הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בנובמבר, 2014 9 תגובות

לפני כך וכך שנים נולד אחד בן-אדם, גדליה צמנט שמו, ששעה קלה לאחר הגיחו לעולם הנמבזה אמר לאימו שלא איכפת לו להיות כפוף לתקנון בתנאי שהוא יקבע את הקריטריונים ואת התנאים שלו.

אימו ליטפה את לחייו הוורודות ואמרה: "שמנדריק שכמוך, נראה אותך אומר זאת כשנצא מפה לפגוש את הבירוקרטיה של ההסכמות הכלליות. עכשיו תגלגל את הלשון כמו שצריך ותינק כמה שיותר חלב אם כדי שתהיה חזק מספיק לקראת הימים הכפופים הממתינים לנו בחוץ בשטף קצף".

"אם ככה אז אני רוצה גם חלב אב. אולי בעזרתו לא ניתן לתקנון לדרוך עלינו. מה דעתך מאמי?" אימו גיחכה. סימן שאלה מטאפיזי התמתח לאורך ורוחב פניה הדלוחות: "חלב אב? צמנט פוצי, זה מה שאמרת? אתה שומע טוב מה שאתה אומר? בחלב אצלי יש מידה מסוימת של חיידקים טובים עם כמה אנזימים של מרדנות. אבל אביך? הוא גייס חמישי של התקנון, הוא הרי יגייס אותך לשייטת 12 ושליש איך שנכנס הביתה". "אז אולי ביין שיביא איתו המוהל לקראת הקרבת העורלה שלי והשמדת חלק ניכר מהנאתי המינית לעתיד לבוא יש כמה הטבות בעניין?" נאחז צמנט בעלי תמימותו הנמוגה. "הצחקתני בשנית בני מחמד עיניי", מלמלה האם, "המוהל יכניס אותך בבריתו של אברהם אבינו ומרגע זה ואילך אתה שבוי של תרי"ג מצוות ושאר ההבלים ומעשי הקונדס הצמודים אליהם גם אם לא תקיים אותם". "ואם אחליט לקיים אותם?" שאל הרך הילוד, "יש סיכוי שאצליח למנוע את כיפוף ראשי בפני התקנון". אימו השתעלה: "בחיים לא. וגם אחריהם".

חרדה אחזה בו. לאן הגיע? עד עכשיו שחה להנאתו במי השפיר ועכשיו נזרק לגלים הגבוהים של הסחנה? תמה בינו לבין עצמו והמשיך בכך גם כאשר פרץ האב לחפ"ק הלידות וצעק: "פדלאות, מספיק עם הווג'ראס. אמא צמנט, גדליה צמנט יש לנו הרבה עבודה לעשות לקראת החיים נטולי השושנים ומלאי הבריקאדות". גדליה קרץ לאימו ולחש: "אם אבא צמנט מדבר על בריקאדות יש סיכוי רב שלא ניכנע לתקנון". אימו השתנקה.

לפני היציאה להידד שבחוץ, המתינו לצמנט הקטן שלושה איש שהציגו את עצמם כוועדה העליונה של התקנון. "איך אני יכול לעזור לכם?" שאל צמנט ג'וניור בניסיון אחרון לפלס את דרכו לחיים הנפרשים לפניו ללא צורך בדחיפות, פרוטקציה וקללות. "צמנט'לה, אינגעלע שכמוך אתה לא תוכל לצאת למרחבי הזוהר של הגנים התלויים מנגד", אמר נוגות אחד הנציגים, "ללא מתן תשובות למספר שאלות שנציג בפניך". "קדימה, בחורים. תעשו זריז. אני צריך להספיק הרבה דברים". "נא להשלים את משפט המפתח: לכל סיר יש מה?" "מכסה", צעק הניו-ילוד בתקווה שיעזבו אותו לנפשו. "למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן הבית?" "למי לא!" צרח צמנט, "אני יאחר את מועד הברית שלי וזה יהיה נורא!", "עוד שאלה אחת ואחרונה: מי אמר למי מי אמר למי?" "סבתא שלך!" צווח הצעיר ככרוכיה ונמלט כל עוד נפשו בו למכונית השרד המשפחתית.

תינוק ילוד ילד לידה הריון נשים HumanNewborn(מקור)

לאחר קיצוץ כנפי עורלתו הגיעו זה אחר זה המורה ללשון ולהתנהגות טובה והורתה לו לשים דגש חזק בכל בגד כפת בראש המילה. הוא שאל אם הכוונה גם בבגד ים והיא ענתה את הבדואי המתקתק שלה, ואחר-כך התפרץ שר הביטחון וצרח שכול העולם נגדנו, והסגן שלו החרה אחריו ב"מעטים מול רבים" והמורה לחקלאות אורגנית ציווח שאם הוא לא ילך בתלם כמו כולם ציון הבגרות שלו במגן בסכנת נפשות.

ומקומנדקר צבאי שעצר בחריקת בלמים סמוך לבית צמנט הגיח מפקד החטיבה האזורית שעמד למלוק את אוזנו של הקטן משום שלא עשה את הפזצט"א (פול, זחל, צפה, טווח, אש) כמו שצריך, ואחרי שהקטנטן למד בעזרת אביו את התנועות המתבקשות פלשה אל הבית עלמה נאה ביותר שהציגה את עצמה: "אני קצינת הקישור של הרך בגדוד המילואים, קוראים לי זרש והוא חייב להתייצב בצומת קסטינה. צו של אלוף הפיקוד". "אבל רק עכשיו הוא יצא לאוויר העולם!" צעקה אימו שהלכה ואיבדה את העשתונות, "אתם השתגעתם על כל הראש. הוא עוד לא פקח עיניים כדי ללמוד לעצום עין בלתי מכוונת. מה קרה לכם שם?" ואביו אמר: "אמא, צו זה צו. פקודה זו פקודה. אם הוא לא יתנהל לפי התקנון אזי יספוג מחמדנו עונש נורא ואיום." "איזה עונש כבר יכולים להשית על פרי בטני?" שאלה בתימהון. האב המאושר קימט מצחו: "ייאסר על מוסדות הציבור לספק לו מיץ פטל. תארי לעצמך, אהבת חיי, איך הרך שלנו מגיע לגן ולא מקבל את מה שכול הילדים מקבלים. זה נורא. ככה יהיה גם בקייטנות, בטיולים השנתיים. אני לא מקנא בו…". "ואני חשבתי שצבא זה קצת אבו-עלי, פה ושם משחולת וחצי, עז א-דין אל ציפור וזהו", אמרה האם בענווה מפויחת.

אחר-כך צלצלה חמותו לעתיד ואמרה שאם הוא ימשיך להתנגד לקניית פוטלים חדשים לסאלון, היא תצדיק במאה אחוז את החלטת בתה לעזוב אותו לאנחות. גדליה פרץ בבכי. אימו דחפה לפיו מוצץ. נכנס פקיד של בנק הפועלים ומשך את המוצץ וצרח בקולי קולות שאם הוא לא יפתח חשבון עובר ושב הוא יפסיד מיליון פרומילים. גרונו של צמנט הקטן רטט. אימו משכה את הפקיד החוצה. על המדרגות המתין נציג בכיר מטעם שירות הלקוחות של חברה קדישא בידו שק בלי קרעים. "זה רק דוגמא," לחש לאוזנה הכבויה, "יש לי באוטו דגמים הרבה יותר טובים". אימו הפליקה לנציג סטירת לחי מצלצלת. הדי הסטירה טרם נמוגו וכבר עמד על המפתן פוליטיקאי שכונתי שתחב לכף ידו של גדליה פתק את סיעתו הרצה לבחירות מוניציפאליות. אימו שאלה מה זה צריך להיות. הוא ענה: "רפורמה החול מניוקי. זה מה שיהיה פה". היא המשיכה: "לאיזה רפורמה הכוונה?". "מאיפה אני יודע. כשאומרים רפורמה מתכוונים לרפורמות וזה כבר אומר הכול". היא איבדה את עשתונותיה: "אידיוט אחד. תסתלק מכאן. הוא יטיל את מימיו בקלפי ולא פתק מפלגתי אחד. מה אתם משגעים אותו כבר עכשיו?" בעלה ניסה להרגיע אותה בדברי כיבושין ובהבטחה שלמחרת ילכו לקולנוע לצפות בסרט "בן חור".

לאחר מספר שנים נסע צמנט'לה עם חבריו לספסל הלימודים לטיול שנתי בגליל התחתון. ביומנו נרשמו מלים אלו: "בדרך לתבור ירדנו להשתין. הבנים עם הפנים קדימה והבנות עם הפנים הצידה. מכוניות צפרו, שיירת מכוניות עם נשיא או איזה פלונטר אחר עצרו כדי לשאול מה קרה. יו"ר ועדת קישוט של הכיתה ענה לפלונטר: 'מה קרה? נשברה הקערה!!!' כולנו פרצנו בצחוק מתגלגל. הפלונטר נפגע עד מאד. וכבר לא היה טעם להמשיך בטיול השנתי שהיה כאין וכאפס לעומת צחוק הקערה. אספנו את שברי הקערה אבל לא הצלחנו להדביק אותם. איך זה יכול להיות? הרי עד עכשיו פעלנו לפי המצופה. מה השתבש? ולא פחות גרוע מכך: מה יהיה?"

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. דליה שור הגיב:

    צחקתי
    אין כמוך אבשי
    אתה כותב נהדר

  2. ק.א. הגיב:

    "מי אמר למי מי אמר למי?" … כן, זוכר בהחלט את החוויה 'רבת הרושם'.

  3. שיר הגזע הגיב:

    לצמנט'לה הקטן והמסכן – להלן חוקי התקנון שלך:

    https://www.youtube.com/watch?v=rcrqRs-EYww

    • צפור בודד הגיב:

      גאון ונדיב ו…אכזר??????
      אדרבא שיעלו הבית"רים הפועלים כאן באתר וגם מחוצה לו ויואילו נציגיו אלה באמת, פעם אחת ולתמיד, להסביר לנו ההדיוטות, למה התכוון המשורר, בהשתמשו במילה "אכזר" (ומבחינתי שירחיקו אף ל"מי אמר למי" וכיו"ב) ?

      • זה חדש לך? הגיב:

        המשורר התכוון למה שאמר. כדי לכבוש ולגרש נדרשה אכזריות.

      • צפור בודד הגיב:

        לא, זה לא חדש לי (קרא תגובתי שנית), אלא שתמיד אני עומד נבוך מול מילים אלה.
        היכן למען השם עומדת האכזריות, אם לא בשלילה.
        ובכן אדם אכזר לא יעיד על עצמו ככזה, אלא אם הוא גם אכזר כלפי עצמו, שהרי הכרזה כזו מציגה אותו כרשע לכל דבר וכאחד שלא יבחול בפשע ע"מ לבצע זממו. כלומר שומטת מלכתחילה השטיח מתחת ל"טיעוניו הצודקים" והיה ויש לו כאלה ולא משאירה לו אלא פתח לסבל פיזי וכאב לב.
        לכן קרוב לודאי, שהמרים קולו ונוער המנון בית"ר, אננו רשע, אלא הדיוט.
        אחד שתאוות הנקמה השתלטה על מוחו ויצרו, עד שהוא נמצא סוגד לערך בזוי כ"אכזריות", אף מוכן לפעול למענה, ללא מצמוץ וניד עפעף.
        ומכאן, שסכנתו גדולה מסכנת הרשע. משום שההדיוט יהיה נכון לבצע כל השטויות ואילו הרשע רק חלק מהן, משום שיסרב לבצע שטויות שיסכנו את עצמו.
        בכל מקרה גם ה"ימין" וגם ה"שמאל", מחנות גדולים המה. ולכל מחנה יש את ה"מורעלים" שלו (אלה שמ—–ם על הדגל").

        • שניהם מסוכנים הגיב:

          "אננו רשע, אלא הדיוט"

          מובן לי שלא רצית לכתוב אידיוט, אדם מוגבל שלא יכול לדעת, אלא כתבת הדיוט כלומר חסר השכלה – גם מבחירה, או בשל טעות בבחירה. אבל בסופו של דבר מדובר בבחירה בטיפשות כאורח חיים. וזה מאד נפוץ ששני הדברים הללו הם שני צדדים של אותה המטבע, לאמור הרשע והטיפשות. יש צדק בדבריך שהאכזריות גם מופנית בסופו של דבר כלפי פנים אבל אי אפשר להגיד שרק בשל עובדה זו אין מדובר ברשע.

  4. מרים בת יוסף הגיב:

    "לפני היציאה להידד שבחוץ" – איזה משפט נהדר. וגם כל השאר. ברכות!!!

  5. יוסף שמש הגיב:

    אבשלום – יפה מאד . . פיליטון מעולה . אחד הטובים ביותר שלך . משפטים נהדרים . סיטואציה משכנעת . הפעם בלי היסטוריה .
    נחכה לראות מה יהיה בפעם הבאה ..

הגיבו לשניהם מסוכנים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים