הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 באפריל, 2015 6 תגובות

כתבנו המשוטט לנצח נצחים, צפניה בור-סוד הודיע כעת כי ועדת פרס ישראל החליטה ברגע האחרון ובצעד נועז למשוך את הפרס למפעל חיים מטופול'ה טוטרינטו ולהעניקו למשפחת אסמוניה-אבודיה. משפחה ססגונית ומגוונת זו העמידה דורות של צעירים וצעירות נלהבים אשר הפכו את התלמים המהוססים של תקופת הישוב לסלעים קיומיים. סביר להניח שהשלטון הנוכחי, הממאיר והמחליא, יבוא חשבון עם חברי הוועדה שלרגע נדיר קמו על יוצרם.

תזכורת קצרה מימות להקת התרנגולים: "… רגל ברגל, יד ביד / בוא נרקוד ריקוד נחמד / אסומניה אבודניה / בוא לרקוד עם דודה פאניה…" (מתוך "שיר השכונה", מאת חיים חפר-פיינר וסשה ארגוב)

ריקודי עם בחדרה, 1922 (צילום: ארכיון ומוזיאון החאן בחדרה) rikudeyamריקודים בחדרה, 1922 (צילום: ארכיון ומוזיאון החאן בחדרה)

ולהלן חלק מדברי אחד מבכירי המשפחה, מוישה זוכמיר שיישא דברים בפני צמרת המדינה כשהוא מתעלם מהשורה הראשונה, להוציא קרן אור אחת ובודדה בצורת הנשיא ריבלין, ופונה מהשנייה והלאה: "… כאמור, משפחת אסומניה, מוותיקות הישוב העברי, העניקה לרבבות צעירים וצעירות, נלהבים ורעננים, אידיאליסטים חסרי מנוח, את הכוח, ההשראה והמוטיבציה להציב על המפה שלל רבדים בצבא, בהשכלה ובמדע, באמנות, ביזמות ובעסקים. בזכותם הם, שלא לדבר על הוריהם, המהגרים התימהונים והתלושים, הפכו את האין ליש גדול. ולרגע נתעלם מהחור השחור של הנכבה שיש להם יד ורגל בכך… אבקש כוס מים. גם נשימה עמוקה… כל פריט, כל משחק וכול שורה תרמה לכך כמו למשל: "הנה מה טוב ומה נעים / סבתא נפלה למים / סבא קפץ אחריה / ונהפך לצפרדע!".

"וכמה מלים על אסומניה ממציאי המשחק חמור חדש. זהו משחק בו מסמנים קו, מעמידים אחד מהחבורה ההופך למתכופף ומנתרים מעליו. אם כולם צלחו משימה זו מרחיקים אותו עד אשר מאן-דהו נופל אפים ארצה מבלי לנתר מעליו, בדרך כלל השמן בכיתה או בחבורה ואז שמים אותו במקומו. קווים, מתכופפים, קופצים לגובה, שובבות הם חלק קטן במשפחה המקיפה שלל משחקים כמו אבן נייר ומספרים, אחת שתים שלוש דג מלוח, גוגואים, גולות או ז'ולות, דום שתיקה, מחבואים, יש לנו גולם במעגל, צבוט אותו וקוט אותי, עץ או פלי, אמת או חובה, בן לוקח בת, הרבי אמר צריך להתחתן… ולאחר שממלאים את הוראת הרבי פורץ לעולם שיר השירים: "יתוש ויתושה עושים פה בלי בושה / לא נותנים לי מנוחה / עושים רק זום-זום-זומה / ולא נותנים לנום / עושים רק זום-זום-זום…".

"על המשפחה נמנים מאות ואולי אלפי שירים כמו: 'אישה נעלה / נעלה נעלה / נעלה את הדלת בפני בעלה' או :'עבדים היינו לאמא במטבח / את כל מה שעשינו היא זרקה לפח', וכן ביטויים, עלונים, משחקים, שיגועים, אמרות, הוראות כמו דיו והויסה, מלים מוצפנות משפות שונות כאישטנאם בהונגרית".

"כמי שמייצג צביר של כוכבי ילדות, עולם ומלואו שרובו הגדול אם לא כולו כבר עבר מן העולם, אני מאושר ולאושר כידוע אין גבול. מה רבים הדברים שאנחנו המשפחה המאוחדת הייתה רוצה להציג בפניכם אך אמשיך בתמצית התמציתים, השירים שליוו אותנו בדרכנו לחדרי האוכל, למוצבים, לדרכים, לבורות המים, לגיפופים הראשונים, לחופי הים הנקיים ממלט ומהון שלטון ועכשיו כולם לקום ולזמר איתי:

"לדוד משה הייתה פרה /
איאה, איאה, או /
הוא לא ידע לחלוב אותה /
איאה, איאה, או /
במקום עטין, משך זנב /
וכל הקקי עף עליו".

"ועכשיו מכובדי קחו בבקשה נשימה ארוכה והבה נמשיך:

"אחינו הנהג / אחינו הנהג /
סע כבר, אנחנו על הגג /
אם תיסע מהר /
יתפוס אותך שוטר /
אם תיסע לאט /
יעשו ממך סלט /
ואם תיסע אחורה /
תיפול ישר לג'ורה."

"ואי אפשר שלא להציג בפניכם חיוניות ישראלית במיטבה האומרת כך:

"מה זאת אומרת? מה זאת אומרת? /
מה-זאת אומרת מה, /
זאת-זאת אומרת זאת, /
אומרת-זאת אומרת אומרת. /
זאת אומרת, שמה זאת אומרת, זאת אומרת /
מה זאת אומרת!".

"ואי אפשר ללא תנועות החלוציות שהיה להן משקל דומיננטי בנוער אף כי מספרית הן לא הרקיעו שחקים. הליבה של התנועות הייתה ועודנה כמובן החולצה הכחולה עם או בלי שרוך אדום, או שרוך לבן או כפתורים לבנים. וכך הושר בחדרי חדרים ובראש חוצות:

"איש חסיד היה בלי מזל ובלי אישה /
הוא הלך ללוויה בחולצה כחולה /
הוא פגש אישה /
ונולדו לו חמישה /
הוא שמח מאד והתחיל לרקוד:
יומבה, יומבה ועוד פעם יומבה.
אחר כך פגש נשים
ונולדו לו חמישים. הוא כעס מאד
והתחיל לבכות /
ומה עם היומבה?
יגיע זמנה, צריך קצת לחכות."

"ואיך אפשר בלי הבייגלה הנמצאת בראש שרשרת המזון של משפחת אסומניה:

"אבא קנה לי בייגלה /
הבייגלה היה טעים /
אבל היו בו תולעים /
התולעים היו חולים /
אז הם הלכו לבית חולים /
הבית חולים היה סגור /
אז הם הלכו לתנור /
התנור היה רותח /
אז הלכו למפקח /
המפקח היה סגור וזה סוף הסיפור".

"לא לגמרי: יש עוד אחד וזהו לעת עתה:

"כובע של קש /
וחולצה ממש /
על הגב קרוע, קרוע /
זה לא נורא /
כלום לא קרה /
צחק בקול פרוע-חה, חה /
אמת ואמונה הה הה /
עצה זו הגונה /
זרוק הכול לעזאזל ומרוב שמחה
צחק בקול פרוע-חה-חה'".

"ואחרון אחרון הוא אני רבה מויש זוכמיר. נא לא לבלבל עם מוישה גרויס. הוא בשלו ואני בשל כולם. אני אף אחד וכל אחד, יהודי חביב, לא נדחף יתר על המידה, שוקד על שמריו שמשום מה הדביקו בו, כלומר בי, כל מיני מרעין-בישין. למרות כל זאת, נותרתי נאמן לעצמי ולשיחת טלפון מהמרפסת של החלום באספמיה. עכשיו כשרוב החלומות הפכו לדייסת שבר ולא רק קילה, אולי סוף כל סוף תגיע שיחה שתזמן לי חבל הצלה, מי יודע. ובינתיים אפשר להמשיך ב:

"מה נשתנה /
הזקן והזקנה /
שעלו על הבמה /
עם גיטרה לבנה /
הזקן עשה קידוש /
ונפל לבית שימוש /
הזקנה אמרה אמן /
והתחילה לדגמן".

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. דליה שור הגיב:

    יפה מאד אבשי
    חלק מהשירים אבל לא הכרתי
    אני מבינה שהם היו קיימים
    ולא אתה המצאת אותם

    צחקתי

  2. מוקי הגיב:

    הוי אבשה אבשה, יש עתיד לגעגועים!

  3. אילן שדה הגיב:

    נחמד וקרוב לאמת אודות הפרסים המגוחכים הללו.

  4. שפי הגיב:

    אבל יש שיר הלל אחד שכל קשיש ראוי שיושר לו, והוא על הגעתו לגילו. פעם חשבתי שזהו המדד היחיד שיכול להיות לגבי הצלחה בחיים, ההוכחה הניצחת, האלוהית. היום אני לא בטוח…

    http://www.israblog.co.il/98991

  5. מרים בת יוסף הגיב:

    אפשלום, תודה על שירי הזיכרון והגבורה וצמשיך להדליק משואות למען תפארתנו.

  6. ישראל סמילנסקי הגיב:

    אצלנו בעין חרוד, לפני הפילוג, האסומינה הייתה המשך לשיר שהיה משירי החופש הגדול:
    מה לי ספר
    מילי אלף הספרים
    רק לקפוץולשחק בחמורים
    זרוק הספר, המחברת ונרוץ
    לשחק באסומינה זה נחוץ
    אסומינה אבודינה
    אבודניה אליון
    אליון וצ'יקצ'קון
    צי'קצ'יקון וביאגרה
    ביאגרה וזריאה
    וזריאה ופתחתח
    פתחתחןפתחתח….

הגיבו לאילן שדה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים