הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 ביולי, 2014 13 תגובות

כל חיי חיפשתי את האור בקצה המנהרה, וזה הקל במידה רבה על קיומי בתוך החשיכה. כך גם במהלך הקיץ הרע הזה. לדעתי, ניתן היה למנוע את הטבח בעזה ואת ההרוגים בצד שלנו, אלמלא ההתעלמות המוחלטת של הממשלה מהמציאות בשטח. האירוניה הגדולה נעוצה ביחס כלפינו, אנשי השמאל והשלום. הטרוניה נגדנו, איך אנחנו מעיזים להפגין נגד הממשלה כאשר חיילים נהרגים, היא עלבון יותר גדול מאשר ההטחה שאנחנו "בוגדים". החיילים נהרגים ונפצעים במלחמה שביקשנו למנוע במחיר מדיני, שאותו ממילא נשלם בעתיד. אם אנשי המרכז הלאומני שתומכים במלחמה יפקירו אותנו, סופם שיחיו תחת שלטון דתי-חרדי-לאומני. חברי הטוב זוהיר בהלול, שאיתו נסעתי מטעם הטלוויזיה הישראלית לטורניר יורו 96 ועבדנו בהרמוניה מוחלטת, הגיע למצב של ייאוש תהומי, שמאוד לא אופייני לו. מצבו מצביע על ההידרדרות של כולנו. הוא נתקל כל הזמן במטורפים ובגזענים שמשניאים את כולנו על 20 אחוז מאזרחי המדינה.

hadash

זוהיר אמר לי פעם:"זה שאני עובד איתך נתן לי לגיטימציה במגזר הערבי". כרגיל אצל זוהיר, זו הייתה תערובת של אירוניה, הומור עצמי ורצינות מוחלטת. הוא שקל פעם הצעה להיות שגריר ישראל באחת מארצות סקנדינביה. דווקא זוהיר, הערבי הגאה, רצה לשלב באישיותו גם את הפן הישראלי. עתה, הוא כבר אינו מסוגל לנשום את האוויר המעופש, את החשדנות, את הרמזים הרעילים, את ההערות הנואלות של ישראלים "נאורים" שדורשים ממנו להתנצל על מעשי החמאס אבל לא חולמים אפילו לנחם אותו על מותם הנורא של הילדים הפלסטינים בעזה.

בשבוע שעבר לקחנו שניים מנכדינו לסרט חמוד ברב-חן. זו הייתה חוויה נעימה ומנותקת מהאווירה מסביב. האולם כולו עמד לרשותנו, המסדרונות היו ריקים וכך גם המזנון. רב-חן סובל מאוד מהקמת סינמה-סיטי, ואני מקווה בכל לבי שיחזיק מעמד. מכל מקום הסרט המצויר דהה והתפוגג לאיטו על המסך, סדרן קצת קצר רוח האיץ בנו לצאת, והלכנו לחפש מונית ברחוב. הבחנתי במונית אחרי כמה דקות, הנהג אותת לנו והתקדם לעברנו. הגזענות השוררת כאן בכל מקום טרם אילפה אותי כיצד מבחינים בין מונית יהודית וערבית. היה פקק קטן, אבל נהג יהודי עם שיער בלונדיני צבוע, חסם את דרכה של המונית בכוונת מכוון. אז הבנתי. גערתי בו והוא זז משם, ורק אז ראיתי מונית אחרת, שעליה כתוב "שומר שבת" באותיות קידוש לבנה. זהו כנראה צופן שרומז על לאומיותו ודתו של הנהג. כמובן שהתעקשתי לנסוע במונית שהזמנתי, והנהג היהודי (שלא היה בתור) זעק לעברנו בקולי קולות שאנחנו רוצים לנסוע "רק עם ערבים". החולצות האדומות של הנכדים הציתו עוד יותר את חמת זעמו, חרף העובדה שהן היו דווקא של נבחרת ספרד ולא של קטמון. נסענו עם הנהג תושב מזרח העיר, איש מבוגר ומכובד למראה, שהיה קצת חיוור. למרבה האירוניה הגענו תוך דקה לגשר, שעליו התנוסס השלט "דרך משה ברעם". נסענו בדממה עד רחביה, ורק כשירדנו הרגעתי אותו וגם את עצמי. המלחמה על צלם האדם שלנו הופכת קשה יותר.

הגעתי הביתה נסער מאוד. נכנסתי לחדרו של בני הצעיר (16) שצפה בסידרת טלוויזיה אמריקאית. הוא הקשיב לסיפור בשקט, וארשת פניו הייתה חמורה במיוחד. חיכיתי לתגובתו, ואז הוא חייך ואמר: לפחות יש לך נושא לטור. הבנתי שהציניות מגוננת עליו מפני המציאות הבלתי נסבלת. לנערים בגילו קשה לקרוא ספרים ישנים שמוקיעים את הגזענות בדרום ארצות-הברית או בדרום-אפריקה. "אוהל הדוד תום" של הרייט ביצ'ר סטו? גם השחורים רואים בו ספר מתרפס. "בן כושים" של ריצ'רד רייט? אפילו הכותר נחשב עתה לבלתי תקין פוליטית ונדין גורדימר בכלל נמצאת מעבר להרי החושך.

כפי שחשבתי לפני שבוע הפלישה הקרקעית לעזה גרמה להרוגים רבים, ותוך כדי כתיבת הטור נוספו קורבנות חדשים. חיילים צעירים רבים הקריבו את חייהם למען מלחמה מיותרת, שלא תביא לשינוי בר-קיימא ביחסי הכוחות באזור. בכל העולם רואים את התמונות ושומעים את הקולות, בלי התיווך של רוני דניאל, אמנון אברמוביץ' ואפילו אמיר בר-שלום מהערוץ הראשון. אני חי כבר ארבעים שנה בחרדה ששמנו יוכפש דווקא בקרב טובי האנושות שמפגינים נגדנו עכשיו. טעם קיומנו בשמאל היה הכורח האדיר למנוע את הסתגרותנו בגטו וירטואלי תחת הסיסמה, "העולם כולו נגדנו". כל כך קשה להחזיק בעמדות (נכונות) כאלה גם היום. נוצרה מציאות מעוותת מאין כמותה: מי שרצה להציל את ילדי עזה ואת החיילים הצעירים ממוות מוּשמץ, ואיננו רשאי אפילו להתאבל; בני העוולה בימין שדחפו אותם לקראת המוות נמצאים עכשיו במרכז ההסכמה הלאומית.

לעתים פוגשים ברחוב אנשים, שמעולם לא הסכימו לתוכן הטור הזה או למאמרים אחרים שבאו מהמחנה שלי. הם אינם מקללים ורק אומרים: "אז מה אתה מציע עכשיו?" ואין לי אלא לחייך במרירות. מאוחר מדי להכיר בתוצאות הבחירות לרשות בשנת 2006, שבהן ניצח חמאס. אבל ניתן אפילו היום להכיר בממשלת האחדות של אש"ף וחמאס, לראות בעצם הקמתה סימן לריאליזם פוליטי לא רק בגדה אלא גם בעזה. אפשר גם להילחם למען שוויון זכויות מלא לאזרחים הערבים, להקים חזית אנטי גזענית, ולא לראות בשבירת החמאס משום מטרה אסטרטגית ישראלית. אין לי שום חיבה לארגונים דתיים לאומנים, אבל צריך לעודד כל מגמה להתמתנות, ולא לחשוש מפני הכרה מערבית בממשלה הפלסטינית.

אחרי הפסקת האש יש לארגן סיוע מאסיבי לעזה, להקים מחדש בתי חולים ובתי ספר, לדאוג לאספקת מזון ותרופות ולגרום לפלסטינים ברצועה להבין שהשלום הוא גם אינטרס שלהם. הקמת תשתית כלכלית-אזרחית חדשה בעזה תגרום לתושבים לקלוט, שיש להם מה להפסיד מחידוש מעשי האיבה. חאמס תיאלץ לנקוט עמדה מציאותית, ויש שם פעילים בכירים הנוטים לכך.

יש אם כן מה לעשות, אבל הפתרונות האלה נועדו להביא לרגיעה ממושכת, לא לשלום אמת. כאשר יתחיל המשא והמתן בין ממשלת ישראל לבין הממשלה הפלסטינית כולל חמאס, יעלו נושאים קשים רבים על סדר היום. ישראל, שאיבדה חלק ניכר מהלגיטימציה הבינלאומית חרף השטויות והשקרים של פרשנינו, תגיע בסופו של דבר לצומת שיכפה עלינו לבחור בין ההתנחלויות לבין השלום. על זה יינטש המאבק הפוליטי בתוך המדינה, ואין סיכוי לציבור המתון לנצח בה מבלי לשתף את האזרחים הערבים.

דיברתי עם חבר על כמה מהרעיונות האלה והוא אמר: "מי בכלל חושב על תוכניות לטווח ארוך בזמן כזה". אבל זה הזמן הנכון לנסות למנוע מלחמות כאלה בכל כמה שנים.

  • פורסם בכל העיר, 25 יולי 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. עלי הגיב:

    אשריי המאמין
    מאיפה מביא ברעם את האמונה שהחמס הוא ריאל פוליטי ?
    גם על היטלר נאמר שהוא ריאל פוליטי
    רוב האנשים דיברו כמו ברעם ואמרו "הוא לא מתכוון למה שהוא אומר"
    "כאשר יגיע לשלטון יתמתן"
    כולם זוכרים את צמברליין מנופף פיסת נייר ב-1939 אבל צריך ללמוד מה עשה צמברליין ב-1940.
    כאשר 3 דביזיות גרמניות פלשו לנורבגיה באפריל 1940שלחו הבריטים חיל משלוח של עשרות
    אלפי חילים לצפון נורבגיה ללא טנקים תותחים ומטוסים משום שצמברליין רצה לאותת לגרמנים
    שבריטניה לא רוצה בעימות תוצאות הקרב בנורבגיה היו 22 אלף הרוגים בריטים לעומת 800
    בלבד של הגרמנים לאור התבוסה הבין הציבור בסכנה האיומה שצמברליין מהווה ובעטו בו
    מכל המדרגות
    ברעם מתהדר כלוחם בגזענות ובפשיזים אבל כאשר הוא נתקל בפשיזים רצחני בדמותו של החמס
    הוא מתקפל בדיוק כמו צמברליין
    למרות שברעם רואה את הזוועות שיוצר הפונדמנטליזים האיסלמי בכל העולם כולל זה הטורקי
    הוא מספר לנו סיפורים שאין בינם למציאות שום קשר
    אינטלקטואלים מוסלמים במערב (כמו רושדי) מתריעים על הסכנה לעולם ולאנושות מפני תרבות
    המוות הגלומה בחמס ובאחים המוסלמים צריך רק לשמוע אותם

  2. בטטה הגיב:

    ישראל היא מקום עצוב ואבוד .מי שיכול שיעזוב מהר ככל הניתן לפני שיקימו כאן לכל מי שחושב אחרת את הגירסה הציונית לכלא אלמאזה ומחנה הריכוז ג'עפר

  3. צפור בודד הגיב:

    הייתי מגדיר את אוסף המאמרים שכתב החבר ברעם במרוצת השנים ושהתפרסם כאן, כ"יומן חויותיה של קליפת גרעין שמאלנית, הנשטפת במהירות הולכת וגוברת, במסלול לוליני (כנגד סבוב השעון הביולוגי כמובן) ההולך נסגר ושוקע במערבולת, אל תוך ג'ורת הדלוחים של הביוב הישראלי.".
    ברעם כמובן לא לבד, כולנו איתו כקליפות בזרם, חלקנו שט לפניו וחלקנו מתהפך במים אחריו.
    מבצע צוק איתן, הוא כמובן דפנותיה המתכתיים של פית הניקוז הנמצאת בתחתית הכיור הפוליטי הישראלי. זו המסמנת את סופה של הדרך המוארת ותחילתה של המנהרה בדרך אל ה"סיפון" מתחת לכיור ואחריו, אל "מחסום הגולי", בואך הביוב הראשי.
    כלומר, יש עוד דרך ארוכה, אך מעתה היא תתרחש באפלת צנרת הביוב הפשיסטי, שיוצאת מעזה, אלי בריכת טיהור מי השופכין, אי שם הרחק, בדרך אל הים הגואל…ועד אז, היי שלום קרן אור אחרונה.

  4. חיים ברעם הגיב:

    ציפור בודד,

    אהבתי מאוד את התיאור הציורי, את הסגנון אבל לא את פשיטת הרגל המוסרית של קורא אינטיליגנטי. ההתעסקות בביוב היא קצת חולנית, והזכירה לי קטעים מ"עלובי החיים". לא הסכמתי אבל גם לא נעלבתי. הימין זקוק לכותבים ברמה שלך

    • צפור בודד הגיב:

      האמת, אנני יודע איך להגיב. בתחילה רציתי לרשום "???????", עדות לתמיהתי על כל דבריך למעט המחמאה. אח"כ רציתי לספר לך שלא כתבתי על הביוב האמיתי משום שיש דלוחים (ואלה המים היוצאים מהכיור, אשר גם הסיפון וגם הגולי שומרים עליהם ל-ב-ל יבקעו מהם הריחות הרעים שבאים מצנרת ה"צואים", היא צנרת הביוב). אח"כ נמלכתי בדעתי ואמרתי: "שמא אפרשן את המשל בעבורו: שהרי כתבתי שכולנו קליפות גרעיני שמאל שנגרפות לתוך ביוב הפשיסטי של ביבי ליברמן ובנט". אח"כ אמרתי בלבי: "שמא אפרט ואומר, שפסיקתו "ההיסטורית" של העו"ד יהודה ויינשטיין, בדבר העמדתה לדין של ח"כ זועבי ושלילת אזרחותה באמצע מבצע צוק איתן, היא הסמן לתחילתו של עידן פשיסטי חשוך. כלומר נגמרה חגיגת השמאל המוארת (ראיתי במו עיניך את הקרנף מסתער על גדעון לוי, דבר כזה עדין לא קרה)". אח"כ אמרתי לעצמי: "לא יתכן. האיש הזה רוצה לעקוץ אותי, איך הוא מדבר על פשיטת רגל המוסרית?..ומדוע רואה הוא אותי כימני. ואיזה ימני בדיוק, שהרי יש ימין בטחוני וימין כלכלי?"..לבסוף הגעתי למסקנה שכנראה נכשלתי בכתיבתי. ואם ארז כחיים אינו מבינני מוטב לי שלא אטריד אזובים ממנוחתם.

      • ימין בדיוק הגיב:

        זה בדיוק הענין.
        אין ימין ביטחוני וימין כלכלי
        ימין הוא זה הרואה באדם אובייקט לניצול ונישול
        ה"ימין הביטחוני" תפקידו להבטיח את הניצול והנישול בטריטוריות שנכבשו

        • צפור בודד הגיב:

          אתה קובע עובדה מבלי לנמק. ובכן לידיעתך יש דבר כזה הנקרא ימין בטחוני ולו רק מהעובדה שיש דבר כזה הנקרא שמאל בטחוני. ואם כבר, אזי דוקא לימין הכלכלי אין הצדקה קיומית משום שהוא נשען על קיום הממון שהינו שיקרי בבסיסו. אך ימין בטחוני הגורס שיש להכנס בחמאס המטורף באמממ אממא שלו דוקא יש זכות קיום מוצדקת, למרות שאתה שולל אותה משום שדעתך שונה. אני כמובן בתור ימין בטחוני, חלוק בדעתי על הדרך בה פעל ביבי בעזה. בזה זהיה יכול להרחיק המוני החפים מפשע למחנות מקלט ולא עשה כן.לכן לדעתי כתוצאה מכך פספס ניצחון יעיל בזמן קצר ועם מינימום נפגעים, על החמאס שאבד לחלוטין (בעיני) את זכות הקיום שלו כהנהגת עזה. כלומר אפשר להיות סוציאליסט (שמאל כלכלי) ולדבוק בפתרון הימני בטחוני (להלחם עד כניעת החמאס ואז לספח את הרצועה לישראל).

  5. עדי הגיב:

    האמת שישראל עוברת תהליך חמאסיזציה מהיר: לאומנות משולבת באתוס לוחמני בלתי מתפשר בתיבול משיחיות דתית קנאית. השאלה היא האם הכוחות הליברלים והאנושיים יותר בישראל צריכים להאחז בכל מחיר בארץ, או לדאוג להם ולמשפחותיהם ולמצוא מקלט באחת ממדינות מערב אירופה או צפון אמריקה.
    רוב הכוחות הליברלים השפויים עזבו את איראן ואת לבנון בצוק העיתים. האם ישראלים שכאלה ילכו בעקבותיהם? אולי אפשר לתרום יותר לאנושות במאבק ממדינות אחרות. שאלה שיש לה צדדים לכאן ולכאן.

    • אליס הגיב:

      ואת באמת חושבת שחייך באירופה יהיו שקטים? מתי פעם אחרונה ביקרת בלונדון או ברלין? למה לא להתמודד עם מה שעומד מולנו, זו המדינה ואלו האנשים במקום לברוח…

  6. צדוק התקוה הגיב:

    אחרי הפסקת האש יש לארגן סיוע מאסיבי לעזה, להקים מחדש בתי חולים ובתי ספר, לדאוג לאספקת מזון ותרופות ולגרום לפלסטינים ברצועה להבין שהשלום הוא גם אינטרס שלהם. הקמת תשתית כלכלית-אזרחית חדשה בעזה תגרום לתושבים לקלוט, שיש להם מה להפסיד מחידוש מעשי האיבה. חאמס תיאלץ לנקוט עמדה מציאותית, ויש שם פעילים בכירים הנוטים לכך.
    התאור שלך ממש גן עדן הבעיה שחמאס היא תנועה דתית פודטליסטית גזענית אנטישמית ואין בעזה אנשים שיצאו נגד התנועה החמאס מחסל ביד ברזל כל מי שמדבר נגד יש המון סרטונים על אכזריות החמאס בסרטון אנשי חמאס מכים אזרחים שברחו מהבתים לפני הפצצת צה"ל
    https://www.youtube.com/watch?v=tPLMKLeLTnI

  7. שירה הגיב:

    חיים, אתה לא חייב שום דבר ל"עם ישראל". לא אתה זה שנלחם על "צלם האדם". אם תצליח לא לראות את עצמך כחלק אינטגרלי מהשבט, לא תרגיש אשם ושייך עד כדי תחושות החוסר תקווה האלו. חוסר התקווה הזה שייך להם. אתה או זוהיר בהלול, אנשים פרטיים, עם ערכים פרטיים. אתם לא מייצגים אף אחד, חוץ מאת המין האנושי. למה ששמך יוכפש? זה יהיה מעשה אנטישמי. התנתק מהעדר וצפה בו מהצד, אתה לא שייך לזה. אלו לא "החייילים שלך" או ה"בנים שלך" או צאצאי השבט..

  8. חיים ברעם הגיב:

    צפור בודד,

    חוששני שאתה צודק. אני מתנצל בלב שלם, חיים

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים