הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בספטמבר, 2013 5 תגובות

אוסייד הוא פעוט חולה לב בן שלושה חודשים מקלקיליה. הוא נולד עם מום בליבו, אשר לא אובחן כראוי בבתי החולים בגדה בשל מחסור במומחי לב לילדים. יום לאחר לידתו, התרוצצו הוריו של אוסייד בין בתי החולים בגדה על מנת לתור אחר טיפול רפואי לבנם, אך ללא הואיל. על סף ייאוש, נעזרו הוריו בחברים יהודים, והצליחו להעביר את הפעוט לבית חולים במרכז הארץ, שם עבר אוסייד ניתוח שהציל את חייו. מזלם של תינוקות פלסטינים אחרים לא שפר עליהם והם שילמו על כך בחייהם. הם שילמו את מחיר השליטה הישראלית, ונולדו למציאות בה מערכת הבריאות הפלסטינית, בדומה למערכות אחרות, תלויה באופן מוחלט במדיניות המוכתבת על-ידי מדינת ישראל.

baby-usaid

צילום של התינוק אוסייד עם אביו ואחיו

אוסייד נולד ביוני האחרון בן שני לאברהים וולא, זוג צעיר מקלקיליה, 5 דקות מכפר סבא. מיד כשהתבשר על לידת בנו, יצא אברהים לחלק ממתקים לרופאים, לחולים ולכל מי שנקרה בדרכו. תינוק חדש במשפחה הוא בהחלט סיבה לשמחה גדולה, נוכח המציאות הקשה הסובבת אותם. לאוסייד, אריה בערבית, איחלו שיקבל את הכוח הדרוש, כוח של אריה, כדי להתמודד עם סבלות החיים שעמם הוא עתיד להתמודד, כך חשבו ההורים, אך לא ציפו כי אלה יתדפקו על דלתו כבר ביום השני להיוולדו.

למחרת הלידה חזרה וולא לביתה עם בנה התינוק, אולם לאחר יום בחיק המשפחה הפסיק אוסייד לינוק, ונראה חיוור. רופא ילדים מקומי הניח כי אוסייד סובל מבעיה בלב, אך מעבר לכך לא ידע לאבחן את הבעיה. במערכת הבריאות הפלסטינית הציבורית בגדה המערבית ישנו רק מומחה אחד לבעיות לב בילדים, ובמקרים דחופים מעין אלו, לא נותר לחולים אלא לפנות לרפואה פרטית. הוריו של אוסייד לקחו אותו כבר למחרת היום למרפאה פרטית בשכם, שם, הרופא הפרטי אבחן כי שסתום הלב של הפעוט אינו פועל כראוי. הוא נתן מרשם והרגיע את ההורים שהמצב יסתדר תוך עשרה ימים בלבד. למרות שהילד עדיין נראה במצב רע, ודעתם של ההורים לא נחה, הם נאלצו לקחתו בחזרה לביתם. אכן, לב של אמא, ונראה כי לוולא היה בסיס טוב לדאגות, שכן למחרת מצבו הורע מאוד.

בשלב זה הוריו של אוסייד לקחו אותו מיד לבי"ח ממשלתי בקלקיליה, שם אושפז ללילה, אך לא טופל, ,זאת כיוון שלא נמצא רופא מומחה לבעיות לב אצל ילדים. בבוקר שלמחרת הועבר לבי"ח בשכם שם מועסק אותו רופא פרטי אשר יומיים קודם לכן שלח את אוסייד לביתו. גם הפעם טען אותו רופא שמצבו של אוסייד יציב ואפשר לשלוח אותו לביתו.

הפעם הוריו של אוסייד גילו נחישות והתעקשו שהילד יועבר לבי"ח אחר. התעקשותם השתלמה והם קיבלו הפניה לאישפוז בבי"ח בירושלים המזרחית, ואולם היה עליהם להמתין עד שתתפנה מיטה שם.

בבית החולים בירושלים המזרחית חובר אוסייד למכונת הנשמה. אחת הרופאות, שביקשה להכין את האב לגרוע מכל, הפגישה אותו עם הורים אשר לפני זמן לא רב סבל בנם מבעיה דומה של אוסייד, אך מזלו לא שפר עליו והוא נפטר לאחר זמן קצר. המסקנה שהתבקש אברהים להסיק היא שאין מה לעשות חוץ מלהמתין לרע מכל.

אברהים סירב לקבל את הנבואות השחורות, והחליט לעשות מעשה. בהמלצת אחותו שמתגוררת בעיר טייבה שבמשולש, החליט להעביר את אוסייד לאחד מבתי החולים בישראל, זאת על-אף העובדה כי לא קיבל הפניה רפואית לישראל.

אוסייד לא הגיע לישראל בדרכים הרגילות, המוכתבות על-ידי מנגנוני הביטחון הקשוחים. החשש של ההורים מהמערך הישראלי, המסורבל והבלתי-מובן, שאחראי להנפקת אישורי כניסה לישראל עבור חולים פלסטינים ומלוויהם, אילץ אותם להיעזר בחבריהם היהודים. אלה העבירו את אוסייד בעצמם לחדר המיון בבי"ח באזור המרכז, שם נמצא הציוד והרופאים המומחים לבעיות רפואיות אצל ילדים, אשר הצליחו לאבחנו כבעל שני עורקים הפוכים בלב ולכן הוחלט לנתחו באופן מיידי.

אברהים, המנוע מלהיכנס לישראל, לא יכול היה ללוות את בנו לבית החולים. הניתוח עבר בהצלחה. אוסייד אושפז במשך עשרים ימים וכיום הוא מתאושש בביתו ומצבו משתפר. במקביל המשפחה קיבלה ממשרד הבריאות הפלסטיני כיסוי כספי לתקופת האשפוז.

לאוסייד יש מזל. להוריו היה הכוח שלא להתמסר לייאוש והיו להם חברים יהודים, והם הספיקו לעשות את הכל בזמן. מזלם של תינוקות פלסטינים אחרים לא שפר עליהם והם שילמו על כך בחייהם. הם שילמו את מחיר הכיבוש, ונולדו למציאות בה מערכת הבריאות, כמו גם מערכות אחרות, תלויה באופן מוחלט במדיניות שהוכתבה בישראל. היכולת של מערכת הבריאות הפלסטינית להתקדם למצב בו תוכל לתת מענה ראוי לצרכים הרפואיים של האוכלוסייה הפלסטינית, ובכלל זאת לילדים פלסטינים חולי לב תיוותר מוגבלת, כל עוד קיימים מגבלות על חופש תנועה של צוותים רפואיים, ובכלל זאת חופש התנועה שלהם לקבל הכשרה ומומחיות מחוץ לאזור מגוריהם ו/או מחוץ לשטחים הכבושים. כמו כן, כל עוד שולטת ישראל בחלק ניכר ממקורות התקציב של הרשות הפלסטינית, קיים קושי בפיתוח תשתיות אזרחיות, ובכלל זאת תשתיות רפואיות ראויות. אין לפטור את ישראל מאחריותה על המציאות העגומה שממנה סובלים הפלסטינים בשטחים הכבושים. כל עוד נמשכת השליטה על חייהם של פלסטינים הרי שעל ישראל מוטלת החובה לספק שירותים רפואיים לכל אלו הנזקקים לכך שהרי עם כח גדול באה אחריות גדולה.

  • חוסאם וופא עיסא הוא פעיל במחלקת שטחים כבושים ברופאים לזכויות אדם
תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. ברכות להבראת הבן הגיב:

    טוב שיש חברים יהודים. גם לי יש כמה, וגם כמה חברים פלסטינים. יחד נתגבר ונגבור על הכיבוש.

  2. עלי הגיב:

    ברשות הפלסטינית אין שום כיבוש והפלסטינים יכולים לנהל את עניני הבריאות בצורה חופשית.
    במקום להודות ליד הישראלית אשר עזרה הכותב נושך את היד הישראלית.
    החברה הישראלית רוצה דבר אחד להפטר מהפלסטינים ומהבעיות שלהם
    אין לישראל שום מחויבות ושום אחריות כלפי הפלסטינים משום שהם אויבי המדינה היהודית.

  3. לפשיסט אלי ("עלי") הגיב:

    מי שטוען ש"ברשות הפלסטינית אין שום כיבוש" אינו יודע מה הוא שח. אם "החברה הישראלית רוצה להיפטר מהפלסטינים" הדרך היא לתת לפלסטינים את הזכות שיש לכל עם – להקים מדינה לעצמם. אבל אתה אלי ("עלי") רוצה גם להמשיך בכיבוש פלסטין וגם להסיר כל אחריות על חיי ובריאות התושבים הכבושים. לדעתי עורכי התגובות חייבים למחוק את תגובות פשיסטיות, כגון זו שלך.

    • ע.ג. הגיב:

      המגיב השלישי לא צריך לדאוג. המערכת מסננת את התגובות הלא רצויות. רק מפעם לפעם היא מאפשרת לתגובה שנוגדת את דעת הפוליטבירו להכנס, כנראה כדי להוכיח ליברליות.

  4. מבין עניין הגיב:

    כמעורב שנים ארוכות בעמותת הצל ליבו של ילד שעוסקת בהכשרת כח אדם פלסטיני בתחום ניתוחי הלב והביאה 2000 ילדים פלסטינים לניתוחים חינם אין כסף .
    ילדים יוצאים לניתוחים וביקורות ללא שום בעיות בכל שעות היום והלילה מעזה ובטח ובטח מהגדה.

הגיבו ללפשיסט אלי ("עלי")

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים