הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בנובמבר, 2013 14 תגובות

בתחילת השבוע עסקה התקשורת בעיקר בפשע המאורגן המהלך אימים על אשקלון ובפרשת הרפז-ברק, ההתגוששות המחליאה של  שני אנשים מאוסים שהרעישה כל כך את הפרשנית הוותיקה אילה חסון מהערוץ הראשון.

bigbarakאהוד ברק, עם רובה

חסון סומנה מזה שנים רבות כנאמנה מובהקת של אהוד ברק, שר הביטחון לשעבר. לכן זנחו מבקרי תקשורת והכתבים הפוליטיים את העיסוק בנושא עצמו, והפכו בעצם למפרשי הפרשנות של חסון. תוך כדי הדיון בסוגיה חשובה זו שורבבו גם שמותיהם של אנשי תקשורת אחרים. יש ביניהם נציגים מושבעים של האינטרסים הצבאיים, הביטחוניים וגם מגיני שלטון החוק, לפחות בעיני עצמם. אפילו הסנגוריה הברוכה על שלטון החוק היא בדרך כלל פרסונאלית. קיים כבר מיון ראשי ומיון מִשני של שופטים ושל אנשי פרקליטות. אמנון אברמוביץ', למשל, הוקיע בגסות רוח שלא תיאמן את הפרקליטה לשעבר אביה אלף, שמתחה ביקורת נוקבת על ההזנחה של הטיפול בתיק הראשי של אביגדור ליברמן לטובת תיק שיש לו חשיבות פחותה. קשה לדעת אם אברמוביץ' פעל מתוך סימפטיה אישית מפתיעה, שנראית תמוהה למי שמכיר את העיתונאי ואת ליברמן. בלי קשר דווקא לאברמוביץ' מדאיגה אותי התופעה המתרחבת והולכת של הקשר ההדוק בין פרשנים לבין הפוליטיקאים.

קשה מאוד לאזרח מן השורה לפענח את פרשת הרפז, ולשפוט בין ברק לבין הרמטכ"ל שלו גבי אשכנזי. במקום לקרוא את כל הפרטים ואת כל הרכילויות, כדאי אולי להיתפס לפאניקה. מערכת הביטחון והצבא הפכו בתקופת ברק לאחוזות פיאודליות אוטרקיות, שפועלות בנפרד ומקיימות מערכות אינטרסים מנוגדות. התפקיד העיקרי של התקשורת איננו לשרת ראש כנופיה כזה או אחר, כפי שעושים ברפובליקות בננה מסוימות, אלא לטהר את המרחב הציבורי מעוֹשׂי העוולה משני צדי המתרס. את העבודה הסניטארית הזו לא יכולים לבצע אנשים שיש להם מחויבות אישית לסוכני עוצמה בתוך הממסד. שליטה על מידע היא כוח, ואופן חלוקתו בין העיתונאים כדי לשדר לציבור מידע מוּטה, מעודד שחיתות. אנחנו לא זקוקים לחסון כדי לדעת שברק הוא איש מסוכן ושהשפעתו על הפוליטיקה הישראלית הייתה ממאירה. די לנו בכך שעד לפני כשנתיים הוא הסית להפצצה באיראן שהייתה מזיקה לנו הרבה יותר מאשר לאיראנים. אם תוסיפו לסעיף הכבד הזה את הרס היחסים בין הציבור היהודי המתון לבין כלל האזרחים הערבים במדינה ואת אובדן האמון בכל תהליכי השלום (שברק לא דאג לקידומם) לא נצטרך בהבהרות על פרשת היחסים בינו לבין אשכנזי, כדי לתמוך בסילוקו של האיש הזה מחיים הציבוריים שלנו.

יכול להיות שהרמטכ"ל לשעבר אשם יותר מאשר ברק. בכל הפרשה הביזנטינית הזאת, שהזכירה תככי חצר בארמונות של שליטים מסואבים בימי הביניים, היו סממנים מגוחכים כמו מעורבוּת של אשת הרמטכ"ל, ועשייה נמרצת של דוברים למיניהם לא למען המערכת שהם פועלים בשמה, אלא למען האיש שלהם בתוכה. ייתכן מאוד שיש להוציא מסקנות אישיות ואפילו להעמיד למשפט אנשים מסוימים, אבל אין הצדקה לתמיכה גורפת בדמות אפלה כמו ברק. אם אברמוביץ', למשל, גוער בפרקליטה לשעבר הוא משרת באורח אובייקטיבי את האינטרס של ליברמן. לאיש מאיתנו לא אכפת אם ליברמן הוא אדם נבון, או חבר טוב של אנשים מסוימים (לאו דווקא אברמוביץ'). חשוב יותר לזכור שהוא מסית מוּעד נגד הציבור הערבי בארץ, וגם נגד שלטון החוק. גם מי שאיננו מתלהב במיוחד ממערכת המשפט בארץ, בעיקר בשל האפליה המבנית נגד ערבים ובעד זרועות הביטחון, חייב להבדיל בינה לבין המתנכלים לה בשל אינטרסים זרים ומפחידים. אנשי הפרקליטות ראויים להגנה מצד אנשי תקשורת שמאמינים בעליונות החוק על הליברמנים למיניהם. מהות הנושא קובעת ולא הרכילויות האמיתיות או הכוזבות בדבר אופיו וכישוריו של אדם זה או אחר.

בשנות החמישים הדיח שר הביטחון דוד בן-גוריון את האלוף אורי בן ארי, שחיפה על רס"ר שגנב שק סוכר אחרי מבצע סיני. רבים כעסו על בן-גוריון, איש קפדן וקשה, על הנוקדנות ועל ההחמרה. במרוצת הזמן למדנו להבין, שהוא הציל אז את הצבא, לפחות לזמן מה, מהסיאוב הבלתי נמנע שתוקף תמיד גוף שופע תקציבים. מאז שלכל סגן-אלוף יש "לשכה" ולא רק משרד, שלכל דובר יש עוזרים שהופכים אותו לידוען לא פחות מאשר את הממונה עליו, הפכו מאות בני אדם במערכת הביטחון, אולי אפילו אלפים, לחלק מהעשירון העליון החברתי, גם אם חשבון הבנק שלהם איננו מצדיק זאת. התרבות הניאו-ליברלית רומסת את הצדק החברתי ואת עקרונות השוויון למען כוחניות צבאית ופריבילגיות של עשירים. גם קומץ עיתונאים בכירים, שמקורב למושאי הסיקור שלו, הופך בהדרגה לחלק מהתרבות הנהנתנית, שמתרחקת בהדרגה מהציבור הרחב.

ההתפתחות הזו שופכת אור בהיר, מסמא ואכזרי גם על השתוללות ארגוני הפשע במדינה. מי שקיבל חינוך שמאלי והיה רגיל לראות בפשע סממן מובהק של תרבות העוני ושל האזורים המוזנחים ברחבי הארץ, מגיע עתה למסקנה שראשי הארגונים, שהתעשרו בסכומי כסף דמיוניים, משתמשים בכוחם הכלכלי כדי לקנות להם ביטחון קיומי בפני אוכפי החוק. לא בכדִי מתלוננים אנשי אשקלון שקל יותר להסתדר עם האיום החיצוני מאשר עם מכוניות התופת ליד שכונות מגורים ואפילו בסמוך למוסדות חינוך. אם ראשי הפשע אינם מתחשבים עוד בקהילה שממנה באו, ומוכנים לרצוח נשים וילדים חפים מפשע רק כדי לפגוע במתחרים שלהם על "הזכות" למכירת סמים, לגביית חובות ולסחיטת כספים כ"דמי חסות", כמו בשיקאגו של שנות השלושים, זה מעיד על כך שהם בגדו במעמדם ואפילו בעמם. הם אינם עוד גיבורי תרבות רומנטיים של הקהילה, או קורבנות של הממסד. הם הפכו לחלק מהסיאוב הכללי במדינה, שיש רק לקוות שלא חלחל עמוק יותר לשכבות מסוימות במשטרה ולסוכנויות אחרות של אכיפת החוק. אבל המכנה המשותף העיקרי בין פורעי החוק בממסד (שרים מושחתים ופקידים שסרחו) לבין ראשי הפשע המאורגן הוא שגשוגם בתוך הבִּצה הממאירה של מים עומדים, שהיא חברת השפע שלנו.

פושעים עתירי הון והשפעה בממסד מקעקעים את רקמת החיים בחברה הישראלית. ההקבלה לזירה הפוליטית היא מצמררת: השר, שניסה לסבך אותנו במלחמה איומה לעשרות שנים עושה בינתיים לביתו, הופך למולטי-מיליונר ומנגן להנאתו כמו נירון קיסר בשעתו; הפושע "הבכיר" מניח פצצות במכוניותיהם של אויביו ליד גני ילדים. כולם ממוקמים בצמרת של חברת השפע הניאו-ליברלית, המפלצת שנגדה אולי נפגין שוב בעוד כמה שנים עד שיקימו ועדת טיוח חדשה שתרגיע אותנו.

  • פורסם בכל העיר, 8 נובמבר 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. ע.ג. הגיב:

    לא להאמין. ברעם כרומנאיקן חסר תקנה – הפושעים כסממן חברתי. חוץ מרובין הוד ברעם מאמין גם בשלגיה וכפה אדומה? תקון חשוב – ברק, למרות כל תכונותיו הרעות אינו אחראי לחסר האמון של הישראלים בשלום. הפלשתינים ורק הפלשתינים אשמים שאין שלום ושאף ישראלי לא מאמין שיהיה שלום. נחמד שאת ברעם לא מענין אם ליברמן אשם או זכאי. מה שחשוב אלה דעותיו הפוליטיות. יש עוד מישהו שתוהה מאין צמחו משפטי הרופאים, חסול צמרת הצבא לפני מלחמת העולם השניה ושאר מעשי חסד של משטר הצדק והאמת של סטלין?

    • אלכס מסיס הגיב:

      בוודאי שברק אחראי – הוא אשר אישר לאריה שרון לעלות למסגר אל אקצה בפרובוקציה ישירה
      שאף גנראל אחראי לא היה מסכים לה
      בשובו מהפרודיה שהשתתף בה בקמפ דיויד הכריז שאין פרטנר כשהצעתו לפלסטינים הייתה ללעג
      ושוד כבשת הרש
      אם עג סבור שחיים ברעם מאמין בשלגיה וכיפה אדומה – עג מאמין במדינת הגמדים וממשלתה שבראשה עמדו הננסים ביבי ואהוד

      • עלי הגיב:

        לאלכס מסיס
        אריק שרון היה באופוזיציה כאשר עלה לסיורון חסר חשיבות שנמשך מספר דקות בפאתי הר הבית
        אפילו האויל ביותר בקרב הפלסטינים הבין שמהלכו של שרון נועד לצרכי בחירות ופוליטיקה פנימית
        מצד שני
        מאז הטבח בחברון בשנת 1929 משתמשים הפלסטינים במסגד שעל הר הבית כדי להתסיס ולשפוך
        דם חפים מפשע בשם "ההגנה על המסגדים מפני הכופרים"
        ברור מכאן שמי שיזם את האינתיפדה ניצל את עליית שרון כדי להצית אש וברור מכאן שמי שמגן על הפאשיזים
        ממשיך לטעון שאריק שרון הוא הגורם לפתיחת האינתיפדה
        וברור גם שמשך האינתיפדה אינו קשור בכלל לשרון אלא לרצונם של הפלסטינים להביא את כל האיזור למלחמה ולהשיג את מטרותיהם באמצעות טרור אלימות ורצח חפים מפשע !
        ולגבי החוכמה שלך על קאמפ דויד יש רק לאזכיר שגם קלינטון היה שם וקלינטון הוא זה שהציע כמעט הכל ולמרות זאת הפלסטינים סרבו לחתום

  2. 3 הערות הגיב:

    ההערה הראשונה מתייחסת לחוק הנהוג בישראל: כידוע החוק הזה הוא חוקן לחוקי העולם. (ישראל דוחה את רוב החלטות מועצת הביטחון). והשופטים? – הם חייבים לפסוק על-פי חוקני הכנסת. ביניהם "חוק השבות" שאוסר לפלסטיני לשוב לביתו, אבל מתיר לפשיסט מולדבי לתפוש את מקומו.
    2. ה"מדינה היהודית" הפכה מזמן לאחוזה פיאודלית אוטרקית של ממגני ההתנחבלויות, שהם גם מחרחרי המלחמות. והם עושים ככל שהם יכולים כדי להימנע מהשכנת שלום צודק (שכולל כמובן נסיגה מכל השטחים הכבושים, ראה החלטות מועה"ב מ-242 ועד שארה"ב החלה להטיל וטו על גינוי הכיבוש).
    3. התמיכה הגורפת בליברמן (ראו "ישראל שלשלום" של ביבי-אדלסון) שהוא המסית מס' 1 נגד הציבור הערבי בארץ, ונגד שלטון החוק, עלולה להביא לתוצאה חיובית – כשהעולם יבין שהליברמאניה היא ישראל האמיתית, ויתנער ממנה… בתנאי שארה"ב (שמאמינה, כביכול, ב-IN GOD WE TRUST) תשנה דרכיה ותעמוד בראש המאבק נגד הפשע המאורגן הציוני שמנסה להשתלט על כל פלשתינא-א"י.

  3. פירמידת הפשע הגיב:

    האיש, שידע ראשון כי אוסמה הוא זה ש "ביצע את 911", רואיין ב BBC זמן קצר לאחר היוודע על האירועים בניו יורק ושפסק בביטחון כי העולם ישתנה מכאן והלאה … כנראה שהמתכננים יודעים על מה הם מדברים.

  4. ק.א. הגיב:

    לא רק פוגעים ברקמת החיים בחברה היישראלית. קודם כל "נירון קיסר" שכזה מעורב בניהול ה ע ו ל ם!
    הוא מן הסתם יודע שמאחוריו עומדת מאפיה קרימינלית עוצמתית שתגונן עליו בבטחון מלא ללא שום גבול או מיגבלה שקשורים עם הפשע שיש לבצע, לכן הוא כל כך בטוח בעצמו. ישראל הובאה (אפשר שמיומה הראשון) למצב שבו היא איננה כלל מדינה עצמאית אלא נספח פראי (ברישיון) לנוחות גחמותיהם של סאדיסטים מגלומאנים מהאימפריה. היא לא תוכננה כלל לעתיד מדיני עצמאי אותנטי אלא לנארטיב בומבסטי מתגלגל, גיבוב והטלאה של יחסי ציבור (בארץ ומחוצה לה), תעמולה ושטיפת מוח ככל שיידרש מתחזוקת ושימורה של ההגמוניה. זה ההסבר מדוע מעולם לא היתה לה כוונה לעלות על פסים של נירמול שאין בו צורך לבעלי-הבית. זה ההסבר מדוע רק פושעי מלחמה מצליחים לתפוס בה עמדות מפתח. אי אפשר בכלל להבין את הפרוייקט הישראלי שלא מן הזווית הזו, והסניטמנטים "היהודיים" מחפים על תעשיית פשע צינית.
    http://www.youtube.com/watch?v=oPDba1rVS-g

  5. עלי הגיב:

    הניסיון של ברעם "הכביכול תמים" לקשור בין צמרת הצבא לאליטה הפוליטית השלטת ולארגוני הפשע
    אינו טעות אלא ניסיון מכוון להבאיש את הלגטימיות של מדינת ישראל.
    ברעם אפילו מגדיל לעשות כאשר בצורה מאוד תמוהה מגדיר את ראשי הפשע כגבורי תרבות ומייצגי המעמד העני אשר "מעלו" במעמד ממנו צמחו לעומת האליטה הפוליטית והצבאית שהיא התגלמות הרוע .
    (גם התמונה של ברק והרובה המאיים אינה מיקרית).
    ההפלטה של ברעם על "מלחמה של עשרות שנים עם אירן " היא מגוחכת לאירן יש לכל היותר מאתיים טילי שיהאב אשר מסוגלים להגיע לישראל ויש להם את החיזבאללה וחמס אשר ניתן לטפל בהם
    כל בר דעת מבין שזה בהחלט לא "מלחמה של עשרות שנים".
    (במלחמת אירן עירק הפעיל סאדם 100 טילים כנגד טהרן אשר גרמו לבהלה ונטישת העיר הדבר גרם לאירנים לבקש הפסקת אש מידית למרות הצלחותיהם בשדה הקרב !)
    לאורך כל המאמרים של ברעם יש התבטלות בפני הצד הערבי ולעולם לא נשמע מברעם ביקורת כל שהיא על המגמות הגזעניות פאשיסטיות אצל הערבים המסכנות את העולם כולו !

  6. אליק בנשלום הגיב:

    ארגוני הפשע המאורגן בישראל והקשר בינם לפוליטיקה אינם תופעה חדשה
    בעת שלטון מפאי היתה משפחת הפשע של מרדכי "מנטש" צרפתי – כל יכולה בתל אביב
    ונהנתה מחסינות מוחלטת של העיריה והמשטרה. עמוס בן גוריון תבע למשפט את שורת המתנדבים
    משום שהצביעה בפרסומה על הקשר בינו סגן המפקח הכללי של המשטרה למנטש

  7. חיים ברעם הגיב:

    הביקורת כאן היא חסרת שחר. הטור שלי נועד דווקא לקעקע את העבריינים כגיבורים רומנטיים ולהוקיע אותם כבוגדים בעניים שמהם יצאו!! גם הסיפור על הגנרלים והפרנויה הכללית של שני מגיבים קבועים היא מצחיקה, ואיננה עוסקת כלל בתוכן הדברים שאני כותב כאן

  8. גזל כבשת הרש - פשע ממשלתי מאורגן הגיב:

    עוד אנו עוסקים בפישעי "האליטה הפוליטית והצבאית", התבשרנו על פשע נוסף של אותה "אליטה". אתר "הארץ" מדווח שהממשלה שמתכנסת לישיבה מיוחדת ב"מכון למורשת בן גוריון" בשדה בוקר "צפויה לאשר הריסת כפר בדואי והקמת יישוב דתי במקומו". כאילו שבנגב לא היה כלום, חוץ ממדבר שחיכה לחזירי הבר היהודיים שהובאו לא"י מאירופה. . . הממשלה הגזענית מתכחשת להבטחות קודמות שניתנו לבדואים וטוענת שאין מקום לכפר (הדתי) אום אל-חירן, ושהארץ יועדה רק לבני "דת משה". אבל במסמך שהוגדר "סודי" נאמר שהמדינה איפשרה את מגוריהם במקום. כך כתב ב-1956 אורי לוברני, שהיה ה"יועץ לעניני ערבים" במשרד רה"מ דויד בן-גוריון, לפני שסיבך את ישראל "במבצעים" בלבנון. לוברני: "עקב לחץ שהופעל על ידי הממשל הצבאי… הסכימו כשני שלישים (מבני השבט אבו־אלקיעאן שפונו ממושבם בחירבת זובאלה, סמוך לקיבוץ שובל) בראשות עאזם ג'בר אבו רג'עאן להעתיק מקום מגוריהם לסביבות עתיר, קיבלו בחכירה קרקע מאדמות המדינה בהתאם לנוהל של משרד החקלאות והם מעבדים אותה". אז עכשיו הממשלה תחזיר את המדבר לנגב, כדי שיוקם שם "יישוב דתי". haaretz.co.il/news/education/1.2161474

  9. סימנים שהגענו לקרקעית הגיב:

    כמובן שכשסדאם חוסיין צולם עם רובה צייד זה הוכתר מייד (בהצלחה) כ"מפלצת מהלכת על שתיים" או כ"ציר הרשע" , ביטוי שהגה כותב הנאומים היהודי של ג'ורג' וו בוש. אבל כשה"מוחות האנליטיים" שלנו מתגאים במל"טים הרצחניים שלהם (או בכלי משחית "חכמים" מסוגים שונים) הם תמיד מוכתרים כמושיעי הדור מפני "היטלר" חדש, במקום כנסיכים וסרסורים מהשוק עתיר הממון של אמצעי הלוחמה. חזונו של הרצל הושחת ונרמס בידי מנגנוני כוח ועבודת אלילים. היש תחתית נמוכה מזה?

  10. לחיים ברעם הגיב:

    אל תתרגש מכמה ימנונים מרגיזים. הרי כתבת וסיפרת על מישהו שפגשתה ברחוב המלך ג'ורג', שאחז בזרועך די בכוח, והתלונן מרה על כתיבתך, על הפוליטיקה שלך ואפילו על עצם קיומך… מסתבר שזה המחיר של הדמוקרטיה – ב"כל העיר", ב"הארץ" וגם באתר "הגדה השמאלית". הימנונים מנסים להשתלט על השיח הציבורי, להקניט ולהרגיז ולהיראות כאילו הם הרוב, ואנחנו צריכים פשוט להתעלם מהם.

  11. אריה רפפורט הגיב:

    חיים ברעם,
    אתה נוהג כמו איש כפייתי שאינו מסוגל לעמוד בביקורת .
    זה מאד בזוי שאתה מוחק ביקורות ודעות של מי שאינו מסכים איתך,
    ונותן במה לכאלו שכאילו מחזקים את עמדותיך.
    תרצה או לא תרצה – אבל ניתן להתמודד עם כל טיעון שלך ולהפריך אותו .
    לטעמך כל מי שכותב בעד ברק הינו שחקן מכור –
    ולצערי בקרב הזה אתה מביס את עצמך
    אריה

    • מערכת הגדה השמאלית הגיב:

      הכותבים באתר אינם עורכים את התגובות.
      תגיותובות ביקורת רבות נמחקות משום שהן יורדות לפסים אישיים (למשל, לקרוא לכותב "כפייתי" זה ממש על הגבול מבחינתנו).
      אם תגובתך נמחקה, אתה מוזמן לנסות ולנסח אותה מחדש עם ביקורת עניינית ונשמח לפרסם.
      תודה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים