הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 במרץ, 2015 4 תגובות
  1. כמה כותרות מהשבוע האחרון ומקצת הידיעות

חברת הטיולים המאורגנים  "יו-יו גם" חנכה שלשום קו טיסה ישיר בין נתב"ג לזקנו של הרצל. מנהלה, בנימין זאב מוקדון אמר בטכס החגיגי: "על ראש הזקן בוער הכובע". ראש ממשלת הרצגובינה לכתב העת "בול": "רק מחנה שמונים יכול להעיף את הבלופר מרחוב בלפור לכול הרוחות". הציבור הדתי בסערת רגשות: קרב רב בין הרב של שלום רב, הפותח את מהדורת החדשות לבין הקו רב של רכבת ישראל. היתוש של טיטוס הרשע בראיון אחרון: "אין לי יותר מה לעשות, מפלגת הבית היהודי עושה זאת הרבה יותר טוב ממני". זנבו של האדם הקדמון מצטרף לישראל ביתנו: "אנחנו משובחים לא פחות ממוצרי זוגלובק", תקפו אנשיה בדרכם לכלא מעשיהו, "אז למה מורידים אותנו מהמדף?" לשגריר ישראלי באומות המאוחדות, רון פרושאור ארשת פנים של המונה ליזה ואחרית הימים. נמצא ספר נידח של דוד בן-גוריון: ממעמד לעם ומעם לאם בכלל. שר התחבורע למי שעוד מקשיב לארכי בריון הזה: "בקרוב תוקם חווה לגידול דיילים ודיילות בשדה דב". הרבנות הראשית פותחת במאבק: יש להתפיל את מי השפיר של החילוניות ההרות. אובמה = אדמו"ריקה שלי. האני מאמין של התושב הידוע מקיסריה: "כבד את אביך ואת אמך וגם את הכבד הקצוץ שאני שם על כולם". בר-מים ובר מיכאלי/רפאלי/נחליאלי במחיר הכרות. מרקו פולניה ויוחנן מגוש חלבה נפגשו בשדרת הציונות. המוות הוא אחלה גבר.

  1.    אם החיטה* לאב הבית: "לך בדרכך זו והושעת את עם ישראל"

דף אחד מעיזבונה של הגברת ורדה זפטה, 35 במאי 1906: "הזמן פועל לטובתי. נולדתי. האחות בבית היולדות בישרה לאמי: ורדה מונתה לוועדת שישנסקי. נכנס אבי. אמא פסקה: 'בובי, אפשר לזרוק את הפרימוס'. אבא עשה פרצוף. אמא אמרה: "אין מה לעשות. אמרו זאת בגלי האתר! האחות מרינקה לחשה לאוזני." אבא שאל: "בגלי האתר או בגלי צה"ל?" אמא ענתה: "מאיפה אני צריכה לדעת מה זה מה?" "בובי שתיים," לחש אבי, "אם יש אתר וצה"ל וועדה נגד פרימוסים ופתיליות, אז יש גם מדינה!?" "בובי אחד, זה כבר יותר מדי בשבילי. אני עכשיו בחזקת יולדת ולא סתם. הנה לך – היא הצביעה לעברי – פרי ליל אהבה בגורן, באסם, בג'רמק, מתחת לירח, מתחת לאף ועכשיו היא בוועדה. אז תגיד תודה, חתיכת שמנדריק!"

"נכנס דוד ארון מזיכרון יעקב כשחיוך ענקישטי משוח על פניו. ידענו במה מדובר. הוא גילה בראש פינה את אם החיטה. אמא אמרה: "ארון, סחתין עליך". אבא אמר: "מסביב ייהום הסער". דודי אמר: "שמעתי בחדשות בשורות טובות גם לכם". אמא אמרה: "ורדה עדיין לא קיבלה את כתב המינוי. אז נחכה בסבלנות". ואני אמרתי את משפט המחץ של גיבור המהפכה המקסיקנית, אמיליאנו זפטה: "עדיף למות על רגלינו מלחיות על ברכינו". דוד ארון צבט את לחיי ואמר: "מהיום יהא שמך ורדה זפטה. עם אמיתה כזו מקומך בוועדה מובטח לנצח נצחים." "שכחת משהו," נזעקה אמי, "שתעביר גם לנו קצת תמלוגים!"

  1.   להלן דרישות הוגנות ביותר של ממשלת ישראל מהאין פרטנר במסגרת הדיונים על אין הסכם

א' על הפלסטינים להכיר בעליונות המוסרית של ישראל על כל הערבושים באשר הם ועל התהום הפעורה ביניהם המעניקה לישראל את הזכות המלאה למלא את הפער הזה בגופות של טף, נשים וגברים חפים מפשע. ההיסטוריה מצביעה לא אחת ולא שתיים וגם לא שלוש על העובדה הבסיסית: הערבושים הם רוצחים מבטן ומלידה בעוד היהודים הינם רחמנים בני רחמנים עוד מימי תרח ולכן להם הזכות לחסל, לסכל, להכות ולמחוץ.

ב' ראש הרשות יודיע בכל אמצעי התקשורת הפנימיים והחיצוניים ששעון הדוקסה שקיבל ראש ממשלת כביש מס' אחד לחגיגת הבר-מצווה שלו שם בכיס הקטן את כל השעונים שקיבל אבן-מאזן בימי ההולדת שלו, שכלל לא צוינו.

ג' על הנושאים ונותנים מהצד השני לחתום על מגילת העצמאות, בעיקר על הסעיף הקובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהמבושים הגבריים של צד אלף זכריים פי כמה וכמה מאלו של הצד השני וכך גם שלפוחיות השתן.

ד' על האומה הערבית לקבל את האמת שאין בילתה: הברזל הנמצא בדם בני האנוש באשר הם מקורו אינו בסופר נובות שנגוזו לפני מיליארדי שנים אלא במכרות שלמה המלך בתמנע.

  1. סוף כל סוף: עצמות מ. ישראל זצ"ל נמצאו מתחת למרפסת של גברת שושנה

ביום עיון שהתקיים באחרונה במדשאות אוניברסיטת בר-אילן  הודיעה רקטורית האוניברסיטה, שושנה נס-הרים שחוקר בכיר במוסד, ד"ר ששון סינטבון חשף את עצמות מדינת ישראל, שאבדה לא מכבר במצולות הסחי של השטחים המוחזקים ולא רק שם ומקום קבורתה לא נודע, מתחת למרפסת של גברת שושנה במושב באר-טוביה. ההודעה התקבלה בפיהוק רב אף כי נציג מטעם חברת "יו-יו-גם" הכריז כי תוך עשרים וארבע שעות ייחנך קו תעופה חדש בין נתב"ג לבין המושב. עוד נמסר כי החברה תנפק שלוש טיסות יומיות לוותיקי הארץ האבודה שלא זוכרים כלום, מסע אוכפים על חמורים וגמלים לאלו שזוכרים משהו וכי אלו הזוכרים היטב כי פעם בחזקת פעם וחצי הייתה כאן הבטחה גדולה יועמדו אל הקיר באשמת חתירה תחת אושיות הממסד ובגין בכייה לדורות.

באר טוביה, היסטוריה ישראל Beer_Tuvia_(before_1899)באר טוביה, ככה"נ ביום הקבורה (או אולי סתם ביום אחר)

רק קבוצה קטנה של חדלי אישים מתנועת "השומר הצעיר" ועוד אי אילו בוגרים חלוצים ביקשה את הכתובת של המרפסת אך הרקטורית אמרה שזה לא בידיה וביקשה מכול הנוכחים/ות להמתין עד לסיום הכנס המיוחד שהתקיים במקום אותה שעה שעסק במורשת של השמאל הבוגדני. מרצים בכירים ממכון "שלם" ומערוץ הקניות הציגו שורה של הוכחות חותכות שהשמאל אשם בהקמת הדייק שהביא לנפילת מצדה, בחיזוק החיידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה וכמובן במשבר הדיור, הגיור, השרשור והמירמור. הבאים הרבים פרצו במזמור התקווה בת שנות אלפיים ופרמדיקים שהוזמנו לטפל בפצועי ההמנון זימרו "שימי ידך בידי, אני שלך ואת שלי".


* אם החיטה: אהרון אהרונסון-בוטנקאי ואגרונום בעל שם עולמי ומראשי מחתרת ניל"י- זיהה בראש פינה בשנת  1906 את חיטת הבר הקדמונית שבויתה לפני כעשרת אלפי שנים והייתה לחיטת הלחם התרבותית. הוא העניק לצמח שרבים כמוהו נמצאו מאוחר יותר באגן הים התיכון את תואר אם החיטה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. ש.א. הגיב:

    מסה מקאברית מעולה. משעשעת וכואבת, פקחית וחכמה.

  2. יוסף שמש הגיב:

    אבשלום – קראתי את שתי היצירות שלך האחרונות אחת אחרי השנייה .
    נהניתי מאד. עושר השמות והדימויים שלך הוא "בלתי נדלה"
    אתה מחזיר לחיים את כל הטירונות שלנו בנח"ל
    ואת השרות שלך בגדוד חמישים . כיף אמיתי!!! תמשיך.
    עד ה-17 במרץ עוד יש לך אפשרות להתבטא . מה יהיה אחרי
    זה נמות ונראה .

  3. מרים בת יוסף הגיב:

    משום מה המדור עוסק לאחרונה באופן נמרץ ב"מבושים גבריים" או "באשכים" כפי שהמחבר העיז לומר באומץ בכתבה מוקדמת יותר.
    בשם המלכות ושתי ואסתר אנו מוחות נגד ההתעלמות מאברי הרבייה הנשיים. או שמא, "אם החיטה" מהווה רמז, צמוק מאד, ל"בושות" שלנו.

  4. דליה שור הגיב:

    אבשייייייי תתחתן איתי

הגיבו למרים בת יוסף

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים