הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בספטמבר, 2014 7 תגובות

פשעי שנאה נגד מבקשי מקלט אינם זוכים לרוב לתשומת לב תקשורתית או ציבורית, אך הם מתרחשים בקביעות ולרוב מבצעי הפשע אינם נתפסים. הקורבנות חוששים להתלונן או מרגישים שאין טעם לעשות זאת, שוטרים לעיתים מזלזלים בקורבנות והעדר ביטוח רפואי מונע מהקורבנות לעיתים את הפנייה הראשונית לבית החולים ובמקרים אחרים, טיפולים נחוצים כהסרת גבס ותפרים וטיפול שיקומי.

ralaמרפאה של רופאים לזכויות אדם עבור פליטים ומהגרי עבודה (צילום: רופאים לזכויות אדם)

וואלאלדין, ניצול רצח העם בדרפור, היה קורבן של פשע שנאה בשלהי אוגוסט. וואלאלדין שהגיע לישראל במאי 2012, מעביר הרצאות על מנת לקרב את הציבור הישראלי למבקשי המקלט ומשתתף בסיורים של המוקד בהם הוא מספר את סיפורו האישי. בעת רצח העם בדרפור, כפרו של וואלאלדין הוצת על-ידי מיליציות הג'נג'אוויד שפועלות מטעם המשטר ומשפחתו נסה למחנה פליטים. הוא מתאר את בריחתו מסודאן: "בדרפור יש רצח עם שנמשך כבר יותר מעשר שנים. בסודאן עסקתי בפעילות פוליטית נגד הממשלה הדיקטטורית. עזבתי את סודאן כדי לקבל הגנה וחופש". בדומה למבקשי מקלט רבים אחרים, וואלאלדין מתגעגע למולדתו: "כשיהיה בטוח במדינה שלי והשלטון יתחלף – אני אחזור."

במוצאי שבת ה-23 באוגוסט וואלאלדין הותקף על-ידי ישראלי אותו לא הכיר. וואלאלדין מספר: "ישבנו בגינת לוינסקי, ניגנו בגיטרה ושרנו. הלכתי הביתה בערך ב-2 וחצי בלילה. אני גר ברחוב וולפסון והלכתי לבד. כשהייתי קרוב לדירה, ישראלי רץ לעברי וניגש קרוב אליי. הוא שאל אותי איפה בסביבה אפשר לקנות קולה. הסברתי לו איפה זה אבל הוא המשיך לעמוד קרוב אליי בצורה מאיימת. שאלתי אותו 'מה אתה רוצה?', וביקשתי שיעזוב אותי". בתגובה, הישראלי לא עזב: "הוא נגח בפניי חזק. החזרתי לו והוא תקף אותי בחזרה ונפלתי על הרצפה. הוא הלך משם, כנראה כדי לקחת חפץ להכות אותי בו, ואני בינתיים ברחתי לביתי. הוא עזב וצעק הרבה דברים בעברית שאינני מבין, מה שכן הבנתי שאמר זה 'תחזור לאפריקה'". לאחר שחש בכאבים חזקים בידו, למחרת בבוקר, וואלאלדין הגיע לבית חולים, "אמרו לי שיש לי שבר ביד ושמו לי גבס," הוא מספר. "בהתחלה חשבתי שאולי הוא תקף אותי כי ניסה לגנוב לי את הפלאפון, אבל אחרי מה שצעק בסוף הבנתי שזה היה בגלל גזענות".

וואלאלדין סובל מההשלכות של התקיפה: "מה שקרה העציב אותי והקשה עליי, ואני לא מרגיש בטוח להסתובב ברחוב. הגעתי לכאן כדי להגן על חיי ואין לי תחושת ביטחון. עכשיו כשיש לי יד שבורה אני גם לא יכול להגן על עצמי". גם יכולתו לכלכל את עצמו נפגעה אנושות: "עבדתי קודם במקום בנווה שאנן, עכשיו אני לא יכול לעבוד בגלל היד השבורה, ואין לי כסף לאוכל או לשכר דירה."

בשנים 2005 – 2006, עם הגעתם של מבקשי המקלט מדרפור לישראל, דובריה הרשמיים של המדינה התייחסו אליהם כאל "פליטים", "ניצולי רצח עם" והיחס מהאוכלוסייה הישראלית היה בהתאם – ישראלים פתחו את בתיהם למבקשי המקלט וסייעו להם להסתגל לחיים בישראל. עם התגברות זרם הפליטים לישראל והגעתם של פליטי הדיקטטורה באריתריאה, יחס הרשויות וההתבטאויות של דוברים רשמיים ונבחרי ציבור השתנו. בשנים האחרונות הפכו ההתבטאויות להסתה של ממש – מבקשי המקלט מוצגים כ"מסתנני עבודה", אך לצד זאת המדינה אינה מגרשת אותם כפי שהיא עושה למהגרי עבודה ששוהים בישראל בניגוד לחוק. פוליטיקאים ישראלים ואף ראש הממשלה עצמו טוענים כי הפליטים מהווים איום דמוגרפי למרות שהם מהווים כ-0.6% מהאוכלוסייה בישראל. נבחרי ציבור טוענים גם שהפליטים מפיצים מחלות, נוטים לבצע פשעים יותר מהאוכלוסייה הכללית ומהווים איום בטחוני – למרות שאין לאף אחת מטענות אלו גיבוי בנתונים רשמיים של המדינה.

הסתה זו, לצד הפגיעה באיכות החיים של התושבים הוותיקים בשכונות בהם מתגוררים פליטים רבים, הביאה לעלייה משמעותית בפשעי השנאה כלפי אנשים כהי עור שנחשדים בהיותם פליטים (לעיתים הקורבנות הם בכלל יהודים אתיופים). בין היתר, בקבוק תבערה נזרק על גן ילדים בדרום תל אביב, דירה של פליטים הוצתה בירושלים, פליטים גורשו באלימות מכפר מנדא והמון מוסת ביצע פוגרום במבקשי מקלט ובתי עסק שלהם בשכונת התקווה מיד לאחר עצרת גזענית בה חברת הכנסת מירי רגב הצהירה כי "הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו".

בניגוד למרבית הפליטים שהיו קורבנות לפשעי שנאה בישראל, וואלאלדין החליט ללכת להגיש תלונה במשטרה. "כמה ימים אחר כך כשהרגשתי יותר טוב הלכתי למשטרה להגיש תלונה. הראיתי להם את מקום את התקיפה ואמרו שינסו לאתר את זה במצלמות אבטחה. מאז לא שמעתי מהם משהו חדש". וואלאלדין מודע לכך שהוא לא לבד: "אני מכיר הרבה סיפורים של מבקשי מקלט שישראלים תקפו אותם על רקע גזענות. זה קורה בכל מקום בארץ, באשדוד, בנתניה. אני יודע שזה רק בגלל הצבע שלנו. זה פעם ראשונה שמישהו תקף אותי. פעם מישהו גם ירק לי בפנים, הוא היה אדם מבוגר מאוד, אבל הרבה פעמים קרה שצעקו עליי 'שחור', 'תחזור לאפריקה', 'תחזור לסודן'. זה כבר הפך למשהו נורמאלי."

  • נעם וייס ואליזבט צורקוב הן פעילות במוקד לפליטים ולמהגרים
תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. מישהי הגיב:

    כל פליטת פה לא סימפטית הופכת ל"פשע שנאה"?
    מוצאת סובלנות רבה מצד אזרחי ישראל כלפי הזרים בתוכה.

    שום הערה לרוכבי אפניים המתפרצים במעברי חציה, נסיעה מהירה אל תוך הולכי הרגל ברחובות
    דרום תל אביב, התנהגות מאיימת בקו השירות 16, התפרעות של ילדים בקוי התחבורה הציבורית
    לאיזורי שכונות העוני דרום מזרח תל אביב….

    התנהגויות קשות אלה עוברות בסבלנות וסובלנות.
    הרושם הוא שמחפשים ממש בכח הזדמנות להכפיש יהודים בידי יהודים.
    התנהגות ה"אדם הפשוט" הוא בדיוק הפוכה- לחיוב..
    ,

  2. צדוק התקוה הגיב:

    אם כל הכאב ואני רצני בתגובתי אין להם עתיד כאן המדינה לא רוצה אותם וגם לא יכולה לקלוט אותם מדובר באלפים ברגע שהיא תקלוט אותם הסכר יפרץ ואחריו יבוא המבול אומרים אבל יש גדר נכון גדר אפשר להרוס גדר אפשר לעבור עם סולם והיה מקרים שהגיעו סודנים וישבו מול הגדר לבסוף ישראל הכניסה אותם הפגיעה בהם אסורה אסור לפגוע באדם לא משנה אם הוא סודני או שבדי זה פשע מה יקרה אם ישראל תקלוט אותם והם יתישבו כאן יקימו את הבית כאן יתחתנו ויקימו משפחה והשלטון שם יתחליף בשלטון דמוקרטי אבל הם לא ירצו לחזור לשם מה אז ? נגרש אותם אבל אז הם שוב יגידו שמגרשים אותם הם כבר כאן הילדים נולדו כאן קיבלו כאן הכל הם לא טיפשים מי ירצה לחזור לגור במדינה פרמיטיבת ללא רפואה מתקדמת ללא מוסדות השכלה הם ירצו להישאר כאן וזו הבעיה הדמוגרפית הם לא מגדלים ילד וכלב להם משפחות גדלות תוך מספר שניים יגיעו לחצי מילון נפש רובם מוסלמים בקיצור יש כאן בעיה הכי קל להאשים את המדינה מדוע לאחר שיצאו מסודן לא נשארו במצרים ברגע שהגיעו לכאן הם מהגרי עבודה מקווה שתפרסמו את תגובתי

  3. שירה הגיב:

    מה שמוכיח שההסתה מגיעה מהממשלה, שלא יכולה לסגת מהאמנה מחד אך לא מסוגלת (או ביתר דיוק, לא מעוניינת) למצוא פיתרון הומני מאידך.

    • צפור בודד הגיב:

      מסכים עם שירה ואף מרחיק לכת ואומר כי ההסתה משחקת לידי ממשלת הכיבוש, משום שהיא מגבירה את הקיצוניות הלאומנית, את שינאת האחר ואת ההתכנסות של הצבור לתוך הגטו היהודי, שסגור לכל הכיוונים. הכי קל זה לזרוק את הפליטים האומללים, על השכונות קשות היום אשר בפרברי ת"א וצקצק בלשון צינית למראה התבערה הדולקת בלוא הכי, מתלקחת ביתר שאת.
      זה כאילו שבאים לכבות אש עם דלי מלא בנפט.
      ובמאמר מוסגר:
      גם לבכות מזעם ממש, על אובדן הפוטנציאל של כוח האדם והתרומה למשק הישראלי שה"מסתננים" האלו היו יכולים לתרום ועדיין יכולים, בכל תחומי החיים. הם יכולים הרי לשהות בישראל על תקן של פליטים ואינם צריכים כלל להתאזרח ו"לאים" על ה"רוב הדמוגרפי" היהודי בה.
      רובם צעירים, מלאי מוטיבציה, המסוגלים לעזור רבות לכלכלתנו הצולעת…עיזבו את החמלה והנורמות האנושיות הנאורות, אפילו בלעדיהן, רק בשל התועלת הכלכלית, ראוי לה לחברתנו לטפח פליטים אלה ולעודדם לשוב לארצות החיים, במקום להתנכר אליהם, כאל אחרוני הפושעים.

  4. ע.ג. הגיב:

    כל מדינה שיש אליה הגירה לא חוקית נוקטת צעדים חריפים כדי למנוע אותה. כך איטליה, אוסטרליה ניו זילנד ועוד שנוקטות צעדים דומים או יותר חריפים כדי לסלק מהגרים בלתי חוקים. אבל כמובן שישראל גזענית ואין ספק שאכיבוש אשם.

    • צדוק התקוה הגיב:

      כרגיל המדינה אשמה באוסטרליה " הגזענית" מגרשים את הספינות שלא יתקרבו ליבשת בספרד יש מחנות עם גדרי תיל כל אותם מדינות " הלא גזעניות" מקימים מחנות סגורים לאותם מהגרי עבודה רק ישראל היא גזענית מטבע לשון שהשמאל מנסה להדביק למדינת ישראל בכל בעיה אה שכחתי זה גם בגלל הכיבוש

    • צפור בודד הגיב:

      לע.ג. ולצדוק תקווה.
      נכון מאד בכל אשם הכיבוש (והייתי מוסיף הממאיר), משום שהוא עומד בנגוד חריף לציונות המקורית הסוציאליסטית זו שדברה על איטרנציונל פועלי עברי ערבי כאן בציון, לתפארת חזונה.
      ומי שמרים יד או מצדד באלימות, תמיד ייבב ש"הצד השני אשם" וש"הוא נגרר בעל כורחו לכך" ובכלל זהו אקט של "הגנה עצמית". אך האמת היא שהיות והמפתח הסוציאליסטי מראשיתה של הציונות היה נתון בידים יהודית, התרחש החטא הקדמון אי שם בתחילת המאה הקודמת, שבו הערבים תושבי הארץ מודרו מן הרעיון הציוני. והישוב העברי והערבי הפכו זאבים זה לזה, הנאבקים על כל פינה ושעל באדמתם, במקום לחיות בצוותא ובהרמוניה אינטרנציונליסטית (ללא נצלנות חזירית ממונית, על מוראות הדת והלאום שלה).
      על חטאים נתן לכפר גם אם התרחשו עשרים דורות לפני.
      וחטא הדרת הערבים הפלסטינים, מהחזון הציוני, אננו שונה מכל חטא אחר.
      הדרך היא פשוטה: להתחיל בבנית קיבוצים יהודים ערבים משותפים.
      ומי שיגיד לכם ש: "הקבוצים פשטו את הרגל והופרטו ושאין יותר דבר כזה כמו קיבוץ", אמרו לו שלפעמים נחלש הגוף, אך אם הנפש חזקה, בסופו של דבר גם הגוף יחזור לאיתנו, בגינה.

הגיבו לע.ג.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים