הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 באוגוסט, 2013 18 תגובות

אני מצטערת אבל אני חיבת לכתוב על זה. יכול להיות שבאמת נאמר כבר הכול על תכניתו של אמנון לוי, אבל אם יש דבר שמדגים את קיומו של 'שד עדתי' הוא היעדר התגובה מעל הבמה הביקורתית לחברה ותרבות ושמה הגדה השמאלית.

amnonlevyאמנון לוי, פנים אמיתיות: השד העדתי (צילום מסך)

למען גילוי נאות, למרות מראי המוּלָטי-אקזוטי, אני אשכנזייה, נצר מובהק למעמד הגמוני. בתה של…, נכדה של…, מרצה, למדה לתואר גבוה באוניברסיטה בחו"ל, חיה בתל אביב – בקיצור, "כל החבילה".  ככזו הייתי חשדנית כלפי תכניתו של אמנון לוי.  "מי כבר יודע מה המוצא שלו היום?", "מוצא כבר לא משמש מכשול לכלום", "זה הכול כלכלי!"

פעם שאלה אותי חברה לספסל הלימודים באוניברסיטה, שהיא עצמה הייתה ממוצא "מזרחי" כלשהו, איך זה להיות אשכנזייה ולהיראות מזרחית.  לא כל כך ידעתי מה לענות לה, שכן היא עצמה הייתה בלונדינית בהירת עור. האם היא חוותה אפליה? הטרדה מינית? המון! אבל אפליה של ממש בשל צבע עורי, עד לאותה עת זה לא היה בתודעה שלי, זה דבר שקרה לאחרים ובמקומות אחרים.

אמנון לוי פרש בפנינו את הנושא במקצועיות ראויה לשבח, גם אם במנות גדושות של מוסיקה מלודרמתית. המספרים שהביא מדברים בעד עצמם. הדמויות שראיין המחישו עד כמה המזרחים חווים דיכוי, דיכוי שלרב הוא מעודן, דיכוי של חברה מודרנית – אך דיכוי אמתי. הם נושאים את עלבון דור ההורים והסבים, את העלבון המרומז והפחות מרומז של ההווה, את הפיצול של שייך/לא שייך במוסדות חינוך, בתעסוקה, ובפוליטיקה. האם זה באמת חשוב שאנו, האשכנזים, לא רואים את זה? עצם העובדה שההגמוניה בוחרת להיות "עיוורת", וחושבת שהעיוורון שלנו הוא זה שקובע, הוא זה שעדיף – היא עדות נחרצת לדיכוי.

וכך עברתי ממצב של ספקנות למצב של הזדהות.

למען גילוי נאות אני אמריקנית שחורה. "כושית" קוראים לזה פה, באופן שמפגין חוסר מודעות לגזענות הטמונה בביטוי. ביתו של עובד דואר, נכדה של אם חד הורית ממיסיסיפי החשוכה. במהלך החודש שבו הופיעו ארבעת הפרקים של "השד העדתי" התרחשו בעולם הזהות האחרת שלי אירועים מסעירים: ג'ורג' זימרמן, שרצח את הנער השחור טרייבון מרטין, נמצא זכאי ושוחרר. הוא נמצא זכאי על ידי חבר מושבעות של חמש נשים לבנות ואחת היספנית, שראו תמונות של הנער מרטין ללא חולצה, מפגין את שריריו הצעירים ומחייך, ומיד פחדו מאונס, ולכן שחררו רוצח. במשפט הוצג הניסיון של מרטין להגן על עצמו כנגד התוקפנות הגזענית של זימרמן כעדות למסוכנות שלו.  זאת בעוד זימרמן עצמו, שעקב בפולשנות אחרי מרטין, משום שחשב שבחור שחור לבוש סווטשרט קפוצ'ון לא צריך להיות בשכונה שלו, זוכה בשל הזכות להגנה עצמית.

זמן קצר לאחר מכן, מצא בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק, שמדיניות העכב-וחפש (stop-and-frisk) של משטרת העיר ניו-יורק מפרה את זכויות האזרח של קבוצות מיעוט. מאז שהונהגה המדיניות, תשעים אחוזים מאלה שעוכבו על ידי המשטרה היו שחורים והיספנים. מספר העיכובים לשנה גדול פי שלושה ממספר הגברים השחורים והיספנים תושבי ניו יורק (להדגיש, בממוצע כל גבר שחור או היספני עוכב על ידי המשטרה שלוש פעמים בשנה).

לעומת זאת, בית המשפט העליון הפדרלי פסק לאחרונה שאין ליישם את סעיפי חוק זכות הבחירה (voting rights act) לפיהם מדינות שבהן הייתה בעבר פגיעה בזכות הבחירה של שחורים, מנועות מלשנות את חוקי הבחירות שלהן בלי אישור משרד המשפטים.  "זה מיושן" – קבעו השופטים, ומיד החלו במדינות אלה להעביר חוקים המקשים על קבוצות מיעוט, על עניים, קשישים, וסטודנטים, לקיים את זכותם הבסיסית לבחור.

האירועים האלה הסבו את תשומת הלב של התקשורת האמריקאית, לשלש השניות שהתקשורת יכולה להתמקד בנושא אחד, לרגרסיה שעברה החברה האמריקאית מבחינת היחסים בין קבוצות בכלל והיחס לשחורים בפרט, מאז ההישגים של מאבקי זכויות האזרח בשנות ה-60. אחד לשלושה גברים שחורים בארה"ב יבלה חלק מחייו בכלא. השחורים המהווים כ-13% מהאוכלוסייה הכללית, מהווים 40% מאוכלוסיית בתי הסוהר. גם במגזר הפרטי וגם בציבורי, שחורים מרוויחים כ-70% מלבנים באותה המשרה. וכמובן, האפליה בנגישות לחינוך פוגעת ביכולת של שחורים להגיע למקומות עבודה שווי ערך. במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת מישיגן שבה נמניתי על מאות חברי סגל, היו רק שלושה חברי סגל שחורים, כולל אותי.  אחת הייתה מתמחה שעזבה, ואחר היה פסיכולוג קליני שפוטר בנסיבות שלא דיברו עליהן. לאמתו של דבר, במרבית השנים שלי באקדמיה האמריקנית הייתי מיעוט של אחת.

כך שיתכן שחלק מהקושי שלי לראות את הגזענות כלפי המזרחים בישראל נשען על החוויה האמריקאית שלי. יגידו ה"לא-נחמדים" מה שיגידו – אותם לא עוצרים ברחוב משום שהם בשכונה הלא נכונה עם הצבע הלא נכון (דבר שקרה לשני האחיינים שלי), ובוודאי שלא יירו בהם. לא הם ולא הוריהם נלחמו על הזכות לבחור ולהיבחר. אדרבה, הרבה מזרחים, בעיקר מיישובי הפריפריה, משתמשים בזכות הבחירה שלהם כדי לבחור שוב ושוב בנציגים שכל עניינם הוא לשמר את המנגנונים המדכאים של ההגמוניה הכלכלית-חברתית.

אבל אין זאת אומרת שאין בישראל אנשים שיעצרו בשל הימצאותם בשכונה "הלא נכונה" – פלסטינים, אתיופים, ועובדים זרים.  איפה הם בתמונה שחשף בפנינו אמנון לוי?

כאן לדעתי טמון הכשל של הסדרה "השד העדתי". אומנם, "הבלנדר" שביקש לערבב את כ-ו-ל-ם לתוך זהות הצבר לא כתש ומעך את כולם באופן שווה. הצבר האידאלי היה דמות אירופית, גרמנית-ארית אפילו, זרה ומנוכרת למהגרים שהגיעו זה מקרוב ממדינות אפריקה ואסיה. לא בכדי הם לא זיהו בצבר סתור הבלורית את עצמם, והאשכנזים לא זיהו את הצבר בהם.

אידאל הצבר נועד להפוך את יהודי אירופה שהיגרו לפלסטין למעמד השליט ממנו הודרו באירופה, אך לא פחות מזה, הוא נועד להבחין אותנו – היהודים – מהפלסטינים תושבי ארץ זו.  ליצור חיץ שיצדיק את הפיכת התושבים המקומיים לאחרים שאותם ניתן לנשל ("לגאול מהם את האדמה"), ומהם ניתן להתעלם ("לא היו פה פלסטינים עד שהגענו"). יהודי המזרח התיכון היו דומים מדי לערבים המקומיים, ולכן היה צורך למחוק את זהותם עוד יותר.

נדמה לי שכיום הפערים אינם עדתיים במובן הפשטני של המילה.  המונחים "מזרחי" ו"אשכנזי" אינם משקפים רק ארץ מוצא של הורים אלא את ההבדל בין יהודי שחי עם חרדת קיפוח בחברה הישראלית לבין מי שחש תחושת זכות – מה שקרוי באנגלית entitlement. אך יש מישורים רבים בהם ניתן לחלק את החברה בישראל – לפי ארץ מוצא (מזרחי/אשכנזי), לפי מקום מגורים (מרכז/פריפריה),  לפי זהות לאומית (יהודי/ערבי), לפי דתיות (חילוני/דתי/חרדי), וכמובן לפי מי שעשיר ומי שעני.

יש חפיפות וגלישות ממישור אחד לאחר, אך במהות מה שנותר מהדיכוי האתני המקורי, הוא הלגיטימציה לגזענות. גזענות כלפי פרענקים, ערבים, פלסטינים, אפריקאים, אתיופים, רוסים – זה ממש לא חשוב כל עוד אנחנו "וילה בג'ונגל".

מצערת התמונה שאותה מצייר אמנון לוי, ואולי לא בצדק, לפיה ה"מזרחים" רוצים להצטרף ל"אשכנזים" ולהיות חלק מהמעמד השליט, וזאת במקום לפרק את ההגמוניה וליצור חברה שוויונית אמתית. לא הייתה, אפילו ברמז, התייחסות לביטויי הגזענות כלפי קבוצות אחרות – החל מ"מוות לערבים" במשחקי כדורגל וכלה בהשלכת בקבוקי תבערה לגן ילדים של מהגרי עבודה.  אף נער או נערה משכונות הדרום בתל אביב, או ערי הפריפריה, לא נשאל/ה האם היו מתחתנים עם מישהו ממוצא אתיופי, או עם ערבי.

שד הגזענות הוא השד האמתי שאמנון לוי אוורר קצת, איפשר לו לחלץ איזו אצבע מורה (או אמה), ונתן לנו הזדמנות לומר עליו כמה מילים, לפני שסגרו עליו שוב את הפקק והחזירו את הבקבוק למדף. עד למהפכה הבאה.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    אמנון לוי מדבר הרבה בסדרה על מילת הקסם "אפליה" אבל כל משך הסדרה המיותרת הזו הוא איננו אומר מהי אותה אפליה. האפליה סביבה מסתובב אמנון לוי משך כל פרקי הסדרה, מבלי לומר זאת פעם אחת בקול רם, היא אפליה בשכר. לא בכדי אמנון לוי נמנע מעיסוק בשאלת השכר. מטרת כל הסדרה הזו היא להסיח את הדעת מן הדיכוי המעמדי. אין פלא שסדרה זו עלתה למסך בשיאה של המתקפה של הממשלה נגד מעמד העובדים. לא אתפלא אם יתברר בסופו של דבר שהסדרה הוזמנה על-ידי לשכת נתניהו. חבל ש"הגדה השמאלית" לא המשיכה במדיניות ההתעלמות – סדרה שנחשבת לבעלת ערך שמאלי בה חברת פרלמנט מטעם הסיעה הפאשיסטית "ישראל ביתנו" היא אורחת רצויה, היא בדיחה עצובה.

    • מוטי הגיב:

      כמה חבל שעקבת אחרי הסדרה בחצי אוזן חצי עין. איך זה שלא ראית/שמעת את אמנון מזכיר את עיות החינוך את בעיות חבר מביא לחברלתפקידים בכירם באקדמיה בבית המשפט העליון, במדיה .השכר תפס חלק מזערי שסדרה וחבל שאתה נתפס דווקא אליו.אני שמאל בנושאי חברה יכול לאמר לך שהשמאל לגווניו הוא האכזבה הגדולה במדינת ישראל ואני מצביע עבודה לידיעתך. זה מה שקורה כשמסתכלים על תכנית בעין ולב מבקר ומלא דעות קדומות כרימון.

  2. יולו הגיב:

    אילנה ,איך מפרקים הגמוניה?לא בנאומים אלא תכלס מה עושים מחר בבוקר
    אני ממתין לתשובה.

    • אילנה הגיב:

      שאלה מצויינת. מאבק חברתי, אם אפשר לא אלים. השאלה הקשה יותר לדעתי איך נמנעים מכך שההגמוניה, שהיא היום ליברלית במדינות העשירות, לא מנכסת את שפת המאבק ומטשטשת את השינוי החברתי. הייתה התחלה מנומסת מדי, שלא נגעה בנושאים הבאמת מהותיים (כיבוש, גזענות) ב-2010. האנרגיה הזאת לא נעלמה.
      כמובן שכל אחד מאיתנו יכול לשנות על ידי שינוי ההתיחסות, שינוי השפה, העלאת מודעות בסביבתו הפרטית. לא להתבייש להיות נודניק

      • אנג'לו איידן הגיב:

        שאלה גרועה על מציאות של מלחמת מעמדות. "מה עושים מחר בבוקר"? (וגם לפני כן) נאבקים באידיאולוגיות אידיאליסטיות, הן האופורטוניסטיות והן יפות-הנפש. למה? כי הן חוסמות דרכי לוחמה מוצלחת להפלת שלטון בעלי ההון הגדול, הרב-לאומי, של בריתות פיננסיות החולשות על ארצות העולם ועל עמיהם גם באמצעות מדיניות "הפרד ומשול". בישראל, "העדתיות" משמשת להון הגדול הזה ולמשטר שלו כמרכיב בין מרכיבי המדיניות הזאת, שגם היא, בתורה, מרכיב אחד בין מרכיבי המדיניות הכוללת אשר לרודנות הפיננסית (או לדיקטטורה האימפריאליסטית-קולוניאלית של הקפיטליזם הישראלי או לדמוקרטיה הישראלית של הבורגנות הרב-לאומית) השולטת בכל ישראל כולה (כולל סיפוחים), ולא רק בתוכניות טלביזיה.

        איך הן חוסמות את דרכינו המלחמתית? בכך שהן מפזרות סַכֵּי עיניים (בדומה לכיסוי לעיניו של סוס) שמצמצמות הבחנות בהתבוננות חובקת מרחבים להבחנות בראייה צרה וממוקמת סביב מרכיבים מבודדים.

        ננצח את הגזענות מכוון שהיא מכשילה את הלוחמה הפרולטרית למען בנייה סוציאליסטית על הריסות הקפיטליזם.

      • יולו הגיב:

        …….ואז תיווצר הגמוניה חדשה ,שאילנה אחרת תבקש את השמדתה,,יאוש

        • אנג'לו איידן הגיב:

          להתייאש בגלל "שאילנה אחרת תבקש את השמדתה"? בגלל שגורם לשירות בעלי ההון יבקש את השמדתה של הגמונית הרוב המוחץ, הגמוניה של עמלות ועמלים, של פועלים המתמידים לייצר צרכים של בני אנוש, שכל הזמן ממשיכים שנה אחרי שנה לייצר ישירות (ללא עזרה של מתווחים) ערכים חדשים המתווספים לערכים הישנים או ממלאים את מקומם של הערכים אשר נצרכו ואזלו, אגמוניה של המעמד המתקדם ביותר בעצם היותו המעמד החברתי המובהק מכל המעמדות? בגלל זה להתייאש?

          מי אתה יולו? עם מי אתה משתף פעולה?

  3. ק.א. הגיב:

    בד"כ הפגיעה הפיזית והניצול קודמים לגזענות. למשל, כאשר במשך עשרות שנים אנו (באימפריה) מפציצים מדינות עם אנשים כהי עור, לפרנסתינו, אז ממש מוכרחים למצא בכהים פגמים בעזרתה של הגזענות. יוצא שהגזענות היא צורה של יחסי ציבור וטיפול שאנחנו מעניקים -לעצמינו- כדי שנוכל להמשיך בניצול וההשפלה הנחוצים למחייתינו ותחושת נעלותינו. זה לא אפשרי (פר-הגדרה) שנחת הזרוע הזו תדלג על הפטריוטים התמימים של האימפריה. מחיר הטמטום נגבה, יפה למדי, גם מאיתנו ומילדינו. ועוד צפוי להגבות בריבית דה ריבית.

  4. מרדכי בלייוייס הגיב:

    העדר התגובה מעל במה נכבדת זו הוא בגלל שכאן לא מתעסקים בהבלים או מציאות מדומה אלא במה שבאמת קיים.

  5. דינו הגיב:

    אולי קצת בשולי המאמר של הרסטון-לוטן, אבל רלוונטי מאוד לסדרה של אמנון לוי:
    אני אשכנזי ועובד בהיי-טק כבר שנים לא מעטות, ולשמחתי (ואולי לצערם של המלעיזים) המצב מפתיע לטובה: ישנם מתכנתים, ראשי צוותים ולמעלה מזה – ממוצא מזרחי, בכלל זה לא מעט כאלה שלא ניתן לדעת מה מוצאם (מבלי לשאול). העובד נשפט על-פי שני פרמטרים בלבד: יחסי אנוש ומקצועיות.
    מכיוון שבהיי-טק קל יחסים להשיג "דיפלומה" בשל ריבוי הפקולטות והמכללות – מי שמוכשר נכנס.
    גם ההשתלבות המהירה של העולים מבריה"מ מביאה אותי לחשוב שצעיר ש"משנס את מותניו" ולומד – גם יצליח, ובאמת לא חשוב מוצאו. נשאר רק עניין המוטיבציה והחינוך להשכלה, שזה כבר אינדיבידואלי ו\או תוצר של הדחיפה מבית. אולי לא נעים לומר – אבל יתכן והבעיה נעוצה שם?
    גם לוי וגם שלמה מעוז "איבדו" את תחום ההי-טק מסל הדוגמאות שלהם וכמעט לא מתייחסים אליו כאל דוגמה חיובית, וחבל שכך, מפני שמשהו כאן דווקא כן עובד כמו שצריך, ואולי זה קצת מפריע לאג'נדה הכעוסה שלהם.

  6. מאיר עמור הגיב:

    הצעה קונקרטית להקמה של שמאל ישראלי אזרחי מזרחי. הבסיס לשמאל זה הוא דרישה לרפורמות. רפורמה אגררית, רפורמה של ייצוג ורפורמה של מיסוי (בלי מילה אחת על אשכנזים, על זהות על תרבות או על היסטוריה).(1) ברפורמה האגררית קביעת גבול לישראל וביטול הקק"ל, מנהל מקרקעי ישראל, ביטול הנוסחאות המעמדיות של "בנים חוזרים" ו"בנים ממשיכים" וחיסולן של המועצות האיזוריות שבשליטת הקיבוצים והמושבים הותיקים;(2) רפורמת הייצוג: קביעה כי על מוסדות המדינה המרכזיים להיות מייצגים של החברה הישראלית. החל במוסדות המשפט, דרך מוסדות האקדמיה, התקשורת הציבורית, ומשרדי הממשלה בארץ ובחו"ל (יותר ערבים, יותר נשים יותר מזרחים);(3) רפורמה במיסוי. שינוי היחסים שבין מיסוי עקיף ומיסוי ישיר והגדלת המיסוי הישיר. מיסוי על הכנסה ולא מיסוי על הוצאה. שינוי היחס שבין עבודה והון והערכת העבודה כיוצרת הון ולא כתומכת הון.(4) רפורמה אזרחית קביעתה של האזרחות ישראלית ושלטון החוק על פיו ברור מהן החובות, הזכויות והאחריות האזרחיות של האזרחים אל מול המדינה ומהן ההגבלות, החובות, האחריות של המדינה כלפי אזרחיה. פוליטיקת הזהות היא הערת שוליים.

    • רמי אדוט הגיב:

      אני חותם על התכנית הזאת. רק עניין הייצוג מפריע לי. לא חלילה משום שאני מכחיש את היעדר הייצוג ואת החלוקה האתנית-מעמדית כמעט בכל מקום בחברה, אלא משום שאני חושש מכל מיני תוצאות חברתיות של מדיניות כזאת. לדעתי הדרך לספור ראשים (תסלח לי ויקי שירן זכרה לברכה). אני עוד לא מוצא את המילים הנכונות, ובעיקר קשה למצוא אותן בגלל שקשה כל כך להתרכז עכשיו. אני חושב שהזהות המזרחית/ערבית נולדה בחטא, ככלי של דיכוי או השתלטות כוחנית (הן כלפי העם הערבי-פלסטיני והן כלפי היהודים מהמזרח). אני מבקש להעיר בצניעות שהדיבור המזרחי-יהודי (אני מתייחס לדיבור הרדיקלי, לא זה שמתחנף לציונות), עושה לעצמו הרבה הנחות, מחדד פינות שהתעגלו עם השנים, מסתכל רק על החצי הריק בכוס ועוד ועוד, הכל כאילו מותר לו כי זה "מאבק לשחרור" והכל נעשה כאילו מדובר פה באיזו תנועת שחרור לאומית של העולם השלישי. אבל האמת החברתית היא שהמזרחים שוכנים בליבה של הישות היהודית שהיא בעלת הכח פה ובתוך המעמד הבינוני היהודי (שכיום מרבית המזרחים מצוייים בשכבותיו הנמוכות). הם לא באמת שבט או עם וגם אם היו, הייתי מתנגד למכסות וייצוגים מלאכותיים.

  7. משה הגיב:

    לצערי "המקופחים" משלמים מחיר יקר בגלל שנאתם לשמאל.
    בדרך כלל "המקופחים" מעדיפים מפלגות ימין סופר קפיטליסטיות משלוש עיקריות סיבות:
    1. שנאה לשמאל – השמאל נתפס בעיני רבים כממשיכי מפלגת העבודה ההיסטורית שהפלתה לרעה את המזרחיים – מגורים, תעסוקה, "פיזור אוכלוסיה" …..
    2. שנאה לערבים – הדרך ליצור הבדלה בין "המקופחים" לערבים היא השנאה ע"י השנאה "המקופחים" משדרים אנחנו לא כמו הערבים אנחנו שונים ולראיה תראו איזה פטריוטים אנחנו הבונוס לשנאה הרגשת עליונות כלפי אוכלוסיה חלשה מהם.
    3. דת – הדת המשורשת עמוק בחברה "המקופחת" היא קרקע פוריה לרבנים שונאי אדם .

    המחיר אותו "המקופחים" משלמים בבחירת ימין – ההפרטה, הפסקת פיתוח, עבדי קבלן, ירידה ברמת החינוך, בריאות בירידה התוצאה הקרבת דור הילדים למען השנאה ללא שום אלטרנטיבה באופק.

  8. איריס חפץ הגיב:

    יש במאמר כמה נקודות חשובות לדיון פנים אשכנזי, אכן לא במקרה לא נערך דיון ב"גדה השמאלית" על הנושא. אני עצמי, קראתי את האתר פעם בקביעות ומזה שנים כבר לא קוראת, גם מהסיבה הזו של עיוורון צבעים.
    גם את אילנה לוקה בו, ואולי שווה ללמוד קצת יותר את הנושא: המילה "מולאטית" היא מילה מלקסיקון גזעני.מקורה ב"מולו" בספרדית, שהוא פרד, כלומר הכלאה מעולם החי. להשתמש במושגים מעולם החי כדי לתאר אנשים שחורים זה גזעני. לעומת זאת המילה "כושית" קיבלה מאוחר יותר קונוטציה גזענית. כשלעצמה היא תיאור של מקום גיאוגרפי ("מהודו ועד כוש") והיא גזענית בדיוק כמו שהמילה "צועני" או "אפריקאי" או "הודי" היא גזענית.
    קצת מחקר היה מעלה שמזרחים לא רק שנעצרים בשל המראה הערבי שלהם, אלא גם חוטפים על זה מכות רצח: למשל הבמאי דוד שטרית, שהוכה ואושפז כשהגיע לפגישה מתואמת בקריה, ע"י חייל. ויש עוד לא מעט מקרים כאלו. אבל בשביל לפתוח את העיניים לצבעים אחרים, צריך אולי להבין קודם שלא יודעים הכל. ובכל מקרה, לא ברור למה צריך לעשות היררכיה של סבל? בשביל מה זה טוב? כמזרחית מעולם לא טענתי שמצבי בישראל היה רע כמו של פלסטינים.

  9. צפור חופשיה הגיב:

    מאמר מעורר למחשבה . ותודה לכותבת המאמר .

  10. מאמר נוראי הגיב:

    קודם כל, כן ועוד איך מזרחים נעצרים בגלל חזותם, תסתובבי בעצך קצת בלוד ותבדקי תוך כמה סמן דוטר מבקד ממך תעודת זהות. אולי לא את, האחיין שלך.

    חוץ מזה את שוב מוכיחה את התזה שלאשכנזים יש מוח אחד לחו"ל ומוח אחר לארץ. כמבטה קסם מה שרואים שם כאן הופך להיות מסובך וצריך לומר למזרחים מה לעשות ואיך לחשוב.

    בתור שחורה אמריקאית איית צריכה להבין את הרצון הזה להשתלב, הרי זה מה שכמעט כל השחורים תמיד רצו.

  11. עוולות כל העולם התאחדו הגיב:

    מצב השחורים איננו דומה למצב המיזרחים יש להם זהות ותרבות . הסידרה של לוי הראתה מעל הכל הכחשה של קיום . כדי להיות קיים צריך להפוך אשכנזי . ברוח ואומר . כלל אי אפשר להשוות את הסולידריות של מיעוטים מסויימים כגון היספנים וילדי אמריקה המקוריים . שברור שהכנסה לנפש שם היא מהנמוכות ביותר . אבל לא תימצאי שם אנשים ״ ששואפים להשתכנז" . להיות עשיר ומצליח הלוואי על כולנו .

הגיבו לדינו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים