הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בספטמבר, 2014 4 תגובות

"איך נלחמים בגזענות אחרי מלחמה?" זו השאלה שעמדה במרכז כנס הגליל הערבי-יהודי הראשון למאבק בגזענות, ולמען חיים משותפים. הכנס התקיים במתנ"ס ריימנס בכרמיאל, ביום שני 15 בספטמבר והשתתפו בו כ-300 פעילות ופעילים מ-26 עמותות וארגונים, כולם אזרחים שוחרי שלום, דמוקרטיה, וצדק חברתי, מכרמיאל ומרחבי הגליל, יהודים וערבים. המשתתפים הקשיבו להרצאותיהם של הפרופ' לסוציולוגיה חאולה אבו באקר, הסופר יהושע סובול, והאזינו למכתב ששלח השחקן והבימאי מוחמד בכרי, תושב בענה.

 

פרופ' אבו באקר ניתחה את מצבם הנפשי של הערבים-פלסטינים אזרחי ישראל, בהסבירה את "הלם הקרב" ממנו הם סובלים, מאז קום המדינה. הטראומה החלה מגירושי "הנכבה" של 1948 – דרך סבלות הכיבוש מאז 1967 – ועד אימת היקף הרג האזרחים, והרס הישובים בעזה, תוצאת מלחמת "צוק איתן" בקיץ האחרון.

מה יחזק את הדמוקרטיה בישראל, לנוכח האלימות הפוליטית הימנית של 2014? על כך התייחס הסופר והמחזאי יהושע סובול, התמקד בהשוואה היסטורית של המצב הפוליטי בו נמצאת מדינת ישראל, לאור הדמיון ההולך ומתפתח בין ישראל ובין מדינות בהן התפתח הפשיזם באירופה בין שתי מלחמות עולם. הוא קרא לכוחות הדמוקרטיים והשפוים בישראל, מהקהילה הערבית ומהקהילה היהודית, להתאחד פוליטית, אידאולוגית וחברתית, עם האוכלוסיות והקהילות המוחלשות בישראל – כדי ליצור כוח פוליטי מאוחד, גדול וחזק, שוחר שלום ושוויון – אשר יוכל להכתיב את כיווני המדיניות של השלטון שיבחר בישראל.

סובול דיבר על התארגנות של מרכז-שמאל, כשהמשותף להם הוא עצירת הפשיזם. זו תהיה חזית שתקים ממשלה המחויבת לדמוקרטיה מהותית. סובול קרא עוד לערבים אזרחי ישראל, לממש את זכות ההצבעה באחוזים גדולים יותר מאשר בעבר, לטובת המהפך השלטוני שלעתו הוא אפשרי. עוד הדגיש סובול, בכנס הגליל למאבק בגזענות: "יש להקים חזית שמאל בישראל, להצלת הדמוקרטיה ולכינון שלום, כדוגמת החזית העממית שהקים לאון בלום, ראש ממשלת צרפת היהודי, בשנות ה-30 של המאה שעברה".

האם החברה האזרחית יכולה להוביל שינוי תודעתי פוליטי?

לאחר שתי הרצאות הפתיחה, התחלקו המשתתפים לשבע קבוצות שיח, ודנו באופן פתוח בשאלות הגזענות והקיום המשותף, בתחומי התרבות, החינוך, הספורט, התעסוקה, הכלכלה, התקשורת, והאינטרנט – הכל לאור אירועי האלימות והגזענות הקשים שהתרחשו בישראל במהלך מלחמת "צוק איתן", נגד הקהילה הערבית-פלסטינית בישראל, ונגד פעילי השמאל ברחבי בארץ.

את המפגש הכללי הנחו דוד דינה מכרמיאל, דיאב דועאא מתמרה, חליל מוחמד מבענה, עו"ד עותמאן נידאל מתמרה, וקולר דב מכרמיאל. את שיח הקבוצות הנחו בצמדים, לפי הנושאים השונים: האם תרבות יכולה להיות תחליף לגזענות? – סילביא מרג'יה, ודובי אביגור; כיצד תיירות משותפת מתמודדת עם שסעים? – פידאא טבעוני, וניר טופר; כלכלה כנשק של חרם, או כאמצעי לשילוב? – אמירה מוסא, ודרור איתן; האפשר לחנך לשלום בעתות מלחמה? – לילא עמורי, ועופר ליאור; התקשורת והמדיה החברתית בישראל – מייצרות שנאה או הכרה? – כאמלה טיון, ושוטלי רגב; חופש ביטוי בזמן מלחמה – זכות בלעדית של קהילת הקונצנזוס? – חילווה חיגאזי, וחסיה חומסקי פורת; הניתן למנף את הספורט לסובלנות, או שהוא יהיה תמיד מופע גזענות? – ד"ר ג'זאל אבו ריא, ואיציק גרשוני. יצוין שאת סיכומי קבוצות השיח וההמלצות, ישמשו את "הפורום הגלילי לשוויון אזרחי" לתכנון קווי הפעולה בכרמיאל ובגליל, לתקופה הקרובה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    אני חיב להתיחס לבורות שמאפינת את כל "שוחרי הדמוקרטיה", בארץ ובעולם כולו.
    "אם אין קמח אין תורה" ואם הדמוקרטיה מעוותת ומסורסת ובידי הטובים שמביננו, כיצד תוכל חברתנו להתארגן באופן נאור?
    דמוקרטיה, אננה "חופש דיבור", או "היכולת להביע דיעות", או "שיוויון זכויות לכולם" וכיו"ב רצפי הברות הנזרקים לחלל העולם עטופים בהתחסדות ובגלגולי עיניים.
    דמוקרטיה היא כלי.
    כלי בעל חלקים ברורים מאד. כלי שתפקידו לאפשר לחברתנו להתארגן על בסיס דעת הרוב מחד גיסא ועם חסמים ברורים למניעת שחיתות שלטונית מאידך.
    החסמים הם: הפרדת רשויות מוחלטת, שלוש בחירות נפרדות לכל רשות והחסם הנוסף שמעולם לא היה מוכר (ושעליו תסוב המהפיכה הבאה): "שורשי העשב".
    הדמוקרטיה חיבת להשען על שורשי העשב. אין צ'אנס שמיליון בני אדם יוכלו לבחור נציג בודד בסבב בחירות אחד. זהו פתח לשחיתות, נקודה!
    מכאן שרק התעוררות סוציאליסטית יכולה לקדם הדמוקרטיה ואיתה לטפח ערכי צדק חברתי.
    לכן גם הכנס הזה, היה כולו מפגן סלבריטאות, בו סגדו הנוכחים לשמות "גדולים" כסובול ובכרי, שעם כל הכבוד, אינם יודעים מה לעשות.
    אם אין סוציאליזם, אין דמוקרטיה.
    זו כל המהפיכה.

  2. איתן. הגיב:

    מצפון תבוא הטובה

  3. שירה הגיב:

    "מרכז-שמאל"? מה זה? יפה שאתם יושבים ומדברים. מקווה שהקפה היה טוב והחברה נעימה.

  4. צדוק התקוה הגיב:

    מצבם של ערבי ישראל יותר טוב מאשר במדינות ערב הם כאן חיים ללא מורא ללא פחד המחוברת לא מעלים אנשים יש בתי משפט הפתוחים לציבור "ויש שופטים בירושלים" הם חופשים לקיים את המצוות הדתיות ויש להם חופש בחירה ותנועה במדינה היהודית לא תולים כאן אנשים ולא כורתים ידים ונשים ערביות נהגות לבד ברכב ולא סוקלים נשים על ניאוף או על פשעים הכי קל להעביר ביקורת תראה מה קורה בשכונה כאן מסביב ואז תבין שרע כאן לא נראה לי וכאשר ליברמן העלה הצעה שיעברו לחיות תחת שלטון פלסטנאי ללא טרנספר התנגדו למה ? אם כל כך רע כאןקראתי את התקנון ואני מבין שתגובתי לא פוגעת באיש או בקבוצה אנשים לכן אשמח אם דברי יפרסמו גם דעות אחרות כדאי לשמוע

הגיבו לצדוק התקוה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים