הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 במרץ, 2015 8 תגובות

לקראת המתקפה הקרובה של חג החירות, המשתייך לקבוצת המחלות הפתולוגיות  המשפחתיות הנאנקת תחת תחמוצת המסורת ושאר הבלים דתיים, יצא כתבנו המשוטט, כרפס בן-גיגי לרחובות ארצנו הקדושה במטרה אחת: לזרום עם הכלל, לשאוף מאווירת ההכנות הקדחתניות כשהפנים נשואות לסדר ולפסגתו: הזלילה הגדולה שתביא אחריה חטיבות של נייר טואלט אשר יעשו דרכם לעבר היעד, היישר לפי הטבעת של העם הנבחר.

פסע כרפסנו בין מרכזי הקניות, עלה וירד בסולם ההנחות, סייע לנשים כבדות מצות ופחמימות לעבור במעברי חציה מבלי לקלקל, חס וחלילה, את הפריזורות ולגברים מגולחים למשעי לקנות מתנות לבני משפחה קרובים ורחוקים בלתי נסבלים אך מה אפשר לעשות, אלו החיים, זו הצביעות במלוא הדרה; ושוחח עם ילדים הממתינים בקוצר רוח לשים את ידם הקצרה בינתיים על האפיקומן.

וכך כשהוא מדושן עונג משמחת החג השורה על הכול נקלע כרפסנו לצומת פת לשיחה עם ידידו משכבר הימים, מר שוקי מר-אל. על פי מקורות זרים אותו מר-אל הינו התגלמות אנושית של האל הטוב במרומים, לשעבר מפקד זרוע הים, היבשה והאוויר של עם ישראל לדורותיו שהחליט על דעת המקום להוציא ערמונים חמים עבור צאן מרעיתו בבירה לאחר שהצליח ביד חזקה ובזרוע נטויה להוציאו מעבדות הפרעונים יימח שמם לחירות החול מניוקי. על פי מקורות מקומיים, החליט מר-אל להציב את הבאסטה שלו בצומת פת הירושלמי. ואכן, כמו שנכתב לא אחת: הצור תמים פועלו ופניו כארשת פניה של קוזינה טובת לב ובריאת בשר מפנסילבניה.

creation-of-adamרגע המפגש בין כתבנו למר מר-אל (מקור)

מר-אל זיהה על נקלה את בן גיגי: "כרפסוס," קרא לעברו,  "כבר מזמן לא ביקרתני. הלוא תבוש לך!" המשוטט מיהר להתנצל וללחוץ את ידו של חברו השמימי/הארצי. "אז מה אתה אומר, קאמרד מחברת שורה אחת, עוד מעט קט יעלה שמי בכול בית בישראל לא רק אצל הדוסים, מה שפעם בילדותך העשוקה קראתם אדוקים". "אכן כך," השיב בן-גיגי, "שמחה גדולה מציפני וסובבתני כל אימת שאני חושב על הקשר הבלתי אמצעי המתחולל בליל הסיייידר. אבל משהו בכול זאת מחבל בנועם השורה על הכול ביום גנוסיא זה: הכיצד כבודו מתמודד עם הבקשה הכבירה: 'שפוך חמתך על הגויים שלא ידעוך' ואני תוהה ביני לבין עצמי, ולא אחת שיתפתי את ציונה, זוגתי המתוקה: היכן הגוייות בתפריט הזה? מה, רק על הזכרים שבויי העורלה?"

מר-אל חייך וגיחך מאוזן לאוזן. קליינט שעמד מולו משוכנע היה שהערמונים חינם אין כסף, מה שיתברר מאוחר יותר כשגוי לגמרי. "תראה בן-גיגי, מחמד לבי הפונקציונאלי. אני לא רוצה להישמע פוריטאני מדי אבל הרבה גויות ידעוני. אינני רוצה להיכנס לפרטים. אתה יכול לשאול אצל הפיניקים, העמונים, הפריזים וגם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שאל בני ותיווכח עד כמה הליבידו שלי חי, פועל ונושם!"

"אוקי, אוקי, רבי, מורי ומלכי," השיב בן-גיגי, "ומה לגבי השפוך הזה הנושא קונוטציה מסוימת. האם מדובר על תה חם שאתה מטיל על הגויים שלא ידעוך, האם אתה לוקח שלוק כדי לראות שזה מספיק חם ולא סתם מים פושרים שלא יניבו שום תוצאות בשטח?".

"תראה כרפסוס, עניין השפיכה איננה מעניינך!".

"בסדר, בסדר," השיב בן-גיגי בקול רועד," ויש לי עוד שאלת תם ברשותך: כשאתה בא חשבון עם הגויים המנוולים האם זה כולל את מרלון ברנדו, אולי את בטהובן או שמא ניוטון? איזו צרות צרורות הם עשו לצאן מרעייתך שאתה אמור לזיין להם את הצורה…"

"בן-גיגי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה!"

"אבל יש עוד כמה שעות מורי ורבי עד הסדר!"

"כעונש על דברי ההבל שאמרת עלי להציג בפניך את הכתוב כהלכתו. זו חתיכת הגדה ועכשיו הסכת ושמע: 'ברוך אתה יי אלוהינו בורא פרי טרי, טרי, זיל הז"ל, בחצי חינם, בהקפה, באשראי, מתחת לשולחן, מעל השולחן. ברוך אתה  מלך השכונה, הסלים, הפלאפל אשר בחר בנו מכול עמי הארצות  ורוממנו מכול לשון חמש יחידות וקדשנו במצוותיו. ותיתן לנו באהבה מועדים לשמחה לאיד, חגים וזמנים לששון'…"

"לאסון? שמעתי טוב. חגים וזמנים לאסון?"

"אידיוט אחד!" נזדעק הרחום והחנון,"ששון. ששון!"

"טוב, טוב. מצטער, מתנצל!"

"סידרתי לך ולכולם נקבים, נקבים!"

"זה ידוע. שעת השין שלהם הולכת ומתקרבת!"

" וגם אוזניים. היכן האפרכסת שלך, בתחת?"

"טוב בסדר. בסדר. לא עברה שנייה וכבר עשיתי הרע בעיניך, מלך מלכי המלכים?"

"ואיפה תמצא עוד בעולם משפט גדול כמו 'מה נשתנה הלילה הזה מכול הלילות?' שלא לדבר על 'הא לחמא עניה'. ומה עם 'כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול'".

"סלח לי מר מר-אל אבל בעניין הזה יש לי שתי שאלות. אתה מוכן להקשיב להן?"

"ואיפה, עלי אדמות, תמצא אוסף מוצלח כזה של מכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות? שום ביטוח בריאות לא יעזור פה. ועכשיו נעבור לשלב השאלה שלך".

שוקי שלנו נרגע קלות. בן-גיגי מילא ריאותיו אוויר. "תודה רבה, מר-אל, תודה רבה. רציתי לשאול: איך אפשר לשבת לשולחן החירות כשעל מאות אלפי אנשים מוטל סגר? איזה מין חופש זה? הרי כל הבריות נבראו בצלמך. איך אתה מאפשר לחרפה כזו לעבור לסדר היום?!"

"ומה השאלה הבאה?"

"האם העברת את שרביטך לקיסר צ'ופצ'יק מרחוב בלפור? האם הוא ולא אתה ימלוך עלינו לעולם ועד כמו שכתוב שחור על גבי שחור בהגדה?"

"לך מפה דגנרט! לך תחפש מקום במחלקה סגורה. שמעתי שיש להם מיטה פנויה".

סביב הבאסטה החלה מהומה רבתי."יאללה מכות יאללה," צרחו עוברים ושבים. מר-אל יצא בלי פגע. באחד מגלי האתר נאמר שכול הערמונים בצומת פת אזלו תוך שניות, שלושה נפגעו קל ופונו לחדר מיון, ועל בן-גיגי נאמר שהוא במצב חילוני. בינתיים. ברוך השם.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    מר אבשלום האם היית יוצא בכתיבה נגד חגי המוסלמים או חגי הנוצרים לא נראה לי
    לקראת המתקפה הקרובה של חג הקורבן/ קריסמס/ פסחא / רמאדן המשתייך לקבוצת המחלות הפתולוגיות המשפחתיות הנאנקת תחת תחמוצת המסורת ושאר הבלים דתיים
    קצת כבוד לאנשים שאולי מאמנים אם זה יהודים או נוצרים או מוסלמים מה לעשות יש בעולם מילוני
    משפחות " הנאנקאות" תחת תחמוצת המסורת ושאר הבלים דתיים
    בקשה נא לא לצנזר ולא למחוק בדקתי את התקנון חג חרות שמח לכל מי שחוגג

  2. עלי הגיב:

    תאר לך כרפסון שבמקום המגילה נקרא בליל הסדר את ההגדה של זנד על "העם היהודי המדומין"
    ונלווה את משנתו בשירים מהפכנים כולל השיר הידוע "שפוך חמתך על הבורגנים ".
    בפתיחה של הגדתנו נזכיר את שמש העמים (סליחה "שמש המעמד הפרולטרי")
    נרים כוסית ראשונה לכבודו של קומארד סטלין הקורבן של הציונות העולמית ונזכיר
    את מחנות הנופש ובתי ההבראה בהם שוכנו מתנגדי המשטר הציונים כפויי הטובה.
    ונשאל את הקושיה הראשונה "מדוע המעמד העמל אינו מתקומם כנגד הקפיטליזים הציוני" ?
    התשובה ידועה לכולם "היהודים שולטים בעולם ומדכאים כל ניסיון לאחווה ושלום
    הם שיעבדו את העם הערבי המונה מאות מליונים באמצעות משטר אפרטהייד על עמלי פלסטין
    והורגים לפני הפסח אלפי ילדים בעזה כדי ליצר מצות כשרות"(כך מדווח השייך ראאד פעיל השלום)
    וכעת נעבור ל-2 מניפסטים של אחווה ושלום "האמנה הפלסטינית" ו-"אמנת החמס"
    ולהצעתו הנדיבה של אחמאדינאג'ד לבנות מדינה ליהודים באלסקה (כידוע נדחתה הצעתו הנדיבה)
    נסקור את השימוש הציני שעושים היהודים בשואה כדי להשכיח את הפשע של הנכבה
    נקרא שורות נבחרות מתוך שיר החמס "קום תעשה פיגועים" להראות שהשאיפה לשלום קיימת

    • צדוק התקוה הגיב:

      במילה אחת גדול

      • אבשלום ק. הגיב:

        לעלי ולהתקווה,
        אשתי מאיימת כי אם עד חצות לא אביא לה אוזן המן
        אחת לפחות, היא לא תיתן לי בבוקר דמי כיס.
        כשאחזור אענה לכם דבר דבור על אופניו. סבלנות.

        • עלי הגיב:

          לאבשלום
          "הומן טאשן" באידיש זה אוזני פארג ובגלל הדמיון למילה פארג= הומן=המן
          נשתרש המנהג לאכול אוזני פרג בפורים
          ומאז ועד היום אנחנו אוכלים אוזני המן…

  3. פאבלו הגיב:

    סליחה,הכותב הוא אמנם אתאיסט ראציונליסטי,אך כפי שניתן להתרשם מרשימה זו ורשימות קודמות שלו,האיש הוא גם שמאלן הומניסטי,וככזה,ניכר כי הוא מצליח להתעלות מעל דעותיו ואמונותיו האישיות,
    ולהתייחס בכבוד ,בהבנה ובאמפטיה הומניסטיות אופיניות לדעות אמונות ותפיסות עולם של אחרים.
    שימו לב כיצד הוא כואב את כאב וצער קבוצת אנשים שנמצאת בסגר שהוטל עליה ע"י קבוצת אנשים אחרת שחוגגת חג דתי כלשהו,אך עם כל הצער שבדבר,הוא אינו שוכח להזכיר ארוע מסוים שקרה במלון מסוים,לפני מספר שנים,ממש בזמן החג הנ"ל,והוא מציין שאכן יכול להיות שלארוע ההוא היה משקל מסוים בהחלטה על הסגר האכזרי.ראיית שני צדי המטבע היא אכן מאושיות איש השמאל הקלאסי,כפי שהם מעידים על עצמם ללא הרף…!

  4. מימי שילוח הגיב:

    משעשע ביותר. ממש אפיקומאניה.

  5. רמי נוידרפר הגיב:

    חג שמח לך ידידנו הדגול הצינמון

הגיבו לעלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים