הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בינואר, 2014 2 תגובות

מתוך הרצאתו של פרופ' (אמריטוס) קלמן אלטמן בכנס חיפה הבינלאומי למען אזור חופשי מנשק להשמדה המונית במזה"ת שנערך בתחילת דצמבר 2013.

נדמה שישראל לא יכולה להפסיד במערכה לשחרר את המזה"ת (או לפחות חלק ממנו) מנשק להשמדה המונית. הרי לצדה במאבק נמצאים ארה"ב וצרפת, ערב הסעודית וקטאר. וברשותה (לפי מקורות זרים) 200 פצצות, טילים ופגזים גרעיניים, שבעזרתם היא תוכל ללא ספק למנוע הכנסת נשק גרעיני למזה"ת.

nuclear-mushroom-beachפיצוץ גרעיני תת ימי מבוקר של צבא ארה"ב, מיקרונזיה 1946 (מקור)

אומרים שסוריה החזיקה בנשק כימי, בתור 'תגובה של עניים' לנשק גרעיני ישראלי. הופעל אמנם גז עצבים בחאלבּ ובדמשק. אבל רק בחאלב הורשו פקחי האו"ם לבדוק מי אחראי לשימוש בנשק זה. נציגת ועדת החקירה של האו"ם, קרלה דל פונטה, הכריזה (Washington Times, 6/4/13) שיש חששות כבדים וקונקרטיים שהמורדים הם שהפעילו את הגז. במקרה של שימוש בגז בקרבת דמשק האשים העיתונאי הנודע סימור הרש את נשיא ארה"ב ברק אובמה בשימוש סלקטיבי בדו"חות מודיעין על מנת ליצור את הרושם שנשיא סוריה בשאר אסאד הוא האחראי. בעיה זאת ירדה בינתיים מסדר היום. שמענו שמטוסים ישראליים יורשו לטוס מעל שטח סעודי בדרכם לאיראן, ואם איראן לא תוותר על תכניותיה הגרעיניות אזי ערב הסעודית תרכוש פצצות גרעיניות בפקיסטאן… הן מוכנות על המדף וכבר משולמות.

לפני שנתיים-שלוש דנו בישראל באפשרות להפציץ את הכור הגרעיני בבושהר על מנת למנוע מאירן את היכולת להוציא אורניום ממוטות הדלק. אבל מי יודע יותר טוב מישראל שבכור מהסוג שיש בבושהר שבו מדוממים את הכור ומחליפים את מוטות הדלק פעם בשנתיים, הפלוטוניום-239 הספיק בינתיים לספוג נויטרונים ולהפוך לפלוטוניום-240 – שמקלקל כל פצצה טובה. על מנת להפיק פלוטוניום-239 בלבד הנחוץ ליצירת פצצה יש "לחלוב" את הכור כל 3 חודשים, כמו בדימונה (לפי מקורות זרים). בפצצת הפלוטוניום ההודי, הפלוטוניום הופק משני סוגי כורים, מים כבדים ומים קלים.

ב-12 לנובמבר 2013 אירן חתמה על הסכם עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) המאשר לפקחי הסוכנות גישה חופשית לכור המים הכבדים באראק.

כורי מים כבדים אמנם נמצאים בשימוש נרחב ליצירת חשמל. יש להם היתרון שאין צורך להעשיר את האורניום, שכן הם משתמשים באורניום טבעי. הם יוצרים פחות פסולת גרעינית בהשוואה לכורים אחרים, ושורפים את הפלוטוניום ואיזוטופים כבדים מאריכי חיים אחרים, ובכך מקילים על בעיית אכסון הפסולת הגרעינית. בקנדה, למשל, כל 22 הכורים שלה הם כורי מים כבדים, בהודו יש 12 כורים כאלה, ברומניה 5, בדרום קוריאה 4, בסין 2, בארגנטינה 2. הדרישה האמריקאית מאירן להפסיק כל בנייה נוספת של הכור באראק היא שרירותית ולא מוצדקת.

שואלים: מדוע בעצם אירן זקוקה לכורים גרעיניים? האם אין לה מספיק נפט וגז? הבה נעיין בהרכב תעשיית האנרגיה החשמלית של אירן. הנה רשימה של כ-75 תחנות הכוח החשמליות באיראן (תחנות נוספות נמצאות בבנייה):

סוגי התחנות מספר התחנות
גז 25
דיזל 5
פסולת ביולוגית 4
גיאותרמית 1
הידרו-חשמלית 31
גרעינית 1
סולארי (אחת מהן ה-8 בגודלה בעולם) 2
חוות רוח 2

אירן מוכרת חשמל לכל 7 המדינות השכנות: אזרבייג'ן, אפגניסטן, ארמניה, טורקיה, טורקמניסטן, עיראק ופקיסטאן. באופן יחסי היא מייצרת פחות אנרגיה גרעינית מרוב הארצות המתועשות, ותכניותיה להרחיב את תעשיית האנרגיה הגרעינית הן לגיטימיות. העשרת אורניום ל-5% (של אורניום-235) נחוצה ליצירת מוטות דלק לכורים רגילים, והייצור של כמות קטנה של אורניום מועשר ל-20% עטוף כמוטות דלק לכור קטן ליצירת איזוטופים לרפואה ולתעשייה –  מקובל בעולם. הכנסת חומרים לתוך הכור לשם הקרנתם ע"י נויטרונים (ליצירת איזוטופים) הייתה חונקת את הכור אילולא נעשה  אקטיבי יותר ע"י העשרה נוספת של האורניום.

האם יש לאיראן תכנית לפיתוח נשק גרעיני?

סוכנות הידיעות האירנית הרשמית (IRNA) דיווחה ב-2005 "המנהיג של הרפובליקה האסלמית של אירן, האייתולה עלי חמנאי, הוציא פתווא (פסק הלכה מוסלמית) שהייצור, האגירה והשימוש בנשק גרעיני אסורים לפי האיסלם, וכי הרפובליקה האיסלמית של אירן לעולם לא תרכוש נשק כזה." מאז חזרו פעמים רבות על הפתווא הזה.

מקורות מודיעין אמריקאים הודיעו מספר פעמים בשנים האחרונות שאין שום עדות שאירן מפתחת נשק גרעיני. מועצת המודיעין של ארה"ב (המבטאת את ההערכה המתואמת של 16 סוכנויות מודיעין) והודיעו באופן החלטי שב-2003 אירן שמה קץ לכל מאמציה לפתח תכנית נשק גרעיני, ומאז לא קיבלה שום החלטה לפתח מחדש תכנית כזאת.

ייתכן …אמנם אני מצדי בספק אם לאיראן הייתה אי פעם תכנית לפיתוח נשק גרעיני. אם נזכור שהפצצות הגרעיניות שנבנו ע"י הודו, פקיסטן, ישראל, צפון קוריאה היו כולם פצצות ביקוע פלוטוניום ולא אורניום, (מהסיבה הפשוטה שהפרדת פלוטוניום ממוטות הדלק פשוטה יותר וזולה יותר מהעשרת אורניום בעזרת אלפי צנטריפוגות על מנת להגיע לריכוז של 90% הדרוש לפיתוח פצצה), היה מפתיע מאד אילו אירן הייתה בוחרת בדרך זאת על מנת להגיע ליכולת גרעינית.

מלחמות הנפט והגז והצינורות להובלתם במזה"ת

המלחמה באפגניסטן: המלחמה הרצחנית באפגניסטן נוהלה במטרה לאפשר הנחת צינור גז ושמירתו משדות הגז העשירים של טורקמניסטן דרך אפגניסטן אל השווקים הגדולים של פקיסטאן והודו. אבל לא הצליחו עד כה ל"הרגיע" את הטאליבן וצינור הגז טרם הונח. פקיסטאן חתמה בינתיים על הסכם עם אירן בשווי של מיליארדי דולר לבנות צינור גז בין שתי הארצות – ודחתה את המחאות הנמרצות של הילרי קלינטון על כך שהיא מפירה אמברגו הנפט שארה"ב ונאט"ו הטילו על אירן.

המלחמה בלוב: ללוב יש עתודות הנפט הגדולות ביותר ביבשת אפריקה. הנפט שלה 'מתוק' (תכולה נמוכה של גופרית), קל וזול לזיקוק. הוצאות ההפקה נמוכות (הנפט נמצא בעומק לא רב) והרווחים גבוהים. בשנת 2010 אינדקס ה-HDI של האו"ם (המדרג ארצות לפי גורמים כגון רמת החיים, חינוך, זכויות נשים, תוחלת החיים ועוד) לגבי לוב היה הגבוה באפריקה. ואמנם, אחרי ש'דמוקרטיה' נכפתה על לוב בעזרת פצצות נאט"ו, אוצרות הנפט חולקו בין המשחררים הזרים. לוב היום סובלת מסטגנציה כלכלית ואלימות, תוך קרבות יום-יומיים בין מליציות ויחידות צבא.

המלחמה בעיראק: ב-2003 הייתה פלישה לעיראק בתירוץ שברשותה נשק להשמדה המונית המסַכֵן את שלום העולם. עיראק עברה "דמוקרטיזציה" בידי קואליציה בראשות ארה"ב, וכתוצאה הצפון הכורדי עשיר בנפט קיבל אוטונומיה וחילק זיכיונות לחברות הנפט אקסון-מוביל ושברון לפתח שדות נפט חדשים. הבעיה הבאה הייתה כיצד להוביל את הנפט הזה אל השווקים. הדרך הפשוטה ביותר הייתה לבנות צינור שיוביל את הנפט דרך עיראק דרומה אל המכליות העוגנות במפרץ הפרסי. הקושי היה שהממשלה העיראקית לא הרשתה הנחת צינור נפט כזה בטענה שהנפט שייך לממשלה המרכזית בבגדד. במזרח נמצאה אירן שהייתה חסומה, ובצפון נמצאה טורקיה. אבל טורקיה הייתה עסוקה בהפצצת הכורדים בעיראק ועל כן התוואי הזה היה בעייתי. נדמה שהאלטרנטיבה הטובה ביותר  הייתה להניח צינור נפט מכורדיסטן העיראקי דרך האזור הכורדי הסמוך בצפון סוריה והלאה לים התיכון. היה חסר רק הסכמתו של בשאר אל-אסאד.

איראן, קטאר וסוריה – איפה מניחים את צינורות הגז?

שדות הגז הגדולים ועשירים בעולם (המשתרעים על שטח המתקרב לעשרת אלפים קילומטרים מרובעים) התגלו במפרץ הפרסי בין אירן וקטאר. החלק בבעלות קטאר התגלה ב-1971 והחלק של אירן ב-1990. עולה שוב השאלה כיצד משווקים את הגז. חלק מהגז הקטארי נוּזַל והובל במכליות למזרח הרחוק, ובאופן חלקי גם לאירופה, אבל כל זה מייקר את הגז ומקטין את הרווחים. השוק האידיאלי היה אירופה, וצינור גז אמנם תוכנן מקטאר דרך ערב הסעודית, ירדן, סוריה וטורקיה לאירופה. ואז, כרעם ביום בהיר, הגיע הידיעה (Wall Street Journal, יולי 2011) שהסכם בשווי של 10 מיליארד דולר נחתם להנחת צינור גז מאירן, דרך עיראק, דרך סוריה ואל הים התיכון בלטאקיה. זה היה סוף לחלומות הקטארים ואמריקאים להוביל גז לאירופה דרך סוריה. ג'יהאדיסטים למיניהם התחילו להגיע לסוריה על מנת להפיל את המשטר של אסאד. קטאר, הידועה בזיקתה לדמוקרטיה וזכויות האדם, דרשה ממועה"ב של האו"ם שתתערב בסוריה על מנת לשים קץ לפגיעות בזכויות האדם ע"י משטרו של אסאד. אמנם האמצעי היעיל ביותר למנוע גז איראני מלהגיע לשוק האירופי היה האמברגו על הנפט והגז האירני ביוזמת האמריקאים (במטרה כמובן למנוע מאירן לפתח נשק גרעיני). אין לי ספק שבסיכום הסופי של הדיונים עם אירן בג'נבה בעוד 4-5 חודשים ייקבע שאמברגו הנפט והגז יימשך, אפילו אם רוחאני יעמוד על הראש וישיר את ההמנון האמריקאי…

האופציה הגרעינית

…ובתוך חבית אבק השריפה המזרח-תיכונית הזאת, כפי שהזכרנו קודם, יושבת ישראל במחסן נשק שיש בו (לפי מקורות זרים) 200 כלי נשק גרעיניים עם האמצעים להוביל אותם לייעודם. זה מספיק למחוק את כל הערים באזור, תוך יצירת "חורף גרעיני". כפי שהזכרנו, איום זה עורר "תגובת עניים" בצורת גז עצבים (במצרים, סוריה, איראן, ערב הסעודית ואחרים) ועשוי בסופו של דבר להביא אחדים מהם לרכוש נשק גרעיני. אם זה יקרה ייווצר מצב בלתי יציב ומסוכן, עם יתרון למי שייתן המכה הראשונה. הבעלות על הרתעה גרעינית נותנת למנהיגים לחשוב שכל פרובוקציה נגד מדינות שכנות מותרת כיוון ש"יש לנו הפצצה".

אז מה ניתן לעשות?

תפקידנו לשכנע את הציבור והממשלה בישראל שהאלטרנטיבה להליכה על הסף הגרעיני היא לזנוח את התפיסה שניתן להשיג בטחון רק ע"י נשק גרעיני או נשק מתוחכם אחר, ולוותר על החלום של ארץ ישראל הגדולה…

…ויש לשכנע את הציבור והממשלה בארה"ב שתמיכה באסטרטגיית הנשק הגרעיני הישראלית אינה באינטרס לא של ישראל ולא של ארה"ב, וכי תמיכה בתוכניות הגזלניות של חברות הנפט הגדולות תוביל את ארה"ב לחורבן פוליטי וכלכלי.

עוד על כנס חיפה הבינלאומי למען אזור חופשי מנשק להשמדה המונית במזה"ת:

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. כל האמת ממי שחקר ויודע הגיב:

    אבל כידוע קשה לשכנע את המאמינים בשקרים, במיתוסים, ובסכנות פיקטיביות. לכן תיפול גם האמת שמציג פרופ' (אמריטוס) קלמן אלטמן על המון אזניים ערלות ועיניים עצומות של יהודים שהאמינו ל"עמימות הגרעינית" שהביא לנו השקרן הידוע — שהביא לנו מצרפת הסוציאל-ליסטית של גי מולה את הכור שייצר את גרעיני דימונה — חתם על ההסכם לייצא למשטר האפרטהייד ידע גרעיני וטילי יריחו לשאת אותם — ו"בזכות כך" הפך לנשיא המדינה. ומה עשה נלסון מנדלה? כאשר נבחר מדיבה לנשיא הוא חיסל את "העמימות", ביטל את תוכנית משטר האפרטהייד להיות מעצמה גרעינית, פירק את מערך טילי "יריחו" מתוצרת ישראל, וסגר את הכור הגרעיני בפלינדבה.
    זה ההבדל בין שמעון לנלסון: ב-11.11.1974 כתב פרס על נייר רשמי: "המשותף לישראל ולדרום-אפריקה (של משטר האפרטהייד) ששתי המדינות שונאות אי-צדק" וגם שלישראל ולדרום-אפריקה "שאיפות דומות ואינטרסים משותפים".
    מי מכם שרוצה לראות במו עיניו את חתימתו של שמעון פרס, כסר הביטחון, לצד חתימתו של שר "ההגנה" של האפרטהייד פי. דבליו בותה, מוזמן לקישור theguardian.com/world/2010/may/23/israel-south-africa-nuclear-documents

  2. הצנזורה ב"הארץ" פסלה הגיב:

    רק לשמאל-שמאל מותר לדעת. "הארץ" שמתהדר בליברליות ובביקורת קונסטרוקטיבית פסל תגובה ברוח התגבוה שלעיל. אז יש שתי אפשרויות: או שעמוס שוקן משלם דכר כה גרוע שרק תומכי ההתנחבלויות והשב"כ הולכים לעבוד כפקחי התגובות, או שכבר בדרך לעיתון מתערב השב"כ ומוחק, ומוחק, ומוחק אמיתות מסוכנות לקורא הציוני.

הגיבו לכל האמת ממי שחקר ויודע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים