הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בנובמבר, 2014 12 תגובות

אין חדש תחת השמש, אמר קהלת, מה שהיה הוא שיהיה. כאשר קוראים בימים אלה את העיתונות הישראלית אין מנוס מלחשוב שחכם זה, שחי (או לא) לפני אלפיים שנה, כנראה צדק. הנה קראנו שארה"ב נזפה קשות בישראל בעניין מדיניותה כלפי הפלסטינים. לשר הביטחון הישראלי ערכו זובּור משפיל בביקורו בארה"ב, כאשר רוב המנהיגים האמריקאים לא רצו להיפגש איתו. בכיר בממשל האמריקאי (אומרים, הנשיא עצמו) מכנה את נתניהו "פחדן עלוב" (chicken shit). דוברת משרד החוץ בוושינגטון ג'ן סאקי אמרה "עמדתנו לגבי הבנייה במזרח ירושלים ברורה ונמשיך להביע את דעתנו בעניין." היא הוסיפה גם "כי לישראל חשוב מעמדה בעולם ואם הם רוצים להשיג שלום, יש פעולות שהם יצטרכו לעשות." ממש מילים כדרבנות!

obama-netanyahuנתניהו ואובמה בבית הלבן (צילום: אתר הבית הלבן)

אך עוד בטרם שהשמאל-מרכז, המתון והמפוקח שלנו, כלומר כל הבוז'יקים והעוזי ברעמים, הספיקו לנצל את המהומה כדבעי כדי להזהיר ולהפחיד שהפעם המשבר החמור ביחסי ישראל – ארה"ב כבר בפתח, אוטוטו תהום נפערת בינינו לבין הממשל האמריקאי, והכול באשמת נתניהו (שהוא, לדידם, המציא את ההתנחלויות, את הממשל הצבאי, את כל מלחמות ישראל ובראשן "צוק איתן"; מלחמות שבכולן הם תמכו), הנה מופיע שוב הנשיא, ללא ה-chicken shit, ובפיו בשורה על המחויבות של אמריקה לביטחון ישראל. והכול חוזר לקדמותו – מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. אחרי דרשה על הערכים המשותפים בין ארה"ב וישראל, חוזר הנשיא ומדגיש את המחויבות של אמריקה לביטחון ישראל. והערכים המשותפים לא זולים כל כך, צריך לשלם על הכיבוש הישראלי, והעלות – טייסת אף-35 נוספת באדיבות ממשל אובמה.

הנשיא אובמה הוא ענק-מילים, אך כנראה גם ניחן בכמה לשונות בפיו – תוכל לשמוע ממנו מה שתרצה. הלא כבר בראשית כהונתו הוא אמר שההתנחלויות צריכות להיפסק! אך מיד הוסיף שארה"ב תערוב לביטחונה של ישראל. אז לאיזה חלק עלינו להאמין?

אובמה מבקש מאוד להיראות כאיש עקרונות ואידיאלים, לכן אינו מחמיץ כל הזדמנות לדבר על הערכים המשותפים של ארה"ב וישראל. ואולי הגיע זמן שנברר מהם אותם ערכים משותפים. הם עוגנו כידוע בהצהרת העצמאות האמריקאית ובמגילה העצמאות הישראלית. באמריקאית אנו קוראים:

"אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן שהרי כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן החיים, חירות, והחתירה אחר האושר".

והנה ערכים ממגילת העצמאות של ישראל:

"מדינת ישראל […………] תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, ולשון, חינוך ותרבות"

אלה בהחלט הצהרות נשגבות. הילדים לומדים אותן בבית ספר ומשוכנעים שאלה היסודות עליהם מתנהלות מדינותיהן. שתי ההצהרות דומות בכך ששתיהן הועמדו בחלון הראוה, אך בחנות פנימה לא מכרו את הערכים העומדים מאחוריהן, וכנראה גם לא יהיו להם קונים רבים. למרבה הצער, כמו גם טקסטים נשגבים אחרים, העקרונות העומדים מאחורי הצהרות אלה אינן בדיוק לשימוש. האבות המייסדים של ארה"ב הבינו זאת היטב, ולכן כתבו חוקה בה דברי ההצהרה אינם מופיעים . בישראל לא היה כלל צורך להתגונן מפני המלים הנשגבות כי אין חוקה, ומגילת העצמאות אינה חוק. והנה כבר מצאנו ערך משותף ראשון בין ישראל וארה"ב – הצהרות נשגבות הן "מחוץ לחוק". ואכן מעולם לא נהגו על פיהן לא כלפי פנים ובודאי לא כלפי חוץ.

בשתי ההצהרות מופיעים ערכי החירות והשוויון. נבחן מעט את החירות האמריקאית. בזמן כתיבת הצהרת העצמאות, העבדות שלטה הייתה חלק אינטגרלי מהכלכלה בקולוניות האמריקאיות, נפוצה יותר אפילו מזו שבאימפריה הרומית בשעתה. ג'ורג' וושינגטון עצמו היה אחד מבעלי העבדים הגדולים (אם כי שחרר אותם בצוואתו). תומס ג'פרסון, ההוגה העיקרי של הצהרת העצמאות, היה – כמקובל בימים ההם – גזען לא קטן (השחורים הם גזע שטוב במוזיקה, הוא כתב, אבל פחות במחשבה והגיון. ובגלל נטייתם להזיע הם מדיפים ריח לא נעים).

העבדות הייתה מוכרת ב-13 המדינות המייסדות בזמן שנכתבה הצהרת העצמאות, והכלכלה האמריקאית צמחה ופרחה על בסיס העבדות. זוועות העבדות ידועות ומפורסמות; אוי לעבד שברח, ואוי לזה שלא ברח. משפחות עבדים הופרדו כשנמכרו, אישה הופרדה מבעלה, הורים מילדיהם. והנה בזמן מציאות זוועתית זו יכלו האבות המייסדים לכתוב בהצהרת העצמאות על הזכות ל"חתירה לאושר". רק עיוורון גמור לסבלם של בני אדם אחרים, או ציניות ללא גבול, יכלו להניע את עטיהם כאשר העלו דברים אלה על הנייר. ואיך יכול נשיא שבעצמו שחום עור לצטט, לא פעם, הצהרה זו.

תאמרו: אבל העבדות כבר עברה זמן רב מן העולם. אך נזכיר רק את דברי לוחם זכויות השחורים הגדול מלקולם אקס: "אי אפשר לתקוע לאדם סכין בגב, לשלוף חצי להב, ולומר – התקדמנו". אכן העבדות החוקית נגמרה אך השפעות העבדות קיימות עד היום בארה"ב, ומעוגנות עמוק בתודעה. קיימים פערים גדולים ברמת החיים בין שחורים ללבנים בכל קנה מידה שהוא: דיור, שכר, השכלה, בריאות, ואורך חיים. שחורים מהווים כ-40% מאוכלוסיית בתי הסוהר, אך רק 12% מהאוכלוסייה הכללית. 28% מהגברים השחורים יבלו חלק מחייהם בבית סוהר. ולמשטרה יד קלה על ההדק כלפי השחורים כפי שראינו זה מכבר בפרגוסון, כאשר שוטר ירה למוות בצעיר אפרו-אמריקאי; וההפגנות, שהפכו למהומות, בגלל דיכוי משטרתי, ארכו ימים רבים. מה הפלא שבמצב חברתי כזה, במדינה שתועמלנים מציגים כ-"The Land of the Free" בתי הסוהר מתפוצצים. מעריכים שבארה"ב יושבים בבתי הסוהר כשני מיליון בני אדם. עונש המוות עדיין חוקי ב 32 מדינות. בזמן כהונתו של ג'ורג' בוש, כמושל מדינת טקסס, הוצאו להורג שם 152 איש. ממש דומה לקלות הריגת פלסטינים אצלנו. היד הקלה על ההדק כלפי השחורים, ואצלנו כלפי הפלסטינים, יכולה בהחלט להיחשב כ"ערך" משותף של ארה"ב וישראל. אצלנו אמנם אין עונש מוות, אבל בבתי סוהר נמקים מספר רב של פלסטינים, רובם ככולם לוחמי חירות פלסטינים. או, בעגה הישראלית, "מחבלים".

ערך משותף נוסף הוא אי-השוויון בחברה. בשתי המדינות הפער בין עשירים לעניים הוא הגדול שבין הארצות המפותחות. קפיטליזם חופשי, נטול מעצורים, הוא בהחלט ערך משותף בשתי ארצותינו. והפערים החברתיים משליכים גם על איכות הדמוקרטיה אצלנו. העניים מסכימים, כנראה, למצב זה מרצונם החופשי. מדי בחירות הם מחזירים את נציגי העושר והשררה לשלטון. האם זה אינו מעיד על השלטון המשותף של עשירים ועניים? אם יעז מישהו להטיל ספק במצב זה, מיד יחשבו כולם שלפנינו אדם הזוי: הוא כנראה רוצה משטר צפון קוריאני, ואולי הוא בולשביק, או אפילו טרוריסט פוטנציאלי. מכל מקום אם הוא ישראלי הוא ודאי אינו מבין איזה סכנה אורבת למולדת מן הערבים או האיראנים, ואם אמריקאי אינו מבין את הסכנה הגדולה מקוריאה הצפונית (זו לא בדיחה, אמריקה האדירה הודיעה כי צפון קוריאה מהווה סכנה עבורה). ללא ספק, ההפחדה המתמידה של האזרחים, וההסתה המתמדת נגד כל מי שלא מסכים "אתנו" גם הן בהחלט חלק מהערכים המשותפים שלנו.

בענייני מלחמה וצבא יש לנו בהחלט ערכים משותפים. אל מול סכנה אנו מפעילים את נוהל חניבעל הזכור לשמצה מצוק איתן. אנו מפציצים ומרטשים בכלי הטייס שלנו, מגובה של אלפי רגל, כל מה שמתנועע שם למטה. אמנם אנחנו מתפארים ביכולת להבחין ממרחק רב בכל מנהיג של אויבינו ו"לחסל" רק אותו, אבל בפועל איננו מבחינים בין לוחמים לאזרחים, שאותם אנו קוצרים בלי רחמים ("מרגישים רק זעזוע קל במטוס"). גם האמריקאים וגם אנו אוהבים מלחמות מרחוק, שלא מסכנות את החיילים. מלחמות ממטוסים, ולאחרונה ממל"טים; סוג לחימה זה, כך קראנו בעיתונות, מועדף מאוד על ידי הנשיא. "מלחמות ממרחק" ויתרון עצום בנשק הן סוג המלחמות שאנו אוהבים. כך האמריקאים איבדו בווייטנאם כחמישים אלף חיילים, הווייטנאמיים מתו במיליונים – רובם אזרחים. אצלנו ב"צוק איתן" איבדנו כ-60 חיילים ואזרחים ספורים. הפלסטינים איבדו מעל 2000 נפשות, רובם אזרחים ובתוכם 500 ילדים. אנחנו, כמו האמריקנים, תמיד המותקפים ואויבינו תמיד התוקפנים. מצדנו יש חיילים המכונים לרוב "לוחמים", אצלם יש רק טרוריסטים. טרוריסט הוא כל מי שמגן על עצמו בפנינו, וכל מי שמשיב מלחמה שערה.

גם הדמוקרטיה בארה"ב היא ממש בדיחה. בארה"ב המציאות העצובה של הון-שלטון קיימת כבר דורות. בבחירות משתתפים בקושי מחצית האוכלוסייה, המחצית השנייה אדישה ביודעה שהבחירות לא משנות דבר. למרות ההתלהמות בעת בחירות לנשיאות, כולם יודעים שאין זה משנה מי יהיה או לא יהיה הנשיא הבא, רפובליקאי או דמוקרט. הבדלי המדיניות, כלפי חוץ ופנים, אינם משתנים אלא בעקבות האינטרסים של ההון ושלוחותיו. כדי להיבחר נדרשים המועמדים להון עתק, שרק בעלי ממון יכולים לספק. גם אובמה נתמך על ידי מקורות ההון המקובלים, ולא פחות מן הרפובליקנים. תכנית הניו דיל, של פרנקלין דילנו רוזוולט, שהייתה ציון הדרך החברתי והדמוקרטי הגדול בהיסטוריה האמריקאית, הושגה בעקבות "השפל הגדול" של שנות ה-30 של המאה הקודמת. התכנית הושגה על ידי לחץ עצום של איגודי עובדים, שביתות והפגנות, בהם נהרגו עשרות בני אדם. ואילו היום, במפה הפוליטית באמריקה רוב, או כל, התנועות הרדיקליות הן מחוץ ו/או מתנגדות למפלגות המסורתיות השולטות.

אובמה מעמיד את הדמוקרטיה בארה"ב כדגם לעולם החופשי. אולם כיצד אפשר להגדיר אימפריה גדולה השולטת או מנסה לשלוט בעולם כולו כדמוקרטיה? אובמה והנשיאים לפניו טענו שהם רודפי חופש וזכויות אדם בכל העולם. ואולם – לפחות מאז גמר מלחמת העולם השנייה, האם היה שליט ריאקציוני אחד שעלה לשלטון ללא עזרת ארה"ב? מסוהרטו באינדונזיה, ועד פינושה בצ'ילה, מבטיסטה בקובה, ומובארק במצרים, כל הדיקטאטורים ברפובליקות הבננה בדרום אמריקה, כולם זכו בעזרה ועידוד אמריקאי. מאידך מנהיג עממי גדול כמו פידל קסטרו, שהדיח את בטיסטה, "זכה" בשלושה ניסיונות רצח על ידי שירות הביון האמריקאי (ה-CIA), וניסיון פלישה אחד (מפרץ החזירים). לומומבה, נשיא קונגו הנבחר הראשון באפריקה, נרצח בידי לוחמים שאומנו והודרכו על ידי ה-CIA, והמודיעין האנגלי והבלגי (ויקיפדיה). מוחמד מוסאדק, הנשיא הנבחר של איראן, שהעז להלאים את הנפט מידי חברה אנגלו-אמריקאית, הודח ונכלא בשיתוף אנגלי –אמריקאי. סלבדור איינדה, הנשיא הסוציאליסטי הראשון באמריקה הלטינית, הודח ונרצח על ידי כוחות הצבא הצ'ילאני בסיוע ה-CIA. מספר הפלישות והתערבויות של אמריקה בכל ארצות העולם מגיע לעשרות רבות. כך דואגת ארה"ב לחופש וזכויות האזרח בעולם כולו.

ועוד לא דיברנו על המכנה המשותף העיקרי בינינו לבין ארה"ב. אנחנו, כמו האמריקאים, בנינו מדינה בעזרת גירוש, דחיקה, ואפילו הכחדה (אמריקה) של העם המקומי. כמו האמריקאים, גם אנחנו היהודים ידועים ביחס השוויוני כלפי הפלסטינים, מראשית בואנו הנה ועד היום הזה. אכן גם אצלנו, במגילת העצמאות שלנו, לא חסרות מילים יפות. אתה קורא בה ש"ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, ולשון, חינוך ותרבות". אתה קורא זאת היום ולא יודע אם לצחוק או לבכות. נציין שכבר בזמן כתיבת דברים אלה היו ערביי ישראל תחת ממשל צבאי. גם אז, איש לא חשב ברצינות ליישם כל העקרונות היפים עליהם. הדובדבן בעוגת המגילה היא השימוש במלה "גמור". שוויון זכויות חברתי ומדיני יהיה "גמור",לא סתם שוויון – אלא "גמור"… נדמה שרק הצביעות הייתה גמורה.

אובמה, כמו הנשיאים לפניו, מוצא את ישראל ראויה לעזרה הרבה שהוא מעניק לה. בניגוד למרכז-שמאל שלנו הוא מבין יפה מאוד ומודה לה על העזרה שישראל מגישה לו בהידוק ההשפעה והשליטה במזרח התיכון: ישראל תלחם נגד כל כוח אנטי אמריקני וכל איום על ההגמוניה האמריקנית באזור. אין אינטרס אמריקאי להחליש או לפגוע בכוחה של ישראל, ולכן תמשך התמיכה האמריקאית. ישראל נשארה ונשארת בעלת הברית הנאמנה והיציבה הפרו אמריקאית, אחרי שטורקיה ומצרים כבר לא כל כך בטוחות או נאמנות, לכן אובמה רואה בישראל שותפת פוליטית נאמנה. לכך הוא מתכוון כאשר הוא מכנה את ישראל בשפתו "שותפה לערכים ואידיאלים משותפים".

האם יכולה המדינה הפלסטינית כאשר תקום למלא תפקיד דומה? הלא קיימת סכנה או סיכוי (תלוי בעיני המתבונן) שפלסטין העצמאית תצטרף לחזית הארצות בעולם הלוחמות באימפריאליזם האמריקאי. אי לכך, המשמעות של הדאגה לביטחון ישראל כוללת גם את הדאגה להמשך הכיבוש. ובלעדי התמיכה האמריקאית אין כיבוש.

הסיכוי היחידי למאבק הפלסטיני הוא בליכוד כל הכוחות נגד הכיבוש – קיראו את קריאתו של מרוואן ברגותי בימים אלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. א.ב. הגיב:

    קהלת- שלושת אלפים שנים…

  2. ק.א. הגיב:

    שני אנשי ציבור (שהסבירו -ביושר- מהי מהות מדינה זו לדעתם) קמו לעם בישראל. היתה בינהם הסכמה מלאה על המהות המינימליסטית של הרעיון הציוני (מדינה ליהודים) אך לא היתה בינהם שום הסכמה על מהות היהדות וטיבה של היהודיות. שניהם לא היו עסקנים, ולא רודפי מעמד או בצע. האחד היה זקן מלומד ושומר מצוות, 'לא-יוצלח' מבחינה אלקטורלית, לא היה שום סיכוי שיקשיבו לו ולמשנתו ולכן גם נתנו לו לדבר חופשי נגד הממסד והוא נודע בהיותו 'מגורש פרס ישראל'. האיש הישר השני (אבל גם הפאשיסט) היה חוליגן אחד (הוסמך לרבנות, מיליטנטי, נרצח) מייסד 'ליגה להגנה יהודית' באמריקה ושם משפחתו היה "ערבים החוצה". שני האישים האלה היו מוכנים לשבת ולהסביר, בלי התפתלויות, תחת כל עץ רענן מהי הפונקציה של מדינה זו בעיניהם וכיצד היא צריכה (או חייבת) להתנהל כדי לקיים את אופיה. חוץ מהשניים האלה כמעט כל נבחרי הציבור ברחו ממשמעויות והשאירו את הבמה (כנדרש!) לעורכי דין מושחתים ויחצ"נים בכדי לנהל את פני המאפיה למען האימפריה. לאחר הסתלקות ה 2 הללו נדמה שלא קמו נבחרי ציבור דוברי אמת. זו מציאות שבה אבד לנו כל מצפן הומאני ולא ברור אם, מתי וכיצד זה יוחזר.

  3. עודד הגיב:

    דברים נכוחים ונכונים. מהי מידת השפעתם, על מי ועל כמה קוראים בישראל? לא ברור, שהרי – כפי שהזכיר כאן הכותב – ה-New Deal קרם עור וגידים רק אחרי משבר כלכלי קטלני, שבו הגיעו מים עד
    נפש. אפשר להוסיף שדגם מדינת הרווחה (ז"ל) , כפי שהתגבש בבריטניה ובכמה מדינות מערב-אירופאיות אחרות, לא היה יכול להתבסס אילולא – [1] השבר הגדול של מלחמת-העולם השנייה;[2] הפחד שאחז במנהיגי שלטון ההון במערב מפני האיום הסובייטי, שנתפס כמשענת למפלגות שמאל גדולות ולאיגודים מקצועיים חזקים. תחושת השבר של סוף שנות הארבעים נשכחה בימינו, השמאל התכווץ או נעלם, הגוש הסובייטי איננו, ובכן, אין חשש, ושלטון ההון עשה come back. זאת רק דוגמה אחת לכך ששינוי מהותי בכלכלה,במבנה הפוליטי ובתרבות הפוליטית מתרחש בדרך כלל – לצערנו –
    רק אחרי משבר חמור ביותר, ובמצב שבו קיימת אלטרנטיבה חזקה ואפילו מאיימת, הנשענת על תמיכה רחבה מבפנים ומבחוץ. זה (עדיין?) לא המצב בארצות-הברית , במערב בכללו, ובמדינת ישראל.
    כל זה רלוונטי גם לסוגייה הישראלית-פלסטינית. ה"שמאל-מרכז" בישראל חלול (וימני). ליכוד כוחות? עלי לצפות לעשבים שיעלו בלחיי.

  4. ש.ג. ירושלים הגיב:

    כתבה מעולה ויותר מכול ריאלית.
    מהו מהותו של פוליטיקאי? שפוליטקאי מבטיח לבוחר במקרה הכי טוב זה אולי.
    שפוליטקאי אומר לבוחר אולי זה בטוח שלא!
    ושהפוליטיקאי אומר לבוחר לא! אז……. הוא לא פוליטיקאי בוודאות.
    לכן מהנסיון שלנו "תיאוריה לחוד מציאות לחוד"
    הווה אומר הפוליטיקאים משמיעים לנו סיסמאות והצהרות בובמבסטיות
    שהן בגדר רק תיאוריה, ואת המעשים הם שומרים לעצמם.
    המסקנה היא איפוא כמה אנחנו נאיבים,והפוליטיקאים משתמשים למטרותיהם
    רק עפ"י בסיס של דמגוגיה בלבד.

  5. אילן שדה הגיב:

    מאמר מעולה. עצוב אבל נכון.
    הייתי מוסיף פרק על מערכת הצדק הישראלית והאמריקאית בעבר. הרבה דמיון. אם כי האמריקאים משתנים.
    בסקירה היסטורית – מאז השתלט בן גוריון על התנועה הציונית – התנועה הזו ירדה מהפסים. אבל הזיקה לאמריקה נשארה תמיד.
    הרבה דמיון ישנו גם בחוסר המעש של האמריקאים והציונים במהלך השואה ולאחריה.

  6. כל הכבוד הגיב:

    מאמר אחד מול אלף שטיפות מוח וזיוני שכל

  7. נילי הגיב:

    לפני אלפיים שנה נולד (או לא) ישו. קהלת (אולי שלמה המלך אולי לא) נולד (או לא) אלף שנה לפניו.

  8. מתן חפר הגיב:

    1. chickenshit, לא chicken shit.
    2. פירוש המלה אינו "פחדן עלוב" אלא worthless or contemptible (מילון אוקספורד), דהיינו חסר ערך או נבזה.
    3. תרגום מילולי: לשלשת תרנגולת. לשלשת פירושה: חרא.
    3. לא אובמה כינה את שקרניהו chickenshit. הביטוי יוחס למקור אנונימי שאינו הנשיא. "אומרים, הנשיא עצמו" התבטא כך? אומרים גם שכדור הארץ הוא שטוח ושהירח עשוי מגבינה ירוקה. אז אומרים.

    • יש שיטה בשיט הגיב:

      בסלנג המדובר בהחלט מדובר על פחדנות. המילה תרנגולת מציינת (בין השאר) פחדנות (chicken). ואילו חרא של תרנגולת אינו תופס את המשמעות החראית של צואת התרנגולת אלא את המשמעות הצ'יקנית – כלומר הפחדנית. בעברית דבר דומה קורה עם "המיץ של הזבל" – דהיינו המיץ של הזבל הוא זבל מזוקק כלומר האמא של הזבל. ככה גם החרא של התרנגולת יותר פחדן אפילו מן התרנגולת הפחדנית…. ט.ל.ח.

  9. הנשק החינמוני זורם וגם המילים! הגיב:

    מילים כדרבנות! אבל הנשק ממשיך לזרום. ככה זה מאז שלינדון ג'ונסון לקח את מושכות "הבית הלבן" לידיו, ועד ימי אובמה שמזרים לצבא הכיבוש נשק חינמוני בשווי של כמעט 4,000,000,000 $ לשנה.
    כותב שורות אלה אינו יודע האם עמד ג'ונסון אחרי רצח ג'ון קנדי, או מדוע דווקא ג'ק רובי(נשטיין) רצח את לי אוסוואלד בתוך תחנת המשטרה בדאלס, ב-24 לנובמבר 1963 (מחר יום השנה ה-51 להירצחו). ברור רק שקנדי ניסה למנוע מישראל להפוך למעצמה גרעינית, ואילו ג'ונסון היה הנשיא האמריקני הראשון שסיפק לח"א הישראלי שתי טייסות של סקאיהוק, בעלי כושר נשיאת נשק גרעיני, שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
    ‎חמישה ימים לפני פתיחת מלחמת ששת הימים נפגש ראש המוסד מאיר עמית עם שר ההגנה הרוברט מקנמארה. "הסברתי לו שישראל לא תוכל להמשיך כך. אמרתי לו: אמליץ לממשלה לצאת למלחמה".
    מקנמארה גילה "הבנה" ועמית, לפי הודעתו, "ביקש מהאמריקנים שלושה דברים:
    ‎1. תמיכה פוליטית במועה"ב
    ‎2. בידוד הזירה. הסברתי כי עם השחקנים המקומיים נסתדר, אך איננו רוצים התערבות חיצונית
    ‎3. מילוי המחסנים בחזרה בבוא הזמן."
    עמית מת מזמן אך המדיניות נמשכת: הנשק החינמוני זורם וגם המילים!

    • דוד עציון הגיב:

      למען הדיוק, קנדי הוא זה שהתחיל לחמש את ישראל בטילי הוק. למעשה, הוא "אכל" את ההסברים של ישראל גם בתחום הגרעיני (לדעתי, טוב שכך; אני מניח שלדעתך לא)

  10. אלכס מסיס הגיב:

    מאמרו של שמואל – מצויין.! זו היא הערכת המצב הנכונה היחידה שקראתי על מצבה של ארהב , בה שהיתי 25 שנים ולכן התגובה האנונימית מה 22 בנובמבר – קולעת ומסכמת היטב את מה ששמואל אמיר כבר כתב -ישר ולענין, מה שקשה מאד למצוא בפרסומים אחרים ואפילו יהיו "שמאליים" לדעת עצמם

    הבעיה היא שאנו (השמאל) ביודענו שללא 4 מליארד הדולרים שארהב מרעיפה על מדינת ישראל – המשך קיומה מוטל בספק -אנו ב "catch 22"

הגיבו לנילי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים