הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 ביוני, 2014 12 תגובות

מעניין במיוחד בספר ׳המספח הקומוניסטי׳ של בוריס גרויס תיאור הגנאלוגיה של ביקורת אנטי-מוסדית.  בפרק ׳הקומוניזם, מבט מבחוץ׳ טוען גרויס כי מקורה של ביקורת מוסדית בחברה הקפיטליסטית היא בגישה ההיסטורית, ה׳אנטי-טוטליטרית׳, של המערב כלפי הקומוניזם הסובייטי בימי המלחמה הקרה. גישה אשר באמצעותה הציג המערב את יריבו כ'שלטון הרציונליות המכונתית'. עם הזמן אותה גישה התמזגה לתוך הביקורת שהופנתה כלפי מוסדות החברה הקפיטליסטית. בדרך זו, אותם מונחים ששימשו את הביקורת האנטי-קומוניסטית השתלבו לתוך הביקורת על מוסדות הציבור – עכשיו המוסדות הקפיטליסטיים בתורם מוצגים כקרים, רציונליסטים, ממוקדים בחישובי כדאיות, ולא אנושיים.

במאמר זה אבקש להדגים את האופן שבו הממסד הקפיטליסטי מתמודד עם אותה ביקורת אנטי-מוסדית, והמצב הפרדוקסלי אשר הופך את האמנות האקטיביסטית/פוליטית לאמצעי לחיזוק תדמיתה הדמוקרטית והפלורליסטית של הממסד הקפיטלסטי.

בתוקף פעילותי בגלריות וחללי תצוגה מוסדיים כאמנית וכאוצרת, אני נפגשת לא אחת בפרויקטים של אמנות ביקורתית – אמנות היוצאת כנגד הממסד הפוליטי והכלכלי. פרויקט אחד כזה, בו הייתי מעורבת לפני מספר שנים, הוא פרויקט יפו – אוטוביוגרפיה של עיר . יוזמה של עמותת איאם, אשר שמה לה למטרה לקיים שיח ציבורי רב-תרבותי ובאמצעותו לחשוף, לתעד, ולהעלות למודעוּת את חשיבותם של ההיסטוריה, הזיכרון, והסיפורים הבלתי מסופרים של אוכלוסיות שונות ביפו.

מילון חזותי של מילים בערבית ועברית, קבוצת פרהסיה (צילום: אסנת בר-אור) parrhesiawayoflanguageמילון חזותי של מילים בערבית ועברית, קבוצת פרהסיה (צילום: אסנת בר-אור)

קבוצת פרהסיה אשר נמניתי על חבריה, השתתפה באירוע זה. פרהסיה היא קבוצה של פעילים, אמנים, ואנשי תרבות, הפועלים בשדה החברה האזרחית ועוסקים בפיתוחה של שפת תקשורת אזרחית הומניסטית ודיאלוגית. במסגרת אירוע יפו – אוטוביוגרפיה של עיר (2007) הציגה קבוצת פרהיסה את פרויקט הדגל שלה דרך השפה: מילון חזותי של מילים בערבית ועברית אשר הופעתם במרחב הציבורי היא תוצר לתהליך מחיקת השפה הערבית מהחיים הציבוריים בישראל.

הגרסה היפואית של דרך השפה ביטאה מחאה כנגד צווי הריסה מטעם עיריית תל אביב – יפו של 300 בתי אב בשכונת עג'מי. את פרויקט דרך השפה בעג'מי מימנה מחלקת האמניות של עיריית תל אביב. התנאי למימון הפרויקט היה אחד: שהקבוצה תרסס את כתובות הגרפיטי בצבע הניתן למחיקה במים.

הפרויקט התקיים כשיתוף פעולה עם תנועת הנוער סדאקה-רעות (صداقة – رعوت) המקדמת שותפות נוער ערבי-יהודי ביפו. וכך נלמד שיעור חשוב בתנאים לקיומה של אמנות מחאתית: האפשרות למחות כנגד מדיניות ייהוד יפו של העירייה, באמצעים של הטלת קנסות, צווי ההריסה לבתים של תושבים וותיקים, ומחיקת הערבית משמות הרחובות, מותנית בהסכמה שהמחאה ניתנת למחיקה בכל עת.

כלומר, פרויקט אמנות-מחאה אשר צורתו ומנגנונו הם חתרניים (ערבית, גרפיטי), והוא עצמו תגובה להדרה ומחיקה, הפך לפרויקט אשר עצם תנאי קיומו הוא האפשרות למחיקתו. במקום לשלול את ריסוס המילים בערבית אשר היו המופיעים ברחבי השכונה כמחאה נגד מדיניות העירייה ביפו, הממסד בחר להעניק במה לביקורת ואף לממן אותה, ובתנאי שניתן יהיה להחזיר את המרחב הציבורי  לקדמותו – ובקלות –  בשפריץ אחד של מים.

מקרה מבחן זה משרטט באופן כה ברור  את המנגנון המשומן היטב המעלים ביעילות ובאלגנטיות פעולות ביקורתיות באמצעות העמדת-פנים של קבלתם. גרויס מכנה זאת "ביקורתיות כסחורה בשוק התקשורת" – מנגנון בלימה של ביקורת שבסופה מתקבלת תרבות שטוחה והומוגנית. פעולות התנגדות המזכירות יותר מהכול הערות (comments) אשר מופיעות על הוול (wall) של דף הפייסבוק של הממסד (ואשר אותן ניתן להעלים בלחיצת כפתור).

והנה אנו חוזים במעגל האכזרי של הדיכוי אשר לוקחים בו חלק גם האמנים: 1. דיכויים של תושבי עג'מי הנמחקים משורשיהם ומשפתם. 2. קבוצת אמנים אקטיביסטית המבקשת לפעול לשיקוף העוולות באמצעות פרויקט אמנות חתרני ומסכימה לעשות כך בתנאי שהמחאה תהיה מחיקה. 3. מחיקת התושבים והערבית מהמרחב הציבורי, מוסמל ומתחלף במחיקת הפרויקט האקטיביסטי החתרני.

כך ניתן לזהות את התנאי החשוב לחיבוק של אמנות ביקורתית על ידי הממסד: האפשרות להעלימה בעת הצורך.

כן. היא תופיע בהופעה קצרה, מוזמנת, מתוזמנת, ממומנת, מאורגנת וממוקדת לאירוע מסוים.

לא. היא לא תופיע באופן ספונטאני ונועז, ובוודאי לא תשתמש בטכנולוגיות ובשיטות מוסדיות, אשר אינן ניתנות לפירוק קל (העירייה לא הייתה מאשרת שלט עם שם הרחוב בערבית המחליף את השלט המקורי, אלא רק כתובת מרוססת היורדת במים). וכך ניתן לדמות את האמנות הביקורתית כמאכל אותו לועסת, בולעת, מעכלת, ומקיאה הרשות המקומית  – מעבירה אותה תהליך ביורוקרטי אשר מפרק אותה מתשוקתה, מעוצמתה, מהופעתה החושנית, הלא צפויה, הספוראדית והלא-מתוכננת – והופכה לצורה ללא תוכן, לרוח רפאים או קליפות של אמנות ביקורתית.

שלילתה של האמנות הביקורתית היא 'בילט אין' בהופעתה הציבורית: תושבי "השכונות" מוזמנים לאירוע חגיגי בו ניתן לחזות בפרנסי העיר גוזרים סרט באירוע אמנות המוחה כנגד העוולות אשר אותם פרנסים עצמם הסבו לתושבים, וכך מצטיירים הפרנסים כמי ש"נענו" לצרכים של האזרחים המוחלשים. לא רק שהאמנות אינה מתנגדת, היא מתפקדת כחוליה מקשרת חשובה בין הציבור/החברה/השכונה לבין המוסדות הציבוריים, ומחזקת את תדמית הממסד כפתוח וליברלי.

אסכם את דבריי עם ציטוט של  גרויס בהמשך אותו פרק: "עובדה המאפיינת את החברה הקפיטליסטית המודרנית היא שמצב הדברים בה הוא כפי שהוא בגלל היעדר כסף לארגן את הדברים אחרת. ואכן: אם כיום מבקרים בדירת מכרים או בבית ספר, בכנסייה,  בבר, ושואלים מדוע מה שרואים הוא כך ולא אחרת, התשובה הקבועה היא שכבר תוכנן מזמן שינוי יסודי – לארגן הכול טוב יותר, באופן מודרני יותר, יעיל יותר, ולשפר את רמת הטכנולוגיה ולעדכן את העיצוב, אבל לרוע המזל עדיין חסר לכך כסף. ועל כן, בנתיים יש מה שיש"

שלא כמו מצבי-הביניים אותם מתאר גרויס אשר בהם הכסף הוא החולייה החסרה  – התנאי לקיומה של אמנות ביקורתית אינה תלויה באילוצים כלכליים. עצם ההכרה במנגנון הקוטע באיבו את הביקורת כלפי הממסד הקפיטליסטי, ואופן פעולתו, היא לטעמי תנאי ראשון לאפשרות לעסוק באמנות ביקורתית.  גם אם הופעתה תהיה לרגע אחד או שניים ותיעלם. ההכרה במנגנון זה תביא בשלב מאוחר יותר להמצאתם של טכניקות וצורות פעולה אשר ביכולתם להתגבר על הביורוקרטיה המוסדית באופן העושה שימוש בחשיבה רעיונית.

  • דבריה של הדס קידר, אוצרת גלריה נוזהא, בערב השקה לספרו של בוריס גרויס "המספח הקומוניסטי", שנערך בגדה השמאלית בתל-אביב ב-23 ביוני 2014.
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. חדוה ישכר הגיב:

    אני קוראת בהנאה רבה את ספרו החכם של גרויס, בתרגומו המשובח של אדם טננבאום, ועדיין אינני מבינה מדוע נבחרה המילה ״מספח״ כחלופה למילה המקורית שבכותרת הספר – postkriptum – המיתרגמת באופן כה נכון ל- נ״ב (ויש הצעות נוספות).
    האם חמקה מעיניכם המשמעות השלילית של ״מספח״ (או: ״משפח״)? והאם גרויס התכוון באמת להוציא פסק דין שלילי נגד המשטר הקומוניסטי בברית המועצות על כלל רבדיו?

    • איתן. הגיב:

      לחדוה שלום. כשהאזנתי להרצאות בגדה השמאלית בערב ההשקה לספר, חלפה לנגד עיני דמותו של הנביא ישעיהו שזעק את המשפט, אותו אנחנו פוגשים היום בספר ישעיהו פרק ה' פס' 7 : "ויקו למשפט והנה מִשְׂפָּח , לצדקה והנה צעקה". התקווה הגדולה היתה שבברית המועצות מתגשם החזון הסוציאליסטי. ולמרבה הכאב, התחולל מספח-מִשְׂפָּח. ואת הכאב הזה אנחנו נושאים כמי שרואים בסוציאליזם חלופה הכרחית לקפיטאלזם.

    • צפור בודד הגיב:

      לאיתן:
      הסוציאליזם אננו "חלופה" לקפיטליזם (שיכול להיות רק חזירי). מדוע להניח שני מושגים אלא על אותו המדף? הקפיטליזם הינה שיטה בזויה שנכפתה על החברה האנושית (כנראה כעונש פואטי על חטאי חמדנותה ולא ארחיב).
      לדעתי אין טעם גם לדון (ולבטח לא בדמעות שליש) בקורותיה "האומללות" של הטעות ההיסטורית הזו:
      ה"סוציאליזם" הרוסי.
      זה היה ונשאר, לניניסטי וסטאליניסטי וכל כולו תפרחת נעמנים מרקסיסטית, נקודה.
      מרקס היה אויבו הגדול ביותר של הסוציאליזם הנאור, משום שסילק מהשטח, את הסוציאל דמוקרטיה (המחוקקת), זרק לכל הרוחות את האנרכיה (השופטת) וסרס את הקומוניזם (המבצע) מיכולותיו.
      הוא הפך על פניה את מערכת הסוציאליזם ורוקן אותה מתוכנה הנאור:
      החל משורשי העשב, בואכה הסוביטים (מועצות) ועד לכלל האינטרנציול העולמי, הנשען על דמוקרטיה מוחלטת (מהמסד ועד הטפחות).
      את כל חלקי הגן הסוציאליסטי הפורח, הוא פרק ביד רמה ובזרוע נטויה וכל כולו משת"פיות סמויה לקפיטליזם החזירי (הנהנה העיקרי מכך).
      אם לא נקים שורשי עשב מתוכינו ונקיימם, לא נוכל לבוא בתלונות על "מר גורלינו", אלא לעצמנו בלבד.

  2. אלמקייס הגיב:

    גם לקיטש ניו-אייג'י יש מקום. אבל האם המקום הוא "הגדה השמאלית"?

  3. ק.א. הגיב:

    לטרנספורמציה שלנו ליחידות צריכה ישנם אספקטים שהם הרבה מעבר לניצול החולשות שלנו בטכניקות שונות ומשונות. אנו לא רק מוטעים ומנוצלים אלא שאנחנו עצמינו משתנים. המשמעות של מה זה להיות בן אדם משתנה. ה BBC יצר תוכנית חדשה: The men who made us spend. התוכנית (ב 3 פרקים) מגלגלת את סיפורו של הדחף הבלתי מרוסן לייצר רווחים, השיטות והאמצעים להביא כמה שיותר בני אדם להכנס למצב בו קל להם להיפרד מכספם. לכאורה מסמך מזעזע (ואכן כזה הוא) המוצג בלב הקפיטליזם והניחוש שלי שהרבה רעש זה לא יעשה. לא אחת במהלך התוכנית אתה שואל את עצמך: איך הם מראים את השיטות הללו, וכי אין הם מפחדים מזעמו של הציבור, או גרוע מכך מתביעה? הקפיטליזם נעשה יותר ויותר נואש וזחוח. הוא מניח שההצגה אינה יכולה להפסיק. האם הוא צודק? האם לאף אחד באמת לא אכפת? לאן הגענו?

  4. צפור בודד הגיב:

    לק.א. הסדר העולמי החדש, מעמיד תאגידי ענק מעל לממשלות. נכון, תאגידי הענק שייכים לטייקונים שהם לדאבוננו בשר ודם. אך מערכות הכספים במפלצות ממון אלה, הן כל כך מסובכות וכל כך מפותלות, שבסופו של יום, מה שקובע את התנהלותו של התאגיד, הינה שורת הרווח התחתונה. שורה זו הינה כמובן מוצר רובוטי, פרי דמיונן הקודח של תוכנות ממון והשקעות רבות היקף. מסובכותן הינה במידה בל תשוער ולא רק הטייקון הנבער גורף הרווחים, הניצב בראשן, לא יבין בהן דבר, אלא גם אלה "המשרתים בקודש": אותם כלכלני העל שהמציאו את השיטה הקפיטליסטית החזירית הזו: מפלצת המונעת רק ע"פ תיאבונה ולא ע"פ ולו אמת מידה אנושית אחת, מוסרית וחומלת.
    אפשר לדמין ז את לגלגל ענק בקרקס. כאשר הציר (התאגידי) סובב במרכז לאטו וכל כסאותיו (המערכות הקשורות אליו) סובבים מעלה מטה וחוזר חלילה, בהיקפי ענק ובמהירות שיא.
    לאדם (כולל הטייקונים) אין כבר השפעה על התהליך והגלגל כבר לא עוצר להעלות או להוריד נוסעים.
    מרוצו הביזארי רק הולך מתגבר: אלה שבתוכו דבוקים לכסאותיהם חסרי הכרה, כאשר לשונם משורבבת ואלה שבחוץ, מתרחקים ממנו בבעתה.
    אפשר לנחש לבד מה יהיה הסוף.

    • ק.א. הגיב:

      ציפור, בשונה ממך אינני חושב שהדברים כה סבוכים ומסובכים. הבעיה שניסיתי לרמוז עליה שישנו משוב חיובי בין המיסחור והטכנולוגיה למישתמשים בהם. כלומר המציאות הטכנו-קפיטליסטית שאנו משתמשים בה (כגון הדפסת הודעה זו ממש ברגע זה) בסופו של דבר משנה את בני האדם באופנים שלא נלקחו בחשבון. הביזארי והריאלי הופכים להיות אחד – לאמור הברברי. מי אם לא המציאות הישראלית ממחישה זאת באופן האקוטי ביותר.

      • צפור בודד הגיב:

        ק.א. חלילה לך מלחטוא במחמאות לקפ"ח (קפיט' חזירי). ואפרט:
        ההבדל בין מערכת סבוכה (הקפ"ח למשל) לבין מערכת מורכבת (הסוציאליזם למשל), נמצא בבסיסן של שתי מערכות אלה:
        מערכת מורכבת, תמיד תהיה פשוטה בבסיסה, כאשר אמיתותה ונכונותה ברורות לכל עין.
        בניתה תהיה קוהרנטית וקלה להבנה, משחק ילדים ממש ואיתה ניתן יהיה להעמיד מבנים איתנים ללנצח.
        עקרונות הסוציאליזם פשוטים בתכלית, למשל בכלכלתו: איש כפי יכולתו, איש לפי צרכיו וחלוקת עודפים צודקת. כך גם במבנהו התעשיתי, החברתי, הדמוקרטי, ההתארגנותי. הכל פשוט וברור.
        מערכת מסובכת, תמיד תהיה מעוותת בבסיסה, כאשר שיקריותה הבסיסית תבלוט לעין. על כן לעולם לא תהיה מובנת אלא ל"מומחים" (שידעו להסתיר את עוותה הבסיסי ביודעין או שלא) ואחת דינה, לקרוס בשלב מסוים, בו אמיתות בסיסה תאלץ לעמוד במבחן. למשל הקפ"ח, ה"מבוסס" על השיטה ה"פיסקאלית" המבוססת על השיטה ה"מוניטרית", שבאה לשדרג את שוק ה"ברטר" (החליפין), שהוא עצמו, מהווה עוות למערכת הבסיסית הכלכלית החומלת של המשפחה, השבט, הקבוצה וכו').
        ה"פשטות" שלך, מתיחסת לעובדה שכולם מת"ברברים" בסופו של יום (מסכים איתך), אך לא לכך כוונתי.

        • ק.א. הגיב:

          צפור בודד, דומני שאני מבין את כוונתך אך האין הקפ"ח נראה לנו "מסובך" משום שטרם התמזגנו (תודעתית) עימו לגמרי? אם לפרט קצת יותר: בשביל אלה שאינם מבינים מדוע וכיצד בנוי ועובד הקפ"ח (משום שאינם מסוגלים להטמיע את עצמם בקפ"ח, או להסתנכרן על הדופק שלו, או לרדת לסוף המנטליות שלו – כל זאת משום שהם בעצמם נותרו עדיין בעיקרם בני אדם ערכיים – במובן המקורי והפוזיטיבי של המילה ערכים. כלומר אני מניח כאן שקשה, או בלתי אפשרי לרוביני, להכנס באמת לראש של טייקון חפ"קי… וזהו בעצם הדבר שעושה את העסק קשה להבנה, "מסובך" וכדומה, ולאו דווקא עובדת הסיבוכיות הטכנית, בירוקרטית, מערכתית-רישתית שלו וכו' …? ואילו בשביל החפ"קים למינהם עובדת הסיבוכיות אינה מפריעה כלל – עקרונית הקפ"ח נהיר להם למדי. אם להשתעשע במילים לרגע: שמת לב לקירבה שבין קפ"ח ל חפ"ק… מקרי או לא-מקרי?

          אגב, אני מזהה שלאחרונה חל אצלך שינוי מה, לפחות בטון, אך לא רק בו. אני צודק?
          אני מזהה שקל לי יותר לקבל את דבריך. אז למרות הכינוי – אינך בודד 🙂

        • צפור בודד הגיב:

          לק.א. חן חן לך ידידי על חיזוק הנפש, אכן אין נורא ממנה, הבדידות…אך, קרא דברי שנית.
          הקפ"ח מסובך משום שהוא שיקרי ביסודו: הברטר עליו הוא נשען, מהווה עיוות ארור, למהות היחסים הכלכליים בחברה מוסרית. מסובכות הקפ"ח, אננה נובעת מאי יכולתנו להבינו בטרם "התמזגנו" עימו. מדובר כאן באקסיומה ארכיטקטונית, הנדסית, העוסקת ביכולתם של מבנים לעמוד לנצח או לקרוס אחרי זמן קצר. רק על מנת לסבר את האוזן (עבדך הוא ארכיטקט שהפך לאנארכיטקט), תכנון הקונסטרוקציה בכל מבנה חיב להתבסס על משולש כוחות בסיסי. אינך יכול להרים קונסטרוקציה כלשהי ללא משולש כוחות וזרימתם. מבנה בסיסי בצורת רבוע למשל, יכול להמעך ולהפוך למעוין דק ככל שניתן. כלומר לקרוס ולהשתטח ברגע שיופעל עליו לחץ מספיק. אם תבדוק את המעוין, תוכל לראות שהוא מורכב למעשה, משני משולשים. כך גם המחומש או המשושה והלאה…כל אלה מורכבים ממשולשים. אם תנסה לבנות אלמנט בסיסי בצורת כל אחד מאלה, תסתכן בקריסה משתטחת, משום שלא יהיו משולשים שיחזקו את המבנה. למשל סוכה שהיא כביכול מלבנית, חיבת בחזוקים משולשים בפינותיה, בלעדיהם תתנדנד ותתמוטט.

          • ק.א. הגיב:

            היסוד ההונאתי בו גלוי ואין מנסים עוד להסתירו! בקפ"ח אלמנט ברור ומכונן של ניצול תמימותם וחולשותיהם של אנשים ( חפש את המילה FOMO כלומר פחד להפסיד…) כמו כן גם בהפצת "מוסר" חדש להצדקת ה"דארווינזם" הזה. אם אתה מנסה, באנלוגיה האריכטקטונית שלך, לומר שכוונת הקפ"ח להביא בסופו של דבר לקריסה והתמוטטות אז ישנם לא מעטים שחוששים שזה בהחלט מתקבל על הדעת. אגב, אם תיארת את "היחידה הבסיסית" כמשולש של 3 כוחות בלבד אז היכן הוא העיוות הקפ"חי? בכמות הכוחות או בגודלם היחסי זה לזה? אופס, גרמת לי להזכר לפתע ב 9-11. אם לנקוב ב 3 הכוחות אפשריים במבנה הקפ"חי הייתי נוקב ב: 1) אהבה-עצמית. 2) אמונה עיוורת (או חוסר מחשבה וטיפשות) ו3) שקיעה נוחה בבידור וריחוק. בקפ"ח החליטו שזהו המשולש במבנה החיים הרצוי לאנושות. בינתיים זה עובד אבל ההגיון ממאמן להאמין שככה אפשר להמשיך בלי שזה יגמר בקטסטרופה.

        • צפור בודד הגיב:

          ק.א. בלבלת דברי ועשית מהם סלט מוחלט.
          נעשה זאת הכי ברור:
          1. הדוגמא שניסיתי להביא לך עוסקת בפשטות המערכת המורכבת (complexed) : כלומר המערכת הסוציאליסטית (הנאורה), שהינה פשוטה ביסודה, היא היחידה שתוכל להתרומם ולהעמיד עצמה לנצח.
          2. הקפ"ח הינו מערכת סבוכה (complicated) , להבדיל ממערכת מורכבת ועל כן אחד דינו: לקרוס בשלב מסוים על ראש מתחזקיו.
          דבר המתרחש ברגע זה מעל ראשי, ראשך ושאר הביליונים, האינך רואה?
          זה העיקר.
          3. רק ע"מ לסבר את האוזן אמרתי שמערכת מורכבת, פשוטה ביסודה והבאתי דוגמא ארכיטקטונית הנדסית) ואילו המערכת המסובכת אינה פשוטה ביסודה.
          4. קרא תגובתי הקודמת שנית.
          אך זה החלק התפל בדברי.

הגיבו לחדוה ישכר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים