הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בפברואר, 2014 9 תגובות

לפני כ-15 שנה הופעתי בכנס בלונדון שבו השתתפו נציגים ממדינות רבות בעולם. מטבע הדברים רוב הנואמים לא היו פרו-ישראלים במיוחד. כמו תמיד, דווקא ממדינות מוסלמיות שממוקמות הרחק ממוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני נשמעו ההצהרות הקיצוניות ביותר. נציגים פלסטינים וירדנים הסתפקו בחיוך אדיב וקצת לגלגני, כאשר עורך דין פקיסטני ממש חרג מכל הפרוטוקולים, חירף וגידף, וקצף מוזר בעבע משפתיו.

obama-israelקבלת פנים ידידותית לנשיא אובמה, מרץ 2013 (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

רק נציגים מעטים מאירופה השתתפו בדיון ושיקפו את העמדה הישנה של מדינות האיחוד, התומכת ברוב דרישות הערבים אבל עומדת בתקיפות על שמירת ביטחונה של מדינת ישראל. החינוך האידיאולוגי בשמאל מחייב אותנו לא רק לבדיקה יסודית של המצב בהווה, אלא גם לניתוח מפוכח של התהליכים העתידיים. כבר אז היה ברור לאן נוטים הדברים. הבנו שהעמדות באירופה יתחדדו. לא לנצח תישאר ארצות הברית אדישה ליחסן העוין של בנות בריתה החזקות והדמוקרטיות לישראל. את המסקנות האלה פרסמנו מאות פעמים ונוכחנו לדעת שוב ושוב, שהשפעתן על דעת הקהל שלנו היא זעומה. הישראלים מדחיקים את האמת ואת העובדות לא מתוך טיפשות; יש בחברה שלנו המון אנשים מבריקים שאינם רוצים לדעת ויש להניח שהם חוששים מאוד מתחזיות קודרות על הצפוי לנו. כדאי להזכיר שלגבי ישראלים מכל קשת הדעות, הדיון על הממדים הגלובאליים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו מופשט או תיאורטי. לכל משבר כלכלי, התפרצות פתאומית של סכסוך מקומי או אזורי (ה"פתאומיות" היא רק בעיתוי; המשברים הם צפויים עקרונית) יש השלכות חמורות גם על גורלנו.

ההפתעות הרובצות כל הזמן לפתחנו הן בעיקר בתחום הפסיכולוגי. אם בכל רחבי העולם המודרני-תעשייתי בני אדם מופתעים כאשר מתרחש הבלתי-צפוי, אצלנו כולם נדהמים דווקא כאשר "ההפתעה" הייתה צפויה מזה שנות דור. צריך רק לקלף את הבצל, לדמוע קצת ואז לגלות די בקלות את כל השכבות: תחילה הפלסטינים, אחר כך הערבים, העולם המוסלמי, אירופה ולבסוף גם ארצות הברית. בשנת 2014 יש לבחון את ההשפעות הקשות של עמדות ישראל (שנתפסות כביטוי לרצונה של המדינה לשלוט לנצח על אחרים) על היחס כלפינו לא רק בדרום מזרח אסיה אלא גם באוסטרליה, בניו-זילנד ובמדינות אחרות שאינן מוגדרות כמוסלמיות. זוהי התחסדות לדרוש מאחרים לנקוט כלפי ישראל מדיניות סלחנית מ"סיבות מוסריות". הרי אנחנו מסרבים בתוקף לאמץ עקרונות מדיניים-מוסריים  גם כלפי הפליטים הפלסטינים וגם לגבי הפליטים מאפריקה. היחס כלפי ישראל נובע מאינטרסים כלכליים ופוליטיים וגם מהתדמית העצמית הליברלית של ידידוֹת ישראל, שבהדרגה מפנות לה עורף. גם יחסי ישראל עם ארצות הברית אינם משקפים רק את ההשפעה היהודית, או את "המסורת הדמוקרטית המשותפת" לשתי האומות. במשך שנים הדגשנו את התרומה האובייקטיבית של ושינגטון להעצמת ההשפעה הישראלית בעולם. מדינות רבות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית שקדו על טיפוח הקשרים שלהם עם ישראל מתוך אמונה שהממסד שלנו יוכל לקדם את מעמדן בוושינגטון. אני נוטה לקבל את ההנחה, שהיו גם יסודות אנטישמיים בבסיסו של המיתוס על "השליטה היהודית בוושינגטון", אבל הוא שירת נאמנה את האינטרסים של הממסד הישראלי, שחלקם לא תאמו את מדיניות החוץ האמריקאית.

עד לפני כמה שנים היה נוח גם לישראל וגם לארצות הברית להנציח את המיתוס על אודות האהבה הנצחית ששוררת בין שתי המדינות. זה אִפשר לשתיהן להדוף לחצים בינלאומיים כבדים לא רק בנושא הכיבוש אלא גם בשאלת פיתוח נשק הרתעה גרעיני בארץ. אנחנו לומדים על קיומו ועל עוצמתו של הנשק הזה מפרסומים בחוץ לארץ, אבל ההכחשות של הממסד שלנו הן עתה רפות מתמיד. ברור שפועלות בירושלים שתי אסכולות: אסכולת העמימות מסרבת לאשר במפורש את קיומו של נשק גרעיני בארץ ואילו השנייה מתגאה בו בגלוי. יש גם אסכולת ביניים שאותה מסמל שמעון פרס: לדבר על עמימות אבל להתפאר בתרומתו של הנשיא למפעל הגרעיני ולהשלכותיו הצבאיות. רק הקשר המיוחד בין ישראל לארצות הברית יכול להסביר את העובדה שכל העולם רואה בייצורה של פצצה באיראן משום שערורייה קולוסאלית ואילו ישראל עדיין לא חויבה לתת את הדין בפני פורום בינלאומי כלשהו. את השאלה עד מתי יימשך המצב האבסורדי הזה אני מפנה לכל תומכי הסטאטוס-קוו, שחולמים על הנצחת המצב הקיים. ובכן, ההזיה הזו לא תתרחש: לא בנושא הכיבוש, לא בסוגיית ההתנחלויות ולא בנושא הנשק הגרעיני.

אנחנו בינתיים נהנים מזמן שאוּל. ניצלנו, ממש זללנו בגסות, את רוב הנכסים הדיפלומטיים והכלכליים שהיו לנו. אפילו דוברי הממשלה מודים שהם נכשלו לגמרי בנושא ההסברה, ובינתיים אנחנו מתארגנים כדי לדחות את תשלום המחיר בגין מעשינו לעוד כמה שנים. בשלושים השנים הראשונות אחרי 1967 חלמו היונים במחנה הציוני לקבל הכרה ושלום תמורת חלק מהשטחים. לפחות מאז שנת 2000 רבים מאיתנו הבינו, שאם העולם ירדוף אותנו כפי שעשה, ובצדק רב, למדינת האפרטהייד בדרום אפריקה, נשלם מחיר אדיר בדם ובדמים, נאבד את מיטב צעירינו (שרבים מהם יעדיפו את הבריחה על פני העקידה), ולא נקבל שום תמורה מוסרית בעבור הנסיגה ופירוק ההתנחלויות. החיזור של חלק ממדינות העולם אחרינו יבוא לקִצו.

כך נהפוך את הנשק המדיני העיקרי שלנו, את האמונה בעולם שיש לנו השפעה ענקית בוושינגטון, לחרב פיפיות נגדנו. מעתה ואילך לא נוכל עוד לקבל החלטות עצמאיות בנושאים מדיניים חשובים. גרעו מאיתנו כבר עכשיו נקודות רבות בטבלה, וירדנו לתחתית הלא  מכובדת. הבעיה העיקרית של בנימין נתניהו איננה עוד קביעת מדיניות כדי להביא את ישראל אל חוף מבטחים; רבים מחבריו מבינים היטב, שיש לשקוד  עתה על מזעור נזקים. בעיית הפּנים העיקרית של ביבי, כיצד להחזיר שטחים מבלי להסתבך במלחמת אזרחים, מצטיירת עתה באור הנלעג ביותר. אנשי ימין קיצונים, שכבר עיינו ברצינות בסנקציות מדיניות, חברתיות וכלכליות על מדינות האיחוד האירופי, לא מעזים לדבר בסגנון כזה על ארצות הברית. אם ננשוך את היד שמאכילה אותנו האמריקאים יפעלו בנוקשות, רְאו את העמדה המשותפת לשתי המפלגות העיקריות בארצות הברית בנושא יונתן פולארד.

נתניהו איננו מסוגל עוד לקדם או אפילו להסביר את מדיניותו כלפי ג'ון קרי, כיוון שלפחות חלק מתומכיו בימין הכלכלי מסרבים להיגרר לסכסוך עמוק עם ושינגטון. יותר מזה, הוא עצמו חייב להניא את הימין הלאומני מסיכון היחסים עם ממשלו של ברק אובמה. מבחינה רעיונית נתניהו הוא האויב הקיצוני ביותר של עצמו. אין דרך בדוקה לצאת מהסבך הזה.

  • פורסם בכל העיר, 8 פברואר 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    מדברים כאן על "המחנה הציוני", אך ביננו, זו עובדה שאינה קימת כלל:
    המחנה הציוני חיב להיות מחנה סוציליסטי, אין חיה כזו שנקראת "ציונות קפיטליסטית".
    זאת משום שהציונות נחזתה בידי סוציאליסטים כהס, הרצל ואחרים ונהגתה על ידם.
    אך, למרבית הצער, אין בכל ציון ולו מחנה סוציאליסטי אחד גם כן:
    זאת משום שמחנה סוציאליסטי חיב לפעול בשת"פ מלא של שלושת "גייסותיו":
    האנרכיזם, הסוציאליזם והסוציאל דמוקרטיה וגם כאן, אין חיה כזו במקומותנו ולא רק.
    יתרה מכך: הדמוקרטיה (כמו הסוציאליזם) דורשת כעקרון, קיומם של "שורשי עשב", זאת בנוסף לעקרון הפרדת הרשויות המוחלטת ועקרון בחירת הצבור בשלוש הרשויות בנפרד.
    והנה שלושת עקרונות הנ"ל אינם מתקימים כלל.
    כלומר אין גם חיה כזו הנקראת דמוקרטיה, בארצנו.
    ע"כ אשאל: הכיצד אפשר להתיחס ולו לאחד מכם כאן ברצינות, כאשר עולם מושגיכם כה מעוות ובכל תחום אפשרי?
    שהנה ראו נא, כולם כאן "מומחים" ל"ציונות", "סוציאליזם" ו"דמוקרטיה" וכמעט לשונם, בשמיים תיהלך…ולא היא.

    • ק.א. הגיב:

      יפה מאד ציפור בודד אכן אין ציונות. אני מכנה את האבחנה הזאת: טרום-פוליטיקה. כלומר האבחנה הזו אינה תלויה בהשקפה פוליטית אלא זו פשוט עובדה. במילים אחרות הסיבה שאין ציונות היא מכיוון שהיא איננה. מכאן מתבקשת השאלה אם אין ציונות אז מה כן יש? יש בסיס צבאי אימפריאלסטי שמוצג כמדינה למתן לגיטימציה והכשר לקיומו. בפועל אמריקה מחזיקה שם צבא של שכירי חרב בעלות של 3 מיליארד דולר בשנה. זה ממש בחינם.

    • צפור בודד הגיב:

      תקון טעות שרק עתה שמתי לב אליה:
      שלושת גייסות הסוציאליזם החיבים לפעול בשת"פ מלא (ע"מ לקיים סוציאליזם כהלכתו), הינם:
      אנרכיזם, קומוניזם (לא "סוציאליזם" כפי שנכתב בטעות) וסוציאל דמוקרטיה".
      אבקש מהמערכת אם ניתן ובתודה מראש, לתקן שגיאה זו.
      לק.א.:
      מדבריך אנו למדים שאכן, אין ברירה, חייבים להפיח רוח הסוצ' כבראשונה בישראל.
      כלומר, רק אם יוחזרו שלוש עקרונות הדמוקרטיה (שרשי העשב, הפרדת רשויות מוחלטת ובחירות נפרדות לכל רשות), יוכל הסוציאליזם ע"י החלתה בשלוש גייסותיו, להרים ראשו בגאון.
      או אז גם הציונות תיעור ותזרח כשמש.

  2. טובה שיבר הגיב:

    והנה שוב נבואות זעם מבית היוצר של השמאל הרדיקלי שכל נבואות הזעם הקודמות שלו התבדו:

    "על ישראל לשנות את האוריינטציה המערבית שלה ולקשור את עתידה עם המחנה הסוציאליסטי העולה"
    אחד מן המשווקים הבולטים של הגישה הזו אשר גרסה כמובן עתיד איום ונורא למדינת היהודים אם חלילה תמשיך לדבוק באוריינטציה מערבית היה כמובן משה סנה המנוח אשר באחרית ימיו הודה בטעיותיו.

    "אם ישראל תצא למבצע צבאי רחב מימדים נגד הרשות הפלסטינית המחיר יהיה איום ונורא -מאות חיילים יהרגו והטרור יתגבר" הדברים האלה נאמרו לא אחת ובפועל קרה בדיוק להיפך: בעיקבותיו הודבר הטרור כמעט לחלוטין.

    "התנקשות בהנהגת החמאס תגרום "לעליית מדרגה" בטרור שיופעל ע"י האירגון" מה שקרה בפועל לאחר חיסול רנטיסי, אחמד יאסין ומנהיגי טרור נוספים היה דווקא ירידה דרסטית בטרור המתאבדים ..

    אפשר להביא עוד דוגמאות להתמוטטות תיאוריות נוספות מבית היוצר של השמאל הרדיקלי לדורותיו כשהן פוגשות במציאות הריאלית ועל כך בהזדמנות אחרת

    • צפור בודד הגיב:

      טובה, הבאת שלושה ציטוטים. על שני האחרונים אנני חולק, בעיקר של העובדה שלא נאמרו בשם אומריהם, שכלליים הם ועומדים בבסיסו של ויכוח עמוק ונוקב.
      ע"כ יכולים הם להתפס כנכונים בעיני מי שדעתו כדעתך (אני למשל).
      אך לגבי הציטוט הראשון שנקשר על ידך למשה סנה המנוח:
      כאן אני חולק עליך (ובדיעבד גם עליו, באחרית ימיו, אם אכן דבריך מדויקים):
      האורינטציה המערבית או הקפיטלסטית, אכן מסוכנת ביותר לחזון הציוני.ואין כאן בכלל ויכוח.
      את חיבת להפנים זאת: הציונות אליבא ד'הרצל והס (ולא כבארון רוטשילד ושות'), הייתה ועודנה סוציאליסטית ביסודה. אלא מאי, אם בארזי הדמוקרטיה נפלה השלהבת (והם מסורסים כולם, לטובת הקפיטליזם), מה יגידו איזובי הסוציאליזם והציונות?
      אנני יודע על איזו טעות היכה מ. סנה באחרית ימיו, אך משוכנעני שאכן צדק באומרו שהאורינטציה המערבית (הקפיטליזם) אכן מסוכנת ביותר לחזון הציוני. בעיקר משום שהחזון הציוני הינו סוציאליסטי במהותו. ומהות הסוציאליזם היא ביצירת עולם המנותק מהקפיטליזם וחולייו.

  3. ק.א. הגיב:

    אינני יודע לאיזה "שלום" דוחפים קרי ואובמה. הרי, מהבחינה המעשית, נראה שגם הם מפנטזים על מלחמות (עקיפות או ישירות) עם מוסלמים היכן ששיקולי דומינציה נחוצים להם (והם נחוצים). בינתיים הרקורד האמריקאי הוא רקורד של אחד מארגוני הטירור הגדולים ביותר שראתה הפלנטה אם לא הגדול שבהם. לא נראה לפי שעה שיש שם ואצלינו (שזה בעצם אותו הדבר!) כוונה להביע חרטה ושינוי כיוון. אחרי 9-11 ומלחמת עירק (בכיכובם של פושעי מלחמה כאדון בלייר, שמאז "פרישתו" התעשר במיליונים) אל לנו להיות תמימים בקשר לטיבם. על הסטרוקטורה הפוליטית, המשפטית, הפיננסית באימפריה אין בכלל מה לדבר. היא רקובה מהיסוד – ועודינו נתונים בעיצמו של משבר כלכלי במימדים קולוסאליים שגם מהסבך הזה לא ברור כלל כיצד יוצאים. במציאות המדאיגה הזו קשה לראות את פושעי ההון-שלטון מתמלאים בדחפים הומאניים להשכנת שלום מבוסס צדק. תהליכי שלום כאלה הרי עלולים לשלוח כמה וכמה מהם להאג – ואם דובר כאן על הפתעות אזי התרחשות (רצויה) שכזו באמת תהיה הפתעה.

    • דינו הגיב:

      מיהו "אדון בלייר, שמאז "פרישתו" התעשר במיליונים" לעומת האדון אסד שהוא מולטי-מיליונר עוד בימי כהונתו המפוקפקת?
      "Bashar al-Assad has amassed fortune of up to £950m, analysts estimate"
      כך טוען הגארדיאן הבריטי. ניתן גם להוסיף את הנתון הבא מתוך liveleak:
      "If this figure includes assets within Syria, which Assad and his family control, the figure would be much larger at about $122 billion.

      "במציאות המדאיגה הזו קשה לראות את פושעי ההון-שלטון מתמלאים בדחפים הומאניים להשכנת שלום מבוסס צדק" – נכון מאוד, בעיקר כשמבטך פונה מערבה ולא אל הוילה של השכן הרצחן. אין היום אדם בעולם שמקומו על ספסל הנאשמים בהאג יותר מהרופא הטוב הנ"ל שהזיק למדינתו יותר מכל גורם אחר.

  4. יולו הגיב:

    חיים ,רק תחשוב מה היה היחס של העולם הנאור{אלק נאור} אם לא היו לנו לפי מקורות זרים אמצעי הרתעה מזויעים? לדעתי אני לא בטוח שהיינו קיימים במתכונת הזו {ראש , צוואר, כתפיים}.

  5. יוסי הגיב:

    מדבריך מובן למי שלא זוכר, ש-11.9 זה פשע מלחמה של האימפריה הדומיניציתהאמריקנית

הגיבו לדינו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים