הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בנובמבר, 2013 2 תגובות

בוקר שטוף שמש עולה על חלונו של רב סרן שואתי. (להלן: רסש) הוא מציץ ממעונו האימפריאלי למחצה לעבר הר החושך של העיר העתיקה: כיפת הסלע שעדיין לא חזרה למוטבים, "לידים של צאצאי אבותינו," אומר האני הלאומי שלו לתת-המודע הנרטיבי ומשם גולש לתת-המקלע הסנסואלי, "אבל לא רחוק היום בו יוסר הכתם ונעלה בהר קודשנו, בום, בום." ובינתיים יש להעמיד את העולם בפני צרות וצוררים: הבית הלבן המשתף פעולה עם הגרועים שבאויבי האנושות היושבים בשושן הבירה, ואלו "ששכחו מה זה להיות יהודים", המתרפסים בפני הגוי. השמאלנים הללו, גויים גמורים. מה הם יודעים על השואה? הם קראו את ספרי, את הגיגי? "אעשך לגוי גדול," אמר ברוך השם לאברהם. ולי הוא אמר: "ואותך אהפוך לצ'רצ'יל, סמוך עלי. זה יקרה ביי הוק אנד ביי קרוק. אתה עוד תראה מי אני שביום השמיני, אחרי שנחתי כל השבת, הקמתי את מרכז הליכוד."

creation-of-adam"בריאת האדם" מאת מיכלאנג'לו

ולאחר משולש הלחש הפנימי פוסע הרסש שלנו מעדנות לעבר חדר האוכל. הוא עומד לסעוד עם שגריר אנדורה שביקש לשוחח איתו. "לא על רווחים כלואים וגם לא על השנואים עלי ועל הרפובליקנים, הפלסטינים או איך שקוראים להם. מדינה הם רוצים! ניתן להם מדינה בעבוע: נחבר שני קראוונים, נוסיף בודקה ושירקבו להם… אוכל. קדימה אוכל. כך שרנו בטירונות. הנה שגריר אנדורה. מה הנודניק רוצה ממני עכשיו? שיילך לשומר הבארים, לזה המסובב אותי על אצבע קטנה ואני אותו ושנינו מסובבים את כל השאר. השגריר רוצה להזמין אותי לחנוכת מוזיאון ליהודי אנדורה. אני מודה לו. הוא מדבר על ההולוקוסט. ואני מצביע על השולחן השופע כל טוב. זהו הניצחון הגדול ביותר שלנו. תפריט ארוחת הבוקר שלי הוא העדות הניצחת לניצחון על אויבינו באשר הם: פרנץ' טוסט עם קרם פרש וקונפי שקשוקה עם גבינת חלומי, ביצים עלומות על מצע רוקט, חלה קלויה, גבינת קצ'וטה, חצילים קלויים עם לבנה וגם עם גבינת פטה… עכשיו תפסתי: המוסלמי היושב בבית הלבן רוצה לחסל את ארוחות הבוקר הנהדרות שהגישה לנו הציונות המדינית על מגש של כסף, ולהחזיר אותנו לימי 20 גרם לחם, לא ניתן לו, גם לא לפרסי מדוני. ככה פעם קראו לפרסים ועכשיו המדוני הפך למדינאי. אני מסביר לשגריר את המציאות של אז, כאשר בנות הברית לא הפציצו… הוא מתפעל מהידע שלי. הוא מסתכל עלי ומבין טוב מאד שאני לא פרנואיד, שעצמותיי שרות הבה נגילה, רק צריך למעוך את החוסיין אובמה, החוסי הזה עם הקרי הזה, הצנון הזה… הייתי צריך להיות מורה לנביאים אחרונים ולדבר על השואה בגובה העיניים. הו, כמה שאני שונא ערבים ושמאלנים, טהרנים שכמותם. איך הם צחקו עלי כשאמרתי על מנהרות הכותל שהם אבן קיומנו. נכון, טעיתי. צריך להגיד סלע. יום אחד אמחץ אותם ואז הם יראו מה זה.

"עכשיו נכנסת אשתי חסידה. מצאצאי חכמי סורא, נהרדע ופומבידיתא. שם נולד קורפוס התלמוד שאני קורא כל לילה לפני השינה. אני מאד מאמין בכוח המאחד של הגמרא. אני גם מאמין לעצמי בעצמי מעצמי. וגם אוכל מזון כשר, בעיקר לפני פגישה עם הרבנים…

"השגריר הולך. סוף כל סוף. ועכשיו אנוכי פוסע לעבר חדר השירותים המצוחצחים כדבעי. נפלט לי נאד קטן, פיצי. מזכיר הממשלה נכנס בדלת האחורית. הוא מכיר את המנהג שלי להפליץ פה ושם. קורא בשם המפורש שלי ומזכיר שאנחנו בדרכנו לישיבת הממשלה. הרעיון מדליק אותי: שם אפגוש פלוצים גדולים. אוח, אוח. לכמה מהם פרצוף של האליטות הישנות. אני לא יודע מה זה אבל מה זה חשוב. כמה היו רוצים לראות אותי מושלך לרחוב, טרף שכזה ומעלי השלט: "עבר זמני". הם כל-כך רוצים לתלוש לי את הקטן. אני יודע זאת. רואים על הפרצוף שלהם. אבל יום הדין ממשמש ובא. מה הם רוצים ממני? אני עושה עבודה מצוינת. אני החומה הבצורה מול הרשעים התורנים, זה מתל-המן והנבל הנבחר, הכושי הזה, מתל-הקפיטול. מתי אצליח לייסר אותו בעקרבים, את השמאלן הזה ולזרוק את הנבלה שלו לרפובליקנים הצוהלים?

"ישיבה. הם מדברים. הכץ הזה הנראה כמו קומביין והבנט, הנבזה הזה, השחצן שמוכן להטביע אותי בצלחת של מרק אספרגוס והטמבל היושב על ידו, יד שמאלו הימנית, שדרן הפושט חיוך, מרכיב אחר ונראה כמו שיניים תותבות של מלכת יופי לשעבר. נו, באמת. והוא כל-כך רוצה להיות רה"מ ביום בהיר ככה סתם, בגלל הנחירים היפים שלו…

"וזה הזמן להתקשר למלשינים שלי במטכ"ל ולשמוע מה קורה, ואיך ההצטיידות, והאם כבר הסירו את הניילון מפצצת המימן, והאם הכול מכויל כמו שצריך, ומתי אפשר כבר לדחוף לאוהל מעצר את אלו שלא מבינים כמה אנחנו חלשים, נורא חלשים כמו הצאן שהלך כטבח, וכמה נחוץ לזרוק איזה חומר נפץ ואם לא אז חומר תעמולה…

"ובעצם, למי יש חיים יותר טובים ויותר מאושרים מאשר לי. אולי רק לאורניום המאושר של הדפקטים הללו, החייכנים האיראנים שמעבר לנהר הסמבטיון. ומי כמוני יודע כמה קל לעבוד על הציבור. זו בעצם בעילה בהסכמה ההופכת בכל פעם לבהלה בהסכמה. גיחי-גיחי-גיחי.

"ואם נתנו פרס נובל לפרס, המדבר כמו מטרונום החוזר על עצמו, או לבר-מינן שהלכתי אחרי ארונו כשעוד חי, אלטלניסט שכמוהו, בצומת רעננה, ושלא לדבר על ההומו סאפינס מתרוממוס, החונך של אבו-אבו אז למה לא לי? לא מגיע לי פרס על הזמן היקר שאני מקדיש לאומה במקום לעשות חיל במכירת רהיטים? ואם לא על זה אז אולי פרס ניחומים עבור הדרך בה אני מסובב את העם הוותיק והחכם בעולם, דרך שכולה במקום דרוך…"

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. תמי הגיב:

    אבשלום אבשלום, – הצחקתני,
    אבשלום שבשמך גלום הפתרון

  2. מרים בת יוסף הגיב:

    אבשלום קווה, תודה ענקית לך!
    שהחיינו וקיימנו שקם לנו קומיקאי מעולה כמוך.
    נהניתי מכול משפט, שורה, מילה וסימני פיסוק.

    מחכה לכתבה הבאה! עלה נעלה ויכול נוכל להם, לאוייבנו.

הגיבו לתמי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים