הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באוגוסט, 2014 20 תגובות

כמה בשורות טובות, לשם שינוי

בתוך הענן הרעיל שירד על כולנו במהלך הקיץ הנתעב הזה, הפכה הפסימיות לפולחן המשותף של כל אנשי השמאל בישראל. לעתים דומה שכל חיוך שאנחנו משחררים לאוויר העולם מעליב את הרוב העצוב, בתוך המיעוט שאיבד את עולמו. ברגע שאאזור כוח פיזי, אוכל להצטרף להפגנות השמאל הרדיקלי, שהוכיח את עליונותו המוסרית על הוורדרדים למיניהם במהלך המלחמה הנבזית, שאסור לקרוא לה "צוק איתן". הגחמות של אנשי ממסדו הנהנתני של ביבי נתניהו, אינן מחייבות אותנו לקבל על עצמנו את המינוח שלהם.

הפגנה נגד דאעש שנערכה בסוריה בשבוע שעבר (צילום: הומניטה) antidaeshהפגנה נגד דאעש שנערכה בסוריה בשבוע שעבר (צילום: הומניטה)

קראתי "פוסט" של חברי משכבר הימים יגאל סרנה, שהפך לגורו רגשני במיוחד של השמאל הרופס. בין השאר הוא מייסר אותנו, אנשי השמאל העקבי, על יחסנו לשמאל הציוני. הוא מנה שמות של סופרים ופוליטיקאים חיים ומתים וביקש לגאול מידינו את כבודם הרמוס. היו ימים שסרנה עצמו הבין את תפקיד הנפּץ שאנחנו ממלאים במחנה השמאל. העובדה שסרנה עצמו ורוב חבריו רגישים כל כך לביקורת משמאל מטילה עלינו חובה למחות נגד נטייתם להתקפל בזמן מלחמות. אחרי המלחמה ממהרים אנשי מרצ ובני סוגם לאמץ את הדעות שהפצנו לפני פרוץ מעשי האיבה, כדי למנוע אותם. דוגמה אחת כדי להבהיר את הדברים: בטורים שכתבתי מאז שהוקמה ממשלת האחדות הפלסטינית הפצרתי בקוראים לשמוח על ההתפתחות הפוליטית הזאת, שתוכל לחבר את רוב חלקי העם הפלסטיני לתהליך שלום אמין. חזרנו על כך גם בזמן שעבר בין חטיפת הנערים לבין המלחמה נגד עם שלם בעזה. נתקלתי בעיקר בשנאה ובלעג. ידעתי היטב שאנשי המרכז הלאומני (לפחות הליברלים שביניהם) יאמצו את דעתי רק אחרי שייהרגו ילדים וחיילים צעירים, בשר מבשרנו, בעזה. כך גם קרה. זו רק בעיה של תזמון? לא בדיוק. בזמן שמתבזבז על עיכול הפרשנויות של מחנה השלום העקבי (לעומת הבליל השוביניסטי של רוני דניאל, אהוד יערי ואלון בן-דוד) פורצת עוד מלחמה נפשעת ונואלת, דם רב נשפך, שמה של ישראל מוכפש (בצדק) בכל מקום, ותנועת חמאס, שהייתה שרויה במצוקה אמיתית, נמצאה נשֹכרת. סרנה עצמו, למשל, לא היה שייך הפעם לתסמונת הזו, והביע דעות אמיצות יחסית. אז מדוע הוא צריך לעלות על מתרסים נגד השמאל האמיתי והעקבי? לשאלה הזו יש תשובות מתחום הפסיכולוגיה ולא הפוליטיקה או האידיאולוגיה.

אנחנו נמשיך בשלנו. לאישים חשובים כשלעצמם כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע או יוסי שריד אין חסינות מפני ביקורת. סרנה חייב להבדיל בין סוגיות של שלום לשאלות שנויות במחלוקת בענייני חברה וכלכלה. גדעון לוי הוא העיתונאי החשוב ביותר בישראל בשנים האחרונות אבל הוא טעה בתמיכתו בראש עיריית תל-אביב רון חולדאי וגם בנימוקים שניסח כדי להצדיק את עצמו. הוא חטף קצת ביקורת, המשיך לכתוב מאמרים נפלאים על הסכסוך ולא קרה שום אסון. כך גם יוסי שריד, שהחריף קצת את הקו הפוליטי ואפילו הרעיוני שלו ולא חזר על שגיאותיו ממלחמות שווא קודמות. כך גם סרנה עצמו, שמסוגל לכתוב טקסטים נוגעים ללב בנושאים אישיים-חברתיים. תמיד חשבתי שבלי "השמאל הציוני", שמשמש כאגף המתון של המרכז הלאומני, יהיה קשה גם לנו לשרוד. המכנה המשותף האנטי גזעני והאנטי פשיסטי, הוא חיוני מאוד לחייהם של מאות אלפי ישראלים, שמטעמים קיומיים פשוטים ייאלצו להילחם על חייהם ועל עתידם כאן בעשרות השנים הקרובות. ברגע שמרצ ולווייניה יבינו שהשותפים האמיתיים למאבק האנטי פשיסטי הם האזרחים הערבים והיהודים מהשמאל הרדיקלי, האחווה היהודית-ערבית תקרום עור וגידים. יש פרי למאבקים משותפים כאלה, אפילו עכשיו.

שלוש תופעות מהשבוע הזה הרנינו את לבי, והזכירו לי שעוד לא אבדה תקוותנו. החתונה הנפלאה של מחמוד מנסור ומורל מלכה, לוותה על ידי שוחרי טוב מהשמאל ואזרחים ערבים רבים מיפו. טקס נישואים יכול גם הוא להיות אקט מחאה נון-קונפורמיסטית. הצעד של מחמוד ומורל היה נועז, וקומם את הארגונים הגזעניים ואת בני בריתם. אסור לשכוח את העיתוי: הם ערכו את המסיבה היפה שלהם בעיצומו של מסע ההפחדה הפשיסטי נגד הציבור הערבי ונגד השמאל הישראלי (יהודים וערבים) כולו. הנשיא החדש רובי ריבלין תמך בהם בלבביות המאפיינת אותו. אני בטוח שהוא עוד ירגיז אותנו (בעיקר ביחסו להתנחלויות הממאירות) אבל התנהלותו בנושא הגזענות בכדורגל וכלפי הזוג המאושר החדש, הצדיקה את תמיכתנו בו לפני הבחירות לנשיאות. מנקודת מבט ליברלית הוא עולה על שמעון פרס "הגרעיני" לאין שיעור.

נקודת האור השנייה הייתה החלטת משרד הפנים לאפשר לארגון "בצלם" להיעזר באנשי השירות הלאומי. כמו במקרה של ריבלין גם ציפי לבני (הביטחוניסטית) העדיפה את השיקול הליברלי על פני ההסתה הפשיסטית. הימין הקיצוני ניסה להתנכל לבצלם, שמאציל על כולנו את צלם האדם גם בעיני העולם. הציבור האנטי –פשיסטי חייב לתמוך בכל גוף שמקדם השקפות הומניסטיות ומטפח את אהבת האדם באשר הוא. כל מוסד שמעודד את השלום ומוחה נגד עוולות הכיבוש ראוי לתמיכתנו. אני מדובר בגלוי על בצלם, על רופאים נגד שתיקה, על עיתון "הארץ" ואפילו על הסינמטק. מנכ"ל השירות הלאומי שלום שר-ג'רבי ביקש לאכוף את השקפותיו הלאומניות על ארגון ישראלי ליברלי וחוקי. המחאות נגד החלטתו לשלול מבצלם את הזכות להעסיק צעירים במסגרת השירות הלאומי עשו את שלהן.

מקור האור השלישי הפך כבר לאבוקה, אולי הבשורה הכי משמחת עד כה במאה העשרים ואחת הדלוחה והמאיימת. סוכנויות הידיעות כולן מדווחות על מאות אלפי מוסלמים שהפגינו בכל בירות אירופה נגד הזוועות שאנשי "המדינה האיסלמית" מבצעים בעיראק ובכורדיסטאן. ההתפתחות הזאת מאוששת את דעתי, שיש לחפש באיסלם גם את הפלורליזם ואת הרצון לחיות בדו-קיום עם אנשים אחרים. לתושבי ישראל זהו שיעור חשוב בפוליטיקה ואולי אף בהיסטוריה. אנשים מסוגו של ביבי, כמו פטרוניו הרפובליקנים בארצות הברית, מבקשים כל השנים להצדיק את דיכויים של מאות מיליוני בני אדם בזיקתם ל"טרור". דווקא הקו של ברק אובמה (שגם הוא שבוי בשיטה החמסנית של ארצו) מאפשר הבנה יותר קרובה של הסוגיה הסבוכה של הנוכחות המוסלמית הגדולה במערב. ההפגנות מעניקות תקווה גם להומניסטים בישראל, שמחפשים את האור בכל מקום אפשרי.

מי שמחפש תירוצים לגזול ארץ לא לו, לבנות התנחלויות ולהפוך את ילדי עזה לאבק, אולי מצטער על כך שמאות אלפי מוסלמים הפגינו נגד רצח עם. אבל מי שחולם על חיים שלווים בצד שכניו, שמח השבוע.

  • פורסם בכל העיר, 22 אוגוסט 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    אין זמן ללוקסוס של ברברת סלון "שמאלנית" מתחסדת, ק"ו "נקיטת עמדה פוליטית", כזו או אחרת, מתנצחת ומתנשאת.
    חיבים להמשיך לדרוש מממשלת ישראל ומנשיא ארה"ב ומנשיא מצרים ומראש הרשות הפלסטינית:
    "בנו לאלתר מחנות מקלט לפליטי עזה.". זו איננה בקשה, זו פקודה.
    אם לא תעשו זאת דם החפים מפשע יהיה על ידיכם.
    לא מענין אותי מי ינצח בעזה. את הג'נוסייד שם צריך להפסיק וזו הדרך.
    אני מפנה כאן אצבע מאשימה אל כל אחד ואחד מאיתנו שלא טרח לדרוש זאת מממשלתו ומחבריו, עד עתה. הפנקס רושמת והיד פתוח.

    • ש.ג. ירושלים הגיב:

      שכחת את העיקר שבעיקרים לבצע את החלטת מועצת האו"ם

      242 ו-338

      • עלי הגיב:

        ל-ש.נ. חייב להגיב
        לאחר אינתיפדה רצחנית ומסע של דהלגטימציה כנגד מדינת היהודים ועוד ועוד
        כל אדם שפוי מבין שכל הסדר חייב לכלול תקופת מעבר של לפחות 20 שנה
        אשר במסגרתה יוכיחו הפלסטינים שרצונם בשלום הוא אמיתי
        ואין שום דרך אחרת מלבד הדרך הזו.
        הערה
        אנשי השמאל תמיד שוכחים שישראל עומדת במערכה כנגד העולם הערבי כולו
        (הקשיחות של הפלסטינים מקורה בתמיכה של הערבים כולם..(ראה ההפגנות בצרפת ובכל העולם))

    • שירה הגיב:

      אנחנו לא עושים כלום בקשר לשום דבר כיא נחנו לא יכולים.. אנחנו כנראה נכים רגשית בצורה עמוקה. אבל אתה לא כזה, ציפור. יש לך אופטימיות וכוח. בזכות אנשים כמוך העולם ישתנה.

    • צדוק התקוה הגיב:

      צפור בודד ומה עם מחנות מקלט לתושבי עוטף עזה דמם הפקר?

      • צפור בודד הגיב:

        צדוק כרגיל אתה צודק. אכן גם כאן מופנית אצבע מאשימה לתנועה הקיבוצית, שלא מקימת אינטרנציונל ודואגת לקבוצי "עוטף עזה" כראוי וכמובן לממשלת ישראל, שלא דואגת באותה צורה גם לשאר פליטיו.
        אך בכל מקרה אתה חיב להיות מידתי. אם משווים בין האוכלוסיות החפות מפשע וכמות הפגיעות שנפגעו הרי תגובתך כאן אננה אפילו בגדר יבבות של קוזק הישראלי שנגזל, אלא בדמעות תנין המעכל קבוצת כדורגל שלמה שזה עתה בלע לתיאבון. על מה אתה מדבר? הרי בנית מחנות מקלט אלה, מעבר להיותם מעשה הומני מתבקש. היו גם מאפשרות לישראל לנצח במהירות שיא את החמאס וגם לא להצטיר כמפלצת כיבוש ורצח מטורפת כזו בעולם. אפשר עד מחר להאשים את העולם באנטישמיות, אך העולם רואה את המראות ושומע את הקולות והוא דוקא כן עושה את חשבון המידתיות. הוא דוקא כן רואה את האלטרנטיבות השפויות והיעילות העומדות בפנינו. אם לתקון הנזק הפיזי בעזה תידרשנה 10 שנים ע"פ המומחים, צא וחשב לכמה שנים נצטרך אנו, לשם תקון הנזק התדמיתי שגרמו לנו ביבי, ליברמן ובנט, בדרכם הרשלנית, האכזרית וחסרת היעילות המבצעית?

        • צדוק התקוה הגיב:

          צפור בודד אתה רוצה לבנות מחנות מקלט כנראה שאתה לא מכיר את החמאס אולי אחדש לך דבר כאשר אזרחים בעזה שנשמעו לקריאת צה"ל לעזוב את השכנות הגיעו כנופיות החמאס והכו אותם מכות רצח תבין שהחמאס הוא לא רק ארגון טרור אלה ארגון טרור דתי שם אין פשרות והייתי מציע לך לכנס לגוגל לחפש ולקרוא את אמנת החמאס ואז תבין אולי אם מי יש לך עסק" הכיבוש "הישראלי לא בא כי חיפשנו שטחים למחיה אתה בטח אדם מבוגר שזוכר בדיוק מה קרה ב67 נסיון חיסול הישות הציונית אז סליחה שנצחנו……..

        • צפור בודד הגיב:

          צדוק. אם היית קורא דברי בעיון היית רואה שאני מודע לכך: כלומר בנית מחנות המקלט מיועדת לחמשת הדברים הבאים: א. כאשר האש פורצת ואחיזת החמאס בתושבים (בני הערובה שלו) מתרפה, הם יכולים כן לנוע למחנות. ב. אם ביה"ח שיפא היה מפונה ובמקומו ובמקום החמ"ל של הניה, היה עכשיו אגם מלאכותי, הם כן היו מגיעים, גם מגיעים למחנות, כי לא הייתה להם ברירה, אין בי"ח!! ג. אם הייתה מתקימת שחיקה מלאה (מרחוק ומצפון) של האזורים בהם החמאס ממוקם, הייתה הנהירה למחנות האלה (מדרום וממזרח לרצועה) מתעצמת במקביל. ד. גם אם נניח שלא הייתה מתקימת נהירה לשם, הייתה העובדה שהמחנות קימים, מתקבלת היטב בתודעה העולמית, דבר שהיה מקל על ישראל את היכולת לשטח את בתי עזה על החמאס. ה. בנוסף, אם היינו מתחילים להוציא פליטים מעזה למחנות המקלט, היה ניתן לארגן את עזה מחדש, שלא לדבר על החזרת חלק גדול מהם לשטחים. עזה אינה יכולה להשאר עצמאית. ישראל חיבת לספחה ולאלתר.

  2. רמי הגיב:

    כאשר אתה רואה את תגובת הציבור הישראלי להרג המשתולל בעזה, לרבות אזרחים ומאות ילדים. כאשר אתה רואה ש"יועצים משפטיים" מכשירים הפצצות נגד החמאס חרף נוכחותם של אזרחים בזירה, כאשר אתה נוכח שהקטל הנורא פשוט אינו מזיז להם ולהן, פרשנים, עיתונאים, פוליטיקאים, גנרלים, דימוסאים ומי לא…, או אז אתה מבין שהכיבוש כבר עשה את שלו והשחית כל חלקה טוב ה בישראל, לרבות הנפש עצמה.

    • יולו הגיב:

      לרמי ,לא שמעתי על שום "סידור " שאויב הוא מושא לאמפטיה ,שאני מגלגל חזרה בהסטוריה מלחמות ושנאות מהעבר לא זכור לי שצד מהצדדים התמלא רחמים וייסורים ,מה כן,אחרי הכנעה טוטלית יש מקום לנדיבות של מנצחים ,לא דקה אחת לפני
      אגב עם זה היה הפוך הם היו נזקקים לעוד בית חרושת לסוכריות וממתקים כדי לחלק ברחובות

    • צדוק התקוה הגיב:

      תגובה לרמי לא שמעתי זעקה שלך ושל חברך על ארבע עשר שנות ירי רקטות לעבר דרום הארץ כאשר נרצחו יהודים" האזרחים הם חומת מגן שהחמאס בנה לעצמו" וזאת לאחר טלפונים כרוזים וירי אזהרה כנראה זה לא מזיז לכנופית החמאס בעזה שנמצאת עמוק באדמה ומהצעת ירי רקטות מבתי חולים ממסגדים ומשכונות מגורים מי שהתחיל בירי לעבר אזרחי מדינת ישראל לפני ארבע עשר שניים משלם היום רבית דם יהודיםאינו הפקר וכואב לי על כל אזרח שאין לו יד בטרור אם הוא נהרג

  3. י.ש. הגיב:

    הערה: בין המוסדות והאירגונים שהעלית על נס ("קרן אור"), ראוי לציין גם את מוזיאון האומנות של תל אביב, על הצגת עבודותיו של הצייר דויד ריב, מלווים בצילומי הוידאו של קריצמן הצלם עז הנפש.

  4. עובד הגיב:

    "מאות אלפי מוסלמים הפגינו בכל ערי אירופה נגד הזוועות של דעא"ש"??

    הקשתי בגוגל anti isis muslem protest. התוצאות שקיבלתי לפי הסדר (בתרגום לעברית): הפגנות בעד דעא"ש קוראות להרוג את כל היהודים; קריאות "הייל היטלר" בהפגנה מוסלמית אנטישמית בלונדון; "מדוע אנשים בבריטניה מפגינים בעד עזה ולא בעד עיראק?"; מדוע מוסלמים אינם יוצאים כנגד דעא"ש?; הפגנה של דעא"ש בהאג קוראת "מוות ליהודים".

    אופס… מצאתי! "מאות מוסלמים בהפגנה פרו נוצרית ואנטי דעא"ש"! נכנסתי. ההפגנה התקיימה ב…בגדד.

    איפה מצא חיים ברעם "מאות אלפי מפגינים מוסלמים באירופה נגד דעא"ש" – נפלאה מבינתי.

  5. שפי הגיב:

    לא מובן לי בשביל מה אתה מגדיר את עצמך כ"שמאל רדיקלי". הרי ככותב, ככל כותב אתה הרי מאמין שאתה בסך-הכל מבטא, מנסה לעורר את ההשקפה שלהרגשתך היא ההשקפה שבאמת שוכנת בליבם ובראשם של כולם. את התיוג שלך, את הציניות להסתכל עליך מלמעלה אתה חייב להשאיר לדוקטורנטיות של הפקולטה לאנתרופולוגיה.

    במילים אחרות, בהגדרה העצמית שלך כ"שמאל רדיקלי" (ובעוד כמה משפטים במאמר) אתה כאילו טוען שמדובר באיזו קבוצה של משוררים זרוקים, שאין לה אלא להודות בכך שהיא זקוקה לרוב ה"נורמלי" ה"שפוי" ה"מעשי" שישא את העולם על כתפיו.

    לסיכום: אם היית מכניס את המטבע "שמאל רדיקלי" למרכאות אז היית חוסך לי את כתיבת התגובה השלילית הזאת, ולעצמך את אי הנעימות שבקבלת תגובה שלילית.

  6. גדעון ספירו הגיב:

    תודה על האופטימיות. אני לפעמים שוכח אותה.

  7. אהרון הגיב:

    אני מבין את השאיפה והרדיפה העיקשת שלכם, אנשי השמאל אחרי השלום ואפילו מעריך אותה.
    זה חשוב להמשיך לחלום ולא לאבד תקווה. אני כימני גם חולם על שלום (ומרשה לעצמי להגיד שגם שאר אנשי הימין כמוני במידה זו או אחרת) אני מבין אתכם. מבין, אבל לא מסכים. אני חולק על הדרך שלכם וגם על חלק מהקביעות שלכם. לא באתי פה לשכנע אתכם שדעתי נכונה, רק באתי להגיד שכמו שלכם יש דעה ויש לכם כוונות טובות גם אנחנו אנשי הימין מעוניינים בטובת המדינה.
    לכן כואב לי קצת השיח המתלהם משהו שעולה מהמאמר שלך כאילו הימנים מחפשים תירוץ לגזול קרקעות או שהם מצטערים שיש אנשים שהם נגד רצח עם. דברים שהם ממש לא נכונים כי כמו שאתם חושבים ש"השטחים" זה שטח גזול, אנחנו חושבים אחרת (אני בכוונה מתעלם מהסוגיה איזו דעה נכונה) ובקשר לרצח עם, מיותר לציין שאף ימני לא תומך ברצח עם. להאשמות כאלה יש קצת ניחוח של הסתה. ממה שעולה מחלק ממאמרי השמאל שקראתי שמבינים את המחבלים או החמאס ומה שלדעתם הוביל אותם למעשים כאלה למרות שלא מסכימים איתם, אז גם את הימין אתם יכולים להבין מבלי להסכים. צריך גם לעשות שלום בינינו וגם הימין וגם השמאל צריך לנקות את השיח שלו.

  8. עלי הגיב:

    2 הערות לברעם
    א.לפני החלוקה של שמאל לעומת ימין פאשיסטי (רוב אנשי השמאל אפילו לא יודעים מה זה פאשיזים )
    קיימת החלוקה הבסיסית של אנשי חיים לעומת אנשי מוות
    החמס שייך לאנשי המוות מקדש את המוות וגאה במוות ולכן אנשי החמס גרועים
    מהפאשיזים
    לא נראה לי שאיש שמאל שפוי ירצה לחיות תחת שלטון החמס כולל אפילו ברעם עצמו..
    ב. מה יקרה אם מוסלמי יבקש להתגייר ?(כמו שעשתה מורל אשר המירה את דתה והפכה למוסלמית)
    ובכן ברעם נכונה לך הפתעה…
    מסתבר שבדת האיסלם קל מאוד להפוך להיות מוסלמי צריך להופיע בפני הקאדי ולהגיד 5 פעמים
    "אין אללה מלבד אללה ומוחמד נביאו" ואתה מוסלמי
    אבל אם תרצה להמיר את דתך ולהפוך ליהודי הדת המוסלמית אומרת שכל מוסלמי רשאי וחייב
    להרוג (להרוג) כל מוסלמי שהמיר את דתו וצריך לראות בהרג הזה מעשה של מצווה.
    אין סימטריה ואין "אוניברסליות"
    הניסיון של ברעם להפוך את האיסלם ל"תואם שמאל רדיקלי" הוא בדיחה עצובה
    למתי פלד לקח 30 שנה לשכנע את אש"ף להכריז על רצונם "בשלום" (גם אם אינם מתכונים לעשות שלום)..לפי עדות פלד

  9. דמוקרט בריבוע הגיב:

    לגבי התמיהה של ברעם על חוסר ההבנה של השמאל הציוני כביכול לקבל את האידיאולוגיה של מתי המעט היהודים אני משתומם. אם כוונתכם שיאומץ הכיוון האנטי ציוני לא תזכו לכך. אני סבור כמו כן שיחד עם החבירה לערבים תושבי המדינה הזאת אתם חייבים לגנות תופעות כמו חנין זועבי כסימפטום לתופעה שמזיקה לציבור הערבי יותר משמזיקה לו השינאה של הימין החולני

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים