הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בספטמבר, 2014 12 תגובות

ברב-המכר "מדינת הסטארט-אפ" (יצא בעברית בהוצאת מטר) תיארו דן סינור ושאול זינגר את כוחות היצירה והחדשנות המיוחדים של ישראל. ישראל היא מדינה שהוקמו בה יותר חברות סטארט-אפ מאשר במדינות כמו יפן, הודו, קוריאה ובריטניה. ולמעלה מזה: מדינת ישראל עצמה היא פרויקט סטארט-אפ יצירתי, חדשני ונועז. זהו פרויקט של בריאת דברים מדהימים יש מאין, פרויקט של כיבוש נחלות חדשות במדע, בתעשייה, בחקלאות ובתרבות.

וכשם שישראל השיגה הישגים יצירתיים ייחודיים וחדשנים בכל התחומים כך היא השיגה הישג ייחודי בתחום של כיבוש הנחלות עצמן, במובן הטריטוריאלי של המלה. אבקש להעלות במאמר זה על נס את שיטת המובלעות המתכווצות, שיטה חדשנית לרכישת נחלות שפותחה בישראל, ואגב כך לזרוק אור על משמעות מבצע צוק איתן שהתקיים לאחרונה.

פינוי הישוב הבדואי קירי לטובת קיבוץ הזורע והמושבה יקנעם, 1938 פלסטינים נכבה כיבוש KIRIפינוי הישוב הבדואי קירי לטובת קיבוץ הזורע והמושבה יקנעם, 1938 (מקור)

כדי שניתן יהיה להעריך את חדשנותה של שיטת המובלעות המתכווצות ואת הישגיה נחוץ להתחיל מסקירה היסטורית קצרה. הנחלות הראשונות שהושגו ע"י התנועה שהקימה את מדינת ישראל נרכשו, לפי המובן הפשוט של המלה, בכסף. הן נרכשו מבעלים שהחזיקו באדמות נרחבות שעליהן ישבו איכרים אריסים. כבר אז, לראשונה, הופיע האתגר של טיהור הנחלות שנרכשו מן האוכלוסין הללו שישבו בהן. במסגרת תיאור רכישות הקרקע וההתיישבות בעמק יזרעאל עד מלחמת-העולם הראשונה מאת ד"ר צבי שילוני (באתר של המרכז לטכנולוגיה חינוכית) מסופר כך:

מייד עם חתימת החוזה עם סורסוק לרכישת כ- 9,000 דונם מאדמותיו בפולה, במאי 1910, קמה לה התנגדות עזה מצד גורמים ערביים, ובראשם הקיימאקם (מושל) של נצרת, שוקרי אל-עסלי. הללו פעלו למניעת העברת הקושאנים על הקרקע לידי הכשרת היישוב והסיתו את אריסיו של סורסוק בכפר פולה להתנגד לפינוים גם לאחר שהובטחו להם פיצויים נכבדים. חנקין ורופין לחצו על סורסוק למלא את חובתו ולפנות מייד את האריסים מן השטח; ומשנתברר כי אין הדבר עולה בידיו, החליטו לקבוע עובדות בשטח באמצעות 'קבוצת כיבוש'.

עם הזמן הפכה הרכישה של נחלות חדשות לרכישה במובן מעט שונה, הקשור להפעלת כוח צבאי. הזדמנות מצוינת ראשונה לרכישה של נחלות חדשות בהיקף משמעותי, תוך הרחבה של הנחלה שהוקצתה לה לפי תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות משנת 1947, נפלה בידי ישראל בשנת 1948: ישראל הותקפה בידי מדינות ערב (שהיו נתונות להשפעתה של בריטניה, שלא ויתרה עדיין על רצונה לשלוט בארץ) ובידי התארגנויות צבאיות של ערבים מקומיים שלא השלימו עם החלטת החלוקה. הטיהור של האוכלוסין המקומיים התבצע אז בד בבד עם רכישת השטח, בשיטה שהתבססה בעיקר על גירוש ושילבה הריגה כזרז בלבד. טיהורה החלקי של העיר חיפה מאוכלוסיה הערביים מתואר ב'הארץ'; חיפה לא הייתה אמנם נחלה חדשה שנרכשה אלא היא נכללה במדינת ישראל לפי תוכנית החלוקה, אולם השיטה של הריגה וגירוש מייצגת את התקופה. חסרונה של השיטה ההיא היה בכך שהיא הותירה ציבור גדול ממורמר ועוין, שהמשיך ליצור מטרד בהמשך הזמן. השכלול החדשני שהתפתח מאוחר יותר מתואר כאן בהמשך.

ההזדמנות הבאה לרכישת נחלה חדשה נוצרה במבצע קדש שהתקיים בשנת 1956. הרכישה הזו לא העלתה אתגר של טיהור הנחלה הנרכשת מאוכלוסייתה, לא רק מכיוון שהנחלה החדשה (להוציא את רצועת עזה) הייתה ברובה דלילת אוכלוסין אלא בעיקר מכיוון שהרכישה הייתה קצרת מועד. עם זאת, בכפר קאסם נעשה אקט בודד שהיווה התחלה, חסרת המשך עד כה, של טיהור האוכלוסין דווקא בנחלות שנרכשו קודם לכן. לאקט הבודד הזה יצא שם רע לאחר שהוקמו צעקות (ע"י חברי הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר, שניצלו את חסינותם הפרלמנטארית), וייתכן שגם מסיבה זו לא יכלה אותה השיטה לשמש כפיתרון בהמשך.

הפריצה הגדולה בתחום של רכישת נחלות חדשות התרחשה בשנת 1967. במסגרת פריצה זו נרכשו בבת-אחת נחלות בצפון מזרח (רמת הגולן), במזרח (יהודה ושומרון), בדרום (חצי האי סיני) ובדרום מערב (רצועת עזה). אולם רק שתיים מן הנחלות, יהודה ושומרון ורצועת עזה, העמידו אתגר של ממש באשר לטיהורן מן האוכלוסין הקודמים שישבו בהן. ברמת הגולן נפתרה הבעיה בשיטה של גירוש התושבים, להוציא התושבים הדרוזים, לעומק סוריה והחרבת יישוביהם, כלומר באותה שיטה פשוטה שהופעלה בשנת 1948. חצי האי סיני הינו דל באוכלוסין, והוא גם הוחזר לידיה של מצרים תמורת הבנה בלתי כתובה שישראל רשאית להמשיך להחזיק בנחלותיה האחרות שרכשה, ואף לרכוש חדשות, אבל רק לא ממצרים. ואמנם, בשנה שבה הושלמה החזרתו של חצי האי סיני למצרים, שנת 1982, רכשה ישראל נחלה חדשה בצפון: הפעם נגסה ישראל נתח נאה מן הלבנון. אלא שגם כאן לא הספיקה לעלות שאלת טיהור השטח מאוכלוסיו: הללו, שקידמו את ישראל בברכה ובזריית גרגרי אורז, החלו לגלות התנגדות וגרמו לכך שהשהייה בנחלה החדשה הפכה להיות בלתי נעימה. תיאור של תחושת השהייה במוצב הבופור בשלהי השהות בלבנון מובא ברומן "אם יש גן עדן" מאת רון לשם (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר). ישראל יצאה מלבנון בשנת 2000.

אתגר טיהור האוכלוסין הערביים נותר אפוא בתוקפו, בינתיים, רק באשר לשתיים מן הנחלות שנרכשו בשנת 1967, דהיינו יהודה ושומרון ורצועת עזה. אולם האתגר מוסיף להתקיים גם באשר לנחלות ותיקות יותר אשר היו ברשותה של ישראל עוד לפני שנת 1967. ובנקודה הזו עלה הצורך בהפעלת מלוא כישורי היצירה של מדינת הסטארט-אפ. בעת חיפוש הפיתרון נחוץ היה לקחת בחשבון שהמונח "ג'נוסייד", כאשר מעלים אותו באופן גלוי, אינו מתקבל באופן אהוד בעולם, ואפילו המונח הרך יותר "טיהור אתני" אינו מצלצל יפה. פתרון אפשרי היה לנסות לטעון שאין המדובר בפינוי האוכלוסין מן הנחלות שנרכשו אלא רק באחזקתם בתנאי אפרטהייד, אבל דא עקה – גם המונח "אפרטהייד" אינו אהוד במיוחד כיום. ואז פותחה השיטה החדשנית שאותה אנו מעלים כאן על נס. את השיטה הזו ניתן להציגה כהגנה עצמית. כמה יצירתי! כמה גאוני! לא ג'נוסייד, לא טיהור אתני, אפילו לא אפרטהייד. כל שאנו עושים הוא להגן על עצמנו!

אותה שיטה של טיהור הנחלות מאוכלוסיהן הקודמים אשר ניתן בהחלט להציגה כהגנה עצמית היא שיטת המובלעות המתכווצות. לפי השיטה הזו מגבילים בתוך מובלעות סגורות את אותה האוכלוסייה שמיועדת להיעלם ולהימוג עם הזמן. היתרון הברור ביותר של השיטה הוא בכך שכל מה שמחוץ למובלעות הוא כבר מטוהר ונקי, וכל צמצום בשטחה של המובלעת מספק שטח נקי נוסף. התנאים בתוך המובלעת נועדו להיות כאלה שהאוכלוסייה המוגבלת בתוכה לא תתפתח והיא תלך ותתנוון. לשם כך הכרחי, בין היתר, שהמובלעת לא תקיים קשרים עם העולם החיצון. מדי פעם מצמצמים את גודלה של המובלעת, או שמפצלים אותה לרסיסים קטנים יותר. באשר ליישומה המוצלח והמתקדם במהירות של שיטת המובלעות המתכווצות ביהודה ושומרון ניתן לראות את הדף מאת הארגון המתקרא "רבנים למען זכויות האדם", שבו הם קובלים משום מה במקום לשבח. באשר ליישום גרסה מרוככת של שיטת המובלעות המתכווצות בנחלות ותיקות יותר, אשר היו ברשותה של ישראל עוד לפני שנת 1967, במסגרת "מתווה פראוור-בגין", ראו דיווח באתר הארץ. כעת אנו מגיעים ליישומה של שיטת המובלעות המתכווצות ברצועת עזה. הרצועה אינה נחשבת כנחלה בעלת חשיבות עליונה ששואפים לנקותה בדחיפות מערבים בתקופה הקרובה, בדומה ליהודה ושומרון. ועד לאחרונה גם לא נעשו צעדים במטרה לכווץ את המובלעת הערבית ברצועת עזה או לבתר אותה. בכל זאת, מבחינות רבות זוהי דוגמא קלאסית להפעלת שיטת המובלעות המתכווצות ולהעמדת השיטה החדשנית במבחן. צפיפות האוכלוסין במובלעת גדולה מאד (מספר האוכלוסין במובלעת, ששטחה 360 קמ"ר, הוא בסביבות 1,800,000) ואנו מקפידים על כך שהיא תתנוון מבחינה כלכלית. לכן כה חשוב למנוע מן המובלעת נמל תעופה ונמל ים: קיומם של נמלים, מחד גיסא, ושיטת המובלעות המתכווצות, מאידך גיסא, הרי הם תרתי דסתרי. והנה, המובלעת הערבית של רצועת עזה התפרצה לאחרונה והחלה להשתולל, וההשתוללות הזו אף הטרידה אותנו מעט. אבל למרבה השמחה ההתפרצות הזו אינה אלא הוכחה שהשיטה עובדת, והמובלעת נמצאת במצב מתקדם של חנק. ניתן לדמות את ההשתוללות הזו לעוויתות ולפרפורי גסיסה של בעל חיים בעת שחיטתו. יתרה מזו, ההשתוללות גם סיפקה לנו עילה להקטין את המובלעת: כ- 485,000 מתושבי המובלעת, שרובם כבר נדחקו בעבר מנחלות שרכשנו, הפכו עד תחילת אוגוסט 2014 פליטים פעם נוספת, הפעם בתוך המובלעת עצמה; דבר זה מהווה במובן מסוים הקטנה של המובלעת, למרות שגבולותיה החיצוניים לא התכווצו בינתיים.

עוויתות הגסיסה של המובלעת הערבית בעזה, שהתבטאו בהשתוללות מלחמתית שכוונה כנגדנו, מספקות הזדמנות מעולה להדגים את העובדה ששיטת המובלעות המתכווצות אינה אלא הגנה עצמית: אם לא נכלא את הערבים במובלעות סגורות, ואם חס ושלום נתיר להם נמל ים, למשל, אזי מה? הרי הם ייבאו אמצעי לחימה שיופנו כנגדנו. בכלל, התהליך כולו של רכישת נחלה אחר נחלה וטיהורן מאוכלוסיהן אינו אלא הגנה עצמית, ומדינת הסטארט-אפ, עם שהיא יצרנית כל כך, עוסקת בהגנה עצמית כל ימיה. וכדי להוכיח את תום ליבנו די להתבונן בקלסתר פניו התמים של שר הביטחון משה יעלון ולהאזין לקולו המשכנע והכובש של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

שיטת המובלעות המתכווצות, שהשכילה מדינת הסטארט-אפ לפתח ברוב יצירתיותה, אינה מבוססת בעיקרה על הרג, אבל בלי מנה נאה של הרג הרי אי אפשר. בתשעה-עשר באוגוסט 2014, כאשר פטריית אש כתומה אדירה הדליקה את שמי עזה, וידענו שבתחתית הפטרייה נמצאים בנו התינוק של מוחמד דף, בתו הפעוטה ורעייתו, התרונן בלב שירו של מתי כספי "שיר עם נקי":

שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. אלון לקח הגיב:

    הרוב המכריע של התושבים הערבים (הסורים) של רמת הגולן לא גורשו אלא ברחו עוד בטרם הגיעו הכוחות הישראליים. רצוי מאוד שמר ב. נמרוד, אשר טרח וצירף לינק לכתבה של פוגלמן ב"הארץ" כרפרנס לטינת הגירוש — יקרא את הכתבה; הוא לא ימצא בה שמץ של ראיה לגירוש המוני.
    מדינת ישראל וצבאה ההכי-מוסרי-בעולם עשו אינספור פשעי מלחמה ומעשי נבלה, ואין שום צורך והצדקה להמציא פשעים שלא אירעו במציאות.

    • טיעון לעוס הגיב:

      לא גורשו, ברחו…

      האם נתנו להם לחזור לאחר המלחמה שממנה ברחו ביצר ההשרדות?
      לא?… אז גורשו!

      • אלון לקח הגיב:

        "טיעון לאוס" יקר, למונח גירוש יש משמעות ברורה וחד-משמעית, ושום פירוש רש"י לא ישנה אותה. הטיעון הזה לא ישכנע אותך, כמובן. אז אולי תשתכנע מן העובדה שהרוב המכריע של הבורחים לא ניסה לחזור לרמת הגולן (די הגיוני — מי רוצה לחיות תחת כיבוש צבאי?).
        כפי שכתבתי בתגובה הראשונה, מדינת ישראל וצבאה ההכי-מוסרי-בעולם עשו אינספור פשעי מלחמה ומעשי נבלה, ואין שום צורך והצדקה להמציא פשעים שלא אירעו במציאות. ההיסטוריה הישראלית מחרידה כמות שהיא.

        • עלי הגיב:

          ל-אלון לקח
          שירתי בצבא בסדיר ובמילואים יותר מ-30 שנה
          ולא נתקלתי בשום מקום בפשעים
          בדיוק להיפך.
          אחרי פיגוע מחריד של הערבים היית מצפה להתפרעות והשתוללות
          כנגד חפים מפשע והדבר הזה לא קורה .
          כאשר נרצחו הסרג'נטים הבריטים על ידי אצ"ל חילים בריטים עצרו אוטובוסים והיכו את נוסעיהם עד כמה שאני זוכר (ויקיפדיה)הם גם רצחו 5 יהודים עוברי אורח (אולי יותר)..
          לגבי מלחמה גם פה מעשי הרג של חפים מפשע הוא מועט ביותר וגם הוא נובע מצרכים מבצעיים ומתנאי שדה הקרב ולא מתוך מניע של נקמה או לצורך הרג לשמו !

        • טיעון לעוס הגיב:

          אדוני אוחז בנימוקים פורמלים.
          אולי תביא איזה ציטוט מאיזה מילון שיוכיח… כל מה שתתרצה… ודאי תמצא אחד כזה.
          כל הבורחים פלסטינים כסורים הם מגורשים כי לא איפשרו להם לחזור מה שהיתה זכותם לו נמנעה מהם.
          אז הסורים לא ניסו…
          הפלסטינים דוקא כן ניסו אז נקצרו מהם כחמשת אלפים איש אישה וילד
          אז גם הסורים היו צריכים לנסות את החוויה כדי שיחשבו מגורשים?!

  2. אל חשש הגיב:

    אדמות, מחצבים וכוח אדם נקנו בכסף (או בחרוזים מזכוכית) בשלב הראשון של ההשתלטות הקולוניאלית, זה לא יחודי לציונות. אחרי שהילידים הבינו מה קורה סביבם והחלו להתנגד החל השלב השני של "ההגנה העצמית", כלומר שוד ועבדות.

    הציונות החלה קצת מאוחר בתהליך הזה, אחרי שלקולוניאליזם כבר לא היה שם כ"כ טוב, עדיין הספיקה לתת "מכה אחת טובה" ב-48 אבל אח"כ "החיים" נהיו קצת קשים. אך אל דאגה "המובלעות המתכווצות" הן רק פתרון זמני כמו האפרטהייד (שיפור לאותן מובלעות מציע אחד המגיב כאן באתר, מחנות פליטים, זמניים כמובן על לחיסול החמאס. מי בעד חיסול הטרור ירים את ידו).

    התקווה הציונית הבאה היא למלחמה גדולה כמו מלחמה באירן (שנכזבה) או מלחמה נגד "המדינה האיסלמית" שבה אפשר יהיה לטרנספר אוכלוסייה שלמה מהמובלעות אל מעבר לגבול בהסכמה או בעצימת עיניים של "הקואליציה" שתקום. תמיד אפשר יהיה למצוא כמה דגלים שחורים במובלעות ולהפעיל "הגנה עצמית" כדי לנקות שטחים גדולים באיבחה אחת ולא טיפין טיפין.

    • עלי הגיב:

      הציונות החלה את דרכה בסביבות שנת 1880 כאשר הטורקים שלטו בארץ
      בתקופה האמורה כמעט ולא היו ישובים ציונים והשלטון היה עויין לציונות.
      מכאן ברור שהציונות לא ראתה כמטרה להשתלט על אדמות מחצבים וכוח אדם
      בדיוק להיפך הציונות היתה נגד העסקה של אריסים כפי שהיה נהוג בתקופת הטורקים.
      מכיוון שמטרת הציונות היתה לבצע מהפיכה בעם היהודי הציונות התנגדה
      להעסקה של עובדים ערבים.
      העובדה היא שמדינות ערב נשארו מפגרות למרות עושרן העצום באדמות בנפט ובמים וישראל
      התפתחה למדינה מודרנית משגשגת למרות ההוצאות הכבירות בכספים ובכוח אדם על בטחון.
      הציונות היא סיפור הצלחה מדהים לפי כל קנה מידה אוביקטיבי.

      • אל חשש הגיב:

        ההבדל בין העליה הראשונה לשנייה הוא מהותי. הראשונה היתה קולוניאליזם של ניצול והיתה מבוססת על עבודה של ערבים ובעניין זה התנגשה בעלייה השנייה שהיתה פוליטית, הקמת מדינה, מטרתה היתה לנשל את הילידים הערבים ולא לנצלם (בין לבין הם גם נוצלו עד היום). זה קולוניאליזם של ג'נוסייד ו/או טיהור אתני כפי שהיה בצפון אמריקה ובאוסטרליה (ואולי בעוד מקומות). ההתחלה היתה בקניית אדמות ובנישול האריסים שישבו עליהם ע"י המשטרה הבריטית. בדרך זו נרכשו לא יותר מ-6 אחוז מאדמת פלסטין היתר נגזל אחרי הטיהור האתני של 48.

        הקולוניאליזם שגשג בכל מקום עד שהוכרע ואילו הילידים בכל ארצות הכיבוש הקןולוניאלי והאימפריאליסטי נשארו מפגרים (הניצול שם נמשך בשיטה הניאו קולוניאליסטית)
        אז מה הרבותא? שבישראל הקולוניאליזם בתמיכת האימפריה עדיין נמשך?
        (זה "סיפור ההצלחה המדהים" לפי קנה מידה אובייקטיבי)

  3. Daniel Plainview הגיב:

    הזיקה למה בדיוק?…למילקשייק?

    קל לראות שממנטליות ומטקטיקה שכזו לא היה אפשרי שיצמח שום דבר אחר ממה שצמח. לפעמים הונאה יכולה לעכב את ההשלכות של מדיניותה, להסיח את הדעת, ליצור התלהבות שאין לה כיסוי. להונאה מסוג כזה חשוב שהיא תישאר מתודית וסבלנית – בכדי לחלוב את הפרה באיטיות. קצת-ורצוף לאורך זמן עדיף אז מאשר לחמוד הכל בבת אחת… במיוחד כאשר לא ניתן לחטוף מן האיזור את כל הנפט במכה אחת…. אז מבחינת האימפריה זהו התפקיד שיועד לישראל – "לאט ולאורך שנים" … לשמור את האיזור מתפקד "כראוי" על אש קטנה. כמו בזהבה ושלושת הדובים – הדייסה צריכה להיות חמה אבל לא חמה מידי. אבל מבחינת ישראל החליבה האיטית משאירה את הערבים ממורמרים בעוד הנפט נישאב בזול. האם רק מיתנחלים ומטורללי-דת אחרים ימצאו סיפוק בקיום כזה? לא, כנראה שגם השמאל-הציוני. הזיקתי.

    ציפור בודד, אתה בוודאי מעריך מאד את הכותב. הוא הצליח לתאר את המנטליות של "התנועה שהקימה את מדינת ישראל" מבלי להשתמש במילה "ציונות".

    http://cdn.phillymag.com/wp-content/uploads/2014/03/i-drink-your-milkshake.jpeg

    • צפור בודד הגיב:

      זה יותר מסתם מאמר. זהו נתוח ספרותי כואב וציני של תהליך. הוא קצת מזכיר ספור חיים של נער רחוב שנזרק בעל כורחו לחיים הקשים והוא חיב לסגל לעצמו תכסיסים ולפתח כושר המצאה, ע"מ לשרוד בגיהינום שמסביבו. רק מה, התהליך של נער הרחוב הישראלי הנזקק ל"סטרט אפ" ההתנחבלותי, לא מובן לכאורה. הרי גבולות טרום 67 מכילים בתוכם פחות מ25% אוכלוסיה ערבית. ובכן מה היה נגרע ממנו אם היה מוותר על השטחים? מדוע לו לבלוע כנחש בריח את הפיל הפלסטיני ובכך להמיט על עצמו שואה מזדחלת בדמות אובדן הרוב הדמוגרפי? אפשר והאמת נמצאת בדבריו של בנט כי ישראל לא מוכנה להיות במצב בו פצמ"רים של החמאס, ממרחק של ק"מ אחד מנתב"ג, יאימו על קיומה הכלכלי. ואפשר שהאמת נמצאת בחמדנות הישראלית גרידא לשטחי "מכורה" אלו ובהכשרת כל שרץ לקידום המטרה. כותב המאמר מאפשר לנו לראות היטב מהי "הציונות" נוסח ביבי ובנט, גם מבלי לכנותם ציונים. בפעם הראשונה אני חוזה במהפך בו מאמר עוסק בהתנחבלות ללא כחל וסרק. חושף צפוניה ובאותה שעה גם קורע את דגל הציונות האמיתית מידיה הארוכות והחמדניות. יישר כוח.

  4. מובילג'ירג'י וארזה הגיב:

    אנחנו על המפה וככה נשאר על מפת הפשע. יאנוש ורפו"ל מוכנים.

  5. ליאורה אלטשולר-הופשטטר הגיב:

    מה אני מפספסת כאן… הערבים לא הסכימו לתכנית החלוקה ורצו לחסל את היישוב היהודי, בעזרת מדינות ערב שמסביב. הפסידו במלחמה הזאת (למזלנו), ואז גם רוצים לחזור למצב שהיה לפני המלחמה? הגיע הזמן שיבינו ויעכלו — המפסיד במלחמה לא יכול לדרוש את כל מה שהיה לו קודם, לפני שפתח במלחמה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים