הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 במרץ, 2015 30 תגובות

נתניהו מאשים  את מתנגדיו ובפרט את "המחנה הציוני" שאינם ציונים, אפילו אנטי ציונים. ההוקעה על "אנטי ציונות" או נאמנות לקויה לציונות מתקבלת בהבנה על ידי חוגי ציבור רחבים – ויש להודות שהיא אפקטיבית למדי. אחרת הימין הישראלי לא היה משתמש בה כל כך הרבה כנגד מה שנקרא אצלנו "שמאל".

בין הנפגעים או בין הרואים עצמם נפגעים ישירות נמצא חלק של הציבור המרכז ליבראלי ואפילו רדיקלים החשים שהכינוי "אנטי ציוני" או "לא ציוני" מוציא אותם מן הציבור הרחב ודוחף אותם אל השוליים, המקום האחרון בו הם רוצים להיות. לכן הם מתגוננים בכל כוחם.

לפי המכבש האידיאולוגי הציוני, הפועל בשיטתיות מן העריסה ועד לבית העלמין וללא הפסקה, הערבים הם אויבינו לנצח, הרי "הם רוצים להשמיד אותנו". אם אינך ציוני אינך פטריוט. ומכאן כפסע להאשמה בבגידה. כנגד כל אלה קשה לליבראלים ואפילו לחלק מן רדיקלים לעמוד על שלהם ולבקר את הציונות.

במקום זאת אנו שומעים תשובות מעורפלות כגון: "אם נתניהו ציוני אזי אני לא ציוני", ו"אם ליברמן, בנט, ודומיהם הם ציונים אזי אינני ציוני". הסתייגות זו היא בהחלט מובנת ובמקומה אבל לא ניתנת כל מענה לשאלה האם הם עצמם ציונים או לו. אינך שומע גם מה לדעתם כן ציוני; או האם הם מתנגדים רק לציונות של הימנים אבל הציונות של הרצוג, לבני ואפילו זו של זהבה גלאון היא הציונות שלהם? דבר אחד אינם אומרים בשום פנים ואופן – שהם אינם ציונים. את הגבול הזה אינם עוברים. במצב כזה נתניהו יכול להמשיך לצלוף בהם בהצלחה מרובה.

יש כאן איזו התחמקות מן ההתייחסות לציונות עצמה. לדידם, הציונות הגזענית והאגרסיבית של הימין פסולה – יפה. אבל, מהי בכלל הציונות? חלק מן הרדיקלים שלנו מנסים להוריד את כל שאלת הציונית מן הפרק.

בשעתו קמה תנועה אידיאולוגית שלמה כדי לצאת מן המבוך הזה. זו הייתה "הפוסט-ציונות", היא הופיעה בעקבות הכיבוש של 1967 ואותו שללה בתקיפות, אך יחד עם זאת השתמע שהציונות מלפני 1967 הייתה מוצדקת ואפילו די טובה. חלקם פיתחו אפילו נוסטלגיה לציונות הטובה והישנה… הפוסט-ציונים לא כל כך התחשבו בדעת הפלסטינים אשר לדידם דווקא התקופה לפני שנת 1967 נראתה גרועה מכל: הנכבה – גירוש מרבית הערבים בשנת 1948. יחד עם זאת לזכותם של הפוסט ציונים יש לזכור שהם היו הגוף הגדול הראשון שיצא מן האקדמיה והעלה את שאלת הציונות על סדר היום.

היום אנשים כמו אורי אבנרי למשל, על פי מאמרו שפורסם ברשת ב-31 בינואר האחרון, טוענים שאין לו תשובה לשאלה האם הוא ציוני. למה? משום שיש כל מיני ציונות וציונים. וכאן הוא מביא שורה ארוכה של סוגי ציונות: היו כאלה שראו בציונות אוטופיה סוציאליסטית ואחרים מבצר לאומני המבוסס על כוח צבאי.

גם סוג המדינה לא היה ברור: בובר רצה מדינה דו-לאומית, הציונים המעשיים דרשו קודם כל הגשמה, כלומר יישוב סבלני של הארץ, בשעה שהרביזיוניסטים דרשו הקמת מדינה מיד. וכך אבנרי ממשיך ומונה את הציונים השונים "היו דתיים ולא דתיים, משיחיים ואתיאיסטים, חלק ראו ביהודים לאום וחלק רק דת". יוצא אפוא שכל אחד יכול לברור לו ציונות משלו. נתניהו הוא ציוני רע, אנחנו ציונים טובים, או אנחנו לא יודעים אילו ציונים אנחנו, עוד לא החלטנו – וקשה לנו לבחור.

כמה משונה שאצל הערבים ובפרט הפלסטינים אין בעיות, להם ברור מהי ציונות ומה מעשיה כפי שחוו על בשרם. להם הציונות הביאה רק רע, אין להם התלבטות כה מפותלת על טיבה של הציונות כמו לחלק מן הציונים הטובים שלנו – אין בעיניהם דבר ברור ופשוט מהגדרת הציונות. לי זה מזכיר את פרופ' אילן פפה שבשעתו העיר: "לשולטים הכיבוש הוא רב פנים ומורכב – אצל הנכבשים זה תמיד פשוט מאוד".

היום, טוען אבנרי, הציונות היא מיותרת. הוא מדמה זאת לבניית בית. עכשיו כאשר הבית כבר הוקם אין עוד צורך בפיגום. הציונות שימשה כפיגום ועכשיו ואפשר להוריד אותו. זה נשמע כל כך יפה ופשוט, אבל מה היה הפיגום הזה? הפיגום הזה היה השלטון הבריטי בארץ. השלטון הבריטי הזה הכריז על יצירת בית יהודי בפלשתינה. ויש לזכור שבארץ היה אז ישוב יהודי של שמונים אלף יהודים מול כשמונה מאות אלף פלסטינים. ומה הוקם תחת הפיגום? תחת הפיגום של המנדט קם הבית היהודי. כלומר יישוב ציוני ומדינה יהודית. במאבק על המדינה היהודית גורשה מכאן רוב האוכלוסייה הילידית. גם היום יש לנו פיגום: זו ארה"ב שבלי שלטונה בעולם ובאזור קשה לתאר קיום ישראל ציונית שמחזיקה בכיבושיה ומאיימת על סביבתה בנשק לא קונבנציונאלי.

והאם הציונות המעשית באמת נגמרה? נראה דווקא שהיא נמשכת ובועטת.

האם אין כבר התנחלות, הפקעות אדמות מניעת זכויות שוות לפלסטינים והאם הכיבוש כבר אינו קיים?

גם הרעיון הציוני חי וקיים. אפילו בצורתו הראשונית והפרימיטיבית. באירופה התנקשו ביהודים ומיד מופיע נתניהו  ובשם כל יהודי העולם קורא ליהודים לעלות לישראל. יש משהו יותר ציוני?

הרעיון הציוני הוא מאוד פשוט : היהודים הם לאום, הם צריכים לעזוב את הארצות בהן הם חיים ול"עלות" לפלסטינה. האם יש ציוני שאינו מסכים להגדרה זו?

מהמטרה הפשוטה הזו נובעות כל האסונות הן של הפלסטינים והן של הישראלים. הרי אין בעולם עם או ציבור שיסכים שציבור אחר או קבוצת אנשים אחרת תבוא ותתפוס את מקומו. כלל לא חשוב אם כוונת הציונים הראשונים הייתה לגרש את הפלסטינים. ההתנהלות של כל האירופאים שבאו לארצות של ילידים התנהלו תמיד במסגרת, במתווה ובדפוסים של הקולוניאליזם. גם ההתנהלות הציונית בפלסטין הייתה כמו של מתנחלים אירופאים בכל הארצות בהן באו. בדרכים שונות או באופנים שונים הגיעו תמיד לאותה מטרה: דיכוי האוכלוסייה המקומית וגירושה.

"הבעיה" של הציונות הייתה שבפלסטינה כבר גרו אנשים. הטיעון של זנגוויל: "לעם בלי ארץ את הארץ בלי עם" היה מופרך מראשיתו וגם המנהיגים הציונים ידעו זאת. הרצל הרי ביקר כאן כדי לשכנע את וילהלם קיסר לעזור לתנועתו.

לו רק בין עצמנו היינו יושבים, יכולנו להתעלם מן ההיסטוריה ובעיקר מן האלימות והדיכוי של הציונות. היינו יכולים לחזור ולהדגיש את ההישגים כמו הלשון העברית, התרבות הישראלית או הטכנולוגיה וכדומה. אבל דא עקה, יש בתוכנו ועל ידנו מי שאינם יכולים לשכוח אפילו רצו – הפלסטינים לא יכולים לשכוח את הנכבה וגם לא את כיבוש הגדה ולא את השלטון הישראלי היומיומי האכזרי. כך שהפוסט ציונות – או הציונות כאיזה דבר שאינו מוגדר ואתה יכול להתייחס אליו בסלחנות ולעתים אף בנוסטלגיה – זה פשוט לא עובד.

נתניהו מצליח לפגוע בבטן הרכה של הרבה אנשים ביקורתיים כאשר הוא מאשים אותם באנטי ציונות. תראו כיצד בוז'י וציפי רצים לקרוא לעצמם "המחנה הציוני". תנסו רק להאשים את "מרצ" בחוסר ציונות ותראו כיצד הם נשבעים בה.

במערכת הבחירות הנוכחית לא דנים בציונות עצמה אלא משתמשים בה כהשמצה של היריב הפוליטי ובכך מצליחים ליצור אחדות ציונית עוד יותר הדוקה.

אלא שרק פריצת האחדות הזו ודיון פוליטי עם הפלסטינים כשווים אל שווים – ובראש וראשונה הפסקת הכיבוש והכרה בזכות השיבה לפי החלטות האו"ם – ניתן להגיע אי פעם לשלום ופיוס. לכך אין להגיע כל עוד הציבור הליבראלי רדיקלי מפחד לנגוע באופייה של הציונות.

כן, בחלק די נרחב של הציבור הנוטה שמאלה יש בעיה עם הגדרת עצמם כציונים. יש להם הרגשה עמומה שהמושג הזה נושא עמו גם מורשת לא כל כך סימפטית. הם גם יודעים שאנשים מסוגם בכל העולם מסתייגים מן האידיאולוגיה ומן המעשה של זו. אך הם חיים בתוך עמם בו ההסתייגות מן הציונות היא כמעט לא לגיטימית. אך אין ברירה, אי אפשר להתעלם מן הדיון בציונות.

בינתיים אפשר להצביע רק בשביל הגוש הפוליטי היחיד שאינו ציוני: הרשימה המשותפת.

תגובות
נושאים: מאמרים

30 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    נכון מאד. ההשקפה שלישראל היתה, כביכול, הברירה: להיות ניטרליים או להחליט לאיזה גוש להצטרף – ובסופו של דבר לבחור כפי שבחרה – כנראה שאינה מדוייקת כלל. ראשית, הנפשות שהחליטו את אותה ההחלטה בוודאי לא עשו זאת מייצוג של עקרון ועמדה יהודית בנושא. שנית, החלטה כזו ככל הנראה כלל לא היתה – משום שבאמרינו שישראל "החליטה" אנו מניחים שהיתה לה עצמאות כזו, בעוד שהחיבור לאינטרס האימפריליסטי היה קיים בכל שלבי התכנון של הקמת המדינה, דבר השם עצמאות כזו תחת סימן שאלה גדול. ניתן לומר שישראל הציונית לא ייצגה התפתחות פנים-יהודית אותנטית אלא ייצגה הרבה יותר התפתחות באימפריאליזם (או מחלקה יהודית אשר בו). במילים אחרות החליפה הציונית המוכרת מן השטח נתפרה במתפרת האימפריאליזם. לאחר השואה העולם נדחף לסייע ליהודים ואז נמצאה "לפתע" עבורו החליפה הציונית… קשה לדעת עד כמה דומיין מראש עתידו הרחוק של הפרוייקט הזה וחבל שהיהודים אימצו בחום – ולאורך זמן כה רב – את העסק ונתנו לו לזרום לאן שזרם. ולאן שהיה מוכרח לזרום.

  2. אדם קלר הגיב:

    יש הגדרה מאד פשוטה מי ציוני ומי לא ציוני. צריך לשאול את השאלה: "מה זה אומר לך אם בתהליך שקט בלי שמץ אלימות יהיו במדינת ישראל 51% אזרחים ערבים?"

    מי שעונה על השאלה הזאת במלים: "אם זה יקרה אז לא קרה שום אסון, כולנו ישראלים ולא חשוב כמה מאיתנו יהודים וכמה מאיתנו ערבים" איננו ציוני.

    מי שעונה על השאלה הזאת במלים: "אם זה יקרה אז הכל אבוד, אם רוב האזרחים אינם יהודים אז ישראל בעצם כבר לא קיימת, זה מבטל את מטרת קיומה של ישראל" הוא ציוני.

    • "אם זה יקרה" הגיב:

      ז"א בינתיים עד שזה לא יקרה אני עם ליברמן אז מה אני ציוני או לא?..

      ציוני הוא מי שתומך באג'נדה הציונית, מדינה יהודית שקיומה מותנה בנישול, טיהור אתני או אפילו חלוקה, כמו אבנרי, הוא ציוני ולא מי שעונה על שאלה היפוטתית אינפנטילית ב"לא קרה שום אסון" או "הכל אבוד"…

    • אלי הגיב:

      יש מרכיב אחד שגוי במשוואה שלך. האזרחים הערבים ברובם לא רואים עצמם ישראלים אלא פלסטינאים

  3. עלי הגיב:

    ברור להפליא מדוע קיצוניים מהשמאל מנסים בכל כוחם להוכיח שהציונות היא מיותרת.
    כל רצונם להפוך את מדינת היהודים למדינה דו לאומית כאשר לצידה של המדינה היהודית
    תקום מדינה פלסטינית נקיה מיהודים (משום מה הדו קיום לא יכול להתקיים בתחומי המדינה הפלסטינית …)
    בתנאים שיוצרו היהודים יהפכו למיעוט הנתון לחסדי הפלסטינים ולמרות מתק השפתיים של שונאי הציונות ליהודים אין סיכוי להשרד.
    לא ישאר זכר ליהודים באיזור ובעקבות כך גם העם היהודי יאבד וישארו הדתיים האורתודוקסים
    בניו יורק אותם ירכזו בשמורות והם יתפרנסו מהדרכת תירים שיבואו ללעוג לשארית הפליטה היהודית.
    אין כאן צדק ומוסר אלא מזימה להכחיד את העם היהודי !
    אתמול התבטא אבו מאזן ואמר "לא נעשה את הטעות שעשינו ב-48 ונעזוב את האדמות שלנו"
    כלומר אבו מאזן מודה שהערבים עזבו ולא גורשו
    הוכחה נוספת שהם עזבו ולא גורשו זו העובדה שהם ביקשו לחזור לאחר שהושגה שביתת נשק
    שהרי אם גורשו באכזריות היו פוחדים לחזור…
    השאלה היותר מענינת למה כל אלה שדואגים לפלסטינים לא תובעים את שיקום הפליטים?
    התשובה ברורה לא איכפת להם מהפליטים כבני אדם והכל נעשה כדי לפגוע בציונות

  4. אשר פרוליך הגיב:

    לפני שמדברים על "ציונות",כמו לפני שמדברים על שמאל-ימין,או על כל נושא אחר,רצוי לא לעשות זאת בהכללות,בצבעי שחור-לבן או במנותק מההבחנה המעמיקה והקריטית,או בסיסמאות מסוכנות כמו "היהודים הם כאלה" או ה"ערבים הם כאלה".יפה שואל הכותב "מה היא הציונות ?"אבל התשובה של הכותב הינה הזויה,שקרית ומעוותת. זו לא בקורת על הציונות.זו שליללתה המוחלטת.לא רק ש"הציונות אחרי 67 "היתה גרועה. זאת מ48 היתה גרועה עוד יותר.לפי כך,מדינת ישראל לא היתה צריכה לקום,הנה לא לגטימית ודינה להמחק.אבל,האם מדינות ערב לא דחו את תוכנית החלוקה ופתחו מלחמת חורמה נגד ישראל?האם טרור לא לווה את מאבק הערבים אפילו לפני 48? האם הנהגות העם הפלסטינאי ומדינות ערב לא היו לאומניות ,רודניות וריאקציוניות?.אבנרי והכותב טועים:
    כל עוד תהיה אנטישמיות בעולם, (ואין ספק שיש !!!)יש הצדקה לציונות.לשאילה זו וקודמות אין לאבנרי ולכותב לא רק תשובה,אלא עבורם אפילו השאילות לא קיימות

  5. אלכס מסיס הגיב:

    לא חייבים להיות "אנטי ציוני" כשמתנגדים לציונות – אפשר גם להיות לא-ציוני

  6. יוסי אמיתי הגיב:

    עיסוק בנושא הציונות בהקשר של בחירות 2015 יהיה בגדר טעות מטופשת, שאסור שחד"ש והרשימה המשותפת יפלו לתוכה. כאשר קמה חד"ש, בשנת 1977, היא קראה גם לאלה המגדירים עצמם כ"ציונים", אך תומכים בדרכה הפוליטית של חד"ש, לחבור אליה. זו הייתה גישה נבונה אז, והיא נבונה ורלוונטית גם כיום. הבחירות, אחרי הכל, הן בחירות פוליטיות ולא אידיאולוגיות. בהקשר זה אני, כתומך מוצהר של חד"ש והרשימה המשותפת, חש תסכול רב נוכח הימנעותה של הרשימה המשותפת מחתימת הסכם עודפים עם מרצ, כנראה תחת וטו של בל"ד, שהיה חשוב לה לשמור על הטוהר האידיאולוגי שלה, ולא לכרות הסכם טכני עם "רשימה ציונית".

    • בחירות פוליטיות הגיב:

      אם י. אמיתי חושב שהציונות היא "אידיאולוגיה" ולא עניין פוליטי מרכזי בהוויה של הבחירות והישראלית בכלל, שיאוורר את מחשבתו ויקרא שוב את המאמר

      • יוסי אמיתי הגיב:

        אם אדוני (עלום השם) סבור שהעיתוי המתאים לדיון על הציונות הוא דווקא בחירות 2015, ראוי שיקרא שוב את תגובתי הקצרה למאמרו של ידידי שמואל אמיר. איני פוסל דיון בנושא זה בבמות שמאליות ובכלל, אבל נראה לי שהתייחסות לנושא הציוני דווקא בהקשר של הבחירות הוא בגדר טעות מטופשת, ואין לי כל סיבה לחזור בי מהגדרה זאת.
        אגב, למען גילוי נאות: אני פוסט-ציוני מוצהר, ואינני חושש לומר זאת מתחת לכל עץ רענן. אני סבור, בדומה לאורי אבנרי ואחרים, שהציונות מיצתה את עצמה כמערכת מוסדית עם הקמת מדינת ישראל, ועל ישראל לסיים את הפרק ה"יישובי" בתולדותיה, ולהתחיל להתנהג כמדינה, קרי: מדינת כל אזרחיה. זוהי השקפתי "בקליפת אגוז". אבל, כאמור, לפתח דיון על כך במהלך מסע הבחירות זה פשוט איוולת.

        • העיתוי המתאים הגיב:

          הציונות נמצאת בחיים שלנו כאן כל רגע וכל שעה והדיון בה צריך להיות בהתאם, בפרט בזמן בחירות. אלא מה דיון בבקבוקים של שרה? או מי יהיה ראש הממשלה הבא שידכא בלי רחמים את הטירור כפי שהצהיר הרצוג והועיד לכך את ידלין?
          אז יש מי שחיים בהכחשה עצמית, והפוסט ציונות היא אחת הדרכים לכך, בשביל להוריד מסדר היום את הנושא שהוא סדר היום שלנו כאן…

  7. דינו הגיב:

    המאמר מלא אי-דיוקים וטענות תמוהות.

    ראשית, הטענה השגויה העיקרית היא "בחלק די נרחב של הציבור הנוטה שמאלה יש בעיה עם הגדרת עצמם כציונים".

    זה פשוט לא נכון, אלא אם מצביעי העבודה ומר"צ לא נחשבים כ"ציבור הנוטה שמאלה"….
    אם מתייחסים לדפוסי הצבעה של יהודים, אז שמאלן שמרגיש בעיה עם הגדרתו כציוני יצביע לאחת המפלגות הערביות (אלפים בודדים) ואולי (אולי!) למר"צ. כל זה לא ממש מסתכם ב"חלק די נרחב של הציבור הנוטה שמאלה" אלא ב"חלק די קטן", להערכתי סביב 5% .

    שנית, הטענה שיש "מכבש אידיאולוגי ציוני" אינה נכונה ואף נסתרת במאמר הזה ממש ע"י האבחנה בין "הציונות של הימנים" ל"ציונות של גלאון".
    אם בציונות יש קשת די רחבה של דעות אזי אותו "מכבש" כביכול לא מייצג את הציונות ככלל אלא רק חלק מסויים ממנה. שלא לדבר על הטענה עצמה ש"הערבים הם אויבינו לנצח" שאינה מקובלת על הרבה ציונים.

    מי שאינו ציוני אכן אינו פטריוט, זו עובדה אליה ניתן להגיע בהסקה לוגית פשוטה:
    מדינת ישראל היא בעלת רוב ציוני ברור, משטר ציוני וסממנים ציונים לרוב.
    טענה לפיה אפשר להיות אנטי-ציוני ועדיין פטריוט למדינה ציונית שכזו – היא מופרכת.

  8. דינו הגיב:

    טוען הכותב "תנסו רק להאשים את "מרצ" בחוסר ציונות ותראו כיצד הם נשבעים בה"..
    איזו אירוניה:
    בימים האחרונים טירפדו נציגי בל"ד ברשימה הערבית המשותפת את הסכם העודפים עם מר"צ, שהיה יכול לחזק את גוש המרכז-שמאל במנדט אחד או אפילו שניים.
    כרגע אין לרשימה הערבית המשותפת הסכם עודפים, וכולם מבינים שמדובר במצב עגום שפירושו אובדן קולות יקרים.
    הסיבה של נציגי בל"ד לטירפוד המדובר היא שהם אינם חותמים על דבר עם מפלגה ציונית, ומכאן שהם אינם רואים הבדל בין הציונות של בנט לזו של זהבה גלאון, מבחינתם הכל היינו הך, לא דיון פוליטי,לא פיוס, לא כלום…
    באווירה הזו צריך שמואל אמיר לשאול עצמו שוב האם "חלק די נרחב של הציבור הנוטה שמאלה" אכן מגדיר עצמו (בגלוי או שלא בגלוי) כ"לא-ציוני"/"אנטי ציוני"?
    כמה אנשי שמאל יהודים היו יכולים לחתום על הסכם עודפים עם ג'מאל זחאלקה לאחר שדחה את מר"צ!? בוודאי שלא "חלק די נרחב"…

    • איזו אירוניה הגיב:

      לפני חודש כשההצעה באה מטיבי גלאון כלל לא העלתה על דעתה לשקול אותה (בדיוק מהסיבה המצוטטת אצל דינו לעיל) היא הסכימה רק לאחר שמצב מרץ התדרדר בסקרים, ההצעה קבלה הכשר ציוני מתאים מלמעלה ואולי כך יתקוששו כמה קולות מהערבים

      אבל הפלא ופלא, עשו חשבון בלי בעל הבית והרשימה לא צייתה כמצופה. אכן לדעתם הערבים תמיד חייבים להיות בכיס שלהם כשהם נקראים. הימים האלו כנראה עברו…

      העניין הוא לא רק עקרוני הוא גם טקטי: המאמץ העיקרי של הרשימה בבחירות אלו היא להביא בעלי זכות בחירה שלא מצביעים בבחירות משום שאינם מאמינים כלל במערכת הדמוקרטית הציונית (כ-50 אחוז).

      אז מה חושב דינו דנן "ואנשי שמאל" אחרים, הסכם עודפים עם מרץ הציונית מועיל למטרה הזאת או חלילה מחבל בה? ובאיזו אפשרות אובדן הקולות היקרים גדול יותר לרשימה?
      ההפסד לשמאל הציוני אולי ברור. כנראה שרק הוא חשוב…

      • דינו הגיב:

        אכן אירוניה:
        טיבי היה אחד מאלו שתמכו עד הרגע האחרון בהסכם העודפים, לכן אם טיבי מחל על כבודו – גם אתה מסוגל לעשות זאת (למחול על כבודו של טיבי…).
        אתה טוען בעצמך שהרשימה המשותפת (רובה, לכל הפחות) רצתה הסכם עודפים עם מר"צ,
        אם כך מדוע אתה טוען "עשו חשבון בלי בעל הבית" ו"הערבים תמיד חייבים להיות בכיס שלהם כשהם נקראים"?? עובדה היא שזו היתה מלכתחילה יוזמה של הרשימה הערבית…
        הגישה שלך נוגדת בפירוש את דעתם של רוב חברי הרשימה המשותפת: הרי רק חברי בל"ד סרבו ואיימו בפירוק הרשימה! מסתבר שהמחשבות "העקרוניות והטקטיות" של רוב חברי הרשימה נוגדות את שלך.

  9. התשובה לסכם העודפים הגיב:

    המאמר הנכון הזה יצא לפני שרדיקלנו הציונים התאכזבו מהעמדה "הקיצונית" של הרשימה שדחתה הסכם עודפים עם מרץ.

    הקמתה של הרשימה, הגם שהתרחשה כתגובה להעלאת אחוז החסימה, היא הישג עצום בהבנה שבמציאות הקולוניאלית הציונית הערבים (והלא יהודים בכלל) כולם הם אויבים ל"מדינה היהודית והדמוקרטית", אולי לא במובן של ליברמן-בנט-מרזל והימין בליכוד אלא במובן זה שהם אויבים דמוגרפים אפילו הם פסיבים, ולכן הצרת צעדיהם ודחיקתם עד כמה שאפשר משני עברי קווי 67 היא אימננטית-פרמננטית לציונות. במציאות זו השאלה המרכזית והקובעת, הפוליטית והחברתית היא אחדות ההתנגדות למגמה זו שמאפילה על חילוקי דעות עמדות ואינטרסים אחרים שהם משניים במציאות זו לאינטרס הזה.

    אז השאלה של הסכם עודפים עם מפלגה ציונית היא לא שאלה טקטית, היא שאלה עקרונית ומרץ על עמדתה להצטרף ללא שאלות לקואליצית "המחנה הציוני" אינה שונה מהמחנה הציוני באופן עקרוני. אולי ההיפך הוא הנכון. מרץ מהווה מחסום אחרון לפני שמאל רדיקלים יהודים, שעדיין לא מייחסים לציונות את המשמעות האמיתית שיש לה בהוויה הפוליטית והחברתית, לחצות את הרוביקון ולעבור למחנה המתנגד לציונות

    • דינו הגיב:

      מי שמתייחס לאנשי מר"צ כמו לליברמן-בנט-מרזל ודוחה שיתוף פעולה מתבקש עימם (הסכם עודפים שהוא בבחינת win-win situation) – שלא ילין על כך שהוא מקבל יחס של "אויבים דמוגרפים אפילו הם פסיבים".
      בל"ד שידרו לרוב המוחץ של היהודים בישראל (הציונים) מסר מדאיג ביותר של "זה או אנחנו או אתם", ואם אתה רואה בזה משהו מבורך – אדרבא – תכין שכפ"צ וקסדה, מלחמת האזרחים בדרך.
      אגב, כל נסיון להצדיק את המהלך המביך הנ"ל נידון לכשלון ("לא שאלה טקטית, היא שאלה עקרונית" וכו'), שהרי חד"ש דווקא רצו גם רצו בהסכם העודפים עם מר"צ, ובל"ד פשוט כפו את דעתם תוך איום לפרק את הרשימה המשותפת. אין כאן שום אחדות וטוב שכך.

  10. אלכס מסיס הגיב:

    אינני יודע אם זו חובה להיות "פטריוט" ובוודאי ש"ציוני" אינה מילה נרדפת לסוג כזה של בני אדם
    המנהלים את חייהם כהלכה גם מבלי לזעוק "אני פטריוט" יומם ולילה
    פטריוט ישראלי הוא מי שרוצה בההסדר מדיני שיביא לשלום אזורי – דוגמת הצעת הליגה הערבית
    המונחת כאבן שאין לה הופכין – צדק חברצי ודמוקרטיה תוך כדי הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה

  11. אשר פרוליך הגיב:

    ל"התשובה"
    סירוב להסכם עודפים עם מרץ זה אכן נושא עקרוני ולא רק טקטי: זו העמדה הלאומנית -סקטוריאלית
    של הרשימה שלא מבינה מה זו סולידריות ומאבק מעמדי של העובדים ללא קשר ללאום או דת, והעוורון המטופש גובל באי-רציונאליות רגשית נגד דבר מעורפל וסתום "ציוני", מבלי להבין שיש כמו בכל מאבק לאומי,(גם בתוך הרשימה) סקטורים חיובים ופרוגרסיבים הדוגלים באחדות הנישולים והמנוצלים וסקטורים רגרסיבים הדוגלים בלאומנות ובהפרדה על בסיס לאומי או אחר.
    זו בדיוק אותה טעות כמו לדחות את הרשימה המשותפת כוון שהיא "רשימה ערבית".
    לא פלא שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית משתפת פעולה עם גישה ריאקציונית ולאומנית זו שמחזקת את האויב המשותף: הימין הלאומני היהודי ובעלי ההון מכל הלאומים כנגד האינטרס המשותף של העובדים,המובטלים והעניים מכל העמים..

  12. הציונות "הטובה והרעה" הגיב:

    הציונות היא לא זאת של ליברמן-בנט-מרזל ולא זאת של מרץ. הציונות היא מה שהיא.
    תנועה לא נבחנת עפ"י "כוונות" היא נבחנת עפ"י תוצאות מעשיה בפועל בשטח, סוף מעשה בכוונה תחילה.
    "הציונים הטובים" יכולים לטעון שהמאבק על דרכה נמשך ויש עוד אפשרות לשנות את הכיוון…
    זה טיעון שהוא א-היסטורי משום שאינו מביא בחשבון שהציונות לא פעלה ופועלת בחלל הריק אלא במציאות שלמה הכוללת גם את ההתנגדות הפלסטינית והערבית (ואת האינטרסים של האימפריאליזם). הערבים, הפלסטינים, ילידי פלסטינה, דחו ודוחים על הסף ובצדק את הציונות על כל גווניה וכוונותיה "הטובות או הרעות"…

    המלחמה, הגירוש, הדיכוי, שוד האדמות, הטירור והטירור הנגדי הם תוצאות פעולתה של הציונות במציאות זו. מי שעיניו בראשו היה יכול לצפות תוצאה זו ואכן ראשוני הציונות וממשיכיה סללו בדיוק את דרכם מתוך הבנת המציאות. ראשית פעולתם והמשכה עד עכשיו היתה פנייה לכוח של מעצמה אימפריאליסטית מתוך חיפוש אחר זהות אינטרסים כדי לבנות את הכוח העצמאי לתכלית שעיצבה את הציונות כפי שהיא.

    הגיע כבר הזמן שבעלי כוונות טובות יזנחו את הציונות שכוונות טובות מעולם לא שינו את מהותה

  13. אלכס מסיס הגיב:

    "ציונות" כמו "סוציאליזם" – יכולות להיון להן פירושים נרחבים.
    בישראל "ציונות" מתפרשת כהטפת מוסר בלתי מסתיימת בנאומים "ציוניים" של ראשי מפלגות היסטוריות
    וגם כהתנחלויות, שוד אדמות פלסטיניות ושלילת זכויות אדם מתושבי השטחים הכבושים
    אילו מרץ הציונית היתה מסתייגת מהציונות הלאומנית-גזענית-שתלטנית – הרי היתה זו אולי מפלגה ציונית כשרה גם למי שאינם ציונים, כמוני. אלא שמרץ נדחפה דווקא למרכזי הטומאה של הציונות המעשית במאה
    ה21: למחלקה להתישבות של ההסתדרות הציונית, אם ההתנחלויות ולוועידת הנשיאיים של הארגונים היהודיים בארהב המשמשת כסוכן ממשלות הכיבוש והנישול הישראליות – אליה נדחפה מרץ בטענה שיש לה ארגון אמריקאי ו"נשיאו" רשאי להצטרף לנשיאים האחרים שאיש מהם לא נבחר לנשיאותו והם מתנשאים בתואריהם בתוקף יתרות חשבונות הבנק שלהם.
    גם "סוציאליזם" יש לו זויות ראייה שונות מ"הנציונל סוציאליסטים" ההיטלראי ועד ל"סוציאליזם הדמוקרטי"
    שבו שמעון פרס ואהוד ברק יכולים היו לשמש כסגני האינטרנאציונאל שלו…

  14. מגיב 1 הגיב:

    הציונות צמחה בהקשר אירופאי קולוניאליסטי וחלק נרחב מן הפרקטיקות שלה נבעו מהקשר זה. עם זאת, העיקרון הבסיסי שלה כתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי אינו עיקרון פסול כלל ועיקר – האכזבה מן האמנסיפציה, הפוגרומים במזרח אירופה וכמובן בשנים שלאחר מכן זוועות השואה הן הסיבות הבסיסיות לכך, אך לא רק – גם עצם העובדה שרבים זנחו את עולם המסורת וביקשו להחיות בצורה אחרת את זהותם , מספקת כדי לקבל באופן עקרוני תנועה זו ומטרותיה.
    יש אנשים (יש שיגידו שמדובר ברוב האנשים, על אף שאינם מגדירים עצמם דווקא אנשי שמאל, ובטח שמגדירים את עצמם ציוניים) שמאמינים כי מדינת לאום יהודית לצד מדינת לאום פלסטינית זו תמונת מצב מתקבלת על הדעת. מדינת לאום כזו יכולה לכבד מיעוט ערבי אוטונומי מבחינה תרבותית החי בתוכה ומקיים קשר רגשי ופיזי עם מדינת הלאום שלו, פלסטין, שנמצאת על חלק מפלשתינה א"י ההיסטורית. כוונת הכותב היא שצריך לדבר את הדיבור נגד הציונות (ולכן- הצבעה לרשימה המשותפת היא ההצבעה הראויה). הפוך- צריך לדבר את הציונות ולשוות לה את חזון העתידי הראוי של 2 מדינות לאום דמוקרטיות, זו ציונות – תחייה לאומית יהודית הומניסטית.

  15. שירה הגיב:

    אני לא חושבת שאני יכולה לתת הגדרה למהי ציונות, פעם זה היה מקלט לעם היהודי בארץ ישראל, בלי להחליט החלטות לגבי נישול וגירוש של מי שכבר חי על אותה האדמה, וזו ציונות שאני שותפה לה. אם הייתי קיימת אחרי מלחמת העולם השניה הייתי ציונית.
    אבל בימינו, אני כן יכולה להגדיר מה זה אנטי-ציונות, שזה כל מי שיחלוק על האקסיומות שהשתרשו בחברה הישראלית, שישראל מעוניינת בשלום ורק מגינה על עצמה, ואם התבצע טבח או רצח של פלסטינים או כליאה של מבקשי מקלט, זה רק בגלל חשש בטחוני. מי שחולק על האקסיומה הזאת, יוגדר כאנטי ציוני עד בוגד.

  16. זה נגמר, ביובי! הגיב:

    בעוד עוד ראש ״המוסד״ לשעבר שבתי שביט מאשים את ביובי (באותה אשמה שאותה הטיח בפניו ראש מוסד אחר, מאיר דגן) ש״טיפולו בגרעין האיראני גרם נזק עצום״, קרסה היום החומה המשפטית ש״היועץ המשפטי״ ויינשתן ביקש להעמיד להגנת נהנתניהו ושרתו – יומיים לפני הבחירות! השופטת קיבלה את התצהיר שהגישו עורכות הדין של מני נפתלי…
    מיסכן נהנתניהו, מיסכנה שרתו. ייתכן שזה מסביר את אמירת ביובי, שנאלץ לוותר על כנס באשדוד מפאת חוסר משתתפים, בראיון בלעדי לצהובון הימני ״מעריב״: "לפיד שמאל מובהק".

    • ביבי גמור! הגיב:

      החיה הפוליטית נהנתניהו גמורה! בליכוד נערכים לקרב ירושה, מדווח ״הארץ״. אחרי שגם ראש המוסד הקודם, דני יתום הצטרף למקהלת הנוזפים בנתניהו לא נשאר כמעט קצין גבוה שעוד תומך בו. ואתמול יצא אלוף (מיל.) יתום באמירה בוטה: ״אם וכאשר יושג השלום, הוא יהיה המפתח לפתרון כל הרעות החולות בתחומי הביטחון, התעסוקה, החינוך, הרווחה, הדיור, הבריאות והבראת היחסים עם ארצות הברית״.
      נכון ש״הבראת״ היחסים עם ארה״ב אינה בדיוק דבר שמעניין את השמאל. הרי ארה״ב היא התומכת היחידה בצבא הכיבוש (נשק בשווי 4 מיליארד $ לשנה!). אלא שיתום גם מבהיר ״אם לא ניפרד מהפלסטינים, גם בירושלים, תקום בין הירדן לבין הים מדינה ערבית ויקיץ הקץ על מדינתנו. טועים ומטעים אותנו פוליטיקאים שמבטיחים פתרונות קסם לבעיות הכלכליות-חברתיות מבלי להתייחס לפתרון הבעיות המדיניות-ביטחוניות ובראשן הסכסוך הישראלי ערבי.״ והוא מוסיף: ״כתוצאה מהפחד שאחז בפוליטיקאים (הציוניים) אין הם מוכנים לציין באופן מפורש שהגבול צריך להתבסס על קווי 4 ביוני 67״. דברים כדורבנות!
      שמעתם? קראתם? עכשיו לכו להצביע לשמאל כדי לגרש את ממשלת הימין המסוכנת!

  17. יוסי פלס הגיב:

    בניגוד למקהלה השמאלנית המדקלמת סיסמאות שחוקות אינני סבור, שקולוניאליזם כשהוא לעצמו ראוי לגנאי, ודאי לא הקולוניאליזם הציוני שלפני מלחמת העולם הראשונה. די להתבונן באפריקה הפוסט-קולוניאלית כדי להגיע למסקנה, שהקולוניאליזם האירופי, עם כל נצלנותו, עם כל העוולות שנלוו אליו, היה טוב לאפריקאים מן המישטרים של מדינותיהם ה׳עצמאיות׳. הקולוניאליזם הציוני, גם זה האלים יותר שמשנות ה-20 ואילך, לא הסב לילידי פלשתינה-א״י רק נזקים, כפי שכותב בעל המאמר. הם יודעים יפה (אף כי לא יודו בכך), שמצבם החומרי השתפר בזכות ההתיישבות הציונית וגם עליית מעמדם האזרחי קשורה בהשפעה האירופית המבורכת שהביאה איתה הציונות. כולנו יודעים, או אמורים לדעת, איך חיו המוני בני-אדם ברחבי העולם המוסלמי תחת שלטונם של עריצים מוסלמיים; שיפור-מה חל במצבם רק לאחר שארצותיהם נכבשו ע״י הצרפתים והבריטים. בפלשתינה-א״י היה המצב טוב אף יותר משום שלשלטון הבריטי נתוספה הנוכחות הציונית תנועה לאומית שהזרם המרכזי שלה החזיק באידיאולוגיה בלתי-אלימה, שוחרת צדק וסובלנית. נכון, מהר מאוד החלה ההסתאבות הנוראה שהסתיימה בחרבון הגדול הזה שנקרא מדינת-ישראל.

  18. יוסי פלס הגיב:

    (המשך) אבל כישלונה של הציונות לממש את עצמה, אינו פוסל את החזון שלה, בייחוד כפי שגיבשה אותו הציונות ההרצליאנית. הרי גם החזון הסוציאליסטי אינו נפסל משום שבריה״מ, סין, קובה ועוד מדינות זיהמו וטימאו אותו, כשניסו להגשימו. מותר להניח, שההנהגה הציונית לא עשתה די (ואולי אף לא עשתה דבר) בכל הקשור בהסברת התופעה הייחודית של שיבת-ציון בקרב תושביה הילידים של פלשתינה-א״י. דומה, שגם היום הם אינם תופסים את מהותה של הישבנות הציונות ואת מה שמייחד אותה מסוגים אחרים של ישבנות (שגם הם, כאמור, לגיטימיים כל עוד לא נלווים אליהם אלימות וניצול). אגב, גם הטמפלרים לא טרחו להסביר את ייחודם הקולוניזטורי לאוכלוסיה המקומית וחבל. כי אילו העמיקו שורשים באדמת פלשתינה-א״י, אולי היינו חיים היום לא בגיהינום לוואנטיני מסריח אלא במדינה שצביונה אירופי וערכיה מושתתים על ההומניות והנאורות האירופית.

    • שירה הגיב:

      אני חיה באירופה (כרגע במדינה האירופאית השלישית שלי אחרי איטליה ושבדיה) ולא פגשתי אירופאי אסלי אחד שיעז להגיד את המשפט "ההומניות והנאורות האירופאית". בינתיים זו טורקיה וירדן שקולטים את מירב הפליטים מסוריה וזו דרום אפריקה עם רוב אפריקאי שקולטים מיליוני פליטים מאריתריאה וסודן. שבדיה עושה הרבה רעש אבל קולטת מספר עלוב של פליטים ביחס לגודל שלה וליכולת הכלכלית שלה.
      החיים באפריקה היו בעבר חיים שבטיים (קומונות) ולא פוליטיים מדיניים ובוודאי שלא היה שם כמות כזאת של כלי נשק כמו שעכשיו (הנשק לא בא משום מקום, אלא ממדיניות הפרד ומשול מערבית 'אירופאית').
      דיכוי אוכלוסיה מקומית לצרכים קולוניאליים, גם אם על הדרך בנו כביש, רכבת או בנייני קבע, תמיד עוררה את זעמם של הילידים, מה שמוכיח שבכל זאת הקולוניאליזם לא רצוי ולא אהוד. לפי הגישה שלך, גם הפלסטינים צריכים להכיר בכך שכנראה תחת הכיבוש מצבם בכל זאת טוב יותר מאשר אם היו חיים בביצות מוכות מלריה ובשיטה פיאודלית בפלסטינה של טרום 48.

      • דינו הגיב:

        לא ברורה ההשוואה שאת עושה בין טורקיה וירדן לשבדיה:
        טורקיה וירדן קולטות את מירב הפליטים הסורים מפני שאלו מדינות הגובלות בסוריה ומצבן אינו קטסטרופלי כמו עיראק. שבדיה (כידוע לך היטב) רחוקה מסוריה ומכאן המספר העלוב של קליטת פליטים.

        לגבי הפלסטינים ונוכחות ישראל באזור:
        כאשר הלהבות המאכלות את האזור יכבו – אולי יבינו שכנינו סוף סוף איזו ברכה היא קיומה של ישראל ביניהם.
        ישראל מקדימה בשנות אור את שכנותיה בכל המדדים כולל מדד הדמוקרטיה. ארבעת האוניברסיטאות הטובות במזרח-התיכון נמצאות בישראל כמו גם ארבעה מתוך חמשת בתי-החולים הטובים.
        לישראל יותר פרסי נובל מאשר כל מדינות המזרח-התיכון, מערכת משפט שאין כמוה בעולם הערבי והרשימה עוד ארוכה, וכל זה קורה *למרות ובניגוד* לכיבוש, ולא בזכותו.
        כאשר יפתר הסכסוך תהיה ישראל שכנה לגיטימית, ויבינו כולם עד כמה היא עדיפה (להם) כפי שהיא מאשר עוד קולחוז סורי חלש, עני ומוכה.
        מלבד זאת חייבית הפלסטינים לציונות חלק ניכר מההכרה העצמית והאתוס הלאומי שלהם: לפני בוא הציונות ראו הפלסטינים עצמם חלק מסוריה הגדולה. אם אני זוכר נכונה – עאזמי בשארה מחזיק בדעה דומה עד היום

  19. צפור בודד הגיב:

    דמוקרטיה חיבת להתחיל משורשי עשב הבוחרים מועצות כלפי מעלה.
    סוציאליזם מורכב מקומוניזם (בבצוע), סוציאל דמוקרטיה (בחקיקה) ואנרכיזם (בשפוט).
    הציונות ע"פ טבע הגדרתה בידי הס, הרצקה והרצל היא סוציאליסטית.
    תפקידה, להקים בית לאומי למעוט היהודי המדוכא בכל העולם, תוך כדי השתלבות אינטרנציונלית במרחב השמי.
    לכן:
    א. מי שמשתתף בבחירות הנוכחיות למשל, איננו דמוקרט, כי אם סיען של תחמניזציה.
    לכן מי שרואה עצמו כסוציאליסט אך אננו מבין שככזה הוא חיב להיות גם קומוניסט, גם אנרכיסט וגם ס"ד, אננו סוציאליסט!!
    ק"ו שאננו קומוניסט, או ס"ד, או אנרכיסט. גם הוא סיען של תחכומיזציה כזו או אחרת.
    ועכשיו כולם קופצין לכיתה גימל ועוסקין לה בציונות?….תמהני.

הגיבו ליוסי פלס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים