הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באוקטובר, 2014 14 תגובות

היכן יימצא קצין המשטרה או האלוף בצה״ל שיתנזר מטוויית קשרים עם אלה שמנהלים כאן את העניינים? אחד שיראה את ייעודו בשליחות הציבורית שהוטלה עליו ולא בקרייריזם בוטה, כסף עתידי או שיפור מלאכותי של הדימוי התקשורתי? אחד שיזהה את מיקומו החברתי במעמד הביניים ולא ישאף להשתייך לשכבה דקיקה ואינטרסנטית? כנראה שאחד כזה לא ימצא בקרוב בצמרת. זהו קודקס ערכי שמוביל לשום מקום. קציני המשטרה כמו כמה מעמיתיהם לצה״ל הם יצירי רוח הזמן: הם מזהים בחוש חד את אלה שיכולים לספק להם רוח גבית: בקידום, בכיפת ברזל תקשורתית או בג׳וב נכסף ומבטיח לאחר הפרישה.

"פרשת ברונו שטיין – סמל לחורבן השיטתי של מערכת אכיפת החוק",
גידי וייץ, "הארץ" 10.9.2014

האכזבה המובאת בציטוט הנ"ל מתייחסת למיתוס של אליטה משרתת, מיתוס שיש לו תפקיד חשוב בלכידות ובבריאות של כל חברה אנושית. (השימוש במילה מיתוס מרמז לכך שאני מתחמק מדיון בממשות של התופעה שהמיתוס מתייחס אליה, אבל מבחינה סוציולוגית ניתן לקבוע שעצם האמונה במיתוס וההתייחסות אליו מייצרת תופעה ממשית.)

המושג "אליטה" מתייחס לשכבה חברתית אשר מאיישת תפקידי מפתח תכנוניים ו/או ניהוליים ו/או ביצועיים במוסדות החברתיים. מדובר בפקידות הגבוהה והבינונית במשרדי ממשלה ומוסדות ציבוריים שונים, בשופטים, חברי סגל במוסדות השכלה גבוהה, וכו'. (במפורש, לא מדובר כאן בבעלי הון ו/או יזמים עסקיים, למרות שאידאולוגיות מסוימות מכתירות גם אותם בתואר "אליטה" ואפילו מייחסות להם תרומה חברתית.)

diurfinger

המחאה החברתית, 2011.

במצב חברתי בריא, האליטה קשורה באופן הדוק למערכת הציבורית, ומזדהה עם מטרותיה ועם כלל העובדים בה, אשר כוללים את הפקידות הזוטרה בכל המוסדות הציבוריים, ואת כל סגל ההוראה והמנהלה במוסדות ההשכלה והחינוך. הקשר ההדוק הזה הוא חלק מהשקפת העולם של האליטה אשר רואה את המערכת הציבורית כמשרתת את כלל האוכלוסייה. המיתוס החברתי מתבטא באמונה שזאת אכן השקפת העולם של אותה אליטה.

במצב חברתי לא בריא האמונה הזאת מתערערת ו/או לא משקפת את המציאות. המצב החמור יותר הוא של מציאות שבה השקפת העולם של האליטה אינה מרוכזת בשירות כלל האוכלוסייה, זאת אומרת שהשירות החברתי אינו מרכז האתוס של האליטה. (האמונות של כלל האוכלוסייה ביחס לאתוס של האליטה הינן חשובות כשלעצמן, אבל נראה שהן משקפות בדרך כלל את המציאות.)

הציטוט בו פתחתי מייצג את התחושה שהאליטה של החברה הישראלית איבדה את האתוס של שירות החברה. ברצוני להדגיש שהאתוס של שירות החברה אינו מבטיח צדק חברתי או כל מטרה חברתית ראויה אחרת, שהרי המטרות החברתיות נקבעות בזירה הפוליטית. אבל היעדר אתוס של שירות החברה מחבל ברלוונטיות של הזירה הפוליטית, משום שהיעדר זה פוגע בתרגום של ההכרעות הפוליטיות לפעולות ממשיות. דברים אלו מתבררים כאשר שואלים מה מחליף את האתוס של שירות.

כפי שהציטוט הפותח מציין, האתוס המחליף את שירות החברה הוא האתוס של הצלחה פרטית, בתחרות בלתי מרוסנת, אשר מוכרעת על ידי קשרים עם בעלי הון. התחליף הזה אינו מקרי. השירות של האליטה מתוגמל באופן ישיר על ידי שכר נאה ותנאי עבודה טובים אשר מובטחים על ידי המעסיק הציבורי. לכך נוסף תגמול עקיף שמקורו בהכרת הטובה של החברה ככלל.

כאשר נפגעים שני מקורות התגמול הנ"ל, למשל ע"י המתקפה הניאו-ליבראלית על השירות הציבורי, עולה החשיבות של תגמול מסוג אחר: תגמול על ידי "בעלי עניין" שמקורו בהכרת טובה על שירות האינטרסים הצרים שלהם. כאשר סדר האירועים מתחלף (זאת אומרת, כאשר "הכרת הטובה" קודמת בזמן, ולו בצורה של התחייבות, לשירות האינטרסים) קוראים לזה שוחד. אבל שורש הרע אינו בהקצנה זו אלא בנורמה של שירות אינטרסים פרטיים ובחולשת האתוס של שירות הכלל.

כמובן, שבניגוד לצורה בה הצגתי את הדברים בהתחלה, אובדן האתוס של שירות הכלל אינו בלתי תלוי בפוליטיקה, אלא הוא תוצר של פוליטיקה מסוימת: פוליטיקה אשר מציגה את השירות הציבורי כאויב הציבור, ופועלת להחלישו ולהכפיפו לאינטרסים של ההון ו/או להגיון העסקי. גם פוליטיקה שדגל שחור של אי-מוסריות מתנוסס מעל מטרותיה (כגון דיכוי לאומי והזנחה חברתית) מחלישה את האתוס של שירות הכלל,  משום שהיא אינה מאפשרת לאדם הגון להזדהות עם מטרותיה. מצד שני, היחלשות האתוס של שירות הכלל בהשקפת העולם של האליטות מובילה אותן לתמוך באידאולוגיות של הזנחה חברתית, שבירת סולידריות חברתית, ואף דיכוי.

מכאן מתברר הקשר שבין הרושם שהאליטה הישראלית מאבדת את האתוס של שירות הכלל לבין התגברות האופי הריאקציונרי של האידאולוגיה הדומיננטית באותה תקופה ומקום. במילים אחרות, השחיתות אינה שורש הבעיה, אבל היא מהוות אינדיקטור לקיום בעיה חמורה.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. דני הגיב:

    כתבה מעולה, כתובה בצורה רהוטה ומהנה מאד לקריאה. בזמן הקריאה צצה לי התהייה האם התופעה שמתוארת היא לא חלק מטבע האדם? טבועה עמוק באמיגדלה הקולקטיבית? ניקח למשל את המהפכה הצרפתית שכולם רוצים לחשוב שהייתה מהפכה עממית. גם היא הייתה מהפכה של בורגנות עשירה שהחליטה שהיא לוקחת את השלטון, וקישטה את המהפכה בכמה סאן-קילוטים משועממים. שנה לאחר המהפכה הדרדר המצב לטרור נוראי, וסוף עגום עת תפיסת השלטון ע"י העריץ נפוליאון. כנ"ל בברית המועצות, ארה"ב שהתחילה כארץ מהגרים פתוחה והפכה למדינה שבה ההשקעה לבתי כלא עולה על ההשקעה חינוך. האם יש דוגמא למדינה שבה אין אליטות מושחתות? הרי כבר היוונים הקדמונים הזהירו אותנו מפני התופעה, וכתבו על המדינה האידאלית, על המלך הפילוסוף – כלומר גם הם הבחינו שיש פה איזה רצוי שרחוק מאד מהמצוי … אולי התשובה היא בפשפוש עמוק בנבכי נפש האדם?

    • צפור בודד הגיב:

      אפשר להתפלסף עד מחר. אך האמת בסיסית. אם אין דמוקרטיה אין כלום. ושהיונים במטותא לא יחלמו לי על "מלך" באוטופיה (טפו טפו טפו, מי שמע רעה כזו? מלך באוטופיה? זה הכי אוקסימורון שיש, גרוע אף מ"יו"ר מפלגת האנרכיסטים", או "שורש- עשב- קפיטליסטי", ר"ל.).
      והדמוקרטיה המוכרת לכולנו, אינה שווה את הניר, עליו כתובה "חוקתה" (שאננה חוקה, משום שנכתבה תחת קודקס שלא רק שאננו דמוקרטי, אלא הינו אף אנטי דמוקרטי בעליל ורק מ-צ-י-ג עצמו בערמומיות כ"דמוקרטי"). רוצים דוגמא, בבקשה:
      הנה, הקודקס של הדמוקרטיה בבסיסו מורכב מכמה אקסיומות.
      למשל "הפרדת רשויות מוחלטת"…נו? מישהו ראה התארגנות חברתית דמוקרטית, הנוהגת בהפרדת רשויות מוחלטת, היכן שהוא על פני כל עולמנו, לא רק בישראל?
      ויש עוד, לא ארחיב עתה.
      דמוקרטיה אמיתית, הינה כלי מאד פשוט. אבל צריך להכירו ואז להתעקש ורק להשתמש בו, לצורך ההתארגנות החברתית שלנו. אין לנו דרך אחרת. בלעדי הדמוקרטיה גם הסוציאליזם לא יכון. עובדה.

    • ק.א. הגיב:

      כמובן. כנראה שהכוח תמיד (סטטיסטית) ישחית. אבל למושחתות ישנו ספקטרום לא? … מצד אחד ישנם מושחתים שלוקחים מעטפה חומה עם 500 דולר בפנים ומהצד השני ישנה מערכת מושחתת שאחראית ליציאה למלחמות-שקר, כבר לפחות 60 שנה ברציפות, אשר ידוע מראש שיהיו בהן אלפים רבים של הרוגים ועם הזמן גם הידרדרות לאיום פוטנציאלי (יש שיגידו מכוון) על כל האנושות. וכי אתה רוצה לטעון שמדובר באותו הדבר? לפי דעתי די ברור שיש הבדל גדול בין השניים. אם הבעיה שלנו היתה מסתכמת רק בשחיתות מהסוג הראשון אז המערב היה נמצא במצב אחר לחלוטין ממה שקיים כיום, עם כל התרבות שנוצרת בלית ברירה מהדבר הזה.

      • דני הגיב:

        שלטון הטרור בצרפת שקול למעטפה של 500$? ההשפעות של מדיניות אר"הב על העולם גם הן לא ממש מעטפה של 500$ … אני מדבר בדיוק על הקצה הכי נוראי בספקטרום – שכל הזמן חוזר ומתגלגל במדינה כזאת או אחרת. אם זה במדינה הכי תרבותית באותה תקופה שבצעה את הפשע הכי נתעב, אם זו ברית המועצות, אם זה היפנים, או הסינים, או מי שלא תיקח – בכל מקום כח, שררה, שחיתות, אגו, גורמים לסבל איום למיליוני אנשים.

  2. צפור בודד הגיב:

    דבריך נכונים. אלא שמדוע לעמוד מתחת לצנור ע"מ להתהות על קנקני שופכיו? מה טוב יש בזה? עלה מעלה, הבט סביבך, ראה והשכל.
    הדמוקרטיה והסוציאליזם חד הם, כלים שלובים. האחד לא יכון בלעדי השניה וגם היא לא תכון בלעדו.
    ותחום ההחפיפה בין שניהם: "שורשי העשב", שעדין אינם קימים, לא ברובד הדמוקרטי וגם לא בזה הסוציאליסטי. לפחות לא הלכה למעשה. אפילו לא באוואנגארד כלשהו בעולמנו זה.
    אז נכון, תגיד לי שאני הזוי ושאני היחידי שגורס ש"דמוקרטיה" או סוציאליזם" חיבים להיות כך וכך. ושזה לא מציאותי ושלעולם לא יתפוס. ובכן, גם כך טוב לי, להיות הזוי ולחיות בעולמי הסגור והמנותק, מאשר להיות שותף לגבבת הבבל"ת, גם אם היא חובקת עולם וגלובאליותו.

  3. מישהי הגיב:

    האם לא מתואר המצב ששרר במשטר הסובייטי הטוטליטרי?

    פקוח העין מקשר את האופי המשתנה של מצב ונורמות לכניסה המונית של יוצאי המשטר הנ"ל
    על ערכיו והנורמות לכאן.
    השסע בין המערכת לאזרחים (ה"עם") הניכור והתפיסה של הערמה והכשלה של מערכות הסדר
    והשלטון עשיית הון אישי על חשבון הכלל.ללא התחשבות בצרכי הכלל וניכור מחלט לערכי מוחייבות
    לכלל.

  4. צפור בודד הגיב:

    עודד מדבר על איליטות ועל כך שהקשר בין קבוצת אישים זו לבין העם שלה, יכול להיות גם קשר "בריא". וזה דבר חמור: מפני שבסוציאליזם, אין איליטות, בכלל. בסוציאליזם הכל חשוב באותה מידה. כולם חשובים באותה מידה, אין איליטות (גם לא יעני "תפקודיות", כאלה שמציבות מישהו "מעל" מישהו אחר). אך עודד כמו רובנו כאן, הסוציאליסטים הנאמנים, מתעסק עם מוראות הקפיטליזם שמסביבו. ומנתח סביבתו בכלים קפיטליסטים אבוי, שאפשר להגדירם כ: "אכן ראוי לנו לשאוף ולדמות לקיסרות אוסטרו- הונגריה". אבל זה לא יעזור, גם האיליטות האלה, מקורן במשהו מושחת מאד, כמו "המלוכה" (או הממשלה) שמעליהן. ובכלל, מלוכה טובה, זה אוקסימורון, משום שאין מלוכה שיכולה להיות טובה. כן, היא יכולה להיות גרועה או נעלה על חברתה, אך עדין היא בחזקת רע. משום שבמציאות האמיתית (ומי שלא מאמין שילך לבדוק), הכל חשוב באותה המידה, כלומר כולנו חשובים בדיוק באותה מידה. לכן מציאות בה יש מלך ה"חשוב מכולם", אננה מציאות כלל. סיוט, זו מילה הרבה יותר מתאימה. עכשיו לך תחפש את הסיוט שהכי מתאים לך. זה מה שאומר לי עודד.
    לא רוצה.

    • בפעם הראשונה והאחרונה הגיב:

      סוציאליזם הוא לא מה שבראש של מישהו. הוא רק מה שמתממש במציאות ובתנאים שבו הוא מתרחש. בינתיים זה קרה בברה"מ, בגרורותיה בקובה וכאלה שקרסו לתוך עצמם כיון שלא עמדו בלחצים מבפנים ומבחוץ שהכריעו אותם.

      בשביל "שנכנע" ל"סוציאליזם" של הציפור הוא צריך להיות מלך אבל מלך כזה הוא אפילו לא סיוט, הוא סתם טיפשות

      • בנוסף הגיב:

        כל האמור "בפעם הראשונה והאחרונה" צריך להאמר גם על הציונות. פשוט צריך להחליף את המילה "סוציאליזם" ב"ציונות", להשמיט את הקטע שנוגע לסוציאליזם לברה"מ ובמקומו הקטע הבא:

        אי אפשר להבין את הציונות ללא ראיית המכלול שבו פעלה, ההתנגדות הערבית מצד אחד ו ההסתמכות המוחלטת על מעצמה איפריאליסטית. הציונות קמה שלובת זרוע במעצמה ותיפול כאשר היד הזאת תשמט.

      • צפור בודד הגיב:

        איך "תכנע", או לחלופין "תכניע" משהו שמעולם לא למדת?
        הרי עוד לא דברנו על הסוציאליזם וכבר אתה חורץ משפט ועוד "בפעם הראשונה והאחרונה" כאילו אתה קולה של איזו השגחה עליונה וקפדנית מחמרת. מה זה?
        מעולם לא דברת איתי על דמוקרטיה ומעולם לא דברת איתי על תפקידו של האנרכיזם במקביל לסוציאל דמוקרטיה ולקומוניזם.
        ק"ו מעולם לא דברנו על ההבדלים בין מרכסיזם לקומוניזם. או למה התפלגו הם אי שם כבר אחרי האינטרנציונל הראשון.
        יתכן וקראת משהו מדברי, ומיד קפצת למסקנות. אך זכותך לכנותינו גם "מלך הטיפשים" ולא תמצא רחוק מדעתי על עצמי, למרות שלא דנו בדבר עדיין.
        יש עוד כל הרבה דברים שמפרדים ביננו שכך אברך מראש על המפגש ("פעם ראשונה וגם אחרונה") ועל יחודיותו, שגם אם תמצא מקללי, אברכך.

        • צפור בודד הגיב:

          היות ולא ראיתי תוספתך (שהרי אתה כינת תגובתך "פעם ראשונה ואחרונה", משל ילדים מפגרים אנחנו), קבל גם ממני תוספת:
          א. הציונות לא תשבר, גם מגלותו של העם הזה. בעצם הציונות טמועה הכמיהה לציון.
          מי שתעלם כאן היא אולי, מדינת ישראל ואלו שני דברים שונים לחלוטין (למרות שמדינת ישראל מכריזה על עצמה כציונית, אז מה?).
          ב. מה זאת אומרת: "הסוציאליזם (ועכשיו גם הציונות), הוא לא מה שבראש של מישהו."?
          הסוציאליזם הוא בהחלט משהו המצוי בראשו של מישהו.
          כנראה שאצלך ברגיל, הסוציאליזם והציונות, נמצאים רק במעי הגס.
          (דמותם של דברים אינם נקבעת רק ע"פ הצל שהם מטילים. ונסיונך לאכוף עלינו קבלת "עובדות בשטח" ו"מעשים" כקובעים היחידים של "זהותו של מושג מסוים", איך נאמר זאת מבלי לפגוע? מעלה ריח לא נעים).

          • על טעם ואל ריח הגיב:

            הציפור דנן מביא (במקום אחר) משפט ממרקס "ההוויה קובעת התודעה" והופך אותו לקלישאה שאכן אינו מבין כלל משמעותו, לפיו כאן יוצא שהתודעה קובעת את ההוויה…

            הציונות והסוציאליזם נמצאים היכן שהם נמצאים ואם הנ"ל יכול לבדוק ולהווכח שהם נמצאים במעי הגס אז שם הם נמצאים…
            רעיון כלשהו יכול לתפוס בני אדם אם יש לו ביטוי לצרכים אמיתים שלהם הנובעים ממצוקותיהם וכו',אחרת אינו אלא הזייה. עדיין הרעיון כשלעצמו הוא מופשט וחד צדדי משום שאין גאון שיכול לראות את כל המכלול העתידי אל כל סתירותיו ואת הקונפליקטים שבהם הרעיון אמור להתממש.

            על כן אפשר לשפוט את הציונות והסוציליזם לא עפ"י מה שה"ציפור" חושב עליהם וגם לא עפ"י מה שהרצל הגה אלא על פי התממשותם במציאות..

            יתר הבבל"ת חפל"ז

          • צפור בודד הגיב:

            אחזור על דברי: הסוציאליזם אכן נמצא בראשם של אנשים.
            ומה הקשר בין זה לבין השפעת ההוויה על התודעה?
            ובכלל, אתה בעצמך מראה, שהתודעה (הנמצאת בראשם של האנשים) תלויה בהוויה (בסביבתם). כלומר שהסוציאליזם ועוד איך נמצא בראשם (תודעתם) המושפע מהוויתם.
            ובקשר לשאר דבריך (בניכוי הבוז המתנשא):
            אכן, יש לשפוט דברים "על פי התממשותם במציאות".
            אני בא לאמר כאן שהדברים האלה (שהתממשו שלא כראוי) היו שגויים בבסיסם וצריך לתקנם מהבסיס. וכי איזה פסול ניתן למצוא בזאת?
            אנא הרגיע תשובתך ע"מ שנוכל לנהל דיון מושכל.
            גילויי שינאתך וזעמך כלפי, רק פוגעים ברמת טיעונך, וחבל.

          • בנוסף הגיב:

            הלו,
            לא בקשתי לקבל ציון ממך לרמת טיעוני!

            מי שמך?
            ומי אתה בכלל?

הגיבו לבפעם הראשונה והאחרונה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים