ישנם שירים שאנו מכירים ושומעים במשך זמן רב, אך רגע מסויים של האזנה מקרית או לא מקרית, גורם לנו לגלות מחדש את יופיים, את האוצר החבוי בין המנגינה והמילים. באחד מלילות השבוע האחרון בחזרה הביתה, האזנתי לאלבום של זמר ארגנטינאי אהוב עלי, אטהואלפה יופאנקי (Atahualpa Yupanki), ולפתע שיר אחד בו גרם לי לריגוש וגעגועים מיוחדים.

אטאהואלפה, שר ברגישות נפלאה על היחס העמוק בין האדם לסביבתו, על האהבה של האדם אל ההרים, הנחלים והשבילים והקשר הבלתי ניתן לפרימה ביניהם. הדיאלוג שלו עם הנחל נותן הרגשה כה אינטימית של געגועים, שניתן אף לחשוב שהנמען הוא אדם, אישה ולא נחל. למרות רצונו להיות אגם, המשורר והנחל מוכרחים להמשיך לזרום בדרכם המייסרת.

אטהואלפה יופאנקי (צילום: דניאל מורז'ינסקי)

אטאהואלפה יופאנקי, נולד ב-1908 בעיירה פרגמינו (Pergamino) במחוז בואנוס איירס בארגנטינה, בשם הקטור רוברטו צ'אברו. בגיל 9, עבר עם משפחתו לעיר טוקומן אשר במערב ארגנטינה. בגיל 13 כאשר החל לפרסם את שיריו בעיתון בית הספר, בחר הקטור את השם אטאהואלפה (Atahualpa)  על שם שליט האינקה האחרון. כעבור כמה שנים הוסיף את השם יופאנקי (Yupanki), משמעות החיבור היא – 'האדם שבא מארץ רחוקה לספר'.

במהלך חייו אטאהואלפה נהג לשוטט באופן תדיר בהרים ובואדיות שבצפון מערב ארגנטינה, בין היתר במחוזות קורדובה, חוחוי, סנטיאגו דל אסטרו ואף הגיע במסעותיו לבוליביה. את מסעות אלה אטאהואלפה עשה ברגל, או על גבי פרדה, לבד או בליווי חברים אינטימים. המסעות ארכו ימים ארוכים, לעיתים עד 40 ימי נדודים, בשינה בבקתות לאורך הדרך, ובמפגשים עם האנשים המקומיים. אטאהואלפה לקח עמו תמיד גיטרה, ניגן וכתב שירים שתיארו את חיבורו העז לאדמה, לדרך, להרים, לנחלים ולאנשים שפגש בהליכותיו.

אטאהואלפה גם הגיש מספר תוכניות רדיו. בסיום אחד השידורים ב-1943 אמר: ”שביל.. אמשיך ללכת בך. אתה לוקח אותי, שביל. לאורכך, החיים מראים את כאבם וצילם, מעשיהם ואושרם. פעמים רבות רציתי לנוח, להחזיק עצמי בפינה כלשהי של הזמן, לחיות כמו השאר, להגן על משהו שיהיה רק שלי… אבל זהו גורלי כמו הנחלים: לתת… לתת לאור ולאבנים, למעוד, להתאושש ולהמשיך ללכת… ללכת.”

ב-1945, הצטרף אטאהואלפה למפלגה הקומוניסטית בארצו, במטרה להביע התנגדות דמוקרטית למשטר. בעקבות זה, נאסרה הופעתו ושיריו הוחרמו, הוא גם הושלך לא פעם למעצר והוכה שם. הצנזורה בארצו הובילה אותו לגלות, שם זכה להכרה. בין היתר הופיע בצרפת ויפן ובמהלך שנות ה-60 וה-80 אף הגיע לישראל, מרוקו ומצרים.

בעקבות הרדיפה, כתב את היצירה 'הפייטן הנרדף' (El Payador Perseguido), יצירה באורך 36 דקות, אשר מילאה אלבום שלם, בשם זה. ולדבריו:” ואני רואה כי אני לא לבד, יש הרבה, אלפים של 'פייטנים נרדפים' בארצי. לא חשוב שהם לא פייטנים, אך זה מצער שהם נרדפים".

בשנת 1992, אטאהואלפה חזר להופיע בנים שבצרפת, ושם נפטר ב-23 במאי. כעבור שבועיים אפרו פוזר ברחבי ה'הר האדום' (Cerro Colorado), האהוב עליו ליד קורדובה, ארגנטינה.

יצירתו של אטאהואלפה יופאנקי, מהווה נכס חשוב למוסיקה העולמית, אהבתו לאדמה ולאנושות הייתה עזה וליוותה אותו במהלך חייו ויצירתו. גם בימינו, ברחבי העולם וגם כאן, אנו עדים לרדיפה של אנשים רבים, וביניהם גם אמנים שמודרים ואף נכלאים, בשל הבעת דעות בניגוד להלך הרוח המקובל.

Share on Facebook