הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 במאי, 2014 14 תגובות

כשהתפרסם גזר דינו של ראש הממשלה וראש עירנו לשעבר אהוד אולמרט קראתי  את טורו של נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", שהתריע מפני שמחה לאיד מכוערת. איש מאיתנו לא העלה על דעתו את האפשרות לצהול. זה היה יום קשה לכל אזרחי המדינה שלא לדבר על תושבי עירנו, שהכירו אותו היטב ומקרוב.

אהוד אולמרט עם דונלד רמספלד, 2006 Ehud_Olmert_and_Donald_Rumsfeld_1אהוד אולמרט עם דונלד רמספלד, 2006 (מקור)

האיש שגדל בבנימינה השתלב אצלנו לא רע, "המהגר שנקלט היטב", הייתי קורא לו למטרות קִנטור כמעט תמים. היינו די מיודדים בשלבים הראשונים של הקריירה הפוליטית שלו, עד שכתבתי נגדו כאשר פעל מאחורי גבו של חברו לסיעה וגרם להדחתו. אולמרט, כמו פוליטיקאים רבים, מוכן לבלוע כל מחמאה אבל אינו מסוגל לשאת ביקורת כלשהי. מאז שררה בינינו עוינות מתונה. לעומת זאת עבדתי עם אחיו יוסי אולמרט בתחילת שנות השבעים וחרף דעותיו הקיצוניות טיפחתי אותו מאוד. כמו אהוד גם יוסי הוא איש מוכשר ועתיר כישורים חברתיים, אבל הוא מעביר לבני שיחו תחושה שהוא איש קל דעת. יוסי הוא מזרחן בעל תואר דוקטור, אבל בחר לשדר כדורגל והסתפק במאמרים די שטחיים בעיתונים. אהוד אולמרט לעומתו הוא איש קשוח, דעתן, דמגוג ולא תמיד דבק באמת ובטוהר המידות. איש מאיתנו בעיתון לא היה זקוק לשופט דוד רוזן כדי לחרוץ את דינו לשבט. אם נסתפק כרגע בדוגמה אחת הרי עמיתי אייל הראובני כתב את הדברים האלה מאות פעמים ב"כל העיר", הוציא את אולמרט מדעתו וגרם לו להשתמש בנשק הנבזי והשפל של חרם מודעות על עיתוננו. שערו בנפשכם: ראש העיר ירושלים מחרים במשך זמן ארוך את העיתון הכי טוב והכי נפוץ בעיר, רק כדי לנהל ונדטה אישית ופוליטית נגדנו.

כפי שכתבתי כאן לפני חודשים אחדים, החרם גרם לנו נזק כלכלי עצום, אבל סייע לנו לשמור על המוניטין שלנו כלוחמים עזים בשחיתות הממאירה שפשתה בבנין העירייה. כאשר אולמרט הפיקח קלט את המצב, הוא נקט במערכת שלמה של השמצות אישיות נגד אנשי "כל העיר". העורך לשעבר יוסף כהן הוכפש בשל עבירת תנועה קשה שאותה הפך אולמרט לפשע פלילי עם קלון (למצער הוא למד עכשיו, בדרך הקשה, מהו פשע עם קלון). כך הפך המאשים לנאשם, שהוגדר על ידי כבוד השופט רוזן כ"פושע". כשהיינו ילדים קראנו לא פעם סיפורים אירופיים על אנשים שהוצמדו בפועל לעמוד הקלון, ונאלצו לספוג עלבונות ואף יריקות מאנשי האספסוף העירוני של לונדון או פריז. עתה הותר דמו של אולמרט, לפחות בכל הנוגע לשחיתות המידות. המחמאות שהעתיר עליו השופט רוזן בזכות עבודתו למען הציבור רק החמירו את מצבו בדעת הקהל. מאיש מוכשר מצפים ליותר. אולמרט תמיד צִפצף על כולנו, ועתה הסביר לו השופט שלא לעולם חוסן. בכך הנחיל לציבור הישראלי לקח צורב ומהדהד, שבו עוד ידובר שנים רבות. מי שיגנוב, יחטוף, גרס השופט, ואנחנו מבינים, קולטים ואף מפנימים שהוא התכוון לדבריו ברצינות גמורה. ישנם פרשנים בארץ שאוהבים מאוד שופטים מחמירים וחוגגים כל פסק דין דרקוני נגד איש ציבור שסרח. אישית, אני נוטה תמיד למידת הרחמים. סלחתי מזמן לאולמרט שהגדיר אותי פעמים אחדות כ"איש חמאס". אחרי הכל, הוא לא טען שהצבעתי בעד הליכוד. נעלבתי קצת מהאיוולת של ראש העיר (אז) שמגדיר בצורה בוטה ומטופשת כזו ישראלי בן-דורו, שאוהב את ארצו בדרכו שלו ולא שולח את ידו לקופה הציבורית. העדפתי להגיב בלגלוג ולציין שמעולם לא תמכתי בתנועה דתית כלשהי. אבל הבנתי שאין לאולמרט מעצורים כלשהם. ברגע שזיהה אותנו כ"אויבים" הוא לא בחל בהשמצה גבלסית כלשהי.

בעיתון ידעו כולם את עומק שחיתותו של האיש, התביישו שהוא עומד בראש עירנו וראו בו דמות מזיקה, דוגמה רעה לנוער, ואדם יהיר שסבור שהוא עומד מעל החוק. לימים חל מפנה אמיתי בדעותיו הפוליטיות והבנו שבנושאים המדיניים הכרוכים במשא ומתן לשלום הוא עומד משמאלם של רבים מאנשי מפלגת העבודה. עם זאת, שחצנותו ופזיזותו גרמו לו להסתבך, גם בלבנון וגם בפרשת מנהרות הכותל. אישית, לא סמכתי עליו, לא האמנתי ש"יוניותו" תתמיד וגם כשהציע תנאים סבירים יחסית למשא ומתן עם הרשות הפלסטינית היה ברור שהוא יודע שאין לו רוב פרלמנטארי כדי להעביר את ההסכמים בכנסת, ואף לא בסיעתו. חוסר היושרה הבסיסי שלו היה יותר עקבי מאשר עמדותיו הפוליטיות. הוא רימה את מי שרצה להיות מרומה, לכן תגובתם של כמה מחבריו לשעבר (בעיקר של דן מרגלית שאף פעם לא היה חכם במיוחד) הייתה מלאת עלבון. מרגלית התנהג יותר כמו פילגש נבגדת מאשר עיתונאי שקול, אהבתו התמוהה לאולמרט הפכה לשנאה מרה, וכך התפלג מחנה תומכיו של האיש לשני חלקים: אוהבים שאינם מוכנים להכיר באמת בשום פנים וממשיכים לשנן את אותן המנטרות (my Olmert, right or wrong) כמו חברי המנוח אמנון דנקנר, או פצועי אהבה נכזבת, שחברו בהתלהבות לא רציונאלית לכל משמיציו.

אנחנו מתנערים משתי הקטגוריות המאוסות האלה: אף פעם לא החשבנו אותו לאישיות בעלת תכונות תרומיות. הבנו שהוא איש מחונן מכמה בחינות, אבל נטול יושר ונטול יושרה. חרף התנכלותו המרושעת ל"כל העיר" ולעובדיו רק מעטים מאיתנו השיבו בשנאה. חשנו יותר בוז מאשר איבה. איש שנולד במשפחה פוליטית "לאומית", טיפח התנשאות תחת אחריות, שחיתות תחת טוהר מידות, תככים נגד חברים ועמיתים תחת נאמנות. תמיד קיווה שתמרוניו יחזיקו את ראשו מעל המים הגואים והמסואבים, ובכל זאת אני מתקשה להאמין שלילותיו היו קלים. הוא עבר שנים של מחלות, של סיוטים ושל זיעה קרה בלילות, של חששות פן תפנה שולה זקן נגדו, למרות הכול. האיש שישב בלשכת ראש הממשלה על כיסאם של דוד בן-גוריון, לוי אשכול, מנחם בגין ויצחק רבין, ידע אולי רק בתת-תודעתו שסופו להיפרד מהרשימה המפוארת הזו, ולחבור במקרה הטוב אל הנשיא לשעבר, משה קצב.

בבוקר גזר הדין דיברתי קצת עם עוברים ושבים, ואפילו נהגי מוניות שחלפו לידי צעקו אלי: "חיים, מה יהיה עם המדינה שלנו". הבנתי היטב ללבם. בחוגים של אולמרט כינו את חג הפועלים האחד במאי, "החגא האדום". הם לא קלטו עד כמה הזדהינו אז עם החג, שחבל שחלף מהנוף הציבורי שלנו. אבל המאסר שהושת על אולמרט הוא לא חג בשבילנו, וגם לא "חגא". אם נפנים את הלקחים הוא יהיה, אולי, נקודת מפנה בהתייחסותנו לתופעות השחיתות במדינה.

  • פורסם בכל העיר, 16 מאי 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. תמוז אהוד הגיב:

    במסגרת הפמיליארית הישראלית,כשכל אחד ישן עם כל אחד במסטינג ויחד יצאו להשתין ,שיכורים ומחובקים,על שרידי דיר יאסין..קצת נמאס לשמוע זכרונות מהביוב הזה ..דן מרגלית..דנקנר..ברנע ולפיד [האבא והבן]..ינוחו בשלום על משכבם..והחבר אולמרט שישאיר מקום על ספסל הבטון לליברמן שאינשאללה יצטרף אליו בקרוב.

  2. ק.א. הגיב:

    בישראל מתרחש דבר די מוזר: דווקא שחצנות מכוערת מוערכת כיושרה (גם כדיבור ישיר, דוגרי) וזה גם מה שהעם אוהב מאד לשמוע (למשל בגין: "אסד תיזהר יאנוש ורפו"ל מחכים לך"…). בישראל שחצנות אינה שחצנות ויהירות אינה יהירות כל עוד התרגיל המדובר לא נכשל. מה פשר הדבר הזה? זה גורם לאנשים כמעט מיידית להרגיש בטוב, אולי כי זה משדר חמימות לעם השומע? כאילו הפוליטיקאי מסתחבק איתנו, אחד משלנו שלא מרוחק. אולם מייד כאשר מתגלים סדקים בקונספציה אז הפוליטיקאי בעל היושרה והחמימות פתאום מוכר פומבית כשחצן, אבל לא ממש לפני זה… נשאלת השאלה (כנראה שאלה רטורית) האם צניעות ומידתיות נתפסות כחושלה בחברה ברברית וכוחנית? ובסופו של דבר, ברוב המקרים, מי שנוהג לדבר כמו גנגסטר הוא ימצא את הדרך גם להתנהג (פוליטית, או אישית) ככזה.

    • עלי הגיב:

      ל-ק.א
      צניעות ומידתיות אינן מונעות קיצוניות אצל מנהיגים
      הדבר היחיד שמונע קיצוניות בהנהגה זה מנגנון של פיקוח על המנהיג ודמוקרטיה פעילה.

      • ק.א. הגיב:

        מנגנון הפיקוח זה האזרח. אבל הוא שקוע בריאליטי ופייסבוק. ראה מה קרה למגנוני הפיקוח ב"דמוקרטיה" הגדולה בתבל… בוש ובלייר (ועוזריהם מה"דמוקטיה" היחידה במזה"ת) מארגנים פשעי מלחמה לעיני המצלמות ואין פוצה פה ומצפצף. ויום אחד לפני "אירועי" 9-11 מודיע ראמספלד כי במשרד שעליו הוא אחראי "הלך לאיבוד" סכום אגדי של 2.3 טריליון דולאר ואיש אינו יכול להגיד לאן הלך הכסף… הרי אפילו בקוזה נוסטרה היו יותר מנגנוני פיקוח.

  3. צדוק התקוה הגיב:

    לדעתי חזר האמון של הציבור למערכת המשפט שמדי פעם "סלחה" לאנשי הצוארון הלבן כדאי לשופטים ללמוד קצת מהשופט רוזן ולא רק בפשעים של צוארון לבן

  4. עדה רבון הגיב:

    נפלא. מכל האוקיאנוסים של המילים שנכתבו, זה הטקסט הקרוב אליי ביותר. תודה חיים.

  5. יונה ניצן הגיב:

    מהמקום של מחשבה מאד מסכימה עימך והרגש מאד מחבר אותי אליך בנושא של 1 במאי והדגל האדום.אני זוכרת את הימים שהחירותניקים קראו ל1 במאי חגא. אמנם גדלתי בעיר שתנועת הפועלים שם היתה מאד חזקה והמשכתי ללימודים בחיפה שהיתה אז "חיפה האדומה,.
    לא צר לי על אולמרט-הוא עשה מעשיו ביודעין.בשחצנותו לא הבין שסוף גנב לתליה

  6. איליי מגן הגיב:

    לצערי אני ספקן שדבר זה יהיה אבן דרך ואבן בוחן לאזרחי המדינה הזו .זה מצריך יכולת חשיבה עצמית ויושרה עצמית ולעם הזה לרובו ככולו אין את האיכויות האלה . מי שיש לו יכולת ואומץ להביע את דעתו מוקצה מחמת מיאוס .ומיד מודבקת לו תווית של שמואלן כדוגמא אלי עמיר הסופר או עמוס עוז שהעזו ביושרה רבה לומר ולפרסם את דעתם הפוליטית קיבלו קללות ונאצות ואולי היו מקבלים מכות זאת המדינה הזו האלימה והצבועה

  7. אולמרט - פושע מלחמה! הגיב:

    טוב עשתה המערכת כשצירפה למאמר את הצילום של הזוג אולמרט וראמספלד, בפגישתם חודשיים לפני ״לבנון השנייה״… ב-23.5.2006 כתב רוני סופר בוויאנט: ״אולמרט הציג בפני מזכיר ההגנה האמריקני דונלד ראמספלד את תפיסתו, לפיה הטרור הפונדמנטליסטי הפעיל במזרח התיכון שואב מאיראן, וכרך את חיזבאללה והחמאס כשלוחות של הממשל האיראני הקורא להשמדת ישראל. גם התנהלות ממשלת ישראל מול הרשות הפלסטינית בראשות החמאס עלתה על הפרק״. אולמרט, ראמספלד וג'ורג' וו בוש ״שוחחו על התנהלותה של ממשלת ישראל מול "רשות הטרור", כפי שהיא מוגדרת על ידי הממשל הישראלי״, ובדיונים עם ראמספלד ״עלו ס ו ג י ו ת ביטחוניות המטרידות את שתי המדינות ובראשן הטרור האיסלאמי הקיצוני״. אבל מדוע נמנע חיים ברעם לדון באותן הסוגיות של פשעי המלחמה של ידידו לשעבר???

  8. אחד העם 15 הגיב:

    מה היה לנו כאן? פושע נתעב, אופורטוניסט וכותב סנטימנטלי המתרפק על הרפש. אני מאוד מקווה שבקרוב נקבל מברעם פרץ סנטימנטים על ביביהו יקיר עירנו.

  9. לא חג ניצחון - למכבי ת"א הגיב:

    כמו הניצחון על הפלסטינים, הסורים והמצרים… גם הפעם "ניצחנו" בנשק אמריקאי. ו"אנחנו" זה כמובן מכבי תל-אביב… זה נכון שאוחיון קלע 4 נקודות, אבל מי קלע את היתר? — כמו בדמוקרטיה בארה"ב: IT IS THE BEST MACCABEE THAT MONEY CAN BUY

    ‎ה"מסתננים" ניצחו (!) בלי אותם שחורים-אמריקאים לא היו "המכבים" יכולים לנצח !!!
    ‎את רשימת הקלעים של מכבי תל אביב הוביל RICE עם 26 נקודות. אחריו Ricky HICKMAN עם 18, SMITH עם 15, BLU עם 14, TYUS עם 12, שחורציאניטיס (השחום מיוון) עם 9 ו"גאוות ישראל" אוחיון עם 4 נקודות (ועל כך אמר הנשיא שמעון פרס: "כל הארץ צהובה… כמעט קיבלתי התקף לב" ).

    • צדוק התקוה הגיב:

      אני לא מבין מה הקשר של מכבי לכתבה אבל כל הקבוצות באירופה וגם בארצות הברית יש להם שחקנים זרים זה טוב או לא זה מה יש רק חסר היה שהיית מזכיר את הכיבוש והסלט בטח היה יוצא יותר טעים

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אני לא "כותב סנטימנטלי"
    ובטור יש גינוי רחב יריעה ותקיף של האיש ושל התנהגותו. אשר למכבי, אני באמת לא מתעניין בכדורסל, הייתי עסוק באבל על ברצלונה (כדורגל) והחינגא כאן לא מעניינת אותי. עם זאת, יש לי תחושה שרבים מאוהדי מכבי הם גם מצביעי לפיד, וכדי ביזיון קצף

  11. פלא יועץ הגיב:

    יש לברך את השופט רוזן על פסיקתו האמיצה וע"כ שלא נרתע מכנופיית המאפיה של אולמרט ושות'. בהחלט יום חשוב לעם ולמדינה ולא יום עצוב.ניתן רק לומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

הגיבו למשתמש אנונימי (לא מזוהה)

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים