הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 באוקטובר, 2014 13 תגובות

יש דעה, בעיקר בקרב חוגי שמאל רבים, שנושא של שינוי אקלים הוא בעיה חשובה אבל צדדית, בדומה לנושאים "ירוקים" כגון זיהום אוויר וזיהום נחלים. הפרשנית הפוליטית, נעמי קליין (מחברת הספר "דוקטרינת ההלם") כותבת, לעומתם, שעצם הוויכוח על שינוי האקלים הוא לא פחות מ"איום חמור לקפיטליזם". חברות הנפט הגדולות, שהן הגורם הדומיננטי בהכתבת מדיניות החוץ האמריקאית, מחזיקות כנראה בדעה דומה. חשוב להן שתהיה דעת קהל המכחישה את עצם הקיום של התחממות כדור הארץ, ואם בכל זאת יש קצת התחממות אזי היא בוודאי נובעת מסיבות טבעיות, ולא ממעשי בני אדם. בלי דעת קהל כזאת, החברות לא יוכלו להצדיק למשל את המלחמות שארה"ב מנהלת על מנת להשתלט על מקורות הנפט והגז בעולם, את המשך בניית תחנות כוח על בסיס פחם, שהוא דלק מאובנים "מלוכלך" מאד, או הפקת נפט ממאגרי הביטומן בחולות הזפת בקנדה (תהליך מלוכלך אפילו משריפת פחם), והזרמתו אלפי קילומטר (תכנית Keystone) לתחנות זיקוק בארה"ב.

השפעות חמורות של התחממות הולכת ומתרחבת (מתוך אתר דוח הIPCC) שינוי אקלים איכות הסביבהclimatechangeהשפעות חמורות של התחממות הולכת ומתרחבת (מתוך אתר דוח הIPCC)

בין ינואר 2009 ועד יוני 2010, הוציאה תעשיית האנרגיה  בארה"ב חצי מיליארד דולר(!) במאבקה נגד חקיקה למניעת שינוי האקלים (New Scientist, 29.10.2011), והוציאה עוד 73 מיליון דולר על פרסומות נגד פיתוח אנרגיה נקייה (יש מי שלוקח מאד ברצינות המסע נגד השימוש בדלק מאובנים!). הבולט בין הארגונים מפיצי ה"ההכחשה האקלימית" הוא מכון הארטלנד (Heartland Institute) שקיבל כשבעה מיליון דולר מאקסון-מוביל בתקופה 1998-2005, וכחמישה מיליון דולר מ"תורם אנונימי" בהמשך. מוסד זה משלם כ-300 אלף דולר לקבוצה של מדענים עבור פרסומים הנוגדים את הקונצנזוס המדעי לגבי שינוי האקלים, כאשר חלק מהמכחישים המקצועיים האלה נהנים משכר חודשי. חברי קונגרס וסנאט, אוניברסיטאות, מערכות עיתונים, כתבים ואנשי רוח נכללו בין מקבלי השלמונים לעיצוב דעת הקהל. חברות הנפט הפכו לכוח כלכלי ופוליטי אדיר שקובע במידה רבה את דרכו ואת מעשיו של האימפריאליזם האמריקאי.

כוכב-לכת "גולדילוקס" ותסמונת נוגה

סיפור ילדים ידוע, "גולדילוקס", ("זהבה ושלשת הדובים") מתחיל בכך שילדה בשם גולדילוקס נכנסת לביתם של שלושה דובים ביער, ומוצאת שם שלוש צלחות דייסה, אחת חמה מדי, אחת קרה מדי ואחת בדיוק לפי טעמה, אותה היא אוכלת בתיאבון. לפעמים מכנים את כדור הארץ "כוכב-לכת גולדילוקס". אילו היה רחוק יותר מהשמש, קרינת החום לא הייתה מספיקה להוציא אותו מקיפאון  עמוק. אילו היה קרוב יותר לשמש, כמו נוגה, החום ההתחלתי היה משחרר CO2 וגזי חממה אחרים, שהיו גורמים לעליית הטמפרטורה ולשחרור גזי חממה נוספים, וחוזר חלילה. מסחרור כזה של "משוב חיובי" נוצרה בנוגה אטמוספרה חמה וצפופה של CO2, "אטמוספרת גיהינום", בטמפרטורה של 460 מעלות צלזיוס ולחץ אטמוספרי פי מאה גדול מזה שבכדור הארץ. האם אנו צפויים להגיע ל"סינדרום נוגה" בעתיד הנראה לעין?

מעריכים שהשמש מקרינה היום כ-25% יותר חום מאשר לפני 2-2.5 מיליארד שנה כאשר החיים הופיעו לראשונה על פני כדור הארץ. בינקותו, כדור הארץ, היה קר יחסית. במספר גלגולים שלו הוא היה מכוסה כולו קרח עד לעומק רב. הפעם האחרונה שכדור הארץ היה לכדור שלג ענקי (Snowball Earth) היה לפני כ-640 מיליון שנה. ההתחממות האטית של השמש תמשיך עד שהיא תהפוך ל"ענק אדום", ובהמשך לסופרנובה, ותתפוצץ בעוד חמישה מיליארד שנה בערך. הגורל הסופי של כדור הארץ לא צריך אמנם להדאיג אותנו –  עוד הרבה לפני זה כדור הארץ יהיה חם מדי לקיום חיים, והמין האנושי,  – אם עדיין יהיה קיים, יצטרך לעבור לכוכב לכת אחר, שאפשר לחיות בו, על מנת לשרוד. הבעיה הדחופה שלנו אינה מה יהיה באחרית הימים, אלא מה יהיה בעוד 30 שנה, בעוד 100 שנה או בעוד 300 שנה.

עומק שכבת הקרח בקוטב הדרומי הוא מעל שלושה קילומטר. בעזרתו ניתן לשחזר את הטמפרטורה וכמות ה-CO2 שהייתה באטמוספרה במשך 650,000 השנים האחרונות, בעזרת בועות האוויר הלכודות בקרח. בתקופה זאת חזרו על עצמן, במחזור של כ-100,000 שנה, תקופות קרח (שארכה של כל אחת כ-85,000 שנה) ותקופות חמות בין-קרחוניות (inter-glacial periods) שארכן כ-15,000 שנה. הפרש הטמפרטורות בין עידן קרח ועידן בין-קרחוני נע בין °C5-8 (לא יותר!). בכל פרק הזמן הזה ריכוז ה-CO2 באטמוספרה נע בין 180 ל-290 חלקיקים למיליון (ח/מ), עולה ויורד בד בבד עם שינויי הטמפרטורה.  עלייה בריכוז ה- CO2 הביאה לעלייה בטמפרטורה, שמצידה גרמה לשחרור נוסף של  CO2, והגדלת ריכוזו באטמוספרה.,

במהלך 650,000 השנים האחרונות ריכוז ה- CO2 באטמוספרה לא עלה על 300 ח/מ. לפני 10-15 שנים המדענים היו בדעה ש-350 ח/מ הוא גבול עליון שמֵעֵבר לו התחממות האקלים תצא מכלל שליטה. היום הגענו כבר לריכוז של 400 ח/מ, ה- CO2 ממשיך להישפך בכמויות גדולות לתוך האטמוספרה וריכוזו עולה בהתמדה. ריכוז CO2 היום גבוה יותר מכל תקופה ב-20 מיליון השנים האחרונות. אנו חיים היום בסוף תקופה בין-קרחונית חמה, שהחלה בסוף תקופת הקרח האחרונה לפני 12,000 שנה, אבל במקום הגלישה האטית המצופה לתקופת הקרח הבאה, אנו עדים לזינוק מהיר ובלתי פוסק של הטמפרטורה כלפי מעלה.  נפתחים מעגלים שונים של משוב חיובי, כפי שנראה מיד, שיחריפו את עליית הטמפרטורה באופן בלתי נשלט, עד שנגיע (במקרה הטוב) לשיווי משקל חדש באקלים חם מאד ובלתי מוכר לנו, כאשר תנינים יטיילו באלסקה, ובקווי רוחב קרובים יותר לקו המשווה ישלוט מדבר. אם לא נעצור את ההידרדרות מחכה לנו, בסוף הדרך, "תסמונת נוגה", אם כי הסיכויים לכך נראים קלושים. בכתב העת ientistSc New, 3.8.2014, התפרסם מחקר שמצא שאילולא העננים שמחזירים חלק מקרינת השמש, מימי האוקיאנוסים היו מזמן רותחים, נוסח נוגה. אחד הקלימטולוגים המובילים, ג'יימס הנסן, כותב בספרו Storms of My Grandchildren "הגעתי למסקנה שאם נשרוף את כל רזרבות הנפט, הגז והפחם, יש אפשרות שניצור חממה בלתי נשלטת. אם גם נשרוף את חולות הזפת ופצלי השמן, אני מאמין שנגיע בוודאות לתסמונת נוגה".

מעגלי משוב חיובי באקלים של כדור הארץ

יש להבין את התהליכים שיקבעו אם המין האנושי עדיין יהיה קיים בעוד 50 או 200 שנה (אין לכך תשובה חד משמעית!).

  • עליית ריכוז ה- CO2  באטמוספרה גוררת עליית הטמפרטורה של האוויר ושל האוקיאנוסים בגלל אפקט החממה.
  • ולהיפך –ל עליית הטמפרטורה של מי הים ממיתה את הפיטו-פלנקטון (phyto-plankton)  שבתהליך פוטוסינתזה בולע את ה-CO2 מהים ומהאוויר. בהעדר פיטו-פלנקטון אין פוטוסינתזה, ונעלם גורם חשוב בספיגת ה- CO2 מהאטמוספרה.
  • בנוסף, עליית הטמפרטורה מקטינה את מסיסות ה- CO2במי הים, וכך מצטמצם עוד יותר כושרם של האוקיאנוסים לספוג CO2 ולבלום, ולו באופן חלקי, את עליית ריכוז ה- CO2באטמוספרה. עליית הטמפרטורה של מי הים והאטמוספרה מגדילה את כמות  אדי המים באוויר, ואדי מים בעצמם הם גז חממה בעל עצמה הרבה יותר גדולה מ- CO2.
  • בעיה אקוטית במיוחד היא כיפת הקרח הצף המכסה את החוג הארקטי – התחממות שם מהירה פי כמה מכל מקום אחר בכדור הארץ. שטח הקרח הצף מצטמצם במהירות: בסוף קיץ 1980 כיפת הקרח כיסתה שמונה מיליון קילומטרים רבועים, בספטמבר 2012 שטח זה הצטמצם ל-3.4 מיליון ק"מ רבוע. מעריכים שתוך כמה עשרות שנים הקוטב הצפוני יהיה נטול קרח בכלל בסוף הקיץ.

במשך שלושה מיליון שנה לפחות כוכב הלכת שלנו לא ידע אזור ארקטי נטול קרח. במה חשיבות הדבר?  ובכן, כיפת הקרח מהווה מחזיר אור לקרינת השמש, ובכך עוזרת בקירור כדור הארץ. כאשר הקרח נמס, הקרינה נופלת על מי הים ונבלעת רובה ככולה. זה משנה באופן מהיר את מאזן החום, גורם לעליית טמפרטורת המים והאוויר ומאיצה עוד יותר את מסה הקרח הארקטי. אבדן משטח הקרח כגורם מחזיר קרינת השמש הופך לגורם חשוב יותר מפליטת CO2 בחימום חצי כדור הארץ הצפוני.

ואם החורפים המקפיאים בשנים האחרונות בצפון אמריקה, אירופה ואסיה מעוררים ספקות לגבי עצם קיום ההתחממות הגלובלית, ובכן, הטמפרטורה הנמוכה בקוטב גורמת לנפילת לחץ האוויר בגובה רב, וכתוצאה מכך נושבות שם רוחות חזקות, הנקראות זרמי סילון, המקיפות את הקטבים ומונעות מהאוויר הקוטבי הקר להיפלט החוצה. כאשר אחד הקטבים מתחמם, כמו בימינו אנו, הפרש הלחצים בין שני צדי הסילון קטן, זרם הסילון מאבד את יציבותו, נוצרים בו פיתולים ועיקולים, והאוויר הקוטבי המקפיא פורץ החוצה. באופן פרדוקסלי, החורפים הקרים במיוחד בארצות הצפוניות הם תוצאה צפויה של התחממות הקטבים.

וכל זה רק חצי צרה. עליית הטמפרטורה והפשרת הקרח במעמקי האוקיאנוס הארקטי גורמת לשחרור גז מתאן הלָכוד בכמויות גדולות מאד בתוך גבישי קרח בצורת הידראט המֶתֵאן. כך גם בקרח הקפוא באדמה (permafrost) באלסקה ובסיביר. אנו עדים להפשרת האדמה הקפואה במקומות אלה, תוך היווצרות שלוליות ואגמים המבעבעים בועות מתאן. גם מהאוקיאנוס הסיבירי בועות המתן מבעבעות בהתמדה. ובכן, מתאן הוא גז חממה בעל עוצמה פי 25 מזו של CO2 באטמוספרה יש היום 1.8 ח/מ של גז זה, פי 3 כמעט ממה שהיה בתחילת המהפכה התעשייתית ושווה ערך ל-45 ח/מ של CO2. ריכוזו גדל במהירות, הוא הופך לגורם הדומיננטי בהתחממות כדור הארץ, וכבר אין לנו שליטה בו, כפי שאין לנו שליטה בהמסת כיפת הקרח מעל הקוטב הצפוני.

הייתכן שההכחדה השישית של בעלי חיים היא על סדר היום?

כדור הארץ ידע כבר חמש תקופות של הכחדת זנים המונית. ההכחדה הגדולה מכולן הייתה לפני 250 מיליון השנה, וידועה בשם "הגסיסה הגדולה" (The Great Dying), ובה הוכחדו 96% מהיצורים שחיו אז באוקיאנוסים ו-75% שחיו ביבשות. הסיבה המשוערת – שלושה מיליון קילומטרים מעוקבים של לבה נפלטו בהתפרצויות מסיביות של הרי געש בסיביר, וכמות ה- CO2 באטמוספרה זינקה מ-300 עד 3,000 ח/מ. ניתוח האיזוטופים של פחמן גילה אמנם שהגז העיקרי שנפלט היה מֶתאן (שהופך ל- CO2באטמוספרה תוך 10שנים בערך) בכמויות אדירות. נראה שפליטת מֶתאן מהאוקיאנוסים ומהאדמה מילאה תפקיד חשוב גם בשאר ההכחדות ההמוניות האחרות. ההכחדה החמישית, האחרונה, חלה לפני 55 מיליון שנה. לא קדמו לה התפרצויות הרי געש או פגיעת מטאוריט, רק התחממות אטית וקבועה שנמשכה כמה מיליוני שנה (להבדיל מההתחממות המהירה שנמשכת כ-100 שנה לה אנו עדים עכשיו). בתקופה זאת נפלטה כמות גדולה של מֶתאן ו- CO2 לתוך האטמוספרה, וגרמה להתחממות של ᵒ5-ᵒ9. כמחצית מבעלי החיים במעמקי האוקיאנוסים הוכחדה.

מה היה מקור הגזים האלה? מתברר שלפני 60 עד 50 מיליון שנה תת-היבשת ההודית נסחפה צפונה, ולפני 55 מיליון שנה התנגשה עם אסיה (תוך יצירת הרי ההימלאיה), תהליך שגרם לשחרור כמויות גדולות של גזי חממה שהיו כלואים במשקעים עשירי פחמן בתחתית האוקיאנוס. בהמשך, כעבור מיליוני שנה, כדור הארץ שוב התקרר, קרחונים נוצרו בקטבים, ומחסניות "אקדח המֶתאן" התמלאו מחדש לקראת אפשרות של פיצוץ ענקי בעתיד. ובתשובה לשאלה בכותרת לפרק הזה: "הייתכן שההכחדה השישית היא על סדר היום?" דעתי שכן. ביכולתנו רק למתן אותה, לא למנוע אותה.

מצעד האקלים הגדול

ביום א', 21 לספטמבר השנה, התקיים "מצעד האקלים העממי" ברוב בירות העולם במטרה להציל את כדור הארץ מהרס כתוצאה מהתחממות האקלים. מעריכים שבניו יורק צעדו כ-400,000 איש, בפריס, שבה נכחתי, צעדו לפי ההערכה יותר מ-50,000. באווירה של הכחשת קיום שינוי האקלים, בעיקר בארה"ב ובאנגליה, יש לראות את המפגן הזה כחיובי מאד. מאידך, יש לציין בצער, שלא היה אף פלקט אחד שגינה את האחראים – חברות הנפט והפחם, מחוללי ההתחממות, שמזרימים מיליוני טונות של CO2 וגזי חממה אחרים לאטמוספרה מדי שנה, תוך יצירת אי ודאות באשר לעצם קיום של התחממות גלובאלית. לא הועלתה אף דרישה קונקרטית מטעם המארגנים לשנות מציאות זאת, מלבד הסיסמה המרכזית: "100% אנרגיה מתחדשת!" (כלומר, רוח ושמש – נדבר על זה בהמשך). על מנת להבין את המצב התמוה הזה, נצטט את הרב מיכאל לרנר ("תיקון", 23/9/2014) שמציין כי "חלק מהחברות הורסות-האקלים האופורטוניסטיות ביותר, ביניהן חברות הגז והנפט שפעילויותיהן הן התורמות הראשיות להרס האקלים, הודיעו על תמיכתן [כולל כספית] במצעד". המצעד אורגן על ידי ארגון האינטרנט החברתי אוואז (Avaaz), שבהנמקה לקיום המצעד ציין את עבודת המחקר של חוקרים באוניברסיטת שטוקהולם, שהתפרסמה לא מכבר, ובה מתארים לא רק בועות של מֶתאן המבעבעות מתחתית האוקיאנוס הארקטי, אלא עננים (plumes) של מֶתאן. אוואז מצטט את הקלימטולוג הנודע, פרופסור ג'ייסון בוקס מהמכון הגיאולוגי של דנמרק וגרינלנד: "אם אפילו חלק קטן מהפחמן [המֶתאן] בתחתית הים הארקטי ישתחרר לאטמוספרה אזי כולנו 'אכלנו אותה' " ["then we’re all f*d"].  הוא מוסיף "ייתכן שאני אֶמלט מרוב הצרות האלו, אבל בתי אולי לא. היא רק בת 3."

ומה עם גובהּ פני הים אחרי המסת הקרח הגדולה?

עליית גובהּ פני הים היא כנראה אחת התוצאות הדרמטיות של שינוי האקלים. בתקופה הבין-קרחונית האחרונה, לפני כ-100,000 שנה, כאשר הטמפרטורה הייתה מעלה אחתיותר גבוהה מעכשיו, פני הים היו כחמישה מטר גבוהים יותר – מספיק לכסות את בנגלדש, פלורידה, הארצות הנמוכות באירופה ומספר רב של ערים על החופים בעולם. והפעם האחרונה, לפני שלושה מיליון שנה, כשהעולם היה שלוש מעלות יותר חם מעכשיו, (כפי שמצפים שיהיה מאוחר יותר במאה הזאת), רמת ה- CO2 הייתה 400-450 ח/מ (אצלנו כרגע כ-400 ח/מ ועוד מֶתאן שווה-ערך ל-50 ח/מ של CO2), מערב אנטארקטיקה היה ללא קרח, ופני הים היו 25 מטר גבוהים מעכשיו. כמיליארד אנשים חיים היום בגובהּ פחות מ-25 מטר מעל פני הים. מקור המים המתווספים לאוקיאנוסים הוא במדפי הקרח המכסים שטחים יבשתיים – גרינלנד, מערב אנטארקטיקה, הקרחונים היבשתיים בהרים הגבוהים – שזורמים לים לאחר המסתם, או גולשים לים כמו במערב אנטארקטיקה, כאשר בסיסם נמס בהשפעת מי הים החמים. המסת מדף הקרח בגרינלנד תוסיף שבעה מטר לגובהּ פני הים, המסת מדף הקרח במערב אנטארקטיקה תוסיף שיעור דומה. תוך כמה זמן תחול ההצפה הבלתי נמנעת הזאת? בוודאי מאות שנים. אם להסתמך על תקדימי העבר – לפני 13,000- 14,000 שנים, כאשר כדור הארץ יצא מתקופת הקרח האחרונה ונכנס לתקופה הבין-קרחונית הנוכחית, גובה פני הים עלה בקצב של 3-5 מטר למאה שנה במשך כמה מאות שנים השינויים האלה הם בלתי הפיכים, ובמקרה הטוב יחזרו לקדמותם כעבור אלפי שנים. אפשר להתנחם בכך שהצרה הזאת לא תתחולל בימינו.

כיצד למנוע את הדהירה המטורפת אל הגיהינום?

"פרוטוקול קיאוטו" שהתקבל ב-1997 ונכנס לתוקף ב-2005 היה ההסכם הבינלאומי הראשון שניסה להתמודד עם בעיית שינוי האקלים. סעיף ביצוע מרכזי בהסכם היה הטלת גבול עליון ("cap") לכמות פליטת גזי החממה שהותרה לתעשיות ולממשלות, כאשר ניתן היה לסחור ב"הקצבות" של פליטות  ("trade"). הצלחת השיטה הייתה מוגבלת מאד. נעמי קליין ציינה  שתכניות סחר בפחמן אלה דרבנו בעלי מפעלים להגדיל את ייצור של גזי החממה המזיקים על מנת לקבל פיצוי כאשר צמצמו אותם לאחר מכן.

במצעד האקלים הגדול הסיסמה המרכזית הייתה "100% אנרגיה מתחדשת מעכשיו ועד 2050". הועלה על נס ההישג של גרמניה שבמקביל לסגירת חלק מתחנות הכוח הגרעיניות והודעה שיתר התחנות תיסגרנה עד 2022, גם הרחיבה את השימוש ב"אנרגיה מתחדשת" ליצירת חשמל. היקפה ב-2013 הגיע ל-23%. אמנם, כיוון שנוצר מחסור בחשמל כתוצאה של סגירת התחנות הגרעינית נבנו תחנות על בסיס פחם שחור ופחם חום (לגנית), שהוא מזהם במיוחד בפליטת CO2. גרמניה, עם האנרגיה המתחדשת והפחם השחור והחום שלה, הופכת למזהם מספר אחד באירופה. חיפשתי מה כלול בסל האנרגיה המתחדשת. יש בה טורבינות רוח, תאים סולריים, תחנות הידרו-חשמליות ו"ביו-מסה" (הכוונה בעיקר ל"ביו-דלק" – אתנול שמופק מתירס או קני סוכר, ו"ביו-דיזל” – המופק מעצי דקל, וכן לפסולת שנשארת אחרי ההפקה). שדות התירס העצומים נמצאים לרוב ביערות הגשם באמזונס, לאחר כריתת העצים, או ביערות הגשם באינדונזיה לאחר שריפת העצים. יערות הגשם הם הריאות של כדור הארץ, הבולעות את ה- CO2 ומשחררות חמצן. הריסתם על מנת לייצור "אנרגיה מתחדשת" היא אחד הגורמים שמדרדר אותנו להכחדה הבאה.

בעולם כולו כמות האנרגיה ההידרו-חשמלית בשנת 2011 הייתה 15.6% מסך כל האנרגיה החשמלית שהופקה, והיא הגורם הדומיננטי בקביעת גודל סל "האנרגיה המתחדשת". האחוז הזה נשאר פחות או יותר קבוע במשך השנים – תחנות כוח הידרו-חשמליות ניבנו כבר על רוב הנהרות הגדולים בעולם, וקצב גידול כמות ההידרו-אנרגיה שווה פחות או יותר לקצב גידול כל שאר המקורות. על כן, על מנת להגיע לאנרגיה "נקייה" (שלא פולטת CO2 לאטמוספרה) יש להחליף את אנרגיית המאובנים (פחם, נפט וגז), המהווים 67% מסך מקורות החשמל, באנרגיית רוח (טורבינות רוח) ושמש (בעיקר פנלים סולריים). בשנת 2011 התפוקה העולמית של חשמל מרוח ושמש הגיעה ל-4% בערך. בסין ובארה"ב, שתי מפיקות האנרגיה החשמלית הגדולות בעולם, התפוקה ממקורות אלו בשנת 2012 הייתה 2.7% ו-3.3% בהתאמה.

ולכך יש להוסיף שכמות המאובנים הנשרפים ליצירת חשמל קטנה בהרבה מהכמות הנשרפת לתחבורה, לחימום ולצרכים תעשייתיים. הצגת מטרה של השגת "אנרגיה מתחדשת" עד 2050 היא הטעיה וחלום באספמיה, שעלולה רק לטשטש את הצורך לחפש פתרונות ריאליסטיים!

האופציה הגרעינית

שני קלימטולוגים בולטים שדנו בהרחבה באופציה הגרעינית, ג'יימס לבלוק וג'יימס הנסן התייחסו לשאלה עוד לפני שהיה ידוע על קיום "פצצת המֶתאן", ומסקנותיהם חשובות היום על אחת כמה וכמה. שניהם מעירים שאפילו אם ייבנו תחנות רוח ושמש בכמויות גדולות, אספקת החשמל מהן לא תהיה סדירה או רציפה וניתן יהיה להשתמש בהן רק עם גיבוי של מקורות יציבים וחזקים כמו תחנות פחם או גז טבעי. שניהם קובעים בפסקנות שהדבר היחידי שביכולתו להחליף אנרגיית מאובנים היא אנרגיה גרעינית! (בנקודה זו רבים יפסיקו בוודאי לקרוא הלאה).

במצעד האקלים בפריס רבים נשאו את הסיסמה (באנגלית): "אל תכניס גרעין לאקלים", יבוא ישיר מארה"ב לאחר שעברה כנראה את המסננת של המממנים הגדולים, חברות הנפט והבנקים. לעומתם הבחנתי בשני פלקטים צנועים: "Environmentalists for nuclear energy" ("מגיני הסביבה למען אנרגיה גרעינית"). 19% מהחשמל בארה"ב מופק בתחנות גרעיניות, והיא יצרנית החשמל מאנרגיה הגרעינית הגדולה בעולם, ומייצרת כמעט כפליים מצרפת ששם 79% מהחשמל מופק מאנרגיה גרעינית. והנה פלא, הפעם האחרונה שהוקמה תחנה גרעינית חדשה בארה"ב הייתה לפני ארבעים שנה ויותר, זמן רב לפני התאונה בתחנת "אי שלשת המילין" בפנסילבניה ב-1979. נראה שאין מקום להרחיב את השימוש באנרגיה גרעינית ליצירת חשמל בארץ הנשלטת ע"י חברות נפט ופחם. בשנים האחרונות, תחת לחץ בינלאומי על ארה"ב לצמצם את פליטת גזי החממה היה עידוד ממשלתי לבניית כורים גרעיניים להפקת חשמל, ועד מרץ 2009 התקבלו 26 בקשות לאישור בנייה של כורים. אמנם בסופו של דבר, תחת לחץ של החברות והקונגרס, ובעיקר אחרי האסון בפוקושימה, בוטלו ההתחייבויות לתמוך כספית בבניית הכורים, וכל הבקשות נדחו בחקיקה או נמשכו בחזרה.

האנרגיה הגרעינית מעוררת פחדים וחששות, בחלקם הגדול הזויים ובלתי הגיוניים, מפני הבלתי מוכר והבלתי נודע, שניזונו מתקשורת רודפת סנסציות ובחלקם מגופים ואישים בעלי אג'נדה מוכתבת מראש. האנושות התפתחה בסביבה בה שטף החלקיקים בקרינה הקוסמית הוא למעלה מאלף חלקיקים למטר מרובע לשנייה. חלקיקים אלה עוברים את גוף האדם, יומם ולילה, כאשר כל חלקיק משאיר בעקבותיו קו של מולקולות הרוסות. הגוף האנושי, ובעלי חיים בכלל, למדו להסתגל למצב הזה ולתקן את הנזק הנגרם בהתמדה (עד לגבול מסוים). הבה נבדוק את הנזקים שנגרמו בשלושת התאונות הגדולות בתחנות כוח גרעיניות ב-35 השנים האחרונות. בתאונת "אי שלושת המילין" השתחרר ענן של חומר רדיואקטיבי לאטמוספרה. ועדת מומחים (ועדת קמיני) בדקה ומצאה ש"לא יהיו שום מקרי סרטן (או פגיעות אחרות בבריאות), או שיהיו כל כך מעטים שאי אפשר יהיה להבחין בהם".

צ'רנוביל ופוקושימה

התאונה הגדולה מכולם הייתה בצ'רנוביל באוקראינה ב-1986. הכור היה מ"הדור הראשון" עם פגם מובנה שככל שטמפרטורת הכור עלתה, כן גברה פעילותו, ובזה הפך אותו לבלתי יציב. כתוצאה, ברגע שמוטות הבקרה הוצאו ממנו (כפי שאמנם קרה!) זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהכור ייצא מכלל שליטה ויתפוצץ. הפגם השני היה בהעדר כיפת ברזל או בטון שתכסה את הכור כולו וימנע את בריחת תוצרי הביקוע ממנו במקרה של תקלה. נציין שמאז 1972 לא נבנו יותר כורים חדשים מהדור הראשון. פורסמה הרבה אינפורמציה מטעה בקשר לאסון הגרעיני בצ'רנוביל. ב-2005 פורסם סיכום ע"י "פורום צ'רנוביל", שהורכב משמונה סוכנויות מקצועיות של האו"ם, ובהן ארגון הבריאות העולמית (WHO), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה האטומית (AIEA), הוועדה המדעית של האו"ם על השפעות הקרינה האטומית (UNSCEAR). הממצאים קובעים, בין השאר:

  • עד אמצע שנת 2005 פחות מ-50 מקרי מות נגרמו באופן ישיר על ידי קרינה מהכור שניזוק. רוב הנפגעים היו עובדי הצלה שנחשפו למנות קרינה גבוהות, הרבה מהם מתו תוך כמה חודשים לאחר התאונה.
  • כ-100,000 איש חיים בשטחים בבלרוס, רוסיה ואוקראינה שהוגדרו בעבר על ידי השלטונות כ"שטחים הנתונים לביקורת חמורה". יש להגמיש הגדרת אזורים אלה לאור הממצאים החדשים.
  • כ-4000 ילדים וצעירים חלו בסרטן בלוטת התריס. עד כה מתו תשעה ילדים, כל השאר הבריאו. (הערה: החומר הרדיואקטיבי אליו נחשפו האנשים היה ברובו יוד רדיואקטיבי, שזמן מחצית החיים שלו כשמונה ימים. ילדים נחשפו ליוד הרדיו אקטיבי משתיית חלב נגוע). נציין שבפולין, גרמניה וארצות אחרות באירופה  –רואחר כך בפוקושימה –  אנשים נטלו טבליות יוד רגיל על מנת לחסום את בלוטת התריס שנעשה רווי יוד ולא סופג את היוד הרדיואקטיבי. בפוקושימה לא דווח על אף מקרה של ילד שלקה בסרטן בלוטת התריס.
  • בתוך "השטח המזוהם מקרינה" אין כל עדות לפגיעה בפוריות בקרב עובדי החירום ואין כל עדות לפגמים בלידות שמקורן בחשיפה לקרינה. "ברוב האזורים הבעיות הן כלכליות ופסיכולוגיות."

אשר לפוקושימה, בדו"ח של הוועדה המדעית של האו"ם על תוצאות הקרינה האטומית (UNSCEAR) מ-2 לאפריל 2014 נכתב ש"המדענים לא מצאו שום עדות התומכת בקביעה שהמסת הכור ביפן ב-2011 תוביל לריבוי במקרי הסרטן או במספר המוטציות הגנטיות (!). אף אחד מעובדי הכור לא מת מהרעלת קרינה אקוטית".

ואף על פי כן, ולמרות העובדות בשטח, רבים מאמצעי התקשורת טרחו, והצליחו, לטפח ולעודד את ההיסטריה והפניקה הגרעינית בקהל הרחב. באחד מעיתוני האינטרנט (ENE-News, 27.12.2013), למשל, הופיע מאמר תחת הכותרת: "מומחים קובעים – קרבנות האסון בפוקושימה יכללו עד 600,000 מקרי מוות, מעל 100,000 לידות עם עוברים מתים ומעל 100,000 לידות של בעלי מום גנטיים". כתב העיתון "אסיה ניוז" (18.3.2011) מעיר (בעדינות) "התקשורת ההמונית… מגזימה עד כדי כך שאפשר לחשוב שלמישהו יש עניין לעורר פאניקה בקרב האוכלוסייה… עובדות כבר לא משפיעות בפני אימה ופחד מטאפיזי. אבל הנה, מישהו מנסה לעשות דווקא את זה" – נשאיר לקורא לנחש למי הכוונה.

נשאר לנו לבסוף להשוות את  שיעור התמותה הנגרמת ע"י השימוש באנרגיה גרעינית ליצירת חשמל עם זו הנגרמת ע"י השימוש בפחם. ובכן, ב-2009 ארגון הבריאות העולמית העריך שמיליון אנשים מתים כל שנה מזיהום אויר שנגרם ע"י שריפתפחם. נשווה את זה עם 63 מקרי המוות שחלו בכל התקופה 1952-2011 בתחנות חשמל גרעיניות, ביניהן צ'רנוביל, ונראה שגם בלי השיקול של מניעת ה"טיגון" הצפוי של כדור הארץ בגין גזי החממה, היו צריכים להחליף את הפחם (ומאובנים אחרים) באנרגיה גרעינית כמקור האנרגיה הבסיסית.

לסיכום

ספק לדעתי האם כדור הארץ יוכל להימלט מהסחרור הבלתי נשלט של המסת הקרח בקטבים ומשחרור אקדח המֶתאן מתחתיות הימים הקוטביים ומהאדמות הקפואות בצפון – דברים שיובילו לאפשרות של הכחדת בעלי חיים, ביניהם אולי המין האנושי. מה שבטוח הוא שהמשך הכנסת כמויות אדירות של CO2 לאטמוספרה רק תצמצם את סיכויינו להישרד ותגדיל את הסיכויים של הפיכת כדור הארץ לגיהינום נוסח נוגה. וכפי שראינו, התנאי הראשון להגביל ואולי לצמצם את כמות גזי החממה באטמוספרה הוא לעבור לאנרגיה גרעינית כבסיס למשק האנרגיה בעולם.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. אם תרצו אין זאת אגדה - זאת הגדה הגיב:

    תודה לפרופ׳ קלמן אלטמן שמוציא את הקוראים ומרענן אותם בעניין גלובלי, אפילו כזה שמשותף לנו ולשכנינו… אלא ששום מזגן לא יוציא אותנו מבית חולי הרוח של סוחרי המכוניות ומתנגדי הפחתת השימוש בפחם (ראה תחנות הכוח ״המודרניות״ בחדרה), בדלק נוזלי, או אפילו בגז.

    מפליא ש״הירוקים״ מתנגדים לעבור לשימוש באנרגיה גרעינית כבסיס למשק האנרגיה בעולם.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מצחיק,
    אתה מתלונן שחברות האנרגיה מנסות להעלים מידע לגבי החומרה של המצב, ועושה בעצמך דבר זהה בניסיון להעלים מידע לגבי האנרגיה הגרעינית…
    אתה עובד עבור אחד מהארגונים של האנרגיה הגרעינית???

    האנרגיה הגרעינית היא אסון שחייבים מיד להפסיק אתו. יש שתי בעיות הרות גורל שאין להן פתרון. בעיית הבטיחות ובעיית הפסולת. ואין כאן הנחות, חייבים להפסיק עם זה בכל מקום בעולם.

    • אורי חולין הגיב:

      על-פי העקרונות שפיתח אלווין הסתבר כי הפעלת כורים גרעיניים באמצעות תוריום היא הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר "נקייה" מגורמים רדיואקטיביים. והעיקר – מבחינתו של אלווין – בכור המופעל בתוריום ניתן להפיק רק מעט מאוד חומרים רדיואקטיביים, כמו פלוטוניום, הדרושים לייצור נשק גרעיני. יתרון נוסף: השימוש בתוריום יכול להוזיל בשיעור של כ-20%-30% את עלויות הייצור של אנרגיה גרעינית.

      תוצר לוואי חשוב של הפעלת כורי תוריום נחשף במחקר שנערך על-ידי הצוות של רדקובסקי באוניברסיטת בן-גוריון. הסתבר כי כמות הפלוטוניום המופקת בעת פעולת כור תוריום קטנה בשיעור של 80% מכמות הפלוטוניום המיוצרת בכור בעוצמה שווה הפועל על בסיס אורניום. זה ועוד: המחקר גילה גם כי הפלוטוניום המופק בכור תוריום לא מתאים לשימושים צבאיים

  3. צפור בודד הגיב:

    מאמר מצוין, הראוי ללמוד והפורס בפנינו נכונה, את מפת "התחממות כדוה"א, תולדותיה ותוצאותיה. באמת כל הכבוד.
    בנוסף: מקורבים לנושא התג"ר (תכנון גרעיני) בישראל, מדברים כבר כארבעים שנה ויותר, על הנחיצות בתחנות כוח גרעיני גם בישראל. אך בישראל לא בונים תחכ"ג, בשל סיבה אחת בלבד. תקלה אם תקרה בה, תאלץ את כל תושבי ישראל להתפנות ממקומם, או לפחות לעבור שינוי מגורים דרסטי, כאשר הנמלטים יאלצו לאכלס בצפיפות יתר, אזורים בלתי נגועים. כלומר איום ממשי על קיומה של ישראל, במקרה ותקרה תקלת דליפה.
    וגם הערה לתקון: השמש שלנו לא תגיע לשלב ה"סופר נובה". רק שמשות הגדולות ממנה פי 8 במסתן ויותר, תוכלנה להגיע לכך. השמש תשאר אם כן לנצח "ננס הלבן". ע"פ "גבול צ'נדראסקאר": רק "ננס לבן", שמסתו גדולה פי 1.44 ממסת "הננס הלבן" שתשאיר השמש מאחוריה (לאחר שלב ה"ענק האדום"), תוכל להתקים בו "סופר נובה", בשל לחצי הכבידה.

    • קלמן אלטמן הגיב:

      תודה, צפור בודד, על התיקון. השמש שלנו אכן קטנה מדי מכדי לספק את זיקוקי די נור הקוסמיים – סופרנובה – בשעת גסיסתה. נסתפק להיות מטוגנים בהפיכתה של השמש ל'ענק אדום' בשלב האחרון לפני הסוף.
      אני מתנגד לפיתוח כור גרעיני בישראל מהסיבה הפשוטה שהיא איננה חתומה על האמנה לאי הפצת הנשק הגרעיני, דבר שמונע ממי שכן חתום להושיט לה עזרה או ייעוץ טכנולוגי בשעת הצורך (עם כל הכבוד למוח היהודי שיודע את הכל).
      האזורים הנגועים באסונות של צ'רנוביל ופוקושימה היו ברדיוס של 30 ק"מ מהכורים שנפגעו (כל כור בעל עוצמה של 1000 מגה-וט ומעלה). אינני שותף להערכות לגבי מימדי האזורים הפגועים בתאונות גרעיניות.

      • צפור בודד הגיב:

        מענין יהיה לשמוע מה דעתם של אנשים נוספים התומכים בפרוק הנשק הגרעיני מאזורנו, בנוגע לתחכ"ג בישראל- פלסטין. הייתי קורא לדיון צבורי בנושא הזה. אולי במאמר נוסף שלך, הבוחן הבטי הסוגיה הזו.
        משום שהקמת תחכ"ג בישראל פלסטין יכולה לקדם את השלום. משני אספקטים:
        כלכלי: הוזלת החשמל והקטנת זיהום הפיח והגאזים הרעילים.
        בטחוני: תקטין דוקא את האיום לשמוש בפיגועם מהקרקע או פצצות כבדות מהאויר, ע"י האויב כנגדה.
        זאת באם מיקומה, יאיים על ישראל ופלסטין גם יחד ובהתאם.
        הערה: בכוונה לא הכנסתי לאיום הבטחוני את האפשרות של תקלות מכניות, חשמליות, או תכנוניות. משום שתחכ"ג מודרני אמורה לפעול ללא תקלות, משך כל זמן שימושה (וזאת על סמך נסיון מתמשך ורצוף).
        בכ"ז, חיבים להכניס את השיקול, של כשל פרסונלי וגם כח עליון.
        לכל דבר יש מחיר. והיה ותקרה תקלה כזו, ומיקום התחנה הוא נניח במרכז הנגב, חיבים לשאול, האם מדינת ישראל, מוכנה להמר על אילת (שהדרכים אליה ינותקו) ומרכז הנגב, ב"קזינו הגרעיני" הזה?

  4. תומאס אלווה אדיסון הגיב:

    הבעיה החלה כשאדיסון (ואחרים) פיתחו את נורת הליבון החשמלית, שהיתה למוצר צריכה המוני.
    את ייצור החשמל, בגנרטור של זרם חילופין, פיתח ניקולה טסלה, הממציא שאדיסון וג׳ורג׳ וסטינהאוס נישלו… מאז עולם המדע ומשכללי תחנות הכוח מנסים למצוא דרך ליצור "חשמל אקולוגי", שאינו מזהם, אינו מסוכן, וגם לא מפחיד את הציבור…
    אלא שב-28 במרץ 1979 אירע אסון תחנת הכוח הגרעינית בתאונת אי שלושת המילין Three Mile Island שגרם להתכת הליבה של אחד מתוך ארבעה הכורים הגרעינים, בפנסילבניה שבארצות הברית.

    http://he.wikipedia.org/wiki/תאונת_אי_שלושת_המילין#
    mediaviewer/File:3MileIsland.jpg
    אחרי האסון בארה״ב, בא אסון דומה בצֶ'רנוֹבִּיל Чорнобил, בברית המועצות. גם כאן היו ארבעה כורים, שאחד מהם הותך והפיץ חומרים רדיואקטיבים לסביבה.
    מאז, לשמחתנו לא אירע שום אסון גרעיני… אפילו אחת מאלפי הפצצות בארה״ב, רוסיה ואפילו בישראל, לא התפוצצה…

  5. מי מפחד מכורים גרעינים? הגיב:

    אסון אי שלושת המילין (Three Mile Island accident) בפנסילבניה שבארה״ב התרחש ב-28 במרץ 1979 וגרם להתכת הליבה של הכור הגרעיני מס׳ 2, מתוך 4 כורים.
    he.wikipedia.org/wiki/תאונת_אי_שלושת_המילין
    אסון צ׳רנוביל, באוקרינה שבברה״מ, אירע ב-26 באפריל 1986. גם שם הותך כור אחד מתוך 4.

    אבל האם האסון המתמשך של שימוש בפחם (כמו בכל תחנות הכוח של חברת החשמל) אינו מסוכן יותר? ראו למשל את מספר חולי הסרטן באיזור חיפה, ואת ״הגשם החמוץ״ שיורד בגלל תחנות חדרה.

    • צפור בודד הגיב:

      כורים גרעינים צריכים לעמוד, היכן שהם בטוחים מבחינה סביבתית. זה אננו אילוץ קשה (רדיוס של 50 ק"מ, ריק מאוכלוסיה). במקומות רבים הוא ניתן לבצוע וגם בישראל.
      אלא שישראל, אננה ערוכה לוותר על מעל מחצית הנגב כחגורת בטחון נקיה ממגורים ותושב למען תחכ"ג, שיכולה מחר להפגע בידי פצצה ועקב כך לוותר מחרתיים, על אזור זה, כעל עתודה לבינוי אזרחי. הנגב היום, הינו הרזרבה היחידה השפויה להתרחבות אזרחית (בעיקר בתחום התעשיה והחקלאות).
      לע"ז, כל מטרופולין זקוק לתחכ"ג קרוב ככל שניתן, במדינתו הוא (מטעמי נוחות תפעול, אחזקה ואבטחה).
      לישראל יש היום עתודות גאז לשנים רבות. נתון זה, בנוסף לרצונם של קברניטי המשק לא לשבור את הראש עם ארגוני הסביבה למיניהם, מוביל לכך שרעיון התחכ"ג לא יקודם כאן עד שיהיה שלום.
      היות והשלום מתעכב. נראה שהמטרופולין ת"א, יצטרך לחיות בתוך הפיח עוד שנים הרבה. עד אשר יתעורר "הצורך הכלכלי". כלומר, עלות נזקי זהום הפיח, תתחיל לעלות על עלות נזקי הפצצת הכור הגרעיני. במדינה עם ריאות ברזל כישראל, גם זה יכול להמשך שנים רבות (מה עוד שיש גאז ובכלל, כל הזמן מתקימים פיתוחים חדשים, בשדה האנרגיה החילופית).

  6. בנגב, בנגב נהיה ירוקים הגיב:

    ציפורהנפש מציע: ״כורים גרעינים צריכים לעמוד, היכן שהם בטוחים מבחינה סביבתית. זה איננו אילוץ קשה (רדיוס של 50 ק"מ, ריק מאוכלוסיה). במקומות רבים הוא ניתן לבצוע וגם בישראל.״
    אלא שלדעתי, ואני מניח שגם פרופ׳ אלטמן יסכים, אם ניתן היה להקים את הכור הדימוני ליד דימונה, אז אפשר (אם ירצה מר Chickenshit) להחליפו בכור יצרני וחיובי…

    • צפור בודד הגיב:

      נכון מאד. זה באמת אחד המקומות ה"די" מתאימים. משום למרות שהוא מאים על באר שבע, מוחק את דימונה, ירוחם, מצפה רמון וישובי הככר וצפון הערבה, הוא גם ינתק תנועה בין ים המלח לאילת (ישאיר רק את דרך ניצנה, כלומר לא מסכן את אילת ב"קזינו הגרעיני".
      אמרתי "די" מתאים, משום מבחינה בטחונית, פיצוצו בפגוע או מהאויר, לא יהווה איום ממשי על מרכזי אוכלוסין גדולים בפלסטין ועל קיומה. כלומר כן ישמש כמטרה לגיטימית בעיני האויב וכן יסכן בהתכת אחד מכוריו (והיה ופיגוע כזה יתבצע), שטח ארץ ענקי המיועד לרזרבות אזרחיות, כלכליות ותעשיתיות.

  7. ב. נמרוד הגיב:

    המאמר של קלמן אלטמן הוא מאמר מקיף מאד ומאלף המספק מידע רב, הן אודות ההיבטים המדעיים והן אודות ההיבטים הפוליטיים. במיוחד מאיר עיניים ההסבר אודות התערערות משטר זרמי הסילון בקטבים אשר מתבטאת בסערות קור בארצות מאוכלסות וביצירת אשליה שלפיה תהליכי ההתחממות אינם קיימים.

    ניתן לתכנן באופן מושכל את אספקת וצריכת האנרגיה באופן שיעצור את תהליכי ההתחממות. שילוב בין אנרגיית השמש לבין אנרגיה גרעינית יעשה את העבודה. קיימות דרכים להפיק אנרגיה מתהליכי ביקוע שהן כנראה משופרות ביחס לטכנולוגיה המיושמת כיום: ראו על Thorium fuel cycle בוויקיפדיה. נראה שהשיטה הזו אינה מיושמת משיקולים פוליטיים/אינטרסנטיים.

    המאבק למניעת התחממות כדור הארץ והרס החיים בו הוא מאבק מעמדי. הטייקונים מוכן לנקוט בכל תעלול ומרמה כדי להכחיש את התחממות כדור הארץ, ולא רק בגלל אינטרסים כלכליים ישירים. העניין הוא הרבה יותר יסודי ועמוק: עצם קיומו של תכנון מושכל לטובת הכלל נמצא בניגוד מוחלט לקפיטליזם, המקדש את הרדיפה הבלתי יודעת שובעה והחולנית אחר הגדלת שק הכסף של יחידים. על המזבח של הגדלת שק הכסף שלהם ישמחו הקפיטליסטים להקריב את העתיד.

    • צפור בודד הגיב:

      תגובה נכונה מאד.
      רק הערה: אל גור הנחשב ל"טייקון" (או לכל הפחות כמקדם דבר הטייקונה), כן מקדם נושא "ההתחממות הגלובלית". ללמדך שהטייקונה שמה ידה בזה אך גם בזה טומנת ידה.
      הסבר: ההצעה של אל גור להטיל "מס" על פליטת גאזי שריפה (התורמים לאפקט החממה), נחשבת בעיני מתנגדיו (סוציאליסטים ברובם) לעוד דרך בה יהיה ניתן לחלוב מהצבור כספים נוספים וללא מענה אמיתי. משום שמדינות עשירות יוכלו לקנות מכסות גאז ממדינות עניות ושלטונות עריצים ישיתוהו כמס נוסף על אזרחיהם.

הגיבו לתומאס אלווה אדיסון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים