הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 בינואר, 2014 6 תגובות

לאחרונה, בעת עיסוקי בפרסום מדגם של חוזים שומרונים דומים השמורים בספרייה הלאומית של רוסיה בסנט פטרסבורג, נתקלתי בכמה מונחים משפטיים מעורפלים כגון דַרַך, תַבִעָה. הניסיון להבין אותם כראוי הוביל אותי לאיתור ספר חיוני העוסק בחוזים והוא זמין באינטרנט: אכְרָם חַסַן אלְ-עִלְבי, היהודים בדמשק בתקופה העותומאנית לאור רישומים של בתי הדין האסלאמיים במרכז של מסמכים היסטוריים בדמשק (דמשק: פרסומים של המועצה הכללית הסוּרית של הספר, משרד התרבות, 2011 – בערבית).

damesek-portהכניסה לדמשק במאה ה-16 (ציור המוצג במוזיאון הלובר בפאריס)

מאתיים ושבעים חוזים כלולים בספר זה, חלק הארי מהם נוגע ליהודים הרבניים. בנוסף, הקראים מעורבים במקרים רבים, ואילו רק כמה חוזים משתייכים לנוצרים. חוזה אחד בלבד הוא שומרוני משנת 1584, כלומר רק שני חוזים יהודיים קדומים ממנו בשנה אחת. חוזה שומרוני זה הוא החוזה הקדום ביותר הידוע לנו כיום, שהרי החוזה הקדום ביותר באוסף של אברהם פירקוביץ (A. Firkovitch ,1786-1874) של כתבי-יד שומרוניים השמורים בספרייה הוא משנת 1639. מגוון רחב של נושאים ומחלוקות נדון והוכרע בחוזים אלה הנושאים כותרות כגון: "היהודי, המוסלמי והפרְדה האדומה" (הקדום ביותר, 1583); הנושאים דנים גם בהטלת מיסים על נוצרים ויהודים, תביעת יהודי שהתאסלם (ונדחתה), גבר חשוד, רכישה של בית בצפת, סכסוך בין שכנים, הקונסול האמריקאי בדמשק ויהודים בעלי אזרחוּת רוסית.

החוזה השומרוני כולל 146 מילים, מוּבא לעיל כלשונו, מתורגם לעברית, ומלווה בכמה הבהרות והערות. קדם לכך דיון מפורט אודות התפקיד המרכזי של דמשק בתולדותיהם של השומרונים בימי הביניים. שומרונים חיו בדמשק החל מהעת העתיקה ועד למהומות של 1625, שגרמו למשפחת הדינפים הידועה לעלות לשכם. הנוסע היהודי בנימין מטודלה (1130-1173) דיווח כי קרוב ל- 400 שומרונים חיו בדמשק, ולעומת זאת רק 200 נמצאו בכל אחת מהערים שכם וקיסריה.

יתר על כן, כיהן כהן גדול בדמשק, ושומרוני העיר היו עדים לתחייה מדעית וספרותית במאות הי"ג-הי"ד (ר' את ספרו של אבן אבי אוצַיְבעה על הרופאים) שהובילה לצמיחתה של לשון חדשה הידועה בחוגים אקדמיים היום כ- ‘ניאו עברית שומרונית‘. יוצא אפוא שאין כל פלא כי מספר רב של כתבי-יד שומרוניים, שמספרם הכולל נאמד בלמעלה מ- 4,000 והם פזורים ברחבי העולם, מקורו בדמשק ובקהיר. די להזכיר פה שהתורה השומרונית שפורסמה בפוליגלוטה של פריז בשנת 1632 וכן בפוליגלוטה של לונדון ב- 1657 מקורה בכתב-יד דמשקאי שנרכש על-ידי הנוסע האיטלקי פייטרו דלה ואללי ב- 1616. יצויין כי חלק ממשפחות סוריות כגון: נַחאס, אל-רוּמַיְלי, אל-עַסַלי, אל-ג'עְפַרי היו במקורן שומרוניות.

בהקשר זה ראוי להזכיר את הגילוי של גומחה (מִחְראב, נישֶה, שקע בקיר המסגד הפונה למכה) שומרונית עשויה שיש, סוגים שונים של אבן גיר, ופסיפס בביתו הפרטי של השיח‘ מוחמד אל-קִרְבי/קוּרְבי בשכונת אל-ט‘אהִר בייברס בדמשק. נראה כי מחְראב זה שייך לתקופות הממלוכית והעות‘מאנית, המאה הט‘‘ז. מידותיו: הגובה 302 סמ‘, הרוחב 225 סמ‘ והעומק כ- 70 סמ‘, והכתובות שבו נלקחו מן התורה השומרונית, למשל שמ‘ לב: כו-כז. בשנת 1907 המחְראב נמכר וכיום הוא נמצא במוזיאון המוסלמי לאמנות בברלין. החוזה השומרוני, נושׂא את הכותרת "יהודי השומרונים 1584 לספירה", ומספֵר כי השיח‘ סורור בן השיח‘ טביה השומרוני רכש ביפוי כוח חוקי מאת המכונָה סתיתה בתו של השיח‘ יוסף הנשׂיא השומרונית, בוסתן של עצי פרי שונים מהשיח‘ אברהם בן צדקה, המכונה בוּנדוֹק השומרוני, מיופה כוחם של שני דודיו מצד אבא, יוסף ולוי, בני ביהנא/בַהנא השומרוני. מיקומו של הבוסתן נקבע על-ידי ארבעת צדדיו, ומחירו היה 100 זהב סולטני; באותה עת הערך של כל סולטני היה שמונה שאהִיאת של כסף. שמותיהם של שני עדים מוזכרים: מוסלמי בשם חַסַן בן חַסַן המֻאַזִּן (כָּרוֹז הַקוֹרא לתפלה אצל המוסלמים) ושַמַס אל-דין בן עַבד-אללה אל-סַמרי (שמא צריך לקרוא אל-סַאמִרי = השומרוני). לדאבוננו, לא סופחה פקסימיליה של חוזה זה בספר יחד עם מבחר של כחמשים חוזים אחרים. שמו של השופט (הקאדי) הוא לוּטְף אללה אל-חַנַפי, ובדרך כלל, כל בית משפט פעל בהרכב של ארבעה שופטים המייצגים את ארבע האסכולות המשפטיות המוסלמיות, אַל-חַנַפִי , אַל-מאלְכי, אַל-שאפְעִי, ואַל-חַנְבַלִי .

בהתחשב בתפקיד המרכזי של דמשק בהיסטוריה של השומרונים, מדהים אפוא להיווכח שלא נחשפו חוזים שומרוניים אחרים. אני סבור שכתבי-יד ומסמכים שומרוניים אחרים עדיין חבויים הן בספריות ציבוריות והן בספריות פרטיות בסוריה. חוקרים צריכים לחפש חומר כזה בכל הזדמנות אפשרית. רבי יצחק נפחא אמר: ‘"אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין". חיפושי האישי אחר כתבי-יד שומרוניים בירושלים העתיקה, לפני מספר שנים, עדיין טרי בזכרוני. תחילה שלושה כתבי-יד כאלה היו ידועים, אך עבודת "הבילוש" הובילה לגילוים ואיתורם של שלושה עשר כתבי-יד נוספים.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    מסתבר שלא רק יהודים נדדו ממקום למקום, ומארץ לארץ… אלא שהמלך הכוזרי לא העתיק את השומרוניות, כפי שכפו על עמם את היהדות.

  2. א.קורא הגיב:

    רשימה מאלפת. כן ירבו כמותן באתר "הגדה השמאלית".

  3. על חוזה אחר הגיב:

    מה אנו למדים מהחוזה שעליו כותב מר שחאדה לגבי החוזה למכירה / לרכישה של הזכות לקיום, ולשלום בין ה"שומרונים" שדרים בקירבה –פלסטינים ו"יהודים" בעשור השני של המאה העשרים ואחד?

  4. מעיין הגיב:

    איני מבין למה מתכוון המגיב הקודם? במשך כל תולדותיהם חיו השומרונים בקרב הערבים.
    תודה לפרופ’ שחאדה על מאמר מרתק זה הן בתוכנו והן בסגנונו.
    מעיין

  5. עמי שחר הגיב:

    הידד חסייב !

  6. איתן. הגיב:

    רשימה מאלפת.

הגיבו לעיניים לראותEYES2C

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים