הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 באוגוסט, 2014 14 תגובות

…"בהעדר תכנים רעיוניים ונפשיים אחרים מתלכד העם הזה מסביב לדגל, לצבא, לעצמה המדינית, לגבורת המלחמה והכיבוש – הערכים הפאשיסטיים… זהו ההסבר לקו המדיני שנקטה מדינת החברה הזאת ולאורח חייה של החברה הזאת מיום יסוד המדינה ועד היום."
(ישעיהו ליבוביץ', יהדות,  עם יהודי ומדינת ישראל)

כתמונתו של דוריאן גריי החבויה בעליית הגג,  בכל פרץ אלימות אנו שולפים את נבואותיו הנוקבות של ישעיהו ליבוביץ' לבחון את כיעורנו מקרוב.  ובשוך האלימות משיבים את התמונה לעליית הגג, וחוזרים להיות יפים, שטחיים, ומרושעים, ספונים בביתנו עם אורטל מהאח הגדול.

מתוך הסרט "תמונתו של דוריאן גריי", 1945 Doriangray_1945מתוך הסרט "תמונתו של דוריאן גריי", 1945 (מקור)

בסרט הזה כבר היינו – ראינו את יונה אברושמי זורק רימון על מפגינים,  ואת יגאל עמיר רוצח את יצחק רבין.  גם אז הכתובת הייתה על הקיר,  הטבח בסברה ושתילה, אלימות השרשראות של צחי הנגבי, אביגדור ליברמן, ודומיהם בהפגנות שלום עכשיו;  או הטבח שביצע ברוך גולדשטיין רק שנה וחצי לפני רצח רבין,  וביבי נתניהו בהפגנת ארון המתים הידועה לשמצה. אבל היות שרצח ערבים לא נחשב, ובטח לא קצת מכות לשמאלנים, המעשה הנתעב של יוסף חיים בן דוד ורעיו הקטינים,  ששרפו חיים את מוחמד אבו ח'דיר בן התשע, לא הפיל את האסימון.  במדינת הגזע היהודי, יהודי צריך להרוג יהודי (ועדיף לוחם, לא סרבן, משתמט חלילה), כדי שמישהו יתעורר.

השאלה מה יביא לשינוי,  להיפוך הדרך?

ב-1963,  לאחר שפעילים ימנים קיצונים פוצצו כנסיה בברמינגהם,  אלבמה,  והרגו ארבע ילדות שחורות,  נשא מרטין לותר קינג דרשת הספד לילדים הקדושים (שהידים,  אם תרצו) ובה אמר "שלמרות הזמנים האפלים בהם אנו חיים,  אל לנו להתייאש.  אל לנו לחוש מרירות,  או רצון לנקום.  אל לנו לאבד אמון באחינו (הלבנים).  איכשהו עלינו להאמין שגם המוטעים ביותר יוכלו ללמוד לכבד את אנושיותם וערכם של בני האדם באשר הם."

גם אני רוצה להאמין שכבוד הדדי והזדהות עם האנושיות של האחר יכולים לגבור על הגזענות,  השנאה,  וההרס.  ועל ההרס העצמי.

זו לא אמירה נאיבית או ניו אייג'ית,  אלא עמדה פוליטית.  ישראלים יהודים מהמרכז ומימינו,  טוענים שוב ושוב שאילו הפלסטינים, ובמיוחד החמאס, היו נוקטים בהתנגדות לא אלימה, מצבם היה אחר.  ואכן ההתנגדות הפלסטינית ל-47 שנות כיבוש, ולכ-130 שנות נישול זוחל, היא התנגדות שהיא בחלקה אלימה, אך לא רק.  לדוגמה, מנקודת המבט הישראלית, תנועת החרם על ישראל היא עדות לאנטישמיות,  הפגנות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים,  הן איום קיומי על על חיילי צה"ל ותושבי ההתנחלויות;  תנועות דו קיום, כגון משפחות שכולות למען שלום,  או International Solidarity Movement – – דינן מוות ל"סמולנים", ואסירים ששובתים רעב הם פושעים שיש להאכיל בכוח,  ושיחנקו.

כך,  גם כשההתנגדות היא לא אלימה,  כל מה שאנחנו רואים לנגד עינינו זה דם.

החטא הקדמון הוא בציונות, בהקמת מדינה על בסיס גזע, עם מס שפתיים לדמוקרטיה.  הקמת המדינה היהודית התבססה על עקרון של בידול.  יתכן שהבידול היה המשך המסורת היהודית במזרח אירופה והצורך בשמירה על זהות יהודית בסביבה הנוצרית. אך מדוע היהודי החדש,  הצבר,  המשיך להיות "נבדל"? סביר להניח שקהות החושים כלפי האוכלוסייה המקומית, הילידית הייתה הכרחית כדי להשתלט על אדמות הארץ הנכספת, וקיבלה סימוכין במסורת קולוניאלית אותה שאבו הציונים הראשונים מסביבתם הגלותית. העיקר הוא, שבידול זה לא מאפשר לנו  לראות את הפלסטינים באנושיותם,  במצוקתם.  איננו יכולים לראות בהם את ההיסטוריה שלנו, של עם הנלחם על זכיותיו הלאומיות.  אותה זכות להגדרה עצמית לאומית,  אותה דרשנו לעצמנו – דורשים הפלסטינים לעצמם,  בארצם.

באוזני רוחי אני שומעת את הטרוניה "אבל יצאנו מעזה,  והם עדיין יורים רקטות על יישובי הדרום"!.  אכן,  נעקרו ההתנחלויות מתוך עזה,  ואילו העזתים נותרו נעולים/חבויים מאחורי גדר ביבשה,  ובים,  ובאוויר.  אכן,  בתוך הכלא הקרוי רצועת עזה,  רשאית הייתה מנהיגות חמאס למשול כראות עיניה.    אך כפי שאמר גנדי "אין כזה דבר חופש איטי.  חופש הוא כמו לידה.   כל עוד איננו חופשיים באופן מלא,  אנחנו עדיין עבדים." ולכן אין כל משמעות ל"יציאה מעזה" ללא פתרון כולל לעם הפלסטיני.

ופתרון כולל לא יבוא כל עוד אנו מחויבים לבידול.   כל עוד הבידול ממשיך לשרת את מדיניות הסיפוח הזוחל, תוך סגירת הפלסטינים מאחורי חומות, נוסעים בכבישים נפרדים, חיים בשכונות וערים נפרדות – רק כדי שלא נוכל להסתכל אלה בעיניים של אלה.  ההיבדלות היא בעכרנו,  ומחלחלת גם לתוך החברה הישראלית  הנעשית מקוטבת יותר מיום ליום.  יהודים וערבים,  מזרחים ואשכנזים,  שמאל וימין,  עשירים  וה-99%. שכחנו איך לדבר, ויותר מכך שכחנו איך להקשיב,  ואיך לראות.

אם נחזור שוב למרטין לותר קינג,  בנאום נגד המלחמה בווייטנאם ב-1967, הוא אמר, "המשמעות והערך האמתיים של חמלה ואי-אלימות נטועים באפשרות לראות את העולם מנקודת מבטו של האויב, להבין כיצד הוא רואה אותנו.  רק מנקודת מבטו נוכל לראות את החולשות שלנו עצמנו,  נוכל ללמוד ולצמוח מחוכמתו של זה העומד כנגדנו." קינג לא ניסה להטיף לווייטקונג לנהוג באי-אלימות, או להסיר מהם אחריות לגבי האלימות שלהם.  קינג  דרש את אי האלימות מעצמו, מעמו, כצעד הכרחי לשלום וצדק חברתי.

אינני מתיימרת לדבר בשמם של הפלסטינים,  אך יש לי תחושה שמנקודת מבטם אנחנו נראים די רע.  שלדידם, מהרגע שנחת כאן הציוני הראשון,  כל שאיפתו הייתה להשתלט על הארץ,  ארץ שבה הם חיו  דורות רבים.   כדי לממש שאיפה זו הציונים גנבו,  גרשו,  הרגו,  ובדרך יצרו מציאות חדשה,  הלוא היא מדינת ישראל על 67% מפלסטין המנדטורית (ומדינת פלסטין ביתר).  ובמציאות זו הכירה המנהיגות הפלסטינית באופן רשמי ב-1993 כחלק מתהליך שהיה אמור להוביל למדינה פלסטינית עצמאית.   ומה הם רואים עשרים ואחת שנים מאז? את המשך הגזל,  הגירוש,  וההרג,  תוך שימוש ציני בשחיתות ובניהול הכושל ברשות הפלסטינית כדי להצדיק ולהסתיר את הגזל,  הגירוש,  וההרג.

כך החלום הציוני הוא הסיוט הפלסטיני.  סיוט נשנה כמו חלום בלהות של הלום מלחמה עם זיכרונות מודחקים.  רק שהסיוט הוא אמתי, גודם חיי אדם – שלהם ושלנו.

אז מה יוביל לשינוי?

אולי הגיע הזמן לשים קץ להדחקה, את תמונתו של דוריאן גריי לתלות בסלון על כל כיעורה, כדי שנוכל לסתום את הגולל על הפרק הזה בהיסטוריה המשותפת שלנו, ולפתוח דף חדש. או כדברי מהאטמה גנדי "דרך השלום היא דרך האמת"…

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    על פוליטיקה כיום וקרימינליות ומה שבינהם (מאומה):
    פעם היה נהוג לחשוב שפוליטיקה קשורה עם מימוש מטרות ערכיות מסויימות, עם שליחות רעיונית מסויימת. אבל היום כבר ברור לכל בעל רבע מוח שהפוליטיקה אין לה דבר וחצי דבר עם המובן הזה. וזו נאיביות תהומית לחשוב שכך הם פני הדברים. הפוליטיקה היא נוכלות. ולא סתם נוכלות אלא נוכלות מיקצועית ממדרגה ראשונה. אם לדייק זה פשע מאורגן. ואכן בסרט הסנדק (קופולה) ניתן לראות את מייקל, בנו-יורשו של הדון ממשפחת קורליאונה, מבין יפה את העיקרון שהמאפיה חייבת להפוך לליגיטימית. במקום להיות ברחוב היא מוכרחה להכנס לבית הנבחרים ולהפוך אותו למרכזה. הגענו למצב שהבלבול המילולי הזה בין פוליטיקאי למאפיונר, או ההתעלמות מעובדה זו, הם בעצם שורש כל דיון פוליטי בישראל (ולא רק) ובכל נושא – בין אם מדובר על חינוך, בריאות, שלא לדבר על יודונאציזם. ניתן לומר שממשלותינו אינן גופים פוליטיים אלא מנגנוני פשע נטו. לא כמעט ולא בערך אלא נטו. עד שלא נקלוט את העובדה המזעזעת והמבחילה הזו – עד כמה שזה לא נעים להודות בה – לא נשיג שום דבר בשיח הציבורי שתכליתו היא הוצאת אוויר חם.

    • שירה הגיב:

      השאלה שמעניינת אותי היום, זה איך הפכה הפוליטיקה לקן שבו דוגרים ומכשירים את הרס העולם ושלילת החופש או החיים מכל כך הרבה אנשים. מה מפחיד באמת, באחווה אנושית או מה כ"כ זוהר בכסף ובשליטה. התשובה היחידה שאני מצליחה איכשהו לתת היא מחלות נפש "מודרניות" קשות, שמתפתחות למימדים עצומים בגלל חינוך שכשל בלהראות לילד מהי אהבה, איך בונים קשר אנושי ולפתח אצלו ערכים יציבים (סתם דוגמא, ביבי ושרה, הילרי וקלינטון, סרקוזי וקרלה ברוני, ברלוסקוני, כולם אנשים שלא חווים אהבת אמת או איזה קשר טוב וממשי עם הילדים שלהם), בנוסף, נוצרה נורמה חדשה, שמי שלומד מקצועות הייטק (ואח"כ באורח טבעי עובד בחברות שמספקות שירותי תקשורת או נשק תחת בקרה עולמית), נחשב "מצליחן" בצורה כ"כ קיצונית, שהוא עיוור להבין את הנזק ש"ההצלחה האישית" שלו גורמת. הרי המנהיגים חולים הנפש זקוקים לאותם טאלנטים שיהרסו את העולם עבורם. לבד הם לא יכולים להמציא פצצת אטום או את פייסבוק.
      בנוסף, קווים שנחצו במלחמות העולם ובהירושימה ונגסקי, גרמו לכך ששום דבר שקורה עכשיו לא נראה כ"כ "נורא". הייתי מאוד רוצה לשמוע הסברים טובים אחרים.

      • ק.א. הגיב:

        יכול להיות. לפני 15 שנה ניגש אלי הבוס שלי (אנגלי המבוגר ממני אולי ב 20 שנה) ושאל אותי בפתאומיות שאלה דומה שכלל לא הייתי מוכן אליה על אלימות (חשבתי מדוע הוא שאל אותי, הרי אין לי שום נסיון בנושא, מאוחר יותר שיערתי על קשר לישראליותי? או שאולי פשוט העריך את דעותי? אין לי תשובה על כך עד היום) – הוא פתח בכך שאינו מכחיש שהיתה אלימות גם בזמנו כשהיה נער – גם אז ילדים הלכו מכות, הוא אמר. אבל הוא טען בפני שהוא מתקשה להבין כיצד המריבות של היום הפכו להיות בעלות אופי כה אכזרי (אולי היה עד לאירוע כזה לפני שנפגשתי עימו?) הוא היה די מוטרד מכך שיש המסוגלים במצבים הללו להגיע חיש קל לרמות של אלימות קשה , ולעיתים תכופות בלי כל סיבה ממשית. והתשובה שאת נותנת כאן היתה גם תשובתי האינסטינקטיבית: יכול להיות שישנה עליה בשיעור תחלואת הנפש אמרתי, ויותר מזה לא יכלתי להגיד. הפוליטיקה (והפשע) מאפשרים פוטנציאלית להגיע להמון כוח וישנם טיפוסים שזה מה שהם מחפשים. העובדה המפתיעה היא שאנחנו תמיד מצייתים להם (וזה אולי גם מגביר את תשוקתם לכוח) אבל סנטלי מילגרם ופיליפ זימברדו יגידו שגם זה לא ממש מפתיע אותם. הנושא לא פשוט בכלל.

        • שירה הגיב:

          בכל זאת ההסבר הזה לא מניח את דעתי. המנהיגים האלו לא יהיו חולי נפש אמיתיים כמו קליגולה או הנה כריסטיאן מלך דנמרק. אלו באמת היו צריכים אשפוז. אני חושבת אולי דווקא כן מדובר באידיאליסטים, שיש להם מינימום שעות שינה, שהראש לא מתפקד מי יודע מה, שמאמינים שהמתחרים שלהם עדיין גרועים מהם, שהם חיים עם אפס פרטיות ותחת אור זרקורים מטורף, שאין בן אדם בעולם שלא יודע מי הם, תחשוב איזה כוח צריך לא להשתגע בעולם כזה, שיש מיליון גורמים שכל אחד רוצה את הנתח שלו, כולם ילדים בגן שבוכים לגננת, אבל אותם מנהיגים.. אולי הם באמת מאמינים שהם תורמים ועושים טוב? היטלר לא באמת האמין שהוא תורם? אולי זה לא נורא בעיניהם להרוג אם הם מאמינים שיש להם שליחות היסטורית או שאין להם ברירה? מה דעתך? ומה דעתם של אחרים?

          • ק.א. הגיב:

            ראשית, אחת הבעיות בתרגיל המחשבתי הזה היא שלא רק שהנתונים הסביבתיים משתנים אלא שנדמה שגם בני האדם (והפסיכולוגיה שלהם) משתנה עם חלוף הזמן. אינני יודע עד כמה זה נכון להניח שהאדם הוא "קבוע" ושרק התנאים מסביב מתחלפים להם. שנית, מחלת הנפש היא אינה דבר פשוט להגדרה, הדברים הם לפעמים שרירותיים ופשוט אי אפשר לדבר בצורה פסקנית על דברים כאלה. אני לא בטוח שהיטלר היה דומה לטורפי-העל של האימפריה. עובדה שהיטלר עלה וירד די מהר מהבמה ואילו המאפיונרים הנוכחיים נראים מקצועיים הרבה יותר ממנו. היטלר כנראה האמין במשהו שמעבר לכוח ואילו לאילי ההון אין שום דבר מלבד הדומינציה הטוטאלית. שלישית, חישבי לעצמך מה היה קורה לך אם לפתע היה מתברר לך שאת שולטת על אימפריה תעשייתית שמעסיקה 150 אלף עובדים וחשבון הבנק שלך מראה 100 מליארד דולר בזכות? אולי את לא תחשבי אז שאת אלוהים אבל מאד יתכן שאחרים יאמינו שהנעלות שלהם על האיש ברחוב היא וודאית ומוחלטת. במיוחד עם הציבור מתרפס בפנייך. והוא יתרפס בריבוע!

    • צפור בודד הגיב:

      לשירה וק.א. ע"מ שלא תראו יותר ויותר כ"הלך העורב אצל הזרזיר"…הריני להפנות תשומת ליבכם לעובדה שהנוכלות המאפיונרית פוליטית, נובעת מהעובדה שהדמוקרטיה מסורסת. משום שאננה נשענת על שורשי העשב. ובשל כך היא מאפשרת למיליונים "לבחור" בכמה מועמדים בודדים. דבר זה מאפשר רק לקבוצת תחמנים להעמיד עצמם לבחירה עם רוח קפ"ח גבית ובדיעבד לשרת רק אותו לבדו. אתם חיבים להפנים: רק עם שורשי העשב ניתן להרים הנהגה עממית ראויה.
      ואת זאת ניתן לעשות רק בהחלת שורשי העשב בבסיסי המפלגות הסוציאל דמוקרטיות!!!!!
      אין דבר כזה דמוקרטיה קפיטליסטית!!! הדמוקרטיה יכולה להיות רק סוציאליסטית!!!
      כל שיחות הסלון שלכם משרתות אם כן את התכחשותכם לעצם העובדה, שאינכם מסוגלים לעשות דבר. ושאין לאל ידיכם העצלות, אפילו את היכולת המזערית ללכת ולנסות ולהחיל שורשי עשב במפלגות המתחזות לסוציאליסטיות בקרבתכם.
      ומשום שאתם מכירים בנטיעות הסוציאליזם, אך מסרבים להשקותם (וזה במקרה הטוב, ביננו),
      לא רק שאינכם שונים משאר דיירי האתר כאן, הרואים עצמם כ"סוציאליסטים דגולים", אלא שאתם מצטרפים אליהם בשת"פ עם הקפ"ח, ע"מ למנוע מהן להרים ראשן לצמוח ולשגשג.

      • ק.א. הגיב:

        ציפור, שמע עקרונית אתה צודק. אני משתף איתם פעולה. אם אני הולך לקניות בסופר מרקט במקום ללכת לגדל ירקות בעצמי הריני משתף פעולה!! אין לי העוז להיות Brian Haw שהפגין במשך שנים לבדו ממול הפרלמנט בלונדון (עד שסולק ומת). ללא ספק האיש ממדרגה גבוהה ממני (חפש עליו מידע ברשת). אז אחת משתיים (ואין אפשרות שלישית) או שנהיה כולנו Brian Haw שקטים ושלווים (הוא היה פציפסט) עד שיבואו מהמשטרה עם אלות לשבור לנו ת'עצמות ולפזר אותנו. או שנחליט שאנו לא פציפסטים וניתאגד באלפים ורבבות כדי להילחם בהם (כמו ג'יהאד). אבל לשתי האופציות אנו זקוקים להקרבה אדירה ואין יותר מדי קופצים על המציאה. והבחירות "הדמוקרטיות" הן אחיזת עיניים. אז אני מודה שמישהו צריך להיות הראשון ושאני "מקולקל" בכך שאיני נוטל זאת אישית על כתפי ומסתפק בכתיבה פה ושם כדי לגרום לאנשים לחשוב אחרת.

        • צפור בודד הגיב:

          כרגיל, אינך קורא את דברי, או קורא אותם אך מתיחס לדבר מה אחר. וכי בקשתיך להיות מנהיג עולמי, או בודהה היושב לבדו על פסגת הר (בריאן האו, היה כזה) ? לא ולא.
          אף ללכת ולבנות שורשי עשב במפלגה הסוציאל דמוקרטית הקרובה לביתך, לא בקשתיך.
          כל שאוויתי ממך היה, שתודה (מלשון הודאה) שאינך מסוגל לעשות זאת !! זה הכל. משום שאם תגיע למדרגה הזו, הכל יהיה פשוט להבנה, ברור ונהיר. משם לא תצטרך להסברי, באורי וסברות הכרס האויליות שלי. לבדך תהיה מורה ומנהיג לאנשים מסביבך באם תרצה. ובאם לא תרצה, פשוט בקש מהם את מה שבקשתי אני ממך: שיודו (מלשון הודאה) שאין לאל ידיהם להקים שורשי עשב בתחתית המפלגה הסוציאל דמוקרטית הקרובה לביתם ומשם לבנות מהפיכה אמיתית ופציפיסטית. זה הכל.
          וכפי שאמרתי לך זאת קודם: הדורות הבאים כן יהיו מסוגלים לעשות זאת.
          ע"כ לך וכוון דברך אליהם, דרך האנשים שמאזינים לך ברגע זה ממש.

      • שירה הגיב:

        אתה מוכן לקחת סיכון שאתה הולך לאבד את החיים שלך? אם כן, אז נמשיך מכאן..

        • צפור בודד הגיב:

          סליחה שירה, אך הסיכון לאבד את חיי מתחזק ככל שארפה מהסוציאליזם. אינך רואה לבד שזה מה שקורה לכולנו ובכל רגע נתון?.
          משלי (ו', ו'-י"א) אומר זאת כל כך יותר טוב ממני, עד שלא נותר לי אלא לצטטו כלשונו :
          "ו לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.
          ז אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין– שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
          ח תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר, מַאֲכָלָהּ.
          ט עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.
          י מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט, חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.
          יא וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ; וּמַחְסֹרְךָ, כְּאִישׁ מָגֵן.

          • שירה הגיב:

            אם משלי אמר..הורדתי גם נעליים מהכבוד לציטוט.
            אם אתה לא מפחד ואין לך מה להפסיד, מה מונע ממך להקים את המפלגה הזאת? קשה להגיע לקהל היעד? תתחיל מלנסות להתקבל לאח הגדול, תגיע לכל עם ישראל,אחכ נחשוב איך אתה מגיע לקהל הפלסטיני.

          • צפור בודד הגיב:

            בזמנו הגיע לפורום האנרכיסטי בתפוז עוזר ההפקה של "האח הגדול" שהיה אז בהתהוותו. הוא ניסה בחוצפתו, להשיג "אנרכיסט/ים" שיצוות/ו לתוך מחרוזת הטפוסים שיאכלסו את "הוילה" המזורגגת שלהם. כל זאת במסגרת המשתנים (הפרמטרים) בנוסחאת הרייטינג המתאימה ביותר לשורת הרווח הפירסומאית שלהם, כפי שנהגתה ע"י גאון הדור בן טולילא (הלא הוא ארז טל). האיש הזה גורש על ידי באופן אישי, ככלב שוטה, מתוך הפורום. אם תחזרי לפסוקים המצוטטים לעיל, ארז טל ושלוחו הם הם (משרתיהם הנרצעים של האחראים ל) "עוניינו (ריישנו) ומחסורינו, המתהלכים כאנשי מגן". הצעתך מעידה שוב כי לא הבנת אותי כליל. אני מתכוון לכך ששורשי העשב יתחילו לפעול בתוך המפלגות הקימות כשדרוג מהפכני: העבודה, מרץ, חד"ש, בל"ד בצד הישראלי ובצד הפלסטיני היכן שיתאפשר גם כן. הקמת מפלגה/ות חדשה/ות שתפעל/נה על בסיס רעיון זה, אננה הוגנת כלפי המפלגות הס"ד הקימות וגם תפגע ביעילות התפתחותו של המסר. וזה האתגר.

  2. צדוק התקוה הגיב:

    גברת אילנה תאמרי לחמאס דרך השלום היא דרך האמת
    https://www.youtube.com/watch?v=3dv7TG8urrs

  3. שירה הגיב:

    לק.א. בהמשך. אני מתחילה להשתכנע במה שאתה אומר שזה שסוג כזה של אנשים קשה להבין. אם היה לי 100 מיליארד בחשבון, הייתי ממהרת להפטר מרובם או עושה איתם דברים ממש טובים, אחרת הייתי סובלת. אבל אצל אנשים אחרים זה ההפך. אז כן, אני מאמינה שלחשוב שאתה אלוהים זה סוג של מחלת נפש, שמצויה אצל הרבה מאוד אנשים, ברגע שהם מקבלים איזשהו שרביט.
    לסיכום הנושא, אם אפשר בכלל לסכם, ועד שתקום המפלגה הסוציאלית הגדולה, אני רוצה להציע איזשהו פתרון לניסיון של התאגידים והבנקים להשתלט על העולם באמצעות שיעבוד כלל האנשים ובחסות הפוליטיקאים, והוא להתנתק. אדמה במקום שומם בעולם, מקסימום ייצור עצמי של צרכים ואפס מוטיבציה לחיים בורגניים, לעולם לא להתחייב לדירה או להלוואה כלשהי בישראל, אין שום דבר ככ יקר ששווה לקנות אותו, לעובדים-מקסימום חסכון אפשרי של השכר כדי להתנתק בעתיד, וכל הזמן לתמוך ביצרנים קטנים עם אותה אג'נדה. מדינות שנקראות "עולם שלישי" או איזורים נידחים בעולם הראשון, אלו המקומות שטוב להתחיל בהם. זה פתרון עדיף בעיני מאשר לעמוד להפגין מול וול סטריט ולהתחנן שירחמו עלינו.

הגיבו לצפור בודד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים