הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 במרץ, 2015 11 תגובות

התופרת ינטה וויס, הסנדלר מנדל מירמוביץ והאופה בן-ציון צלביץ, הם שלושה מתוך עשרת מועמדי רשימת סיעת "הבונד", שהתמודדה לראשונה ולאחרונה בבחירות לכנסת בשנת 1959. כיסופים לפאר היצירה הפרולטרית היהודית המהפכנית במאה העשרים שנכחדה על ידי הנאצים ונשתכחה לחלוטין בעזרתה האדיבה של מדינת ישראל. "הציונות נתנה לעם אינטילגנציה", כתב המשורר אברהם לסין, "הבונדיזם נתן לאינטילגנציה עם".*

חברי איגוד הספרים בצ’נסטוחובה, פולין, שנות השלושים של המאה העשרים. הבונד בונדאים סוציאליסטים היסטוריה  bundists-in-polandחברי איגוד הספרים בצ’נסטוחובה, פולין, שנות השלושים (מקור)

חוץ מצבא** היה לתנועת "הבונד" כמעט הכול: בתי ספר, בתי תמחוי, מפעלים קואופרטיבים, אוניברסיטאות, עיתונים, הוצאות ספרים, מועדונים, ספריות והמנון "השבועה" פרי עטו של מחבר המחזה "הדיבוק" ש. אנ-סקי: "…אמונים אין קצה נשבענו לבונד / רק בידו גאולת עבדים / דגלו האדום שט רם ורחב / לחיים ולמוות לו אמן נשבענו".

"הבונד" (ביידיש: הברית), מפלגת הפועלים היהודיים של רוסיה, פולין וליטא (תחום המושב) – נוסדה בווילנה באוקטובר 1897. ועידת היסוד התקיימה באחד מפרברי העיר ב"חדר ללא ריהוט של פקיד בית המרקחת, יעקב רוזנטל"***.  13 צירים השתתפו בוועידה, רובם מוורשה, ביאליסטוק ווילנה. היה זה הרכב מצומצם למדי: חלק מהצירים נאסרו על ידי השלטונות באשמת חתירה נגד השלטון. לאירוע אמורים היו להגיע נציגים מחוץ לתחום המושב אך הללו נתקעו בדרכם.

היה זה ארגון סוציאליסטי מהפכני ביחסו לשלטון הצאר, למלחמת מעמדות וליהדותו החילונית. כתנועת פועלים פדרטיבית התנגד הארגון להתבוללות, לציונות שהצטיירה לחבריו כאסקפיזם, דגלה באוטונומיה תרבותית יהודית חילונית-עממית דוברת יידיש כשהדגש המרכזי הושם על מאבק לשיפור מצבם של היהודים במקומות בהם הם חיים. המונחים כאניות (כאן) ודווקאיזם היו לאחת מאבני הראשה של הברית. בפרסומים השונים הושמו שני דגשים נוספים: הבונד כאלטרנטיבה לציונות ושימוש בקריאה "פועלי  כל העמים התאחדו" ולא הארצות.

תנועת "הבונד", שהקיפה בשנותיה היפות כ-5 מיליון איש, עלתה על בימת ההיסטוריה במקביל להופעת הציונות המדינית בשנת 1897. "הבונד" חלם על מהפכה כללית שתשנה סדרי עולם ותעלה לשלטון את עלובי האנושות. מנהיגיה וחבריה משוכנעים היו כי לכול הזרמים הסוציאליסטיים מכנה משותף: הכרה שאפשר לתקן את החברה האנושית וכי פעולות מפעולות שונות עשויות לקרב את הגאולה ויש לשתף פעולה עם כל הכוחות הנכונים לכך ואין סדר יום יהודי נפרד.

הניצוץ שהדליק את הוועידה נבט ארבע שנים קודם לכן באסיפת האחד במאי הראשונה של פועלים יהודים שהתקיימה ביער סמוך לווילנה. ארבעה נואמים ריתקו את הבאים. בין השאר נאמרו דברים אלו: "אנו היהודים נתיני רוסיה (ליטא הייתה אז תחת שלטון רוסי) נותנים גט פיטורין לחגים ולשיגיונות שלנו שהם מיותרים בחברה האנושית. אנו מצטרפים למחנה הסוציאליסטי הבינלאומי ולחגו… אנו היסוד ממנו ייבנה ההיכל הקדוש של העתיד…". על התנועה הציונות העושה את צעדיה הראשונים: "המציאו לעצמם היהודים מקום מקלט בפלשתינה הקדושה ורק בה, כך סבורים הם, הזכות להם לחיות הואיל ושם קבורים אבותיהם ובה הם חיו שנים מועטות חיי אושר…מה ההבדל בין מצב היהודים כאן ושם? (בפלסטין התגוררו בסוף המאה התשע עשרה כעשרת אלפי יהודים) מובן שאין שום הבדל, אלא אולי רק בכך ששם ירכבו על הפועל היהודי אחיו בני דתו, שעה שבכול העולם מנצל את היהודי כל הרוצה בכך…".

ערב מלחמת העולם השנייה זכו רשימות הבונד בבחירות לעיריות בפולין לקולותיהם של 40 אחוזים מכלל הבוחרים היהודיים. המלחמה והשואה שמו קץ לעידן מפואר זה. מרבית חברי "הבונד" נרצחו. ביוני 1942 העביר נציג הארגון, מרדכי שמואל זגלבוים, שהתגורר בלונדון, אגרת ובה תמונת המצב הנוראה הפוקדת את יהדות מזרח אירופה. הנתונים שהועברו אליו באמצעות המחתרת הפולנית הצביעו על חיסולים, משלוחים ואקציות. קריאותיו נפלו על אוזניים אטומות. כאשר נודע לו כי אשתו מאניה ובנו טוביה בן ה-16 נרצחו שם קץ לחייו. במכתב שהותיר אחריו נכתב: "לא אוכל להחריש, לא אוכל לחיות שעה ששרידי העם היהודי בפולין שאני שליחם הולכים ומושמדים".

בשנת 1947 הוקמה הברית העולמית של הבונד שמרכזה בניו-יורק. בונדאים ניצולים המשיכו במשך שנים בפעילות בעיקר בארצות הברית, אוסטרליה, דרום אמריקה, צרפת וישראל. אך כמו שאומרים החזאים השנים עושות את שלהן, הדור הולך ונעלם. למעט טיפולים בארכיונים כמעט ואין פעילויות. ההתעלמות הישראלית במסגרות השונות מנתח היסטורי כה מפואר הינה עוד אחת ממכות התודעה המכוונת שכידוע החיים היהודיים הסתיימו בחתימת הזקן של התנ"ך ועורו לחיים חדשים עם "הזקן" יצחק שדה והקמת הפלמ"ח.

בשנת 1959 התמודד "הבונד", לראשונה ובאחרונה, בבחירות לבית הנבחרים. האותיות היו רנ. רק 1322 אזרחים הצביעו עבורה. גבול החסימה היה כעשרת אלפי קולות. הרשימה כללה עשרה איש:

  1. פסח בורשטיין – מנהל קואופרטיב לטקסטיל.
  2. יששכר איכנבאום – עיתונאי.
  3. מנדל מירמוביץ – סנדלר.
  4. יחזקאל פרלשטיין – סדר מכונת דפוס.
  5. חיים בביץ – נגר.
  6. ינטה וייס – תופרת.
  7. אברהם יעקב רנקביץ – נגר.
  8. הנריק חנוך דוסיאצקי – מכונאי.
  9. וולף פרלמוטר – פחח.
  10. בן-ציון אברהם צלביץ – אופה.

ב-25 במאי 2011 התכנסו חברי הארגון האחרונים בארץ באולם של "הארבעטער רינג" (ברית העבודה) במרכז תל-אביב לציון 60 שנה לבונד הישראלי. וכך כתב הסופר והעיתונאי בני מר: "לא בכדי דומה ההתוועדות החילונית הזאת למניין שהתקבץ בבית מדרש ביארצייט (יום זיכרון) של צדיק. אין לחברי הבונד אלוהים, אבל יש להם קדושים משלהם, וגם העבר התקדש ברבות השנים והם מעלים את זכרו שוב ושוב".****

בלקסיקון לתרבות ישראלית נכתב על הבונד: "היא אינה עוד גורם בעל ערך בחיים היהודיים". על כך אמרו אבותינו שיצאו ממסופוטמיה, מארץ גושן ומהרי אררט: "נו, שוויין".


* אברהם לסין, משורר וחבר הבונד. בית לסין בתל-אביב על שמו. הציטוט מתוך ספרו של יונתן פרנקל, נבואה ופוליטיקה, סוציאליזם לאומית ויהודי רוסיה 1917-1862 (תל-אביב, 1989).

** הבונד הקים קבוצות להגנה עצמית מפני פוגרומים ורדיפות אנטישמיות אך בהיות חבריו נתינים לא ניתן היה להקים צבא.

*** א. ש. שטיין, מתוך "האפופיאה של הבונד", פרויקט בן-יהודה.

****  בני מר, "הארץ", 15.05.2011.

***** המלצה חמה: סרטו של ערן טורבינר "הבונדאים". לצפייה של 8 הדקות הראשונות של הסרט:

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    שאילה:
    ואיך ולמה האנשים האלה הגיעו לישראל? (ברי אומרים שצצריך היה להאבק בארץ מולדתם)
    ואיך פתאום מדברים בעברית ולא רק באיידיש?
    ולמה שם רואים רק זקנים ,איכן הצעירים? דור ההמשך?
    שאילות אלה אין להן מענה,כי אף אחד לא שואל אותם,כמו שאילות רבות נוספת.
    עצוב,עצוב מאוד.

  2. אילן שדה הגיב:

    אולי זה הזמן להקים "בןנד חדש" על חורבות מרצ וחדש.
    מרצ היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית יהודית-ערבית שרב מצביעיה יהודים.
    חד"ש היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית יהודית-ערבית, שרב מצביעיה ערבים.
    ההבדל המוצהר ביניהן הוא היות מרצ "ציונית" וחד"ש לאו. אולם כיום, כאשר הציונות הפכה למושג לא רלוונטי ההבדל הזה הוא זניח. בפועל, אין הבדל מהותי בין עמדות שתי המפלגות הללו. מבחן הקיום בנפרד של מפלגות פוליטיות הוא מידת השונות ביניהן בפועל. לפי מבחן זה – אין הצדקה לריצתן בנפרד.
    לשתי המפלגות הללו היסטוריה עשירה של שנאה. לידתה של חדש במפלגה הקומוניסטית ואילו מרץ נטועה עמוק בהוויה הציונית של אנשי "השומר הצעיר". מאה שנים שאנשי השמאל נלחמים זה בזה ויודעים לשנוא זה את זה כפי שרק שמאלנים יודעים.
    גיבוש רשימה מאוחדת אחת הוא חיוני.

  3. אילן שדה הגיב:

    נכתב לפני כשנה במגזין זה

  4. עודד הגיב:

    אכן, משקעים היסטוריים כמעט מחוקים. החזון הגדול ההוא , וכמובן – רשימת המועמדים לכנסת 1959
    – נראים עכשיו כהצצה "הזויה" לפלנטה אחרת, ההולכת ומתרחקת מאתנו במהירות של אלפי שנות אור מדי יום. אבל המעטים המתעניינים , האכפתיים, החוקרים, המשקיעים מחשבה ומשתדלים ללמוד לקח כלשהו, רלוונטי לימינו , הם החשובים באמת, מול יריד ההבלים הפוליטי שנעשה "תשתית קיומנו" בארץ הזאת. תודה לאבשלום קווה על התזכורת.

  5. ק.א. הגיב:

    נשאלת השאלה מהם חיים יהודיים כיום? זה שאני דובר עברית וחוגג 2 וחצי חגים יהודיים בשנה האם זה יכול להחשב כתוכן משמעי בחיים שלי? הרי בני משפחתי יודעים שאין אני מאמין בזאת כלל וכלל, (ואפילו אם הייתי ספק רב אם זה היה מספיק כדי להקרא תוכן). ואם כך במה תוכן חיי שונה מאשר בכל אתאיסט (לא יהודי) אחר? בספר "ישעיהו ליבוביץ – על עולם ומלואו" (מיכאל ששר 1988) מחווה שם דיעה י.ל. על התוכן שלנו (אני מניח של העם היהודי) באמרו: "…אין לנו שום תוכן ערכי מלבד האגרוף היהודי!" ואילו המצב הוא שאין אף גורם פוליטי בישראל שמצביע בגלוי על עובדה יהודית-עממית זו כבעיה קרדינלית. למה אנחנו בכלל מזוהים כיהודים?

  6. דליה שור הגיב:

    מרתק תודה על המידע החשוב הזה

  7. מרים בת יוסף הגיב:

    תודה רבה, אבשלום היקר, על פיסת ההיסטוריה המאלפת שחשפת לפנינו. הבונד הנעלם היה שמאל של פועלים. אנשי מלאכה. איזה הבדל בין האנשים ההם לשיינקינסטים הנהנתנים של שמאלנו אנו.
    לחיי התופרת ינטה וייס!!!

  8. רמי יובל הגיב:

    תודה על המאמר המעניין וחשוב ומעורר מחשבות. בסוף הפכנו ממתגוננים לקלגסים אכזריים.

  9. אלי הגיב:

    כתבה מצויינת אודות ארגון יהודי חשוב.
    הבונד הכריז על הציבור היהודי במזרח אירופה כעם נפרד הזכאי לאוטונומיה תרבותית בארצות מגוריו שם.
    ראוי לציין כי המפלגה הקומוניסטית בראשות לנין , טרוצקי וסטלין הייתה מתנגדת עיקשת לתנועת הבונד. כי היהודים כך, שנו מאורות הסוציאליזם, אינם עם. חברי התנועה נרדפו וחוסלו על ידי המשטר הקומוניסטי.

    הציונות אכן הייתה אסקפיזם בשביל יהודי מזרח אירופה. בריחה מדיכוי הלאומי הפולני והרוסי וניסיון לממש את לאומיותם בארצם הקדומה.
    הבונד כמובן לא יכול היה לחזות את עליית הנאצים והשואה. אך בדיעבד התנגדותו לציונות ואף להגירה קולקטיבית של יהודים ממזרח אירופה תרמה לדעתי לא מעט למימדי השואה

  10. לא רק הנאצים חיסלו את הבונד, גם הקומוניסטים הגיב:

    על הבונד נאסר להתקיים ברוסיה הסובייטית וחבריו נרדפו על צווארם ונרצחו באלפיהם במחנות המוות הסובייטיים הידועים בשם 'גולאג' (גוסודרסטביינויאה אופרבלייניה לאגריי – מינהלת מחנות הריכוז הממלכתית).

    אך לא רק ברוסיה. הקומוניסטים רדפו ורצחו גם את חברי הבונד שברחו מפולין הכבושה בידי הנאצים לגן העדן הסובייטי. כך למשל שני מנהיגי הבונד בפולין, הנריק ארליך וויקטור אלתר, שברחו מפני הנאצים נרצחו ע"י הקומוניסטים ברוסיה הסובייטית ב-1943, אחרי שהואשמו שהם 'סוכני הגסטאפו'.

    אבל למה לספר על השמדת הבונד תחת שלטון הקומוניזם כשאפשר במקום זאת להסית נגד מדינת שאחראית ל'השכחת' הבונד?

  11. יצחק שפי הגיב:

    איזכור הבונד הוא לחלוטין רלוונטי. להילחם על דמותה של המדינה הזאת כי אנחנו כאן נייטיבס, נולדנו וגדלנו במדינה הזאת. והשפה שלנו, הישראלית היא בעיקרון כמו יידיש, משהו על בסיס העברית הספרותית. ו"אין סדר יום יהודי נפרד", והסוציאליזם הזה כתחליף למי שלא רוצה או לא יכול להמשיך לשמור על ההלכה, ועוד ועוד, הכל בול מה שנכון להיום. מה מוכיחה ההישרדות הפורמלית של הציונות לעומת אי ההישרדות הפורמלית של הבונד? לטעמי שום דבר. המהלך המשמעותי בהיסטוריה היהודית של המאה ה-20 אינו הקמת "ישראל" אלא העתקת מרכז הכובד של העם היהודי ממזרח אירופה לאמריקה, יבשת המהגרים העולה שבמהותה יותר מעודכנת לגבי היהודי ושליחותו. אתה מאזכר את ביאליסטוק, עיר המוצא של משפחתי, אם הייתי נולד דור אחד קודם כל-כך קל לי לראות את עצמי מצטרף לבונד ולא לתנועה אליה נגררו רוב-רובם, גם אם ההצטרפות הזאת היתה עולה לי בהסתבכות עם השואה.

הגיבו ללא רק הנאצים חיסלו את הבונד, גם הקומוניסטים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים