הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בנובמבר, 2013 11 תגובות

במוצאי שבת ישב ידידי אורן נהרי באולפן הערוץ הראשון, חמור-סבר וקצת חסר סבלנות. קריינות הרקע העובדתית, לפני שנהרי החל לפרשן, בישרה בנעימה חיובית, כמעט עליזה, שיש התקדמות בשיחות למניעת יצירת פצצה גרעינית איראנית עצמאית, ובכך שיקפה עמדה מובנת מאליה לכל יצור אנוש ברחבי העולם, אלא אם כן הוא ישראלי או סעודי. נהרי, כעוס בעליל, החזיר אותנו בעדינות יחסית למציאות המרה. הוא לא גינה את הבשורה הטובה לאנושות בגלוי, אבל הבהיר לכולנו בין השורות שכל התקדמות איננה אלא מלכודת פתאים.

nuclear

למִצער, נהרי חסך מאיתנו את ההשוואה הנואלת בין הנשיא ברק אובמה לבין ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, שחתם על הסכמי מינכן האומללים עם אדולף היטלר בשנת 1938. איראן רחוקה מלהיות גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. היא מדינה בינונית בגודלה ובעוצמתה שגם בה, כמו אצלנו, ניטש מאבק מתמיד בין כוחות ליברליים ויצירתיים לבין תנועות איסלמיות בדרגות שונות של רדיקליות. למרבה הצער התנועות שאמורות לייצג את העניים ואת הנחשלים הפכו לקבוצות לחץ סקטוריאליות גם באיראן, ואילו חלקים רבים בקרב הציבור המתקדם מכרו את נשמתם לניאו-ליברליזם, מתוך אדישות תהומית לגורלם של העניים. כדאי לבחון את הנעשה באיראן בצורה קצת פחות סטריאוטיפית: המוֹדֶרנה חדרה עמוקות גם לחוגים איסלמיים, ואילו הרדידות המחשבתית הנהנתנית, הפּרו- אמריקאית מבחינה תרבותית ופוליטית, חלחלה לציבור החילוני.

ההתקדמות הטכנולוגית באיראן תורגמה על ידי המדענים להעשרת אורניום אבל אין לאיראן די כוח צבאי ופוליטי (שלא לדבר על כלכלי) כדי להיות מעצמה דומיננטית באזור. ייתכן שהיא תצליח לייצר כמה פצצות, אבל לעומת הארסנל הגרעיני של מדינות אחרות בסביבה הגיאו-פוליטית שלנו (הודו, פקיסטן ולפי המדווח גם ישראל) כוחה דל. אם דווקא מתעקשים על השוואות לשנת 1938, איראן דומה בעוצמתה היחסית יותר להונגריה או רומניה בשנים שבין שתי מלחמות העולם מאשר לגרמניה הנאצית. גם האינטרסים הקיומיים שלה שונים. איראן היא מנהיגת המיעוט השיעי הלא גדול בתוך עולם מוסלמי ענק, שבו דווקא הסונים הם הדומיננטיים. הדמגוגיה הצ'רצ'יליאנית של בנימין נתניהו הופכת אותנו ל"עכבר ששאג", ליישות המדינית הקוֹמית של האזור. היינו מצטרפים לצחוק הכללי אבל הבדיחה היא על חשבוננו.

ניסינו להסביר בשלושים השנים האחרונות שלעמדות הקיצוניות של ממשלת ישראל בנושאים האזוריים והעולמיים יש מחיר פוליטי וכלכלי עצום, ודיברנו גם על ההשלכות הביטחוניות של התהליך הזה. דומה שהאזהרות נפלו על אוזניים ערלות. התחזקות הימין הקיצוני בתוך הליכוד ובקרב הציבור הימני הרדיקלי מחזקת את מעמדו של ראש הממשלה כמנהיג הימין השמרני. כרגיל במקרים כאלה, המרכז הלאומני מאמץ אל לבו מנהיגים שמדברים על שלום אבל מחזקים את ההתנחלויות ומסכלים כל התקדמות אפילו סמלית, להסכם. בנושא האיראני ישראל הפכה לדוברת חזית הסירוב, ומצטיירת בעולם כמחרחרת מלחמה. נתניהו עדיין שיכור מהפופולריות שלו בימין האמריקאי ובקרב יהודים שמרנים שהעריצו בעבר החשוך את גולדה מאיר. נדמה לי שהוא שוגה בהערכת עומק החדירה שלו למפלגה הרפובליקנית. אין במפלגה מסורת של תמיכה מוחלטת בישראל, ויהודי ארצות הברית עדיין מצביעים בהמוניהם בעד הדמוקרטים. הם סולדים ממיעוט של אנטישמים, בדלנים, שונאי שחורים והיספנים וגם תומכי העליונות הלבנה, פרו- נאצים בעבר ותומכי העליונות הגזענית הלבנה בהווה, שעדיין מקנן בחוגים עתירי הון במפלגה.

המשטר של ג'ורג' בוש האב ושל שר החוץ שלו ג'יימס בייקר, לא קיבל את מדיניות הליכוד כתורת משה מסיני והיה עוין מאוד כלפי יצחק שמיר וממשלתו. גם היחס הקשה כלפי ג'ונתן פולארד שיקף את מעמדם השברירי של תומכי ישראל גם בעידן רונלד רייגן ושר ההגנה שלו קספר ויינברגר.

לדברים האלה יש להוסיף היבט, שלא מדברים עליו הרבה בתקשורת שלנו. כל הצלחה של נתניהו בחזית שהוא פתח נגד ממשלו של אובמה, תזיק לתושבי ישראל יותר מאשר כישלון. אם נתניהו יכופף את ידו של הנשיא, ויגבש חזית (שהיא זמנית מעצם הגדרתה) עם צרפת ועם ערב הסעודית נגד ושינגטון, הוא יחולל ארבעה תהליכים הרסניים לגבי ישראל ועתידה: 1. פטריוטים אמריקאים רבים מהימין, שבדרך כלל מתעבים את הנשיא בפרט ואת הדמוקרטים בכלל, יגיבו בעלבון על כך שראש מדינה קטנה ונתמכת על ידי ארצות הברית הכניע את הממשל בנושא עקרוני; 2. הקרע בין ישראל לבין הרוב הפעיל והמצליח בקרב יהודי ארצות הברית יזיק למכלול האינטרסים ההסברתיים והכלכליים של הממשלה, ויפגע ברווחתם של אזרחי המדינה; 3. השנאה כלפי ישראל בכל העולם תגיע לשיאים חדשים, ורק מוכי עיוורון יוכלו לייחס זאת ל"אנטישמיות"; 4. בפעם הראשונה מאז מלחמת סיני (גם אז הייתה עדנה ליחסי ישראל-צרפת) באוקטובר 1956 תיווצר שותפות אינטרסים מוצקה בין ארצות הברית לבין הרוסים בכל הנוגע למזרח התיכון.

יש הסבורים ששר החוץ אביגדור ליברמן מתבטא עתה במתינות יחסית, כיוון שהוא תמיד האמין בצורך לשתף את הרוסים בתהליכים חשובים באזורנו, או לפחות למזער את התנגדותם למדיניות הישראלית. ליברמן, שזה עתה עבר תהליך משפטי קשה, חווה את כל הקריירה הפוליטית שלו כשהוא מתמרן בשדה מוקשים עתיר סתירות. בחזית הפנימית הוא מנסה לבנות קואליציה שתקיף גם דתיים וגם אתיאיסטים לוחמניים, עד כה בהצלחה לא מבוטלת; בחזית החיצונית הוא מבקש לנצל את התיאום המפתיע בין מוסקבה לבין ושינגטון. הסתירה נובעת מהקיצוניות המסורתית של ליברמן בנושא האיראני, שמנוגדת למדיניותו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ועתה גם לזו של אובמה. התקפה ישראלית על איראן, שאותה מתכנן ומלבּה נתניהו כבר כמה שנים, תהפוך את שר החוץ לאישיות בלתי רצויה במוסקבה. אם השיקול הגלובלי יגבר על האידיאולוגיה האנטי מוסלמית שלו, שר החוץ יפתיע אותנו פה ושם גם בעתיד. צריך לזכור ששנאת הערבים והמוסלמים היא דווקא מכנה משותף בין הדתיים הלאומנים לבין חלק מהציבור שתומך בישראל ביתנו. לליברמן יש, לכן, שטח די מצומצם לתמרון. הפוליטיקאי הכי חכם בימין השמרני הוא גם הבלתי צפוי מכולם ובמציאות המזרח תיכונית העובדה הזו איננה מבשרת טובות.

כך נוצר פרדוקס מסקרן בצמרת שלנו: מינויו מחדש של ליברמן המזוּכּה לשר חוץ מחזק מאוד את שמה הרע של ישראל כאויבת השלום בעולם בשל תדמיתו הלוחמנית, אבל ייתכן שהאינטרס העכשווי שלו הוא דווקא למנוע הרפתקה מטורפת נגד איראן. הסתירה בין התדמית לבין המהות איננה נושא חדש בפוליטיקה, אבל עתה היא מאפיינת אישיות בולטת ופגיעה כמו ליברמן.

  • פורסם בכל העיר, 22 נובמבר 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. עדה רבון הגיב:

    מאמר טוב. אינפורמציה בניגוד לדיסאינפורמציה בכלי התקשורת. ניתוח נכון,

  2. ק.א. הגיב:

    ההרפתקה המטורפת נגד איראן החלה ב 48 ונמשכת ברציפות מאז. ישראל הסכימה אז לקבל על עצמה תפקיד יהודי-קלגסי בשליחות גורמים זרים ולפי תפקיד זה היא עוצבה. האם אפשר, ברצינות, לדמיין את ישראל ללא תפקיד כזה? האם היא מתכוננת למציאות שונה? – האם ניתן לענות על זה בכן?…

    באיזור ישנם בני אדם, בעלי צבע עור כהה, בעלי ערכים שאינם טובים לטייקוני האימפריה, ושאי לכך יש לרמוס אותם ולקצור את פירות הדומינציה.

    י. לייבוביץ טען שאם לא נשנה את דרכינו זו אנו נגיע למלחמת חורמה עם העולם המוסלמי – לא על סמך ראייתו את העתיד אלא על סמך תפישתו את הפרוגרמה הישראלית כפי שהיא – ושהיום אפשר להבין שזו למעשה פרוגרמה אימפריאליסטית (המוצגת, בהצלחה יש לומר, כשמירה על "זכויות ישראליות").

    כל קואליציה ישראלית (מן העבר ההווה או העתיד) מחוייבת למטרה הזו ולא יועילו פעלולי יחסי הציבור של המושיעים אובמה-ביבי למינהם. ההצגה האימפריאליסטית-חזירית חייבת להמשך במלוא הגסות. הפאשיזם כבר כאן. וגם כלל הציבור שמחונך לברבריות – רובץ בה ומשתכשך ברפש הנעים הזה.

  3. אלון הגיב:

    אורן נהרי…. באמת ידידך? לדידי הוא אחד מאותה הגוורדיה בעלת האופקים הצרים "שומרת חומות ישראל", שכל דבר אנושי-אוניברסלי זר הוא לה, וכל דבר ישראלי-יהודי יקר לה. ניחא, יש אנשים שטוב להם כך, אבל אני אחר. מפליא אותי הדבר כי הלז הוא ידידך. כנראה שאתה אדם נוח יותר ממני לבריות. הוא לעולם לא היה זוכה להיות ידידי.

    ממני, המעריך אותך וקורא אותך באדיקות.

    • יותר מזה הגיב:

      הוא עוטה על עצמו פרצוף ארוך ומדבר בשקט ולאט כאינטלקטואל ליברלי עד שהוא מזכיר לנו מי כאן הטובים ומי הרעים, כלומר מי הלבנים ומי השחורים…

  4. חיים ברעם הגיב:

    יש לי נטייה לא לשנוא עד מוות אנשים שלא חושבים כמוני, אלון. עם זאת, אני מודה לך על היותך קורא מסור וביקורתי

  5. שום בצל הגיב:

    איראן כבר מ-1979, והאיסלימיסטים גם הרבה לפני זה, קוראים להשמדתה של ישראל.
    הם אפילו קוראים להשמדתה של אמריקה עצמה, עימה חתמו הסכם,
    בדומה לקריאות של המוג'הדין להשמיד את אמריקה, אע"פ שקבלו כסף ונשק מה-CIA תוך כדי לחימה בפולש הרוסי באפגאניסטאן. אותו מוג'הדין שהיה הבסיס, תרתי משמע, לאל-קעידה.
    מכאן שהטענה כי מדיניות ישראל ב-30 השנים האחרונות היא שהובילה להתגרענותה הצבאית של איראן היא לקויה ומטעה.
    כמו-כן, איראן פעלה נגד ישראל, וממשיכה לפעול נגדה. היא מחנכת ומטיפה שיש להשמידה מעשה יום ביומו, מהיוולדו של כל כל תינוק באיראן. לחמש בנשק גרעיני מדינה הפועלת באופן מפורש וגלוי להשמדתה של אחרת נראה קצת, איך לומר, לא מעשה נבון במיוחד. גם ההתייצבות של השמאל הרדיקלי לצד איראן, נראית יותר כמעשה ילדותי של מרדנות בישראל ובארה"ב, מאשר מעשה שיש בו רציונאל אמיתי אוניברסלי.
    האיראנים יכולים לפתח מספיק חומר בקיע, במיוחד לאחר שתהיה ידם משגת בפלוטוניום משובח, לפתח כל נשק גרעיני העולה על רוחם, בין אם בפצצות המוטלות ממטוסים, מל"טים, טילים, וכלה בסתם מזוודות נישאות ע"י מתאבדים.
    קשה גם לפסוח על ההתנשאות האופיינית כל-כך לברעם, שרק לישראלי פשיסט ולסעודי נבער לא ברורה האמת הקיומית, ורק לברעם ושכמותו המפתח לצפונות ההיגיון. אני רק יכול לייחל לכולנו שמר ברעם צודק, אבל נראה ששוב ושוב, המציאות מכה על כל תחזית אנטי ישראלית, והאיראנים עוד יפתיעו לרעה.

  6. דניאל קלטי הגיב:

    כלומר: הודות לעמדותיו המבורכות, לאחרונה, של פוטין בזירה העולמית, יש לצפות, באופטימיות זהירה, שמליברמן תבוא ישועתנו…

    עד-כדי-כך, הידרדרו חיינו. איך אמר רבנו הגאון מ"ליבת-הזהב" מרווין? בדיוק כשאתה סבור, שהחיים אינם יכולים להיות נוראים יותר, פתאום הם נהיים.

  7. אליק בנשלום הגיב:

    האינטרס היחיד של ליברמון הוא לעשות לביתו ובתו

  8. חיים ברעם הגיב:

    צדקתם, דניאל קלטי ואליק בנשלום
    . אנחנו יכולים לתאר את המציאות בהתאם לפריזמה הרעיונית שלנו אבל לא לשנות אותה בכוחות עצמנו

  9. מערבי חושב הגיב:

    שוד ושבר ה""ניוון המחשבתי הנהנתי"" הגיעה לציבור באירן, אולי יש סיכוי שהם התקוממו נגד משטר שייך לימי הביניים"…אולי יקום שם משטר מערבי עם "מחשבה מנוונות" שנשים לא יסקלו ברחובות ….בהחלט נורא, אין ספק שזה משטר טוב כי הוא "אנטי אמריקאי"….

    אה והגרעין זה בשביל לפצח עם ישראל, אל תדאגי אין נאור יותר ממשטר אירן, המשטר בכלל לא ברברי ורקוב שמפתח נשק להשמדה המונית על חשבון אזרחים רעבים….

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים