה גובר על כל היגיון.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      שמחת עניים…
      מספר החרדים בהתנחלויות גדול ממספר סרוגי-הכיפות, וממילא אצל רוב החרדים העמדות כלפי הערבים קיצוניות למדי. לבחירות לרבנות אין כל קשר לדעותיו של מישהו מבין המעומעים על יחסי יהודים וערבים ועל הפתרון הרצוי לסכסוך.
      "לעזור להם לנכש את העשבים השוטים…." נו, באמת, זו גישה לא מציאותית וגם מעט מתנשאת.
      הדבר הטוב ביותר שיצא מהבחירות האלה הוא שיהיה אחד מהשניים:
      1. הרבנים החדשים יאמצו חלק מגישותיו של הרב סתיו לפתיחות רבה יותר של הרבנות (הוא, אגב, לא מתנחל ומתון יחסית גם בדעותיו המדיניות)
      2. הציבור החילוני חמשיך למאוס ברבנות ויעזר יותר ויותר בפתרונות "חוץ רבניים" כמו נישואין בחו"ל

  2. avraham shomroni הגיב:

    1) הערה: ברוח הרשימה, יש לציין לחיוב את התכנית הכלכלית האלטרנטיבית שעיבדו והציגו במשותף זהבה גלאון והרב משה גפני. (אגב, להערה ששיתוף הפעולה עלול לגרום לו נזק במחנהו הגיב גפני שאין סכנה אבל בכל מיקרה, הידידות עם גלאון שווה).

    2) שאלה: איזה אפשרויות טקטיות קיימות לקראת הבחירות העירוניות בירושלים? בינתיים, פפה ממרצ הודיע על מועמודתו.

  3. ל ב ט ל את "היהדות" נטולת המוסר הגיב:

    אנו חייבים לבטל את "היהדות". שהרי היא רוקנה ע"י ציונים ומתנחלים מכל ערך ודבר מוסרי וחיובי.
    אין זו שאלה בדבר רב זה או אחר, כפי שמציג זאת חיים ברעם. הרי כל המוסד הרבני הזה הוא המצאה של "גדולי היישוב" הציוני-חילוני ושל המשת"פים שלהם ב"ציונות הדתית". ומסירותם וכשרותם-כשרונם של אותם רבנים ממונים לעניין "יישוב הארץ" היא שקבעה את ערכם בקרב הציבור הציוני והמפד"לי.
    §§ ואשר לשוויים עבור הציבור החילוני — הרי ברור שהם רק מטילי מצוות שקשה לציבור החילוני לעמוד בהם. מה עוד שקיום אותם המצוות (בעניני "גיור", נישואים וגרושים) כרוך בתשלום עבור אותם שירותים שאין הציבור צריך או נזקק להם, אלא שהם ניתנים בכפייה. כי זה התשלום שהתירה ההנהגה החילונית להם לגבות. ובקיצור: כל עוד מנקים ומטהרים הרבנים הממונים-הנבחרים את היהדות מערכי המוסר והשלום וכופים על הציבור את אלוקיהם ש"כָּרַת אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר; לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת" – נאמר להם שאין זה האל שלנו!

  4. נפתלי הגיב:

    חיים אני מצפה בכליון עיניים למאמר פרי עיטך על פסק הדין שניתן בפרשת נתן זאדה…..
    משום מה באתרי השמאל לא מופיע שום מאמר ראוי בפרשה זו (בטח עניין של התנגשות ההטפה למוסר גבוה עם הרצון לרצות את הערבים ולא להרגיז אותם).

  5. אלכס מסיס הגיב:

    חיים כותב שנגרמה לנו "נחת" מבחירתם של שני בני רבנים ראשיים לשעבר – בקריאה חוזרת
    הבינותי שהייתי צריך להרגיש כך לא בגלל מי שנבחרו אלא בגלל אי-בחירתם של אחרים.
    כשהדיו עוד לא יבשה על מאמרו של חיים – כבר העלתה הממשלה את מחירי שירותי הדת הכפויים
    עלינו.
    הכותרת למאמר טובה אלא שהעניים אין להם סיבה ל"נחת" – משום שהם מחוייבים בהלכות הדת
    היהודית והחילונים שביניהם אינם מתקוממים כנגד כפייתה

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים