הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בנובמבר, 2014 36 תגובות

קראתי ב"הארץ" סיפור די מוזר על "פעילת שמאל" שעשתה את צרכיה על אסופה של דגלים לאומיים, כולל דגלי ארצות הברית, פלסטין וישראל. המחווה הזו, שניחוחה רובץ כביכול על ארצנו ומקשה עלינו לנשום את אווירה, היא כמובן מסריחה ומעוררת גועל. גברים ונשים שהתחנכו בשמאל נמנעים בדרך כלל  מעיסוקים אקסצנטריים כאלה, ומעדיפים לגבש טיעונים שכלתניים נגד הממסד, שאותו הם מתעבים בכל לבם. ייתכן שהצעד של "הפעילה" היה רק הפגנה (שכן הגיעו מים עד נפש) ולא רק התערטלות פרועה כדי להתבלט ולזכות ברבע השעה שלה בתודעת הציבור, כפי שלימדנו האמן האמריקאי אנדי וורהול. את הסרטון שמתעד את הרגע ההיסטורי שלה לא ראיתי, ואני יכול רק לקוות שהיא חסכה מאיתנו כמה תמונות טראומטיות, שהיו מבעתות אותנו עד סוף ימינו.

נטלי כהן וקסברג (צילום מסך מתוך הסרטון 'צבא מוסרי') waxbergנטלי כהן וקסבר, בסרטון אחר

בכל תנועה פוליטית וחוג תרבותי מקננים נשים וגברים, שזקוקים נואשות לתשומת לב. לדעתי, גם אנחנו, הכותבים, משוועים לתגובות ולהתייחסות, שהן בבחינת דלק המניע אותנו. אבל בחוגים שאינם פועלים במסגרת הקונצנזוס ניתן למצוא גם משוגעים אמיתיים. אני לא מתכוון הפעם דווקא למאמצי דעות ורעיונות, שעלולות להביא אסון על כולנו כמו תקיפת הכור הגרעיני באיראן או ביצוע פרובוקציות מסוכנות בהר הבית. הפעם הדיון הוא על מטורפים "רגילים" שלעתים אינם מבחינים בין דמיון לבין מציאות גם בחיי היום-יום שלהם.

הזדמנתי פעם לאסיפת שמאל די מתון, באחת מערי השדה בין תל-אביב לחיפה. חבר שנסע איתי כינה את מקום ההתכנסות "קן הקוקייה", ולא בכדי. כשהגיעה שעת השאלות הגיחו משוּנים ומשוּנות מכל הסוגים, עד שהגעתי לכדי ייאוש. תגובת הרוב השפוי הייתה מרתקת: החינוך לסובלנות בחוגים שלנו חייב אותנו להקשיב בסבלנות, והיו מחיאות כפיים גם כאשר אחד הדוברים ציטט בהרחבה רבה את שיחתו האחרונה עם קרל מרקס בסיאנס כלשהו. כרגיל במקרים כאלה לא למדנו דבר על מה שמרקס אמר אלא על מה שהאיש אמר למרקס. לצערי ניחנתי בסובלנות אבל לא בסבלנות, ואחרי שחברה אחת טענה שיש בכוחנו לשכנע את העם לבחור את עמוס עוז לראש ממשלה, עניתי קצת בציניות שאולי היא תוכל לשכנע את העם אבל לא אותי. כמה חברים ותיקים כעסו עליי מאוד והבנתי שנכשלתי במבחן התקינות הפוליטית.

מקץ כמה ימים ישבתי במזנון הכנסת עם ח"כ דוד גלאס (שנפטר לפני כמה שבועות) והוא אמר לי שלעומת אסיפות סניפים של המפד"ל שמטעמה כיהן בכנסת, אפילו בן-שיחו של מרקס הוא כליל השפיות. גלאס סיפר לי על פעילים שמטפחים פרות אדומות כדי לפזר את אפרן על הר הבית, ועל חברים מסיעת "למפנה" שהיו בעברם מפא"יניקים עם כיפה, והפכו ל"חולי נפש" שחולמים עתה על הרס המסגדים, כדי לבנות על חורבותיהם את בית המקדש. הפוליטיקאי החייכן ונעים ההליכות הזה היה רציני לגמרי, ואפילו קצת כעס כאשר היה נדמה לו שאני מקל ראש באיום שנשקף מהסיפורים שלו. למען האמת, כבר שמעתי על תופעת כאלה מספרו הנפלא של חיים באר "נוצות", שלא לדבר על הניסיון האישי הטראומטי שהיה לי בפגישה עם אנשי בני עקיבא לאומנים על גבול הפשיזם, עשר שנים לפני מלחמת ששת הימים. אבל גלאס לא התכוון רק למטורפי הר הבית, אלא גם לסתם מטורפים, שהתנהגותם באסיפות סניף הייתה מוזרה בלשון המעטה.

התופעה קיימת כאמור  בכל מקום, ורק ממדיה משתנים ממקום למקום. כיום קל מאוד להכפיש כל אדם שמתנהג בצורה חריגה כ"פעיל שמאל", וכאשר מדובר באישה עולה עוד יותר מפלס הארס המוּפנה כלפי שורפי דגלים, שלא לדבר על כאלה שאפילו הרחיקו לכת מעבר לזה. השמאל מוּכפש, ויכולת ההתגוננות שלו אמנם קיימת, אבל היא פחות יעילה מאשר בעבר. אנשי ימין ומרכז שהיו רגישים מאוד לדעות שלנו עליהם, מגלים עתה אטימות ואף שנאה גלויה לאנשי השמאל. לא בנקל נוכל להתמודד עם הגל העכור הזה. כדאי לנו להכיר בכך שמצבנו השתנה באורח די דרסטי, ושעלינו לחשל את כלי הנשק המילוליים שלנו ולהתאים אותם למציאות סביבנו.

רבים מאיתנו שׂמחו על כך שהאישה חיללה את כל הדגלים ולא רק את הדגל הישראלי שכן עובדה זו מצביעה שיש לה הסתייגויות מכל הסמלים הלאומיים. זה קצת דומה לאנחת הרווחה שלנו כאשר מסתבר שפיצוץ במרכז תל-אביב הוא מעשה ידיהם להתפאר של אנשי העולם התחתון ולא חלילה של פלסטינים. בהקשר הישיר של יהודה גליק, שנפצע בהתנקשות ליד מרכז מנחם בגין, גם טיפחנו תקוות כאלה, ויש בנו הסבורים שרציחתו המיידית של המתנקש הייתה אולי פעולת הסחה (COVER UP) של מנגנוני החושך של הממסד. ההתייחסויות האלה מצביעות על המבוכה שבה כולנו שרויים. לדעת אנשי מערכת הביטחון גליק היה איום קשה על האינטרסים של כל התושבים כאן, והיו גם התבטאויות שאנשים כמוהו עלולים לגרום למלחמת עולם שלישית. כל זה אינו משנה את הכלל המוסרי, שאסור לפגוע פיזית בבני אדם בלי משפט. ההתנקשות הייתה מעשה עוול, גם בעיניהם של אנשים שתמיד ראו בו איש מסוכן.

כשגרנו במרכז העיר נתקלתי לעתים תכופות באיש כבן חמישים עם כיפה סרוגה, שדיבר עברית טובה במבטא אמריקאי. האיש היה מישיר אליי מבט אבל כעבור כמה שניות הפנה את מבטו לשמיים, מלמל דברי תפילה בקולי קולות, ומאחל לכל האפיקורסים והכופרים להיצרף באיש הגהנום. המסר הזה לא היה נעים במיוחד, מה גם שהאיש נראה חזק מאוד, וקולו פרץ את שערי השמיים וגם את עור התוף שלי. פעם שאלתי אותו אם הוא מתכוון אליי אבל הוא לא טרח לענות. עיניו החומות התרוצצו בחוריהן, והוא אמר משהו ביידיש, שלא הבנתי. מאז פגשתי אותו עשרות פעמים, אבל לא החלפנו מלה. לאחרונה נעלם מהסיבוב הרגיל שלו בין רחוב המלך ג'ורג' לרחוב שמואל הנגיד בואכה בצלאל הישנה. שאלתי עליו בכמה חנויות וכולם טענו שהוא נפטר. חברו, הכהניסט הרזה להבהיל שמסתובב ברחובות עם שלטים הזויים והבעה סגפנית-מרירה, לא טרח לענות לי כששאלתי על חברו. פניו תמיד הפיקו שנאה כלפינו, אבל הפעם ראיתי שם גם דמעה.

תמיד הסתובבו משוגעים במרכז ירושלים אבל עירנו נשארה אהובה עליי, ואני דוחה את העלילה שהיא "מכוערת". היא מלאה פינות חמדה, ואת יום שישי אחר הצהריים בחורף, כאשר השמש צובעת את האבנים הרטובות בקרני ארגמן רכות, אפילו עמיתי החביב גדעון לוי לא יגזול מאיתנו.

  • פורסם בכל העיר, 7 נובמבר 2014
תגובות
נושאים: מאמרים

36 תגובות

  1. מתן חפר הגיב:

    לא רק את האבנים הרטובות צובעת השמש בירושלים בקרני ארגמן רכות, אלא גם את זוהמת החוצות בעיר המלוכלכת והמוזנחת הזאת, שאין בה קיר, גדר, עמוד תאורה, תמרור, תחנת אוטובוס ומה לא שאינם מכוסים במודעות מכוערות שהודבקו בפראות שמבריחים אותי אל מישור החוף.

  2. צפור בודד הגיב:

    קינאתי בגדעון לוי.
    בשנות השבעים, הקמנו את "התיאטרון החי". היו שם אנשי פילוסופיה ותיאטרון: מורי דרך, הוגי דעות וכמובן שחקני תיאטרון וקולנוע. הרעיון היה לגלגל תיאטרון מעבר לאולם עצמו. ולא רק כיחידת זמן אלא כמופע תיאטרלי המתרחש בחיים עצמם, הולך ומתגלגל מעצמו ומי שרוצה מצטרף וכך גחלת המחזה ממשיכה להתקים. וכך היה. ערב רדף ערב ועלה על קודמו, אנשים הגיעו והלכו וכולם השתתפו במחזה, כמה שהתחשק להם. והתאטרון פשוט נדד לו עם שחקניו. אלא שהחויה המרתקת לא נמשכה אלא, ערבים שלושה, או ארבעה ואולי חמישה, תהרגו אותי אם זוכר אני (גם היין שם, שיחק תפקידו). אך לא יותר.
    וזאת משום שנערה מחבר השחקנים, שלא נזכיר כעת שמה, עלתה באמצע המופע האחרון, שהיה מאולתר כולו ועשתה מעשה, כאותה "פעילת שמאל" לעיל. זו הייתה הסיכה ששברה את גב הבלון. את המשכו של הערב העברנו בויכוחים ומריבות ולמחרתו התפזרנו כולנו אבלים וחפויי ראש.

  3. אלכס מסיס הגיב:

    הארץ כמו שאר העיתונים בדפוס שעדיין מופיעים – מעסיק כתבים בורים ואין בעיתון הרציני אפילו עורך
    אחד להדריך כתבים כי עליהם לבדוק ולהצליב עובדות – אני סבור שאת שתי המילים "פעילת שמאל" קיבל הכתב מהמשטרה – בעיתון מקצועי היה העורך שולח את הכתב לבדוק מי ומה היא באמת הסהרורית-פרובוקטיבית

    • צפור בודד הגיב:

      אלכס צודק.
      גם אני נחרדתי כאשר ראיתי שהכתב מיחס לה "פעילות שמאל" (קרי: מכנה אותה אנרכיסטית) ואף הגבתי על כך בשולי מאמרו (במכתב אישי אליו ואל מערכתו).
      ציינתי בפניהם, כי בכל הראיון שפרסם עם אותה בחורה (השחקנית נטלי כהן), לא הושמעה מפיה ולו מילה בנושא. כלומר, לא הציגה עצמה כשמאלית או שמאלנית קו"ח אנרכיסטית.
      היה זה הכתב בעצמו, שיחס לה "נטיות שמאלניות" ואנרכיסטיות שכאלה על דעת עצמו (בנסיונו להדביק למכנסינו, את מה שכנראה, סרב לרדת מתחתוניו, אבל זה ביננו, את זה לא כתבתי להם).
      בתגובתי ציינתי גם, שיש הרבה אנרכיסטים, הסולדים מדרך הקללה וההשמצה, היכולות להביא רק למלחמות. וגם, שיש ביננו ציוניים, דתים וכיו"ב. כלומר שמעצם טבעו של המעשה אין הוא אנרכיסטי, אלא "אנרכיסטי", כלומר פוזה מזויפת, שבאה לנכס לידי עושיה, הנפת דגל אנרכיסטי, בלי להיות כזה באמת (זו הסיבה שהאנרכיסטים מניפים, רק דגל שחור בעצרותיהם. כלומר, גם אם יעשו עליו קאקי אף לא אחד יראה). אלא שכאן, ויאמר זאת לזכותה של נטלי, היא לא אמרה דבר על עצמה בנושא.
      מי שיחס למיצג שלה "אנרכיסטיות", היה כאמור הכתב, שרק גילה בכך צפונותיו הרדודות.

      • אנרכיזם וציונות אוקסימורון הגיב:

        מהמיצג שלה קל מאוד להבין שהיא אנרכיסטית מה שלא קל להבין מהתפתלויותיו של הציפור הציוני

    • אילן שדה הגיב:

      עיתון הארץ הוא עיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים. הרמה רדודה שם. אלכס אכן צודק.

      • דינו הגיב:

        אז עכשיו לא הרמה של נטלי כהן וקסברג נמוכה אלא של עיתון הארץ…
        וכל זאת מדוע? מפני שכתב העיתון "העז ברוב שרלטניותו" לקשר אותה עם השמאל הישראלי.
        חוצפה שכזאת… הרי ברור מעבר לכל ספק שהיא בעצם מנוער-הגבעות, והסרטון שלה (זה עם האונס ע"י חייל צה"ל) בו היא מביעה חרטה על כך ש"אילצה" חייל לאנוס אותה – אינו אירוני כלל וכלל.
        ובכן, מי כאן סהרורי? מי כאן טומן ראשו בחול ומנסה להדוף בצורה מגושמת דבר מה לא נעים שדבק במחנהו הרעיוני (בסגנון "מי בכלל אמר שהיא פעילת שמאל?" או "פרובוקציה שב"כניקית").

        כל מי שתוקף את כתב "הארץ" זקוק לחשבון נפש לפחות כמו נטלי כהן וקסברג.
        כן, היא שייכת לשמאל הקיצוני. גם במחנה שלכם יש כמה אנשים סהרורים ומביכים ,
        מרחב האנשים והדעות קצת יותר מורכב מאשר תפיסת העולם הדיכוטומית השטחית שלכם.

        • אילן שדה הגיב:

          הזיהוי של מעשה מטומטם של אשה בעייתית עם השמאל כפי שעשה כתב "הארץ" – הוא סוג של עיתונות ירודה ונחותה.

  4. ק.א. הגיב:

    מנהיגי (פושעי) ישראל "מחרבנים" על דגל ישראל (ותושביה) הרבה יותר מווקסמן. ייתכן שאם חירבונה של ווקסמן היה מתרחש לפני 40 שנה אולי היום היינו נראים אחרת. משמעות החירבון (כפי שאני מבין אותה) היא שהדגל אינו קדוש בעיניה ואינו צריך להיות קדוש גם בעיני אחרים. כיום לומד חלק גדל והולך של אזרחים שהדגל נמצא שם כדי להוליך אותנו שולל. אין פלא אם כך שבהעדר אמון במערכות השלטון יותר ויותר אנשים יגלו הבנה למעשה – גם אם הסגנון קשה לעיכול.

    • דינו הגיב:

      ברכות! סוף סוף הגבת מבלי להציג את הציונות כשורש כל הרע בעולם, ואת ראשיה כמנהיגי הפשע העולמי.
      בעניין ההנהגה הישראלית – אני מסכים איתך. ממשלתנו שמה קצוץ על האזרחים:
      קוראים לנו לדגל לעוד סיבוב אלים רק כדי שלא נשים לב שעושקים אותנו בבנק, בסופרמרקט, ובעצם בכל מקום ובכל זמן.
      ישראל היא לא סתם מקום שקשה לחיות בו (כלכלית) לעומת רוב העולם המערבי, אלו לא קשיים שהמציאות האובייקטיבית האיזורית כופה עלינו, לא ולא, אלו קשיים שנועדו להעצים את עושרם והונם של כמה טייקונים חמסנים, וזה מה שבאמת מתסכל כאן.

      • ק.א. הגיב:

        דינו, מעולם לא התכוונתי לזה – ואתה יודע זאת. כשאתה אומר "ישראל" למה אתה מתכוון? המילה 'ישראל' נוגעת לך אמוציונלית (וזה טבעי שכן זהו מקום הולדתך, אני מניח) אבל אני אינני מתכוון למקום אלא למי שמנהל את זה וגם לתרבות הכללית שזה מוליד. ומי שמנהל את זה זהו הון שרק באופן חלקי יושב בישראל. ברכות גם לך שלא זרקת אשמה בשחיתות יהודית על הפלסטינים. הצרה איתכם שאם לא-יהודי (ערבי) מוכנס לפתע אל התמונה אז כל הביקורת שיש לכם כנגד אותם המושחתים נעלמת כלא היתה ואז הם שוב חוזרים להיות 'גיבורי ישראל'.

        • דינו הגיב:

          הביקורת שלי כנגד אותם המושחתים נעלמת? נהפוך הוא!
          אני הראשון לומר שדורות של שחיתות וחמסנות בישראל חמקו מביקורת הציבור במסווה של "המצב הבטחוני הקשה" ו"האיום הקיומי סביבנו".
          מעניין אגב מה תוליד הבדיקה בעניינו של מר יש-לי-דירת-יוקרה-באקירוב ברק.
          בכל מקרה הדבר חמור אף יותר אצל שכנינו ומנהיגיהם : ערפאת, סדאם חוסיין, שושלת אסד, והרשימה ארוכה…
          אבל נחזור ל"גיבורינו" המפוקפקים:
          יש את שרון למשל, שמעשיו החיוביים הבודדים (הנסיגה מעזה למשל) משמשים איזשהו משקל נגד מסויים כנגד אינסוף שחיתויות, וכולם זוכרים (כך אני מקווה) את תמונת הסיום מהסרט הנפלא והעצוב "שביתה", המציגה את שרון מחובק עם אריה גנגר…
          בניגוד לשרון (שיש לו מספר זכויות מועט), ל"גיבורים" כמו ביבי יש רק רשימת חובות ונזקים החל מהכנסת תהליך השלום להקפאה בחנקן נוזלי, וכלה בהפיכת הציבור הישראלי לעבדים בוני-פירמידות-עסקיות של טייקונים

      • שירה הגיב:

        מי עושק אותך בבנק, דינו? כמה גרושים כעמלות פיקדון או סכומי עתק על הלוואות שלקחת כדי לקנות דירה בכמה מיליונים, לשדרג את הרכב או החופשה הנוצצת החדשה? בסופר עושקים אותך? איפה במרכז תל אביב? יש כל כך הרבה תחרות בין סופרים וחנויות, כל כך הרבה שווקים, היצע כזה ענק של אוכל שאני רק מקנאה בכם כשאני מגיעה מסוף העולם שם אני קונה 100 גרם אפונה ארוזה יפה יפה בהון תועפות ושוק, מה שיש לכם כל יום במרחק יריקה, יש פעם בשנה במרחק 100 קילומטר ומגיעים אלינו חקלאים מאיטליה ואנחנו מתייחסים אליהם כאילו המשיח הגיע.
        לישראל אין בעיה של יוקר המחיה יש בעיה של בזבזנות כרונית, כל אחד פה מלך אז כל אחד צריך את הכי טוב, את הדירה הכי מפנקת באיזור הכי טוב, את המסעדות הכי שוות והרכב הכי טוב. אני כבר מעל חודש בישראל ועד עכשיו כולל שכירות הוצאתי כאן בעלי ואני ביחד לחודש 4000 שקל וזה כולל מנוי לסרטים, פעמיים תשלום למועדון מקומי ושכירות של דירת שלושה חדרים מרוהטת קומפלט. מצטערת לאכזב אותך, הבעיה של ישראל היא שהיא בצד של הרעים מבחינה פוליטית והיא נהנית מזה.

        • דינו הגיב:

          שלום שירה,
          תגובתך מתמיהה, בלשון המעטה.
          לגבי דיור, מתוך גלובס: "מדד מחירי הדירות השלים עלייה של כ-80% ב-7 שנים", מה שאומר שדירה שעלתה מליון שקלים ב-2007 (תסכימי איתי שזו לא "הדירה הכי מפנקת באיזור הכי טוב") עולה היום 1.8 מליון. וזוג צעיר שלוקח היום משכנתא עם החזר חודשי מכובד של 5000 ש"ח יזדקק לעוד 13 שנה (!!!) כדי להחזיר את ההלוואה.

          לגבי תחרות בשוק המזון, מתוך גלובס: "מקינזי לתנובה: תעלו מחירים, הביקוש קשיח". אז היכן התחרות? איך בדיוק הגיע מחיר הקוטג' ל-7 שקלים??
          מתוך ynet: "מחיר סל המוצרים ממוצע בישראל הוא הגבוה ביותר מבין המדינות שנסקרו . מדובר במחיר הגבוה ב-53% לעומת מחירו של סל מקביל באנגליה ויקר ב-36% לעומת מחירו באוסטרליה".
          אז כן, עושקים אותי בסופר, וגם אם אגור בפריפריה באזור שהוא ממש לא "מפנק", יקרה לי הדבר הבא: מתוך דה-מרקר: "מחירי ירקות ופירות בפריפריה גבוהים במאות אחוזים מבמרכז". את מבינה? אי אפשר להימלט מזה.

          • שירה הגיב:

            מעניין איך אני חיה (מתקופת החגים) במרכז חיפה עם בן זוג, מזמינה ירקות אורגניים מעדן טבע מרקט, משלמת לשני מועדוני ספורט עבור שנינו, כולל ציוד יקר לסוג הספורט שאנחנו עוסקים בו, שוכרת דירה מרוהטת ומאובזרת של 80 מ"ר וכל זה ב4000 שקל בחודש. תעלומה..
            אני הייתי מציעה לכל הבכיינים לחשוב טוב טוב ממה עשוי ה"אוכל" שתנובה מציעה ואם באמת הם רוצים לשלם מיליונים על ארבע קירות.
            גם בשבדיה, אתה יכול לבחור לקנות כמה מטרים מרובעים בסטוקהולם במיליונים או אחוזה מפנקת בצפון עם אדמות ואפילו קצת יער במאה חמישים אלף שקל. הכל עניין של בחירה. בחרת להדפק אז נדפקת.

          • דינו הגיב:

            לשירה: באמת מעניין איך את עושה את זה. גם אני מקפיד לקנות בעדן טבע מרקט ומשלם על זה 2000 שקל בחודש (משפחה בת ארבע נפשות). ואם ניגע לרגע באיכות – הרי ש"עדן" משווקים לא מעט מוצרים של תנובה…. רוצה גבינה איכותית ממשק פרטי? אדרבה! התענוג יעלה לך בממוצע 22 שקלים ל-200 גרם.
            איך אמר לי פעם ירקן אחד ששמע שאני בד"כ קונה ב"עדן"? – "אוכל לעשירים"…
            אני לא מבין את טיעון המיקום שאת מעלה:
            מדוע שפלוני ירוץ בשמחה ובששון לגור בצפון הרחוק (יהיה זה צפון שבדיה, ישראל, לא משנה) היכן שבדרך כלל אין היצע ראוי של מקומות עבודה, אין חוויה אורבנית , אין מגוון תרבותי ואנושי כמו בעיר גדולה או בפרבר קרוב?
            אני לא בוחר "להידפק" ואין לי מושג מה הקשר לביטוי הזה או ל"התבכיינות".
            אני מעוניין לגור בתל-אביב או בקרבתה (ואם בשבדיה – אז בשטוקהולם או בקרבתה) היכן שטוב ונוח לי כמו לרוב האנשים.
            מדוע זה חייב להיות מחוץ להישג יד של זוג אקדמאים עם שני ילדים?

  5. אבל איפו מצויים הסהרורים הכבדים? הגיב:

    תמיד הסתובבו משוגעים בירושלים, אלא שהיום הכי מטורפים יושבים במכשלת ישראל, בין שקרניהו לסר הביטחון. זהו.

  6. נילי הגיב:

    אותה "פעילת שמאל" פרסמה גם סרטון לא פחות מגעיל וזועק לתשומת לב לכבוד יום השואה. רק שבסרטון ההוא השתתף גם גדעון ספירו. אז גם הוא "פעיל" מסוג זה?

  7. צדוק התקוה הגיב:

    נטלי כהן וקסברג לא הבנתי למה סימנת גרשיים על "פעילת שמאל" מה לא נוח שהיא שייכת למחנה השמאל פתאום
    http://mida.org.il/2014/05/01/מרד-גטו-שוקן-זילות-השואה-של-השמאל-הישרא

    • בטטה הגיב:

      את השואה הורידה לזנות ממשלות ישראל לדורותיהם כאמתלה וצידוק לכיבוש וסרבנות השלום בזמן ששרידי השואה נמקו בעוני ורכושם וכספם של הנספים נבזז בידי הממסד הציוני זה הביזוי האמיתי ולא המעשה האינפנטילי של נטלי כהן וקסברג

      • אילן שדה הגיב:

        true

      • עלי הגיב:

        ל-בטטה
        הסכם השילומים נחתם ב-1964 לפני שהיה "כיבוש"
        אף אחד לא משתמש בשואה כאמתלה להמשך הכיבוש הטענה הזו זדונית.
        אלמלא קיומה של ישראל היהודים לא היו זוכים לפיצוי או לשילומים כלשהם.
        אלמלא קיומה של ישראל השואה היתה נשכחת או נהפכת לאירוע שולי בסבל הכללי של המלחמה.
        הגורמים אשר רוצים לשלול מישראל את זכותה ליצג את קורבנות השואה הם אותם גורמים אשר שוללים את זכותה של ישראל להתקיים.
        המיצג הבזוי על השואה הוא גס ומעורר גועל .

  8. אווה חדד הגיב:

    כאבי הבטן של קירקגור.
    ליבוביץ סלד סלידה טוטאלית מהפילוסוף הדני. הוא אמר שהוא מתמלא גועל לנוכח כאבי הבטן שלו, שהינם חסודים מוסרניים צדקניים המלווים בנימה נוצרית מבחילה.
    זו גם התחושה שלי ביחס לגב' המפוקפקת. אני יכולה לשער כמעט בוודאות כי היא נמנית עם מחלקי המרק האשכנזים למהגרי העבודה בדרום ת'א. אבל אינה משתינה (שמא יאה לגסת הרוח פעולה אחרת?), לעבר המזרחים בד. ת'א שחייהם היו לגיהנום. באותה מידה המזרחים בעיירות הקיפוח מעניינים את התחת שלה. במקרה דנן יש להוסיף תרתי משמע!
    כאשת שמאל מזרחית (אין צורך לומר כי זו היא נקודת המוצא שלי ואין בילתה), אני יכולה להבין לליבם של מרבית המזרחים הסולדים מה"שמאל" האשכנזי, בשל מעשים כאלה ודומיהם.
    זו הסיבה לכך שהשמאל האמיתי אבוד לשנים רבות, ואפשר שאין לו תקומה כלל!.
    אני מציינת זאת בצער רב כמובן.

    • יוסי פלס הגיב:

      את לא שמאל ולא בטטה, אם את מסוגלת להיאטם נוכח סבלם המזעזע של פליטי החרב האפריקאיים, אם את שונאת שנאה עיוורת יהודים ממוצא אירופי (״אשכנזים״ בלשונך, ״אשכנאצים״, כמו שאת ו״פעילים״ מסוגך מכנים אותם בינכם לבין עצמכם). ואילו לנטלי המקסימה אשלח מכאן ברכת יישר כוח. יפה עשתה, כשחירבנה על הסמרטוט הכחול-לבן, שהיה לפ׳טיש של ״אם תרצו״ ו״האריות״ ושאר חלאות האדם היהודו-פשיסטיות. בכל יום עצמאות אני נתקף עצבות, על שנמנע ממני להניף את הדגל שאיתו הזדהיתי, מתוך תמימות, בעבר. משעה שנתחוור לי, שהתנועה הציונית, שאותה מסמל הדגל, כשלה לכל אורך הדרך ו׳חירבנה׳ עד תום את החזון הציוני, הפך דגלה מבחינתי לחתיכת בד חסרת משמעות ושוב אינני מסוגל לתלותו על חלון ביתי. המדינה הלבאנטינית המסריחה הזאת איננה המדינה שלי והדגל שלה אינו ראוי מבחינתי אפילו לניגוב תחת.

  9. מיצי הגיב:

    שלום, אני הדיקטטור חיים ברעם.
    כולם חייבים לעשות רק מה שאני אומר.
    לא כי, חלילה, אני בעד טוטאליטריות, אלא כי זה פשוט נחוץ כרגע. אתם מבינים, המצב שלנו כרגע שונה. אנחנו חייבים לשדר מסר שכולנו פוליטיקאים וכתבים. הדרך היחדה שלנו לשנות משהו היא לדבר את עצמנו למוות, עם הרבה טיעונים מפורטים, וחס וחלילה לא לעשות פעולה, כמו שביתה, הפגנה, מיצג, או אפילו לשנות את אורך החיים שלנו, כמו לצמצם צריכה וכדומה….
    הדבר היחיד, שאני בתור דיקטטור זמני (זמני, כמובן, לא להבהל, שימו לב – זמני) מרשה לכם לעשות, זה לדבר בטיעונים מפורטים.
    גם תשכחו מפמיניזם. אני חס וחלילה לא אכתוב לכםן, או משהו, זה בדיוק הדבר שהורס לנו את החיים כרגע. אז בבקשה. בלי שירים, בלי מיצגים, בלי כל דבר שהוא לא לדבר כמו פוליטיקאי כו כתב לענייני פוליטיקה, עד להודעה חדשה.

    • צדוק התקוה הגיב:

      תגובה למיצי אני לא מבין מה אתה רוצה ממנו מחיים ברעם פעם כתבתי בשמאל יש הרבה " מפקדים" אבל לשמאל בישראל אין גייסות אז על איזה שביתה אתה מדבר ראיתה אלפים בשביתה למען פועלי מגבות ערד או כאשר נסגרה אתא ?? אצל אנשים היום פוליטקה לא מעניית אצלהם הפולטיקים גנבים מושחתים[ראהמנהיג פועלים מזכ"ל ההסתדרות לשעבר עיניי] וזו דרכו של עולם כל אחד חי בפינה שלו ואף אחד לא מענין אותו מה קורה אצל השני זה לא טוב אבל כך זה השמאל כיום מיצג אצל הציבור הגדול דברים שהוא לא יכול להתחבר אלהם התמיכה בפלסטנאים התמיכה בהסתה שמתנהלת בעולם נגד מדינת ישראל הקריאה לחרמות אין מה לעשות העם רובו הגדול בימין/ מרכז להרבה אנשים יש טראמות משלטון מפאי / שלטון הקומנסטי ברוסיה

  10. אלכס מסיס הגיב:

    בכל שנותי הרבות בארגונים דמוקראטים בישראל – החשש היה מחדירה של סוכני שבכ לארגון, מפני
    פרובוקאציות שהם מסוגלים לעשות, במצוות שולחיהם
    לאחר שהשב הופרד מהמוסד – הסכנה בפרובוקציה היא במשטרה השולחת בלשים בבגדים אזרחיים
    להפגנות ועצרות כדי לעורר מהומות שיצדיקו התערבות אלימה של המשטרה
    אינני רומז שהמחרבנת-על-הדגלים (היא עשתה זאת לא רק על הדגל הישראלי !) היא סוכנת משטרתית
    אבל… הם מסוגלים לכל מעשה מתועב

    • דינו הגיב:

      … אכן הם מסוגלים לכל מעשה מתועב כמו לשלוח כריש כדי לתקוף תיירת המשתכשכת להנאתה בחופי סיני, או לשלוח סוכנים מחופשים כדי להשתלט על מטוסים ולכוונם היישר למגדלי התאומים,
      או לבצע false flag operation ולפגע בתיירים ישראלים ומרכזים יהודיים בעולם,
      והם מסוגלים גם לממן ולחמש קבוצות איסלאמיות קיצוניות כדי להחליש משטרים ערביים ולהוריד את קרנו של האיסלם בעולם.
      את הכל כבר שמעתי מאנשים שהיו רציניים לחלוטין, מה ששמעתי פחות הוא חשבון נפש, לקיחת אחריות, הודאה באשמה, או סתם תובנה כמו זו הנ"ל של ברעם שיש "סהרורים מהלכים בתוכנו".

      • צדוק התקוה הגיב:

        דינו אהבתי
        יש עוד דבר מנהיג דע"ש הוא בכלל יהודי מישראל וכמובן הנערים לא נחטפו הם נהרגו בתאונת דרכים וישראל קברה אותם בחברון כדאי לפתוח מלחמה בעזה האמת האחרון חדש נזכרתי קאדפי היה יהודי

  11. טובה שיבר הגיב:

    למה עשית לנו את זה, למה?
    לא יכולת פשוט לחרבן רק על הדגל של היישות הציונית השנואה? הרי אז היינו נושאים אותך על כפיים ושבחייך היו נישאים בפי כל.
    היית מוכרחה, אבל מוכרחה, לחרבן גם על דגל פלסטין???
    ועכשיו אנו בדילמה נוראית -אם נצדיק את המעשה נמצא שחירבון על דגל פלסטין ראוי לשבח. אבל את זאת הדעת השמאלנית אינה סובלת. ואם נשלול את המעשה נמצא שאנו שוללים חירבון על דגל ישראל שנואת נפשנו וגם את זאת הדעת השמאלנית אינה סובלת.
    הלוואי והייתה לך עצירות והיית משחררת אותנו מן הדילמות הנוראות האלה.

  12. נילי הגיב:

    במחשבה שנייה, כל הכבוד לחיים ברעם שהעז לכתוב רשימה כזאת.

    • יוסי פלס הגיב:

      איזה כבוד ואיזו העזה? הוא צריך להתבייש על שהגדיר את האמנית כ״מטורפת״ ואף להתנצל בפניה.

      • צפור בודד הגיב:

        יוסי ישר כפלס.

      • נילי הגיב:

        ליוסי פלס: תקרא מה גדעון ספירו כותב ב-24.11 על האומנית הזאת ותבין למה זה בכל זאת מעשה נועז.

        • יוסי פלס הגיב:

          אני לא מבין למה את מתכוונת. הרי גם ספירו דוגל כמוני בחופש הביטוי (בעניינים אחרים, לא מעטים, אני חולק עליו). כמו במקרה הקריקטורות של מוחמד(נביא המוסלמים) וכמו בסערה הציבורית המגוחכת סביב ה״שיר״ האווילי של אותו זמר פופ ׳ים-תיכוני׳, מתברר, שיש יותר מדי אנשים ונשים, המתהדרים ב׳שמאלנותם׳ הנאורה, שמושגיהם על דמוקרטיה, זכויות הפרט וחופש הביטוי שאובים מעולמן של ה׳דמוקרטיות העממיות׳.

הגיבו לנילי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים