הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בפברואר, 2015 15 תגובות

שני חוקרים מעמותת סיכוי, סמאח אלח'טיב-איוב ועבד כנענה, טוענים במאמרם "נשים ערביות רוצות לצאת לעבוד – אבל אין להן איך להגיע לעבודה" (פורסם ב"דה מרקר", 4.2.2015) שהשקעת המדינה בפיתוח תשתיות ותעסוקה בחברה הערבית איננה מספיקה. לפי החוקרים, אמצעי הטיפול במחסור הכבד במקומות עבודה בישובים הערביים צריכים לכלול הקמת תשתיות שיקלו על נשים לצאת לעבודה, כגון מעונות יום ותחבורה ציבורית אל מקומות התעסוקה שמחוץ לישובים הערבים. כמו כן הם מצביעים על היעדר שילוט בערבית בתחנות האוטובוסים שבערים המעורבות וגם בישובים ספורים שהתחבורה הציבורית מגיעה אליהם.

סגרגציה באוטובוסים, יוהנסבורג דרום אפריקה, 1982 גזענות שחורים לבנים אפרטהייד apartheidסגרגציה באוטובוסים, יוהנסבורג דרום אפריקה, 1982 (מקור)

מחברי המאמר מצביעים בכך על אחת הבעיות הרציניות שמתכנני התחבורה בישראל מתקשים להתמודד עמן בימים אלה, בעיה שהיא אחת הסתירות העמוקות במשטר האפרטהייד הישראלי. מדיניות האפליה המבנית כלפי האוכלוסייה הערבית התבטאה מראשיתה במספר דרכים. לצד הפקעות הקרקעות, שמאז 1949 צמצמו בהדרגה את שטח המחיה של החברה הערבית למרות גדילת האוכלוסייה הערבית מאז כמעט פי עשרה, לא אפשרה  ישראל הקמת ישובים חדשים ופיתוחם של הישובים הקיימים, ואף תכננה את התחבורה הציבורית במטרה למניעת ניידות של האוכלוסייה הערבית ובידולה. כיום ניצבים משרדי הממשלה בפני בעיה קשה: האם להמשיך  את מדיניות הבידול וההדרה או לשנותה בהתאם לצרכי התפתחות המשק? ההתבכיינות של הכלכלנים על הנזק שנגרם לכלכלה הישראלית היא בעצם הודאה בהעדר תשתית תחבורה ציבורית נאותה לישובים הערביים.

דוגמה טובה לכך היא נצרת, העיר הפלסטינית היחידה ששרדה את הנכבה. נצרת עברה תהליך של דה-אורבניזציה באמצעות הדרתה מקווי תחבורה ציבורית שקישרוה בעבר לאזורים שונים בארץ. בשנות השמונים של המאה הקודמת היו בנצרת מרחבים ציבוריים האופייניים לערים, כגון להקות תיאטרון, בתי קולנוע, מסגרות פעילות מגדרית וחוגים פוליטיים שונים. כל אלה, לצד מוסדות וותיקים כמשרדי ממשלה ומערכת בתי המשפט, תרמו לאיכותה האורבנית ושיפרו את חיי תושביה. כמו כן שימשה היא צומת מרכזי לתחבורה הציבורית, המקשרת את הדרום, השפלה, והמרכז עם הגליל. בתקופה זו עדיין נשמר מעמדה כעיר מחוז, תפקיד שאותו מילאה מאז השלטון העות'מני, למרות ששכנתה נצרת עילית – שהוקמה במסגרת ייהוד הגליל – זכתה ברוב ההשקעות הממשלתיות.

כביש עוקף נצרת נחנך לאחר הסכם אוסלו. סלילתו הייתה תוצאת הניסיון המצטבר של השלטון הקולוניאלי הישראלי להקים מערכת כבישים עוקפים בגדה, כדי להדיר את הפלסטינים ממקורות חיוניים, לדחוק אותם לתחומי מושב ולפורר את הסולידריות החברתית. ניסיון קולוניאלי זה, שהתגבש בשטחים הכבושים ב-1967, יושם  בתוך "ישראל הישנה" בגבולות 1948. בניית הכביש העוקף אכן הביאה לפגיעה קשה בעיר הערבית היחידה בישראל, והאוטובוסים לגליל העליון חדלו מלעבור דרכה. דלדול התחבורה הציבורית, שתוכנן מראש, שימש תירוץ להעברת משרדי הממשלה ומערכת המשפט לנצרת עילית. הסטת התחבורה הציבורית אכן הביאה לנסיגות חברתיות ומגדריות. נזק גדול אף יותר נגרם לכפרים הסובבים את נצרת, מאחר שזיקתם לעיר נחלשה. כביש עוקף נצרת התחבר לכבישים עוקפים אחרים, המתחברים למצפים ולישובים יהודיים ומדלגים על ישובים ערביים. ד"ר מנאר חסן מאוניברסיטת תל אביב כתבה על כך בעבודת הדוקטורט שלה  משנת 2009:

"הסטה זו הביאה לכמעט הפסקה מוחלטת של  קיום תחבורה ציבורית סדירה המקשרת את הכפרים הפלסטינים באזור לערים המרכזיות (היהודיות) וכך הביאה לבידודם.    לעובדה זו הייתה השפעה מכרעת על יחסי המגדר ועל מצבן של נשים משכבות מסוימות. העובדה כי מעמדן הכלכלי של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל הינו הנמוך  ביחס לשאר הקבוצות המגדריות של האזרחים  בישראל (נשים יהודיות, גברים פלסטינים וגברים יהודים), מפחיתה  את סיכוייהן של נשים פלסטיניות רבות מול קבוצת הגברים מאותה חברה (ובכלל) לרכוש רכב פרטי. (…) הפסקת התחבורה הציבורית (…), בעקבות סלילתם של אותם כבישים עוקפים, דרדרה את מצבן של נשים שאין ברשותן רכב פרטי. הידרדרות זו נבעה הן משום הגברת תלותן בגברים בעלי הרכב ורישיונות הנהיגה בני המשפחה (בעל, אח, אב או בן) (…) דבר שהביא במקרים רבים לריתוקן של נשים אלו בתוך כותלי הבית".

מסתבר שייהוד הגליל אינו מצריך העברת יהודים מן המרכז לצפון; די בהפיכתם של תושבי הגליל הערבים לשקופים. הכבישים העוקפים, המיועדים ליהודים בלבד, מתפרשים על פני פלסטין ההיסטורית ומייצגים את מדיניות האפרטהייד הנהוגה בישראל מאז הקמתה. מלבד היותם מכשיר להפרדה אתנית, כבישים אלה הם כלי חשוב במפעל הדה-אורבניזציה של החברה הפלסטינית, תהליך הנמשך מאז ראשית 1948 ומגלם את מהותה העמוקה ביותר של  הנכבה.

תכניות משרד התחבורה במהלך השנים הן תכניות אפרטהייד מובהקות, שנוצרו כדי להקשות על נגישות האוכלוסייה הערבית הן למרכזים העירוניים והן לישובים ערבים אחרים. ראו לדוגמה את מפת קווי הלילה של התחבורה הציבורית; מתוך למעלה ממאה ישובים הזוכים לקווי לילה, רק שלושה ישובים הם ערביים: נצרת, דליית אל-כרמל ועוספיא. בשני האחרונים מופעלים קווי לילה כדי להבטיח נגישות לחיילים דרוזים. טירה, טייבה ואום אל-פחם אינן מחוברות לרשת קווי הלילה, אולם כוכב יאיר, שמספר תושביו כ-20% מזה של אום אל-פחם, מקבל שירות של תחבורה ציבורית לילית. אגב, לפי התוכניות החדשות של משרד התחבורה, אום אל-פחם, הממוקמת בוואדי ערה על כביש 65, עלולה להגיע למצב קשה של הדרה ולאבד את הקשר עם ציבור המשתמשים בכביש 65. להלן דברי נביל סעד, תושב המקום:

"אין חולק על כך שהתנועה בכביש 65 היא סיוט מתמשך, בכל  ימות השבוע אך בעיקר בשבתות וחגים. אחד המכשולים בו הוא הרמזור בצומת אום אל-פחם, רמזור האמור להסדיר את התנועה לאורך כביש חדרה-עפולה וכן את היציאה והכניסה של אום אל פחם (ישוב שמספר תושביו מתקרב ל-60,000). רמזור זה הוא מקור לפקקים לא מבוטלים. כדי לאפשר זרימה רציפה של התנועה בצומת זו ניתן לבנות, יחד עם ההרחבה ההכרחית של הכביש גשר בעל שלושה מסלולים לכל כיוון מעל צומת הכניסה לאום אל פחם. דבר זה יאפשר תנועה  חופשית לשני הכיוונים, לצפון ולדרום. את הצומת התחתון של אום אל-פחם ניתן לשפר ולשלב אותו בדרך הראשית באמצעות כבישי האטה, צפונה לעפולה ודרומה לחדרה ותל אביב. פתרון זה נראה הגיוני בטיחותי ונוח לכל. יתרה מזאת, הסדר תחבורתי זה ישקיט את החששות המוגזמים מזריקת אבנים או מ"התנכלות לתחבורה היהודית", סיסמאות בהן מנופפים כדי להרחיק יהודים מיישובי ערבים. משרד התחבורה מתכנן זאת אחרת: הכוונה היא להכניס את הכביש הראשי מתחת לגשר שיוביל לאום אל-פחם, אך על גשר זה לבנות חומות שימנעו זריקת אבנים. ביישוב עצמו, 200 מטרים מצידי הכביש יוכרזו כשטח ירוק ואסור יהיה לבנות בהם או לעשות בהם עסקים. תכנון דומה קיים לגבי כל הישובים הערביים של ואדי ערה: כפר קרע, ברטעה, עארה, ערערה, ​​באר, אום אל-פחם, עין איבראהים, מוסמוס, מושירפה, ובייאדה. בקרוב עומד מע"צ או חלופה שלו לבנות מחלפים וגדרות הפרדה בכניסות ליישובים הנ"ל, בתואנה של פתרון הצפיפות ופקקי תנועה של כביש 65. הפתרונות המוצעים לבעיות התחבורה. גורמים למעשה לבידוד, כיתור והדרת הישובים הערביים של וואדי ערה."

הכרזה על אזור ואדי ערה כולו כשטח ירוק תגרום לנסיגת הפיתוח בכניסות לאותם הכפרים ולהרס עסקי המסחר והתיירות. בד בבד עם ביצוע העבודות לחסימת הכניסות ליישובים הערבים יתנהל פיתוחם המואץ של אזורי גן שמואל, כרכור וצומת מגידו, המצויים בבעלות יהודית. לדוגמה, באזור מגידו עומדים לפנות את כלא מגידו ולהופכו למתחם תיירותי ועסקי בבעלות יהודית, על אף שרוב הצרכנים יהיו ערביי האזור. תמוהים ביותר הם השיתוק, היעדר התגובה והאדישות של עיריית אום אל-פחם האיסלמיסטית ושל שאר ראשי מועצות הכפרים באזור וואדי ערה. התכנון של ות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) מדגיש את החשיבות הרבה שמייחסת ישראל להפרדה, להדרה, לחסימה ולכליאה של היישובים הערבים הללו.

אכן תוכנית אפרטהייד למופת.

צירוף העובדות שהובאו כאן ממחיש את מסגרת הסיבות לעיכוב התפתחותה של החברה הערבית תחת שלטונה של ישראל. מסגרת זו כוללת רכיבים היסטוריים, גיאוגראפיים, חברתיים וגזעיים. הם משקפים אינטרסים של ישות קולוניאלית הנוהגת כך בשל עצם קיומה ולא בשל קשיים בירוקרטים או  שרירות לב. התכנון התחבורתי המוצע לשיקום כביש 65 מדגים את הדרת האוכלוסייה הערבית מקשרים אורבניים ואת מניעת ההתפתחות הכלכלית והחברתית. על סמך הבנת מהותו של המשטר בישראל ניתן לקבוע כי תהליך הדה-אורבניזציה של החברה הערבית יגבר על כל שיקול רציונאלי עבור המשק הישראלי. דווקא ההתפתחות העצמית של החברה הפלסטינית, הנעשית מודרנית יותר ויותר למרות מדיניות האפרטהייד, היא שמפחידה את מעצבי המדיניות הציונית. ההתפתחות החברתית של המיעוט  שנדחף לשוליים היא הדוחפת את המשטר לפתח מדיניות אנטישמית מובהקת.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. עלי הגיב:

    2 הערות
    כנראה שהכותב לא הבין ויתכן שהקוראים גם לא הבינו
    הכותב מביא עדות של תושב אום אל פאחם אשר מדבר על זריקת אבנים על רכבים יהודים..
    הכונה אינה לזריקת אבנים וחסימת ציר ושריפת רכבים יהודים כתוצאה "מאירוע חד פעמי"
    הכוונה שכמעט כל יום נזרקות אבנים לעבר רכבים יהודים עד כדי סכנת נפשות וכל יהודי שעובר
    ליד אום אל פאחם ומבקש להגיע לביתו מסתכן בנפשו !(כל יהודי שגר באיזור סובל מהתופעה)
    הערה שניה
    נא לא להתעצל ולהקליק "תחבורה ציבורית באום אל פאחם" תקבלו לפחות 50 קוים שעוברים
    בצומת אום אל פאחם וחלקם נכנסים לתוך הישוב
    צריך גם לדעת
    תחנות אוטובוס והתחבורה הציבורית בתוך הישוב היא באחריות העיריה המקומית ואם אין תחבורה ציבורית בתוך הישוב זה באשמת המועצה המקומית.
    ועוד נתון שהכותב מסתיר…לתושבים הערבים במדינת ישראל יש פי 2 יותר רכבים פרטיים מאשר בקרב האוכלוסיה היהודית…(זה לא נשמע כמו חוסר אונים ומסכנות של התושבים)
    העקר שהכותב הצליח להשחיל 300 פעם את המילה אפרטהייד ו-50 פעם קולוניאליזים

  2. תוכנית למופת הגיב:

    בפרספקטיבה, מרבית חלקי ההיסטוריה הרשמית הציונית, כמשרתת האימפריאליזם, ספוגים בפשיעה מלחמתית וכנגד האנושות. ההשואה לאפרטהייד, שאפשר להבינה פה ושם, בסופו של דבר מוציאה את הפשעים המתמשכים הללו בזול. בנעוריה היתה המפלצת בשת"פ יותר בכיוון האנגלי-צרפתי ומאוחר יותר כשחדר לו הלך-הרוח מציון הקדושה (זה הניאוקונסרבטיבי, או ה"יצירתי" יותר) הפך הפרויקט למקושר לאמריקה. מה יש לומר מדינת פשע למן היסוד. זהו המצב וככה אנו נראים וכל השאר זה תחבולות של 'הסברה'. ישראל עסוקה בכיצד מלמדים את היהודים להשלים עם המצב הזה ולדמיין שהוא לא כ"כ נורא. גם את שאר העולם ישראל מעוניינת לחנך ככה. לשם כך מופנה כל הכח והדמיון. ולמקרה שזה לא ילך אז ישנה ברירת השמשון. אכן תוכנית למופת. שומר נפשו ושפיותו ירחק.

  3. דני הגיב:

    דבר אחד אופטימי יש בכתבה, העובדה שבישראל (כביכול) מישהו באמת יושב ומתכנן משהו, ומצליח להוציא את זה לפועל … האם באמת זה כך? אני חושש שלא … אפילו מדיניות האפרטהייד לדעתי אינה דבר שהממשלה מתכננת מראש, ומבצעת כתכנית סדורה רבת שנים. זה נראה יותר בתלאי על תלאי, חוסר תשומת לב ואטימות של פקידים בכל מני רמות, וכמובן העדפה ברורה של הציבור היהודי (אך זה רק דבר טבעי שאדם יעדיף את מקורביו – על כך אין פלא). מדינת ישראל לא מתכננת כלום ולא מבצעת כלום אלא נסחפת בזרם החיים, לעיתים בזרם הביוב, לעיתים בשובל הכסף של בעל הון כזה או אחר, או של רמטכל כלשהו. הלוואי שמשהו פה היה מצביע על יכולת תכנון, אפילו אפרטהייד, לפחות על פוטנציאל של משילות … לא מאמין שזה ככה …

    • ק.א. הגיב:

      אני רוצה להתייחס לנקודה שלך: "מדינת ישראל לא מתכננת כלום ולא מבצעת כלום אלא נסחפת בזרם החיים"…

      – מדינה שאינה מתכננת כלום (אל "נסחפת בזרם החיים" משמעו של דבר שהיא, ריאלית, אינה קיימת.
      – שנית, ישנה בעיה לוגית מסויימת עם הטענה שלך שכן גם אי תכנון והיסחפות אפשר לפרש כהליך של החלטה מסויימת – שבכל זאת נקבעת לה מהיכן שהוא…

      לכן מה שאולי התכוונת להגיד שעולה הרושם שמדינת ישראל אינה מתפקדת כמדינה עצמאית. הרעיון שמאחורי מדינה זו נחטף (באורח בולט ואקוטי) למטרות אחרות (שהן מטרות אימפריאליסטיות). אחרת פשוט קשה להבין ולדמיין את הפונקציה שלה בפועל מזה עשרות שנים.

      • דינו הגיב:

        המגיב דני אכן צודק לחלוטין בהערתו.
        מדינת ישראל, מאז קמה, לוקה קשות בגיבוש אסטרטגיה והתכנון לטווח ארוך.
        הדבר ניכר באינסוף תחומים: מדיניות לגבי שטחים כבושים (ניתן להרחיב את זה גם ליחסים עם מדינות שכנות), ניהול מלחמות ומבצעים צבאיים, יחסי דת ומדינה, גיור, נישואין וגירושים, דיור, טיפול בבעיית העוני המתרחבת, שר"פ, פיתוח תשתיות, ועוד…
        במקום קביעת מדיניות ותכנון לטווח ארוך ישנה עצימת עיניים, התעלמות מבעיות וכיבוי שריפות.

        האם זה אומר שהמדינה "אינה קיימת" כפי שאתה טוען?
        ובכן, בתחומים רבים היא אכן אינה קיימת. מעין נוכח-נפקד, וההפרטה המאסיבית שעברה ישראל בשלושים השנים האחרונות היא ההוכחה הניצחת לכך.
        האם "אי תכנון והיסחפות" הן סוג של הליך החלטה מסויימת? אולי. אולי אכן מחליטים כאן לא להחליט, וביבי הוא האדריכל של העניין הזה, אבל חוץ מההחלה הזו (לא להחליט) – כל ההאשמות האחרות בדבר תוכניות זדוניות, לרבות תוכניות "אימפריאליסטיות" – הן בבחינת אורבא פרח.
        צריך להפנים את העובדה המצערת שאין כאן grand plan, לטוב ולרע.

        • ק.א. הגיב:

          מה זה אין גרנד פלאן ?
          מדינה יהודית עם ירושלים בירתה הנצחית (למשל) – זה לא גרנד פלאן?
          חליק ז'אנטיל, אין במדינה מנטליות מסויימת?
          הרי 70 שנה אנחנו על אותו הכיוון- זה מקרי?
          אני מסכים שאין גרדד פלאן.
          יש כמה וכמה – חלקן במגירה וחלקן בפועל.
          מה עם גראנד דלישס? יש?

          • דינו הגיב:

            זה שישנה סיסמא בומבסטית ודמגוגית כמו "מדינה יהודית עם ירושלים בירתה הנצחית" לא אומר שמשהו כאן מתוכנן, מה גם ששני חלקי המשפט הם עדות חיה לכך ששום דבר לא מתוכנן ו/או ברור במדינה הזו:

            עניין המדינה היהודית למשל: מישהו יכול לומר לי מהו מעמדה המוגדר(??) של הדת היהודית במדינה? האם ישנה כאן מדיניות ברורה לגבי נושאים כמו גיור, נישואים, שמירת השבת במרחב הציבורי ואינספור נקודות נוספות בנושא המדינה היהודית?
            התשובה היא כמובן "לא" ב-ל' רבתי.

            גם החלק השני של המשפט ("ירושלים בירתה הנצחית"), ובעיקר שלמותה/חלוקתה של ירושלים לא ממש "תפור וסגור" כאן:
            האם ישראל מוכנה לוותר על ירושלים המזרחית לטובת הקמת בירת המדינה הפלסטינית? ואני לא מתכוון למה ביבי או בנט מוכנים (מה שאתה מכנה "מנטליות מסויימת"), אני מתכוון למדיניות מוגדרת, למגמה לטווח ארוך שמישהו חשב וגיבש בצורה רצינית, משהו כמו:
            "איך תראה מדינת ישראל לצד מדינה פלסטינית"?
            "מהם יחסי הגומלין אותם אנו רוצים לקיים עימם"?
            "מהם בכלל גבולותיה של פלסטין"?
            ושוב – אין דבר כזה. הכל בשליפות מהמותן, הכל ערבוב של מחשבה על הבחירות הקרובות, פופוליזם זול וגזענות עונתי

          • ק.א. הגיב:

            נו, אנחנו אולי מתקרבים.
            בלשונך – האם "פופוליזם זול" (זול מאד מאד לדעתי), כשמסביב מדמם, (במשך עשרות שנים) זה לא מרמז על תחבולתיות בזויה ואכזריות מחרידה כשיטת העבודה?…

            דהיינו סימת זין על קיום אנושי סביר (משני הצדדים אגב). בשבילי זוהי הזנחה פושעת – וזה במקרה הכי טוב. הזנחה פושעת כזו אינה מתרחשת כשאין הכוונה המודעת להתנהג ככה.

          • דינו הגיב:

            האם זה מראה על "תחבולתיות בזויה ואכזריות מחרידה כשיטת העבודה"? לא ולא.
            לדעתי זה מראה על חידלון ואימפוטנציה כשיטת עבודה, על חוסר איכפתיות ועל מערכת שגדלה והסתאבה מהר מידי.
            אני לא חושב שמישהו מהפוליטיקאים שם קצוץ על הציבור *בכוונה*,
            ז.א. אומר לעצמו "אני לא אעשה דבר כדי שהציבור ייפגע".
            הם פשוט מעדיפים לא לעשות שום דבר רציני כי:
            א. בישראל אתה לא מקבל קרדיט על תכנון לטווח ארוך, להיפך, רואים בך טרחן שתוקע מקלות בגלגלים (ע"ע נציבות הדורות הבאים ז"ל).
            ב. קשה מידי להזיז פה משהו ברצינות. יש יותר מיד חסמים בירוקרטיים וקבוצות לחץ.
            ג. רוב התכנונים לטווח ארוך (וביצועם) באים על חשבון כאלה שחיים ועושים הון מפתרונות לטווח הקצר, ואף אחד לא רוצה לריב איתם.

            הלוואי ומנהיגינו הלא-אמיצים היו לומדים קצת מהטייקונים בנושא תכנון, החלטה וביצוע. כשזה מגיע לכיס שלהם הם מזיזים הרים ודורסים כל מה שנקרא בדרכם בדרך לשורת הרווח.

    • עלי הגיב:

      בעית התכנון במדינת ישראל היא אחרת ישנה הפרטה של התכנון
      אתה מוזמן להקליק
      http://www.vanleer.org.il/he/node/748

  4. אשר פרוליך הגיב:

    ל"תוכנית למופת" :לכתוב שההיסטוריה הציונות היא משרתת האימפריאליזם זה כמו להגיד שפוטין הוא ממשיך של מהפכת אוקטובר. נכון שהנייר סובל הכל אבל מתבקשת טיפת מחשבה ורצינות לפני ששופכים רפש ללא הבחנה. הציונות היא תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי,וכמו כל תנועות השחרור יש בה צללים ואורות. לצערי,תנועת השחרור של העם הפלסטינאי לוקה כמעט לכל הדרך בחושך מוחלט.

    למגיבים האחרים: אם אתם רוצים בכנות וביושר לעזור בפתרון הסיכסוך הנוראי בין שני העמים החיים כאן,תנסו למצוא את האינטרסים משותפים של העובדים,העניים ,המובטלים והמנוצלים משני העמים ולא ללבות את המחלוקת שיוצרים המנהיגים,ובעלי הכוח והממון בשני העמים.

  5. דוד עציון הגיב:

    חבל שהביקורת המוצדקת על אפליית ערבי בתחומים רבים, רוויה ברשימה זו האי-דיוקים רבים:
    הכבישים העוקפים נבנו בעיקר מסיבות תחבורתיות (כך קורה במקומות רבים בעולם), ויש מי שנפגע מכך. זה מה שקרה גם לצפת, ויקרה גם לעפולה ולטבריה.
    הכבישים האלה הם ממש לא רק ליהודים וכל קשר בינם לבין אפרטהייד ולבין התמונה שמצורפת למאמר – קלוש ביותר.

  6. דינו הגיב:

    ההבדל היחיד בין כביש עוקף נצרת לכבישים שעוקפים את חדרה, עפולה והקריות – זו העובדה שהאחרונים עוקפים ערים יהודיות… מלבד העניין הזה – אין שום הבדל.
    ישראל היא המדינה הרביעית בעולם בצפיפות רכבים על כבישיה, ולכן אין צידוק לעורקי תחבורה בין-עירוניים העוברים במרכזי ערים כפי שהיה לפני שלושים שנה ויותר כאשר כל נסיעה לגליל עברה בכיכר בחדרה או (וגם) דרך טבורה של עפולה.
    לגבי "הכבישים העוקפים, המיועדים ליהודים בלבד" – עניין לא ברור שלא מקבל שום תימוכין במאמר,
    שלא לדבר על ההשמצות הרגילות בדבר "קולוניאליזם" ו"אפרטהייד" שבלעדיהן לא יצא אמינוב ידי חובתו, ממש כמו "פסח מצה ומרור" בחג הפסח.

  7. יוסי הגיב:

    אפרטהייד גם בתערוכת הסלולר בספרד- הציונים מציגים שם פיתוחים רבים והערבים לא-אף לא מדינה ערבית אחת, וזה בגלל האפרטהייד הציוני אימפריאליסטי קולוניאליסטי.

  8. צדוק התקוה הגיב:

    אני מתקשה להבין את הכותב אני מכיר עשרות מקומות עבודה [סופרים/ חניות ] בהם עובדות קופאיות ערביות/ בדואיות וכן במפעלים לרוב יש הסעות מאורגנות למקומות הנ"ל שלא לדבר על נשים ערביות צעירות שיש להם רשיונות נהיגה אם הכתבה היא להראות כמה רעים היהודים אז זה דבר אחר

הגיבו לק.א.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים