הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בנובמבר, 2014 11 תגובות

הרצאה שניתנה במסגרת ועידת איגוד העובדים הסוציאליים שנערכה השבוע בת"א

ועידת איגוד העובדים הסוציאליים נערכת השנה בעיצומו של מאבק עובדי לשכות התעסוקה נגד החלשת השירות והפרטתו; ובעיצומו של קמפיין להעלאת שכר מינימום ל-30 שקל לשעה – שתאפשר להוציא עובדים רבים ובני משפחותיהם ממעגל העוני. שני המאבקים הם ביטוי לשינוי העמוק שחל בתפקידה של המדינה בעשורים האחרונים, תוך אימוצה על ידי ממשלות ישראל השונות של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הקפיטליסטית קיצונית: החלשת הרווחה ומנגנוניה עד להטלת ספק בהמשך קיומם ויצירה של שכבת שכירים רחבה, ההולכת וגדלה – גם עובדים וגם עניים.

stupidcap

זו אינה הצרה הבלעדית של מדינת ישראל. מגמה זו הולכת ומחריפה במה שמכונה "העולם המערבי", קרי: ארה"ב ואירופה; וביתר שאת מאז המשבר הכלכלי שפרץ בארה"ב בקיץ 2007 , לפני יותר משבע שנים. כעת, ברור לכל שהמשבר הליבה הקפיטליסטית מקרין לעבר הפריפריות, יחד עם זאת, לא כל הפריפריות טרם נכנסו למעגל המשבר. ישראל, למשל, שהיא מדינה בפריפריה הקפיטליסטית הגלובלית נפגעה מהמשבר העולמי במחצית הראשונה של 2008, אבל המשק שב לצמוח לאחר מכן (ועד למבצע צוק איתן בקיץ שעבר) בקצב כפול ואף יותר מזה – לעומת רוב מדינות המערב שבמשבר.

אבל הימשכות המשבר מעלה מספר שאלות: האם שמדובר על מפנה ביחסי הכוחות בעולם לעבר עולם "רב-קוטבי" לעומת העולם החד-קובטי שהוא תולדה ישירה של העמקת הגלובליזציה – שהחלה עם התמוטטות ברה"מ בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה? האם ציר השליטה הקפיטליסטי, ה"צפון-אטלנטי", מאבד ממרכזיותו? זאת, לעומת "הציר הדרומי" (סין – הודו – דרום אפריקה – ברזיל)? ומה עם החברה?

באמצעות הרצאה זו ננסה לתת מענה לשאלות הקשר בין צפון לדרום ובין מרכז לפריפריה; על רקע הסדקים שנפערו בקפיטליזם הגלובלי מאז תחילת המשבר הכלכלי. ועוד שאלות עולות מהמציאות הגיאו-כלכלית והגיאו-פוליטית החדשה: האם הסתיימה "הגמוניית המערב"? האם סוגיות כגון פיתוח כלכלי וחברתי, תלות ותלות ההדדית עומדות בפני מהפך? ודווקא הציר הדרומי הוא-הוא המקדם מדיניות רווחה עקבית, לעומת הנסיגה במערב?

נקודה מרכזית אחת עולה בוודאות מניתוח המציאות החברתית והפוליטית שנוצרה מאז פרוץ המשבר. למשבר השלכות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ואף סביבתיות בעלות משקל רב, העשויות להוות נקודת מפנה בהתפתחות האנושות.

שאלה ראשונה: גלובליזציה וקפיטליזם

האם קיים מימד מרחבי גלובלי בקפיטליזם? עוד ב-1848, כתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס, ב"מניפסט הקומוניסטי" הנודע:

"התעשייה הגדולה כוננה את השוק העולמי, אשר גילוי אמריקה הכשיר עבורו את הקרקע. השוק העולמי הביא לידי התפתחות שלא-תשוער של המסחר, הספנות והתחבורה היבשתית. זו השפיעה השפעה חוזרת על התרחבות התעשייה. וככל שנתרחבו התעשייה, המסחר, הספנות, מסילות-הברזל, כן התפתחה הבורגנות, הרבתה את הונה, תחקה לקרן זווית, את על המעמדות שנשתיירו מימי הביניים. גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי-ים יצאו כר-פעולה חדש לבורגנות העולה. ישובה של אמריקה, הקולוניות, סחר-חליפין עם השוק של הודו המזרחית ושל סין, אמצעי-החליפין והסחורות בכלל, נתנו למסחר, לספנות, לתעשייה תנופה שלא נודעה כמותה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני אשר בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת. הצורך בשוק מתרחב-והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לתקוע יתד בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום. על ידי ניצול השוק העולמי שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצריכה של כל הארצות".

נדמה שכבר לפני יותר מ-160 שנה, עם המגבלות המחקריות הרבות שהיו קיימות אז, ניתנה תחזית די מדויקת למה אנו קוראים כעת "גלובליזציה". שנים רבות לאחר מכן, הגיאוגרף דיוויד הרווי כינה זאת: "ההתפתחות הגיאוגרפית הבלתי-שוויונית של הקפיטליזם".

שאלה שנייה: על מרכז ופריפריה

רבות נאמר על שאלת מרכז ופריפריה. גם, כאן, בישראל פוליטיקאים עושים שימוש תדיר במילים "מרכז" ו"פריפריה" ואף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פיתחה "מדד פריפריאליות" השנוי במחלקות.

הסוציולוג האמריקאי עמנואל ולרשטיין, תרם רבות להבנת שאלת היחסים בין מרכז לפריפריה בקפיטליזם, עוד כמומחה לאפריקה הפוסט קולוניאלית, תחום אותו חקר באופן כמעט בלעדי עד לשנות ה-70 המוקדמות, אז החל להתבלט כהיסטוריון ותיאורטיקן של המערכת הקפיטליסטית העולמית. השקפותיו על הקפיטליזם העולמי באו לידי ביטוי בעבודתו החשובה "מערכת השיטה העולמית" (במקור The Modern World System) שהופיעה בשלושה כרכים, בשנים 1974, 1980 ו-1989.

ולרשטיין דחה את המושג "עולם השלישי" כי יש רק "עולם אחד", המחובר באמצעות רשת מורכבת של חליפין כלכליים. כלומר – כלכלה עולמית או מערכת עולמית, שבה האבחנה בין הון לעבודה וצבירת ההון על ידי גורמים מתחרים (כולל מדינת הלאום, אך לא רק היא) אחראים לשסעים בין מרכז לפריפריה.

ולרשטיין ממקם את מקורותיה של המערכת העולמית הנוכחית באירופה הצפונית של המאה ה-16. השינוי בדרכי צבירת ההון באנגליה ובצרפת, עקב נסיבות פוליטיות ספציפיות ותום התקופה הפיאודלית, הניע תהליך של התרחבות הדרגתית, שתוצאתו היא קיומה של רשת או מערכת עולמית כלכלית אחת בלבד. תקופה מרכזית בתהליך זה היא האימפריאליזם, שהביא את כל חלקי כדור הארץ תחת שליטה קפיטליסטית בסגנון אירופאי באמצעות הקולוניאליזם.

עם זאת, המערכת הכלכלית העולמית רחוקה מלהיות אחידה במובנים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים ואף מרחביים – היא מאופיינת בהבדלים יסודיים בהתפתחות תרבותית ובצבירת כוח פוליטי והון. בניגוד לתפיסה החיובית של התיאוריות של המודרניזציה והקפיטליזם, ולרשטיין אינו רואה בהבדלים אלה שאריות של משטרים קודמים או אי-סדירויות שיכולים להיעלם, ואכן ייעלמו, במהלך הזמן – חלוקה מתמשכת של העולם למרכז, פריפריה וסמי-פריפריה היא תכונה הטבועה במערכת העולמית הקפיטליסטית. אזורים שנותרו עד עתה מחוץ למערכת העולמית נכנסים אליה במעמד של פריפריה.

קיימת חלוקת עבודה בסיסית ויציבה מבחינה מוסדית בין המרכז לפריפריה: בעוד למרכז יש רמה גבוהה של התפתחות טכנולוגית והיא מייצרת מוצרים מורכבים, תפקיד הפריפריה הוא לספק חומרי גלם, מוצרים חקלאיים ועבודה זולה לשווקים המתרחבים של המרכז. חליפין כלכליים בין המרכז לפריפריה מתרחשים בתנאים בלתי שווים: הפריפריה נאלצת למכור את מוצריה במחירים זולים, אך לקנות את מוצרי המרכז במחירים גבוהים יחסית – מצב בלתי שוויוני אשר, מרגע שנוצר, נוטה לייצב את עצמו עקב מגבלות פנימיות במבנה החברתי של הפריפריה.

המרכז והפריפריה, עם זאת, אינם מוציאים זה את זה או קבועים לאזורים גיאוגרפיים מסוימים אלא יחסיים זה לזה ומשתנים: יש אזור הנקרא סמי פריפריה, המתפקד כפריפריה עבור המרכז וכמרכז עבור הפריפריה. ב-2014 ניתן למקם במרחב הסמי-פריפריאלי הזה, ובין היתר: את הודו וסין, את דרום אפריקה וברזיל. גם ישראל היא מדינה סמי פריפריאלית. אחת התוצאות של התפשטות המערכת העולמית היא המסחור, כולל עבודה אנושית: משאבים טבעיים, קרקע ויחסים בין-אישיים מופשטים מערכם המהותי והופכים לסחורות בשוק המכתיב את ערך החליפין שלהם.

שאלה שלישית: גלובליזציה ומשבר

עידן הגלובליזציה שהחל עם התפוררותה של ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה שעברה אמור היה להבטיח את התפשטות המערכת הקפיטליסטית העולמית לעבר אופקים חדשים ומרחבים אין-סופיים. תחת שמי הגלובליזציה הכל הופך סחורה, ועל פי הקריטריונים של ארגון הסחר העולמי, גם בריאות, רווחה, חינוך, דיור ומים היו לחלק מהשוק העולמי. מהי גלובליזציה? ניתן כאן את ההגדרה כפי שנלמדת במערכת החינוך הישראלית:

"זו תופעה הכוללת שילוב של כלכלות, תרבויות ותנועות פוליטיות מכל העולם. חברות בינלאומיות מייצרות מוצרים במקומות שונים בעולם, כדי להשיג את הערך המוסף הגבוה ביותר תוך ניצול חומרי גלם, שכר עבודה, מרכזי מחקר ונוחות גיאוגרפית בצורה האופטימאלית. הסחורות או המוצרים משווקים בכל העולם במחירים די דומים ובאותה צורת שיווק".

עד כאן ההגדרה הממסדית (מערכת החינוך). אך בניגוד לעמדה זו הטוענת שיעודה של הגלובליזציה "להשיג ערך מוסף גבוה", יעודה הוא הצבר הון גובר. על פי ריאיון שפורסם בעיתון "כלכליסט" (27.11.12):

"הגלובליזציה, זו שהמערב ניסה לטפח בעשורים האחרונים והיוותה את עמוד התווך בצמיחת הכלכלה העולמית, מפתחת עם השנים תופעות לוואי. לדברי וירג'יני מייזונב, מנהלת ההשקעות הראשית של שרודרס בתחום מניות של חברות בינלאומיות וגלובליות, שינויים חברתיים, בעיות פוליטיות, שינויים דמוגרפיים, התחממות גלובלית, וגם התקשורת עצמה, גורמים לשסעים בכפר הגלובלי.כנס השקעות שערכה שרודרס, אחת החברות הגדולות והוותיקות בעולם לניהול קרנות נאמנות ותיקי השקעות, עם נכסים מנוהלים בהיקף של 324 מיליארד דולר, הסבירה מייזונב כי המשבר הכלכלי היה רק הטריגר לשסעים שהתגלעו בכפר הגלובלי. 'כדי להגדיל את היעילות ולמצוא מקורות צמיחה נוספים, תאגידים בינלאומיים הרחיבו את דריסת הרגל הגיאוגרפית שלהם אל עבר השווקים המתפתחים. זה הביא למצב שהיום מחצית מהכנסות החברות המרכיבות את מדד המניות במובילות בעולם מגיעה ממכירות בשווקים המתפתחים. קח לדוגמה את האייפון, רכיבים שפיתחו חברות זרות וכוח עבודה מחוץ לארצות הברית אחראים ל־94% מהמכשיר. המותג אפל הוא למעשה האלמנט האמריקאי היחיד במכשיר'".

מנהלת ההשקעות הוסיפה:

"התחרות בעלויות שהציעו המדינות המתפתחות העניקה להן כוח רב, ונוצר מצב שבו העובדים במערב הם, מצד אחד, צרכנים, ומצד שני, ספקים של מוצרים, שירותים וסחורות שמקורן בשווקים הבינלאומיים. ההערכות הן שב־2050 יהיו בשווקים המתפתחים שישה צרכנים על כל צרכן אחד במערב, מה שיביא לשינויים בצריכה העולמית ולעלייה בגירעון המסחרי של המדינות המפותחות. כבר בתחילת  2012 שיעור הצמיחה בשווקים המתפתחים מסך התמ"ג העולמי יעלה על שיעור הצמיחה במדינות המפותחות, וב־2050 ארה"ב תהיה כנראה המדינה המפותחת היחידה מבין חמש הכלכלות הגדולות בעולם".

לדבריה, תולדה ישירה של הגלובליזציה הוא הגידול בהעמקת הפערים המעמדיים:

"האי־השוויון לאורך השנים הלך והעמיק. בארה"ב, למשל, המיאון העליון אחראי לרבע מסך ההכנסה של המשק האמריקאי. לשם השוואה, בתחילת שנות השמונים מאיון זה היה אחראי רק לשמינית מההכנסה המצרפית. הסכנה היא שיותר ויותר עניים יתקשו להשיג תארים גבוהים וייאלצו להתמודד עם האבטלה. זו לא בעיה חדשה, אך היא הסיבה העיקרית לגלי המחאה שהציתו את 'האביב הערבי' ומחאות חברתיות אחרות".

עבור הכלכלן הנודע, ומרצה באוניברסיטת ניו יורק, פרופ' נוריאל רוביני ("כלכליסט", 28.8.11):

"מבחינה כלכלית ארצות הברית, גוש היורו, בריטניה ויפן נמצאות על סף קיפאון. אפילו השווקים המתעוררים וכלכלות מכוונות יצוא שנסמכות על השווקים הללו, גרמניה ואוסטרליה למשל, רושמות האטות חדות… קרל מרקס צדק באופן חלקי כאשר טען כי גלובליזציה והתערבות פיננסית שיצאה משליטה, יובילו את הקפיטליזם למסלול של הרס עצמי. החברות מקצצות בעובדים משום שאין די ביקוש למוצרים. עם זאת, קיצוץ במשרות מקטין את הכנסות העובדים, מגדיל את הפערים ומוריד את הביקושים".

ומה אמר מרקס על כך? (ב-1848!):

"די להזכיר את משברי-השוק, אשר בהתחדשם לעתים מזומנות הם מאיימים יותר ויותר על קיומה של החברה כולה ומעמידים אותה בסימן-שאלה. במשברים אלה נהרס בהתמדה לא רק חלק גדול של המוצרים המוגמרים, אלא אפילו חלק גדול מכוחות-הייצור שכבר נבראו. עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהיתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול הגיון – מגפת עודף-הייצור. החברה מוצאת את עצמה פתאום מוחזרת למצב של ברבריות ארעית; רעב, מלחמת-השמד כללית, כאילו נטלו ממנה כל אמצעי-המחייה; התעשייה, המסחר, כאילו נהרסו – ומפני מה? מפני שיש לקפיטליזם למעלה מן המידה, אמצעי-מחייה למעלה מן המידה, תעשייה למעלה מן המידה, מסחר למעלה מן המידה, כוחות הייצור, העומדים לרשותה, שוב אינם משמשים לקידום הציוויליזציה הבורגנית ויחסי הקניין הבורגניים; להפך, הם נתעצמו מדי לעומת היחסים האלה, הם נבלמים על-ידיהם, ואך מתגברים הם על מכשול זה, הרי הם מטילים ערבוביה בכל החברה הבורגנית, מסכנים את קיומו של הקניין הבורגני. היחסים הבורגנים נהיו צרים מלהכיל את כל העושר שיצרו. בכוח מה מתבגרת הבורגנות על המשברים? מצד אחד, על-ידי ההשמדה המוכרחת של כוחות-ייצור מרובים; מצד שני, על-ידי כיבוש שווקים חדשים ועל-ידי ניצולם היסודי יותר של השווקים הישנים. בכוח מה, אפוא? על-ידי שהיא מכינה משברים כוללים יותר ועצומים יותר ומצמצמת את האמצעים למניעת משברים".

שאלה רביעית: משבר ופריפריה

נכון להיום, המשבר הקפיטליסטי שפרץ לפני יותר מ-7 שנים פוקד את מדינות הליבה של הגלובליזציה. האם גורלו של המשבר הנוכחי כגורל המשבר הכלכלי בשנות ה-30 של המאה שעברה? קרי: התפשטות הדרגתית לעבר כל ארצות תבל? נדמה שהמדינות הסמי-פריפריאליות מתמודדות בצורה שונה עם המשבר, לעומת המצב (הקשה מאוד) שנוצר לפני  יותר מ-80 שנה. זאת, על ידי העמקת הקשרים הכלכליים ביניהן והעברת כובד המשקל של הייצור התעשייתי לצריכה בשוק הפנימי.

בידיעה שהפיצה סוכנות הידיעות הסינית לפני שנתיים (20.11.12) נאמר:

"לאחר עשור של הרהורים בנושא, נראה שאזור הסחר החופשי בין סין, יפן ודרום קוריאה מתחיל לקרום עור וגידים. זאת, בניגוד לעמדת ארה"ב. שרי סחר החוץ של שלוש המדינות נועדו בשולי פסגת מדינות מזרח אסיה שנערכה בפנום פן, בירת קמבודיה, והכריזו על פתיחת השיחות בנוגע לאזור סחר חופשי. בהיותן של שלוש המדינות חלק מהותי בכלכלת מזרח אסיה ובסחר העולמי בכלל, הרעיון של אזור סחר חופשי ביניהן זוכה לתשומת לב רבה ברמה העולמית. כלכלתן של השלוש הסתכמה ב-2011 בלא פחות מ-14 אלף מיליארד דולר, כחמישית מסך כל הכלכלה העולמית. התמ"ג של השלוש מהווה כ-70% מסך כל התמ"ג האסייתי. מומחים סבורים שאזור סחר חופשי סיני-יפני-קוריאני יחזק רבות את ההשתלבות של כלכלת מזרח אסיה בשוק העולמי, ויוכל אף להציב תחרות כנגד ארה"ב והשותפות הכלכלית הטראנס-פסיפית שרקחה הסכם סחר חופשי שנחתם ב-2005 וכולל את ארה"ב וכמה מדינות האוקיינוס השקט. מומחים טוענים שכלכלות שלוש המדינות מתאימות היטב לשיתוף פעולה. בשבעים השנים האחרונות, סין טיפחה השקעות וקשרי מסחר רבים ביפן ובדרום קוריאה, ועם הזמן לקחה את מקומן של שתי המדינות בכושר הייצור, עד אשר הפכה למרכז ייצור עולמי. לדעת המומחים, סין מתחרה כעת ביפן ובדרום קוריאה בתעשיות הרכב, הברזל, הפלדה והפטרוכימית, אולם כל אחת מהן ניצבת למעשה על שלב אחר בסולם התעשייה – סין על השלב התחתון, קוריאה בשלב הביניים ויפן בשלב העליון. הקרקע לשיתוף פעולה והשקעות הדדיות בין שלוש המדינות פורה במיוחד, ובמיוחד בכל הנוגע למציאת מקורות אנרגיה חדשים והפחתת השימוש בפחם. מומחה כלכלי סיני ציין שפתיחת אזור הסחר החופשי אף יקדם את תהליך הבינאום של היואן ואת הפיכתו למטבע מקובל בסחר הבינלאומי. המומחה ציין שתהליך זה צריך להתחיל מן הקצוות, ובעוד שחלקו של היואן בסחר האסייתי גדול למדי, הקמת איזור הסחר בין סין, יפן ודרום קוריאה יקדם עוד יותר את מעמדו ברמה האזורית, ומשם יקל עליו להגדיל את נוכחותו ברמה הגלובלית".

במילים אחרות: לקשור מדינה שבליבה הקפיטליסטית אך בהאטה ממושכת בת שני עשורים (יפן) לשתי מדינות סמי פריפריאליות צומחות (סין וקוריאה הדרומית) מהווה אתגר של ממש לציר הליבה של הקפיטליזם הצפון-אטלנטי (אירופה המערבית וארה"ב) שבמשבר. מדיניות סמי פריפריאליות נוספות החלו גם להדק את קשריהן הכלכליים והפוליטיים במסגרת מה שמכונה "בריקס" ((BRICS ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה. כאן הציר המתפתח הוא דרום-דרום בתוספת רוסיה. אף הוא מצטרף לשתי יוזמות לטינו-אמריקאיות כלכליות ופוליטיות: "אלבה", "מרקוסור" (או "מרקוסול", בפורטוגזית) – השוק המשותף של דרום אמריקה; ואחת פוליטית: "קהילת המדינות של אמריקה הלטינית והאיים הקריבים". ביוזמה הראשונה "אלבה" משתתפות ונצואלה, ניקרגואה, בוליביה, קובה ואקוודור. בשנייה היו שותפות בתחילת הדרך ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי, לאחר מכן הצטרפה ונצואלה ולפני שנתיים נוספה בוליביה. אקוודור, צ'ילה ופרו, הצטרפו לשוק המשותף הפריפרי במעמד של "מדינה שותפה" שוקלות אף הן להצטרף כמדינה מן המניין אל השוק המשותף. "קהילת המדינות" כוללת לראשונה מזה חצי מאה את קובה אך ללא ארה"ב וקנדה, בניגוד ל"ארגון מדינות אמריקה", שהוקם על ידי ארה"ב בשנת 1948 – שלא כולל את קובה.

נדמה שבהתארגנויות אלה "דרום-דרום" נעדר מקומן של ארצות אפריקה הפריפריאליות (פרט לדרום אפריקה) ושל ארצות המזה"ת, להן קשרי תלות קפיטליסטיים בארה"ב והאיחוד האירופאי (גוש היורו) וכך חשופות יותר למשבר הכלכלי המתגלגל. האם אלה פני העתיד? סין תתפוס את מקומה של ארה"ב בתוך מספר שנים ותהיה הכלכלה הגדולה בעולם, לפי תחזית של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כך נאמר בדו"ח שכותרתו "מסתכלים ל-2060 – תחזיות ארוכות טווח לצמיחה גלובלית". לפי הדו"ח, עד 2030 חלקה של הכלכלה הסינית בתמ"ג העולמי יזנק בלמעלה מ-50% מ-17% כיום, לשיעור של 28%, בעוד חלקה של הכלכלה האמריקאית ירד ל-18% לעומת 23% כיום. גוש היורו צפוי להתכווץ גם הוא וליטול נתח של 12% מהתמ"ג העולמי ב-2030, לעומת 17% כיום. זאת, בתנאי שישרוד את המשבר הכלכלי החמור דהיום.

על פי התחזית, התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) העולמי יצמח ב-3% לשנה ב-50 השנים הבאות, אך תהיה שונות גדולה בין המדינות והאזורים. עד 2025 התמ"ג הכולל של סין והודו יהיה גדול מזה של צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, בריטניה, ארה"ב וקנדה ביחד. אסא יוהנסון, כלכלן בכיר ב-OECD, אמר עם פרסום התחזית:

"בעתיד צפוי שינוי משמעותי במאזן הכוח הכלכלי העולמי". יתרה מזו, ב-2060, כלכלת הודו וסין יחד, צפויות להיות גדולות יותר מכלל כלכלות החברות בארגון יחד (46% לעומת 43%). חלקו של גוש היורו ב-2060 יקטן ל-9% מהכלכלה העולמית – מחצית מחלקו כיום. גם ארה"ב תמשיך במגמת הירידה, אך היא תהיה מתונה יותר ותסתכם בפחות מ-10% לעומת שיעור של 16% כעת".

שאלה חמישית: החלשת מדינת הרווחה בליבה ותחייתה בפריפריה

יחד עם השינויים הכלכליים המסתמנים, נרשמים שינויים חברתיים ניכרים, שניתן לסכמם: כהחלשת מדינת הרווחה בליבה ותחייתה בפריפריה. תכניות ה"רפורמה" למיניהן ברחבי אירופה המערבית שנקטו ונוקטות מדינות רבות מגרמניה בצפון ועד יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל בדרום יש להן מכנה משותף אחד: את מחיר המשבר אמורים לשלם העובדים, הגמלאים והסטודנטים. לשם כך מתבצעים קיצוצים עמוקים בסעיפי הרווחה, הדיור, הבריאות והחינוך ומועברים מגזרים ציבוריים שלמים לידי ה"יוזמה הפרטית". בשנתיים האחרונות נאבקים רופאים ואחיות במדריד נגד הפרטתם של כלל בתי החולים. בפורטוגל, איטליה ויוון נמכרו נמלים, חברות חשמל, חברות תעופה בבעלות המדינה כדי "להחזיר את החובות המדינה לבנקים". בכל היבשת הדור הצעיר משלם מחיר כבד בעקבות המדיניות הניאו-ליברלית ובשנים האחרונות ניכר גל של התאבדויות בקרב חייבי משכנתאות ברחבי ספרד שיש להם מכנה משותף: שכירים, בגילאי ביניים שעמדו לאבד את רכושם היחידי: דירת המגורים.

כאמור, החלשת מדינת הרווחה בליבה מתלווה בחיזוק מדיניות הרווחה בפריפריה, מסין במזרח ועד לאמריקה הדרומית, גל של חקיקה חברתית שוטף מדינות רבות. זאת, יחד עם מדיניות ממשלתית לייקור העבודה.

"שכר הפועל בסין הוא עכשיו גבוה יותר משכר העובד בבולגריה או ברומניה", התלונן פרשן של העיתון הכלכלי הצרפתי "לס אקו" במהלך שידור בערוץ ארטה הגרמני-צרפתי. נדמה כי מדינות רבות ב"דרום" אימצו את תורתו של הכלכלן הבריטי ג'ון מ' קיינס, שבעקבות המשבר הכלכלי בשנות ה-30 הציע לממשלות השונות התערבות עמוקה בחברה ובכלכלה, לשם יצירת מקומות עבודה והתוויית רשת ביטחון חברתי. קיינס מת במערב, אבל ייתכן והוא חי בפריפריה.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    המערכת הקפטליסטית התפתחה (כמובן) ללא שום איזונים ערכיים וחינוכיים (כי איזונים כאלה רק היו מפריעים להשתוללות הבלתי מרוסנת של ההון). הציבור הורגל (בהדרגה) למצב מתמיד של סיפוק אישי מרכישה של מותגים שהבעלות עליהם אמורה להביא למרגוע נפשי (זמני). סיפוק זה הוא תמיד קצר טווח עד ליציאת קמפיין מיסחרי ומותגים חדשים ונוצצים יותר. בלי תוכן חינוכי נשארנו חשופים לגמרי להתמכרות לאורח חיים חלול. ככה אנו נימשכים באף למסע שאפתני חלומי-ריקני ללא סוף וללא שום בחינת תכני מציאות החיים. שטיפת המוח המיסחרית מתחילה מגיל צעיר, כשבני נוער וילדים הפכו ממזמן למטרה ברורה. והיכן היו המחנכים? מי מהם שלא שיתף פעולה עם המערכת מצא את עצמו נבעט החוצה. איך ייעצר המילכוד? בדרך כלל זה נגמר בחורבן אדיר ואז מתחיל כל הסיפור להתגלגל מחדש.

    • קוקטייל קולניליזם הגיב:

      שיפור מעמד השחורים, שחרור הומואים וכל הנטיות המיניות השונות, שינוי במבנה החברתי של המשפחה היום יש חופש לבחור, חופש לאישה יכולה לעבוד לפתוח עסק עצמאי להיבחר ולבחור וכו, שיפור נגישות למידע – האינטרנט שיפר מובליות חברתית מעורבות חברתית, שקיפות, עודד ספירה ציבורית עודד מעורבות חברתי ת במאבקים חברתיים, העלאת מודעות בנושאים שונים, העלאת מודעות זכויות בעח

      איזה שינויים הוביל הקומוניזם או הסוציאליזם ?

  2. שירה הגיב:

    בבולגריה לכל האנשים בתים בבעלותם, המדינה לא מזהמת והאוכלוסיה, שאין לה הרבה כסף להחליף סלון או רכב בליסינג, יושבים רובם ככולם בגינות הפרטיות מוקפים בירק ובעצי פרי, אורגניים כמובן, אוכלים מרק יוגורט ושותים בירה.
    מיהו העשיר? מי שמרוויח יותר? לא. מי שיוצא מהמערכת הכי מהר וחי מכמה שפחות. זה אפשרי גם מ4000 שקל בחודש. מהגרי העבודה שמגיעים לישראל מארצות המזרח יוצאים עם בוחטות רציניות. הם יודעים לחסוך.
    ככה עושים את זה: גרים עם ההורים או עם הרבה אנשים בדירה אחת. עובדים כמה שנים וחוסכים את רוב המשכורת. לא קונים כלום! פורשים מעבודה בגיל 30 או קצת יותר. לא מתחייבים למשכנתא או לרכב. יוצאים אחרי 10 שנים עם 500-700 אלף שקל. משקיעים בהשקעה סולידית לטווח ארוך ועוזבים את הגיהנום פה למדינה "ענייה" כדי לפרוש מעבודה. מנצחים את הקפיטליזם במגרש שלהם!

    • ק.א. הגיב:

      גם בבריטניה שותים בירה אבל טובעים באוקיינוס של טימטום ושיתוק חברתי.
      לא נותר ל BBC לשדר מדי פעם תוכנית שעושה צחוק מהמצב ומהאנשים שכבר ממזמן חשים אבודים.
      וכי מה עוד אפשר לעשות?
      http://vimeo.com/8907563

      • שירה הגיב:

        חבל מאוד. ובוודאי שיש מה לעשות. לא לצרוך!
        גם במשכורת הכי נמוכה אפשר לחסוך ולצאת לעצמאות כלכלית. עצמאות כלכלית כתוצאה מחיסכון ואי צריכה היא גם הדרך לשתק את המערכת הפוליטית הקפיטליסטית.
        אני אמרתי לבולגרים שהם חיים בגן עדן בכל הזדמנות אפשרית. קיבלתי בהתחלה הרמת גבה ואחרי ההסבר, חיוך מאוזן לאוזן. אי צריכה הביאה את בולגריה למצב מצוין ביחס לכל מדינה אחרת באירופה. חוסר חובות, 100% ערבות הבנק המרכזי לכספי החוסכים, מערכת בריאות מצוינת שמשלבת רפואה אלטרנטיבית עם רפואה קונבנציונלית, לכל אזרח יש לפחות בית אחד משלו ויכולת לגדל את האוכל של עצמם ותרבות של "שבת אחים גם יחד" בין האזרחים. זו המציאות "במדינה הכי ענייה באירופה". מאחלת לשבדים שקשה להם לנוח אפילו ביום ראשון (זמן לשיפוץ הבית ולכיסוח הדשא) את "העוני" של הבולגרים.
        שישבו להם האנגלים בברים יפסידו את התחתונים עד שייתפקחו. ככה זה עובד כשאין לך שכל.
        ואהבתי את הסרטון (ואת המבטא החמוד שלכם).

  3. אשר פרוליך הגיב:

    ברור שהגלובליזציה הנו מרכיב מרכזי בחיסולה של מדינת הרווחה. ובכל זאת, האם תתכן מדינת רווחה כזו או אחרת בעולם גלובאלי? כדי לענות לשאילה זו צריך להבין איך נוצרה מדינת הרווחה,מה מטרתה ועל מה היא מתבססת.
    כדי לעשות את הדיון פשוט,מדינת רווחה נולדה לאחר מלחמת העולם השנייה על בסיס הפיתוח האדיר שנדרש לאחר המלחמה .פיתוח זה אפשר תעסוקה מלאה ופריחה כלכלית שאפשרה להפנות אמצעים לשירותים חברתיים וכן להענות לדרישות האגודים הכלכליים לתוספות שכר ותנאים סוציאליים. המטרה של מדינת הרווחה הייתה כפולה:
    א)להחזיק את האיגודים המקצועיים כ"שותפים" של בעלי העסקים ולהשטיק את מועדעות המעמדית של העובדים כך שיהיו שותפים ב"חוזה החברתי" בין הממשלה,בעלי ההון והעובדים,ובכך לשמור על שקט תעשייתי. (שיטה זו הוגדרה כ"הדרך השלישית")
    ב)לאפשר לעובדים (הרוב העצום של האוכלוסייה) לצרוך ובכך לקיים רמת ביקוש מצרפי שיעזור לסקטור העסקים להרוויח ולהתפתח.
    השותף השלישי בהסכם החברתי,המדינה, תנהל את השותפות כך שהעסק הזה יעבוד בשקט.
    בגלל ששיעורי הרווח של בעלי ההון היו גבוהים,נתן היה לגבות מיסים מהם ובכך לממן את השירותים הסוציאליים ולקיים רמת ש

  4. אשר פרוליך הגיב:

    ולקיים רמת שירותים מתקבלת על הדעת כולל דמי אבטלה לשנים רבות ופנסיה
    כוון שהשיטה הקפיטליסטית גורמת לירידת שיעור הרווח של בעלי ההון (מייצור תעשיתי אך לא מספקולציות)משנת ה80 של המאה שעברה,שיעורי הרווח ירדו והממשלות,המנהלות כאמור את העסק,יתחילו להקטין את המיסים כדי להקל על בעלי ההון אבל בדרך הזו,נותרו ללא כספים כדי לממן את השירותים הסוציאליים. מצב זה הלך והחמיר עם השנים עד כדי כך שמדינות הרווחה המסורתיות(מדינות צפון אירופה וסקנדינביה,וגם ישראל) הקטינו וממשיכות להקטין את מדינת הרווחה למימדים הולכים וקטנים.לכן,הבעייה המרכזית לעתידה של מדינת הרווחה היא לא הגלובליזציה אלא המשטר הקפיטליסטי הגוסס.

    • צפור בודד הגיב:

      תגובתך ראויה בעיני ולו משום שהיא פורשת נכונה את "השתלשלות העניינים" בנושא הגלובליזציה.
      רק הערה: הקפיטליזם ה"גוסס" הזה, יכול להשאר בינינו, עוד הרבה מאד זמן. כלומר ימשיך גם ימשיך לגרום לסבל בל ישוער (וישואר) לאנושות ולעולמנו, כשם שעשה זאת עד עכשיו.
      כלומר, הקפיטליזם הפסיק ממזמן להיות רק "איזו דרך כלכלית" מעוותת, אלא הפך למציאות, איתה יש לחיות ואותה יש להבין ולשרת. כלומר ניצח אותך וגם נתנך בכלא מתוחכם: כזה המאפשר לך קיום, רק בתנאי שתפעל לחזוק כתליו וסורגיו…

      הדרך היחידה לפתרון הבעיה (הקטנת הנזק הקפיטליסטי והשפעתו המשחיתה חיינו), היא בהקמת מציאות סוציאליסטית במקביל.
      וזהו למעשה ה"צו הסוציאליסטי": ליצר סביבה סוציאליסטית היכן שהסוציאליסט נמצא.
      הסוציאליזם הבנוי מקומוניזם (התארגנות קומונרית), אנרכיזם (התארגנות הפרט) וסוציאל דמוקרטיה
      (התארגנות מפלגתית) ואין להפריד ביניהם. כלומר כל סוציאליסט הוא גם כל אחד משלושת הנ"ל.

  5. אלכס מסיס הגיב:

    יש לקוות שערוצי הטלביזיה אצלנו יחקו את ה BBC
    יהיה זה נס חנוכה נוסף

  6. אשר פרוליך הגיב:

    לציפור בודד: הבעייה היא שבקפיטליזם ממש אי אפשר לחיות (פרט למיעוט). קראתי היום דווח על כך שבעוד 5-8 שנים, לעשרות מליוני אמריקאים לא יהיה פנסיה (הצטרכו לחיות עם תשלומע הסוציאל סקיורוטי של כ1000 $ למשפחה).כך יהיה במדינות רבות,בהן שילוב של אריכות חיים עם גרעון אקטוארי של קופות פנסיה יביאו לאסון שעוד לא חווינו. לא נתן להקים "מציאות סוציאליסטית" במקביל למערכת קפיטליסטית (כך ניסו בארצות סקנדינביה אבל זה הולך ונגמר).לא הבנתי את המשפטים האחרונים שלך אבל אין ספק שסוציאליזם ללא דמוקרטיה לא עובד ואלה חייבים להתקיים ביחד אחד כתנאי לשני ולהיפך. בגלל סיבה זו הסוציאליזם בברה"מ נכשל,ולא מסיבה אחרת.
    לצערי מעט אנשים מבינים נקודה מרכזית זו.

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים