הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בנובמבר, 2014 2 תגובות

המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, ניערה השבוע את האבק ממודל הפנסיה הצ'יליאנית, שנדון כבר ב-2008 – בעקבות משבר הבורסות. באותה שנה שר האוצר יובל שטייניץ והממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרדו, ידין ענתבי, הציגו רשמית את הצעתם למודל חדש לחיסכון פנסיוני בישראל. לדבריהם, ההצעה תדאג להתאמת החיסכון הפנסיוני למאפייני החוסך ולגילו. לשם כך, יחויבו גופי הביטוח לפנסיה (קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח) להציע בין חמישה לשבעה מסלולי השקעה ייעודיים, שלכל אחד מהם הרכב השקעות שונה. בנוסף, יוכלו גופי הביטוח לנהל גם מסלולי השקעה "מתמחים" במניות או באגרות חוב. אגב, לאחר פרישתו ממשרד האוצר, ענתבי הפך אשתקד לממונה על החטיבה הפיננסית בבנק הפועלים וחבר הנהלת הבנק.

השר שטייניץ והממונה ענתבי כינו את הצעתם "מודל ישראלי", אך בפועל זו גרסה ישראלית של ה"מודל הצ'יליאני", שהושלט בעת הדיקטטורה של הגנרל פינושה, בעצתם של כלכלנים אמריקאיים.

ל"דגם הצ'יליאני" שלושה עקרונות: א' – כל קרנות הפנסיה מופרטות; ב'- כל החסכונות לפנסיה מיועדים אך ורק לשוק ההון, כלומר לעסקות של בעלי הון; ג' – מדיניות ההשקעה מבחינה בין חוסכים צעירים לבין חוסכים מבוגרים יותר.

שטייניץ וענתבי הדגישו אז את הנקודה השלישית, וציינו כי מסלול פנסיה לחוסך צעיר יכלול יותר סיכונים, ואילו המסלול למבוגרים יהיה זהיר יותר. בין היתר הם הציעו מסלול לפנסיונרים, מסלול לבני 60 ומעלה עד ליציאתם לפנסיה, מסלול לבני 55-60, וכן שניים עד ארבעה מסלולים שונים, המיועדים לחוסכים עד גיל 55. אך הם התעלמו משני העקרונות הנותרים של הדגם הצ'יליאני, שעוצב בידי תלמידיו של הכלכלן הניאו-ליברלי מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה ודוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית.

במסגרת יישום הסעיף הראשון בתוכנית, יש לציין שצ'ילה היא המדינה הראשונה בעולם, בה הופרט כל מערך הפנסיה. במדינות אחרות, גם באלה שבהן בוצעו הפרטות בתחום הפנסיה, כמו ארגנטינה או ישראל, נותרו במערכת הפנסיה חלקים שאינם בבעלות פרטית. כך, למשל, קרנות הפנסיה הוותיקות בישראל לא הופרטו עד כה; הפנסיונרים הוותיקים של שירות המדינה מקבלים פנסיה תקציבית.

חשוב לזכור, כי מערכת הפנסיה של צ'ילה הופרטה בעת הדיקטטורה של הגנרל פינושה. הפרטה זו נערכה ללא התייעצות עם גוף כלשהו – הפרלמנט היה סגור, נאסר על המפלגות לפעול ואיגודי העובדים פעלו במחתרת. הפרטת הפנסיות בוצעה בעקבות הפרטת רוב החברות והשירותים הממשלתיים לטובת בעלי ההון – תומכיו הנאמנים ביותר של הגנרל הרוצח.

כללי החיסכון הפנסיוני בצ'ילה נותרו בעינם גם לאחר תום הדיקטטורה. אך מה קרה בינתיים לגימלאים של צ'ילה? כל החוסכים לפנסיה (צעירים כמבוגרים) וכל הגמלאים בצ'ילה גילו בעשורים האחרונים, שכל ההשקעות, לרבות אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות", הפכו לאסון של ממש. גמלאים שיצאו לפנסיה באותה עת בה הוצגה התכנית על ידי שר האוצר, סיפרו לעיתונות הצ'יליאנית כי "זכו" לגמלה חודשית ששיעורה בין 50 ל-120 שקל בלבד, וזאת, לאחר עשרות שנות חיסכון פנסיוני. זו פנסיה עלובה גם במושגים צ'יליאניים, שכן אינה מאפשרת לרכוש אפילו סל מוצרי מזון בסיסי. כפי שאמר במרירות אחד הגמלאים: "בגיל כה מבוגר, ולאחר שעבדתי קשה כל החיים, הפכתי לנטל על ילדי, שאף הם עובדים קשה כדי לפרנס את משפחותיהם".

לפי חישובים שנערכו בצ'ילה, רופאה בכירה ובעלת שכר גבוה, שהחלה להפריש לקרן הפרטית מכספיה מתחילת העבודה ב-1981 והיוצאת השנה לפנסיה, תקבל גמלה חודשית של 2,750 שקלים. אילו אותה רופאה הייתה נשארת עמיתה בקרן הפנסיה הממלכתית, זו שפינושה הפריט, היא יכולה הייתה לקבל גמלה של 5,000 שקלים.

העיקר – לדאוג לשוק ההון

ענתבי היה גלוי לב: "התחייבנו בפני הממשלה להציג בתוך חצי שנה מודל של חיסכון בהתאמה אישית לחוסך, ובעיקר לגילו של החוסך, תוך אימוץ עקרונות מהמודל הצ'יליאני" – הדגיש בדבריו בוועידת ההון והשלטון השנתית, שערך העיתון "גלובס" בתל-אביב בדצמבר 2008.

סלינגר כעת, וענתבי אז, אמרו, שאין כוונה להעתיק את מה שנעשה בצ'ילה, גם בגלל שהמודל הצ'יליאני "רחוק מלהיות מושלם" וגם בגלל ששוק הפנסיה של צ'ילה הוא שוק קטן ולא מפותח, שחולש על מרחב של כ-15% משוק הפנסיה הישראלי. אז מדוע בכל זאת לאמץ את המודל הצ'יליאני?

הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ'יליאני" אינה נעוצה במצוקת הגמלאים. הסיבה אחרת לגמרי, כפי שהסביר ענתבי באותו נאום: "צריך להיזהר מדיבורים הנשמעים על כך, שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". גם הממונה לשעבר על שוק ההון אייל שלוש, קרא לאפשר השקעת כספי פנסיה במסלולים עם סיכון, שכן אחרת "יעלה מחיר ההון". במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, היא קודם כל דאגתם לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון.

מחאת עובדים בצ'ילה ה"דגם הארגנטיני"

ועוד דבר שלא מספרים לעיתונאים אנשי האוצר לדורותיהם, בעת שהם מבשרים על "המודל הישראלי לפנסיה": בצ'ילה החלה מחאה משולבת של עובדים וגמלאים בדרישה פשוטה: הלאמת קרנות הפנסיה וניהולן בדרך שנוהלו לפני שלטון פינושה.

עבור הצ'יליאנים זו דרישה הגיונית, לגיטימית ואפילו מציאותית. הרי מעבר לרכס האנדים, בארגנטינה, ובעקבות המשבר הקפיטליסטי העולמי, החליטה הממשלה בראשות הנשיאה קריסטינה דה קירשנר להלאים את כל קרנות הפנסיה הפרטיות, להן היו כ-9 מיליון עמיתים, ולהנהיג בארצה פנסיה ממלכתית חובה לכל העובדות והעובדים – "כמו פעם". במילים אחרות: לטובת הפנסיונרים בישראל, בהווה ובעתיד, כדאי לאמץ את ה"דגם ארגנטיני" ולאו דווקא את הצ'יליאני…

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. עודד הגיב:

    תודה על המאמר. קיבלתי בו נתונים והסברים חשובים. אינני בטוח,כמובן, שהקונסנזוס הישראלי –
    (1) מגלה סקרנות ואכפתיות בעניין זה (שהרי אינו מגלה סקרנות ואכפתיות כמעט בשום תחום… טוב, חוץ מנינט, 'האח הגדול' ובר רפאלי, ואולי הביגוד של שרה נתניהו ועוד כמה דברים שכאלה); (2) היה מסוגל להתארגן ולפעול בדרך נחרצת נגד הידרדרות הפנסיה והפקרת עתידה של מרבית האוכלוסיה (שהרי הקונסנזוס מקבל בהכנעה גם את הפקרת עתידו בכל תחום אחר, וכמעט אינו פועל ).

    אזכור שמם של פינושה ומילטון פרידמן חשוב מאוד, אך ספק אם למרבית הישראלים אומר האזכור הזה משהו ממשי. ואם לישראלים לא מעטים הוא אמנם אומר משהו ממשי – הרי ה"משהו" הזה אינו שלילי. הרי "החלום האמריקני" נוסח מילטון פרידמן, ובצמוד אליו – אנטי-סוציאליזם+ אנטי-דמוקרטיה+האדרת הצבאיות והשלטון הצבאי, במתכונת שהשתלטה על צ'ילה באדיבותו של הבית הלבן, כל אלה משאת נפשם של ישראלים שמספרם הולך ותופח בטור גיאומטרי. ובכן, אולי נתראה בבית התמחוי הממומן בידי חב"ד ומקבל פרסום בחצי-חינם מהוד מעלתה שרי אריסון. והעיקר – לפי צו האופנה הישראלי החדש – לא לפחד.

הגיבו לעודד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים