הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוגוסט, 2013 15 תגובות

בתחילת שנת 2009 שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל"אגף לענייני זרים". כך טושטש במחי יד ההבדל בין "מיעוט ילידי" לבין "מיעוט הגירה" וכל הפלסטינים בישראל עברו לסטאטוס זהה לזה של מהגרים זרים.

hebron-nirithaviv2ילדים פלסטינים עם דליי מרק מארגוני סיוע הומניטריים, חברון (צילום: נירית חביב)

ביום14.8.2013 דיווח עיתון הארץ, כי היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין, מאשר תפיסת נכסים של פלסטינים בירושלים, על פי חוק נכסי נפקדים מ1950, אשר אפשר בעבר לישראל לגזול את רכושם של רבבות פלסטינים אזרחי ישראל לאחר מלחמת 1948. אישורו של וינשטיין ניתן לדבריו כדי לשמור על "מארג השכונות בירושלים", כלומר בעצם לאפשר להעביר נכסים של פלסטינים לידי יהודים לשם הרחבת התנחלויותיהם בירושלים "המאוחדת". בכך עבר היועץ המשפטי הנוכחי גבול שהיועמשי"ם הקודמים סירבו לעבור. במשך שנים טענה ישראל כי בירושלים יש דין אחד ליהודים וערבים – שקר שלאחר שחזרו עליו מאות פעמים נחשב בעיני רבים לאמת.

באפריל השנה האריכה שוב "כנסת ישראל" את התיקון הגזעני ל"חוק הכניסה לישראל" זו הפעם ה-11 מאז המצאתו. באותה הזדמנות האריך אותו מוסד, כלאחר יד, גם את תקפו של מצב החירום בו נמצאת ישראל מאז הקמתה ("הארץ" 23.4.2013). לא נעסוק כאן במצב החירום  הפרמננטי של ישראל ותקנותיו המבישות, שאומצו מן הקולוניאליזם הבריטי. נתמקד כאן באותו חוק המונע איחוד משפחות פלסטיניות. זהו חוק הבנוי על אבחנה אתנית בין יהודים ללא יהודים. חוק שניתן באופן ברור להגדירו כחוק אפרטהייד.

משרד הפנים הישראלי הוא החממה שבה הונבט וצמח חוק האפרטהייד המונע מאזרחים ישראלים ממוצא פלסטיני להתחתן עם פלסטינים שאינם אזרחים ולהקים עמם משפחה בישראל. הבסיס לחוק הייתה מצגת דמוגרפית גזענית שהפיץ משרד הפנים בין משרדי הממשלה השונים כבר בסוף חודש אפריל 2002, כחלק מטיפוח הלובי לחוק האפרטהייד. במצגת נטען שהזכות לאיחוד משפחות מהווה סכנה דמוגרפית-ביטחונית והובאו בה "נתונים מדאיגים" המסתכמים בדיווח אודות מחבל מתאבד אחד שאביו ישראלי ואשר פוצץ עצמו במסעדת מצא בחיפה.

מחברי המצגת התמקדו בתשלומים שקיבלה משפחתו של המחבל מהביטוח הלאומי ומכאן קפצו למסקנה כי במשך 10 שנים עתידה ישראל לשלם 3,3 מיליארד ש"ח לפלסטינים  שראוי לדעת משרד הפנים לדחותם החוצה מישראל. בזריזות שלא נודעה עד כה, שבועיים בלבד לאחר שהוצגה מצגת האימים בפני הממשלה, ביום 12 למאי 2002, נתקבלה החלטתה המקפיאה את בקשות איחוד המשפחות של פלסטינים. החלטה זו הפכה מאוחר יותר לתיקון השערורייתי לחוק האזרחות.

בספטמבר 2003 הפכה ההחלטה לתיקון ל"חוק הכניסה לישראל". "התיקון" קובע כי נישואין בין תושב השטחים לבין אזרח או תושב ישראל לא יהוו בסיס למתן תושבות לתושב השטחים. פירוש הדבר הוא שאם תושבת חברון נישאת לאזרח ישראלי מחיפה, היא תוכל להתגורר עמו בחיפה ולהקים משפחה רק אם היא יהודיה, או במילים המכובסות "זכאית לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות". אם תושבת חברון אינה יהודיה יאלץ בעלה הישראלי לגור עמה בחברון או להיות נשוי לה בהתכתבות. כמובן כמו חוקי אזרחות אחרים בישראל, זהותם של יהודים "זכאי חוק השבות" נקבעת על פי דתה של אמם.

חוק האפרטהייד הנ"ל פוגע בכל שלושת חלקיו של העם הפלסטיני הנתונים לשליטת ישראל: אזרחים ישראלים, תושבי מזרח ירושלים והפלסטינים החיים בגטאות בגדה וברצועה. בין שלושת חלקים אלה החלק המאוים ביותר הוא אוכלוסיית מזרח ירושלים. לכאורה צריך מצבם להיות טוב יותר מאחר ונחשבים הם לתושבי קבע של מדינת ישראל. כאשר סופחה מזרח ירושלים לאחר מלחמת 67, לא ניתנה לתושביה אזרחות ישראלית, כפי שרוי היה לעשות, אלא חולקו להם תעודות זיהוי ישראליות שכמובן הוצגו כאישורי תושבות קבע. אלא שכבר בשנת 1988, קבע בית המשפט העליון שלא כך הדבר.

בפסק הדין בבג"ץ 282/88 עווד נ' שמיר קבע השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון:

רישיון לישיבת קבע – להבדיל ממעשה התאזרחות – הוא יצור כלאיים. מחד גיסא הוא בעל אופי קונסטיטוטיבי, המעמיד את הזכות לישיבת הקבע; מאידך גיסא הוא בעל אופי דקלראטיבי, המבטא את המציאות של ישיבת הקבע. כאשר מציאות זו נעלמת, אין עוד לרישיון במה שיתפוס, והריהו מתבטל מעצמו, בלא כל צורך במעשה ביטול פורמאלי (עמ' 433 מפסה"ד).  על החלטה זו כותב עו"ד יוסי וולפסון:

"הרי לכם מבנה גיאומטרי מושלם: מוסד משפטי מופשט של רישיון לישיבת קבע, עם מנגנון פנימי מובנה של הרס עצמי. בהתקיים התנאים שתוכנתו מראש אל תוך הרישיון, הריהו מתבטל מעצמו, ללא מגע יד אדם. כך, באמצעות נוסחה לוגית פשוטה להפליא, שמעניקה לתעודת הזהות של עווד את התוכן של היתר עם תנאי-מפסיק-מובנה, אפשר להסביר הכול: הן את מתן תעודת הזהות ואת משמעותו והן את אבדן המעמד בישראל, מבלי שהמעמד בוטל פורמאלית…" (איך אומרים גירוש בבג"צית? "העוקץ" 03.07.2012 ).

כתוצאה מפס"ד זה גורשו עד שנת 2010, 13.000 תושבי קבע שזכותם למולדת נשללה מהם. בתחילת שנת 2009 שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל"אגף לענייני זרים". כמו כן האציל שר הפנים את סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל ליושב ראש "וועדת ההשגה לזרים" במשרד הפנים. הוועדה מהווה בעצם ערכאה שיפוטית נוספת הכפופה למשרד הפנים ואשר חובה לפנות אליה כדי לערער על קביעת עובדי משרד זה, בנושאי חוק הכניסה לישראל לפני כל פניה לבתי המשפט.

כך הפכו פלסטינים, ילידי הארץ וצאצאי ילידיה מדורי דורות, לזרים במולדתם. יש לציין שעד השנים האחרונות לא הוגדרו הפלסטינים בישראל כזרים. דו"ח ועדת אור למשל, כאשר דיבר על המיעוט הערבי בישראל (אשר גם תושבי מזרח ירושלים הינם לכאורה חלק ממנו), התייחס לנושא במילים מפורשות: "ראשית, אוכלוסיית המיעוט הערבי בישראל היא אוכלוסיה ילידה, הרואה עצמה נתונה תחת הגמוניה של רוב שבעיקרו אינו כזה. בהבחנה המקובלת בספרות המקצועית בין 'מיעוטים ילידים' לבין 'מיעוטי הגירה', המיעוט הערבי בישראל שייך בבירור לקטגוריה הראשונה" (דו"ח ועדת אור,שער ראשון פ א' סע' 5).

הדו"ח אמנם התיחס לפלסטינים אזרחי ישראל, אך אין חולק, שהפלסטינים במזרח ירושלים ובשאר השטחים שנכבשו ב1967, שייכים אף הם לאותה קבוצה לאומית. כעת החליט משרד הפנים לטשטש את ההבדלים בין מהגרים מחו"ל ובין ילידים, תוך הגדרת כולם כזרים!

להחלטה של שר הפנים על שינוי הגדרת הלשכה לא קדם כל דיון, ונימוקיה כמובן שלא פורסמו. עד כה המקום היחיד בו הועלה הרעיון על מינוי 'נציב לענייני זרים' היה בוועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים בשנת 2008. דובר אז על מינוי שופט בדימוס שיוכל להחליט על מתן אשרות לקורבנות של סחר בנשים, כלומר לנשים המיובאות לישראל בעיקר ממזרח אירופה לצרכי זנות. אולם במחטף טיפוסי מונה הנציב החדש "לענייני זרים" כשתפקידו הוגדר כטיפול בשני עניינים בלבד, הנוגעים אך ורק לתושבי ירושלים המזרחית: הסדרת מעמד בני זוג ורישום ילדים.

איך התגלגל רעיון עם פרצוף הומניטרי אשר נועד להיות כלי במאבק נגד סחר בנשים למכשיר המגדיר את תושבי ירושלים המזרחית וילדיהם כזרים? לאלוהי הציונות פתרונים.  כך הקים לעצמו משרד הפנים טריבונל פרטי. מדובר במשרד המונחה על ידי השיקול הדמוגרפי, ואינו נרתע מחשיפה גלויה של האידיאולוגיה הרואה את עיקר תפקידו במאמץ לטהר את החברה הישראלית  מכל הלא יהודים.

זהו פועל יוצא מאותה תפיסת עולם שעל פיה, עצם הגדרתה של מדינת ישראל מחייב את שלילת הקיום הפלסטיני שקדם לה באותה טריטוריה, וכל מוסדותיה חייבים לשרת את התכלית הקדושה של הזרת הפלסטינים ונישולם ממולדתם. גרורותיו של השיח הגזעני שטופח על ידי משרד הפנים התפשטו גם לוועדות הכנסת שדנו בתיקוני החוק שיזם המשרד. השיח המרכזי בועדות אלה – שכולו מתועד באתר הכנסת – עסק בשאלות דמוגרפיות שהוצגו בחלקן כשאלות ביטחוניות כביכול, למרבה הצער, התברר שגם שופטי העליון קיבלו את הזיהוי בין דמוגרפיה לביטחון.

השופט ברק, הידוע כמי שכתב את פסק דין המיעוט בבג"ץ חוק הכניסה לישראל, שלל אמנם את החוק והגדירו כבלתי חוקי. אולם הוא שלל באותו פסק דין גם את הטענה כי החוק הושתת על שיח דמוגרפי נרחב אשר למעשה ליווה את כל הדיונים המקדימים לחוק שהוצמח במשרד הפנים. קביעתו של ברק אימצה למעשה את הכחשות נציגי הממשלה בענין. בסופו של דבר התקבלה הקביעה המיתממת כי תכליתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל היתה "ביטחונית גרידא" כפי שנקבע כמובן גם בפסק הדין של הרוב שניסח השופט חשין. בדרך זו סלל השופט ברק את הדרך לקבלת החוק שאותו פסל. כלומר, גם ברק שפסל פורמאלית את החוק וגם חשין שתמך בו התאחדו בקביעה שמדובר בנושא "בטחוני". חוק זה שהוכרז כ"זמני" מתחדש מאז מידי שנה באופן אוטומטי על ידי הכנסת.

בשנת 2011 הושלמו קטעים של חומת ההפרדה המכונה עוטף ירושלים ובצפון השטח המסופח באזור שועפאת נותרו מחוץ לגדר כ-90.000 מתושבי ירושלים בעלי תעודות זיהוי ישראליות.

בשום מדינה דמוקרטית בעולם, לא הפך המשטר אוכלוסיה ילידה לאוסף של זרים שעליהם מוחלים חוקי הגירה. התקדים היחידי שניתן למצוא למדיניות כזו בהסטוריה המודרנית  היא בפעילותו של משרד הפנים של הרייך השלישי, ששלל ומנע אזרחות ממי שלא נחשב לארי טהור בגרמניה של שנות השלושים. כמובן שלא ניתן להשוות כמו שטוענים אצלנו, אך התנהלותו ודרכי פעולתו של משרד הפנים מהווים מהלכים ברורים של טיהור אתני.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    או מן הצד השני – כיצד הפכו ציונים ל(יודו) נאצים? לא שהיה צריך הרבה שכנוע – אבל האימפריה תיעלה אותם לזה. כשצריך אז סוגרים בכוונה את כל הברירות האחרות. כך או אחרת, דלת האפשרויות תישאר פתוחה רק בכיוון שרצוי לאימפריה והעסק כבר יעשה את שלו עם או בלי דחיפה נוספת. למטרה זו כל השיטות (והפלפול המשפטי) כשרים למהדרין והתקציב כמובן בלתי מוגבל- העסק מתוחבל ומהונדס לאחור מן המטרה אל האמצעים ויהיו אלה אשר יהיו: הונאה, חרם כלכלי, לחץ פוליטי, הקמת ממשלת בובות, תמיכה בגורמי אופיזיציה וטירור, או באין ברירה בהוצאה לפועל של תוכניות מגירה של התערבויות צבאיות בשטח – רק "ה ו מ א נ י ט ר י ו ת".

    כמובן שהמשחק האימפריאלי הזה אינו על "זכויות" אלא על צייתנות לדרישות מנגנון ה-ב-ע-ל-ו-ת של העולם – איך שהם תופסים את עצמם ותפקידם (שזכו לו מעצם הוד רוממותם ונעלותם). לא לחינם פוליטיקאי נאלח שמבין מאין נושבת הרוח האימפריאלית, הנאצית הקרה, עומד זקוף ומוחא כפיים 29 פעמים בקונגרס לכוהני הטיהור. כפי שנאמר בשלב השאלה הזהה (חידון התנך): הנציג הישראלי צבר 475 נק' מתוך 400 הנק' האפשריות – כך שהכל עוד פתוח?..

  2. עידן סובול הגיב:

    מדינת-ישראל היא מדינה הנשלטת לאור היום ובמחשך על-ידי גורמים משיחיים, גזעניים, ריאקציוניים, השואפים לטהר את הארץ מכול מי שאינו רשום ברשימות משרד-הפנים כיהודי בן יהודייה, נכד של יהודיה ונין של יהודיה, לכול הפחות.

    כמו שלא יכולה להיות מדינה איסלאמית ודמוקרטית — כך לא יכולה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, ונשיא בית המשפט העליון, אהרון (הכול שפיט) ברק, התגלה, לפחות בעניין הקרדינלי הזה, כבעל כושר שיפוט לקוי, בלשון המעטה..

    שופטי בית המשפט העליון שלא פסלו את חוק האזרחות כבלתי-חוקי בעליל, למרות שמדובר בחוק גזעני באופן מובהק, אינם ראויים לכהן בבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק.

  3. CRY the Beloved Country בכי ארץ אהובה הגיב:

    משמידיך הפכו את ציון למדינת אפרטהייד. זה החל ב"תנועת יד" – דיווח יצחק רבין ביומנו על אופן מתן הפקודה "לטהר את לוד ורמלה" שקיבל מדויד בן גוריון. ומאז התדרדרנו, ולאן הגענו? – למדינה דמויית הרייך השלישי. גם בגרמניה הנאצית ייצרו קרופ וטייסן "נשק מעולה" – כמו רפא"ל ואלביט – גם שם קיבלו "ציון לשבח" והצדעה במועל יד ונאום (Hart wie Kruppstahl) – גם שם הנשק לא עזר, וגם כאן לא יעזור להימלט מהצדק והשלום. היטלר התאבד בבונקר. האם אנו נילקח למצדה חדשה?

  4. גיל הגיב:

    המציאות העגומה מכה הרבה יותר חזק כשהיא נתמכת בעובדות, או בכרונולוגיה מתודעת של ארועים, כמו כאן.
    מאמר חזק.

  5. בטטה הגיב:

    ההבדלים היחידים בין הרייך השלישי לבית השלישי זה גדר מחושמלת,תאי גזים ושאתר זה עדיין,עדיין! יכול לצאת לאור.
    בקצב שבה המדינה הזו מתחרפנת בקרוב מאוד נגיע לתאי גזים ועמודי תליה ואת האתר הזה אפשר יהיה לכתוב ולקרוא בגלות מעבר לים.

    • צדוק התקוה הגיב:

      אם המדינה הזו תיפול לאותם יהודים בחול יהיה קשה לחיות כי ההאיסלמזציה תכה בהם שוק על ירך והם יהיו חופשים לכל טורף

  6. ואני חשבתי שאמינוב ישווה אותנו למשטרים הקומוניסטיים הגיב:

    במזרח אירופה שאחרי מלה"ע ה-2 הפכו את הגרמנים לזרים בשלזיה, בפומרניה, בסודטים, בפרוסיה המזרחית וטרינספרו אותם מהיום למחר מערבה.

    וכך הפכו הגרמנים לזרים במולדתם, ובעקבותיהם גם הפילסטינים.

  7. עלי הגיב:

    פורסמה כתבה מזעזעת על מנהג נפוץ בקרב הבידואים בנגב
    מסתבר שהבידואים ממהרים להתגרש בפני בתי הדין הדתיים
    האישה מקבלת באותם בתי דין דמי מזונות אפסיים
    אותה אישה הולכת עם המסמך שמאשר שדמי המזונות שלה הם 200 שקל
    אל (מוסד הדיכוי והאפרטהייד) כלומר אל הבטוח הלאומי ומקבלת לפי חוקי האפרטהייד משכורת ממצועת של כמה אלפי שקלים
    בינתיים הגבר הבידואי מוצא לו אישה בהרי חברון מתחתן בפעם הרביעית או החמישית.
    מותר לציין שכל הגרושות ממשיכות לחיות איתו ובאורח פלא מביאות ילדים (מרוח הקודש)הזכאים
    לתשלום (קצבת ילדים)
    וכך מייצר הבידואי המצוי בעזרת בתי הדין של השריעה עשרות אלפי שקלים בחודש
    על חשבון המדינה הציונית.
    ואם חס וחלילה מישהו ינסה למנוע את השקר והגזל הפלסטיני מיד יקפוץ המתחסד התורן
    ויצעק מדינת אפרטהייד

  8. רונית לנטין הגיב:

    כתבה חשובה ומתועדת היטב של אלי אמינוב על הפיכת אוכלוסיה ילידית לזרה. יש לי שתי הערות הנובעות מעבודתי על ישראל ופלסטין, הראשונה כ"מדינת גזע" והשניה כ"מדינה-מצב חירום". ההערה הראשונה היא ביקורת על ההערה שחוק הכניסה לישראל מבוסס על "אבחנה אתנית בין יהודים ללא יהודים". תיאור ישראל כאתנוקרטיה הפך למטבע עובר לסוחר, אבל מה שקורה כאן הוא אבחנה גזעית, במדינה שחייבים לתאר אותה כ"מדינת גזע". גזע הוא מסמן נזיל ומטרתו, כמו בגרמניה הנאצית, להפוך דווקא את מי שנראה כמוני לבן גזע אחר. הציונות הגדירה את היהודים מלכתחילה כגזע (עליון) נבדל, והפלסטינים הוגזעו כבני גזע נחות והשלטון עליהם, כפי שאמינוב מתאר, רווי בחוקי הפרדה גזעניים. הגדרתם של הילידים כ"זרים" היא פועל יוצא מהגזעתם. ההערה השניה נוגעת לחלוקת "שלושת חלקיו של העם הפלסטיני הנתונים לשליטת ישראל: אזרחים ישראלים, תושבי מזרח ירושלים והפלסטינים החיים בגטאות בגדה וברצועה". ברור לחלוטין שאפילו אם יש "עם פלסטיני", אין בו שלושה חלקים אלא שלוש קטיגוריות שנקבעו על ידי הריבון הציוני, שמקומן בהייררכיה שונה על פי גחמותיו של הריבון.

    • אלי אמינוב הגיב:

      לרונית לנטין. אני חושב שהערותיך מעניינות ובהחלט חושפות את עומק ההפליה כמו על אי האפשרות להפסיקה במסגרת מדינה יהודית אקסלוסיבית. בלי להחליף את מדינת האפרטהייד במדינה חילונית דמוקרטית בה ייווצר לאום אמיתי שיהווה את כלל האזרחים, מדיניות האפרטהייד רק תלך ותחריף. אני מאמין שטיהור אתני לא יהיה הנשק הסופי במלחמת המתיישבים היהודים במנושבים הפלסטינים, וכמו שאומר וירג'יליוס לדנטה בסיור בשאול: "עוד תראינה עיניך מראות איומים מאלה". בתקוה שאתבדה.

  9. עלי הגיב:

    אני מבין מתוך הסקת מסקנה מהמאמר
    שהערבים מכירים בזכויות היהודים
    בבתי ספר הפלסטינים מלמדים בשעורי גאוגרפיה על קיומה של מדינה ואוכלוסיה יהודית.
    בשעורי ההיסטוריה מלמדים על השואה.
    בטלויזיה ובספרות הפלסטינית היהודי מצוייר כאדם שווה ובעל זכויות.
    בעיתונות הפלסטינית\ערבית אין קריקטורות אנטישמיות.
    אין חינוך לטרור אלא להיפך חינוך לשלום ולאחווה.
    בכל יום יוצאים אלפי פלסטינים לכבישים וזורקים פרחים על כל מכונית חולפת.
    כמו כן במפות ובמסמכים של הרשות הפלסטינית מצוינת ישראל בגבולות 67 !
    ומחנות הפליטים זו טעות פלסטינית ואין הם מתכונים באמת לחזור לחיפה עכו אשדוד.

    • אלי אמינוב הגיב:

      לעלי הנכבד. מסקנותיך נמהרות ושגויות. לא טענתי בשום מקום שהפלסטינים תומכים בזכויות היהודים ויתרה מזאת, אינני סבור שעם הילידים צריך בצורה כלשהי לתמוך בקהילת המתנחלים שהתיישבה בארצו תוך נישולו מימנה. ברור לחלוטין שכאשר הצד החזק משליט משטר אפרטהייד ההולך ומחמיר משנה לשנה ומכנסת לכנסת, תהיה זו איוולת ואף פחדנות לא לספר לכל את עלילות המשטר. אמנם לדעתי זה נעשה עדיין בצורה לא כל כך מוצלחת אך אני מבטיח שזה ישתפר ואף ישפיע. כן ולפני שאשכח – לדעתי זכות הפליטים לחזור למולדתם היא מוחלטת ואינה פוקעת, ואין זה משנה איזה קנוניות ירקמו מנהיגי ישראל כדי למנוע זאת.

      • האם לדעת אמינוב יש גם לפליטים הגרמנים זכות שיבה... הגיב:

        לשלזיה ולפומרניה, לסודטים ולפרוסיה המזרחית, 'זכות מוחלטת ואינה פוקעת', או שזכות כזאת שמורה רק לבעלי הדם הפילסטיני הכחול? ומה עם עשרות מיליוני הפליטים האחרים בעולמנו – פליטי 'מהפכת אוקטובר' למשל שגורשו ונושלו מבתיהם ומולדתם ושאר פליטי הסוציאליזם המפוזרים בעולם כולו – שלא לדבר על הפליטים היהודיים מארצות ערב שחיו שם מאות ואלפי שנים לפני בוא הכובשים והמתנחלים הערבו-מוסלמים?

  10. אלי אמינוב הגיב:

    טיהור אתני בלב כבד
    בשבוע שעבר דחו שלושת שופטי בית המשפט העליון, עדנה ארבל, חנן מלצר ונעם סולברג את עתירת משפחת שמאסנה שביקשו לא לנשלם מביתם בשייח' ג'ראח, בו הם מתגוררים כ48 שנה. במשך השנים אולצו בני המשפחה לחתום על חוזים חדשים עם אותם יהודים שהוכרו כיורשי הדיירים שחיו במקום עד מלחמת 1948. כזכור ירושלים הייתה עיר מעורבת ויהודים וערבים חיו בכל חלקיה. כל יהודי שיטען לרכוש שהיה שלו עד לנכבה יוכל לקבלו דרך מערכת המשפט ואילו לערבי לא מותר אפילו לטעון שהיה לו רכוש שהופקע בידי מדינת ישראל. כיום ירושלים עומדת להיות מוכתרת כבירת האפרטהייד בה מהווים היהודים גזע עליון בעל זכויות והערבים גזע נחות חסר זכויות. אבי משפחת שמאסנה, איוב בן ה79, יצטרך להתנחם בעובדה שקביעת בג"ץ נעשתה כדברי השופטים "בלב כבד".

  11. יוסי ברנע הגיב:

    האנומליה המהותית היא שאין ישראל מדינה מודרנית, אין היא מדינת לאום, אזרחיה אינם הלאום שלה, הלאום כביכול שלה אינו אזרחיה, אבל למרות הכל היא " דמוקרטית ויהודית"
    ,

הגיבו לרונית לנטין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים