הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 במרץ, 2014 5 תגובות

באחרונה גוברים הקולות בעולם המדגירים את הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים כצורה של  האפרטהייד. ישראל הרשמית מתקוממת נגד הניסיונות להגדירה כמדינת אפרטהייד עקב מדיניותה בגדה המערבית. האם באמת היא נמנעת מיחס של אפרטהייד דה פקטו אל תושבי השטחים שבשליטתה? ההתייחסות לכפר נבי סמואל במשך שנים מספקת דוגמה למדיניותה של ישראל.

nebi-samuel-fortמבצר נבי סמואל ובתי התושבים שנהרסו בחפירה הארכיאולוגית (צילום: נירית חביב)

צפונית מערבית לירושלים מתנשאת מצודת נבי סמואל ומעליה צריח מסגד. הבאים מכיוון ישראל מגיעים אליה בקלות ונחשפים לנוף הפנוראמי המרהיב הנשקף ממנה, כמו גם לחפירות הארכיאולוגיות הנרחבות לרגליה, המגיעות עד למאה השביעית לפני הספירה. הצלבנים האמינו  כי הקבר שבתחתית המצודה הוא של שמואל הנביא (שחי במאה ה-11 לפנה"ס) ובעקבותיהם הפך המקום קדוש לשלוש הדתות. דבר אחד נסתר מעיני המבקר: במקום יש כפר פלסטיני כבן 800 שנה. ככל שחולפות השנים הוא נעשה יותר שקוף ונסתר מעיני הבריות, כשטבעת החנק מתהדקת סביבו ויד הכורת מאיימת על המשך קיומו.

הארכיאולוג גדעון מעמותת עמק שווה מסר כי עד 1967 היה זה כפר מבוסס בן 1000 תושבים, שהתפתח מסביב למסגד ולתושביו אלפי דונמים של אדמות חקלאיות. ב-1967 ברחו משם מרבית תושביו ונותרו 250 איש. ב-1971 גרשה ישראל את תושביו ועד שנות ה-90 "שיטחה" לחלוטין את בתיו, שישבו על שכבה ארכיאולוגית צלבנית והלניסטית, ללא מתן פיצוי כלשהו לתושביו. על חלק מאדמותיו יושבת היום התנחלות הר שמואל, וחלק אחר הוכרז כבר כגן הלאומי. התושבים ניסו לשקם את חייהם על שארית אדמתם במרחק קצר מבתיהם המקוריים, באזור ששימש קודם לכן כמבנים לבעלי החיים בכפר.

ב-1995 הוכרז האתר כגן לאומי. הארכיאולוגים, שנכנסו לחפור, לא מנעו את מחיקת שרידי הכפר הפלסטיני וכל שכבה או ממצא מוסלמים. כתובת ערבית שנחשפה  מן התקופה העות'מנית במסגד הועלמה מייד (פרקטיקה לא מקובלת בארכיאולוגיה). כך גויסה הארכיאולוגיה למען הנרטיב המצדיק סיפוח במסווה של מחקר מדעי. במקום מוצבים כבר שלטים חדשים ובהם פסוקי מקרא ואזכור תקופות היסטוריות ישראליות בלבד. ומה באשר לחיים המתקיימים פה בהווה? כפר במצור  מי שיתאמץ מאוד לתור כל פינה באזור, יגלה לבסוף את בתי הכפר נבי סמואל. המבנים העלובים מוסתרים מאחורי מגדל ענק בעל אנטנות ומצלמות, ביניהם מסתובבות מעט תרנגולות, ברווזים ואווזים וכמה עזים – זהו כל רכושם של התושבים. אין גם שום שלט המעיד על קיומו של הכפר. 250 תושבים כלואים שם, נחנקים ומנותקים מן העולם.

איסורי תנועה לפני כשש שנים פגשתי במקום מורות פלסטיניות, שבאו ממקומות שונים בגדה לבקר חברה בכפר. לא עוד. מאז הוקמה גדר הפרדה בשטחי הגדה, הכפר נותר כמובלעת במרחב שבין הקו הירוק ובין הגדר (האזור נקרא בשפה צבאית מכובסת: מרחב התפר), ותושביו נתלשו מכפרי הגדה. כל יציאה לגדה מחייבת מעבר במחסום ג'יב. התנועה אל ישראל שבתוך תחומי הקו הירוק אף היא אסורה. ילדים הלומדים מחוץ לכפר צריכים לשאת תעודת לידה. ילד בן ארבע יישלח הביתה גם אם אביו יראה לחיילים כי הילד רשום בתעודה שלו. בני משפחה מחוץ לכפר זקוקים לאישור שמונפק במת"ק כדי לבקר בכפר. לזוג שמתחתן אין אפשרות מגורים בכפר והוא נאלץ לגור בג'יב או בביר נבאללה, ואז יאסרו עליו לבקר את המשפחה. לתושבי הכפר אסור להביא הביתה כמות "מסחרית" של מצרכים. מהי כמות מסחרית עבור בני אדם החיים במצור? החייל במחסום אמור להחליט. מכלי מים לא הורשו לעבור במחסום בתירוץ שאינם בגדר ציוד הומניטרי. רק לאלוהי מערכת הביטחון היכולת להסביר איך 100 ביצים או 10 ק"ג בשר או מכלי מים הם "כמות מסחרית" או "איום בטחוני".

מספר לנו ע' (תושב הכפר) על מתנחל שפלש לבית של תושב אחר ששהה באותה עת בירדן. אותו מתנחל פלש לאדמתו של ע' והחל לחרוש אותה עם טרקטור. כאשר ע' ניסה להניא אותו מכך המתנחל עלה על רגלו ופצע אותו. הוזמנה משטרה והגיע שוטר, שראה את הפצוע אך לא הושיט לו עזרה. הסיבה: אין אפשרות להעביר את ע' לירושלים בשל התעודה הפלסטינית, ואילו לאמבולנס מרמאללה אסורה הכניסה למרחב התפר.

בנייה חדשה בכפר או תוספת כלשהי לבניין קיים – אסורים בהחלט. אחד מתושבי הכפר בנה לעצמו חדר כתוספת לבית הוריו הצפוף. מייד בתום הבנייה נהרס החדר ועמו גם חלק מן המבנה הקיים. עמדנו ליד ההריסות וראינו: בנוסף לחדר שנהרס כולו, נהרס גג ונעקרו חלונות של חדר אחר במבנה הישן. בצר לו הביא התושב קרוון. התוצאה: הקרוון הוחרם והתושב נעצר, אך שוחרר לבסוף תמורת כסף רב.  גדר הנבנית מסביב לחצר נהרסת. עץ חדש שניטע – נגדע מייד. שלט שהציבו התושבים עם שמו של הכפר עליו – הוחרם מייד. מדוע: כיוון שכל אלה נחשבים לתוספת בנייה. בית הספר הזעיר הוא מבנה בן חדר אחד, בו לומדים ילדים מכיתה א' – ו'. המלכה רנייה מירדן תרמה לשיפוצו. עכשיו עומד גם נגדו צו הריסה. ומהן אפשרויות הפרנסה?  כאמור, מרבית האדמות החקלאיות של הכפר נתפסו בידי התנחלות הר שמואל והגן הלאומי. מי שמציב בסטה – מייד מחרימים אותה. אחד התושבים פתח מתקן לרחיצת מכוניות – מייד הוחרם הציוד. לפני הקמת החומה צעירי הכפר עבדו ברמות. עכשיו אינם מקבלים עוד היתרי מעבר. כך נשארו תושבי הכפר תלושים, ללא פרנסה, ללא מרכז חיים, ללא שירותי רפואה וחינוך. בניסיונות למצוא מקורות קיום, יצרו נשות הכפר "מרכז פמיניסטי" קטנטן, שם הן מתפרנסות מייצור דבש ומכירתו לתושבי הכפר ומגידול תרנגולות לביצים. יחד עם זאת הן גם דואגות לקיומו של גן ילדים. האם כושר השרידות הזה יעמוד להן כדי למנוע מחיקת הכפר? אני כבר יכולה לשמוע תגובות צדקניות כגון: בסוריה יותר גרוע. מדינת ישראל רואה עצמה כחלק מן העולם המערבי, מתגדרת בכינויים שהיא "וילה בג'ונגל" ו"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אבל תחת שלטונה ובהוראתה נחנקים בני אדם וחייהם נרמסים ונמחקים.  האם  זה תורם לביטחונה, לכלכלתה, למוסריותה או לשמה הטוב של המדינה? במה היו אלה ניזוקים אילו אפשרה המדינה חיים נורמליים לתושבי נבי סמואל? מי שדואג לדמותה של מדינת ישראל אמור לזעוק בקול רם ולדרוש להשיב לתושבי נבי סמואל את חייהם, ובכך להחזיר למדינה את פרצופה המוסרי והאנושי.

  • ציונה שניר פעילה במחסום-וואצ'
תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. להחזיר למדינה את פרצופה המוסרי והאנושי הגיב:

    "להשיב לתושבי נבי סמואל את חייהם, ובכך להחזיר למדינה את פרצופה המוסרי והאנושי", ציונה שניר דורשת. לצערי צריך הרבה יותר מכך. כי כמות ומספר העוולות והפשעים שעושה הצבא בשם המדינה היא ע צ ו מ ה .

  2. מיכאל הגיב:

    שלום ציונה, אני רוצה להאיר כמה עובדות בנוגע לנבי סמואל, את פשוט טועה.
    במקרה אני חפרתי, כארכיאולוג, את האתר בנבי סמואל.
    החפירה נערכה במהלך שנות ה -80 של המאה הקודמת.
    הרס הכפר בנבי סמואל היה אחרי 67, ולא בעקבות שום חפירה ארכיאולוגית.
    אין לחפירה הארכיאולוגית שום נגיעה בהרס הכפר או בגירוש התושבים.

    מי הוא הארכיאולוג גדעון הטוען טענות שקריות ולא מבוססות. כל שכבה בחפירה תועדה לפרטי פרטים, הרבה מעבר למקובל מבחינה ארכיאולוגית. אפילו בתי הכפר הירדני, זה שלפני 67, תועדו בדייקנות רבה, ולא כמתחייב.

    במהלך החפירה נחשבו 22 שכבות יישוב החל מהמאה ה – 8 לפנה"ס.

    חבל שכותבים דברי הבל לא מבוססים.
    זה מאוד בסדר שיש אג'נדה, אבל הגינות ודיוק הם חובה מוסרית לפני הכל.

  3. מומחית למרחב התפר הגיב:

    מיכאל שלום,
    לא אתיימר לדעת מי מדייק יותר לגבי מועד ההרס הטוטלי של הכפר – וגם אין לזה כל משמעות. אבל גם אם זה התרחש ב-1967 יש לי מספר הערות. ראשית – גם לפי דברי גדעון אין האשמה של הארכיאולוגים בהרס הכפר, אלא בכך, שלא נשאר כל זכר לתקופה מוסלמית. מאמינה לך שבשעתו תועדו בתי הכפר הפלסטיני. כיום אין לכך שום זכר לשום ממצא כזה. יש גם אפשרות שהממצאים הועלמו מאוחר יותר.

    שנית – מה שנמסר לי וגם כתוב במאמר לגבי החפירות אינו סותר את דבריך, אפילו נאמר לי שהחפירות מגיעות עד למאה השביעית לספירה.

    שלישית – השאלה מתי נמחק הכפר היא -4 שנים קודם או אחר כך אינה חשובה בכלל, מה שצריך להעיק על כל מי שזכויות אדם חשובות לו הוא : איך נוהגת מדינת ישראל בתושבים שנשארו. עד כמה אפשר לפגוע בזכות הקיום של בני אדם שנבראו בצלם, מתוך תאוות סיפוח. מעבר לשלילה של תנאי קיום בסיסיים מבני אנוש, נשגב מבינתי מה הערך הבטחוני, הכלכלי או המוסרי ברמיסתם של בני אדם?

    • מיכאל הגיב:

      ציונה,
      ההרס הוא הרס, אני לא מתווכח עליו, אני אפילו מזדהה מאוד עם החורבן האישי של התושבים, שחלק מהם אני מכיר אישית.
      בנוגע לחפירה הארכיאולוגית, היא נעשתה בהתאם לכללי תיעוד מאוד מוקפדים, הם "נמצאים בדוחות, ברישומים, בצילומים ובתיאורים…
      בנוגע לזמן ההרס, זה מאוד לחשוד לאחר 67 ועד תחילת החפירות באמצע שנות ה- 90, ההר היה נטוש, חוץ מכמה משפחות בכפר עצמו וכולל שהתנחל במבנה, מתחת למסגד.

  4. מומחית למרחב התפר הגיב:

    מיכאל שלום,
    כבר כתבתי לך שאני מאמינה לך שבזמנו החפירה תחת כללי תיעוד מוקפדים, אבל כיום – מה יודע המבקר? לפי דברי הארכיאולוג גדעון נמצאה כתובת עותומאנית במסגד. הוא לא המציא זאת. נכון לעכשיו היא הייתה אמורה להיות שם? מדוע היא איננה.? כמו כן מדוע אין אזכור לתקופה בהסברים הכתובים לקהל המבקרים? –
    לא הבנתי מה שכתבת לגבי זמן ההרס, לכן אעבור לשאר דבריך. בראייתי לא די להזדהות עם החורבן האישי של התושבים כאילו היה מכת גורל. כי זו לא מכת גורל, אלא מדיניות מכוונת למחיקת הכפר . לא רק הגן הלאומי, אלא גם ההתנחלויות יושבות על אדמותיו. ומשזה כבר נעשה להוסיף חטא על פשע גזלת האדמות ומקור הפרנסה למען ההתנחלות, למנוע מהם מגורים, פרנסה ווקיום בסיסי? לאלץ אותם לחיות בתנאים אל אנושיים?

    איזה נזק היה קורה לו ניתן להם לחיות כבני אדם? ההסבר היחיד לרוע הזה הוא הרצון למחוק את הכפר מתוך תאוות סיפוח. כמי שמכיר חלק מן התושבים – ומודע להרס שכבר נגרם להם, וכיצור אנושי הייתי מצפה ממך להצטרף לקולות הקוראים לשלטונות לחדול כבר מן הרמיסה הזאת, ולאפשר להם את החירות להתקיים בכבוד.
    חג חירות שמח – ציונה

הגיבו למומחית למרחב התפר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים