הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בינואר, 2015 17 תגובות

"רק לא ביבי!" הינה הסיסמה המנצחת. הנה התקווה גדולה, הנה המהפך המיוחל: סיכוי של ממש להוריד את ביבי. בוז'י צעק כבר חמש פעמים "מהפך!". אבל את הנסחפים הנלהבים אחרי בוז'י ולבני יש לשאול: מי יחליף את ביבי? זוכרים את הפעם האחרונה שהורדנו את ביבי? זה היה ב-1999. מי שהחליף אותו אז לא היה בין הכלאיים הפוליטי של  היום, בוזי' הסוציאל- דמוקרט  ולבני המגנה על הכותל; החליף אותו "השמאל" עצמו – כלומר אהוד ברק, ובלי עזרה של אחרים. ואיך ירדנו אז לכיכר רבין אחרי הבחירות וצעקנו יחד "רק לא ש"ס!". ואהוד ברק החל מיד לעבוד על מו"מ עם סוריה במקום עם הפלסטינים. ההתנחלויות עלו ופרחו עוד יותר מאשר אצל נתניהו לפניו. בקיצור דבר לא השתנה, בוודאי  לא במו"מ בקמפ דייויד, כשהפלסטינים לא נכנעו לתביעות ישראל, הדבר שימש כקרדום לחצוב בו לכל ממשלות ישראל הבאות, הוכחה שאין עם מי לדבר.

barakbibiמצא את ההבדלים: בנימין נתניהו ואהוד ברק. מי הבא בתור?

ואני מדמה לנגד עיני את האסיפה אחרי ניצחון מדומיין של בוז'י-לבני. שוב נרד לכיכר רבין נרגשים ונלהבים. דמעות אושר יזלגו אצל רבים כי עכשיו, הפעם… אבל מה בעצם יהיה הפעם? כן, הממשלה תקרא למו"מ עם הפלסטינים, ותפנה גם לאבו מאזן ואפילו לנשיא האמריקאי. ומה יקרה אז? בוז'י ולבני ידרשו שמירה על "הגושים",  "את הכותל לא נעזוב!" לבני כבר הבטיחה, את ירושלים לא נפקיר, צה"ל יוצב בעמק ירדן, והמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת. לבני כבר פנתה לשר החוץ קרי לדחות את ההצעה הפלסטינית לסיום הכיבוש במועצת הביטחון. האם היא זו שתביא למפנה ממדיניות נתניהו? מן הסתם, ממשלת בוז'י לבני תחרה ותחזור אחר קריאת נתניהו כנגד צעדים  פלסטינים חד-צדדים (הם גילו פתאום שנסיגה משטח כבוש היא חד צדדית).

האם קיימות מפלגות ציוניות המציעות צעדים אחרים? כלום יש בין כל המפלגות המתמודדות אחת – כן אחת,  השואפת באמת לשלום, האומרת או תובעת בפה מלא נסיגה לגבולות 67? הרי כל המפלגות הן "בעד שלום", הן  בעד מו"מ (אם אפשר עד סוף כל הימים), הן אפילו בעד נסיגה (אבל לא מגושים, מ"ההתנחלות החוקית"). את העמדה הקיצונית ביותר הביע עמיר פרץ -נסיגה לגבולות על בסיס 67. כאן ה"בסיס" הוא הקוץ באליה. הביטוי הזה מאפשר שוב מו"מ אין קץ,  ומהר מאוד יתברר ש"הבסיס" כולל שטחי כיבוש אלה ואחרים.  כך גם ביחס להצעת "החלפת שטחים מוסכמת". אם היא "מוסכמת", מדוע יש צורך בהסכם מוקדם? הרי שתי מדינות עצמאיות יכולות בכל עת להחליף שטחים ביניהן. אבל על "המוסכם" הישראלי הזה אפשר לבנות אי הסכמה שתפוצץ כל הסכם שלום אמתי.

האם חברי המפלגות הציוניות אינם מודעים לכך שכל זה מוביל לשום מקום, או ליתר דיוק להמשך הכיבוש? אלא שכך נשמרת העמימות המהוללת, אותה העמימות השומרת גם על נשק  גרעיני (לא מזמן התפרסם  מאמר  בזכות העמימות של יולי תמיר "השמאלית"  חברת העבודה שרה לשעבר). והאם מי שחוזר בהתלהבות על "רק לא ביבי", הוא בעד החזרת כל השטחים הכבושים, בעד הסכם אמתי של שווים עם שווים? האם המדיניות אגרסיבית והדכאנית כלפי הפלסטינים התחילה עם נתניהו? וכשתעלם האם ישתנה משהו?

האמת היא שמאחורי סערת הבחירות קיימת אחדות לאומית מוצקה – לא לוותר על הכיבוש, להחזיק בו ככל שאפשר. זוהי אחדות אורגנית-היסטורית ברורה של כל המפלגות הציוניות.  אין זה מקרה שהמפלגות קוראות לעצמן ציוניות ולא ישראליות. הנה הזוג הרצוג-לבני בחר לעצמו את השם "המחנה הציוני" (גם נתניהו היה יכול לאמץ שם כזה). האם קמה מפלגה ציונית שהתנגדה אי פעם למלחמה שפרצה כאן? ראינו את האחדות הלאומית בכל זוהרה במלחמת "צוק איתן". אחדות שכללה גם את מר"ץ, כמובן. כמו בפעמים הקודמות, מר"ץ התנגדה למלחמה לפני שפרצה וביתר שאת אחרי שנסתיימה, אך בזמן אמת, עם פרוץ הלחימה, תמכה בה. זכור כיצד לקראת סיום המלחמה יצא  הח"כ גילאון בכל תוקף נגד הממשלה וקרא להפסקת המלחמה, אבל רק אחרי שיחוסל החמאס.

לאלה המדמיינים את הגאולה בהורדת ביבי ובהחזרת המרכז -שמאל השפוי, רצוי להזכיר מעט את העבר שאוהבים אצלנו להשכיח.

הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים קדם להיותו של ביבי ראש ממשלה. ההיסטוריה העגומה של מדיניות הכוח מלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה, ועוד קודם. בשמאל (בפלמ"ח") שרו "מן הים ועד ירדן", בעוד הרוויזיוניסטים שרו "זו שלנו זו גם כן", ושניהם יחד שרו "ארץ ציון ירושלים". וכך,  ב-1948 גירשנו ממולדתם את רוב הפלסטינים. על הנשארים הוטל ממשל צבאי שנמשך 10 שנים. הפקענו את רוב אדמות הפלסטינים, הקמנו התנחלויות בלב האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית, וניהלנו מלחמות ומבצעים לרוב בהם נהרגו אלפי פלסטינים.  כל אלה קרו תחת שלטון "השמאל", אליו אנו כה משתוקקים לחזור.

הממסד הישראלי סומך על הזיכרון הקצר של הציבור ומנסה להעלים היסטוריה זו. את אלה שסיפרו את האמת ההיסטורית תמיד ניסו להשתיק, הם  תוארו כהזויים או אף בוגדים. מלייבוביץ, שדימה את הכיבוש הישראלי לאגרוף פלדה מרופד בדולרים, רצו לשלול את פרס ישראל. את מאיר וילנר שתבע בכנסת, מיד אחרי מלחמת 67', נסיגה מכל השטחים הכבושים, ניסו לרצוח. בעוד שההיסטוריונים מטעם, עם אניטה שפירא בראש, חוגגים.

אצטט את דבריו של היסטוריון בעל שם עולמי על מקור מדיניות הכוח הציונית. הכוונה לפרופ' טלמון שלא ניתן לחשוד שהיה אנטי ציוני. בהרצאה בניו יורק סיטי קולג' ב-1968, "ישראל בין האומות", הרצאה שכולה הוקדשה להגנת ישראל ומעשיה, הוא כתב על הסכסוך עם הפלסטינים:  "הבה יהיה לנו האומץ להודות בכך ולהשיר פנינו אל מול האמת הברוטאלית  – לא היה אפשרי פתרון ברוח כל שהיא של ליברליזם ליברלי."

אם לטלמון היו אולי ייסורי מצפון כלשהם, להרצל לא הציקו כאלה. הלא ידועים דבריו (למרות שמנסים ולשכיח אותם) על מדינת היהודים באסיה. בחיבורו מכונן החזון הציוני, הנושא אותו שם, כתב: "בשביל אירופה  עשויים אנו להוות שם חלק מחומת-מגן בפני אסיה, אנו עשויים  לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבריות."

האם אפשר להכחיש שמדיניותו של בנימין נתניהו ממשיכה את דרך הציונית הקלאסית?  הוא נוהג כמו כל שאר ראשי הממשלה לפניו. כאשר עלה לשלטון בפעם הראשונה הבטיח לקיים את הסכמי אוסלו – אך לא קיים הבטחה זו. האם היה ראש ממשלה אחר שקיים את הסכמי אוסלו? יצחק רבין? בהמשך הדרך כאשר בלחץ אמריקאים אולץ לדבר על שתי מדינות, עשה זאת עם עלה התאנה של "מדינה יהודית". לא יהיה ראש ממשלה חדש שיוותר בקלות על התוספת התמימה הזו למושג שתי מדינות.  (האמריקאים הפעילו לחץ על יצחק רבין מהסיבות שלהם: שיוכלו להציג לעולם הערבי  ובכלל את ישראל כמדינה השואפת שלום).

אבל לא רק המעשים הם מורשת השמאל, גם התרבות האנטי ערבית נוצרה תחת שלטון השמאל. אפילו הסגנון הליכודניקי האנטי-ערבי המעליב והמשפיל, אינו חידוש של ביבי או של הליכוד. מאז ומתמיד תוארו הפלסטינים כטרוריסטים, או בשפת הימים ההם "כנופיות רוצחים". הם תמיד תוארו כרוצחי יהודים. אמירות גזעניות היו מקובלות תמיד: הערבי כאדם פרימיטיבי –זו הייתה דעה מקובלת. גולדה מאיר לא הכירה בקיומו של העם פלסטיני, ובשיא הצביעות שלה לא סלחה לערבים על שהם מכריחים אותנו להרוג אותם.

אבא אבן, חניך קיימברידג', ושר החוץ הישראלי, אשף השפה האנגלית והעברית, שנחשב תמיד כמתון המתונים שכל הניצים אהבו לשנוא, אמר שגבולות 67' הם גבולות אושוויץ. הוא הגה את האמירה, שעד היום אוהבים אצלנו לחזור עליה: הפלסטינים לא יחמיצו אף פעם הזדמנות להחמיץ הזדמנות (לשלום). האם נתניהו היה מסתייג?

נסתפק בדוגמאות ספורות אלה ליחס כלפי ערבים, שהוטמעו בתרבות ועוד יותר בחינוך עליו גדל הנוער היהודי והישראלי.  נתניהו, והרצוג לא פחות,  הם יורשי וממשיכי היסטוריה ותרבות אלה. עם זאת, אין לשכוח שהיו (ועוד יש)  אנשים גם בישוב היהודי ובוודאי במדינת ישראל שהתנגדו ל"תרבות" זו. אבל הם המיעוט, בעבר כמו גם היום.

בבחירות הבאות לא צריך לחזק את הרצוג כפי שזהבה גלאון כבר מבטיחה לעשות, ולא את גלאון שמבטיחה כזאת. הרצוג איננו תחלופה לנתניהו, הוא  ימשיך את דרכו במה שבאמת חשוב למדינת ישראל, סיום הסכסוך עם הפלסטינים, לכן אין לראות בו תקווה לעתיד של שלום.

יש להצביע רק למפלגה שאיננה מגמגמת בנושא השלום אלא מצהירה  ברורות שרק נסיגה מלאה לגבולות 67' יכולה להביא את השלום לאזורינו .

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. עלי הגיב:

    לשמואל אמיר
    אני מציע שתקרא שוב את ספרו של הרצל אלטנוילנד
    הרצל סולד מאירופה ומיחסה ליהודים
    לדעת הרצל האנטישמיות היא סם מוות ליהודים ויש לנטוש את אירופה
    רק מי שקורא את הרצל מבין עד כמה האנטישמיות היא נוראית.
    חלק גדול מהספר מלמד על שיתוף פעולה ושויון מלא לערבים במסגרת המדינה היהודית.
    (לקחת הרהור קטנטן של הרצל על "מדינה יהודית כמבצר אירופאי" זה סילוף מוחלט של הרצל ודעותיו).
    התיאור של כביכול גירוש הפלסטינים מארצם גם הוא סילוף מוחלט של האמת
    רוב הפליטים נשארו בתחומי ארץ ישראל ועברו לגדה ולרצועת עזה(לתוך מחנות פליטים )רק חלק קטן עבר ללבנון וסוריה.
    בהקשר לפליטים צריך לזכור את הטיהור האתני שביצעו מדינות ערב ליהודים.
    לגבי "הפתרון" הפוליטי שאתה מציע זה יותר קיצוני מאשר הפתרון שמציע אבו מאזן
    משום שאבו מאזן מסכים לחילופי שטחים במתכונת של 1:1
    לגבי פירוז המדינה הפלסטינית זה היה אחד התנאים של ישראל בהסכמי שביתת הנשק ב-48
    מירדן (לירדן התאפשר להחזיק מספר קטן של גדודים רגליים בלי טנקים כדי לשמור על הגבול)
    לא ברור (או שמא כן ברור) מה אתה מציע לגבי זכות השיבה את זה אתה מעלים מתחת לשטיח

    • א.ב. הגיב:

      הלוגיקה שלך פגומה, כתבת:
      ״
      בהקשר לפליטים צריך לזכור את הטיהור האתני שביצעו מדינות ערב ליהודים.
      ״
      מה הקשר?
      זה שישראלים יהודים מתעללים בפלסטינים מוסלמים, נותן לגיטימציה למוסלמים בצרפת להרוג יהודים שם?
      מעבר לזה ש״טיהור אתני של היהודים בארצות ערב״ דורש פרוש.
      בקשר להרצל,
      הרצל טען שהיהודים הם הבעיה באירופה ולכן צריכים לצאת משם.
      זו בערך הטענה הציונית הסטנדרטית. זו גם הטענה האנטישמית הרגילה, וגם הטענה של הנאצים בגרמניה.

    • צפור בודד הגיב:

      לעלי, תודות על תגובתך המאליפה. בצאתך (בין השאר) להגן על שמו ודעותיו של הרצל. מה חבל שדוקא איש ימין צריך כאן לצאת ולפקוח עיני "שמאלנים", אנטי ציוניים, לפעלו הסוציאליסטי וחזונו האנרכיסטי של חוזה המדינה. אך זהו כנראה ה"עולם ההפוך" בו אנו חיים: "סוציאליסטים" אינם יודעים מהו סוציאליזם בסיסי. "דמוקרטים" אינם יודעים מהי דמוקרטיה בסיסית, ו"ציונים" אינם יודעים מהי ציונות בסיסית.

    • Soufiane הגיב:

      Lot of smarts in that poignst!

  2. ק.א. הגיב:

    לדעתי ביבי אינו "נוהג", כשם שת'אצ'ר לא "נהגה". מנהיגים חסרי לב ומצפון אלה הינם בסה"כ עושי דברם של אליטת הפיננסים ותאגידי הענק הבינלאומיים. השילטון כיום איננו פועל מתוך אג'נדה "ימנית" או "ציונית" וכו'. הציונות דינה כמו, למשל, "זכויות נשים" או "דמוקרטיה" – כלומר מילים אלה הן מסך עשן שבחסותן ניתנת לאליטה האופציה לייצר לגיטימציה והכשר למבצעים (קרימינליים מעיקרם) שבעצם נועדו לשימור והעמקת הדומינציה ו-או עירעורם של גורמים שאינם רצויים להגמוניית הכוח. זוהי מנטליות (או בעצם טקטיקה בזויה) חסרת מעצורים ורחמים של מגלומאנים-פסיכופתים אלה. אפשר לבוא ולטעון שכך היו הדברים מאז ומעולם אולם נדמה שהתופעה היתה שמורה למיעוט של שליטים ומלכים אך לא היתה כה חברת שובע וחובקת כל. ואילו כיום התופעה הפכה למודל קבוע, כמעט סטנדרטי, ובכל שטחי החיים. כמו כן הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת להם גישה מהירה לכל מקום ואין מפלט (גם לא בביתינו) מפני הרוח המפלצתית הזו. נכנסנו לסוג מודרני של עבדות וטימטום השכל והנפש שרובינו מקבלים מרצון. הבחירות אינן רלוונטיות והתקשורת גם היא, כמובן, בכיס ההון-שלטון הפושע בנו בלי להניד עפעף.

  3. יונה הגיב:

    ומה עם הפליטים?

    • אלי אמינוב הגיב:

      ליונה היקר, כל עוד לא יחזרו הפליטים הפלסטינים למולדתם ולאדמתם לא יהיה שלום ולא ייפתר הסכסוך. לא משנה מה שיבטיחו לך כל המפלגות הישראליות, שאלת הפליטים שגרשנו היא לב הסיכסוך.דבר זה יוכל להתבצע רק בטריטוריה שהייתה פעם פלסטין ההסטורית. כדי ששתי הקהילות -היהודית והערבית יוכלו לחיות בשלום ובשוויון, יש להעיף את המדינה היהודית לפח האשפה של ההיסטוריה ולהקים במקומה מדינה חילונית דמוקרטית. נוכל להגיע לזה רק דרך מאבק להקמת אסיפה מכוננת, שאליה יבחרו וייבחרו כל תושבי הטריטוריה ופליטיה. זו המסגרת היחידה שתוכל לענות על הצרכים של ההמונים הערבים והיהודים.

      • צדוק התקוה הגיב:

        אלי אתה תמים ? הם אומרים במפורש שפלסטין צריכה להיות מהים עד הירדן [ובבוא היום גם ממלכת ירדן תהיה פלסטין זו תוספת שלי ]"אנחנו מסכימים עכשיו שישראל תיסוג לגבולות 67', תפרק את ההתנחלויות ותחזיר את הפליטים ואז חמאס יסכים לרגיעה שתימשך שנים. המדינה שלכם לא תמשיך להתקיים יותר מכמה עשרות שנים", כך אומר שיח' חאמד ביתאווי, המנהיג הרוחני של חמאס בגדה."אנחנו לא מכירים בישראל", הוא מוסיף. "אני אומר לכל הישראלים: פלסטין היא אדמה ערבית אסלאמית מהים עד הנהר" אם ישראל רוצה להתאבד אז אתה צודק אם אתה מוכן לחיות תחת שלטון איסלמי בבקשה אבל עם ישראל לא מתאבד
        http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1827258

      • דוד עציון הגיב:

        מדינה אחת משמעותה רוב ערבי-מוסלמי, כועס (בצדק או שלא) על מיעוט יהודי. לבנון תיראה כמשחק ילדים לעומת הדם ומעשי הטבח, שסופם קץ הישוב היהודי בארץ. לא תודה

  4. ליברליסימו הגיב:

    לא זכורה לי תמיכה של מרצ בלחימה וזהבה גלאון הבהירה זאת מפורשות בפניי. יש לך סימוכין?

  5. ליברליסימו הגיב:

    "מתקפת הטילים היא מתקפת טרור לכל דבר, וישראל מוכרחת לעצור אותה. אבל את הטרור לא נעצור באמצעות התקפה מהאוויר, לא נחסל אותו באמצעות כניסה קרקעית של כוחות. את הפגיעה בתשתיות הטרור לא נשיג בעזרת שימוש בכוח. מישהו כאן התבלבל. מישהו כאן שכח שזה לא עובד. כל פעם מבטיחים למגר את איום הרקטות וכל פעם כשאנחנו מסיימים עוד מבצע ברצועה אנחנו מגלים תוך כמה חודשים שהחמאס רק התחזק ואיום הרקטות כבר מגיע לחיפה. אש רק מביאה עוד אש. ירי גורר עוד ירי. לצבא יש אתגר בטחוני לעצור את הטילים, אבל האתגר האמיתי מונח לפתחה של ממשלת ישראל ונתניהו העומד בראשה: לא להיכנע לדרישותיהם של מחרחרי המלחמה ולפעול למען הפסקת אש באמצעים מדיניים ודיפלומטיים, בשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, ובעיקר המצרים." זהבה גלאון, יומיים אחרי פרוץ העימות

  6. דוד עציון הגיב:

    בסופו של דבר, זה יפול על זכות השיבה. גם אם ישראל תיסוג לגבולות 67, עם חילופי שטחים של 1 ל-1 (דבר שאפשר לשכנע בו את רוב הציבור). גם אם ישראל תסכים לחלוקת ירושלים (גם זה אולי אפשרי לשכנוע), בסופו של דבר תגיע סוגיית זכות השיבה, וקץ הסכסוך. כרגע אבו מאזן המתון שבפלסטינים לא מוכן לוותר. הסכמה לכך מצד ישראל זו התאבדות, כך שעד שלא יזוז גם הצד הערבי צעד, ולו קטן, בתחום זה – לא יגיע הסכם סופי

  7. שמואל אמיר הגיב:

    1. אלי היקר, אני מציע דווקא לך לקרא – אולי בפעם הראשונה – ברצינות את הרצל. אני עשיתי זאת ואפילו כתבתי ו מאמר על אלטנוילנד בטורים אלה . תוכל למצוא בארכיון של הגדה השמאלית. תכנס ל"כותבים באתר". אלטנוילנד הוא ספר תעמולה המראה ארץ נפלאה – ריקה למעשה מפלסטינים. המעטים שנשארו משבחים היהודים שבאו וגרשו אותם.. תשווה את מצב הערבים באלטנוילנד לזה שבישראל היום , זה כל הסיפור. אשר ל"פסקה" בלבד ביחס לתפקיד ישראל באסיה – זו אינה פסקה קטנה אלא המשפט הפרוגרמטי היחיד בספרו של הרצל "מדינת היהודים" בעניין זה. אין שום "פסקה" אחרת.. יתר על כן בניגוד לאלטנוילנד זה בדיוק מה שקרה כאן. אנחנו המבצר הקדמי של המערב כאן. (נד הברבריות כמובן). כדאי לך גם לקרא ביומני הרצל, שם תמצא את התרפסותו כלפי האימפריאליזם האירופי. תמצא שם גם את העצות של הרצל כיצד נגרש מכאן את הערבים באישון לילה וכיצד נרמה אותם בקנית קרקעותיהם .

  8. אלכס מסיס הגיב:

    "עלי" מסתמך על הסכמי שביתת הנשק ב48 אלא שקו שביתת הנשק הוא "הקו הירוק" וכיבוש הגדה
    המערבית היה הפרה ברוטאלית של ההסכמים האלה
    כל ממשלות ישראל – גם אלה שמפ"מ ולאחר מכן מרץ שבלעה את מפמ לתוכה היו בהן – הפרו את הסכמי
    שביתת הנשק כשם שהפרו את מרבית ההסכמים האחרים מרודוס ועד אוסלו והתעלמו מהחלטות
    האו"מ – הארגון שהחלטתו ב 29 בנובמבר 1947 היא למעשה אבן היסוד של מדינת ישראל

  9. ולמרות הכותרת: לכו להצביע חד"ש הגיב:

    שמואל אמיר כותב "‏עוד בחירות שאין לצפות מהן מפנה לכיוון השלום". גם אם הוא צודק אנו חייבים להוכיח לימין שכוחו הולך ופג, ובקרוב הקציצונים יווכחו שאין כל פתרון לבעיה הקיונית של ישראל ללא שלום צודק!

  10. השמאל הציוני הוא הימין "המוצלח" הגיב:

    1, הטענה העיקרית כלפי ממשלת ביבי מפי נציגי "השמאל" למניהם היא שהוא גורם לבידוד ישראל בעולם. אבל ברור שבידוד ישראל דוקא משרת את מי שמעוניין בסיום הכיבוש. אלא שאין מפלגה ציונית אחת שבאמת מעוניינת בכך. הדרך מבחינתם לשמור על "השגי הכיבוש ולהמנע מבידוד הוא המשא ומתן. זה כל הסיפור. כמו שש. אמיר מציין בצדק השמאל הציוני הוא לא פחות ימין אלא שתמיד ידע לעטות על פניו מסכות ליברליות וכך לקדם את העניין הציוני, נישול הפלסטינים והשתלטות על אדמתם, טוב יותר ויעיל יותר. אז "רק לא ביבי" בשביל לשמור על הכיבוש ולהמשיך בנישול.

    2. הבעייה הפלסטינית היא קודם כל בעיית הפליטים לכן רוב הפלסטינים תומכים בחמאס ולא מסיבות דתיות. מדינה בגבולות 67 היא שאיפה של חלק מהפלסטינים בעיקר הבורגנות שבראשם אבו מאזן. הם יסתפקו אפילו בפחות ממדינה בגבולות 67, אלא שהם יודעים שכל סידור שיטאטא את בעיית הפליטים מתחת לשטיח לא תעבור במחנות הפליטים וברחוב הפלסטיני. כדאי גם שתומכי חד"ש יפנימו את זאת. אין שלום וסיום הסכסוך ללא פתרון בעיית הפליטים על בסיס זכות השיבה.

  11. א.ב. הגיב:

    מעולה!!!

הגיבו לולמרות הכותרת: לכו להצביע חד"ש

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים