הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באפריל, 2015 10 תגובות

אנחנו בעיצומו של שבוע השואה-גבורה-תקומה. ימים נוראים, לא בשל מה שיש בהם, אלא בשל מה שהפכו להיות בעקבות מה שאנו הפכנו להיות. אנחנו עומדים בפני שיאה השני של הבקחנליה הנקרופילית. "העיירה בוערת" מפנה את מקומו ל"מגש הכסף", "שיר הרעות" ו"דודו". הפוליטיקה של השואה-הגבורה מפנה מקומה לפוליטיקה של התקומה ולזו של ה"כמיהה לשלום" שיבוא, איך לא, "מחר", אף פעם לא היום. הטקסים החבוטים, הצפירות והעיניים הלחות שבים אלינו כל שנה בעיתם כמו המלקוש.

independencedayיום העצמאות בתל אביב (מקור)

אלוהים אוהב את ילדי הגן, וגם שר החינוך לשעבר (שי פירון). מעתה יקל עלינו המשא במסע האלונקות בו אנו עומסים את ששת המיליונים, כי במצוות השר, בני השלוש והארבע הוכנסו מתחת לאלונקה וחולקים עמנו את עולה. אבל יש להודות שהמשימה קטנה עליהם, מפני שאת משימת התקומה הם מכירים כבר מזמן, כי הרי כל אחד מהם נולד עטוף בדגל הלאום, ובבוא היום יצעד בשערי אושוויץ עטוף באותו דגל, כשהוא נושא עיניים לחות אל המטס של מחליפו של אמיר אשל, החולף מעל ראשו, ומדקלם על פה את "מצעדנו עוד ירעים אנחנו פה".

אלוהים אוהב את ילדי הגן וגם את הוריהם. הוא, בתבונתו האינסופית, מסתיר מהם את המחיר המושת עליהם, ועל כולנו, ובעיקר על אלה הנושאים באמת בעולה האמיתי של התקומה: בני הארץ הפלסטינים. על גבם חרשה וחורשת הציונות את מפעל התקומה שלנו. לא היהודים  נושאים בעולה של התקומה הציונית, הפלסטינים הרמוסים והגזולים הם שנושאים בה. מפעל אכזר זה הצמיח פה חברה בורגנית מרובת טייקונים מכל הסוגים (טייקונים של גז ואוצרות טבע, טייקונים רפואיים הנוברים בנבלתה של הרפואה הציבורית, טייקונים אקדמיים הנוברים בנבלתו של החינוך האקדמי, ועוד טייקונים רבים וטובים), שבעה ונהנתנית המחוברת לעטיני המוות ולעטיני השפע ומסרבת להרפות. חברה המכורה לאופיום השואה אך שונאת את ניצוליה, אותם השליכה לצידי הדרך כאשפה דרוויניסטית. חברה שונאת זרים ומגרשת פליטים אומללים מחפשי מקלט (עובדה שיש להזכיר בשבוע הזה דווקא). חברה שהאפליה בה כל כך גלויה לעין עד שהפכה סמויה. חברה שאמריקאי אחד (ג'ון קרי) אמר עליה שאם לא תחדל משוט בנתיבה, תהפוך לחברת אפרטהייד. ואני אומר לו לאמריקאי, שהעתיד כבר פה, אנו כבר חברת אפרטהייד במסווה של אודים מוצלים מאש, נעבעך.

אלוהים אוהב את ילדי הגן וגם את הוריהם. בתבונתו הוא מסתיר זאת מהם. וכך הם צועדים כולם, על טפם וילדיהם, משפחות-משפחות, מהקרמטוריום המחולל את זהותם, אל המנגל של השחרור (לא ברור ממה), ביערות קק"ל (עוד מפעל עוועים מושחת ומעורר קבס שיש לפזרו).

ימים נוראים של צביעות, של סיסמאות חלולות ושל שקרים שאנו מספרים לעצמנו ולטפנו. אך אלוהים אוהב את ילדי הגן ואת כולנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. א.קורא הגיב:

    רשימה מעולה!

  2. אמת ליום העצמאות הגיב:

    זאת האמת שצריכה להאמר, אמת אחת מאפילה על אלף שקרים.

    על שני גבות חרשה הציונות כדי למסד את מדינת האפטהייד היהודית. על הגב של ששה מיליוני טבוחים ועל הגב של הפלסטינים בעזרת המעצמות ממזרח וממערב שחברו יחדיו להפטר מ"הבעייה היהודית" מבעיית רגשות האשמה ומבעיית פליטי מחנות ההשמדה שהתדפקו על דלתותיהם, וזרקו אותם על גב הפלסטינים.

    בדבר זה צודק חמינאי הבעייה של היהודים נוצרה בארופה, שם היא צריכה להפטר ולפלסטינים אין ולא היה כל מעורבות בכך.

    אך אל יאוש, כמחצית מאזרחי ישראל (האשכנזים) כבר השיבו לעצמם ולבניהם ונכדיהם את אזרחותם הארופאית. הם עוד ישובו…

    • עלי הגיב:

      השואה היא מהלומה נוראית לציונות אלמלא השואה היתה פה מדינה של 30 מליון יהודים
      והפלסטינים היו שמחים להיות מיעוט שווה זכויות בתוך המעצמה היהודית.
      ולגבי ניצול כביכול של הפלסטינים
      הפלסטינים תקפו את מדינת ישראל ב-48 בדיוק 3 שנים לאחר השואה משום שחשבו שהעם היהודי
      לאחר השואה הוא חסר אונים והנצחון והביזה מובטחים להם..
      בגלל הפלסטינים ומדינות ערב ושאר אויבי המדינה היהודית ישראל נאלצת להוציא מליארדי דולרים
      על אמצעי הגנה ולכן ההיפך הוא הנכון והפלסטינים הם שמקיזים את דמנו בכל הזדמנות
      הפלסטינים מנהלים פוליטיסייד מלחמת התשה ומלחמת טרור כנגד העם היהודי
      בגללם המדינה היהודית נאלצת לחסות מתחת למטריה האמריקאית ובגללם ישראל נאלצת להשקיע את כל המשאבים רק כדי לשרוד…אלמלא הם ישראל היתה מרכז העולם המדעי והכלכלי

      • דני הגיב:

        ידידי, רוב מי שנספה בשואה היה רחוק מאד מהרעיון הציוני. היו אלה בעיקר אנשי השטייטל, חרדים, דתיים, אנשי בונד, ואנשים שממש לא ראו את הפיתרון הציוני כפיתרון לבעייתם. אם כבר, הם חיכו לסימן מלמעלה לגבי הפיתרון הנכון. כך שהשואה במובן מסויים הייתה קרש הקפיצה של הציונות ולא מכת המוות.

        • עלי הגיב:

          לדני
          כאשר היתה קמה המדינה היהודית היו עולים אליה גם אלה שאינם ציוניים
          וכנראה שהיו מנסים לשנות את צביונה.
          העובדה היא ששרידי הבונד מצאו מקלט בישראל ובניו יורק (המקומות היחידים שקיבלו אותם לאחר השואה וסטלין).
          עובדה היא שבישראל קיימת קהילה גדולה של דתיים אורתודוקסים שמתנגדת לציונות.
          העובדה היא שישראל לא נפגעה במלחמת העולם השניה ואירופה היתה הרוסה
          ולכן ההגיון אומר שרבים מיהודי אירופה היו עולים למקום היחיד בעולם אשר בו אין אנטישמיות והיהודים הם ששולטים בגורלם.
          ב-1923 התחננו האנגלים לבן גוריון שיעלה מליון יהודים כדי שתקום מדינה יהודית על פי המנדט מחבר הלאומים אבל בן גוריון התנגד לעליה המונית (בניגוד לדעת זבוטינסקי
          אשר רצה בעליה סטיכית)בן גוריון רצה במהפיכה בתוך העם היהודי ולכן רצה
          בעליה של אוונגרד ציוני סוציאליסטי אשר יכשיר את ההמונים לחיים חילוניים במשטר סוציאליסטי (בנוסף היה סיכוי גדול שבעליה המונית הרויזיוניסטים ישתלטו על המוסדות הציוניים)
          רק ב-1940 בועידת לונדון נתקבלה ההחלטה שהעליה לישראל תהיה עליה המונית אבל אז זה היה מאוחר

          • דני הגיב:

            אתה באמת מאמין, מתוך יושרה אינטלקטואלית, שלולא התרחשה השואה באמת רוב העם היהודי באירופה היה עוזב הכל ומגיע לארץ ישראל? אם כך מדוע בשנות ה-90 ישראל דרשה מקנדה לבטל את ההכרה ביהודי ברה"מ כפליטים מה שהיה מאפשר להם להגר לקנדה במקום לישראל. אם שערי ארה"ב וקנדה היו פתוחים היום בפני הגירה מישראל אני די בטוח שהיית רואה הגירה שלילית מאסיבית. אני מניח שלולא השואה רוב יהדות אירופה הייתה מתמקמת לה בנוחות בצפון ודרום אמריקה ולאו דווקא מגיעה לישראל. סתם ניחוש מושכל.

  3. שירה הגיב:

    בזכותך הלכתי ליוטיוב ושמעתי את השיר "העיירה בוערת" ביידיש (דודו פישר). איזה עולם אחר!

    https://www.youtube.com/watch?v=n-OIbJ4HtNw

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הכלבים נובחים והשיירה עוברת.תחי מדינת ישראל ויחי העם היושב בה.

  5. עובד הגיב:

    רק שאלת תם אחת: שמא יאמר לי הכותב מתי היתה הארץ הזו שייכת לפלסטינים? יש לך תאריכים מדויקים (או בערך), נתונים, שמות, אסמכתא היסטורית? אשמח מאד לקבל.

הגיבו למשתמש אנונימי (לא מזוהה)

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים