הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בפברואר, 2014 12 תגובות

כאשר הייתי נער ממש צעיר, בכיתה ט', פקד אותי דרך קבע חלום בלהות משונה ואפילו קצת אכזרי. בדרך לבית הספר עוצר אותי קבצן מלוכלך למראה, אוחז בזרועי ואומר: "אל תלך לשם, חיים. בית הספר שלך הוא מוסד. למה להורים שלך לשלוח אותך למוסד? אתה פושע, או סתם עבריין קטן?"

KIDS2(צילום: ragesoss)

אני הולך בכל זאת, הזמן חולף מהר (במציאות, שש שעות בבית הספר נראו כמו נצח) אבל כשאני חוזר הביתה לרחוב המלך ג'ורג' 17, אני נוכח לדעת שהבית נעלם. מספר 15 עם החנות "הכל לנוער" עומד על תילו, וגם בניין "מעוז" החדש, עם חנות הפלאפל וחנות הפרחים של דיליאן. אבל הבית שלי כאילו התאדה לשמים הכחולים, חסרי הענן. ההורים שלי, אחיי ואחותי וכל השכנים שלנו פשוט נמחו מעל פני האדמה, וגם לדמעות שלי לא שוֹעה אף אחד ברחוב הראשי, ההומה, שבו אני גר. כרגיל בחלומות כאלה, היקיצה גרועה לא פחות מהחלום עצמו. התעוררתי בתחושת מועקה, הבנתי שהחלום נעלם רק לזמן קצוב ושהוא עוד יופיע לפי הגחמות שלו עצמו, בשרירות לב מוחלטת, בכוונות זדון גלויות.

החלום הרע ביעת אותי שוב לפני שבועיים, והתעוררתי עם טעם חמוץ בפה, וגם עם אמונה שלמה שהדברים אמנם התרחשו. למחרת בבוקר הלכתי לבקר בבית הישן, ונוכחתי לדעת שוב שהוא ניצב שם בשלמותו. כל הדיירים כבר נפטרו או עברו לגור במקומות אחרים. איש מבעלי החנויות בסביבה אינו זוכר את המשפחות שחיו שם: בסון, לוינגר, מטלון, סון וברעם. מספרת "פיגרו" ממול וגם המכולת של גברת גלזברג כבר נסגרו מזמן. מבחינה ידועה החלום בעצם הגשים את עצמו; המבנים נשמרו היטב, הדיירים כבר אינם.

האם החלומות נועדו להגן עלינו בפני המציאות? אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזאת. דווקא ההזיות והחלומות בהקיץ, כאשר ההכרה מפקחת איכשהו על התרחישים, מספקים לנו לעתים קצת נוחם ועידוד. אנחנו יכולים לשפר מעט את המציאות, להפחית שנים רבות מגילנו, להעתיק את עצמנו ללונדון או לפריז, להאדיר את הישגינו ולמזער את כישלונותינו. כשאנחנו שבים לערוּת מלאה חוזרות אלינו שמחת החיים והאנרגיות החיוביות. אולי גם ישראל נראית לנו קצת אחרת, שוחרת שלום, מטפחת ערכים של צדק ושוויון, אהודה בעולם. ההזיות הן מכשיר, שנועד להפחית את הלם המציאות הקשה, ולאפשר לנו להתמודד איתה מבלי לפגוע בבריאותנו או בשפיותנו. החלומות, לעומת זאת, הם כוח שטני ורע מזג, שרק מחריף את המצב הקיומי הגרוע ממילא.

לעתים החלומות משחזרים דברים שקרו בפועל, ומוסיפים פה ושם נופך משלהם. חלמתי שנים רבות על מכונית שברולט שחורה שכמעט דורסת את אחי הקטן מנחם, שנה בערך אחרי קום המדינה. זו הייתה בעצם מונית שבה נהג דודי משה אלקיים. הוא כבר השתחרר משירותו בצבא הבריטי ובצה"ל, ואת הגלויות ששלח מאיטליה ומאוסטריה שמרתי במשך שנים רבות. אחי נהג לנסוע איתו במונית, וגם אני הצטרפתי לנסיעה לגוש עציון עוד לפני הקמת המדינה. בחלום אחי ממש נופל מתחת לגלגלי השברולט אבל דודי, שהיה בביתנו מופת לאומץ ולתושייה, הצליח לעצור ברגע האחרון. אמא אמרה לי באחד מביקוריי בבית האבות בגבעתיים שאירוע כזה אמנם התרחש, ושחזרנו הביתה לרחוב שפרעם חיוורים ומפוחדים. זה החלום הקבוע היחיד שלי, שיש בו יותר מחותם של אמת עובדתית. אני עדיין חולם אותו לפעמים ויכול לקחת את הקוראים לרחוב אוסישקין ולהצביע על המקום (בפינת רחוב נרקיס) שבו התרחשו הדברים.

לחלומות שלי יש גוון פוליטי ופסימי. התופעה שהפחידה אותי תמיד נוכחת ברובם. בחלומות מופיעים קרנפים רבים, אנשי תנועת העבודה או אפילו סיעות שמאל עקבי, שהחליפו את עורם והפכו לפשיסטים או אפילו לנאצים. אין טעם לנופף בחוקים ובתקנות החדשים: לחלומות יש במאים ותסריטאים שעליהם אין  לנו או לשלטונות שום השפעה. יש להם מעין אוטונומיה, חרף טבעם השרירותי. בזיכרונות של ניצולי שואה אנחנו מוצאים חלומות על ילדוּת בכפר פולני ירוק או בחרוּת בבית קפה מפואר בברלין. שומרי הסף, הקלגסים, המשגיחים והסדיסטים לא שלטו בהם בשום צורה. ייתכן שדווקא באתרי עבודת הכפייה או ליד תאי הגזים היה קשה למצוא ניחומים בחלומות בהקיץ.

לפני כחמש שנים חלמתי על אבא שלי, כשהוא צועד בראש הפגנת האחד במאי בעירנו, כשאחריו נוהרים אלפי גברים ונשים עם דגלים אדומים ודגלי הלאום. החלום שלי פוסח על העובדה שבגיל 16 סירבתי לצעוד בהפגנה כמחאה על הפלישה הסובייטית להונגריה ועל "הפשעים שבוצעו בצל הדגל האדום". שנתיים לפני פטירתו עוד צעד אבא בהפגנה בתל-אביב, כאשר מפלגתו כבר בגדה בסוציאליזם ועשתה יד אחת עם הליכוד לדכא עַם שלם ולבצע הלכה למעשה את הכיבוש הממאיר. גם החלום על ההפגנה מופיע מפעם לפעם, ועם היקיצה מתנערים בתוכי רגשות של חרטה על עולם שנעלם וגם כעס על אלה שהעלימו אותו בכוונת מכוון, ונטמעו בתוך המרכז הלאומני של שמעון פרס.

בעשור האחרון השתלטו סמלים נאציים על החלומות. באחד מהם מופיע חבר בכיר באחת מתנועות השלום בשנות השבעים, כמפקד מחנה ריכוז. הוא מככב בחלום כאיש אכזרי במיוחד, שיש לו הזדמנות לפרוע חשבון אישי שיש לו איתי, מעברנו בהנהגת אותה תנועה. הוא מבחין בי ונועץ בי מבט מרושע, כמעט מטורף ובוודאי מבשר רעות. באף אחת מגרסאות החלום אני לא מגיע למרתפי העינויים ולא סופג מכות. אני מבין את התרחיש אבל לא ממש חוֹוה אותו. פעם סיפרתי על כך לחבר והוא אמר שהחלום הוא פיקניק לעומת מה שמצפה לנו בעתיד. אני עדיין מסרב להאמין בכך שהתפתחות כזו היא ממש בלתי נמנעת.

החלומות הפוליטיים הרבים לא שינו את השקפת עולמי ולא השפיעו על התנהלותי, אבל האיבה כלפי אנשי שמאל ציוני ומרכז לאומני שמוכנים לשתף פעולה עם מתנחלים בתירוצים של "ציונות" או להישבע אמונים לירושלים הכבושה, גברה מאוד, אולי בהשפעתם. חבל לי על ישראלים לא מוּדעים שמסייעים ליצור כאן חברה פשיסטית באמתלה של אידיאולוגיה ציונית. הם נותנים יד לאנשי ימין, שבונים כאן תרבות פוליטית שהם עצמם לא יוכלו לחיות בתוכה. בני בגין ודן מרידור חוו את הדברים על בשרם כאשר הוקעו רעיונית ובעצם גורשו מהסיעה שהוריהם יסדו. מפקדי האצ"ל מנחם בגין אליהו מרידור לא חלמו בלילות ולא הזוּ בימים, שגורל כזה יפקוד את בניהם. המציאות היא לעתים פחות צפויה מהחלום.

  • פורסם בכל העיר, 28 פברואר 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. רמי הגיב:

    אבל נדמה לי שהכל לנוער עוד קיים תחת אותו השם ובאותו המקום.

  2. סילבי קשת הגיב:

    הייתי מוותרת על כל הקטע של החלומות, חיים,הפחדים ומשאלות הלב הכמוסות בהם, ומשאירה את הקטע האחרון.
    הוא הולך לאיבוד בתוך כל זה, וחבל.
    אל נא תכעס.

  3. אליהו הגיב:

    חיים יקירי,
    הבעיה הקשה ביותר שלך היא שאתה לא מוכן להפנים שמי שלא מסכים איתך הוא לא בהחלט מי שלא מסוגל לראות את המציאות או למצער, מתעלם ממנה.
    יש הרבה ישראלים שמוכנים לפשרות כואבות ומוכנים לוותר על חלקי ארץ בשביל שלום אבל לא בשביל הזיות וניסיונות.
    אחת הבעיות המרכזיות שלך הקריאה הפתטית ליצור ״זכרית״ עם אזרחי המדינה הערבים.
    אין שום מכנה משותף איתם – תרבותי חברתי דתי או דמוקרטי – שעל בסיסו אפשר לעשות כן ולכן הקריאה הזו נשמעת הזויה ולא מציאותית בפרט כאשר מי שקורא לה מחשיב עצמו כאדם רציונאל.
    פרופ׳ ליבוביץ המנוח התנגד נחרצות לכיבוש ועדיין לא האמין באפשרות להשגת שלום ובערבים בפרט.
    מדוע לא השתלחת בו? הוא אמר דברים איומים על הנצרות ועל המוסלמים שאם היו נשמעים מפי איש מרכז ליכוד היית מקדיש לו מאמר שלם.
    זו הסיבה שדברייך לא נטמעים, אתה לא נשמע אמין.
    אתה יכול להטיף עוד מא השנה אבל בעיני זחאלקה זועבי וברכה הם אנשים מסוכנים, לא מפני שהם ״ ערבים״ אלא מפני שהם לא מייצגים ערך אחד של השמאל שאתה מכנה אותו ״שמאל אמיתי״, קרי כזה שדוגל בדמוקרטיה אמיתי, סבלנות דתית, פתיחות וכיבוד האחר.
    תחשוב על זה.

    • ק.א. הגיב:

      אליהו, (1) א) ליבוביץ לא האמין האפשרות הזו (גם ואולי בעיקר) בגלל יחסי הכוחות אצלינו בין המשוגעים לשפויים. ב) דבר מכריע (ופרדוקסלי) ששוכחים לליבוביץ הוא שהאיש הטיל בכלל ספק חמור בקיומו של העם היהודי – מבחינה ממשית!… אבל הבין שישנם מספיק אנשים שמאמנים בפנטזיה הזו. איך אדם שמטיל ספק בקיום העם היהודי מוכן להרוג ולההרג על עצמאותו המדינית? לשם מה?… אשמח אם מישהו יאיר את עיני… (ולכן מבחינה זו אפשר לראות בליבוביץ פרגמטיסט, למרות שנטייתו "הטבעית" של ליבוביץ, בהרבה נושאים, היתה תמיד לגשת לנושא הנידון מהבחינה הפורמלית). ג) ממליץ לכולם לצפות *בעיון* בשיחה (חבל שאין יותר כאלה) של ליבוביץ עם עזמי בשארה (יוטיוב) למרות שאתה לבטח רואה בו איש מסוכן. (2) היכן לעזאזל אתה מוצא בישראל "דמוקרטיה אמיתי, סבלנות דתית, פתיחות וכיבוד האחר"???? (3) כוונות אימפריאליסטיות הן הפשע העליון (שלא קיים חמור ממנו) לפי משפטי נירנברג…

      • עלי הגיב:

        "ליבוביץ הטיל ספק חמור בקיומו של העם היהודי"? אשמח מאוד אם תוכל להפנות אותי למקורות עליהם אתה מסתמך.
        מה שליבוביץ אמר זה שבמאה ה-19 ניתן היה להבחין מידית באדם שהוא יהודי על פי לבושו ומנהגיו
        כיום קיומו של העם היהודי תלוי במדינת ישראל אשר קיומה נמצא תחת איום השמדה מצד הפאשיזים הערבי ולכן קיומו של העם היהודי אינו מובטח בעתיד.
        דמוקרטיה וסובלנות דתית קימים בישראל אבל נתונים לתנודות וזה כנראה מאבק ניצחי בין הטובים לרעים
        על דמוקרטיה וסובלנות צריכים להאבק יום יום ומי שלא רואה את המאבק הזה בישראל צריך משקפיים..
        בשיחה איתי ליבוביץ נתן סיכוי קטן מאוד לשלום עם הערבים
        ליבוביץ טען שצריך לסגת חדצדדית ללא שלום
        ליבוביץ היה ציוני נלהב ומאמין גדול בקיומו ןזכותו של העם היהודי למדינה היא מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי על אפך ועל חמתך ועל גזענותך

        • ק.א. הגיב:

          אתה מבקש הפנייה לדבר שחזר עליו 700 פעם ויותר? אולי היתה לכם שיחה אבל אתה לא ממש הקשבת די הצורך ובודאי שאין צורך לומר שלא חקרת ודרשת. האיש ציין חזור ושוב שהוא אינו מכיר שום תוכן ריאלי, ולו גם אחד ויחיד, המשותף לכל אלה הקוראים לעצמם יהודים בעולמינו כיום. לייבוביץ סבר שזהו המשבר הגדול ביותר בתולדות העם היהודי ואפשר שזהו המשבר האחרון שלו… על עתידו של העם היהודי (שאינו קשור כלל עם מדינת ישראל, שזה מושג נפרד) וכיצד הוא נחלץ, אם בכלל, מן המשבר הזה הוא נהג לענות שאינו יודע. אני נאלץ לנגיד לך שזה מאד לא רציני לבקש הפניה לדבר שהוא בבחינת בסיס ראשוני בכל פועלו והגותו. אבל מכיוון שביקשת ניגשתי למדף הספרים ומשכתי, למשל, את סיפרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" (ויכולתי למצא זאת גם בספרים אחרים שלו). ובכן כל שעליך לעשות זה לבדוק את המשפט השני בכיתוב הכריכה האחורית, כך שאפילו אינך חייב לעלעל בגוף הספר. בקיצור אתה, וגם אחרים כמוך, יוצקים בליבוביץ את אשר האזניים שלהם רוצות לשמוע ולא את אשר חשב וכתב.

  4. חלום־הבהלות־קורם־עור־וגידים הגיב:

    אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: בתוך המרכז־הלאומני של שמעון פרס, השמאל־הציוני והמרכז־הלאומני משתפים פעולה עם מתנחבלים "ציונים".

  5. עלי הגיב:

    לזרוק את מילת הקרב פאשיזים זה גם ינקוביץ נשיא אוקראינה (הפושע והדיקטטור)יודע לעשות.
    לטעמי השמאל הרדיקלי נבחן על יחסו לישראל (כדי להסביר למה אני מתכוון אתן דוגמא
    השמאל באירופה סרב להגן על דרייפוס בטענה שזה סכסוך פנימי בתוך העולם הקפיטליסטי
    ודרייפוס כקצין בצבא הצרפתי שייך למעמד המדכא )
    בדיוק אותם טעונים ותירוצים נשמעים בקשר לישראל על ידי השמאל הרדיקלי האירופאי
    (ולא יעזרו טעונים על דיכוי "עם שלם")
    כאשר צד אחד טוען שמדינת ישראל אינה יכולה להיות מדינתו של העם היהודי
    כאשר אותו צד מנכס לעצמו 23 מדינות מהאטלנטי ומעבר להודי זה גזענות ופאשיזים
    כאשר אותו צד מחזיק מליוני אנשים כלואים בכלובים מטעמים פוליטיים זה פשע שאסור לשתף איתו פעולה
    כאשר אותו צד "מדוכא" בוחר בחמס ובאידיאולוגיה של החמס זו גזענות ופאשיזים הרבה הרבה יותר גרועים מהחלום על ארץ ישראל השלמה
    ומה זה החרם על ישראל אם לא גזענות ופאשיזים לשמם
    ומה הוא חלומו של לבינגסטון האדום
    לבינגסטון האדום אמר"הקימו מדינה פלסטינית חמשו אותה ואז לא איכפת לי שתפרוץ מלחמה במזרח התיכון" זו אנירה פאשיסטית שמעידה על כונות השמאל להשמיד את מדינת יש

  6. א.קורא הגיב:

    רשימה חלומית וכרגיל טובה לעילא ולעילא.

  7. חלום־הבהלות קורם עור וגידים הגיב:

    *** סטלין החדש, ולדימיר פוטין, קיבל אישור מהדומה (ГОСДУМА) להשתמש בכוח באוקראינה. גם מועצת הפדרציה (СОВЕТ ФЕДЕРАЦИИ) אישרה את החלטת סטל-פוטין על שימוש בצבא רוסיה מחוץ לגבולות רוסיה. עכשיו ניתן רק להמתין ולראות מה יעשה האיש הנמוך שנבחר לנשיא רוסיה.
    *** אתמול, יום שישי, הורה ביהמ"ש להטיל על ראש "איחוד העם", הלוחם בשחיתות אלכסיי נבאלני (Алексе́й Анато́льевич Нава́льный) מעצר בית ואסר על הבלוגר הנודע לפגוש בתקשורת ולהשתמש באינטרנט. זה אחד המרכיבים של תוכנית פוטין (План Путина), בעוד השני הוא ניצול הכוח הצבאי והכלכלי של רוסיה כדי להחזיר מחוזות ואזורים שכנים לרוסיה תחת שלטונו.

  8. איתן. הגיב:

    רשימה שכבשה אותי. מצאתי את עצמי ברחובות אחרים בעיר אחרת …ובאותם הימים.

  9. חיים ברעם הגיב:

    רמי יקירי, צר לי להודיעך, שהחנות המיתולוגית "הכל לנוער" נסגרה לפני שנים רבות. כך קרה גם לעסקים רבים בסביבה המיידית, למעט פלאפל "מעוז" שעדיין פתוחה וגם "פינתי" מעבר לפינה. דויד קרויאנקר פרסם לפני כשנתיים ספר-אלבום נפלא על מרכז ירושלים. מומלץ.

הגיבו לחלום־הבהלות־קורם־עור־וגידים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים