לפני שלושה ימים צוין יום האדמה. נכדתי, בכתה ה', לא שמעה על כך. אני סבורה שגם הורי התלמידות והתלמידים בכתתה לא ממש ידעו על כך ומדובר בבית הספר הדמוקרטי ביפו. לא באריאל. ואצלנו, בעמותת רופאים לזכויות אדם? מה היא המודעות העמוקה שלנו בהקשר זה?

יום האדמה הפלסטיני-ישראלי מסמל לא רק את האבל על ששת הפלסטינים שנהרגו ביום זה בשנת 1976. ממש לא רק. הוא מסמל את הגזל, האפליה ואת הכוחנות המופנית נגדם מטעם השלטון הציוני. או במלים אחרות את הגזענות היהודית ישראלית שלבשה פנים מוחשיות ומציאותיות החל משנת 1948. הוא מסמל את שלילת הזכות להיות בעלי זכויות כפי שאמרה חנה ארדנט.

יום האדמה, 1976

לפני די הרבה שנים, במושגים של העמותה, התנהל ויכוח קשה באחת מישיבות ההנהלה על המילה/מושג גזענות ישראלית. אני, אז היו"ר של העמותה, אמרתי שהחברה הישראלית נגועה בגזענות. חברי ההנהלה האחרים, בעיקר אחד מהם, טענו בזעם לא מוסתר שאין להשתמש במילה/מושג זה כאן, במדינת ישראל. אין כאן גזענות, לכל היותר יש כאן אפליה לרעה של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל – אז עוד היה נהוג לכנותם ערביי ישראל.

כלי מוזיקלי זה, תוף הפח, הינו נחות, מקומו לא יכירנו בתזמורת סימפונית המכבדת את עצמה. הוא פשוט, הוא צורם, הוא מעצבן, הוא לא הרמוני. הוא ממש לא נעים. מגוון הצלילים שלו דל. אבל הוא ברור מאד דווקא בשל תכונותיו הנחותות. דווקא משום שאין לו מקום בתזמורת הסימפונית.

אני רוצה להכות היום שוב בתוף הפח: לומר (שוב) שיש במדינת ישראל גזענות בכלל ונגד הפלסטינים אזרחי ישראל בפרט. אזרחים אלה הינם חלק בלתי נפרד מהאזרחות הישראלית. מאזרחותנו הישראלית. ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית מ-1965 הדורשת לבטל את כל הצורות של אפליה גזעית. כלומר "למנוע אפליה גזעית שהיא הגבלה או העדפה המיוסדים על מוצא לאומי או אתני והמונעים…. את הבסיס השווה של זכויות האדם וחירויות היסוד. המדינה התחייבה לערוב לזכותו של כל אדם בלא אבחנה של גזע, צבע או מוצא לאומי או אתני לשוויון בפני החוק, זכויות מדיניות, הזכות לחופש תנועה ומגורים בתוך המדינה, הזכות לעזוב ולחזור לארצו והזכות לאזרחות".

המאבק שאנו מנהלים נגד הכיבוש בעזה, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית וגם ברמת הגולן, אינו אמור להסתיר מעינינו את הבסיס הגזעני המופעל מאז 1948 על גילויו השונים שהווה בפנים, בתוך המדינה של הקו הירוק. את האפליה, את הגזל, את הכוחנות וכן, את הגזענות. אני פונה אליכם, חברי ההנהלה, הצוות, המתנדבות והמתנדבים וכל חברות וחברי העמותה – להפנות את מבטכם אל הקורה בתוך המדינה שנים כה רבות ולחשוב באופן ביקורתי המוביל לעשייה פוליטית ראויה. אני מבקשת שהצליל הצורם של הגזענות יישמע אצלנו בכל יום מימות השנה, שנפעל כנגד הגזענות בכל יום מימות השנה ולא באופן הגרוע של יום בשנה כמו יום האדמה או בדומה לו יום האישה. לפני חודש מלאו 26 שנים להיווסדות העמותה. תודה מכל הלב לסלח, הוותיק שבצוות, שזכר יום זה וכתב לי ברכה.
רוצה לאחל לנו להמשיך בפעילות רבת הממדים שלנו, להמשיך ולהתפתח בחשיבה ובמעשה.

• דבריה של ד"ר רוחמה מרטון באסיפה הכללית של רופאים לזכויות אדם שנערכה בשבוע שעבר. ד"ר מרטון היא מייסדת ונשיאת "רופאים לזכויות אדם".

Share on Facebook