הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 ביוני, 2014 8 תגובות

לפני הרבה שנים השתתפתי במצעד הגאווה הראשון שנערך בתל אביב. סטודנטית שלמדה איתי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב, לסבית אשר "יצאה מהארון" כשנה לפני כן, ביקשה ממני לבוא להשתתף. המארגנים די חששו ממה שהולך לקרות. באותה תקופה יחסי מין הומוסקסואליים עוד היו אסורים בישראל, על פי חוק בריטי שכבר בוטל בבריטניה עצמה. למרות שפרקליטות המדינה כבר לא הגישה כתבי אישום לפי החוק הזה, המשטרה לא פעם התנהגה באלימות רבה כלפי הומוסקסואלים. באותו מצעד גאווה ראשון היינו כמה עשרות אנשים, בתחושה של בידוד בכיכר הענקית שעוד קראו לה מלכי ישראל. לא היו גילויי עוינות גלויה מצד העוברים ושבים, אבל בהחלט גם לא ביטויים של אהדה או תמיכה.

כביסה שחורה הומואים ולסביות נגד הכיבוש  במצעד הגאווה בתל אביב, 2002 prideparade"כביסה שחורה" במצעד הגאווה בתל אביב, 2002 (מקור)

כמה עשרות שנים אחר כך, שוב מצעד גאווה בתל אביב. כמו כבר כמה וכמה שנים, בחסותה הנלהבת של עירית תל אביב אשר כבר שבוע מראש דאגה לקשט את העיר כולה בדגלי גאווה ססגוניים. בנקודת היציאה השמיע ראש העיר רון חולדאי ברכה חגיגית באוזני המשתתפים, כמאה ועשרים אלף להערכת המארגנים. ואז הם יצאו אל "מצעד ססגוני, קרנבל בכל צבעי הקשת, מחאה שמחה וחיובית על האפליה שעוד יש נגד הקהילה הגאה". מצעד הגאווה השנתי ברחובות תל אביב הפך לחלון ראווה עולמי בולט של ישראל הדמוקרטית, הליברלית, הפתוחה, מעוז הדמוקרטיה במזרח התיכון. בהתאם לכך נעשה מאמץ מיוחד להביא לתל אביב מספר שיא של תיירים גאים, במיוחד לכבוד מצעד הגאווה – כעשרים וחמישה אלף מרחבי העולם.

ובדיוק באותו זמן בו צעדה המחאה השמחה והחיובית ברחובות תל אביב התנהלה מחאה קצת פחות שמחה במתחם המסגדים שבמזרח ירושלים (הר הבית בעברית, חראם א-שריף בערבית), אחת הנקודות הרגישות ביותר באזורנו. לאחר תפילות הצהרים יצאו מאות מתפללים בתהלוכת תמיכה באסירים המנהליים השובתים רעב בבתי הכלא של מדינת ישראל, וחיש מהר החלו עימותים המוניים עם המשטרה. כוחות מיוחדים של המשטרה החלו לירות רימוני הלם וכדורי מתכת מצופי גומי ולהכות מפגינים באלות. חלק מהם התבצרו בתוך המסגדים עצמם והשוטרים ירו פנימה רימונים של גז פלפל, שהשפעתו קשה במיוחד במקומות סגורים. גם עיתונאים וצוותי אמבולנסים לא היו חסינים מפני הירי המשטרתי.

יום זה נגמר בתוצאה מתונה יחסית, עשרים ושמונה פלסטינים פצועים ושמונה עצורים. המתנחלים וחבריהם כבר מכינים את הקרקע להתפרצות הבאה. בתשעה באב, יום האבל היהודי המסורתי על חורבן בית המקדש שעמד במיקום הזה לפני קצת יותר מאלף תשע מאות שנה, מתכוונות כמה קבוצות דתיות-לאומניות-משיחיות לנקוט "פעולה נמרצת כדי להשיג אחיזה יהודית במקום הקדוש". אז ככל הנראה גם תשעה באב יהיה השנה יום חם בירושלים. ועוד, ביום לפני צעדת הגאווה בתל אביב התחולל אירוע קצת פחות מעורר גאווה בנגב, בשטח הצחיח שמצפון מערב לבאר שבע. משעות הבוקר ועד לשעה שתים עשרה כוחות גדולים של משטרה, אנשי המנהל, ודחפורים עסקו בהריסת מתחם בית הקברות בכפר הבדואי אל-עראקיב.

מדינת ישראל אינה מכירה בקיומו של הכפר אל-עראקיב ובזכות בעלות כלשהיא של תושבים בדואים באדמתו. מבחינת הרשויות, כל מאות הבדואים הנאחזים בשיניים ובציפורניים באדמת אל-עראקיב הינם פולשים בלתי חוקיים באדמות המדינה ודינם פינוי וגירוש. המדינה כבר הרסה את הכפר עשרות פעמים, ובכל פעם התושבים בנו אותו מחדש – או לפחות הקימו כמה בקתות רעועות במקום שבו היו בתיהם. אבל עד עכשיו, כוחות ההרס לא נגעו בבית הקברות בו קבורים תושבי הכפר לדורותיהם, כולל רבים שמתו הרבה לפני שהוקמה מדינה בשם ישראל.

על פי צווי פינוי חדשים, אשר אושרו בבתי המשפט בתום שבוע של מאבק משפטי וערעורים על ערעורים, הרסו השוטרים והדחפורים את הגדר שהקיפה את מתחם בית הקברות, ונפתחה להם הדרך לחדור פנימה ולהרוס גם את הבקתות שהקימו תושבי אל-עראקיב בין קברי אבותיהם. התושבים – ועמם מתנדבים שהגיעו מתל אביב וירושלים החל משעות הלילה המאוחרות – רוכזו על ידי השוטרים במבנה של המסגד הצמוד לבית הקברות. בשעות אחר הצהריים, לאחר שנהרסו בקתות ודירי כבשים ועיזים ומיכלי מים, נדרשו התושבים והמתנדבים לפנות את המתחם כדי לאפשר את הריסת צריח המסגד שהוקם בשנה האחרונה. חלק מהאנשים סרבו להתפנות והמשטרה עצרה שמונה מהם – שישה תושבים ערבים-בדואים מקומיים, ושני מתנדבים – הרב אריק אשרמן ויובל הלפרין. לאחר המעצרים ופינוי האנשים נהרס הצריח. את מבנה המסגד לא הרסו. לפחות בינתיים.

ובשבוע האחרון גם יש למדינת ישראל נשיא חדש, בתום מערכת בחירות סוערת מאד וגם מסריחה ביותר, כאשר עוצמת הרגשות שהתעוררו עמדה ביחס הפוך לכוחו ומשקלו של הנשיא במדינת ישראל, ובזה אחר זה נחשפו קופות שרצים בעברם של חלק גדול מהמועמדים. בסופו של דבר יש לנו נשיא חדש ושמו ראובן רובי ריבלין הנהנה משם טוב כאדם ישר והגון וכמי שהחירויות הדמוקרטיות בישראל יקרות לליבו כולל זכויות המיעוט הערבי. ובו בזמן הוא גם ידוע כאיש ארץ השלמה התומך בכל ליבו במתנחלים ואשר בתפקידו הקודם כיו"ר הכנסת השתלח בחמת זעם נגד השחקנים אשר נענו לצו מצפונם וסרבו להופיע ב"היכל התרבות" של התנחלות אריאל.

איזה משתי פניו של הנשיא ריבלין תהיה המשמעותית יותר בתפקודו בבית הנשיא? את זאת נראה בחודשים ובשנים שלפנינו. ואולי החשוב ביותר יהיה הרגע היחיד בו נמצאת בידי נשיא מדינת ישראל סמכות פוליטית משמעותית, הרגע לאחר הבחירות בו מוטל על הנשיא להחליט על איזה חבר כנסת מאיזו מפלגה להטיל את הרכבת הממשלה החדשה. והאם אז תבוא לידי ביטוי היריבות הקשה והמרה בין הנשיא החדש ריבלין לבין ראש הממשלה הוותיק בנימין נתניהו, ששניהם (לפחות רשמית) חברי אותה מפלגה?

בכל אופן, קשה לצפות כי הנשיא ריבלין, עם כל תמיכתו המוצהרת בחירויות הדמוקרטיות, ירים את קולו כנגד מוסד המעצרים המנהליים הנהוג בישראל מאז הקמתה (ובעצם היא ירשה אותו משלטון המנדט הבריטי). מדי לילה פושטים כוחות הצבא על הכפרים והערים בגדה המערבית ועוצרים תושבים פלסטינים לפי רשימות מעצר שהכינו אנשי השב"כ. כעשרה אחוז מן העצורים מגיעים למעצר מנהלי לפי פקודות מעצר החתומות בידי קצין צבא והמאפשרות להחזיק אותם מאחורי סורג ובריח ללא משפט וללא האשמה כלשהיא מלבד הקביעה הכללית "הנ"ל מסוכן לביטחון".

בעבר, היו כמה עצירים מנהליים שקיימו שביתת רעב אישית, וכל השביתות האלה הסתיימו בשחרור העציר כאשר עמד על סף המוות – כי הרשויות חששו מהמהומות שיפרצו עם מותו של העציר. אבל הפעם מדובר בשביתת רעב קבוצתית של העצירים המנהליים כולם, ודרישתם היא לשחרור קבוצתי ובכלל לביטול המעצרים המנהליים מכל וכל, ושמעתה והלאה פלסטינים יכנסו לכלא הישראלי אך ורק בתוקף פסק דין של שופט בגין עבירות שהוכחו בבית המשפט. מבחינת אנשי השב"כ, הפלסטינים עברו הפעם את הגבול, והם ממליצים לנקוט עמדה נוקשה ולהסתכן גם במותם של שובתי רעב ובמהומות שיפרצו בעקבות זאת, והטוב ביותר – לשבור את שביתת הרעב על ידי האכלה בכוח. השבוע עבר בקריאה ראשונה בכנסת החוק אשר יתיר האכלה כפויה של שובתי רעב – אם כי רופאים שיבצעו את הפעולה הזאת עלולים להיות מואשמים על ידי ההסתדרות הרפואית בהפרה חמורה של כללי האתיקה הרפואית ואולי יהיו צפויים גם לעמוד לדין על הפרת החוק הבינלאומי.

"שביתת רעב היא נשקם של החלשים" כתב הבוקר ב'ידיעות אחרונות' יועז הנדל, בעל טור הרחוק מלהיות מזוהה עם השמאל הישראלי. "ב-1909 נכלאה מריון דאנלופ אחרי שכתבה גרפיטי על המלך הבריטי בבנין הפרלמנט. מריון היתה פמיניסטית שביקשה חופש הצבעה לנשים. בדרך המציאה את החופש לשבות רעב. אחריה באו לוחמי חרות אירים, מהטמה גנדי בהודו, אנדריי סחרוב בברית המועצות, וגם בידי טרוריסטים ועבריינים" ממשיך הנדל. "הרעב התגלה כאפקטיבי ללא הבדל דת ומדינה. המוות העצמי בבתי הכלא הפך לאיום על ממשלות דמוקרטיות, לפעמים גם על כאלה שלא. בישראל שביתות הרעב של הפלסטינים מצטרפות למאבק על התודעה. הוויכוחים הם על תמונות וספירת מתים. על כל תמונה של ירי מתנהל ויכוח בזירה הבינלאומית, כל אסיר שמת הופך לסמל בקרב הארגונים שפועלים כדי ליצור דה-לגיטימציה לישראל. (…) במערכת הביטחון מתנגדים לאפשרות של הסכם נוסף מול שובתי הרעב. המסר בעייתי. כל שחרור כזה מביא אחרים. האפשרויות בפני ישראל הן הזנה בכפיה או לתת להם למות. שתי האפשרויות רעות, שתיהן ינוצלו כדי לתקוף את מדינת ישראל".

במקרה או לא במקרה, בדיוק בשבוע הזה מגיע לשיאו מסע ציבורי בינלאומי נגד חברת השמירה הבריטית הגדולה ג'י-4-אס, המעורבת במתן סיוע לוגיסטי למערכת הביטחון ושירות בתי הסוהר של ישראל. שורה ארוכה של אישי ציבור ידועים קראו לחברה לנתק קשרים אלה, ואם תסרב קראו לחברות אחרות למשוך ממנה את השקעותיהן. הבוקר הזה נמסר על הצלחה תעמולתית ומעשית משמעותית: ביל גייטס הידוע מחברת מיקרוסופט ואשתו מליסה הודיעו בשבוע שעבר על החלטתם לצמצם משמעותית את השקעותיהם בחברת ג'י-4-אס, ולאחר עוד כמה ימים של התלבטויות ולחץ ציבורי החליטו על משיכה מוחלטת של כל ההשקעות משם, 184 מיליון דולרים טבין ותקילין". האפשרויות בפני ישראל הן הזנה בכפיה או לתת לשובתי הרעב למות, שתי האפשרויות רעות" כתב יועז הנדל. שתי האפשרויות יחזקו ויעצימו מסעות ציבוריים כאלה ברחבי העולם.

בעודני כותב את המאמר הזה צץ ועלה נושא חדש, אשר לפחות באמצעי התקשורת הישראלים דוחק הצידה כל נושא אחר: שלושה נערים, הלומדים בישיבה שבהתנחלות אלון שבות, נעלמו לאחר שכנראה עלו על טרמפ ונחטף. מאותו רגע מקדישים הצבא ושירותי הביטחון את מיטב משאביהם לניסיון אינטנסיבי למצוא את הנערים, וכל העיירות הפלסטיניות בדרום הגדה המערבית עוברות פלישה מסיבית של כוחות הצבא וחיפושים מבית לבית. מי קרה להם? מי חטף אותם? האם מישהו רוצה להחליף אותם תמורת אסירים ועצירים שבכלא הישראלי?

בינתיים שום דבר לא ידוע, אבל ראש הממשלה נתניהו כבר מצא את האשם: "אבו מאזן נושא באחריות לשלומם של הנערים,זאת התוצאה מהסכם הפיוס בין פתח לחמאס". הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) ציין כי הנערים נחטפו באזור הנמצא בשליטה בטחונית ישראלית בלעדית, והורה לאנשי הביטחון הפלסטינים שתחת פיקודו ליטול חלק פעיל בחיפושים. לנתניהו זה לא שינה. קו ההסברה והתעמולה שמאשים את אבו מאזן בכל דבר שיקרה בשטח נקבע מראש כבר מזמן.

שמעון פרס העומד בקרוב לסיים את כהונתו כנשיא מדינת ישראל אינו שותף להפניית האצבע המאשימה כלפי אבו מאזן. בתחילת השבוע הוא נענה לקריאת האפיפיור לצאת אל הוותיקן יחד עם הנשיא הפלסטיני, לתפילה רב דתית למען השלום באזורנו. כשכל היתר כבר נכשל, למה לא להתפלל?

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    ראשית דיוק שלושת הנערים שנחטפו לומדים בכפר עציון ליבך יוצא ממש לתושבי חברון הערבים שצה"ל פלש אלהם נו כל אחד והכאב שלו מי חטף אותם כנראה חיזרים מהחלל בטח שאבו מאזן אחראי הוא חתם שהוא מיצג את כל חלקי "פלסטין" אז הוא אחראי גם על החמאס ושאר הארגונים הם אולי נחטפו בשטח בשליטת ישראל אבל הם העברו לשטח בשליטת הרשות בקשר לשבית הרעב אני נגד להאכיל אותם בכוח אלה אנשים מבוגרים יודעים מה המטרות שלהם רוצים למות תפאדלו באיסלם מקדשים את המוות ולא את החיים מחכות להם בגן העדן שבעים ושתיים בתולות עפ האמונה שלהם מה רע ?

  2. משה הגיב:

    לצדוק
    ברור שהחטיפה בוצעה ע"י פלסטינאים אבל מהיכן הביטחון שהחוטפים היו מהחמאס ?
    בהיסטוריה הקצרה שלנו יש עשרות דוגמאות בהם הממשלה נתפסה כלא דוברת אמת כך שהאמירה שהחמאס הוא החוטף היא קשקוש שמטרתו לגיטימציה למעצרים המוניים.
    ואיך הממשלה תגיב אם יסתבר שהחוטפים מקורבים לפתח האם יעצרו את אבו-מאזן וחבריו?

    • צדוק התקוה הגיב:

      משה
      עכשיו ברצינות משנה מאיזה ארגון הם החוטפים כולם מאותו שורש פלסטנאי לפתח ארגונים קיקיונים בשמות שונים העקר שלא יגיעו למי ששלח אותם גם כיום שהפתח הוא הרשות הפלסטנאית בקשרים איתנו מדי פעם חברי הפתח בשמות שונים מבצעים מדי פעם פעולות טרור בקיצור לא משנה מי ביצע הטרור הפלסטנאי ביצע נקודה כמו שכתבתי אם ביצע את החטיפה מי מהפתח כדאי לא להביך את אבו מאזן יש להם מספיק שמות קיקיונים כדאי לא לפגוע באבו מאזן ברור שלא יעצרו אותו החמאס נגד כל קשר של הרשות הפלסטנאית עם ישראל החמאס רוצה להביך את הרשות לחמאס לא איכפת כלל מכל הסכמים שיש לרשות עם ישראל החמאס מצהיר ברישגלי שהוא רוצה להשמיד את הישות הציונית

  3. צפור בודד הגיב:

    1. אין הוכחה שהחאמאס לקח אחריות. לכן אין להפיל את התיק על ממשלת אבו מאזן.
    2. העובדה שאזרחים פלסטינים בצעו את החטיפה (למרות שגם על זה אין עדיין הוכחה), לא הופכת את הרשות אוטומטית לאחראית. זה כאילו שתאשים את כל מדינת ישראל בפשעי "תג מחיר", או לחלופין ברצח שמבצע אזרח ישראלי בחו"ל, למשל.
    3. אין הוכחה שהחטופים הועברו לשטחי הרשות, אך גם אם הועברו, זה עדיין לא הופך אותה "לאחראית".
    4. לגבי "רוצים למות תפאדלו", זה לא רציני ורק מצביע על שנאתך לשובתים ועל חרשותך לנרטיב שלהם, אך גם לזה של מדינתנו: העצירים נמצאים תחת חוק ישראלי, השולל לא רק מתן עזרה בהתאבדות, אלא סתם המתת רחמים. כאן מועמדת למבחן שפיותה של ממשלת ישראל ואנושיותה, ע"י השובתים ותגובות כשלך רק תיצרנה נזק כפול ומכופל (אלה שימותו יהפכו לקדושים ומדינת ישראל תוצג כברברית).
    5. גם היהדות בזה לחיי העולם הזה ומקדשת את חיי העולם הבא. בסייפא של תגובתך הינך גולש להכפשות רדודות כלפי דת של כמיליארד בני אנוש ורמת טיעוניך נפגעת.
    6. בד"כ תגובותיך ראויות בעיני. אני מגיב עתה, משום תגובתך זו שונה בתכלית (כולל העובדה שחדלת מלפסק משפטיך)…הכל בסדר צדוק?

    • צדוק התקוה הגיב:

      לציפר בודד בקשר לכתיבה אני דיסלקט גם סימתי רק בית ספר עמימי כי היתי צריך לצאת לעבוד נראה לי שאתה כמו שר החוץ הפלסטנאי האומר ישראל בימה את החטיפה או אולי חיזרים בסעיף 2 אתה כותב כי על מבצעי תג מחיר ישראל לא מואשמת נו ברצינות ישראל מואשמת על כל מעשי תג מחיר עי ארגוני שמאל בעולם שנאתי לשובתים נו אתה בטח רוצה שארחם על רוצחי יהודים אז לא אני לא ארחם אני לא נוצרי הנותן את הלחי השניה אלה שימתו יצגו כקדושים אוי ואי כל אותם מתפוצצי אוטבוסים ובתי הקפה בערבית שאהידים קדושים באמת מזיז למדינת ישראל מאותם "קדושים" אז ידבר עלהם שבוע בתקשורת השמאלנית ואחר כך מי יזכור אותם דת האיסלם בזה לחיי העולם הזה את זה אומרים מנגים הדת המוסלמים הם אומרים במפורש תראו את היהודים נפחדנים מפחדים למות אנחנעם של שאהידים כל מוסלמי רוצה להיות שאהיד זו מדרגה הכי נעלה באיסלםבקיצור מי שרוצה לשבות רעב הוא בגיר יודע מה הוא עושה אני למשל נגד האכלה בכוח מקווה שתקרא את תגובתי אני מבין שאתה לא מסכים לתגובה זכותך כמו זכותי כל אחד רואה את הסיכסוך בעניים אחרות אצלי הסיכסוך לא התחיל בגלל הכיבוש ב67 אנחנו נטע זר עבורם

      • צפור בודד הגיב:

        צדוק ראשית, בכנות ומקרב לב, לא ידעתי שאתה סובל מדיסלקציה ועל כך אני מבקש סליחתך, לא באתי חלילה לפגוע בך. לגבי שאר דבריך: הנה אתה מודה בשנאתך לפלסטינים, אך מה בדבר החרשות לנרטיב שלהם? לכך לא התיחסת. גם לגבי תג מחיר, נכון ישראל מואשמת במעלליהם, בכך אין ספק, אך אני אמרתי "אחראית" ואלו שני דברים שונים? גם אני אנני רוצה לרחם על רוצח יהודים בשל היותם יהודים. בענין ה"שאהיד": יהודי שנופל למען עמו ומולדתו במלחמה, ישראלי שהולך בראש זקוף ובאומץ לב לקראת מותו בקרב, זה מקובל עליך? ולדעתך גבור יהודי כזה יהיה מוכן ללכת לקרב אם ידע שישכחו ממנו אחרי יומיים? במה שונים השהידים ממקבלי הצל"שים לאחר מותם ושאר חללי מלחמות ישראל הגבורים והאמיצים? לכל עם תרבות אחרת.
        בנושא ההזנה בכפיה אמרת שאתה מתנגד לדברי, אך לא נמקת.
        צדוק, במת הגדה השמאלית באה לבחון בעיקר רעיונות לקדום השלום והסוציאליזם. לכן ביקורתך ראויה וענינית משום שהיא מונעת סחף לכוון התבוסתנות וההסכמה העיוורת עם עקרונות שנויים במחלוקת.

        • צדוק התקוה הגיב:

          תגובה לציפור בודד מקבל את התנצלותך [בקשר לדיסלקציה] אני לא שונא פלסטנאים אני שונא את מי שרוצה לחסל אותי אני לא נוצרי נותן את הלחי השניה כך זה בשמאל " הנאור" מה לעשות אני לא צאן שיובל לטבח הסיכסוך בין ישראל לערבים/פלסטנאים הוא לא קשור " לכיבוש" של 67 הוא ארוך מעל למאה שנה אתה בטח קראת את ההיסטוריה ברגע שהיהודים חזרו לכאן [אני מקווה שלדעתך יש לנו כאן זכות לחיות בארץ ישראל ואנחו לא הגענו כמסתננים לפחות בזה אני מקוה שאתה מסכים איתי]הערבים לא לא קיבלו ולא יקבלו אותנו אנחנו נטע זר עבורם אין טעם לחזור למה אנחנו " בכיבוש" מלחמת 67 ידוע לך וסיבותיה סגירת מצרי טירן [באב אל מאנדב] גרוש משקיפי האום מגבול ישראל מצרים והקראיה של נאצר שיבאו אהלן וסאהלןאני מקווה שאני לא מחדש לך אם כל זה לא היה קורה לא היה "כיבוש" [זה בקשר לנרטיב הפלסטנאי שלך] ולא היתה קמה פלסטין[הרשות] הגדה המערבית היית עד היום שטח ירדני ובעזה היה שלטון מיצרי מי שהביא על עצמו את הצרות הללו הם הערבים/ פלסטנאים ב48 / ב67 ולקח הם לא לומדים בקשר לשאהידים אצל הערבים השאהיד זו המעלה הגדולה ביותר מחכות לו בן העדן 72 בתולות המשך

  4. Ayaa הגיב:

    We need more insgihts like this in this thread.

הגיבו לAyaa

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים