הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באפריל, 2014 3 תגובות

לפני חמש שנים הקמנו תנועה עירונית חדשה. הצגנו חזון: עיר לכולנו. לכולנו – לא לעשירים בלבד. לכולנו – מעבר ולמרות קווי ההפרדה שהחברה הישראלית מתמחה בהעמקתם. עיר שבאמת מתמודדת עם בעיות של דיור, חינוך, ופערים, מתייחסת לתושבים, באמת מתייחסת לתושבים, ומתייחסת לקהילות – לכל הקהילות בעיר. מסביב לחזון הזה התאחדנו – נשים וגברים ממקומות מאד שונים. אמרנו, שאמנם חשוב מהיכן באנו אבל הרבה יותר חשוב לאן אנחנו רוצים ללכת. ויצאנו יחד למסע פוליטי מופלא. עיר לכולנו עשתה אז קמפיין בחירות שלא היה כמוהו. בלי כסף – אבל עם אלפי מתנדבים, ברחובות, ברשת, בקלפיות. בבחירות 2008 לראשות העירייה זכינו ב- 46,000 קולות. עיר לכולנו הפכה לסיעה הגדולה במועצה. רוח הקמפיין הזה המשיכה להדהד בעיר גם אחרי הבחירות, כמהדורה ראשונה ומוקדמת של המחאה החברתית.

פעילי "עיר לכולנו" בדוכן שהקימו ליד התחנה המרכזית בתל-אביב, ראשון מימין: ח"כ דב חנין (צילום: עיר לכולנו) 2013 ir-lekulanuפעילי "עיר לכולנו" בדוכן שהקימו ליד התחנה המרכזית בתל-אביב, 2013
ראשון מימין: ח"כ דב חנין (צילום: עיר לכולנו)

כשהסתבר שראש העיר מכהן רון חולדאי לא יסכים לשינוי אמיתי התייצבנו באופוזיציה ונאבקנו משם. שילבנו פעילות במועצה עם מאבקי שטח. מקמפיין התקציבולטור למען שקיפות התקציב העירוני, דרך המערכה נגד מפגע התחנה המרכזית החדשה ועד קמפיין "מהיר בעיר" – למען מהפכת תחבורה ציבורית. ולמרות שהיינו באופוזיציה – כפינו שינויים: מעצירת הפינויים בכפר שלם, דרך הנת"צ באבן גבירול ועד פארק קריית ספר.

אבל, בהנהגתו של חולדאי העירייה לא באמת שינתה כיוון: משבר הדיור בעיר חריף יותר משהיה; הדרום מוזנח, וחלקים ממנו הפכו לשטח הפקר; מערכת החינוך בבעיות; אין שינוי אמיתי בתחבורה הציבורית; העיר ממשיכה להתנהל כדיקטטורה כוחנית – ראש העירייה לא סופר אפילו את מועצת העיר; העירייה מילאה תפקיד מחפיר בדיכוי המחאה החברתית ובפירוק מאהלי המחאה. ולכן, גם כשחולדאי שב ונבחר עתה, איננו יכולים להצטרף לקואליציה שלו. מעולם לא קיבלתי את הטענה שמהאופוזיציה אי אפשר לשנות. הישגי עיר לכולנו בקדנציה הקודמת והחוקים שהעברתי בכנסת, מסיעה קטנה באופוזיציה, מוכיחים זאת. אבל, חשוב מכך, עיר לכולנו קמה מול המדיניות שנותרה בעינה. בלי אופוזיציה אין אלטרנטיבה ואלטרנטיבה דרושה כאן מתמיד.

כמה מחברי בעיר לכולנו חושבים אחרת. יש לי ויכוח איתם. לדעתי צודקת חברת מועצת העיר שלי דביר, הנחושה להישאר באופוזיציה. היא לא תישאר שם לבד. איתה נשארת תנועה רחבה של פעילות ופעילים משכונות הדרום, המרכז, הצפון ויפו. מן האופוזיציה נמשיך לסמן את האלטרנטיבה. הוויכוח בעיר לכולנו אכן היה קשה. בעקבותיו יש שכבר מספידים את עצם רעיון התחברות הכוחות על בסיס מצע של שינוי חברתי. לאלה אני רוצה לומר: אל תמהרו. הדרך לשינוי היא מעלה תלול. יש בה גם נסיגות. תהיינה כאלה גם בעתיד. אבל זה לא יגרום לנו להחליט להפסיק לטפס. אנחנו רוצים ללכת רחוק ולכן אנחנו מבינים שלא תמיד נוכל ללכת מהר. ולעתים, כמו עכשיו, נצטרך לעצור לרגע, לנשום עמוק ולחשב מחדש את המשך הדרך לפסגה.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. דב קולר הגיב:

    התופעה של ראש עיר מדושן כוח, ונטול מצפן מוסרי, אשר רומס ברגל גסה את עקרונות החיים האורבניים הדמוקרטיים, ואת משימות הצדק החברתי – קיימת בערים רבות בישראל.
    במיוחד בולט הדבר באותן ערים בהן השתרג לו השליט בין רגלי ומשענת הכיסא, עד כי נדמה שרק ניתוח יוכל להפרידם.
    בגליל אנו רואים תופעה פתולוגית זו, בדרכי התנהלותו של עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל.
    בין היתר, הוא תופס את מבנה העירייה וחדריו – כאחוזתו הפרטית.
    אנו ברשימת "קשת כרמיאל לצדק חברתי", מלמדים אותו שיעורים בסיסיים בתורת האזרחות, בחופש הביטוי, ובזכות להתכנסות של כל קבוצה פוליטית, בעיר הגלילית.
    https://www.facebook.com/photo.php?fbid=526059170839874&set=a.420668874712238.1073741831.420211301424662&type=1&theater

  2. ק.א. הגיב:

    "העיר ממשיכה להתנהל כדיקטטורה כוחנית"…

    אכן הפרדוקס (הקרימינלי) שאי אפשר להתעלם ממנו:
    מרכזי הכוח (כבר שנים על שנים) חותרים (היום כבר לאור היום) תחת הדמוקרטיה מצד אחד ומצהירים שהם פועלים בשמה ולמענה מהצד השני… פשיטת הרגל המוסרית של האימפריה הזו כבר ברורה לרוב האזרחים. המסיכה כבר לא יושבת כמו שצריך על הפנים והאיפור נמס ונמרח כמו ביום חמסין על פני הפסיכופאתיה השלטונית. וזה עוד לא הכל: אחרי "משבר כלכלי" (כלומר רצח, שוד והונאה פראית כמציאות וכנורמה) מהארוכים בהיסטוריה – לא נותר להם לחפש (שוב ושוב) עוד קונפליקט ועוד מלחמה (עם אויב תורן) להסיח את הדעת מביקורת על פשעיהם. הסיסטמה הזו לא יכולה להמשך לנצח. ומי משלם את המחיר? כולנו.

    א-ב-ל יש כמה (כלומר הרבה) תמימים שצריך רק לנפנף להם סמרטוט צבעונית (או יום זכרון וצפירה) וכל כוחות המחשבה מתפוגגים באורח פלא…. הוי כמה מתוק הוא סנטימנט השנאה לשכן ולאחר. ותחושת הקרבן אף מתוקה מן השנאה המתוקה. לפני שיהיה טוב כנראה שיהיה עוד קצת רע. או אולי קצת הרבה.

  3. ג.ש. הגיב:

    אני ירושלמי מאז ומתמיד,אבל אני מאחל לירושלים אנשים רציונלים כמוך מר חנין דב.
    לפחות אני מתנחם שאתה עושה עבודה טובה ומעילה עבור אזרחי ישראל בכנסת מאז שנבחרת.
    לסיכום – כן ירבו כמוך בחברה הישראלית.
    המשך בפעילותך הפרלמנטרית ובהצלחה רבתית.

הגיבו לק.א.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים