הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בינואר, 2015 12 תגובות

קצת יותר משלוש שנים אני עו"ד במוקד לפליטים ולמהגרים. כמעט בכל התקופה הזו אנחנו מתמודדים עם החוק למניעת הסתננות ועם הפגיעות הרעות שלו. פעמיים פסל בג"ץ את החוק בעקבות עתירות שהגשנו עם ארגונים נוספים. פעמיים הקימה הכנסת את החוק לתחייה באופן מעוות ופרוורטי. עתירה שלישית הוגשה יום לאחר שהגלגול השלישי של החוק פורסם ויחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, שמשמעותו הקפאת ההעברה למתקני שירות בתי הסוהר ("חולות" ו"סהרונים") עד להכרעה בעתירה. באותו יום ניתנה החלטה להקפיא את יישום החוק והמדינה נדרשה להגיב לבקשה עד יום ראשון הקרוב.

refugees-marchמחאת הפליטים האפריקאים מול כלא חולות שבנגב, פברואר 2014 (צילום: אקטיבסטילס)

החוק למניעת הסתננות קיבל הרבה מאוד כותרות. יש מי שרואים בו רוע מיותר ואיום על היסודות הדמוקרטים של החברה הישראלית. אחרים רואים בו "נדבך מרכזי במדיניות ההגירה של ישראל", או איזה קשקוש מנופח אחר. מאחר שעבור מי שעובד ומתנדב במוקד, החוק הוא הרבה יותר ממילים מנופחות וכותרות, חשבתי להביא שלושה סיפורים של אנשים שהחוק שינה את חייהם. סיפורו של אדם אחד לכל גלגול של החוק.

סיפורה של אמי (שם בדוי)

אמי היא מבקשת מקלט מאריתריאה. היא נכנסה לישראל בתחילת יוני 2012 והוחזקה בכלא "סהרונים" יותר משנה מכוח תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות. היא נכלאה בלי משפט, בלי שנעשה ניסיון כלשהו להרחיק אותה מישראל ומהצד השני, בלי שבקשת המקלט שלה תבחן ותוכרע בכל התקופה הזו. אמי, בת ה-24, הייתה אחת העותרות בעתירה הראשונה נגד החוק. בזמן שבית המשפט בירר את השאלה המורכבת אם כליאה של אנשים ללא משפט לתקופה של שלוש שנים היא חוקתית ומותרת, אמי הייתה כלואה. באחד מהביקורים שלי אותה, אחרי שנה בכלא וכששוב לא יכולתי להבטיח למה, מתי, ואם בכלל, תשוחרר, היא יצאה בוכייה ושבורה. סוהרת צעירה ראתה אותה עצובה וקיימה איתי את הדיאלוג הכן הבא:

סוהרת: ״למה א׳ מבואסת?״
אני: ״כי היא מוחזקת בכלא כבר יותר משנה ולא יכולנו להבטיח לה שתשוחרר בקרוב.״
סוהרת: ״והיא לא רוצה לחזור לאריתריאה?״
אני: ״לא״
סוהרת: ״למה?״
אני: ״כי צפויים לה שם דברים איומים. לכן ישראל גם לא מנסה לגרש אותה לשם.״
סוהרת: ״אז למה היא בכלא???״

בסוף, אחרי אינסוף הליכים משפטיים שניהלנו בעניינה (במקביל לעתירה החוקתית), שחרר בית המשפט המחוזי את אמי מהטעם שלא טיפלו בבקשת המקלט שלה במועד (בקשת המקלט של אמי נדחתה אחרי שהייתה שנה בכלא). כמה חודשים לאחר מכן, שבדיה דווקא הכירה בה כפליטה והיא עברה לשם בסיוע נציבות האו"ם לפליטים. לא מזמן שוחחה איתי אמי ב-skype. היא סיפרה שטוב לה, שהיא לומדת את השפה ושלראשונה בחייה יש מדינה שדואגת לה ומעניקה לה מקום בעולם. היא הוסיפה שהיא רוצה להגיע לביקור בירושלים, כי היא שמעה שהיא מאוד יפה ולא יצא לה לראות אותה בתקופה שהייתה כאן. השנה בה אמי הייתה כלואה בישראל לעולם לא תוחזר לה.

סיפורו של פומידין

כמו אמי, גם פומידין נכנס לישראל ביוני 2012 והוחזק מאז ועד לפני חודשיים בערך במתקני שירות בתי הסוהר. פומידין הגיע מחבל דרפור שבסודן אחרי שעזב את לימודי הכלכלה ונמלט משם. בשנה וחצי הראשונות שלו בארץ היה כלוא ב"סהרונים" בזמן שבקשת המקלט שהגיש לא טופלה (האמת – עד היום לא ניתנה בה החלטה). הדבר הזה לא מיוחד לפומידין. עד היום לא התקבלה אפילו החלטה אחת בבקשות המקלט הרבות שהגישו מי שנמלטו מדרפור.

אחרי שנה ושלושה חודשים בכלא, בחודש ספטמבר 2013, ביטל בית המשפט העליון את החוק למניעת הסתננות. לפי פסק הדין צפויים היו חייו של פומידין להשתנות מכליאה ללא משפט ל"חיים של חירות ותקווה לעתיד" (הציטוט לקוח מפסק הדין). אלא שמשרד הפנים הכשיל את ביצועו של פסק הדין ובמקום לשחרר את פומידין משך 3 חודשים והעביר אותו, בלילה חורפי באמצע חודש דצמבר, למתקן "חולות" שנפתח ממול לכלא "סהרונים". אחרי יומיים ב"חולות" יצא פומידין עם כמה מאות מבקשי מקלט בצעדה לירושלים שכונתה צעדת החופש. כעונש על כך נכלא ל-3 חודשים נוספים ב"סהרונים". גם כליאה זו נעשתה ללא משפט.

ימים אחרי שנכלא כך הגשנו עתירה נגד כליאתו ונגד העברתו ל"חולות". בתי המשפט הצליחו למשוך את הדיון בעתירה במשך כחצי שנה (ארבעה דיונים במחוזי, שני ערעורים לעליון והכל בזמן שפומידין מוחזק ב"חולות"). בסוף, אחרי הערעור השני לעליון, המדינה התקפלה והודיעה שתשחרר אותו. מי שמתענין בסיפורו המלא של פומידין יכול לקרוא אותו בכתבה ב"הארץ". גם השחרור של פומידין לא שינה דבר בהתנהלות משרד הפנים ורק אחרי שהוגשה עתירה נוספת לבג"ץ שוחררה קבוצה של כ-180 מבקשי מקלט שהוחזקו בכלא כשנתיים וחצי ושסיפורם זהה או דומה מאוד לזה של פומידין.

סיפורו של מוטסים

למוטסים עלי היה מזל. הוא הגיע לישראל לפני שנחקק התיקון לחוק למניעת הסתננות ולכן היה כלוא "רק" ארבעה וחצי חודשים ואז שוחרר. הוא קיבל רישיון ישיבה שכתוב עליו שהוא "אינו מהווה היתר לעבוד" אלא שרק איתו יכל לעבוד ולכלכל את עצמו בארץ. בניגוד לכל הסיכויים, מוטסים עשה חיל. הוא למד עברית, רכש לעצמו הן חברים ישראלים והן מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה ובמקביל לעבודתו, התנדב בארגון ARDC ואף מונה למנהלה של העמותה. מוטסים ניסה להגיש בקשת מקלט כבר ב-2010, אבל משרד הפנים אמר לו שהוא לא יכול מכיוון שממילא הוא זכאי ל"הגנה קבוצתית". בסוף שנת 2012 הצליח מוטסים להגיש לבסוף בקשת מקלט, אבל עד היום לא ניתנה בה החלטה כלשהי.

כל זה לא הפריע לפקיד במשרד הפנים לזמן את מוטסים ל"חולות" בינואר 2013. בלי לנמק את ההחלטה וגם מבלי שישמע אותו או יתחשב בעברו ובחייו בארץ. למה? כי החוק למניעת הסתננות אפשר זאת. עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ולכן מוטסים שוהה ב"חולות" מתחילת חודש מאי 2014. גם על סיפורו של מוטסים נכתב ב"הארץ" ברגישות וניתן לקרוא את הדברים כאן. כך, בבת אחת הפך מוטסים מאדם מועיל, מתנדב ועובד שמכלכל את עצמו ועוזר לחבריו לאדם שמקבל "דמי כיס" בסך של 460 ש"ח לחודש ומצופה ממנו שיסתובב בחוסר מעש במשך כל שעות היום, כשהוא כפוף למשמעת ולמשטר של סוהרי שירות בתי הסוהר ופקידי משרד הפנים. אז נכון, בית המשפט העליון כבר ביטל גם את התיקון הנוסף לחוק למניעת הסתננות, שמכוחו הוקם מתקן "חולות", אלא שמוטסים עדיין שם, כי בינתיים העבירה הכנסת תיקון נוסף לחוק שעקף את פסיקת בג"ץ והקים לתחייה את "חולות".

מוטסים ערער לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. במקביל, אם הצו הזמני שמקפיא את הפעלת "חולות" יישאר בתוקף מספיק זמן, ישוחרר מוטסים מ"חולות" יחד עם כל מי שמוחזק שם. כל אפשרות אחרת היא פשוט פשע נגדו, ונגדנו.

כל יום שמוטסים נשאר ב"חולות" הוא בזיון של פסיקות בית המשפט העליון שהורה לסגור את המתקן במתכונת בה הוא פועל, אבל לא פחות חשוב מכך, זהו בזיון של המורשת שלנו, של ההתחייבויות שנטלה על עצמה המדינה כשחתמה על אמנת הפליטים ושל הערכים הבסיסים שאמורים היו להיות משותפים לכל בני האדם.

אמי, פומידין ומוטסים – ביחד אלו ארבע שנים של כליאה מיותרת. כליאה שפגעה בהם באופן מחריד ובלתי הפיך, שעלתה למשלם המסים הישראלי הון עתק ושלא תרמה דבר, לא למצב הקשה בדרום תל-אביב ותתפלאו – גם לא ל"זהותה היהודית" של המדינה. ערב הדיון בעתירה החוקתית השלישית, הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה. להפסיק את כליאתם של מבקשי המקלט ולחשוב על פתרונות אמתיים וצודקים.

  • אסף וייצן הוא עו"ד במוקד לפליטים ולמהגרים
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. דרור קוסינובסקי הגיב:

    אין ספק שבמימון האיחוד האירופי האנטי ישראלי, ובתמיכתם האידאולוגית השמאלנית של שופטי הבג"צ, ניתן לכופף את רצונו של המחוקק הריבון,הכנסת, ביחוד לנוכח הצהרתו,ולמימושה בפועל,של רה"מ "הימני" שלא יאפשר לפגוע בכוחו של ביהמ"ש.

  2. צדוק התקוה הגיב:

    מדוע למחוק תגובה ? רשמתי שמי שעבר את מצרים ולא נשאר שם אינו פליט אלה מהגר עבודה המחפש חיים נוחים רשמתי שאירופה שקלטה אלפי פליטים לאט לאט הצביון הנוצרי שלה יעלם ויום אחד באנגליה ישלטו הרוב המוסלמי זו תמצית דברי היית גם דעה אחרת צריך לפרסם

    • דני הגיב:

      גם עם ישראל עבר פעם אחת את מצרים בחפשו אחר עתיד טוב יותר … אבל אנחנו שכחנו את זה. ליבנו קהה, מבטינו זוגג, ואנחנו חיים בחברה שבה רדיפת הבצע והפרסום, הזהר המזוייף והאינסטנט-סלבריטי הם חלומו של כל מתבגר. כשהלב נפתח, והאדם מצליח לראות באחר אדם, ולא איום, גם אם יש לו עוד כמה פיגמנטים בעור, אז האדם מגיע לרמה הרוחנית הגבוהה שעליה דיברו חכמינו המקובלים מזה דורות. אז הוא מתקרב להיות בצלם אלוהים. אבל רובינו, צודקים כמו צדוק, אך חסרי תקווה לחלוטין.

  3. ע.ג. הגיב:

    אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב את החלטות הכנסת בענין הפליטים. אפשר לחשוב שהן צודקות או גורמות עוול. אבל הכנסת היא המחוקק ולא בג"צ ואם בג"צ יחליט לבטל גם את החלטת הכנסת האחרונה בענין לא יהיה מנוס מאשר להעמיד את בית המשפט במקומו ולמנוע בחוק את יכולתו לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. אם לא יגבילו את בג"צ עלול לקרות שבהרכב שופטים אחר הם יבטלו את חוק חפש הדבור ואז מה יעשו כל שרלטני אתר זה כאשר לא יוכלו לפרסם את הבליהם.לא יכול להיות? כדאי שתשימו לב לכמה מפסיקות ודעות היחיד של השופטים הדתים.

  4. יוסי פלס הגיב:

    סיפוריהם של הפליטים מזעזעים ומדברים בעד עצמם. זו בושה למדינת-ישראל, לממשלת ישראל, לכנסת ישראל ולעם (ליתר דיוק, לאותו חלק של העם), שבחר בכנסת המושחתת הזאת, המחוקקת חוקי אוון, ובממשלה ששריה סוררים וראשה חסר-מצפון. טוב שיש בסדום גם צדיקים כעוה״ד אסף וייצן, שעושה עבודת-קודש וראוי על כך לכל שבח, טוב שישנם מגיבים כדני, שהיטיב לענות לצדוק ולכל מי שחושב כמוהו. ואמנם, לא רק סיפוריהם של הפליטים מזעזע, לא רק אטימותה הבלתי-נתפסת של המערכת, אלא גם תגובותיהם של ישראלים רעי-לב כמו דרור וע. ג., שיודעים פתאום לנפנף ב״החלטות הכנסת״ ובעקרונות של ריבונות המחוקק והפרדת הרשויות, אך אינם יודעים שהחלטות הכנסת כפופות לערכי הדמוקרטיה והם שמעניקים להן תוקף או שוללים את תוקפן. שאם לא כן תהיינה החלטות בית-הנבחרים הישראלי כהחלטותיו של בית-הנבחרים שחוקק את חוקי נירנברג, שנבחר גם הוא ברוב עם.

    • צדוק התקוה הגיב:

      תגובה ליוסי פלס" פתאום לנפנף ב״החלטות הכנסת״ ובעקרונות של ריבונות המחוקק והפרדת הרשויות, אך אינם יודעים שהחלטות הכנסת כפופות לערכי הדמוקרטיה והם שמעניקים להן תוקף או שוללים" אותה כנסת החליטה לגרש יהודים מעזה אותם יהודים פנו לבג"צ והבג"צ לא התערב ………
      יוסי אתה כנראה תמים ראה מה קרה לצרפת שקלטה מליוני 'פליטים" הפליטים החליטו להשתלט על הבית ישראל לא צריכה לעבור בעתיד את מה שעוברת אירופה היום אנחנו מדינה קטנה יש לנו מספיק אויבים לא צרכים גם אויבים מהבית נקלוט אותם הם יעסקו ב"שאיבת מים וחוטבי עצים" ואז יחיו במירמור ואז אותו מירמור יהפוך לשינאה השאר ידוע מראש ישראל צריכה לדאוג לאזרחיה לתעסוקה לבית לשאר הצרכים אירופה הליברלית הדמוקרטית המוסרית שתקלוט אותם לא יקרה לאירופה העשירה לקלוט עוד 80 אלף מהגרים

      • דני הגיב:

        צדוק, אתה יודע באיזה עבודות עובדים שחורי העור? שטיפת כלים במסעדות, עבודות הבנייה הקשות ביותר, קטיף, ניקוי אסלות מחרא של ישראלים מדושנים. אתה באמת מאמין שהם תופסים בכך משרות של ישראלים? איזה ישראלי יעבוד בעבודות האלה בשביל 20 שקל לשעה, בלי שום תנאי סוציאלי? חאלס עם התמימות … בהתחלה ניצל הממסד את שחומי העור, כשאלה התפכחו והתקדמו, עוברים לנצל את שחורים העור. תחשוב על זה – אנחנו בסוף סקאלת הפיגמנטים, אם תעיף את השחורים, מי ינקה את החרא שלנו בתחנה המרכזית?

        • צדוק התקוה הגיב:

          תראה אירופה גם לאירופה הגיעו מהגרי עבודה וגם שם הם לא מהנדסים במקום להגיד תודה שאירופה קלטה אותם הם ממורמרים כמעט אין שנה שלא פורצים שם מהומות שריפת רכבים והתנגשיות עם המשטרה שלא לדבר על הטרור האיסלמי שהביאו איתם זה מה שיקרה כאן עם נקלוט אותם בדיוק כך יקרה הם כפוי טובה לאט לאט הם משתלטים על הבית לאחר שקיבלת אותם בתור אורחים ממי הם לוקחים עבודה מערבי ישראל מעולים חדשים כן
          http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3976186,00.html
          "בקהיר יש תנועה של מיליון אפריקאים שרצו להגיע לאירופה, אבל בגלל הקשחת התנאים שם, הם חושבים על כיוונים אחרים ובעיקר על ישראל. בעיות כלכליות ובצורת גורמים לעזיבה. על פי כמה הערכות היקף הנדידה הכללית מאזור סודן אריתראה ואתיופיה מגיע למיליון עד שלושה מיליון"."מהגרי העבודה עובדים הרבה מאוד שעות, חלקם 10-12 שעות ביום. לא צריך לשלם להם שכר מינימום ואין הבטחת הכנסה, כך שבפועל ההעסקה שלהם מורידה את השכר במשק. בכל המסעדות ובכל בתי המלון עבדו עד לא מכבר בעיקר ישראלים. אבל היצע העובדים מאפריקה ברמת שכר מינימלית שינה את התמונה. זה פשוט מאוד: אתה מייבא עניים – אז יש לך יותר עניים".

  5. שירה הגיב:

    מתקן חולות הוא תוצאה מתבקשת של מחלת הציונות והפחד מהאחר (במיוחד עם הוא בצבע כהה ואין לו היסטוריה של הנחת תפילין בעברו) ומסתבר שאין שום מכשול (גם לא בגצ) בהפעלתו על בני אדם חופשיים וחפים מפשע. עזה והגדה המערבית שניהם משמשים בתי כלא ענקיים ומופקרים לאוכלוסיה של מיליונים, ככה שחולות זה מבצע קטן לעומת הניסיון הרב שיש למדינת ישראל בכליאה ממושכת של בני אדם.
    צר לי על האנשים שברחו מהעינויים במצריים אל הכלא הישראלי, ללא תאריך יציאה, ללא וודאות, ללא תחושת משמעות, כאילו היית אתה וקיומך מיותרים בעולם, עומס על המין האנושי, משהו מסוכן שצריך לכלוא אותו כדי שלא יפריע.
    הלוואי והדים ברורים יותר ישמעו ברחבי העולם ועוד יותר פליטים יקבלו מקלט בארצות שפויות וטובות יותר. ישראל הלבנה תוכל להבטיח את מעמדה הגזעי ודם יהודי יזרום בעורקי כולנו. אמן.

    • צדוק התקוה הגיב:

      שירה אירופה יכולה לקלוט אירופה הליברלית הדמוקרטית לא יהיה לה בעיה לקלוט עוד 80 אלף מהגרי עבודה אותם מהגרי עבודה יקבלו מקלט בארצות אירופה השפויות וטובות יותר גם שם דרך אגב הם שואבי מים וחוטבי עצים מבקש לא למחוק את תגובתי בדקתי בתקנון האתר מה שאני מקפיד לעשות ודברי לא פוגעים בתודה צדוק התקוה

      • שירה הגיב:

        בוא נגיד את זה בצורה אחרת: על ישראל לבקש לצאת מהאמנה להגנה על פליטים שעליה היא חתמה ב1951 ואז לא תהיה לה חובה לקלוט פליטים. שום פליט. אף פעם. היא אפילו תוכל לירות בהם בגבול, כמו מצריים.

      • Spike הגיב:

        If I comumnicated I could thank you enough for this, I'd be lying.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים