הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 במאי, 2014 18 תגובות

ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, הפך  לגיבור ישראלי לאחר שהרשיע 11 נאשמים בשחיתות שעיקרה מתן וקבלת שוחד. הנאשמים נמנו עם השמנא והסלתא של החברה הישראלית, אנשי ממון  מצד אחד ועובדי ציבור מהצד השני. העניין הרב במשפט נבע מכך שבין הנאשמים שהורשעו בקבלת שוחד, היה גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שנשלח ל- 6 שנות מאסר.

לראשונה הורשע ונידון למאסר ראש ממשלה בישראל. השופט רוזן כתב הכרעת דין מעוררת הערכה. בעברית משובחת הוא כתב שיר הלל ליושר ולהגינות שחייבים בהם עובדי ציבור וגינה את השחיתות במלים חריפות ולא נמנע מביטויים לא שגרתיים שאינם  מוכרים בדרך כלל בפסיקה. אולמרט כונה בוגד, במובן שבגד באמון שנתנו לו.

השם דוד רוזן נשמע לי מוכר. חיפשתי את שמו בפרויקט אותו אני מנהל כבר 30 שנים במסגרתו אני שולח מכתבים אישיים לשופטים שחטאו או פשעו בגזענות, בעיוות דין או סתם ברשעות.  ואכן, רוזן היה "קליינט" שלי.

ב- 1997 נחשפה בתכנית הרדיו המצוינת דין ודברים בעריכתו והנחייתו של הפרשן המשפטי פרופסור משה נגבי, פרשיה של שחיתות שיפוטית. מדובר בשופט שלום דאז, דוד רוזן, ששפט אזרח פלסטיני ממזרח ירושלים. מדובר בעבירה פעוטה. האיש לא הודה באשמה, אמר כי אינו מבין עברית, אבל רוזן לא דאג למתרגם לערבית שזו שפה רשמית בישראל. רוזן ציין בפרוטוקול כי הנאשם הודה באשמה ודן אותו למאסר. עורך דין בעל מצפון שהיה נוכח באולם המשפט, ראה את חוסר האונים של הפלסטיני מחד, וזיוף הפרוטוקול של השופט מאידך, והחליט לייצג אותו בחינם. הוא הצליח לבטל את ההרשעה וגזר הדין. כדרכי בקודש, שלחתי מכתב מחאה לרוזן ובין השאר כתבתי כי הוא גזען, רמאי  וזייפן. רוזן כנראה נעלב, והגיש נגדי תלונה במשטרה וזו זימנה אותי לחקירה כחשוד בשני סעיפים בחוק הפלילי: העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט. שני סעיפים סותמי פיות  שמזמן היו צריכים להיעלם מספר החוקים. האם מישהו מכיר עובד ציבור שלא נעלב מביקורת חריפה על הדרך בה הוא ממלא את תפקידו? בעקבות חקירתי הועלה הנושא לדיון בתוכניתו של משה נגבי עם עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח,  והשניים תהו, את מי היה  צריך לזמן לחקירה? את מותח הביקורת או שמא את השופט שחטא בעיוות דין?

ראיתי בהתנהגותו של השופט המשך טבעי לקרירה הקודמת שלו. רוזן נמנה עם קבוצה של שופטים צבאיים שעברו למערכת האזרחית, רובם בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב.  העיתונאית דורית גבאי פרסמה ב"מעריב" (21.4.1997) כתבה תחת הכותרת "בית המשפט יעבור לדום" ושם מסופר כי השופטים הצבאיים לשעבר, שכונו "החונטה הצבאית של בית המשפט בתל אביב", נפגשים אחת לשבוע ומתרפקים על עברם הצבאי.

רוזן שירת למעלה מעשרים שנה במערכת המשפט של צבא הכיבוש הישראלי והשתחרר בדרגת אלוף משנה. זו מערכת מעוולת, מרושעת ומושחתת של דיקטטורה משפטית המשרתת את משטר הכיבוש והאפרטהייד.  זו מערכת שהיא למעשה בית חרושת להרשעות או מעצרים מנהליים. ילדים נחטפים בלילה מבוהלים מבתיהם נשלחים למעצר,  נידונים ומורשעים בסרט נע בבתי המשפט הצבאיים. שופטים פושעים. מי שמשרת שנים במערכת המשפט הצבאית, בין כפרקליט בין כשופט, מתרגל עם הזמן למציאות של עם תחת כיבוש ללא זכויות אדם, ומקבל זאת כמצב טבעי.  בנסיבות  אלו ההידבקות  בחיידק הגזענות היא בלתי נמנעת. צריך להיות גיבור כשמשון וחכם כעמוס הנביא בכדי לצאת אחרי שנים של התפלשות בזיהום, אדם נאור. על הרקע הזה ראיתי בהתנהגותו של רוזן עם הנאשם הפלסטיני, המשך טבעי של רוח הצבא, מעין התניה בדומה לכלב של פבלוב. מה עוד וב-1997 היה בתחילת דרכו השיפוטית באזרחות וריח המדים טרם התנדף. עם תום חקירתי במשטרה שלחתי לרוזן עוד מכתב ללמדו כי תלונות כאלו לא יסיטו אותי מדרכי וכל אימת שיפשל יקבל ממני מכתב נזיפה. וגם תבעתי ממנו להחזיר לי את הוצאות הנסיעה מירושלים לתל אביב וחזרה, הוצאה הנובעת מתלונתו חסרת השחר. אתה רוצה כבוד, כתבתי לו, תתנהג בהתאם.

גדעון ספירו מכתב לשופט דוד רוזן torozen

חלפו להן 17 שנים, והנה פצצת אטום משפטית. שועים ונגידים מורשעים במשפט השחיתות הגדול ביותר בתולדות ישראל ששולח ראש ממשלה לשעבר לכלא. אני בודק אם זה אותו דוד רוזן שהגיש נגדי תלונה ב- 1997? ואכן, זה אותו אחד, שבינתיים קודם למחוזי. האיש שהטחתי בו שהוא זייפן וגזען,כתב פסק דין מכונן בתחום המאבק בשחיתות. הכרעת הדין שלו בת 600 העמודים היא סימפוניה המעלה על נס את טוהר המידות. הוא מבכה את השחיתות שפשתה בישראל והגיעה עד לצמרת.

הנה שאלת השאלות: האם הוא חזר בתשובה דמוקרטית? האם הוא מבין את הקשר בין השחיתות המאפיינת את כל מנגנוני הכיבוש לבין ההשחתה השלטונית בתחומי הקו הירוק? אם חזר בתשובה דמוקרטית ועבר תהליך של ניקוי  מטומאת הכיבוש בדומה למכור לסמים שהצליח להתנקות מהסם, מגיע לו יישר כוח כפול, גם על השינוי שעבר וגם ששחה נגד הזרם שהרי הכיבוש השחית גם חלקים נכבדים של מערכת השיפוט האזרחית שנותנת גיבוי להפרות זכויות אדם בשטחים הכבושים.  אחד הביטויים לכך הוא התנחלותו של המתנחל סולברג בבית המשפט העליון.

או שמא השופט רוזן לא עבר שום שינוי והוא בעל שתי ישויות, מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, לפי ספרו של הסופר הסקוטי, רוברט לואיס סטיבנסון. כשהוא לובש מדים וחוצה את הקו הירוק  הוא מיסטר הייד הרשע, כשהוא חוזר לקו הירוק ומחליף את המדים בחליפה אזרחית הוא ד"ר ג'קיל הג'נטלמן שנאבק ברע. את זאת נדע כאשר יצא לגימלאות ויהיה יעד מבוקש לראיונות.


לא לשתף פעולה

עיתון "הארץ" (20 במאי 2014) פירסם ידיעה לפיה זומן הבלוגר נועם ר. לשיחת אזהרה בשב"כ בעקבות ציוץ שלו בטוויטר. מה חטאו? לנוכח פוסט שפורסם בבלוג שלו על עינויים והתעללויות שחוקרי שב"כ מפעילים על קטינים פלסטינים בחדרי החקירות שמספרם 4 ו-20 בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים בירושלים.  כינויים של החוקרים: "סברי" מנפת קלקיליה, "דאוד" מירושלים ו"אבו יוסף" מבית לחם. הוא פנה לקוראים "אם מי מכם מכיר את זהותם האמיתית, אני כאן".  יפה,  כל הכבוד. בשיחת האזהרה אמרו לו חוקרי השב"כ כי סעיף 19 בחוק השב"כ אוסר על חשיפת פרטים על אנשי הארגון, ודין העובר על החוק הוא שלוש שנות מאסר. כנשאל הבלוגר מה היה עושה  אם השמות היו נמסרים לו, ענה כי היה פונה לעו"ד ושואל מהן הדרכים החוקיות שעומדות לרשותו במאבק נגד האלימות שהם מפעילים. תשובה כהלכתה. אני הייתי מוסיף כי מול סעיף 19 בחוק השב"כ עומדים שורה של חוקים ואמנות בינלאומיות האוסרים עינויים וחובתי לחשוף את הפושעים. בברירה שבין ציות לסעיף 19 לחוק השב"כ לבין ציות לחקיקה הענפה נגד עינויים בכלל וקטינים בפרט, האחרונים גוברים, מלווים בתקווה שהפושעים יועמדו למשפט.

הסיפור לעיל החזיר אותי לסוגיית היחסים עם מנגנוני האופל, בהם כלולים המשטרה, הצבא, השב"כ, המוסד, מערכת המשפט והצנזורה. מדובר במנגנוני שררה המפעילים אלימות, לעתים קרובות  הרבה מעבר למה שדמוקרטיה יכולה לשאת. אין פירוש הדבר שכל מה שהמנגנונים האלה עושים הוא אפל. כאשר שוטרים משתתפים בחיפוש אחר ילד שהלך לאיבוד, הם ממלאים את תפקידם, כאשר הם מכים בברוטליות מפגינים או מפעילים אלימות על נחקרים הם מנגנון אפל. כאשר שופטים כולאים אנסים, רוצחים שודדים הם ממלאים את תפקידם וכאשר הם מגבים  את אלימות כוחות הכיבוש המפרים מדי יום את זכויות האדם, הם חלק משררת האופל.   עקרון זה פועל ביחס לכל מנגנוני השררה. ככל שהכיבוש התמשך והתמסד, גבר היסוד המתקומם שבי. זה התחיל לפני עשרות שנים עם הצנזורה.

פוסט מורטם גדעון ספירו עאדל מנאע postmortem

ב-1971 נבחרתי לתפקיד עורך שבועון הסטודנטים באוניברסיטת חיפה. הקמתי אותו מחדש תחת השם "פוסט מורטם". עם כניסתי לתפקיד קיבלתי מהצנזור הצבאי  מכתב המפרט את חובותיי,  בעיקר את רשימת הנושאים החייבים את אישור הצנזורה. ביודעי את רמת הטמטום של הצנזורה כאשר עבדתי בעיתונות הממוסדת, החלטתי שהצנזור הצבאי לא יקבע מה יפורסם ולכן לא אשלח לו מאמרים כלשהם. זה היה הימור, שהרי הצנזור יכול היה לסגור את העיתון, אבל הערכתי שכשמדובר בעיתון היוצא לאור באוניברסיטה, הוא יימנע מצעד דרסטי כזה. קיבלתי מהצנזור מספר לא קטן של אזהרות ונזיפות השמורים עימי כמזכרת, על מאמר כזה או אחר שהיה חייב בצנזורה, אבל התעלמתי מכולם וההימור צלח. דווקא אגודת הסטודנטים כמעט והצליחה לפטר אותי בגלל ידיעה ראשית שחשפה את התנכלות השב"כ לסטודנט ערבי. שומרי החומות של חופש העיתונות מהסגל והסטודנטים הדפו את המזימה. הידיעה הכתה גלים גם בעיתונות הכללית, ואני שומר בגאווה את הידיעה בשבועון "העולם הזה" תחת הכותרת "העורך הלוחם בש.ב."

העולם הזה גדעון ספירו הלוחם בש.ב. holam1מהצבא התנתקתי באורח הדרגתי אחרי מלחמת יוני 1967. אחרי המלחמה הנוראה והמיותרת ביום הכיפורים, היה ברור לי שהכיבוש לא הולך להסתיים וההתנתקות מהצבא צריכה לקבל, בנוסף לביטוי האישי גם  ביטוי פוליטי של מחאה קבוצתית, ולכן  אך טבעי שנמניתי עם מייסדי  תנועת "יש גבול" בשנת 1982. ב-1985 פורסם כי גדוד הצנחנים בו שרתי בשנות ה-50 התפרש בגדה כחיל כיבוש.  שמתי נפשי בכפי וחיברתי מכתב לחיילים שבו הסברתי מדוע אני מתנגד לשרת בשטחים הכבושים. הזכרתי להם כי זכותם לבקש העברה לתחומי הקו הירוק. נסעתי ברחבי הגדה וחילקתי את המכתב בין החיילים.  הידיעה כי מסתובב אזרח בשטחים הכבושים ומחלק לחיילים "מכתבי הסתה",בלשון הימין, עשתה לה כנפיים ושוב  עלתה הדרישה להעמיד אותי לדין. נחלצתי בסיוע עורך דין חכם. בפעילות זו אני ממשיך גם כיום, אם כי בווליום יותר נמוך.

העולם הזה גדעון ספירו מכתב לחיילים holam2

במשטרה אני כמעט בן בית בכל הקשור לחקירות על רקע פעילותי הפוליטית או כתיבתי הפובליציסטית. זומנתי למספר רב של חקירות. המשטרה רכשה מיומנות רבה בכל הקשור לטרטור האזרח, אבל עם הזמן גיליתי שלא רק היא יכולה לטרטר אותי גם לי יש כלים לטרטור נגדי. הכל מתחיל בשיחה טלפונית מתחנת המשטרה. עליך לבוא לחקירה. מה העילה? לא נותנים מידע. איך אני יודע שזו משטרה ולא מתחזים? נא לשלוח מכתב. יש לך פקס? אינני נותן מידע למי שאיני מכיר. אז אין ברירה, שולחים מכתב, או בדואר או עם שוטר שליח על קטנוע. בטופס ההזמנה לסור למשטרה יש סעיף שאם לא נוח היום המצוין, נא להתקשר לקבוע מועד אחר. וכך אני עושה בדרך כלל.

כשאני מגיע לתחנה יש תמיד המתנה, לעתים קצרה לעתים ארוכה, וכשהחוקר או החוקרת קוראים לי לחקירה, או אז אני למד מה העילה, ואין הפתעה, מדובר  בחקירה פוליטית. לפעמים אני מסרב להשיב לשאלות, מפני שמדובר בחקירה פוליטית, ולפעמים מחליט לשטוח את  כל השקפת עולמי, כגימלאי יש לי זמן למכביר. לא ממהר לשום מקום. החוקר/ת מנסים לקצר, לדלג וכשאני מתבקש לחתום חוזרת על עצמה תופעת השיבוש, שלא לומר הסילוף, של דבריי. אשר על כן, מתבקשים החוקרים לחזור למשבצת הראשונה ולכתוב הכל מחדש בדיוק כפי הבאתם על ידי. זו הזדמנות להעיר שמלכתחילה לא היה צריך לזמן אותי, אבל  משעה שזומנתי לחקירה, עליהם לעשות עבודתם נאמנה ולשקף במדויק את דברי הנחקר.

היוצרות מתהפכות, המטורטר הופך למטרטר. בדרך כלל זה מסתיים בכך שהם מעדיפים שלא אחתום ובלבד שלא לכתוב ולהדפיס הכל מחדש. במאמר מוסגר: כנחקר רב פעמים התחוור לי שהחוקרות יותר אינטליגנטיות מהחוקרים, יותר משכילות וכותבות עם פחות שגיאות.

כעובד משרד החינוך מספר שנים (בדירוג עיתונאים) היה ברור לי כי מחויבותי אינה למדיניות הממשלה, אם זו מנהלת מדיניות פושעת, אלא  לדמוקרטיה, זכויות אדם ומגילת העצמאות. על כן המשכתי לפרסם מאמרים בעיתונות, בדומה לתקופה בה עבדתי בעיתונות הממוסדת. החוק האוסר על עובד מדינה לבקר פומבית את מדיניות הממשלה, היה בעיניי בלתי חוקי ובלתי חוקתי שהופך את עובד המדינה לנתין של הממשלה וזכויותיו הדמוקרטיות ניטלות ממנו. עם הפלישה ללבנון ב-1982  לא היססתי לבקר פומבית את מדיניות הממשלה שהרי בשתיקתי אני שותף לפשעים.  בעקבות שורה של מאמרי ביקורת חריפים הוחלט להעמיד אותי לדין  על אותו סעיף עריץ האוסר ביקורת פומבית על מדיניות הממשלה. זו היית הפעם הראשונה שסעיף זה הופעל. השאלה שעלתה לדיון: האם עובד מדינה הוא רכוש ממשלתי 24 שעות או האם לאחר העבודה הוא אזרח בכל זכויות דמוקרטיות שחופש הביטוי הוא מרכיב משמעותי? הסוף, הורשעתי, פוטרתי ונפסלתי לכל תפקיד ממשלתי לחמש שנים. זהו ניצחון העיקרון האייכמני לפיו עובד מדינה הוא רכוש הממשלה שחייב בציות מלא להוראות וההתבטאות הפומבית המותרת לו היא רק תמיכה במדיניותה. אני חייב לציין ביושר כי לקחתי בחשבון את האפשרות של העמדה לדיו שתוביל לפיטורין, אבל ידעתי כי בהיות משפחתי יוצאת גרמניה שקיבלה פיצויים, לא אשקע לחרפת רעב. כך נולד האבסורד שבזכות הפיצויים שקיבלה משפחתי בגלל פשעי הנאצים יכולתי לבקר את פשעי ממשלת ישראל.

אי הכרה בסמכותה של הצנזורה הצבאית למנוע מידע מהציבור חזרה על עצמה בפעילותי לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל במסגרת מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני,כימי וביולוגי. דומה שהייתי אולי הראשון, בודאי בין  הראשונים, שבמאמריו ונאומיו בישראל ובחו"ל התעלם מצו הצנזור להוסיף את המנטרה "על פי מקורות זרים" כשמדובר בפצצת האטום הישראלית. לאחר הפצצת הכור בבגדד ב-1981 כתבתי לראש הממשלה  מנחם בגין כי ישראל חמושה בנשק גרעיני ובכך הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני. ישראל  לא תוכל לשמור לעד על מונופול גרעיני באמצעות הפצצות כורים אצל שכנינו. התשובה למזרח תיכון מגורען הוא פרוז המזרח התיכון לפני שלכולם יהיה ונשב על הר געש גרעיני. המכתב פורסם בהיותי עובד מדינה ועל כך הועמדתי לדין.

בוועידה הבינלאומית על השאלה הפלסטינית, שיזם האו"ם בספטמבר 1983 בז'נווה, השתתפנו, חברתי ד"ר תקווה הוניג ואנוכי, כנציגי הוועד נגד המלחמה בלבנון. בדבריי, שחולקו גם כמסמך כתוב של הוועידה, ציינתי כי לישראל פצצות אטום והיא מהווה סכנה לעצמה ולעולם. יש לפרק את נשקה הגרעיני במסגרת פרוז האזור ולפתוח את הכור בדימונה לפיקוח בינלאומי.

הזכרתי בקטע הקודם את הפרויקט מכתבים לשופטים שהתחלתי ב- 1983. על אף שהועמדתי לדין בתחילת הפרויקט (זילות בית המשפט והעלבת עובד ציבור) הוא ממשיך עד היום.

ב-1999 נבחר עסאם מחול לכנסת מטעם סיעת חד"ש. אנחנו מכירים מתקופת לימודינו ופעילותנו באונ' חיפה. נפגשתי  איתו, נתתי לו את הספר "ואנונו והפצצה" והצעתי לו להעלות את נושא מדיניות הגרעין של ישראל  על סדר יומה של הכנסת. עסאם נענה לאתגר והדיון התקיים בפברואר 2000. לקראת הדיון ביקש ממני עסאם להציע לו טיוטת נאום וכך עשיתי. אני מציין בסיפוק כי מרבית הצעתי התקבלה ונכללה בנאום ועסאם הוסיף משלו. במסגרת מאבקי בצנזורה כללה הצעתי את הסרת המסתורין מהמלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) שהכור בדימונה נכלל בממלכתו. שמו ותמונתו היו אסורים בפרסום. נאומו של עסאם חולק לעיתונאים עם שמו של המלמ"ב יחיאל חורב, וכך הוסר האיסור ושמו ותמונתו פורסמו.

באוקטובר 2008 ביקרתי בעזה הנצורה עם משלחת שהביאה תרופות לבית החולים שיפא. הספינה יצאה מקפריסין והצליחה לפרוץ את המצור. כשחזרתי לישראל דרך מחסום ארז כבר חיכתה לי  מכונית משטרה שהסיעה אותי למשטרת שדרות שם נחקרתי. החוקר הודיע לי כי  אני חשוד בהפרת צו אלוף פיקוד דרום האוסר על ישראלים להיכנס לעזה. הסברתי לחוקר כי (א) לא ידעתי על הצו ו- (ב) גם אם הייתי יודע זה לא היה משנה את הצטרפותי למשלחת. אינני מכיר בסמכותו להורות לי היכן לבקר והיכן לא. רק במשטרים טוטליטריים פוקדים גנרלים על אזרחים היכן לנסוע. מאחר והחוקר לא שידר עוינות החלטתי למסור עדות מפורטת המנמקת מדוע נסעתי לעזה, בתקווה שזה יעורר אצלו סימני שאלה באשר להצדקת המצור.

קראתי את הכתוב פעם נוספת, שמתי לב, כי מבלי שתכננתי זאת מראש, יש כאן דפוס שחוזר על עצמו  מימי אונ' חיפה ועד היום, והוא "אי ציות אזרחי" כמחאה על עוולות הממשל. אי ציות אזרחי הוא שיטת מאבק בלתי אלימה המהווה חלק מהמבנה הדמוקרטי. היו לי בה הישגים וניצחונות קטנים שלא השגתי בהפגנות המוניות (שכבודן במקומן מונח). לשיטה זו עוד יתרון: כל אדם מחליט בעצמו על היקף אי הציות. כל עוד שוררת בישראל בתחומי הקו הירוק רמה כלשהי של דמוקרטיה, (הנתונה עתה במצור, ספינת הצלה של פעילי זכויות אדם מקפריסין דרושה באופן דחוף), ראוי לאמצה.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. על הדואליזם הפסבדו-ליברלי הגיב:

    *** מ"פנקס השירות" של גדעון ספירו למדתי הרבה על עברו של אל"מ דוד רוזן. כמו ספירו גם אני מלא שבחים לפסיקתו במשפט אולמרט ו"חבורת הארץ הקדושה" – המושחתים מהולילנד. אלא שיש לי בעיה עם הדואליזם הפסבדו-ליברלי, ובבסיסו הצבאי, ששולט בחבורת השופטים בישראל.
    *** אנו דנים במדינה מוזרה, שאינה מכירה בעולם הסובב אותה. [[תארו לעצמכם שנבחרת ישראל היתה משחקת כדורגל לפי חוקים משלה, ולא לפי חוקי התאחדות הכדורגל העולמית]]. המסלול שעבר דוד רוזן מקובל במדינה שמכירה בברית "העם הנבחר" (עם י.ה.ו.ה) ואינה מכירה בחוק הבינלאומי.
    *** תת-אלוף אמנון שטרסנוב עבר בדיוק אותו מסלול, עד "שהגיע" להיות פצ"ר. כשראיינתי את אל"מ שטרסנוב, שהיה אז בתפקידו הצבאי, על אירועי הכפר ביתא, שבהם הוא אישר לפיקוד מרכז להרוס 16 בתים (כנקמה על שילדה-מתנחלת נהרגה ב ט ע ו ת בידי מתנחל, אחרי שפלסטינים ידו אבנים על טיול פרובקטיבי של מתנחלים), והפנייתי את תשומת לבו לכך שהרס הבתים מנוגד לחוק הבינלאומי, ענה שטרסנוב: "החוק הישראלי עולה בחשיבותו על החוק הבינלאומי".
    גדעון גיתאי

    • Moshes הגיב:

      "ידו אבנים על טיול פרובקטיבי של מתנחלים"

      "ילדה-מתנחלת נהרגה ב ט ע ו ת בידי מתנחל"

      הסיפור המלא:
      16 מטיילים בגילאי 13-18 + שני מלווים הוקפו במאות מקומיים (בין 100 ל200) והותקפו באבנים.

      המקומיים מאלצים את הילדים ללכת לכיוון הכפר ביתא. המטיילים מובלים לכפר באונס, תחת לחץ וללא ברירה אלא להיכנע לדרישת ההמון.

      בזמן הזה מתבצעים מספר נסיונות לחטיפת הנשק מהמלווים, חלק מהילדים פצועים ברמה בינונית.
      המקומיים השליכו אבן גדולה על ראש המלווה שפצעה אותו באופן קשה מאוד.

      כתגובה אינסטינקטיבית לאחר שנפגע מאבן בראשו, יורה המלווה מספר כדורים תוך כדי שהוא מסתובב לאחור.

      זו ה"טעות" שאתה מדבר עליה.
      לינץ' בילדים.

  2. אחד העם 15 הגיב:

    ראשית תודה לך גדעון על פעילותך האמיצה עתירת השנים. שנית אינך צריך הנחות מפליגות על ג'קל והייד כדי להסביר את מהלכיו של השופט רוזן. אמנם יתכן שהנ"ל שינה מארחו וטבעו אך לאור הנתונים שהבאת סביר יותר שהנ"ל הבין שימי דון אהוד ו'משפחתו' חלפו לבלי שוב והדון החדש של משפחת פשע זו, לפדיהו הוא הימור גרוע כפי שהבין זאת דן מרגלית. פסק הדין שלו ללא ספק מוצא חן בעיני משפחת אדלסון ונציגיו במועצת הדונים ומי יודע אולי זה כרטיס בכניסה לעליון?

  3. ק.א. הגיב:

    גדעון, ראיתי את מכתבי האהבה אשר ממר (או גב') ויסלר. מעניין היה לדעת כיצד אתה מסביר לעצמך את משחקי הפראנויה "הצנזוריאלית" (החסמב"אית משהו) הזו. נדמה לי שהסודיות הזו בעצם מוסיפה לכל העיסה מעין הילה מנופחת – תיאטרלית-קדושתית – לעיצוב האטמוספירה החברתית או התפאורה הרצויה ולהסחת הדעת מהעיניינים החשובים באמת. מה הרגשתך לגבי זה?

  4. פה איתמר הגיב:

    כתוב יפה

  5. צפור בודד הגיב:

    גדעון, בד"כ אני נכנס ל"גדה השמאלית" חולף ע"פ המאמרים ובודק אם שמך מתנוסס בינהם ואני נעצר ל"חניה", רק אם אכן הסמרטוט האדום מתנפנף באון.
    למרבה הצער בתקופה האחרונה, התמעטה כתיבתך. גלי העומק שהיית משלח אחת לשבוע התמעטו קמעה ותכיפותם קטנה. אך אלה המעטים שכן מגיעים לחוף איכותם לא השתנתה.
    לאחר מבצע "ביקורה של השואה בבית יד ושם"…שהיה עבורי בעל קונוטציות נבואיות אפוקליפטיות ממש, נשארו סימני שאלה (אמיתיים), כמו היכן מתרחש המאבק? האם בכלל קימים מוקדי מאבק בישראל? עם מי (שותפים) אפשר היום לנהל מאבק? האם נשארו בכלל פרטנרים למאבק בישראל? במילה "מאבק" אני מתכוון בעיקר למאבק למען השפיות, האנושיות והמוסריות.
    בנושא השופט הנכבד רוזן והפל(ל)תו של רוה"מ אולמרט, אכתוב תגובה נפרקת, רק אציין כאן, שחושיך נשארו ערים וחדים מתמיד ("עלית עליו").

  6. צפור בודד הגיב:

    עצוב לראות כיצד הרשע גובר בחכמתו על הטוב והמוסרי. ממש מקומם לראות, כיצד נשמות טהורות עומדות ומידות אבניהן החדות בגוו המיוסר של האיש שהיה יותר מכולם יכול לעשות משהו למען השלום ואי התלות בטייקונה. אם את רבין רצח הימין הקיצוני ע"מ לפנות מקום לביבי, הרי כאן מבצע הימין הקיצוני רצח אופי לאולמרט כאשר חלק נכבד מהמוציאים לפועל, בסקילה הציבורית, הם אנשי "שמאל ראויים" ושוב למען העלאת ביבי לשלטון.
    במקום להתארגן ולצאת בהפגנות מחאה על מה שנראה על פניו כ"פוטש" מובהק, בו חבורה של אנשי ימין שמה לה למטרה להפיל ראש ממשלה שמאלני, בעזרת הפללה ברורה וחסרת שחר. עומדים אנשי השמאל ומתחרים ביניהם מי יטיל אבן חדה יותר באולמרט ומי יהיה זה שיפילו לארץ בסופו של תהליך אכזר זה, מדמם למוות.
    יש כאן משהו שגורם לאנשים כמוני להרים אגרופם הקמוץ בזעם ולפרוש כנפיהם ולהתרחק בשאת נפש גם מ"השובך" החם והאנטימי הזה שנקרא "הגדה השמאלית". שהרי גם אם ארצה לפרט מדוע אולמרט אננו חיב, סד המילים המוקצב לתגובה כאן, ע"י אדוני האתר, קצר מהכיל ואם ארצה לפרסם מאמר ג"כ לא אוכל, משום שאני חיב לפרסמו בשמי, דבר שאינו ניתן בשל סיבות ביטחון אישי.

  7. עמיש אשר שחם לו הגיב:

    קול הכבוד ספירו, למרות שאינני מסכים עם דרכך הפוליטית.
    אני אוהב גרעינים!

  8. השתקת האמת הפכה לנורמה הגיב:

    ‎עמירה הס דיווחה על בימ"ש צבאי שפקד להסתיר את האמת על היורה שרצח בביתוניא, ליד כלא "עופר", את מוחמד סאלאמה (16), ונאדים נאווארה (17). בו ביום דיווח וואינט שמפקד כוח מג"ב מסר את רובהו ל"חייל" שירה והחזיר את הנשק למפקד. אלא, שלפי הבנתי, האיש לא היה מוסר את רובהו למי שנחות ממנו בדרגה (!) כדי שזה ירה. . . אח"כ באה ההכחשה הרגילה.
    ‎היום דווח לנו אמיר אורן על "ועדה לבדיקת סיכולים ממוקדים ‎שצה‫"‬ל הקים ומסתיר"… אבל יש מי שדואג שתגובות ענייניות לא תתפרסמנה ב"הארץ", כדי שהדבר לא יפגע באמונת הציבור בדו"צ הפוץ… אז השאלה היא: מי מסתיר–את מי שמסתיר–את המפקד שפקד להסתיר את פשעי צבא הכיבוש??? האם מפקדי צבא-הכיבוש-הצוהל-הציוני כה מפחדים עד שהקימו ועדה להסתיר את פשעיהם — מחשש שריחם ומראם יגיעו לידיעת ביה"מ לפשעי מלחמה בהאג???
    מסתבר שלא רק דוד רוזן היה תת-אלוף במערכת הצדק הצבאית. ועל אמנון שטרסנוב שטען שעבורו החוק הישראלי קובע יותר מהחוק הבינלאומי כבר כתבנו.

  9. גדעון ספירו הגיב:

    ראשית לכל, תודה למחמיאים. כמי שנמנה עם היעדים לגידופי הימין, טוב לקרוא מילות הערכה.

    לגדעון גיתאי: סטרשנוב הוא פושע מלחמה. הוא הפצ"ר היחידי שבג"ץ כפה עליו להעמיד קצין בכיר שביצע פשע מלחמה לאחר שסטרשנוב החליט לפטור אותו מהמעמדה לדין.
    לק.א. – מסכים עם דבריך.

    לציפור בודד -אני חולק על תגובתך השנייה (ואסיר תודה על הראשונה). אהוד אולמרט מעולם לא היה איש שמאל. אולמרט הוא דוגמה למי שגם אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר. כשהוא ניהל את המו"מ עם אבו מאזן הוא כבר היה ברווז צולע.הידיעות בעיתונות כי הוא מוכן "למסור הכל", הפכו אות לאויב המתנחלים. אולמרט לא מסר כלום בכתב, כמו ברק בקמפ דייויד. לקראת הסוף שירבט אולמרט מפה ואמר לאבו מאזן תחתום. אבו מאזן השיב תן לי את המפה על מנת להביאה לדיון במוסדותינו. אם אתה לא חותם כאן ועכשיו, שכח מהמפה.. אמר לו אולמרט. אותו ימין שגידף את אולמרט השתמש בסירוב של אבו מאזן לחתום כהוכחה נוספת "שאין פרטנר". וכך יצא שאולמרט, בין שרצה ובין שלא, תידלק את תזת האין פרטנר של אהוד ברק וסיפק לנתניהו עילה להמשיך בסרבנות הישראלית.

    • צפור בודד הגיב:

      אמרתי "ראש הממשלה הכי שמאלני". כלומר היה דומה לברק, נכון. היה צלופח נהנתני, נכון. גרוע כקודמיו (כולל שרון ורבין), נכון גם נכון. אך, ואני מדגיש, אך, הוא אננו מושחת, גרוע ומסוכן כביבי.
      ליד ביבי אולמרט נראה כצפיחית בדבש המכוסה בטלית שכולה תכלת.
      גם רבין לא היה "מצפניסט" אך היה מספיק שמאלני ע"מ שירצח ויפנה מקום לביבי. וכך בדיוק גם אולמרט.
      טענותי הן פשוטות:
      1.לא הוכח למעלה מכל ספק שאולמרט אכן חטא וע"כ היה חיב להיות מזוכה מחמת הספק.
      2. מה שהכריע את הכף, היה "הגיון (ימני) בריא", של שופט מהחונטה של סטרשנוב.
      3.לאולמרט נערך משפט ראווה. ע"י "התליין המחייך" שנבחר בודד ע"י חותמת הגומי ברלינר.
      4.נעשה באולמרט פוטש ימני קיצוני משום שהיה שמאלן בעיני התומכים בסיפוח.
      5.הפוטש איפשר לביבי הכושל, שהיה מפסיד בבחירות לו עמד מול אולמרט, לשוב לכס השלטון.

      הנופלים בפח והמשוכנעים שאולמרט מושחת, הם כאלה שנוח להם להאמין בזאת.
      אך אשמתו של אולמרט לא הוכחה מעולם, נקודה. ולא יעזרו טענות מרבעי המעגל כאן (כולל שני הגדעונים).

  10. צפור בודד הגיב:

    לשני הגדעונים מרחוב מוריה (והמבין יבין), איזו אכזבה לראות את שניכם מאמצים את החלטותיו השרירותיות של השופט הנכבד רוזן אל ליבכם. ומשתפים פעולה עם הכפשתו של רה"מ הכי שמאלני שהיה בישראל. האיש היחידי שהיה יכול למנוע הפרטתה לדעת בידי הטייקונה, האיש שלא היה נותן להפוך את ערוץ 1 לערוץ כדורגל. האיש שהיה יכול לקרבנו אל השלום המיוחל.
    איך נפלתם גיבורי עמי? שדודים ביד חונטת הימין שסגרה על אולמרט וכיסתה אותו בזפת ובנוצות?
    כיצד שלחתם גם אתם ידכם וידיתם אבנים חדות באיש הזה?
    "הוא מושחת" זעקתם. הכיצד? המשום שהשופט רזון אמר כך על פי גחמת לבו? הרי חד וחלק, לא היו הוכחות חד משמעיות ואולמרט היה חיב לצאת זכאי מחמת הספק.
    ואם היה כאן צדק היו צריכים מפליליו לעמוד כאן לדין.
    לא אמנה את רשימת אנשי הימין שפועלת כנגד אולמרט, לא אמנה כאן את התסריטים האפשריים להכפשתו והפללתו של אולמרט, לא אצין כאן את האג'נדה הימנית בבית המשפט ובעיקר בעליון ההולכת ונבנית ולא אפרט כאן את מעללי שחיתותו של הביבי נהנתניהו, אשר אותו חיבים להעמיד לדין.
    רק אומר שמשניכם נדרש עתה גם משנה אומץ וגם יתר פיכ(ק)חון.

  11. גדעון גיתאי: Раньше было лучше ! הגיב:

    *** ״קודם היה יותר טוב״ נוהגים ותיקים ברוסיה לומר. אלא שלא בטוח שהותיקים שלנו יאמרו זאת, ואם יעזו יטעו.
    *** גדעון ספירו מוכיח במסמכים ישנים שהוא מפרסם מחדש, ש״מנגנוני החושך״ פעלו ביתר יעילות אז… אלא שהנשמה המקראית חדרה אפילו ללב החילוני עוד לפני שהיודו-נאצים ה״כשרים״ השתלטו על ישראל, לאחר שגרמו לרצח יצחק רבין. וגם אלוהים גויס לתמוך בגאולה המשיחית – המיסיונרית חב״דית.
    *** אמר "בעל האינדיקציה" –מרטין אינדיק, שניהל את המו"מ (שמום) כ"שליח מיוחד" של אובמה וג'ון קרי– "דבר לא ישתנה: למרות כל הפרות החוק הבינלאומי, ארה"ב תעמוד בתקיפות לצד ישראל. אובמה לא ינתק לעולם את הקשרים הצבאיים עם ישראל, כפי שעשה ריצ'רד ניקסון". מר אינדיקציה נאם בהרצאה לפני חודש במכון וושינגטון למדיניות המזרח תיכונית שהוא עצמו הקים כעזר לאייפא"ק.
    *** גם באיומי ‎בֶּנְטָנְיָהוּ ואִיבֶט בניתוק קשר עם פלסטין המחודשת אין חדש. (גם) מָכְשֶלָה זו דוחה את החוק הבינלאומי, ומכניסה את כל אזרחיה (ואת כל המדינה) לכלבייה למצורעים מתנגדי שלום. זו ממשלת צנזורה, שמעלימה מידע על קצין גבוה מיח׳ דו״צ שרצח שני נערים פלסטינים, וכאילו נחקר.

  12. גדעון ספירו הגיב:

    לציפור בודד:
    לומר על אולמרט, שיזם שתי מלחמות מיותרות בהן בוצעו פשעי מלחמה לרוב, שכראש עיריית ירושלים המשיך את מדיניות האפלייה והטרנספר השקט כלפי הפלסטינים במזרח ירושלים, שכשר על כלכלי ריפד את חבריו הטייקונים ולא סגר במילימטר את הפער בין עשירים לעניים, לומר עליו שהוא איש שמאל, גובל בזילות המושג.
    אולמרט מושחת לא בגלל שהשופט אמר, הוא הגיע למסקנה מכוח העובדות שהיו לפניו, אבל אני בכלל לא זקוק למשפט. בכל תקופת כהונתו כראש עיר, גרתי בירושלים והייתי בעל טורים בעיתונות המקומית וכל התנהלתו הייתה מושחתת לא רק בפן הפלילי אל גם במישור האתי. כאשר התרחש אסון ורסאיי הוא הגיב כי מעולם לא שמע על שיטת הפלקל. בוודאי שלא שמע כי היה עסוק בלפחות מחצית תקופת כהונתו בטיולים אצל חבריו הטייקונים מסידני עד ניו יורק. אז איך ידע שמשרד הפנים שלח תזכיר לכל ראשי הערים כי בדיקות בטכניון הראו כי שיטת הפלקל מסוכנת ויש לחזק את הבניינים שנבנו בשיטה זו . עשרות בני אדם שילמו בחייהם על הזנחה זו. רק עלכך היה צריך להעמידו למשפט. כשיכול היה לעשות שלום עשה מלחמה, וכאשר ניסה כבר היה מאוחר ולדעתי זו הייתה העמדת פנים.

    • צפור בודד הגיב:

      כיצד פונקציונרים כשטרית ולופליאנסקי קבלו סכומי שוחד גבוהים מהסכום שקיבל אולמרט, שהיה בכיר מהם? האם משום שעשו מלאכתם פלסתר מאחורי גבו ("תיקונים" בפרויקט כהולילנד, יכולים לעבור עם סגן ראש העיר)? היתכן שרק אח"כ, ניסתה חונטת הימין להצמיד פשעיהם לאולמרט, בעזרת דכנר שניסה לדוג את יוסי אולמרט בדרכו הנכלולית, ע"מ לסחוט את אהוד בהמשך?
      במה רעה סברת הכרס המלאה שלי מזו הצמוקה של רזון?
      אתה בשלך, ממשיך לשפוט בדרכו של רוזן, כלומר משרטט עגולים סביב חץ שנורה מקודם
      ואני בשלי, חוזר על טענותי כתוכי:
      1.לא הוכח למעלה מכל ספק שאולמרט אכן חטא וע"כ היה חיב להיות מזוכה מחמת הספק.
      2. מה שהכריע את הכף, היה "הגיון (ימני) בריא", של שופט מהחונטה של סטרשנוב.
      3.לאולמרט נערך משפט ראווה. ע"י "התליין המחייך" שנבחר בודד ע"י חותמת הגומי ברלינר.
      4.נעשה באולמרט פוטש ימני קיצוני משום שהיה שמאלן בעיני התומכים בסיפוח.
      5.הפוטש אפשר לביבי הכושל, שהיה מפסיד בבחירות לו עמד מול אולמרט, לשוב לכס השלטון.

  13. גדעון ספירו הגיב:

    לציפור" אתה לא מתמודד עם העובדה שאולמרט היה קליינט של מערכת המשפט כאשר כשרותו הימנית לא הוטלה בספק. אילו היה מדובר בפוטש ימני,עיתון הארץ לא היה מתייצב למאבק נגד אולמרט.

    אתה נכנס לגופן של בעיות משפטיות שמעלה פסק הדין. קראתי פרשנות משפטית בעד ןנגד וראה זה פלא,,: עורכי דין שגיבו את פסק הדין היו ברובם מהאגף הליברלי ושמאלה ואלו שהתנגדו היו מהימין הטייקוני וימינה.

    • צפור בודד הגיב:

      אני שמח גדעון שאתה עונה לי זה כבר שווה הכל.
      ובכל זאת, שים לב לדבריך. לא הבאת נימוקים עניינים, "נתלית" על אילנות אחרים והבאת "גימיק" בתור צל של נימוק.
      לידיעתך ברגע זה ממש אני מנהל מלחמת חורמה כנגד תשובה ואריסון, שקנו ברמיה שטחי מפעל אקולוגי ותיק בעל איכויות נוף וצמחיה, מידי "שותפם", ד. דנקנר.
      מאחורי גבם של התושבים (בתוכם עבדך) ובדרכי מרמה, עוד בתקופת כהונתו של אולמרט, התקבל אישור (מקומי ומחוזי) לבנית שכונה מפלצתית, על חלקו היפה ביותר של המפעל מורשת זה, בנגוד גמור לתכניות המתאר הקודמות.
      אהיה אם כך האחרון, לתמוך באולמרט מ"אהבת אהוד".
      אני טוען שהוא זכאי בשל "שנאת רוזן", כלומר אתנגד לעוות דין באשר הוא.
      את נמוקי לטענותי כבר פרסתי קודם.
      אשמח אם תפריך נמוקי באמת ובכך תחסוך לי עגמת נפש כפולה (גם להגן על איש שנוא וגם לצאת פראייר).
      ספור דומה מתרחש עתה בנסיון (הנפשע כביכול), להפלת תחמן ידוע (ברק), ע"י אדם ראוי ממנו (אשכנזי). וגם כאן יש לפעול ע"פ החוק ולא ע"פ "תחושת הבטן".

  14. גדעון ספירו הגיב:

    לציפור תודה על המחמאה. אתה זכאי להתייחסות רצינית משום שגם אם יש מחלוקת בינינו אתה מעלה נימוקים רציניים ובעברית משובחת. על פי התרשמותי אהוד אולמרט הוא לכל היותר מחלוקת נקודתית וכי כללית המרחק הפוליטי בינינו אינו רב.
    אשר לרוזן, אינני נמנה עם אוהדיו וחשפתי את העימות בינינו לפני כ-20 שנים. האם פסק דינו נבע משנאת אהוד או אהבת טוהר המידות, נדע ר כשיפרוש מכס השיפוט ויתראיין בעיתונות.

הגיבו לעל הדואליזם הפסבדו-ליברלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים