הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 במרץ, 2015 4 תגובות

הפרק האחרון בסִדרה. מערכת הבחירות הדלה גורמת לניכור כללי בשל הסטריליות שלה. על לוחות המוֹדעוֹת של פעם   

במהלך טיול צהריים ארוך ונינוח ברחוב המלך ג'ורג' עמדתי לרגע ליד בית המרקחת החדש יחסית ונזכרתי בלוח המודעות הענקי שניצב שם בילדותי. אחרי שעזבנו את נחלת אחים ועברנו למרכז העיר, הייתי יושב במשך שעות רבות על הגזוזטרה המערבית שלנו, ממש בפתח חדרי, ומתבונן בעוברים והשבים. בגזוזטרה צפיתי בנחשול האנושי למטה, ערב-רב עצום של בני אדם שאת חלקם הכרתי היטב. לפני כל מערכת בחירות היה הלוח מוצף ממש במודעות, חלקן צבעוניות, שהזמינו את הירושלמים לאסיפות בבתי הקולנוע בעיר, או ביקשו להזכיר להם את האות של רשימתם המועדפת.

לוח מודעות של פעם, בגרסה הקיבוצית  קיבוץ נוסטלגיה היסטוריהluahלוח מודעות של פעם, בגרסה הקיבוצית (מקור)

מפא"י התהדרה באות אל"ף, האסיפות התקיימו ב"תל-אור" או ב"אדיסון" והנואמים היו אנשים כמו דוד בן-גוריון, משה שרת, לוח אשכול ופנחס לוביאניקר, הוא לבון. בראש המפלגה האזרחית "הציונים הכלליים" (אזרחית זה שם צופן לבורגנית) עמדו אנשים רציניים אבל קצת כבדי לשון כמו פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, יוסף ספיר ויוסף סרלין שתִעבו את משטר הצנע והתייחסו קצת בחשדנות לעולים החדשים שנהרו אז לארץ. כל הארבעה כיהנו לימים בממשלת מפא"י, בתיקים כלכליים או אזרחיים כמו משרדי המסחר והתעשייה, הפנים, הבריאות והתחבורה. בן-גוריון ואחריו גם משה שרת ולוי אשכול הקפידו על כך שתיקי מפתח כמו החוץ, הביטחון והאוצר יישארו בידי מפא"י. לשר "ספרדי" (מזרחי) הקצו אז את משרד המשטרה בלבד (בכור שיטרית) ורק כעבור שנים אחדות גם את משרד הדואר (אליהו ששון). זה היה עלבון לאנשים מנוסים כמו שיטרית וששון. נראה היה שראשי מפא"י העדיפו שדווקא מזרחים יהיו אחראים לדיכוי הפגנות של "לחם, עבודה" שרווחו אז בארץ.

בהיעדר מקומונים נרקם סיפור גדול של מחלוקות על לוחות המודעות. היו שם קריקטורות ואפילו פובליציסטיקה די זולה ולא הכי מצחיקה, שהתחפשה לסאטירה. הלוחמה הזעירה על לוח המודעות לא יוּחדה רק לימי בחירות. האצ"ל והלח"י שפורקו מנשקם אחרי רצח מתווך האו"ם השוודי הרוזן פולקה ברנדוט בעיר (1948), שהביא נזק לישראל כמעט כמו ביקורו המוטרף של ביבי נתניהו בניו-יורק באמצע השבוע, השתמשו בלוח לצרכי "הסברה" נגד שלטון תנועת העבודה. במועדים שהונצחו בסדר יומם של אנשי המחתרות הימניות פורסמו מודעות בשחור לבן, שאזכרו את שמם של כל חללי של אצ"ל ולח"י, לעתים בנפרד ולעתים במשותף. הלח"י נחשבה לקיצונית יותר אבל דווקא במחתרת הזעירה הזאת פעלו יסודות שמאליים רבים, כמו נתן ילין-מור, בועז עברון ועמוס קינן ואפילו יצחק שמיר הלאומני נודע בתמיכתו בברית המועצות מטעמים אנטי-אימפריאליסטים. כל זה בא לביטוי ברור במודעות. אבל השנאה לבן-גוריון הייתה משותפת לשתיהן, ובעיקר אני זוכר היטב את החלק התחתון במודעת האבל, תחת הכותרת החד-משמעית "נרצחו בידי קַיִן". בקטע הזה, שהופיע בחוצות עד לפני כעשר שנים, הופיעו שמותיהם של חללי אניית הנשק של האצ"ל "אלטלנה" (יוני 1948) וצעירים אחרים, גם מהלח'י, שנהרגו בידי אנשי "ההגנה" שהייתה מזוהה עם בן-גוריון ואנשיו.

תזכורת עוון זו ברחוב הראשי של העיר לא גררה מחאות מיוחדות, וגם אנשי ההגנה, שעדיין שלטו בעיר באמצעות ההסתדרות והזרועות הממלכתיות, כמעט שלא ניסו לקרוע את המודעה. העולים החדשים הרבים שהציפו את מרכז העיר לא ידעו דבר על הפרשה ורובם לא הבינו עברית. המאבק הגדול על השילומים מגרמניה, שהגיע לשיאו  בשנים 1954-1951, ניטש ממש ברחובות ובסופו של דבר מנחם בגין ותנועת החרות שלו נחלו תבוסה רבתי. הציבור רצה שמאות מיליוני מארקים גרמנים יזרמו לכלכלה הישראלית המקרטעת. התבוסה על התודעה לוותה גם במכה פסיכולוגית-תעמולתית גדולה, אחרי שהסתבר שגם חברות כלכליות שקשורות לתנועת החרות (כמו חברת הבנייה "סלע") סוחרות עם מערב גרמניה. ההלם היה גדול, שכן איש לא האמין שבגין לא ידע על פעילותה של "סלע" בגרמניה.

פרשת ישראל קסטנר, איש מפא"י שהואשם (לדעתי לשווא) בשיתוף פעולה עם הנאצים בתקופת השואה בהונגריה שהתחוללה רק בשנת 1944 אבל הובילה להשמדתם של מאות אלפי יהודים בהנהגת אדולף אייכמן, חגגה גם היא על לוחות המודעות הרבה לפני שהאיש נשפט בחוק. רצח קסטנר גרם להנמכת הלהבות, אבל אני עדיין זוכר את תמונתו מתנוססת מול ביתי במודעה של הציונים הכלליים, ואת הזוועה שחש משה שרת נוכח השימוש במחנות המוות כרקע לתמונה, קראתי לימים ביומניו, שבלעדיהם לא ניתן להבין את סוגיות היסוד של החברה והפוליטיקה שלנו, בעיקר בעשור הראשון לקיומה של המדינה.

החרדים משתמשים עד היום במודעוֹת חוּצות. בשנות החמישים הם פרסמו בעיקר את אות הרשימה וקריאות של רבנים ואדמו"רים לתמוך בה. הפועל המזרחי והמזרחי (לימים המפד"ל) לא גייסו אז רבנים וראו את עצמן כמפלגות פוליטיות אמיתיות עם התנהלות תקינה ובחירות פנימיות, שאישרו בדרך כלל את המינויים של ההנהגה. מפ"ם ומק"י פרסמו מודעות חגיגיות ליום הצבא האדום בשמונה במאי, ולקראת הבחירות להסתדרות הכללית, שהייתה להם תהודה כמעט כמו לבחירות לכנסת, הופיעה מודעה מסקרנת שאותה ראיתי ברחוב קק"ל. תנועת החרות, שלא הייתה אז בהסתדרות, קראה לכל תומכיה בארגון העובדים להצביע בעד התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפ"ם. כבר אז רצו ראשי חרות ביקרם של יריבים מימי המחתרת כמו ישראל גלילי או יגאל אלון, בשל עמדתם הנצית בנושאי ארץ ישראל והיחס לערבים. הנושא הביטחוני קדם לנושאים המעמדיים והחברתיים, אפילו בבחירות להסתדרות העובדים.

האחד במאי היה גם הוא סלע מחלוקת מסורתי. בעיתוני הימין האזרחי והלאומי כמו "חרות", "הבוקר" ואפילו "זמנים" המתון של הליברלים העצמאיים (אז, המפלגה הפרוגרסיבית) לא אהבו את הדגש האינטרנציונליסטי בחג הפועלים. הבורגנים הישנים קראו לו "החגא האדום", וגם המודעות שלהם נוסחו באותה רוח. עיתוני תנועת העבודה "דבר" "על המשמר" "למרחב" יצאו עם דף כותרת באדום חגיגי שלא לדבר על "קול העם" הקומוניסטי (כל אלה היו אז עיתונים יומיים!). גם לוחות המודעות נצבעו באדום.

המודעוֹת של מפ"ם ומק"י התאפיינו באיורים בסגנון סובייטי מובהק, שהיה אז פופולארי גם בתנועות הנוער של מפא"י. רוב הפעילים במפא"י וחלק מאנשי מפ"ם כבר הגיעו לעמדות בכירות במנגנוני המדינה וההסתדרות, ובהדרגה גם העיריות בתל-אביב, בירושלים, בפתח-תקווה ובחיפה כבר נוהלו בידי מפא"י, שהפכה למפלגת מנגנון מובהקת. תפקיד לוחות המודעות הוא זניח כיום, המערכה היא סטרילית, וההתרגשות היא רק נחלת העסקנים והמקורבים.

  • פורסם בכל העיר, 6 מרץ 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    בידור זה סטרילי? מערכת ההון-שלטון מרגילה אותנו מזה שנים להתייחס לאקטואליה יותר ויותר כאל סוג של בידור. היום זה כבר בולט מאד שממש כל אירוע חדשותי (בין אם זה שיתוק חברתי, ריסוק החינוך, פגיעה בבריאות, שוד הקופה הציבורית (ל"בטחון" ול 19 משפחות "נזקקות"), שערוריות גניבה ושוחד, פשעי מלחמה בלתי פוסקים, טירור מדיני, טירור כלכלי, מרתפי עינויים, הרג ילדים, הפצצות של אוכלוסיה הסגורה במחנות פליטים) הופך חיש מהר לנושא לשעשוע ובידור. לכן על אחת כמה וכמה גם בחירות יפלו לאותה הקטגוריה. אם לומר את האמת המערכת אינה צריכה לעמול קשה מדי על הקנייתו של הכיוון הבידורי. בהעדר מוצא לא נותר למרבית בני האדם – אחרי שעברו את שלב ההלם – לערבל את הכל לתערובת של אכילת ג'אנק ושתיה מופרזת, וגם מידה הגונה של צחוק. הצחוק המר משמש אז כמנגנון הגנה טבעי, אולי בכדי שלא ליפול לדיכאון. התראפיה הזו היתה שמורה באופן מסורתי במיוחד לשכבות החלשות והיא תופסת לה בהדרגה אחיזה גם במעמד הבינוני. השאלה שנשאלת היא כמה זמן ניתן להמשיך ככה? כנראה שהעם ימליך שוב את ביבי ולו רק כדי שלא להפריע לרציפות התהליך המוזר הזה.

    • עלי הגיב:

      ל-ק.א
      אתה מתעלם מתרבות המוות אשר מצלמת ומפיצה באינטרנט עריפת ראשים או שריפת אנשים חיים בתוך כלוב
      תרבות המוות מבצעת הוצאות להורג פומביות של משתפ"ים כביכול ואחר כך גוררים את הגויות
      באמצעות אופנועים בכל חלקי העיר או לחילופין מציגים את הגויות בכיכר העיר
      תרבות המוות מדכאת מליוני אנשים בכל חלקי העולם חוטפת ילדות בית ספר באפריקה ומשיאה אותם למרבה במחיר
      תרבות המוות משתמשת במתאבדים ולא בוחלת להשתמש בילדות בנות 10 כדי לפוצץ אותן בשוק סואן
      תרבות המוות מוציאה להורג עיתונאים בצרפת רק משום שצירו קריקטורה
      תרבות המוות מפיצה אנטישמיות רצחנית והורגת יהודים רק בגלל שהם יהודים
      וכל הזוועה הזו לא קיימת מבחינתך ..
      כאשר ישראל מתעוררת לאחר שנים של ספיגת קאסמים על שדרות ועוטף עזה (אשר גרמו לנטישת התושבים ולסבל אין סופי)אתה פתאום "מזדעזע" ומנסה לרמוז כאילו ישראל "הורגת ילדים בכוונה"
      אני רק מדמיין איזו מסיבה וחגיגה היית עושה אם ישראל היתה מבצעת את זוועות הפונדמנטאליזים
      האיסלמי ….

      • אבו ג'ילדה הנורא הגיב:

        [אצל אנשי הנודות הכחלכלים רפלקציה זה לא לא בלקסיקון] עלי, כעקרון, אתה לא מסוגל פשוט להסתכל קצת פנימה ולהתייחס לריקבון שמבית (מבלי ישר לגנוח ולהאשים מישהו אחר)?

  2. אלכס מסיס הגיב:

    קסטנר לא "הואשם" במאומה – הנתבע במשפט האווילי של השר דב יוסף והיוע"המ חיים כהן היה גרינוואלד – בעל פנסיון זעיר במרכז ירושלים שכתב והפיץ עלונים בסטנסל בשפה ההונגרית – באחד מהם טען
    שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים ומילט יותר מאלף מקורבים ובני משפחתו לארץ ישראל המנדטורית
    שמואל תמיר פרקליטו של גרינוואלד חקר את העד קסטנר בשתי וערב תקיף והוציא מפיו הודאה בהסדריו
    עם הנאצים אייכמן ובכר.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים