הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באוקטובר, 2013 9 תגובות

מאז מותו של הרב עובדיה יוסף עברנו כאן כמה תהליכי השלמה והחלמה, לא מהזעזוע על מותו של איש זקן מאוד, אלא מהכיעור שנחשף בכל מקום, שטף אותנו עד צוואר וגרם לנו להבין קצת יותר טוב את המצווה לטבול ב"מקווה" לפני אירועים חשובים בחיינו. הזוהמה בתקשורת וברשתות החברתיות גרמה לנו צער, עוד גל עכור בשרשרת האירועים שבִּיעתו אותנו מאז רצח יצחק רבין לפני 18 שנים. בשעתו התלוננו רבים, בעיקר בקרב הציבור החילוני, על מתנחלים או פשיסטים מוצהרים ואפילו על סתם אוהדי בית"ר שחגגו בפומבי את רצח ראש הממשלה רבין. ההתנהלות שלהם פגעה בנורמות אנושיות, שאינן שייכות דווקא למחנה פוליטי זה או אחר. מה שכאב לאנשי המחנה הדמוקרטי, שימח מאוד את תומכי הגוש הלאומני-דתי. בשמאל המתון ובמרכז הליברלי דימו רבים, שהם מחוסנים לגמרי מפני דפוסי התנהגות כאלה. הם האמינו שתופעות כאלה הן זרות לחלוטין לאנשינו, ושרק תומכים מובהקים של הימין החילוני והדתי יכולים ללוות נפטר, היקר ללבם של רבים, בקריאות של לעג ובהתחשבנות קטנונית על כל מלה שנאמרה או יוחסה לאיש בעבר.

Ovadya_Yosefהרב עובדיה יוסף במהלך דרשתו השבועית בשכונת הבוכארים בירושלים, 2006 (מקור)

אבל עוד בתקופת השלושים למותו של הרב, נוכחנו לדעת שאנחנו לא יותר טובים מה"פשיסטים" שעליהם מתחנו ביקורת בלב רותח ובתחושה מוחלטת של צדק פגוע. כותבים משלנו, כביכול, השמיצו אותו בדרך כלל, ציטטו כל מלה אומללה שפלט בדרשות שלו בבית הכנסת של היַזדים בעירנו (שהיו בעצם מעין מופעים של סטנד-אפ קומדי שבהם אפשר לפרוץ קצת את כל הגבולות, כולל גבולות הז'אנר) והתעלמו מחלקו העצום של הנפטר בהתמתנות חלק מהציבור הקיצוני בעִתות משבר, בהעזתו להתעמת עם הדתיים הלאומנים בנושאים רבים, בנכונותו להקל עם אנשים אומללים, להתייחס לגרים לפי ציוויי המקרא ולא בהתאם לנורמות שהוכתבו על ידי גדולי התורה האשכנזים. הוא היה ראוי ליחס יותר מאוזן, לביקורת יותר מתונה, לטון זהיר יותר שמכיר בכבוד המת ובמשמעות האדירה שהייתה לאיש למאות אלפי בני עמנו. מותר לבקר אדם גם אחרי מותו, אם כי רצוי לחכות עד אחרי השבעה. אבל הטון, השנאה, ההתנשאות והזלזול ברגשותיו של ציבור שאיננו שייך לחוגים "שלנו" כבר עלו לכולנו ביוקר וטרם שילמנו את מלוא המחיר. קוראים ותיקים מצפים שאזכיר עכשיו את הקריאות המטומטמות "רק לא ש"ס" בעצרת הניצחון של אהוד ברק בשנת 1999. אין בדעתי לאכזב אותם. בקריאות השנאה האלה חשף הציבור החילוני והשׂבע את דמותו האמיתית: ש"ס והרב יוסף נפסלו בשל חרדיותם ומוצאם המזרחי; לעומת זאת מוכנים אותם צרחנים לאמץ את יאיר לפיד ואפילו את ניר ברקת, שמסגירים את כולנו למנהיגי ההתנחלויות האידיאולוגיות, עוכרי השלום. מי שמטפח שנאה לש"ס ממיט עלינו את הקואליציה הנוכחית, במדינה כולה וגם בעירנו. נדמה לי שכדאי לכתוב את המאמר הזה בכל שבוע ואולי אפילו בכל יום, לשנן שוב ושוב את הדברים עד שהציבור "שלנו" יתחיל להפנים את משמעות השער העצמי שהוא מבקיע חדשות לבקרים.

ההתנגדות למאמרי השיסוי נגד הרב יוסף דווקא בשבוע האבל עליו (וצריך להיות ערל לב אמיתי כדי לא להבחין באותנטיות של הצער ושל הדמעות) אינה נובעת רק משיקולים פוליטיים אם כי גם הם חשובים מאוד. התופעה הזו הייתה פשוט מבישה. אנשים אטומים וזחוחי דעת, הבטוחים שיש להם מונופול על האמת ועל הצדק, מתעלמים בכלל מהנושא האישי והרגשי. כל דבר אנושי זר להם, בניגוד למה שלימד אותנו קרל מרקס. הקור שנשב מתל-אביב כלפי ציבור ענק של אוהבי הרב יוסף הקפיא בעצם את כולנו. יש רגעים בחייהם של אנשים אבלים, שבהם מוטב לשכניהם ולסתם אנשים החיים בסביבתם להתייחס אליהם בכבוד, להזיל דמעה עימם אם אפשר או למצער להבין את צערם. מי שאינו מסוגל להוציא מפיו משפט של השתתפות וניחומים יכול לגזור על עצמו שתיקה לתקופה מסוימת. ההתנשאות היא מכוערת כשלעצמה ויש לה גם מחיר פוליטי עצום. איך אנשים נבונים בעיני עצמם (אפילו צנועים באורח חייהם כמו יוסי שריד) אינם מסוגלים להפנים את האמת הפשוטה הזו? קשה להשיב על כך. יש כאן שילוב לא סימפטי של אהבה עצמית, אמונה מתנשאת של "הציונות לשלטון בחרתנו" ותודעה כוזבת. כך יכולים מנשלי הפלסטינים ומדירי בני עמם לטפח תדמית עצמית של "מלח הארץ". לא בכדי אני קורא כבר ארבעים שנה לחברים בשמאל שטרם התקרנפו עד תום להושיט את ידם לשני הציבורים המקופחים במדינה: המזרחים והאזרחים הערבים. בלי ברית פוליטית וחברתית הדוקה עם המזרחים והערבים מוצאים אנשי תנועת העבודה לשעבר את עצמם במחנה אחד עם לפיד ועם ברקת. זוהי בחירה שלהם ולא גזירת גורל.

היחס המחפיר למזרחים מתבטא אפילו בטיפול התקשורתי בפרשיות אהוד אולמרט. שמעתי השבוע ארבעה פרשנים בטלוויזיה, כולם מהמגזר האשכנזי, חוגגים ממש את המלכודת שאליה נקלעה שולה זקן, מזכירתו הנאמנה של המושחת הגדול (לפחות לדברי השופטים בהכרעות דין קודמות). הם אמרו כמעט בגלוי שהכספים שקיבלה הם רק הטבות שקשיש מאוהב הרעיף על אישה מושחתת, שניצלה אותו. הם התעלמו במתכוון מהלחצים העצומים על זקן, מהם גם נפשיים-פנימיים. האישה המזרחית, שהושחתה בשל קִרבתה למוקדי כוח פוליטיים וכספיים, הוקרבה על ידם בפרהסיה על מזבח תאוות השלטון והכוח של בוס כריזמטי ומוכשר, שהוא גם בשר מבשרם. זה היה מחזה מפחיד. מסביבם חייכו אנשי תקשורת שישבו באולפן, אולי בשמץ של חוסר נחת, אבל המסר לציבור כבר הועבר. נמצאה השה לעולה, נשלח את זקן לכלא (אולי לכמה שנים, התנבא אחד הפרשנים בשמחה גלויה לאיד) ואילו אולמרט שלהם יזכה לא רק לחופש אלא גם לקריירה פוליטית מחודשת, שבמהלכה יספר לנו שוב על ויתורים מפליגים למען השלום. שוב יתעלמו מעריציו באגף המתון של המרכז הלאומני מכך שאין ולא יהיה לו כוח פוליטי (כלומר רוב בכנסת) לעשות ויתורים כאלה לפלסטינים.

נשארנו עם רכיביו האמיתיים של המשחק הפוליטי-תקשורתי: באליטות ובתקשורת המחויבת להן מחפשים תמיד נץ לשעבר שהפך ליונה יחסית, כיוון שתפקידו מחייב אותו לאחריות מדינית כלשהי. האליטות שמורכבות מאנשי הון ושלטון מרסנות כל התקוממות חברתית, מזלזלות בציבור המזרחי, לא מתייחסות כלל לאזרחים הערבים ומעדיפות את האינטרס של "הכלכלה", כלומר של העשירים, על זה של החברה. זקן איננה ראויה לאהדה מיוחדת, אבל ודאי שעלינו להתקומם נגד המזימה, להפיל עליה את תיק אולמרט.

  • כל העיר, 18 אוקטובר 2013

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    הקיטש בו מסיים ברעם את המאמר הוא תמונת ראי לפסטיבל השנאה לעובדיה יוסף. יוסף היה מנהיג של קבוצה מדוכאת פוליטית והצליח להנהיג מאבק למען שוויון זכויות. מאבק שהיה אמנם מאוד מוגבל בגלל האידאולוגיה הדתית שלו. ובכל זאת צריך לכבד חלקו במאבק לשוויון פוליטי.

    שולה זקן, מאידך, היתה ביורוקרטית בכירה שמאחוריה שנים רבות בהן היתה חלק ממנגנון השוחד. היא לא היתה מנהיגה פוליטית. איתרע מזלה להיתפס על חלקה בקנונייה בלתי מתוחכמת. העובדה שהיא מזרחית אינה רלוונטית, הבורגנות לא משריצה את משרתיה בתוכה אלא מגייסת אותם מכל שכבות האוכלוסייה. את הקיטש על האישה התמימה שהושחתה ולבסוף הוקרבה – עדיף להשאיר לעורכי הדין.

  2. אברהם נוריאל הגיב:

    דברים כדורבנות. שפתיים יישק.

    לחיים

    ברוך וחזק
    יישר כוח

  3. לשנוא את השנוא - לאהוב את השלום הגיב:

    מי שאינו יודע לשנוא את הדבר השנוא עליו לא יידע גם לאהוב. האם יידע אדם שאינו חש בוז כלפי מי ומה שראוי לכך (למשל כלפי שררה חולה) יידע להעריך דמוקרטיה אמיתית ומתפקדת?

    ‎שלושה רבעים התפכחו מלפיד – אבל הרוב עוד תומך בנתניהו לנהל את "המדינה היהודית".
    ‎ובראש הגדוד היהודי צועד, אצבעוני המפקד… ואת עצמו שואל: באיזה מלחמה לפתוח? – נגד בג"ץ? ואולי נגד איראן? להשאיר את פלסטין לסוף? ומתי להכניס לחיזבאללה? — ומה אם מחוסרי הדיור, ועניי ישראל??? — טוב, אז אלחם בכולם עכשיו, מכריז ראש הימין הישראלי, בנ-ימין נתנ-יהו … תחי ה"מדינה יהודית".

  4. יולו הגיב:

    מסכים עם חיים ,התגובות המלבבות שראיתי ברשת על עובדיה יוסף מספרות בעצם את התכונות הסמויות (או שלא)של האדם,תכונות ששום אידואולוגיה ליברלית שיוויונית או כל אידאה שיש בה משום שינוי אופי האדם (שהוא נפלא ונוראי גם יחד)לא תצליח לשנות(לתקן?)

  5. ק.א. הגיב:

    ישעיהו ליבוביץ נהג לומר שכל נביאי ישראל לא החזירו למוטב אפילו נפש אחת מישראל… מה שמעלה את השאלה – אם מאמצם הכן של אנשי רוח ומחשבה גדולים נדון (מראש) לכשלון אז בשביל מה להתאמץ? העסק היחידי שעובד הוא אספקת בידור, עבודת אלילים, טיפוח שנאה וזדון, ואם אפשר אז לתבל את הכל בקללות עסיסיות לקהל מאזינך. ככה לפחות מקשיבים לך וגם התגמול הוא בהחלט מוחשי עוד בחייך. הכלל הזה עובד הן למנוולים "דתיים" והן למנוולים חופשיים. במה אם כן נבחר העם הזה מכל עם אחר? בשום דבר, בשום כלום. אנו קלגסים צייתנים בשם מה? בשמן של כמה סיסמאות ותרגילי פירסום. ובלי זה אתה לא שייך לעם שלך… לפני 60 שנה ב1953 שאל ליבוביץ כיצד לא היה מעצור במיטב הנוער הערכי שלנו שמנע מהם מלבצע את המעשה המקולל שבקיביה? השאלה הזו לא הטרידה במיוחד שום "רב" ומנהיג יהודי במדינה היהודית… יהי שם העם, ובמיוחד שמם של שימון פיירס יבדל"א וגם של המרן זצוק"ל מבורך לעולמי עולמים. אמן.

  6. אולי הגיב:

    "אשכנזי -שבע"?!
    סליחה, זאת בדיוק הכללה גסה, סטריאוטיפית,גזענית ביסודה: אדוני הכותב, יש המוני אשכנזים בייחוד אשכנזיות
    לא שבעות- על אף כישורים וערכי עבודה קשה וחריצות.
    מתי
    טיילת לאחרונה בחבלי הארץ העברים של ארץ ישראל?
    ארמונות הפאר לאורך הדרך ? וילות קוטגים מפוארים יפים מרווחים מקושטים ברוחב יד?
    באיזורים היותר יפים ואיכותיים בארץ? אף שיכון רכבת לא ראיתי שם.
    כן ראיתי אשכנזים נרקבים בשכונות עוני ללא סיכוי להיחלץ משם: משום שהמסורת היא שמערכת הרווחה
    מיועדת אך ורק למען הציבור יוצא ארצות ערב היודע לדרוש ולתבעו בתקיפות ותקפנות לעיתים קרובות
    את חלקו בעוגה.

  7. סיגל הגיב:

    חסרה עוד פיסה מרקסיסטית לזוית ההומנית, ההגונה והנכונה לדעתי הק', שאתה מציג חיים … האפשר שתאגיד בני משפחת יוסף יזנב ברווחי תאגיד חב"ד, ו / או שמא סביר שהכהניסטים הרבים מצאנו של עובדיה יוסף יתגברו את כוחה של התנועה הכהניסטית המשמעותית כיום בשוק הפוליטי?

  8. אורן פרי-הר הגיב:

    אהבתי את ההתייחסות הקרנבלית לסטנד אפ. ד"ש לדפנה.

  9. אלכס מסיס הגיב:

    הדבקת דימוי הומני ופרוגרסיבי לכהן הגדול – לא תצלח

    מאות האלפים שהלכו ובכו אחר ארונו – לא באו לקבורתו משום שנהו אחרי הרמזים הנוחים לנו
    בהלכותיו ואמרותיו – גם לא משום שהיה מזרחי-אהוב על "אשכנזים" – הייתה זו היסטריה המונית
    נוסח צפון-קוריאה מהונדסת בידי מה שנשאר מהתקשורת המודפסת אך בעיקרה האלקטרונית

    נשיא המדינה, שהיה בעבר "סגן נשיא האינטרנאציונל הסוציאליסטי" חבש כיפה והילל את המנהיג
    הגדול כ"מורי ורבי" – ללעג וקלס של שמעון פרס, המנהיג הקטן

הגיבו ליולו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים