הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בדצמבר, 2014 40 תגובות

ביום ראשון 30.11.2014, דיווח העיתון ידיעות אחרונות, כי בבית הנשיא יתקיים טקס לציון גירוש יהודי ערב. העיתון מספר מפי רותם אליזרע, כי את הטקס, שיהפוך מעתה לאירוע שנתי, יזמו חברי הכנסת שמעון אוחיון וניסים זאב. מטרתו "ציון גירוש יהודי ערב ויהודי אירן לאחר הקמת המדינה והפיכתם לפליטים חסרי כל". ה-30 בנובמבר נבחר כדי לסמל את הקשר בין כ"ט בנובמבר, יום החלטת האו"ם על חלוקת פלסטין, ובין מה שכונה "גירוש יהודי ערב". כך, לאחר שחגגו הציונים את החלטת החלוקה שממנה חרגו מזמן, הם מנסים להטיל את מחירה על העולם הערבי, למרות שהם היחידים שהרוויחו ממנה.

חתונה יהודית במקנס במרוקו, 1839 Marokko-1024חתונה יהודית במקנס במרוקו, 1839 (מקור)

לא נתייחס במאמר זה ליהודי אלג'יר ותימן שהיגרו מסיבות שונות ללא שום קשר להקמת מדינת היהודים, ואף לא ללוב שם התנכלו ליהודים הפשיסטים האיטלקים והנאצים, ונתמקד בקהילות היהודים הגדולות בעיראק ובמרוקו. אך לפני כן רצוי להסביר בקצרה את הנסיבות שבעטיין הגיעו יהודי ארצות אלה למדינת ישראל. בניגוד לאגדות בהן הלעיטו אותנו מגן הילדים והלאה, הרי מלחמת 48, המכונה בפי הציונים מלחמת השחרור ובפי הפלסטינים הנכבה, לא פרצה בשל פלישת צבאות ערב לפלסטין. היא החלה  בראשית דצמבר 1947, כלומר 136 יום לפני כן, עת החלו הכוחות הציונים בתקיפת האוכלוסייה הערבית ובמבצע הטיהור האתני,  ראשית בשטח שיועד למדינה היהודית. עד ה-15 במאי, אז נכנסו הצבאות הערביים לפעולה, הצליחו הכוחות היהודים לסלק למעלה מחצי מיליון פליטים פלסטינים וביניהם כמעט את כל תושבי הערים יפו, חיפה וירושלים המערבית. מבצע טיהור זה נעשה תחת עיני השלטון הבריטי, והוא אשר חייב את השליטים הערביים לשלוח כוחות צבא מוגבלים לפלסטין. אלה נכנסו או ניסו להיכנס לאותה טריטוריה שהובטחה בהחלטת האו"ם למדינה הפלסטינית.

אין טעם להאריך בתיאור המלחמה שיצרה את בעיית הפליטים שהמדינה היהודית מנעה את חזרתם לבתיהם ולמולדתם לאחר הסכמי שביתת הנשק. נזכיר רק שתי נקודות נוספות: האחת, לאורך כל תקופת המלחמה, בכל שלב, היו הכוחות היהודים בעדיפות מספרית מול הכוחות הערביים. נקודה שניה, בסוף המלחמה מחזיקה ישראל ב-20,000 קמ"ר מפלסטין במקום כ- 15,000 שהוקצו לה בהחלטת האו"ם. וכך, בפלסטין המשוסעת, בעקבות המלחמה, חוגגת הבורגנות הציונית את ניצחונה: לא רק שאין חולק על השוד של 55% נוספים משטח פלסטין שכבשה שלא כדין, אלא שגודל "הירושה" שזכתה בה לאחר רצח העם הפלסטיני, פותח בפניה עתיד מרשים. גודל השלל – בין 4-3 מיליארד ליש"ט במחירי 1948 – סכום הגדול פי 50 מהעברת ההון המסיבית שזרמה לפלסטין בין 1933-39, ושהיוותה את הבסיס לצמיחת בורגנות זו. זהו הצבר הון ענקי שאף מדינה בעולם השלישי לא זכתה להשיג. זהו שוד של ארץ שלמה שתושביה "התאדו". רכוש זה היה צריך להפוך להון במסגרת יצור קפיטליסטית. כך נוצר צורך במעמד פועלים להחליף את הפועלים הפלסטינים, ובאיכרות יהודית שתספק את צרכי הישוב היהודי בתוצרת חקלאית, בעיקר ירקות ודגנים אותה סיפקו, קודם לכן, הפלחים הפלסטינים שסולקו זה עתה. שורדי השואה במחנות פליטים והעקורים באירופה ובקפריסין מועברים במהירות לישראל היוו את הגל הראשון של פרולטריון יהודי שיחליף את הפרולטריון הערבי המנושל. אך בשל היותם מערביים בתפישת עולמם, זעיר בורגנים במוצאם, וקרובים מבחינה מנטלית ותרבותית הן לבורגנות הישראלית והן לשכבה השלטת במנגנון הפוליטי של המדינה הצעירה, מתקשה מנהיגות היישוב להפכם לפרולטריון יציב ועל אחת כמה וכמה לאיכרות ולשומרי הגבול של הטריטוריה של הציונית. ולכן, מפנה התנועה הציונית את כוונותיה ותוכניותיה אל עבר יהודי ארצות ערב שמעמדם הציבורי מתערער עקב מלחמת 48' כאשר המשטרים הריאקציונרים מפנים אליהם את זעם תבוסתם.

כאמור, יהודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. נביא כאן בקצרה את תולדותיה של העברת יהודי עירק למדינה הציונית הצעירה, באשר היא משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופייה הקולוניאלי של הציונות, את אכזריותה, וגזענותה, את עוינותה הבלתי מתפשרת לעולם הערבי ואת נכונותה לשתף פעולה עם כל גורם ריאקציונרי, לשם הגשמת מטרותיה.

לאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949, פונה התנועה הציונית לבית המלוכה העירקי, אתו קיימה קשרים דרך ידידה המסורתי עבדאללה, בבקשה לאפשר ליהודי עירק להגר לישראל. התנועה הציונית בעירק הייתה חלשה ביותר, כאשר הנוער היהודי נטה ברובו לעבר המפלגה הקומוניסטית העירקית. הקהילה היהודית בעירק ישבה בה ברציפות במשך כ-2500 שנה. קהילה זו מנתה כ-150,000 נפש, הייתה מפותחת הרבה יותר מהקהילה היהודית בפלסטין. מתוך כ-110,000 יהודים שהועלו מעירק בשנים 1950-51, כ-35% היו בעלי מקצועות חופשיים כגון פקידים בכירים, מנהלי בנקים, מנהלי רכבות, סוחרים עשירים, עורכי דין, רופאים ורואי חשבון. למעשה היהודים היוו את הצמרת הכלכלית והתרבותית של המדינה העירקית. רוב רובם היו בעלי השכלה תיכונית לפחות ושיעור העניים מקרבם היה פחות בהרבה מאשר בקרב עולי פולין, למשל. כיצד שולבו, אם כן, יהודי עירק בתוכנית הציונית להפכם לפועלים ופלחים?

במרס 1950, לאחר הסדרת הקנוניה בינה לבין הציונות, מחוקקת ממשלת עירק חוק המאפשר ליהודי עירק לעזוב את ארצם אם יוותרו על נתינותם – וכ-30,000 איש הצהירו על רצונם לעזוב את עירק. אולם החוק המוצע והמספר הקטן של היהודים שהסכימו לנצלו מעורר את חששותיהם של מנהיגי ישראל: אם יוכלו יהודי עירק לעזוב יחד עם רכושם, יתכן שרובם יהגר לארצות המערב ולא לישראל. אי לכך, מעלים הציונים הצעה חדשה – הפקעת רכוש היוצאים תמורת רישיון להטיסם ישירות מעירק לישראל. הידיעות על תקנה זו מפחיתות במעלה מ-60% את מספר היהודים המוכנים להגר, למרות ההרעה שחלה במעמדם בעירק עקב מלחמת 48'. המנהיגות הציונית במצוקה קשה והנה נס משמים: בינואר 1951 מוטלים רימוני יד לבית הכנסת "מסעודה שם טוב" בבגדד, והתגובה העירקית והציונית כאחת זועקת: זו על "מזימות הציונות" וזו על "התגברות האנטישמיות". הבהלה שקמה, מביאה לגל עליה גדול. תוך שנה אחת מועלים 90 אלף נפש במבצע "עלי באבא" – כאשר השודדים המתחלקים בשלל הם מנהיגי ישראל ובית המלוכה העירקי.

מאוחר יותר מתגלים גם מטילי הפצצות – שני יהודים השייכים למחתרת הציונית – שלום סאלח ויוסף בצרי הנשפטים ומוצאים להורג בפומבי – דבר המגביר כשלעצמו את זרם ההגירה. בישראל נכלאים יהודי עירק במחנות המהגרים, "המעברות", ומורשים לצאת רק לעבודות דחק. בהיותה ערבית, תרבותם מדוכאת ונחשבת לחטא קדמון, והם הופכים לאבק אדם מנודה ומושפל. חלקם הופך לפועלים וחלקם מיושב במושבים חדשים המיועדים להחליף את הפלחים הפלסטינים. כדאי לציין שבתוך יהודי עירק המועלים ארצה ישנם למשל פי 4 רופאים יותר מאשר בישוב היהודי בארץ – גם הם הופכים לפועלי דחק ולמתיישבי אזורי הגבול. כמובן שכמו בכל מעשה  בתקופה זו שמור מקום של כבוד למפלגות הסטליניסטיות גם בהגירת יהודי עירק. בעוד המפלגה הקומוניסטית העירקית תומכת בהסכם החלוקה ומנהלת תעמולה אפילו נגד צעדה ההססני של הבורגנות העירקית, השולחת צבא חלש וחסר ערך לפלסטין, אין היא מנהלת תעמולה נגד הברית בין הציונות לבין הריאקציה העירקית בהנהגתו של נורי סעיד, שהרי מאבק הציונות בעיניה הוא בעיקרו "אנטי אימפריאליסטי". בעוד מק"י תומכת בעליה ובארגונה בפלסטין, מצטרפים רבים מבני הנוער המהגרים מעירק למפלגה הקומוניסטית אליה השתייכו גם בעירק וחלקם נשאר בה עד תקופת הוועידה ה-20.

בקווים כלליים דומה "העלאת" יהודי מרוקו לזו של יהודי עירק, בעיקר בקשר בין התנועה הציונית והריאקציה השלטת. על נושא זה כתב ההיסטוריון י. בן נון, שאחת מהתמחויותיו היא ההיסטוריה של יהודי מרוקו, כי "עוד לפני עצמאותה של מרוקו במרס 1956, משרד החוץ בירושלים והקונגרס היהודי העולמי היו מוטרדים מגורלה של יהדות מרוקו. שליחים רבים הגיעו למדינה זו כדי לשכנע את מנהיגיה לאפשר חופש תנועה ליהודים. הם נפגשו לא רק עם מקורבי הארמון אלא גם עם נציגי המפלגות מימין ומשמאל. אך ההנהגה המרוקנית הייתה מוטרדת בעיקר מכך שכלכלת ארצה הייתה עלולה להיפגע אם יעזבו יהודים רבים את מדינתם. בזכות השכלתם הצרפתית תפסו יהודי מרוקו מעמד בכיר במנהל הציבורי של המדינה העצמאית ובמסחרה. אך נציגי ישראל מצאו דרך מקורית לשכנע את הארמון להעניק את הזכות לחופש תנועה ליהודים. כדי למנוע פגיעה אפשרית בכלכלת מרוקו הציעו נציגי ישראל פתרון המבוסס על השקעות של אנשי עסקים יהודים מארה"ב בכלכלת המדינה החדשה. כך הם טיפחו ביודעין את המיתוס האנטישמי של שליטת יהודי ארה"ב על הממשל האמריקני ועל כוחם הגדול של היהודים בכלכלה האמריקנית. " (קשר – כתב עת לחקר תולדות העיתונות בעולם היהודי ובישראל, גיליון 46, אוניברסיטת תל אביב 2011, עמ' 135-127). הציונים גם ארגנו את ביקור המלך מוחמד החמישי ובנו חסן השני בארה"ב ב-1957.

הגורם המרכזי שפעל לעידוד ההגירה של יהודי מרוקו היה המוסד בשליטתו של איסר הראל. שליחי המוסד הצליחו לגייס אליו יהודים מקומיים והחלו לייבא לישראל צעירים שהתפתו לרעיון הציוני. העלייה התנהלה בעצלתיים וב-1961, טבעה האנייה אגוז שעל סיפונה 44 ילדים יהודים בחופה הים תיכוני של מרוקו. להערכת בן נון, כלל לא ברור אם אנשי המוסד לא גרמו להטבעת הספינה בכוונה כדי ליצור לחץ על מרוקו, שהתייחסה ליהודים כאל אזרחים שווים. אחרי הטביעה גויסו שגרירי ישראל בכל בירות אירופה ובאמריקה כדי להטיל אחריות על שלטונות מרוקו לטביעת הספינה, כביכול בגלל שהם מונעים את יציאת היהודים מן המדינה. בשנת 1963, כבר הושג הסכם בין ישראל לארמון המלוכה על פינוי מאורגן של יהדות מרוקו תמורת פיצוי כספי. מבצע הפינוי היה בעיצומו, אך משרד החוץ הישראלי חשש עדיין לגורלו של ההסכם ולכן חיפש דרכים לשכנע את המלך חסן השני ביכולתם של אנשי עסקים יהודים אמריקנים להשקיע בפרויקטים כלכליים במרוקו. להערכתם, אם המלך ישתכנע הדבר ישפיע גם על יחסו המדיני לישראל ועל הידוק קשרי מרוקו עם ישראל בתחום הביטחוני, שהחלו בדיסקרטיות רבה בראשית פברואר 1963. קשרים שכללו גם חיסול מנהיגי אופוזיציה מרוקנים בידי שליחי המוסד.

כך בדומה ליהודי עירק, הועלו גם יהודי מרוקו לישראל תוך ששלמו, גם הם, בכספם וברכושם את השוחד שהבטיחה ישראל לארמון המלוכה המרוקני. לדברי י. בן נון, היה המוסד אחראי גם להשארה מאחור של עובדיו המקומיים, בתקווה שישמשו שעיר לעזאזל לפעולות הארגון החשאי. שניים מהם אמנם נתפשו ועונו למוות, מה שאפשר לישראל להציג את מרוקו ככלא ליהודים. כיום, עשרות שנים לאחר מכן, כאשר דור המהגרים הראשון כמעט כלה מן העולם, מאמצת ישראל שיח שקרי האמור למנוע ממנה את הלחץ להחזרת זכויותיהם של הפלסטינים שסולקו ממולדתם. במשך שנים רבות שכנעה הציונות את יוצאי ארצות המזרח להאמין שהם הגיעו לכאן מרצונם כפטריוטים יהודים. כיום מספרת להם מדינתם שהם פליטים שגורשו מארצות ערב. עתה, מול שאלת הפליטים הפלסטינים מציבה מדינת היהודים פליטים משלה. כמו שאמר פעם אדם חכם: "אמנם לשקר אין רגליים אך גם עם פרוטזה אפשר להגיע רחוק".

כך הובלו היהודים המזרחיים לישראל באמצעות התנועה הציונית, כאשר מטרת הבאתם הייתה הפיכתם  לפועלים ולפלחים יהודים. הדרך הייתה זהה – הפיכתם לחסרי כל, תוך גזלת רכושם באמצעות קנוניה עם הריאקציה הערבית, שבירת כוחם והרס מסגרותיהם הקהילתיות והמסורתיות. כמו כן נקבע מקומם בחברה היהודית הקולוניאלית דרך דיכוי מוחלט של תרבותם שהייתה במקרים רבים עשירה עשרות מונים מזו של מייבאיהם, והפיכתם  לכוח עבודה נחות. (יהודי עירק למשל היו מחלוצי השירה הערבית המודרנית בארצם ופה הוחתמו על טוריה, מנורת נפט ואוהל). הציונים לא רק שניסו למזגם בתרבותם החצי מעוכלת והאקלקטית של יהודי פינסק ומינסק, אלא יצרו מראש מקדם עוינות לתרבותם הערבית העשירה. זהו הרקע לייבוא של 700,000 יהודי ארצות המזרח בראשית שנות המדינה היהודית ככוח עבודה "נחות", שנעשה כזה תוך דה-קולטוריזציה ודה-הומניזציה חריפות ביותר. כך בצעה הציונות תוך שנות "עצמאותה" הראשונות טרנספר כפול, וקשה להעריך איזה משני הפשעים גדול יותר: הטרנספר לפלסטין או ממנה.

תגובות
נושאים: מאמרים

40 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    הוועד הערבי העליון החליט לדחות את החלטת החלוקה עוד לפני שהתקבלה, כדבריו של חבר הוועד, ג'מאל אל-חוסייני: "פלסטין תתמלא באש ובדם" [אם היהודים יקבלו חלק ממנה]למחרת ההצבעה בעצרת האו"ם, ב-30 בנובמבר 1947 (י"ח כסלו תש"ח), תקפו הערבים ביריות נוסעי אוטובוס יהודי בדרכו מנתניה לירושלים סמוך לשדה התעופה לוד. 6 מנוסעי האוטובוס נהרגו ושבעה נפצעו. תקרית זו הייתה הראשונה בסדרה של התקפות ערביות על מטרות יהודיות, וניתן לראות בה את אקורד הפתיחה של מלחמת העצמאות.
    פרעות ביהודי ערב
    פרעות טריפולי אירעו בנובמבר 1945 כאשר פשט המון ערבי על בתי-כנסת ובתי מסחר ברבעים יהודים בטריפולי בירת לוב ובסביבותיה. בפרעות נרצחו 132 יהודים ומאות נפצעו, בעיקר נשים וילדים. נשרפו 9 בתי כנסת, ו-813 בתי עסק יהודיים נהרסו. הפרעות נמשכו מ-4 בנובמבר עד להתערבות הצבא הבריטי ששלט בלוב ב-7 בנובמבר. פרעות אלו שבוצעו בידי ערבים לובים עוררו זעזוע בקרב הקהילה היהודית בלוב וקיבלו הד גדול גם בשאר העולם היהודי.
    פרעות ביהודי עדן תימן
    לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם התנהלה במדינות ערב הסתה אנטי-יהודית. ברדיו, במקומות התכנסות פומביים ובמסגדים. בעדן הגיעו הדברים עד כדי עריכת פרעות ביהודים. בין 2 בדצמבר ל-4 בדצמבר 1947 ערכו ערביי עדן, שהייתה אז פרוטקטורט בריטי, פרעות בקהילה היהודית. הפרעות התחוללו בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר, לפיה תחולק ארץ ישראל ותוקם מדינה יהודית על חלק ממנה. בפרעות נרצחו 82 יהודים ו 76 נפצעו. 106 מתוך כ 170 של החנויות של היהודים נבזזו. ארבעה בתי כנסת נשרפו עד אפר, 220 מבתי היהודים נשרפו, ניזוקו או נבזזו ושני בתי ספר יהודיים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם. היהודים חשו הקלה בשומעם כי יחידת "המגויסים של הפרוטקטורט של עדן" (Aden Protectorate Levies), יחידה צבאית בריטית שתפקידה היה להגן על שדות התעופה של עדן ולעזור למשטרה האזרחית [1] הוחשו להגנתם, אך חיילי היחידה שהיו ערבים, עצמו עיניהם מפני המתחולל ואף ירו בעצמם ללא הבחנה אל עבר היהודים והפילו חלק מן הקורבנות.

    • אלי אמינוב הגיב:

      הטיעון הציוני הנצחי נגד הפלסטינים הוא "הפסדתם את ארצכם כי התנגדתם לחלוקה". אבל, למעשה, לא הייתה מעולם לפלסטינים שום סיבה לקבל את ההחלטה השרירותית לחלק את מולדתם, ובוודאי שלא על פי דרישת האימפריאליסטים והציונות להקצות למעלה ממחצית הטריטוריה ליהודים שהיוו בקושי רק שליש מתושבי הארץ.

      המעצמות ניצלו את הזעזוע שבא בעקבות רצח יהודי אירופה על ידי המשטר הנאצי בגרמניה, והשליכו את החשבון שהן היו אחראיות לו, על הפלסטינים הן הבינו שמדינה יהודית, מבודדת באזור, תהיה כל כולה תלויה בהן ותדע לעמוד על משמר האינטרסים שלהן, ולעומת זאת מדינה פלסטינית דמוקרטית בכל הארץ עשויה הייתה להיות ישות עצמאית.

      • צדוק התקוה הגיב:

        אלי ליהודים אין שום קושן היסטורי לחיות כאן באזור ולא מגיע להם מולדת? אפילו בקוראן הקדוש למוסלמים מופיע הבטחה של ארץ ישראל ליהודים נדמה לי שהצהרת בלפור הייתה לפני השואה כך שאין קשר לנושא המעצמות "שניצלו את הזעזוע של השואה " העולם הערבי מעולם לא היה ולא יהיה " דמוקרטי" וחבל שמחקת חלק גדול מתגובתי

        • ק.א. הגיב:

          מתי תבין כבר מר תקווה שאתה שבוי בתעתועי פושעים?! מתי? אתה מאמין, ולו לרגע אחד, שאימפריאליזם חייתי יכול להשלים עם מי שאינו מכפיף את עצמו אליו (ללא עוררין)? קח למשל את בן גוריון…בעל מנטליות דומה… הוא הרי לא הסכים בשום אופן להפרדת דת ממדינה… הוא רצה בתוקף "להחזיק את הדת בידו"! …

          למה אתה לא קולט שיש יצורים אנושיים שחפצים בדומינציה ויהי מה. למה?
          זו ממש התכלית שלהם בחיים: "הכל שלנו"…
          הנפט שלהם שלנו, האדמה שלהם שלנו, הכל שלנו… כמה עוד תנגן לנו באוזן?

          • צדוק התקוה הגיב:

            האיפרילזים החיתי הסוביטי שלט בקובה במצרים בסוריה בויטנאם בצפון קוראיה אז מה ההבדל

      • דינו הגיב:

        הטיעון האנטי-ציוני הנצחי נגד הציונים הוא "לא הייתה מעולם לפלסטינים שום סיבה לקבל את ההחלטת החלוקה"…
        ובכן, טעות. אנו רואים עד עצם היום הזה את הסיבה העיקרית בגללה היו צריכים הפלסטינים לקבל את החלטת החלוקה. אם היו מקבלים אותה היינו כבר מ-48 במצב של שתי מדינות, הוא המצב אליו שואף היום כל העולם.

        מלבד זאת יש עוד כמה נקודות תמוהות בתגובתך:

        – המעצמות רצו "מדינה יהודית, מבודדת באזור, תהיה כל כולה תלויה בהן"?
        איזו מעצמה חשבה כך? בריה"מ? ובמי בדיוק תמכה בריה"מ לאחר מכן (רמז: כמה מדינות ערביות שמבחינה צבאית היו תלויות בה…). מלבד זאת בריטניה נמנעה בהצבעה באו"ם,. לגבי ארה"ב – להלן ציטוט ממאמר שמצאתי ב"גלובס" על הארי טרומן: "תמך בהקמת מדינת ישראל *נגד* דעת הממסד הדיפלומטי האמריקני".

        – כתבת משהו על "מדינה פלסטינית דמוקרטית בכל הארץ"? שוב: "דמוקרטית"?
        ומי בדיוק היה מייסד את אותה דמוקרטיה? חאג' אמין אל-חוסייני?
        על מה כבודו מדבר?

        נ.ב. אשמח אם תרחיב בנושא "רצח העם הפלסטיני" אותו העלית במאמר. ההערכות מרחיקות לכת מונות רק אחוז אחד של קורבנות פלסטינים במלחמה. היכן רצח העם כאן?

      • ק.א. הגיב:

        אכן, כך הביזנס האימפריאליסטי בחר למען עצמו. ויש לאימפריאליסטים-ציונים גם תירוץ נוסף (שונה, אך נצחי לא פחות, אם לא יותר, מאשר ההתנגדות לחלוקה) והוא שבבסיס ההתנהלות האנושית חברה "מתקדמת" יותר תמיד (והם ידגישו את תמיד הזה) מחליפה ויורשת את מקומן של חברות שאינן מתקדמות. זהו כמובן סוג של צידוק נמוך ובזוי שלאחר המעשה (הנפשע). בשיטה זו נוקטים לעצמם פושעי מלחמה כדי לרחוץ ולהלבין את מורשת הדמים החייתית שלהם ולתעתע בשומעים וברואים. ואם הם חוזרים על זה הרבה פעמים זה מתקבל כרציונאל החילוני שמאחורי פעולת הטיהור האתני. ואילו במחנה ה"דתי" -עם או בלי מרכאות – הרציונאל לאותה הפעולה יהיה שכך אנו מצווים (מהשמיים) לנהוג. מה יש לומר, "נאורות" נפלאה קיבלנו מפושעינו המנוולים.

        • דינו הגיב:

          במזרח התיכון המצב הפוך לחלוטין לזה שאתה מתאר, והמשטרים שאינם-מתקדמים עושים הכל (רציחות המוניות, עינויים, השלטת טרור ופחד, כליאת מתנגדי משטר ועיתונאים, ניתוק אמצעי תקשורת) כדי להימנע ככל האפשר ממצב של חברה מתקדמת.
          דוגמאות ישנן לרוב: איראן של משטר האייטולות, סוריה של חאפז ובשאר אל-אסאד, עיראק של סדאם חוסיין.
          "הצידוק הנמוך והבזוי" שלהם הוא שהם מגנים כביכול על עמם מפני האמפריאליזם המרושע בעוד הם עצמם מבצעים פשעים גרועים הרבה יותר. הם אלו בעלי "מורשת דמים חייתית" ומנסים לתעתע בשומעים וברואים. כך חזר בשאר אל-אסד על שקר ה"טרוריסטים חמושים" כאשר טבח ועינה אלפי אזרחים שמחו נגד משטרו, והרס את סוריה עד שאכן התמלאה בטרוריסטים חמושים אמיתיים.
          איך שלא תהפוך את זה, ישראל היא הפושע הקטן ביותר באזורינו, ומסוכנת לערבים הרבה פחות מהערבים עצמם.

          • ק.א. הגיב:

            דינו, האם באמת אינך שם לב לאימפריאליזם המדבר מגרונך?
            מי מהווה איום על מי? …

          • דינו הגיב:

            ראשית, למען איכות הדיון אשמח אם תתייחס לעובדות (ייתכן ובעיניך הן השערות בלבד) שהעליתי ולא לאיזה אימפריאליזם דמיוני שאני מייצג , כביכול.
            שנית, אם כבר אימפריאליזם – הרי שאתה צודק. רוסיה ואיראן אכן אשמות באימפריאליזם שכזה. רוסיה כידוע מתחזקת כבר שלוש שנים (למעשה – עשרות שנים) את הטבח, הדיכוי וגזל שמבצע אסאד בעם הסורי בכדי לשמר דריסת רגל צבאית ופוליטית באזור.
            איראן כידוע (ואולי לא כל-כך ידוע לך) בוחשת עמוקות בעניינים הפנימיים של לבנון, עיראק, תימן ובחריין כדי להעמיק את השפעתה על המדינות הללו.
            שלישית, לגבי "מי מהווה איום על מי": ובכן, הוכח כבר מעבר לכל ספק שבכל הנוגע לאדם הערבי או המוסלמי- הרי שהוא חווה את האיום הגדול ביותר דווקא מערבים ומוסלמים אחרים, יהיו אלה ראשי השלטון במדינתו (איראן, סוריה, עיראק לשעבר, תימן , והרשימה עוד ארוכה) או מיליציות פאנאטיות חמושות שונות ומשונות (אלף התווים בתגובה כאן לא יספיקו, קצרה היריעה). סוריה היא ההוכחה הטובה היותר לכך, … בחסות האימפריאליזם הרוסי, כזכור.

          • ק.א. הגיב:

            זהו בדיוק העניין. אתה לא תשמח מהעובדות מכיוון שהן אינן תואמות את מה שאתה מעוניין בו, או מורגל בו, וכדומה. הדו שיח ביננו איננו דו שיח בכלל מכיוון שמדובר בשני מצבים נפשיים שונים. אני מחפש את האמת על ההתנהלות הכוחנית שבסביבבתי ואתה מחפש תירוצים ותעמולה (משום מה). או שאתה במצב של הכחשה – ומבקש ממני לדבר על "העובדות" ועל "המציאות" שכן המציאות האמיתית אינה תואמת את המבוקש … אבל מה לעשות דינו שהאימפריאליזם היא עובדה ריאלית ביותר, אולי המשמעותית ביותר בתרבות המערבית ושאין עליה שום עוררין! אפילו אנשים שמחוברים אל עטיני האימפריאליזם יודעים (ללא שום בעיה!) להצהיר על האסונות הברבריים ההיסטוריים של האימםפריאליזם החולני והשלכותיהם – שאין לנו (אם אנו חפצים להיות בעלי יושר אינטלקטואלי) כל ברירה אלא להכיר בדחפים האלה. אל המגמות הללו – מטבע הדברים – ידע להתחבר ולחבור המעש הציוני למראשיתו. את הדבר הזה אי אפשר לשנות. אבל זה כמובן לא מונע ממך להמשיך לברבר על אחרים רק לא על הקרימינליות שמבית. אז תמשיך ככה להנאתך. רק עשה טובה ואל תקרא לזה "דיון איכותי". תודה.

          • דינו הגיב:

            עם כל הכבוד, תגובתי מאוד עניינית והעובדות שאני מעלה הן רלוונטיות וחותכות:
            אתה טוען שחברות "מתקדמות" משתמשות בצידוקים נמוכים ובזויים כדי לרשת חברות ש"אינן מתקדמות" ואילו אני מראה לך שדווקא שליטי חברות שאינן מתקדמות מנצלים ומשמרים את המצב (תוך שימוש באלימות קיצונית) לטובתם האישית.
            אתה אומר ש"המתקדמים" הם פושעי המלחמה ואני מראה לך ששליטי ה"לא מתקדמים" הם הם פושעי המלחמה ומבצעי הטיהורים האתניים.
            אתה טוען שדבריך הם "האמת" בעו דאתה מסרב לראות את הברור מאליו שאינו מתיישב עם תפיסת עולמך ולכן אין זו אמת כלל אלא משהו חלקי ומעוות.
            לדבר על אימפריאליזם בלי להזכיר את האימפריה העותומנית?
            האם תכחיש שאיראן של היום מתנהלת מול שכנותיה (ולא שכנותיה) כאימפריה חשוכה ואלימה?
            האם תכחיש שאני מציין כאן *עובדות* בלבד ?

            והנה עוד עובדה שלא תוכל להכחיש:
            המעשה הציוני לא היה אימפריאליסטי, ואם היה בו משהו כזה הרי שהיה זה בבחינת "שלח לחמך על-פני המים" של אימפריות (בריטניה ובריה"מ) שיצאו מאוכזבות מהסיפור.

            לא אוכל (ואף אחד לא יוכל) לדון איתך על קרימינליות אם לא תסכים שגם בצד בו אתה תומך ישנה קרימינליות קשה

          • ק.א. הגיב:

            מי המתקיף ומי המותקף? מי משתלט על העולם? למי יש בסיסי צבא בכל מקום? מי נמצא בתפקיד האימפריאליסט? הרי כל אדם שפוי מבין שאין זו איראן. אתה בהתפתלויותך רק מוכיח עד כמה עמוקה שטיפת המוח. לאימפריה אין זה מספיק ועיניה לטושות לרוסיה ולסין. במיוחד האחרונה שמאיימת על מעמדם של הקרימינלים שאתה רואה בהם מנהיגיך. אתה גם נוטה לעוות את דברי: אינני אומר שמי שמתקדם הוא פושע מלחמה אלא שפושעי מלחמה *מתרצים* את פשעיהם בסיפורים על קידמה (שלהם) לעומת הנחיתות של אלה שירשו וחיסלו. לציין עובדות, גם אם הן באמת עובדות, (רובן נשמעות יותר כתעמולה) אין זה מספיק כי צריך שעובדות יתחברו יחדיו לכדי ארגומנטציה בעלת משמעות עקבית ובזה אתה כושל. אדרבא, הבה תסיג האימפריה את כוחותיה ההתקפיים מטריטריות זרות ותשוב "הבייתה" ואז היא תוכיח שאינה חפצה באימפריאליזם. והעובדות הן שהיא רק מעצימה את המגמה האימפריאלית.

          • דינו הגיב:

            "מי המתקיף"? וואלה, לא יודע. לי קופצות לראש ארה"ב ורוסיה ביחד.
            אל תאמר לי שלא שמעת על הפלישות הרוסיות לאפגניסטן, גאורגיה ואוקראינה.
            "למי יש בסיסי צבא בכל מקום?" – שוב, ארה"ב ורוסיה, עם בסיסים בקובה, סוריה , ויאטנם, אזארבאיג'אן,… לא מספיק לאדוני?
            "מי נמצא בתפקיד האימפריאליסט?", שוב רוסיה כמובן, יחד עם סין וארה"ב.
            "מי משתלט על העולם?" – הייתי אומר שסין, המחזיקה גם אגרות חוב של ממשלת ארה"ב בשווי של 1.27 טריליון דולר.
            לגבי "שטיפת המוח" שלי כביכול בעניין איראן, ובכן, אני יכול למנות לך לפחות עשר מדינות המאשימות את איראן וגרורותיה בחתרנות, ערעור השלטון וטרור או על אדמתן. כולל התובע הכללי בארגנטינה שטען לפני שנה כי איראן מפעילה תאי טרור בכל דרום אמריקה. אם זו לא מדינה תוקפנית עם בסיסים בכל העולם אז אני לא יודע מי כן.

            רוסיה הוכיחה עצמה (גם תחת הפסבדונים "בריה"מ") כתוקפנית ומסוכנת *לפחות* כמו ארה"ב. הצגתה כקורבן , כפי שאתה עושה, זו בדיחה תפלה. כנ"ל לגבי סין שכובשת בטיבט, תומכת בצפון-קוריאה (עוד "קורבן אומלל"??) ופועלת בתוקפנות נגד יפן בגלל קבוצת איים על שטח של 7 ק"מ…

          • ק.א. הגיב:

            אסכים עמך, דינו, שזאת היא גם אפשרות אך בהתחשב במציאות שממול העיניים היא דחוקה ביותר. זה מאד אפייני לכם שם בימין-מרכז היהודי לאומי: אתם תתעלמו ללא קושי מהמובן בעליל ותעדיפו להידחק בכל סדק זעיר כמוצאי שלל רב. זה לא רציני. נדמה שגם אתה אולי מרגיש בזה אך אין בכך בכדי למנוע ממך מלהמשיך כדרכך בקודש..

          • דינו הגיב:

            רוסיה וסין הן מעצמות אדירות, אימפריאליסטיות ודורסניות.
            מי מציג אותן כקורבנות של ארה"ב (ציטוט מדבריך: "עיניה לטושות לרוסיה ולסין") – אל לו להטיף על "התעלמות מהמובן בעליל".
            אתה מתנהג כאילו מעולם לא שמעת על בריה"מ וכאילו מדיניות פוטין אינה המשך ישיר של אותה גישה אלימה ודורסנית.
            ניכר מדבריך כאילו סין לא מתכננת ומבצעת צעד אחר צעד השתלטות כלכלית על העולם (… והלכה למעשה השתלטות צבאית של טיבט וצפצוף גס וארוך על זכויות אדם. כנ"ל לגבי רוסיה).
            נראה שאינך שם לב לכך שרבע מליון איש כבר קיפחו את חייהם בסוריה (בשלוש שנים בלבד!) באשמתו הישירה של יקירך אסד רוצח ההמונים ובתמיכת יקירותיך רוסיה ואיראן. וניכר מדבריך שזרועות הטרור וההשפעה (האלימה והשלילית) של איראן אינן קיימות כלל.
            כל הרשע הזה הוא מבחינתך רק ריאקציה ל"רשע האמיתי" של ארה"ב. ובכן עימך הסליחה, אבל ראייה כל-כך חד צדדית של המציאות גובלת ממש בחוסר אינטליגנציה.

          • ק.א. הגיב:

            אולי לא "הכל" הוא ריאקציה אבל חלק גדול מאד הוא כזה. מה לעשות שהאימפריה "הנאורה" אינה מסתפקת רק בשלשת-רבעי עולם אלא בלא פחות מאשר כל מאת האחוזים… ואז התנגדות לכיבושים ולדה-סטיביליזציה היא תוצאה בלתי נמנעת. אדרבא, תחזור האימפריה (ושליחיה למיניהם) לגבולותיה שלה ונראה. אבל מה לעשות שהפרנסה שלהם היא דווקא הכיבוש… וגם אם יום בהיר אחד הם סוף כל סוף חוזרים הביתה (דבר שכמעט לא קורה שכן תמיד נשארת נוכחות שם עם או בלי מריונטה שלהם) אז מאחוריהם הם משאירים חורבן טוטלי, כשם שחוללה ישראל בפשעיה. כך זה קרה בכל העולם מאז מלחמת העולם. רשימת המדינות בהן טיפלה האימפריה האופן הזה היא ארוכה מאד. חפש בגוגל. אין לי מספיק תווים כדי להעתיק אותה מחמת אורכה…

          • דינו הגיב:

            ברצון רב אסייע לך עם "רשימת המדינות בהן טיפלה האימפריה באופן הזה". בבקשה:
            פולין, ליטא, לטביה, אסטוניה, הונגריה, רומניה, בולגריה, צ'כוסלובקיה, מזרח-גרמניה, אפגניסטן, קוריאה, גאורגיה…
            קשה לי להאמין שארה"ב יכולה להתחרות בהישגים האימפריאליסטים הכבירים הללו של האימפריה האמיתית.והיד עדיין נטויה. ואתה גם צודק בהחלט לגבי מריונטות (ע"ע ינוקוביץ').
            אשמח אם אכן "תחזור האימפריה (ושליחיה למיניהם) לגבולותיה", זה לא יזיק לסטביליזציה בעולם.

            אגב, איזה "חורבן טוטלי חוללה ישראל בפשעיה"?
            האם שוב אני צריך להזכיר לך שערבים ומוסלמים אחראיים לחורבנם שלהם עשרות מונים יותר מאשר ישראל?
            גם בעוד 1000 שנים של מאבק ישראל-ערבי לא ייגרמו נזק וחורבן כמו שנים בודדות של מאבקים בין ערבים/מוסלמים לבין עצמם (ע"ע מלחמת איראן-עיראק, סוריה, מוסלמים נגד כורדים ועוד).

    • אלכס מסיס הגיב:

      טול קורה מבין עיניך – אמרו מלומדים דתיים "אשכנזים" שבהם אינך מתחשב.
      גם מדינת ישראל התעלמה מתוכנית החלוקה וגבולותיה וגם אצלנו שרים את שיר בית"ר
      "בדם ואש יהודה נפלה/בדם ואש יהודה תקום…"" ועוד: "שתי גדות לירדן/ זו שלנו זו גם כן
      ןגם" יקום לנו ג ז ע/גדול גאון וא כ ז ר'"

  2. דינו הגיב:

    התחלתי לקרוא את המאמר ונתקעתי, מה לעשות, כבר בפסקה השניה בה טוען אמינוב כי מלחמת השחרור החלה "בראשית דצמבר 1948" "עת החלו הכוחות הציונים בתקיפת האוכלוסייה הערבית ובמבצע הטיהור האתני".
    הבה נניח שהכוונה היא לדצמבר 1947 ולא 1948. ובכן, אליבא דכולי עלמא (כולל בני מוריס שאת ספרו "1948" קראתי לאורך ולרוחב) שערביי פלסטינה הם אלה שתקפו את היישוב היהודי ממש יום לאחר ההצבעה באו"ם ופתחו במלחמת האזרחים – היא השלב הראשון במלחמת תש"ח/השחרור/הנכבה.
    צר לי, אך את ההסטוריה הזאת אי-אפשר לשכתב בצורה כה גסה כמו שמנסה אלי אמינוב לעשות,
    מה גם שהדבר מטיל צל כבד על אמינות מאמרו, אותו טרם קראתי (אני עדיין בפסקה השניה, כאמור…)

  3. שום בצל הגיב:

    הפסקה לגבי דצמבר 1948 בעייתית – לכל הידוע לי כבר לא היו בריטים בארץ לפחות 6 חודשים, אז איני יודע מנין הנתון הזה.
    כמו-כן, הערבים הפלסטינים סרבו לתכנית החלוקה באופן קטגורי – לא משנה אם יכלו או לא יכלו, ואם היו פלסטינים שהסכימו – בשורה התחתונה, ההנהגה הפלסטינית הקצינה עד הקצה המר – ובקצה הזה רק אחד שורד, והיא לא שרדה, למרבה אכזבתו של אמינוב, שרוצה בצדק היסטורי ומימושו באודים מעשנים של ציונים.
    לכן לא ברור לי מדוע אמינוב כה נצמד לתכנית החלוקה המקורית שהפלסטינים עצמם סרבו לקבל, וסרבו לשתף פעולה עם הועדה שהגתה אותה (אילו היו משתתפים היו זוכים לנתח גדול יותר).
    לגבי חזרתם של פליטים – נראה לי הזוי לאפשר חזרה המונית של אוכלוסיה שכמהה להשמדתך – נכון, זה לא מוסרי לשפוט אוכלוסיה לא לוחמת, ברם, בעת מלחמת הישרדות קיומית, קשה לקבל הומניות התאבדותית שכזו, והרבה יותר קל להכיל את הרע המיעוטו, קרי, הטמעת הפליטים במדינות ערב שקמו מסביב לישראל (כפי שיהודים נטמעו בישראל).
    מספרי הרכוש הנקובים שישראל כביכול זכתה בהם נשמעים בדיוניים – מנין?
    לגבי הנפח של החלקאות הפלסטינית בשוק הישראלי גם הוא נראה לא הגיוני.
    ייתכן שהצורך הרב בחקלאים הוא בגלל הקליטה המסיבית, ולאו דווקא האוכלוסיה הקיימת.
    לגבי קליטת יהודי עיראק – גם כאן נראים לי מספר ליקויים מהותיים, אבל על כך, בפוסט אחר.

    • ק.א. הגיב:

      ונניח שהיו מקבלים בזמנו את החלוקה. האם קבלה כזו היתה בכוחה למנוע או לשנות במשהו את ההחלטיות הפראית של רודפי ההשתלטות והדומינציה?… כמובן שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית אבל הייתי מוכן להתערב שלו היה קורה כך אז הציונים היו מוצאים, כפי שידעו היטב למצא מאז, דרכים להימנע מהגעה למצב של שלום ושהסימביוזה (הבראשיתית) עם האימפריאליזם היתה עושה את שלה… כלומר ברור שההיצמדות לנושא 'סירוב הצעת החלוקה' היא בבחינת תכסיסנות טכנית בלבד ושאין מאחורי זה שום דבר אחר. די לחשוב על הסיסמא שמאז "עם ללא ארץ לארץ ללא עם" בכדי להבין את המנטליות השלטת והכיוון הרצוי לה. על "הבעייתיות" הקרדינלית הזו אינך מוצא לנכון להתעכב. אתה כותב בלאקוניות על "אוכלוסיה שכמהה להשמדתך" כאילו שזה טבוע בגנים שלהם ואינך טורח לשאול על שום מה הגענו למצב הזה? מה חלקינו בזה ולאן לטושות עיני האימפריאליזם והתוצאות שיבואו בהמשך של זה? יש להניח שלכם (עם או בלי דרכון זר) עדיף להמשיך להתבצר ולקצור בהם כפי שנדרש בכדי לתחזק את ההסברה ולשמור על הציביון המיוחד… כי לפי שעה יש גיבוי מלא מהאימפריה ואין סיבה לדאגה.

      • דינו הגיב:

        לפני שאתה מתערב לגבי הפרה ציונית של החלטת החלוקה (במידה והיתה מתקבלת ע"י הפלסטינים), זכור שההסכמים עם מצרים וירדן לא הופרו ע"י הציונים, למרות שיש בינינו כאלה הרוצים לספח גם את הגדה המזרחית…
        מלבד זאת, את הרוב המוחץ של הסכמי הפסקת האש של ישראל עם שכנתיה הפרו דווקא הערבים ולא ישראל, בניגוד גמור לדעתך, ולכן עדיף שתשמור את כספך להתערבויות בהן סיכוייך גבוהים יותר.

        דחיית החלוקה היא הטעות הגדולה ביותר שעשו הפלסטינים והיא עומדת בלב הנאכבה. עובדה היא היישוב היהודי ראה עצמו בסכנת השמדה במיוחד לאחר מלחמת העולם השניה והאיום משיתוף הפעולה בין הנאצים למופתי של ירושלים. אז כאשר אתה בוחן את ארועי תש"ח חבל ש"אינך מוצא לנכון להתעכב" ואינך שואל עצמך "על שום מה הגענו למצב הזה?" ומה חלקם של הפלסטינים.

        לגבי האימפריאליזם – להזכירך ב-48 ארה"ב לא ממש בנתה על המדינה היהודית וידוע שהממשל האמריקאי היה מאוד סקפטי לגבי עתיד המדינה שבדרך. בריטניה כידוע נמנעה בהצבעה באו"ם, והתמיכה הסובייטית הפכה מהר מאוד ללא רלוונטית. לכן טענותיך לגבי אימפריאליזם אינן מציאותיות או רלוונטיות.

  4. ק.א. הגיב:

    נראה שהציונים החליטו לתפוס בעלות לא רק על נדל"ן אלא גם על חיי היהודים ועולמם. לשם כך קודשו כל האמצעים. חבל שלא נמצא ביהודים כוח פנימי שיתנגד למגמה הרעבתנית הזו.

  5. דוד עציון הגיב:

    כמה תיקונים ופרטים שנשמטו, ברשותך
    1. התעלמת מלא-מעט מקרים של אלימות בעולם הערבי כנגד היהודים בשנות הארבעים והחמישים, בלי כל "פרובוקציה ציונית" – הפרהוד בעיראק, הפרעות בסוריה ובמרוקו עם הכרזת האו"ם ובמהלך המלחמה. חפש באינטרנט על אוג'דה ועל הפרעות בחלב. ואלו לא המקרים היחידים.
    2. מלחמת העצמאות (המכונה בפיך "נכבה") החלה בירי של ערבים על אוטובוס יהודי ובשריפת המרכז המסחרי בממילא. בהמשך, עשרות מקרים של תקיפות ערבים על יהודים, שנענו במעשי גמול. במקרים רבים (לא בכולם), התוצאה היתה בריחת הערבים. במקרים מעטים (לשמחתנו), יהודים גם הם ברחו (שכונות בתל אביב) או נטבחו.
    זו היתה מלחמה קשה, אכזרית, ובשני הצדדים נעשו דברים קשים. אבל – מכל הישובים היהודים שנכשו על ידי ערבים – באף מקרה לא נותר הישוב על כנו. היה טבח, גירוש או שבי. השווה זאת לכך שערבים לא מעטים נותרו בישראל
    3. אתה מתעלם מרגשות לאומיים, גם אם לא במתכונת הציונית ה"אירופית", ומכמיהה לשיבת ציון שהיתה כמעט בכל קהילות יהודי ארצות ערב. הדימוי של יהודים שלווים שחיים בהרמוניה עם הערבים וזנחו את הכמיהה לציון – איננה נכונה

  6. עלי הגיב:

    פוגרום הפרהוד בעירק התרחש ב-1941 במהלך הפוגרום נרצחו 179 יהודים נפצעו
    2000 ו- 50 אלף יהודים נבזז רכושם (היהודים אולצו על ידי השלטון שהיה אוהד
    הנאצים לסמן את החנויות של היהודים בכף יד אדומה).
    ברור שיהדות עירק היתה לאחר הקמת מדינת ישראל יהדות במצוקה וברור שהמאמץ שנעשה
    כדי לעלות אותם לישראל הציל את חייהם.
    הטענה כאילו היתה חלוקת שלל בין הציונות לשלטון העירקי אינה מתישבת עם השכל הישר
    הציונות לא הרויחה מעליית יהודי עירק ,בדיוק להיפך, המבצע של ההטסה לישראל עלה בממון רב והעולים חסרי הרכוש היוו נטל על המדינה הצעירה שזה עתה סיימה מלחמה שנמשכה שנה וחצי.
    הטענה שיהודי עירק אולצו לחיות בישובי הספר היא טענה שיקרית ,מלכתחילה ,יהודי עירק התישבו בערים במרכז הארץ מה שנקרא בצנטרום של הצנטרום.
    יהדות מרוקו היתה יהדות במצוקה ,לאחר עזיבת הצרפתים, משום שהם נתפסו על ידי המרוקאים
    כמשת"פים של הצרפתים.(במוקדם הם היו נקטלים על ידי המוסלמים ורכושם היה נבזז..)
    בשאר מדינות ערב כמו אירן לוב מצרים (פרט ללבנון) היהודים נרדפו על ידי השלטונות והם נאלצו להגר ללא רכושם !!..הטענות על מלחמת השחרור חסרות בסיס

  7. אולי הגיב:

    הנכבה, לא פרצה בדצמבר 48 אלא 47.

  8. אלי אמינוב הגיב:

    לצערי נפלה טעות בהקלדה, המלחמה נגד הפלסטינים פרצה בדצמבר 1947 ולא 48 כפי שנכתב בטעות

    • שום בצל הגיב:

      המלחמה פרצה ב30 בנובמבר (גם לפי ויקיפדיה), עת סרבו הערבים לתוכנית החלוקה, והחלו לפעול באופן אקטיבי נגד היישוב במטרה אחת בלבד. בסוף 1947, לאחר התקפות חוזרות ונשנות ומאות רבות של הרוגים, ההנהגה הישראלית עברה להתקפה (תוכנית ד).

      על קורות הנכבה, אתה מספר במעמד צד אחד בלבד, כאילו פעילותם של הערבים הייתה פסיבית בלבד, והם גורשו בלא שום סיבה. אין זה המצב – הישוב הערבי תקף ללא הפסק והאיום היה ממשי, ולולא ההתגייסות (המרשימה) של הישוב היהודי, כלום אז הייתה כאן פלסטין יודנריין והמוני קברי יהודים.

    • דינו הגיב:

      לאלי אמינוב:
      נפלו עוד טעויות במאמר מלבד זו הטכנית אליה התייחסת.
      אבקש ממל להסביר את טענתך לפיה במלחמה החלה "עת החלו הכוחות הציונים בתקיפת האוכלוסייה הערבית ובמבצע הטיהור האתני". הטענה פשוט אינה נכונה, ואם זוהי נקודת המוצא שלך הרי שאתה מסרב להכיר במציאות.
      כמו כן: אם אתה מתיימר לתאר את תהליך (וסיבות) עזיבת יהדות ערב את ארצות מוצאם, ולא מתייחס לשורת הסנקציות, הפרעות ומעשי האלימות כנגדם (לפני, תוך כדי ואחרי מלחמת 48) – הרי שאתה מציג תמונה חד-צדדית ומעוותת.

      כאיש שמאל אני מצר על כך שאנשי שמאל מפרסמים מאמצים לעיתים תיאוריות ונרטיבים כל-כך מוסתים לא מדוייקים. איך נעשה נפשות בציבור הישראלי אם זה מה שיש לנו להציע?

  9. יגאל בן-נון הגיב:

    התמונה במאמר היא ציורו המפורסם של אג'ן דלקרואה הוצגה בשנת 1814 בפריס. דלקרואה קרא לה "חתומנה יהודית במרוקו" Noces Juives au Maroc. אינני יודע למה אנשי ויקיפדיה ייחסו את הציור לעיר מכנאס ללא שום סיבה.

  10. יגאל בן-נון הגיב:

    כל הכבוד למאמר של אלי אמינוב.
    אני מרשה לעצמי תיקון משמעותי. מר אמינוב ממציין: "ב-1961, טבעה האנייה אגוז שעל סיפונה 44 ילדים יהודים בחופה הים תיכוני של מרוקו. להערכת בן נון, כלל לא ברור אם אנשי המוסד לא גרמו להטבעת הספינה בכוונה כדי ליצור לחץ על מרוקו, שהתייחסה ליהודים כאל אזרחים שווים". בספינה הרעועה היו 42 מהגרים מבוגרים וילדים ושני אנשי צוות, אחד ישראלי חייפ צרפתי עובד המוסד והשני מכונאי ספרדי, פקו פרז שניסו עד הרגע האחון להציל את הספינה וטבעו יחד איתה. למען הדיוק הנוסח "כלל לא ברור אם אנשי המוסד לא גרמו להטבעת הספינה בכוונה כדי ליצור לחץ על מרוקו". לא מדוייק. אני מדגישו זאת באופן חד משמעי: אנשי המוסד לא גרמו במכוון להטבעת הספינה! מצד שני הם לא עשו מה שהיה מוטל עליהם כדי למנוע את טביעתה בהפלגתה ה-14. כמו כן כל הגורמים המטפלים בירושלים חיפשו לבצע פעולה ספקטקולרית שתזעזע את מרוקו ותאלץ את מנהיגיה לאפשר את יציאת היהודם ולרוע המזל, פעולה זו קרתה סמוך מאוד להתבטאויות במשרדה של שרת החוץ גולדה מאיר.

  11. ההיסטוריה במדינת האפרטהייד הגיב:

    עיוות ההיסטוריה הוא אחד הכלים שבהם משתמשת הציונות כדי לייצר שנאה לעמים הערביים.
    כך היה גם בדרום אפריקה שמנהיג המפלגה הלאומית שלה, הנדריק פרוורד, טען שמקור האפרטהייד בתנ"ך. לא פחות. והרי שם נכתב שי.ה.ו.ה נתן כביכול ליהודים (במקור ל"זרע אברהם") את רוב המזרח הפורה (מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת), וגם הרשה להם לצמת ולחסל את כל העמים שחיו בארץ כנען, היא ארצם.

    • דינו הגיב:

      סליחה, אבל דווקא במאמר האנטי-ציוני של אלי אמינוב ישנו עיוות הסטוריה:
      למשל בטענה שמלחמת השחרור החלה "עת החלו הכוחות הציונים בתקיפת האוכלוסייה הערבית", והטענה לגבי "רצח העם הפלסטיני".
      הפוסל במומו פוסל?
      אשמח לתגובתך.

    • עלי הגיב:

      מקור השם יהודי הוא השתיכות האדם לממלכת יהודה
      ומקור השם ערבי הוא מהשתיכות האדם לערב היא ערב הסעודית
      הציונות לא באה לחסל את ערביי הארץ אלא ראתה בהם אזרחים שווי זכויות ושותפים כך כתוב
      בספר של הרצל אלטנוילנד
      היהודים הוגלו מישראל על ידי נבוכדנאצר מלך אשור אבל חזרו אל ישראל בתקופת עזרא ונחמיה
      (שנת 580 לפנה"ס) זה מלמד שהיהודים אף פעם לא שכחו את מולדתם

  12. יוסי ברנע הגיב:

    אינני יכול שלא להגיב לביטויים מוגזמים כמו:"רצח העם הפלסטיני", או "לא רק שאין חולק על השוד של 55% נוספים משטח פלסטין שכבשה שלא כדין". 1. היה רצח עם? גינוסיד? לא מכיר חוקר רציני שטוען זאת. 2.שטח פלסטין. בתקופת המנדט השטח נקרא "פלסטין- א"י" או פלסטינה. המדינה שהייתה צריכה להיות מוקמת הייתה אמורה להיות מדינה ערבית. מהיכן לקוח רק "פלסטין"? 3.שלא כדין? מה הוא הדין בעת המלחמות? יש מלחמות המתנהלות לפי המשפט הבינלאומי מבחינת מטרותיהן? הישגיהם הטריטוריאליים?
    לסוגיית הרימונים אגיב בנפרד.

  13. תמהני אם המאמר הבא של אמינוב הגיב:

    יציג את הציונות כגורם שדירבן גם את הנאצים להשמיד את יהודי אירופה. בטח הציונים שרפו גם את בתי הכנסת בגרמניה כדי להכניס את היהודים לפאניקה ולהעלותם לפילסטין כדי לרצוח את העם הפילסטיני…רק שלא נמצא עד היום הסוכן הציוני שהשליך את הבקת"בים (בניגוד לסוכנים הציונים בבגדד ול'סוכן' ששרף את הרייכסטאג), כמו שהם עמדו מאחורי פרעות הפרהוד בעיראק ב-1941 ומאחורי כל הפרעות ביהודים בארצות ערב ומאחורי טבח חברון…בקיצור: DIE ZIONISTEN SIND UNSER UNGLÜCK – הציונים המסתתרים מאחורי כל עץ הם אסוננו (פראפראזה על סיסמת השטירמר 'היהודים הם אסוננו').

    עובדה שהציונים הרוויחו מהשואה והנאצים בסוף הפסידו…רק לא ברור מה עושה מנהיג העם היליד של המדוכאים וקורבנות רצח העם הציוני אצל המלאך הגואל שלו:

    http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/9/9d/Bundesarchiv_Bild_146-1987-004-09A,_Amin_al_Husseini_und_Adolf_Hitler.jpg

    חזקה על אמינוב שיתרץ גם את הקושייה הזאת.

  14. עלי הגיב:

    3 דברים מקוממים במיוחד
    1 "יהדות מינסק ופלונסק" ..בנימת זלזול והתנשאות..קהילות אשכנז שנכחדו יצרו תרבות עשירה ויחודית .. שפה משלהם ..ומאות משוררים וסופרים תארו את ההוויה היהודית המיוחדת המלווה בהומור ובדמע.. היהודים היו מעורים בחיים הפוליטיים ואף יצרו מפלגות משלהם..אני בטוח שאמינוב לא יודע כלום על התרבות אשר נכחדה אחרת לא היה כותב בזלזול והתנשאות ..ויש הרבה לכתוב והמקום צר
    2 לכתוב שהמדינה היהודית הוקמה כדי לשרת את אירופה.."בגלל שהם יהיו מבודדים וישרתו את
    האינטרס של אירופה.." טענה מופרכת לחלוטין בהתחשב בניגודי האינטרסים של מדינות אירופה
    אשר התבטאו ב-2 מלחמות עולם ובמלחמה הבין גושית..מסתבר לדעת אמינוב שדוקא בענין
    ישראל האירופאים היו תמימי דעים ואחדו כוחות…מ-ג-ו-ח-ך
    3 לאחר הקמת מדינה יהודית כל אדם יכול להבין שמצב היהודים במדינות ערב הוא על זמן שאול
    ובמוקדם או במאוחר הערבים יקטלו אותם..רוב שליטי ערב הבינו את זה
    העובדה שהם סילקו את היהודים לתוך ישראל מראה על בטחון הערבים שהם יחסלו את ישראל
    וברור שהערבים רצו להחליש ולמוטט את המדינה היהודית מבחינה כלכלית

  15. ציונות Über Alles הגיב:

    "אינני יכול שלא להגיב לביטויים מוגזמים", כותב יוסי ברנע. הוא אינו מסכים שכיבוש הוא כיבוש, ושהנאכבה שהיגלתה את רוב העם הפלסטיני מעבר ל"קו הירוק", ורצעה אותם לעזה או לגדה המערבית הכבושה, ואף גירשה אותם למחנות בלבנון, בסוריה, וירדן היה נסיון לחיסול-פירוק העם הפלסטיני לגורמים. אז מה נעשה אם יוסי לא מסכים? — נדלג על האמת שלו!

  16. צדוק התקוה הגיב:

    הסרטון הבא מבטא את הרצון הערבי לשלום עם ישראל
    https://www.youtube.com/watch?v=5taY5xg4n8o

הגיבו לעלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים