הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בספטמבר, 2014 29 תגובות

הריגתם של למעלה מאלפיים איש ואשה בערי רצועת עזה ובכפריה, בהם למעלה מחמש מאות ילדים, הן התוצאה הנוראה ביותר של שבעת השבועות של המלחמה ברצועת עזה. הפגיעה הנרחבת בתשתיות האזרחיות, הרס קורת-הגג של מאות אלפי אנשים והפיכתם לחסרי-בית בארצם היא תוצאה קשה נוספת. במונחי החוויה הלאומית הפלסטינית נדמים ההרג וההרס שהסב הצבא הישראלי לזעיר-נכבה אכזרית מקודמתה: שהרי בנכבה הרחוקה-הקרובה ההיא היה לערבים בני-הארץ לכל הפחות לאיפה לברוח ולאיפה לשלוח את בני משפחותיהם הפגיעים ביותר כדי להציל את חייהם ואילו באוגוסט 2014 לא היה להם כבר כל מפלט מהכתישה הבלתי-פוסקת: פגזי הטנקים והתותחים של האויב הישראלי ופצצותיו המוטלות מן האוויר יכלו להגיע לכל מקום ולרסק כמעט כל גוף וחפץ ואיש לא יכול היה להתרחק באמת משדה-הקטל כדי להציל את עצמו ואת היקרים לו. כלאם של תושבי הרצועה הפך להם לגרדום.

עזה לאחר תחילת הפעולה הקרקעית, 18/7/14 (צילום: אקטיבסטילס) gaza140718עזה לאחר תחילת הפעולה הקרקעית, 18/7/14 (צילום: אקטיבסטילס)

למעשי ההרג ברצועת עזה ראוי לקרוא בשמם: היו אלו מעשי-טבח. באוצר-המלים העברי טבח הוא הרג-המוני והמוניות כידוע הייתה גם הייתה שם: בימי-החשבון שבהם אנו עומדים ראוי להזכיר כי לו, חלילה, ספגו תושבי ישראל (שמספרם גדול ממספר תושבי הרצועה בלמעלה מפי ארבע) פגיעה קטלנית דומה בהיקפה מדובר היה באלפי קורבנות ישראלים ובהם בכ-2000 ילדים הרוגים. קשה אף לדמיין זוועה כזאת.

ובכל זאת, לא כל הרג-המוני הוא טבח. ההרג-ההמוני ברצועת עזה ראוי גם ראוי לכינוי טבח משום שפרט לריבוי קורבנותיו התקיימו בו חמישה תנאים נוספים: ראשית, מי שתכננו את פעולות-הצבא הכירו היטב ומראש את פני-השטח ברצועה וידעו את התוצאות הצפויות של מעשיהם. שנית, במהלך ההתקפות קיבלו המפגיזים והמפציצים בכל רגע מידע שוטף אודות התוצאות ההרסניות של פעולותיהם ומשהשלימו את משימותיהם ידעו גם את תוצאותיהן הנצברות ולמרות זאת לא חדלו מהן. שלישית, עוצמת האש הישראלית הכוללת שהופעלה במלחמה שרובה ככולה התנהלה בערים ובכפרים מיושבים בצפיפות הייתה הפעם עצומה ומאחר שנורתה מכלים שדיוקם בינוני ניתן היה לצפות מראש את תוצאותיה; רביעית, ההרג הזה לא היה תוצאתו של התקף-זעם פראי ונקמני אלא תוצאתן הסופיות של פעולות רבות, סדורות, מתואמות ודומות זו לזו, מה שמצדיק את ראייתן כמעשה-שיטה. חמישית, המלחמה הזו, משהוצתה, כלל לא התגלגלה מעצמה כמעין תגובת-אל-חזור-גרעינית: לאורך שבעת שבועותיה יכלו ראש הממשלה, שריו ומפקדי הצבא להחליט בכל רגע על הפסקת הכתישה מפאת חומרת תוצאותיה, אך הם בחרו להמשיך בה.

מעשיהם העקביים של בני-אדם מלמדים על תפיסות-היסוד שלהם ועל המערך הרגשי שלהם. ממשלה ישראלית שמנהלת שיגרת-טבח ומגבה אותה מלמדת שאין לה כל כבוד כלפי האינטרסים הקיומיים הבסיסים של מיליוני הערבים בני-הארץ, שלא איכפת לה להורגם ולהרוס את רקמת-חייהם ובלבד שמה שהיא רואה כאינטרס לאומי ישראלי יוגן, יקודם או יסופק במלואו. ממשלה כזו מלמדת שמיליוני הערבים החיים כאן לצידנו ובינינו מדורי-דורות, הם ואבותיהם ואבות-אבותיהם, אינם נתפסים אצלה כמה שהם באמת – עם-הארץ, בשר מבשרו של המקום הזה, חלק אינטגראלי וקבוע בנוף, אלא דווקא כעשבי יבלית שתקעו כאן שורשים להכעיס: דבר מה זר, לא-שייך, מיותר, מציק שאם רק אפשר לדלל אותו, לעקור אותו ולהרחיק אותו מעבר לגבולנו-כן ייטב וככל שפחות יישאר ממנו כאן – כן ירווח. יתרה מכך, שרים ואלופי-צבא שמצווים על מעשים שסופם הצפוי הוא טבח מלמדים שאין להם עוד מחסום רגשי אפקטיבי שעשוי לרסן את הגיון-ההרס-בשם-ההגנה-על-האינטרס-הלאומי. הרתיעה הרגשית הטבעית מפני הרציחה, האימה והזעזוע למראה ילדים קרועי-איברים ומשפחות שלמות שנמחקות ברגע מר אחד, החמלה למראה שכונות שהופכות לעיי חורבות ולמראה אנשים חסרי-כל שנסים מהן, תסיסתו המתגברת של רגש-האשמה, האינטואיציה הספונטנית שאומרת לאדם מבפנים שמה שהוא רואה בחוץ הן זוועות גדולות מכדי לטאטא אותן אל מתחת לשטיח-המלים והנימוקים המלומדים שהוא שומע סביבו ושעל כן חובה להפסיק אותן מיד – כל התגובות האנושיות מעוגנות-הרגש האלה שכוחן רב לרסן את הנטייה האנושית הרווחת אל האכזריות והברבריות, נחלשו במידה קריטית אצל מנהיגי- הציבור הישראלים, לפחות בכל הנוגע לערבים, ואולי, מי יודע, לא רק כלפיהם.

מי שאלה תפיסותיהם, מי שכך בנויות נפשותיהם, מועדים לחזור על מעשיהם ומאחר שהם מחזיקים בידיהם מכונת-מלחמה חזקה ויעילה סכנתם רבה: שכפולם של מעשי-טבח מקומיים עלול להצטבר בעתיד לכדי רצח-עם. דוגמאות לדינמיקה הצטברותית קטלנית כזו מוכרות היטב מארצות אחרות וזמנים אחרים, רחוקים וקרובים: החל ממעשי הכובשים הספרדים באינדיאנים של מרכז אמריקה, עבור במעשי המתיישבים האירופיים באינדיאנים של צפון-אמריקה, עבור במעשי החיילים הטורקים בארמנים וכלה במעשי הסרבים במוסלמים של בוסניה. האפשרות שלכך יתדרדרו הדברים גם בארצנו נתמכת על ידי התקבלות הגיון-הטבח-כפתרון בחלקים רחבים למדי של העם כבר כיום. השיח שרווח בחוגים ניכרים של העם בישראל בזמן המלחמה ברצועה, לפיו בתנאים מסוימים (למשל, אם כתוצאה מפריצות לא צפויות של לוחמים של חמאס או הג'יהאד אסלאמי ממנהרות תת-קרקעיות יהרגו ישראלים רבים או אם ירי הרקטות של חמאס על שדה התעופה בלוד יגרום לשיבוש חמור ומתמשך של הטיסות לישראל וממנה) צריך יהיה ומוצדק יהיה "להחזיר את רצועת-עזה לתקופת-האבן" או "למחוק את עזה מעל פני האדמה" מעיד שאלו שמאמצים היום את הגיון-הטבח-המוגבל צפויים מטבעם לתמוך מחר בהגיון-הטבח-הנרחב ולספק רוח גבית חיונית לממשלה שתצווה עליו ותנהל אותו. אוי לאלו ואבוי לקורבנותיהם.

תושבי רצועת-עזה שאיבדו את חייהם ואת קרוביהם הם כמובן הקורבנות העיקריים של הטבח. הנפגעים האחרים, רבים הרבה יותר, הם הפצועים לסוגיהם, אלו שלמזלם ישתקמו ואלו שלהוותם יהפכו לנכים לכל חייהם. לצידם ניצבים אלו שבתיהם חרבו, רכושם עלה באש ומקורות-הפרנסה שלהם נעלמו: כולם שילמו וישלמו מחיר יקר מאוד. אולם צריך להיות עיוור וטיפש כדי לא להבין שהגיון-הטבח מציב איום קיומי חמור גם עלינו, היהודים אזרחי-ישראל, על ההווה שלנו ועל העתיד שלנו כאן, כי הגיון-הטבח נוטה להוליד ולקבע בתודעת-קורבנותיו את הגיון-היאוש והגיון-הנקמה.

ככלל, חוויות-קהילתיות טראומטיות נחרתות עמוק בזיכרון הלאומי. מי שמכיר את הנרטיב הלאומי הפלסטיני לגווניו השונים מאז מלחמת 1948 ועד היום יודע שהערבים-הפלסטינים מיטיבים לשנן וממעטים לשכוח את מה שנעשה להם אז. זכרון מוראות הנכבה לא רק שלא נמוג בתודעתם בחלוף השנים אלא התגדל והלך: הוא הונצח בספרי-זיכרונות, גובה במחקרים רחבי-יריעה, נפרש בספורים, ברומנים ובקובצי-שירה ובאמצעות כל אלו התקבע כחוויית-יסוד לאומית קשה ומרה שמונחלת מדור לדור ומשפיעה השפעה עמוקה על העמדה כלפי האחר-הישראלי.

בכלל החוויות הקהילתיות הטראומטיות מצטיינים מעשי-הטבח בכך שהם נוטים להיחרת בזיכרון הציבור שנפגע מהם כפרשות נוראיות שאין להן מחילה ואין להן ניחומים, לתפוס בזיכרון הקהילתי מקום קבוע ולהשפיע לאורך-זמן על עיצוב כלל תמונת-העולם של הקהילה שנפגעה מהטבח. קהילות שחוו מעשי-טבח נוטות להופכם לאבני בניין בתמונת-עולם חשדנית, פסימית, דיכוטומית ומוקצנת הכוללת בתוכה תפיסה מהותנית-שלילית של הקהילה שמתוכה יצאו מבצעי הטבח. מה שעשה הטבח בחברון באוגוסט 1929 לזיכרון ההיסטורי הציוני-היהודי-הישראלי ולעמדת הישראלים כלפי ערביי-הארץ הוא דוגמא מצוינת לכך. אם נזכור כי בחברון נרצחו שישים ושבעה יהודים ואילו ברצועת-עזה נקטלו למעלה מאלפיים ערבים ואם נכון הוא שלא רק עצם-התרחשות-הטבח אלא גם היקפו משפיע על מעמדו בזיכרון הקהילתי, אזי ממשלה ישראלית המתפתה להגיון-העוועים של הטבח יוצרת אצל הערבים בני-הארץ בעצם הימים האלו טראומה פעורה חדשה, שצפויה להכתים ולעוות חמורות את דימויו של היהודי-הישראלי בעיני הערבים בני-הארץ ולצמצם את מספר אלו מביניהם שמוכנים יהיו להתקרב בהווה ובעתיד לישראלים, קל וחומר להמר על האפשרות של חיים בשיתוף עימם. לאן נלך ואל מי נישא עיניים במצב מייאש כזה?

מעבר לכך יש לתת את הדעת לכך שכשקהילות נופלות קורבן למעשי-טבח, מותנעים בלב רבים בקרבן זעם ושנאה מוכללים כלפי הקהילה שממנה באו הטובחים ורגשות עמוקים אלו מתפקדים כאדמה פורייה לטווית תוכניות-נקמה ולהתגייסות לפעולות-נקמה-בלא-הבחנה, בחינת עין תחת עין. דוגמא מחכימה לדינמיקה המייאשת הזו מספקות תולדות-חייו של רופא-הילדים הפלסטיני ומנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין הדר' ג'ורג' חבש. במהלך מלחמת 1948, כשהיה צעיר בן עשרים ושתיים אולץ חבש, בן העיר אל-לד (לוד), לגלות מעירו ולהצטרף לשיירות הארוכות של תושבי לוד ורמלה שגורשו מבתיהם לאחר הטבח-ההמוני שביצעו חיילים ישראלים בלמעלה ממאתיים מתושבי אל-לד. חבש, שהפך לפליט בעל-כורחו והגיע ללבנון, התערה בחוגי הסטודנטים הרדיקליים בביירות ושנים ספורות לאחר הגלות-הכפויה כבר היה מנהיג תנועה פוליטית חשובה שהעמידה את הנקמה, איך לא,  כסיסמת-המאבק שלה. תנועה זו, "הלאומיים-הערבים" הצהירה בריש-גלי שהיהודים כעם, ללא הבדל בין ימין לשמאל, הם אויבי הערבים, שהמערכה בין הערבים ליהודים היא עתיקת יומין, שאיבת הערבים ליהודים מתחייבת מדרישות ההגנה על הקיום של ערביי פלסטין ושל האומה הערבית כולה וכי הפתרון לעימות עם היהודים יוגשם עם הגשמת הנקמה בהם, כלומר הכנעת "הפולשים היהודים" בפלסטין והעמדתם בפני ברירה אכזרית: או שיעזבו את הארץ או שיושמדו. בשנות השבעים של המאה הקודמת (עת היה כבר מנהיג החזית העממית) הפך חבש, מבחינתם של תושבי ישראל, לארכי-טרוריסט עיקש: הטבח בנמל התעופה לוד בחודש מאי 1972 בו נרצחו 24 בני-אדם בוצע בידי טרוריסטים שפעלו בשליחות ארגונו. לענייננו, מה שמחכים בסיפור של חבש טמון בכך שבמקרה שלו יש לנו עדות מפיו, מראיון שנתן כאדם בוגר, על הקשר בין הטראומה שחווה ב-1948 למה שעשה לאחר מכן. הנה המילים שלו:

"הישראלים נכנסו ללוד והכריחו אותנו לברוח. זאת תמונה שאינה עוזבת את מוחי ולא אשכח אותה. שלושת אלפים אנשים הולכים, בוכים, צועקים מפחד… נשים הנושאות תינוקות בזרועותיהן וילדים מחזיקים בחולצותיהן, והחיילים הישראלים מפנים את נשקם אל מאחורי גבם. מקצת האנשים נפלו בצדי הדרך, ואחרים לא קמו כלל…זה היה (מחזה) נוראי. מה התועלת לטפל בגוף חולה כאשר דברים כאלה קורים? בני אדם צריכים לשנות את העולם, עליהם לעשות משהו, עליהם להרוג אם יש צורך בכך. להרוג אפילו אם הדבר פירושו שאנו נהפוך לבלתי אנושיים".

עד כאן חבש. האם מופרך יהיה לחשוש שאחרי טבח האלפים ברצועת-עזה והפיכתם של למעלה מ-400 אלף מתושביה לעקורים, אנו, יהודי-ישראל, בין שתמכנו במלחמה ברצועה ובין שתיעבנו אותה והפגנו נגדה עלולים למצוא עצמנו נפגעים בגופנו מתוצאותיה במשך שנים לא מעטות?

סיכומו של דבר: ישומו של הגיון-הטבח בידי ממשלת ישראל מאיים כבר היום להקים בין הערבים בני-הארץ ליהודים אזרחי-ישראל חומה של, ניכור, ייאוש ושנאה. אנו, יהודי-ישראל עומדים בפני הסכנה שרבים יותר ויותר מבין ששת מיליוני הערבים החיים לצידנו בארצנו המשותפת יגיעו למסקנה שאין להם למה לצפות משכניהם היהודים ושמה שנותר להם הוא לקבע את היהודים בנרטיב הלאומי כאויבים אכזריים ונצחיים ולפיכך להתרחק מהם נפשית, לצמצם למינימום את המגע הבין-קהילתי ולדבוק בצומוד (עמידה איתנה), בסבלנות ארוכת-טווח ולפי האפשרות – בפגיון, במקלע או בפצצה. אוי ואבוי לנו אם לכך נגיע.

על כל שנאמר עד כאן, יש להוסיף כי למרבה הצער רק עיוור או טיפש לא יראה שטקטיקת-המלחמה העקבית של לוחמי החמאס והג'יהאד האסלאמי במלחמה האחרונה כמו גם הרטוריקה של מנהיגיהם מלמדות שאצלם ואצל הנהגתם שרירה תפיסת-עולם דומה מאוד לזו של ממשלת-ישראל. מעשיהם ודבריהם מעידים עליהם: מי שיורים אלפי רקטות המכוונות להתפוצץ בישובים יהודיים ורואים במעשיהם אלו פעולות טבעיות ומתבקשות בין של הגנה-עצמית ובין של "התנגדות" (מקאומה) לאומית לגיטימית ל"כובש הציוני" שצפויה לקדם, כך נטען בחוגיהם, את המאבק ההיסטורי נגדו, מלמדים שבדומה למנהיגי אויביהם הישראלים, גם אצלם אין כבוד כלפי האינטרסים הקיומיים היסודיים של תושבי הארץ שאינם מבני-עמם או בני-דתם ואין בנפשם מחסום של ממש שירתיע אותם מלטבוח בהיקף נרחב ביהודים בני-הארץ כדי לשרת את מה שנתפס אצלם כאינטרס הפלסטיני או האסלאמי. מיעוט הנפגעים בקרב האזרחים-הישראלים במלחמה הזו היה רק תוצאת כישלונם הטכני של לוחמי החמאס והג'יהאד האסלאמי ועליונותו הטכנית של מערך-ההגנה הישראלי: לו הצליחו יורי הרקטות בהגשמת משימותיהם יתכן שהיו מחוללים בעורף האזרחי הישראלי טבח שהיקפו לא היה קטן מהטבח המבעית שנעשה בתושבים הפלסטינים בעזה. לטענה הנשמעת בחוגים ערבים לפיה מעשי הצבא הישראלי חייבו/הצדיקו תגובה פלסטינית דומה אין כל שחר: הנהגה מדינית-צבאית עזתית שתפיסת עולמה הייתה שונה הייתה מנהלת מלחמה אחרת גם בתנאים הקשים של ההתקפה הפראית על עזה. כל אדם שעיניו בראשו יודע שהייתה להנהגה זו אפשרות זמינה ופשוטה להבחין בין תושבים יהודים לחיילים יהודים ובין ישובים יהודיים למחנות-צבא ישראלים ולכוון את הרקטות בהתאם להבחנה זו.

מה שעולה מהדברים הוא שעל עתידם של כלל בני-הארץ, ערבים כיהודים, מאיימות היום איום ממשי תפיסות-היסוד הדומות של ההנהגה הישראלית ושל מקבילתה החמאסית-ג'יהאדית. אל מול שתי הרעות-החולות האלה יכולים וצריכים בני-הארץ החפצים-בחיים להציב תפיסת יסוד אלטרנטיבית ברורה ומשותפת שאלו תובנותיה העיקריות: ששת מליון הערבים-הפלסטינים וששת מליון היהודים-הישראלים, הם וצאצאיהם, הם תושבי קבע בארץ ונגזר עליהם לחיות אלו עם אלו בכל עתיד נראה לעין; על כן, כל עוד מתנהל קונפליקט ביניהם אוי להם מלחרוג מחוקי המלחמה המקובלים, לבל יחריבו את עתידם; בארץ קטנה שבה עומדות זו מול זו ויושבות זו בתוך זו שתי קהילות גדולות ושוות-מספר אין שחר לניסיון לייצר חיים בטוחים על יסוד יתרון מוחץ בכוח הצבאי או לבשל הסדר מדיני קבוע בין העמים על יסוד מיסוד הגמוניה של אחת הקהילות על זו שלצידה; חיים סבירים ואולי אף טובים למדי ייתכנו בארץ רק על יסוד ההכרה ששמירה קבועה על מקורות-כוח בידיים היא צורך חיוני ולגיטימי של כל אחת מהקהילות בארץ ולא רק של אחת מהן- בין שאלו מקורות כוח צבאיים ובין שאלו מקורות כלכליים, מקורות המבוססים על קשרים ולגיטימציה בינלאומיים ומקורות אחרים; שמירת-כוח בידיים עשויה עם זאת לספק רק חלק ממה שנחוץ לתושבי-הארץ כדי לחיות טוב ובהיעדר נרטיב על-קהילתי מאחד ובהיעדר דת משותפת לכלל תושבי-הארץ, מה שנותר ליהודים ולערבים שרוצים לחיות טוב הוא למצוא עקרון כללי מתקבל על הדעת לסידור חיינו כאן, כזה שיש לו סיכוי להדהד כעקרון צודק או לפחות מתקבל על הדעת בלבבותיהם של לא מעט ערבים ויהודים; במציאות חיינו, העיקרון היחיד שעשוי להתקבל על דעת מספר משמעותי של ערבים ויהודים הוא עקרון-השוויון, כלומר הצבת כינון שוויון-הזכויות המלא בין הערבים ליהודים, כפרטים וכקהילות, כעקרון המנחה של סידור החיים המשותפים שלנו, בין שיהיו אלו חיים בשתי מדינות סמוכות ובין שנחיה במדינה אחת; רק לכינונו של שוויון מלא, שיכלול מטבע הדברים פיצוי מוצדק על עוולות וגזל (צדק משקם), יש סיכוי לרפא לתחושות עמוקות של כאב, אבל, עלבון, מושפלות וזעם ולהצמיח השלמה וראשית מחילה. בחלוף הזמן, אם יצליח לנו, אולי גם נדע לאחד לבבות.

תגובות
נושאים: מאמרים

29 תגובות

  1. שי הגיב:

    ערביי לוד (ככמו מקומות רבים אחרים) לא גורשו- הם עזבו את העיר מחשש למעשי נקם על נסיון ההתקוממות לאחר הכניעה לכוחות צה״ל, אף אחד לא הכריח אותם לעזוב- עובדה שאלפים מהם נשארו ולא עונה להם כל רע, וההשוואה בין החמאס לישראל מקוממת ושקרית- ישראל יצאה מעזה- החמאס מאלץ אותה פעם אחר פעם לחזור ולהילחם ברצועה, ולאיזו תכלית? מה הרווח של הפלשתינים מהחמס- עוד קברים ועוד הרס וחורבן. הפלשתינאים משתמשים במילים כמו טבח כדי להצדיק את התבוסות החוזרות והנשנות שלהם- מעולם לא שמעתי שהם מכנים רצח של ישראלים כטבח- לא כאשר מחבל מתאבד באוטובוס, לא כאשר הם שוחטים משפחה (משפחת פוגל והרן למשל) הם משקרים לעולם במצח נחושה, ולא פלא שהם ממשיכים בכך- העולם שותק ומאשים את הקורבן.

  2. אורנה לביא הגיב:

    לצערי, אני אוטוטו אתרגל להקליד שאני מתבישת בתעודת הזהות שלי. אבל לא. הזהות שלי היא שפיראית, לא ישראלית – כי זאת דוגמה למה זה להיות ישראלית, וזה לא חלק מהזהות שלי!

  3. המתח התפוגג הגיב:

    לא היינו צריכים לקרוא את כל תאורי הזוועה, שהארץ לא חסרה אותם גם ללא הטבח האחרון, כדי להבין שיש סימטריה בין ההתנגדות לבין הציונות המתנחלת והמנשלת וישראל המחומשת עד השיניים כשהאימפריה מאחוריה. חוק אחד לכולם, שינה מתחת לגשר אסורה. ותודה בשם הפלסטינים (שאני לא מייצג) על העצות, האסטרטגיה והטקטיקה…

    מה שהופך את המאמר היפה והמרגש שכתוב בשפה ובסגנון משובחים לאפס מאופס.הוא הסיפא שלו, "פתרון השוויון". כאילו לא ידענו, ממש המצאת הגלגל..

    ובכן, אנדרה הנכבד הלוא בכך אנחנו מתבוססים כבר מאה שנה. אלא שעכשיו… ממש לעג לרש. .
    הפלסטינים לא ישיגו דבר ללא מאבק. אנחנו לא אומרים אמן לא לצורות המאבק ולא לאידיאולוגיה שמנחה אותם אבל גם לא נותנים עצות. אנחנו לא במקומם.

  4. ק.א. הגיב:

    הברבריזציה אכלה אותנו ממזמן…. וכיום קשה לרדת נמוך יותר.

    http://www.youtube.com/watch?v=GUyJDeGyBtI

  5. דב קולר הגיב:

    ניתוח פסיכו-היסטורי נכון וחשוב ביותר לעתידנו המשותף בארץ.
    דברים בנושא זה, השמיעה גם הפרופ' חאולה אבו באקר,
    בכנס כרמיאל הראשון למאבק בגזענות, ובעד חיים משותפים (15/9/2014).

  6. זמזומית הגיב:

    אנדרה תעשה לי ילד

  7. אנג'לו איידן הגיב:

    על-פי אנדרה דרזנין אני "עיוור או טיפש" מפני שלא התבלבלתי כפי שאנדרה דרזנין עצמו נפל במלכודת הציונית. במציאות האמיתית, ולא זו הדמיונית, אין ולא יכול להיות דמיון, לא בתעמולה (בהסברה או "רטוריקה"), לא ב-"טקטיקת-המלחמה העקבית של לוחמי החמאס והג'יהאד האסלאמי" ולא בתפיסתם, בינם לבין התעמולה, הטקטיקה והתפיסה של המשטר הישראלי. מי שלומד "שאצלם ואצל הנהגתם שרירה תפיסת-עולם דומה מאוד לזו של ממשלת-ישראל" או נופל קורבן של זו האחרונה או שמצטרף אליה.

    חיפוש אחרי דמיון כזה ממלא בצביעות את כל הבכיינות המדוקלמת לפני כן: החמאס הוא הזרוע המדינית של הפלסטינים ולנסות לקטול אותה זה חלק מתפקידי הציונות ואימפריאליזם כי הן החמאס והן הפלסטינים שבחרו בו בהמוניהם, על תפקידיהם האובייקטיביים וההיסטוריים בתקופתנו, מתנגדים נמרצים להם ולתפקידיהם השתלטניים ובריוניים, גם באופן מאולץ המציאות מבחינה היסטוריית.

    כמו כל לתפיסה, גם ל-"תפיסת יסוד אלטרנטיבית ברורה ומשותפת" אין שום יכולת לשנות את המציאות. יכולת כזאת היא מנת חלקה של פוליטיקה מתעצמת ואין ספק שלחמאס פוליטיקה כזו, בעוד מנהיגות נחשלת מעקבת את השמאל בזכייתה בדיוק באמצעות תפיסות, בכיינות והרבה "עקרון כללי מתקבל על הדעת".

    לבריתות הנכונות כמו תמיכה, אפילו רק הכרזתית בינתיים, בחמאס היכולת להעצים פוליטיקה שמאלית.

    • ק.א. הגיב:

      אני מצטרף לדברים שאנג'לו איידן מביא כאן. הסימטריה שמנסים להכניס לנושא (מחמת בלבול או מה שלא יהיה) בין ישראל לבין החמאס היא כמובן מוטעית. היושר האינטלקטואלי מחייב להגיד שזוהי הבחנה (שגויה) מהותית ובסיסית של המציאות. אני כמובן אינני דתי ואינני יכול להיות שותף להשקפת עולם דתית אבל הרי אין כאן דיון דתי! גם אם החמאס מגיע לתיאור נכון של המציאות מתוך השקפה אחרת (מה שאיני בטוח בו אבל נניח) הרי שבהחלט ניתן להגיע לראיית מציאות (כפי שהיא באמת) גם מתוך השקפה כללית אחרת. מבחינה מערכתית החמאס הוא ההתנגדות לדיכוי. הנסיון להיכנס למוחו של החמאס ולקבוע היכן הוא צודק והיכן הוא טועה אכן משאיר טעם לא טוב לביקורת על הציונות (רק למען הסר ספק בשביל 'ציפור בודד' הכוונה לציונות במרכאות שהיא בעצם הציונות).

    • נילי הגיב:

      לצערי לא הבנתי את התגובה של אנג'לו אידן. אפשר עוד פעם בניסוח יותר ברור?22

      • אנג'לו איידן הגיב:

        נזכר מעט בתוצאות שלוחמת הארגונים המהפכניים מסביב לחמאס גרמו על האזור תחת השליטה הציונית, תחת הסדר הנקבע על-ידי המשטר הציוני – הסדר הזה הופר והשליטה הזאת התערערה. למה הניסיון להתעלם מן העובדה שהטיסות ותעופה שובשו כמו רוב התחומים האחרים? והיד הייתה עוד נטויה: למשל, היה חסר מעט בכדי שתחול דחייה בהתחלתה של השנת הלימודים. התעלמות מכך חותרת להסתיר שהפרת הסדר הציוני היא מטרה מכובדת בכוונותיה של ההתנגדות הפלסטינית, וההתעלמות הזאת היא חלק מהמאמצים להתנער עד כמה שניתן מהאחראיות על הפשעים הטרוריסטיים שנדבקו בציונות הידועה מכבר לשמצה.

        החמאס פועל נגד אחת ההתארגנויות המתועבות ביותר שבעולם, שלא במקרה נתמכות מצידה של ארה"ב. החמאס נאלץ לפעול ככה. הוא לא בחר להיות אויב של האמריקאים. כלומר שהוא ממלא תפקיד שהוטל עליו על-ידי המציאות והתנאים הממשיים והתפתחויותיהם. לא משנה מה הן האמונות או ההשקפות של המתנגדים לבריונות המחומשת נשקים משוכללים ביותר, המתנגדים האלה ממלאים תפקיד מתקדם מבחינות חברתיות. העצם זה נאלץ לפעול נגד עוצמת ההתארגנות הציונית-אמריקאית, שהיא נאלצת לתפקד באופן (לא מתקדם אלא) מהפכני, החמאס מתפקד כארגון מהפכני. לכן על כל עוצמה פוליטית מתקדמת לתמוך בו!

  8. צפור בודד הגיב:

    קראתי את המאמר הארוך ( "סכום ביניים"? הרי מדובר כאן בפתשגן המציג בפנינו בס"ה, את דעותיו של הכותב בנושא הישראלי פלסטיני…תמהני?) וככל שהמשכתי לקרוא כן גבר זעמי ולא משום שדבריו של אנדרי שגויים הם, לא ולא. אפשר לומר שאני עומד בדעתי כמעט אחרי כל מילה ומילה בדבריו. מה שהרתיח אותי היו הדברים הבלתי כתובים שאנדרי שכח לשים ב"סכום הביניים" שלו:
    כיצד יתכן שלא נאמרה במאמר ולו חצי מילה, בנושא מחנות המקלט, טפול וסיוע לפגועי עזה, פצועיה ופליטיה?
    וכיצד לא הופיעה ולו מילת ביקורת אחת, על התנהלותו האובדנית של החמאס, השושבין הראשי ברצח הנורא. בהעמידו ילדיו הרכים מול המשאית המדרדרת, הנהוגה בידי ביבי חסר החמלה?
    מכל המאמר, נודפת אם כן, גישה חד צדדית, פרו חמאסית, המתעלמת מאחריותו הצינית לטבח, כמו גם מהצורך ההומני, במחנות פליטים ברגע זה ממש. וכך שוב חוברים להם "חסידי החמס" (החוששים מטרנספר עזתי) ו"חסידי ביבי" (שממש לא אכפת להם שכל העזתים ימותו) בהתעלמותם מהצורך האקוטי במחנות מקלט ברגע זה.
    היחידי שאומר דברים נכונים וגם מוכן לעשותם, הינו עבד א-סיסי. אך אפילו אבו מאזן לא מתיחס אליו.
    פשוט מצעד אוולת.

  9. דן הגיב:

    שי, ביחס ללוד אתה טועה. מציע לך לקרוא בספרו של ארי שביט -my promised land. יש שם פרק שלם על העיר לוד ובו עדויות של המפקד וגם של לוחם בשטח. תושבי לוד קיבלו פקודה לעזוב, כלומר גורשו משם. יש שם גם תאו מפורט מאוד של מה שאתה מכנה התקוממות וגם של ההרג ההמוני הזוועתי בעקבותיו. התיאור מתבסס על עדויות של קצינים וחיילים שהשתתפו בקרב ובמה שארע לאחר כבוש העיר.

  10. עלי הגיב:

    במשך 14 שנים ויותר הופך החמס את חיי תושבי הדרום לגיהנום חיי עשרות אלפי אנשים אשר
    התרה מזלם והם חיים בעוטף עזה חיבים יום יום ושעה שעה לפחד על חייהם וחיי בני משפחתם
    אין מדינה בעולם אשר תסכים שחיי אזרחיה יהיו מאוימים במשך שנים על ידי ארגון גזעני פאשיסטי ונתעב.
    החמס מתנגד לכל הסכם עם ישראל ולכן ביצע פיגועי התאבדות בתקופת האינתפדה וכך
    הרס את מחנה השלום בישראל והעלה את הימין לשלטון.
    החמס הגיע לשלטון בעזה בזכות הצבעה של 88% מתושבי עזה בעד החמס
    תושבי עזה אינם אנשים תמימים בדיוק כמו שתושבי דרזדן אינם תמימים
    כאשר נרצחים בישראל אנשים בפיגוע תושבי עזה יוצאים לרחוב ומחלקים סוכריות
    ההיסטוריה מלמדת שאסור לאפשר לארגון גזעני דוגמאת החמס לגדול ואין דרך אחרת מלבד חיסול החמס וכל הסיפור על חיים ביחד "שבת אחים ביחד" הוא משאלת לב הזויה.
    כאשר בנות הברית תקפו מהאויר את ערי גרמניה אף אחד לא אמר שזה אכזרי ולא מוצדק
    את החיה הנאצית ניתן היה לדכא רק על ידי פגיעה מסיבית בכל מקורות התמיכה של הנאצים
    וגם אנשי שלום כמו אינשטיין הסכימו לפעול למען פצצת אטום רק כדי להשמיד את החיה הנאצית
    זו הדרך היחידה

    • התמימים והצבועים הגיב:

      המסה והמעש הציונים תמיד היו מאופיינים בצדקנות צבועה החל מהרצל בחיבוריו האינפנטילים וכלה בנתניהו ונאומיו באו"ם (עם כל ההבדלים המתבקשים ביניהם). אבל גם מצדקן צבוע נדרשת מידה של תחכום אחרת יחשב כטיפש מושלם.

      מהשנים 48-49-51 שבהם "טוהר" הנגב מילידיו הפלסטינים. הם נזרקו לרצועת עזה כפליטים ועל אדמתם ישובים תושבי הדרום. אז חייהם של מי הפכו לגיהנום ע"י "ארגון (מדינתי) גזעני פאשיסטי ונתעב"? ואיזה עם יסכים להיות כבוש מגורש, נשדד ומשולל מזכויותיו מבלי להתנגד?

      החמאס מתנגד לכל הסכם שבו לא יהיה פתרון צודק לבעיית הפליטים שהם רוב העם הפלסטיני. הוא זכה לתמיכה של רוב הפלסטינים לא רק בעזה והם לא תמימים כשם שתושבי לונדון לא היו תמימים כשהתנגדו לנאצים.

      את החמאס (שכאמור מייצג את העם הפלסטיני) צריכים לחסל, כמובן "עפ"ההיסטריה", אבל להם אסור לרצות לחסל את ישראל שרוצה לחסל אותם ("עפ"י ההיסטוריה"). הגיון ציוני צרוף…

      השוואת הפלסטינים לגרמניה הנאצית היא מגוחכת ונלעגת כמו הנאומים של נתניהו באו"ם. מה שההיסטוריה מלמדת הוא שמשטר אפרטהייד קולוניאלי עבר זמנו, הוא שורד רק כל עוד משרת את האינטרסים של האימפריה

      • צפור בודד הגיב:

        מסכים איתך לחלוטין בקשר לביבי. לגבי הרצל, אני מבקשך לראות אצלו את חציה המלא של כוסו.
        כלומר, את העובדה שהיה אנרכיסט עם חזון אוטופי. משום שחזונו היה זה שעיצב את הציונות (בתחילתה) ולוא דוקא מעשים שעשה. גם העובדה שבשלב מסוים חפץ באוגנדה, מלמדת שיותר משהיה לאומן או דתי, היה הוא סוציאליסט שחפש תשובה ומענה לבעיות הדתיות והלאומניות שנצבו בפני יהדות העולם (אותה ראה כמיעוט מדוכא שיש לעזור לו).
        אך מדוע "עצרת" בהרצל? מה עם הרצקה ובעיקר עם משה הס, שקדמו להרצל ואשר מהם ינק את חזונו?
        הגיע הזמן להפנים: הוריה ומילדיה של הציונות, היו סוציאליסטים. העובדה שנשבתה אח"כ בזרועות הקפיטליזם האיפריאליסטי, אננה צריכה לרפות את ידינו ולנכסה לידיהם הערלות של כידונאי ההתנחבלות. ומשום שאינך חפץ עתה בטרנספר יהודי מאי"ה, חיב אתה להבין שהציונות (נוסח הס וליבוביץ'), היא המענה לשני העמים החיים באי"ה ברגע זה. כלומר, לקבל את העובדה שניתן להיות ערבי פלסטיני וגם ציוני. כן, כן. אך זאת בתנאי אחד: עליך להיות סוציאליסט קודם כל. אחרת אינך אלא משת"פ של הקפ"ח במשימתו ליצר סכסוך הדמים בין שני העמים כאן ולשמרו למען המשך קיומו המנובז.

      • צפור בודד הגיב:

        תוספת:
        גירסתך, כי "החמאס מיצג את העם הפלסטיני", היא עובדה שלא טרחת לנמק ידידי. הרי תתכן גם האפשרות שהחמאס הוא כן ארגון טרור שהשתלט על העם הפלסטיני ומכוונו באמצעות טרור פנימי ל"מלחמת מצווה כוללת", בה גויות הילדים הפלסטינים במלחמה כנגד ביבי וגייסותיו, אמורים להיות חומר הדלק לבערת "מהפכת החליפות והשריעה העולמית"?
        האם גם לך צריך להזכיר את דבריו של מוחמד דף בזמן מלחמת צוק איתן, בדבר "גבורת ההתאבדות החמאסית" הצינית (ע"ע חגורת המגן האנושית התמימה של אותם החפים מפשע, איתה דיפן ממעל, את מבצריו התת קרקעיים)?
        אם החמאס אכן מנהיג הישות הפלסטינית, הרי הוא דומה למי שאומר "שהוא נושא את ראשו בגאוה…על המגש". משום שהוא מכוון את הישות הזו, להתאבדות של ממש ומשחק לידיהם של ביבי ואנשיו כפרי בשל.
        וגם אם העם הפלסטיני סובל ומדוכא, היתכן ודרכו המשיחית ההזויה של החמאס איננה הדרך להלחם בקלגסות הכבוש?
        אני מנסה לרמוז לך (בלי הצלחה כנראה), שרק דרך הסוציאליזם הדמוקרטי משני צידי המתרס, יהיה ניתן לפתור את הבעיה. אך אתה בשלך: "אם החמאס הנו אויב של המתנחבלים, שלוחי האימפריאליזם", אז צריך לתמוך בו א-פריורית.

        • צפור בודד הגיב:

          ורק תוספת:
          אפשר לדמות את ממשלת ישראל ואת ממשלת פלסטין לשני נהגים הדוהרים על כביש צר זה מול זה. ובכן אם נהג אחד (מ"י) מסנוור את הנהג שבא מולו (מ"פ), ראוי לנהג השני לא לסנוור גם כן. וכי למה שיהיו שני עוורים על הכביש. ואם תגידו שזה בלתי אפשרי משום שהסנוור מעוור וצריך כן "לסנוור את הנהג ממול ולרמוז לו, אם תסנוור גם תסונוור", על זה אומר החוק: "שגוי, משום שלסנוור זו עבירה על החוק בכל מקרה. וע"כ שומה על הנהג המסונוור, להאט נסיעתו ואף לעצור בצד אם ניתן ולא לסכן כמה שאפשר את רכבו ואת מי שנמצא בתוכו. ואם אננו עושה כך וכן מסנוור גם הוא: והייתה ונגרמה תאונה, הוא הוא האחראי הראשי! משום שיתכן מאד והנהג הבא ממול, דעתו הוסחה מההגה ולא שם לב שמסנוור הוא וכאשר כבר התעשת ובא לתקן המעוות, מצא עצמו מסונוור כעוור שאינו יכול לעשות דבר…
          אפשר כמובן להתווכח מי המסנוור ומי המסונוור? או מי זה הנוסע בטופולינו מקרטעת ומי הוא זה הנוהג בסמי טריילר דבל קבינה, עמוס פנסים מקדימה ומיכל גאז ענקי נגרר מאחוריו…אך זה כבר ענין אחר.

  11. יוסי הגיב:

    בשבוע הראשון הוצעה להם הפסקת אש והם סרבו , שום סיבה לא מצדיקה זאת, זה היה מונע מותם של רבים

  12. Lad הגיב:

    כמי שמשוטט בין אתרים של שמאל, ימין, פלסטינאי,וחו״ל אני מגיע למסקנה העצובה שאין הבדל גדול בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני. שניהם נגועים באותה מחלה והיא ראייה צרה מאד של הדברים וחוסר הבנה / קבלה מוחלט של הצד השני.

    • צפור בודד הגיב:

      צודק ביותר.
      בכלל, מה המכנה המשותף בין שמאלן קיצוני לימני קיצוני? נכון מאד: הקיצוניות.
      ע"מ להיות קיצוני בדיעותיו נדרש אדם לתכונות מסוימות וגם (ובעיקר) להיסטוריה דומה. שהרי ההוויה קובעת את התודעה. ואכן טראומות עבר שלא הצלחנו להתגבר עליהן (פוסט טראומות) בדרך כלל מיצרות נסיגה אישיותית. כלומר מונעות מהנפגע ליצר בגרות נפשית. ומהי בגרות נפשית אם לא ראית התמונה הכוללת?
      ע"מ לצאת מפוסט טראומות נדרש ה"פציאנט" לשלושה דברים: ליעוץ מרפא, לסביבה שונה ורגועה מזו בה הוא היה נתון ולסמי מרפא.
      לכן המלצתי לכל הקיצונים היא לסוע למשל לג'מאיקה, או לקוסטה ריקה, או לאורוגוואי, או אפילו סתם לקנדה או להודו. למצוא שם חברים טובים, לתפוס איזו זולה ולהביט על העולם אחרי איזו שאכטה או שתיים. זה מתכון בדוק.

    • ק.א. הגיב:

      Lad , כעיקרון איני מסכים עם גישתך. זוהי גישה שמזכירה אמא הנכנסת לחדר ורואה שהילדים רבים וצועקים, במקום לברר מה קורה שם הכי קל זה להחטיף (בשווה) לכולם פליק ובכך לסגור את העניין …

      ובכן, הרדיקליות (או הקיצוניות) של השמאל אינה מעידה על השמאל אלא על הידרדרותו של הקונצנזוס. במצב של היום סתם להגיד את האמת זה הרי נהיה נורא "רדיקלי" …. וההבדלים בין הימין למרכז הם לא רעיוניים עקרוניים אלא רק ברמה של תכסיסנות ותחבולנות.

      • צפור בודד הגיב:

        נו טויף, עכשיו הבנו שאצלך ק.א., לקחת שאכטה פרושו לחטוף פליק מאמא…:-)
        ועכשיו ברצינות. ק.א. נוגע בלי משים באבן הנגף: כלומר לא הגדרנו מהי "קיצוניות".
        לכן אסרהב בשניכם כאן, לנסות ולהגדיר למעני מהי אותה "קיצוניות" והיכן הוא הגבול בינה לבין צידיו של "המיין סטרים"? פור פבור.
        לדעתי העניה, כפי שטרחתי להציגה בתגובה הקודמת במרומז, הגבול בין קיצוניות לאחד מצידי המיין סטרים, נמצא באותו מקום בו מפסיקים לראות את שתי גדות המיין סטרים והתחילים לנהוג ולהיות מושפע רק על פי גדה אחת. כלומר ראית התמונה הכוללת מתחיבת לפני כל נקיטת עמדה שהיא. ומי שאינו נוהג כך, גם אם חושב הוא לרגע קט שהוא נמצא באמצע, או סתם במקום בטוח, יש סכוי שימצא עצמו באחת, על שרטונה הסלעי של גדה מסוימת, או חמור מכך: הישר לתוך מפל, שאינו מפריד בין שמאל לימין, אלא גורף כולם בתוכו (גם ובעיקר את אלה שבמרכז המיין סטרים). מכאן שהקיצונית הפוליטית, מתחילה אצלי ברגע שאדם מסוים מאבד יכולתו לראות התמונה הפוליטית הכוללת, אך עדין ממשיך להביע עמדות פוליטיות ואף להחזיק בהן. לכן אנני גורס שרע להיות קיצוני פוליטית, רק צריך לדעת מהם הסיכונים.

        • ק.א. הגיב:

          ציפור, בכל תמונה, גם זו הכוללת יש סיכונים… (היכן אין?).
          אגב, מה כוונתך ש "רע" להיות קיצוני פוליטית ? מה כאן "רע" ?
          רע לי?, רע למדינה?, רע למין האנושי?, או שכולם גם יחד?

          כדי לראות את "התמונה כולה" (ולהיות מתון, שזהו האידיאל?) אתה בעצם דורש שאני אשלים עם פשעי מלחמה ברורים? וזאת למה? מכיוון שישנו מחנה גדול של המצדדים בזה..?

          וכי מה אכפת לי מדעותיהם הפרטיות של אנשים אחרים?
          בכלל כל הדיעות הפוליטיות בעולם הן שוות. הן דעות ורעיונות.

          הבעיה מתחילה כש *מוציאים לפועל* דיעה, או רעיון, שרומסים אחרים.
          אז התירוץ הוא שאנו מוכרחים לרמוס אחרים(!) כי בכך נחסוך רמיסה של רבים יותר…(עלק), והנה אוטוטו אנו מתקרבים (בלי להרגיש) למנטליות האימפריאליסטית ותירוציה.
          ומכאן תיכף מגיעים למנטליות של חורבן נחוץ והכרחי … ראה מקרה עירק, לוב, סוריה, ועוד ועוד… והכל בהסתייעות בתמונה הכוללת … (תמונת הכוח) 🙂

          • צפור בודד הגיב:

            התמונה הכוללת, כוללת בתוכה גם ובעיקר את הסכנות והמכשולים העומדים בדרך ובכל כוון המסתעף ממנה. לכן ראית התמונה הכללית מונעת מאיתנו לפול לתוכם. קל וחומר, שאינה דורשת מאיתנו להיות "מתונים" (מהיכן שאבת זאת?) ולבטח אננה דורשת מאיתנו "להשלים עם פשעים" (למרות שבפיזיקה יש ענף העוסק בחקר הטענה: "האם מתקימים דברים בעולם, רק משום שאנו צופים בהם?").
            וסליחה ידידי, אך כל הדעות בעולם (כולל דיעותיך) שונות הן זו מזו ורק חשיבותן זהה! לכן מן הראוי שכן יהיה אכפת לך מהן ושכן תלמד לכבדן ולא תתנשא.
            בקשר ל"רע": התיחסתי לדבריו של LAD שיחס ל"קיצוניות" נגעים, חוליים ועוורון.
            בקשר לסייפא נכון מאד, ישנן דעות המסוכנות לצבור. וצריך לדעת לנטרלן.
            אך במה "ראית התמונה הכוללת",גורמת לכך ש: "אוטוטו אנו מתקרבים (בלי להרגיש) למנטליות האימפריאליסטית ותירוציה.".
            תמהני.

  13. צדוק התקוה הגיב:

    בשמאל היהודים תמיד אשמים מעולם לא קראתי מאמר שבו איש שמאל יאשים את הערבים בצרות שהביאו על עצמם היהודי אשם מיום היולדו עד ליום מותו

    • צפור בודד הגיב:

      צדוק, נו באמת. איך אפשר להגיד שהיהודי אשם בכל, וכל הזמן? רק מי שהינו אנטישמי חושב כך. כלומר אתה אומר שהשמאל בישראל הינם אנטישמיים.
      מה עם האפשרות שחלקים גדולים בעם הזה (הימין הפרו מתנחל) חוטאים הרבה ומיעוט השמאל עומד, מצביע עליהם ומזעק בכל כוחו, על העוולות הנגרמות?
      מה, נביאי ישראל שהיו במיעוט בטל ומבוטל בתוך אוכלוסיתם ויצאו והזדעקו כל הזמן על חטאי יהודה וישראל, לתפיסתך היו גם כן שמאלנים ואי לכך אנטישמיים ר"ל?
      עליך לקבל התוכחה וללמוד ממנה אף לענותה נכונה (והיה ושגויה היא בעיניך).
      ולא להתכחש לה באופן ילדותי ונעלב.
      ושוב עליך להבחין בין שמאל כלכלי לשמאל בטחוני. אני כמעט משוכנע שאתה התכוונת לשמאל הבטחוני. אבל לידיעתך השמאל הבטחוני, אינו צריך להיות סוציאליסטי אפילו.
      ע"פ הסוציאליזם (שזה השמאל באופן כלכלי), היהדות היא מעוט מדוכא, שיש לעזור לו ולהפכו לסוציאליסטי ולא לדתי ו/או לאומני עוד יותר.
      זה הקטצ' שבציונות.

  14. יום התשלום מתקרב הגיב:

    בעולם מקובל שעל פשעים נידונים הפושעים. ישראל עוד נהנית מהגנת ארצות-הברית, ששולחת לה נשק רצחני חינמוני, ומטילה וטו במועצת הביטחון. אלא שגם לאמריקאים מתחיל להימאס מהתנהגותה של ישראל. בינתיים איפא״ק קנה לו שליטה בקונגרס ובסנאט, אך אין חוסן לעולם ועד.

    אם ישראל לא תידון את פושעיה ידון אותם העולם. זה רק עניין של זמן, וזמנה של ישראל אוזל.

    • צדוק התקוה הגיב:

      תגובה ליום התשלום מתקרב בינתיים פושעי המלחמה הכי גדולים אלה הרוצחים של אסאד והרוצחים בניגריה הבוקחארם גבעת אל נוסרה אל קאידה ובראש דעאש וממשלות אירן על חיסול מתנגדים על עמודי התליה סין הטובחת בעם הטיבטי צפון קוראיה שהקימה " מחנות לחינוך מחדש" אז טרם ראיתי את מנהיג צפון קוראיה עומד למשפט כנ"ל את הנהגת המפלגה הקומניסטית הסינית ואסאד שידיו מגועלות בדם פויטן שטבח בצצנים וכמובן אותם מנהגי כנופיות האיסלם הקיצוני אז עזוב …………

הגיבו ליוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים