הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 באפריל, 2015 7 תגובות

קראתי השבוע בעיון רב את מאמרו המעולה של יוסי ורטר מ"הארץ", ששילב ידע רחב במתרחש בזירה הפוליטית הישראלית עם הבנה עמוקה של התהליכים.  אחרי שסיימתי לעכל את הטקסט המשובח הצטערתי בכלל על עצם הקריאה. האופטימיות שלי, שבתוכה אני מתבצר כדי לשמור על שפיותי, נסדקה קצת. את כל מה שמתרחש עכשיו חזיתי מראש, עם כל הצער שבדבר: שוב משא ומתן ארוך ומלוכלך, שזור השמצות אישיות, שקרים קטנים ותככים גדולים. שר האוצר הראשון בממשלה מנחם בגין, שמחה ארליך המנוח שהיה רשום כ"ליברל" והיה בעצם שמרן על גבול הניאו-ליברליזם של היום, אמר פעם: "אני לא מאמין במה שאני אומר, ואני לא אומר את מה שאני מאמין". כיוון שאנשים לא הכירו היטב את הבורגני הקלאסי הזה, אופטיקאי מעונב ורחוק מהדמות הטיפוסית של ישראלי בימים ההם, איש לא ייחס לו חוש הומור מושחז כזה, וגם לא שנינות מיוחדת. המשפט הזה נחרת בתולדות הפוליטיקה הישראלית. כיום הוא לא היה מעורר רושם מיוחד. אנשי תנועת העבודה המחוספסים ירדו מהבמה, ולא ניתן להגדיר כיום את ההבדלים בין יצחק הרצוג לבין גלעד ארדן. לכן אין לנו שום אופציות. אנחנו בחרנו לשמר את הייצוג הערבי בכנסת בכל מחיר, חברים טובים אחרים נחלצו להציל את מרצ. אבל ההכרעות האישיות האלה לא משפיעות במידה מכרעת על מנגנוני קבלת ההחלטות ברשות המבצעת ואפילו לא ברשות המחוקקת (ועדת הכספים, למשל, שיש לה גם סמכויות ביצועיות).

knessetמליאת הכנסת (מקור)

לכן התיאור המוצלח של ורטר העכיר את רוחי. אין עם מי לדבר, ואין במי להאמין. אפילו הלאומנות המתלהמת שדוחקת את הדמוקרטיה הליברלית לקרן זווית, היא לעתים גם מסווה ליצרים אישיים ולמאוויים שלטוניים. בנימין נתניהו, איש ימין קיצוני משחר נעוריו, מנסה לשחק על המגרש הרפובליקני בארצות הברית, אבל גם למשוך קצת זמן כל עוד הממשל הדמוקרטי עדיין מכהן. אין שום ערך להצהרותיו הפומביות. בתוך שבועות אחרים הספיק להרוס את הבסיס הרעוע שנותר למשא ומתן עם הפלסטינים, ואחר כך חזר בו; השמיץ את הערבים הישראלים וניסה להפוך אותם לתת-אזרחים ואז "התנצל" בפני להקת מעודדים של עסקני ליכוד ודומיהם. לא רק התמרונים הם שקופים אלא גם המטרות. כמו יצחק שמיר המנוח גם נתניהו מאמין שגורם הזמן הוא לטובת המתנחלים, שאת האינטרס שלהם הוא מזהה עם יעדיה של המדינה כולה. עיתונים בהשפעה ישראלית ימנית בארצות הברית כמו "קומנטארי" מנסים לסחוט את הציבור הליברלי בקהילה היהודית ("עד מתי ישלימו היהודים הליבראלים עם המסע של ברק אובמה נגד ישראל?") ויש להניח שהם ינחלו הצלחות פה ושם. אבל את מחיר הקרע שנוצר נשלם כולנו בעשרים השנים הבאות.

את הידיעות והניתוחים על אודות הרכב הממשלה הבאה הייתי דוחק למסגרת קטנה בעמוד 17 של העיתון. המדיניות שתתבצע בשנים הקרובות היא ברורה כבר מעכשיו: דחיקת רגליהם של הפלסטינים מארצם תימשך, אזרחים רבים יאבדו את חייהם, משא ומתן רציני לא יהיה וגם אין סיכוי לפריצת דרך ביחסינו עם העולם הנאור. כיוון שהמחנה הציוני תומך לחלוטין בהתנהלותו של ביבי בנושא האיראני, הרי שאין ויכוח בכלל על אסטרטגיה אלא רק על טקטיקה. נתניהו יניח ל"אופוזיציה" לתקוף אותו קצת על הטקטיקה ובלבד שהם ימשיכו לנפח את "הסכנה הקיומית" שנשקפת כביכול מאיראן. לדעתי הרצוג יצטרף בסופו של דבר לממשלה, אחרי שביבי יבין שלא ניתן לנהל "הסברה" באמצעות נפתלי בנט או אביגדור ליברמן. זה יקרה כבר עכשיו, או אחרי משבר ביטחוני או מדיני שייצור אווירה כבדה של פחדים, לחץ תקשורתי ואולי אפילו היסטריה יזומה. כותבים רבים, מהם גם רציניים כמו קרלו שטרנגר ושלמה אבינרי, פתחו במסע תעמולה בנושא הזה כבר השבוע, ובשעת חירום יצטרפו אליהם רבים אחרים. לכן עלינו לקרוא בין השורות, לאתר מגמות וכוונות, כדי למנוע הפתעות. סיעת הרשימה המשותפת, מרצ, כמה חברים בסיעת העבודה ואולי גם ח"כים אחרים עשויים להיאבק בחקיקה גזענית, אבל ההשפעה של השמאל העקבי על "ממשלה ימנית צרה" או "ממשלת ימין-מרכז" תהיה מזערית.

המאבק העיקרי יינטש על הנושאים האזרחיים. בהיעדר אפשרות לשנות את רוע הגזירה בכל הקשור למשא ומתן המדיני המגוחך (המתנהל כבר מאז 1993) כדאי להציע אסטרטגיה כפולה לאופוזיציה, עם או בלי הרצוג: את המאבק למשא ומתן לשלום יש לנהל בעיקר בארצות הברית ובאירופה; את המלחמה ארוכת הטווח נגד הגזענות צריך להרחיב גם לכיכרות הערים. יש להקים ועדת היגוי יהודית-ערבית, שתארגן את המערכה נגד ממשלת הזדון שתקום, ותנסה לגייס גם את יהודי העולם.

החלום הגדול הוא להתמקד בנושא הכלכלי-חברתי, למשוך חוגים רחבים של יהודים מזרחים, ערבים, פליטים, סטודנטים, מנושלים ומנוחשלים כדי לאלץ את הממשלה לסגת, לפחות כמה מגזרים, מהמדיניות הניאו-ליברלית. ש"ס של אריה מכלוף דרעי ו"כולנו" של משה כחלון, ייבחנו בעיקר בחזית הכלכלית-חברתית. כאן יש להסיק לקחים מרחיקי לכת ממאורעות 2011. מאבק זעיר בורגני למען הזעיר בורגנים יכול לנחול רק הישגים חלקיים. הפעם ההפגות חייבות להיות מקיפות, ושיתוף פעולה בין מזרחים לבין אזרחים ערבים עשוי לשנות את המפה הפוליטית במדינה. אם  נחליט לשמור על שתיקה נצחית, כפי שעשו חוגים רחבים של איכרים ומנושלים באירופה של ימי הביניים, גם הדיכוי יהיה ממושך ובנינו ונכדינו ייאלצו להילחם על קורת גג מעל ראשיהם. בנושא הכלכלי-חברתי תיאלץ מפלגת העבודה להכריע בין הניאו-ליברליזם המסורתי של יורשי שמעון פרס לבין הרדיקליות היחסית של פעילי 2011 שהפכו לאנשי המפלגה. רק פעילות של השמאל עשויה לדרבן חלק מאנשי העבודה לצאת למאבק נגד ביבי.

כדי למנוע הצטרפות של מרצ לחזית עם העבודה, עלינו להדגיש שלא נשקפת שום סכנה אמיתית לישראל מאיראן. הכזב הקדוש הזה משרת רק את נתניהו ואת האינטרסים שלו ושל ממניו בישראל ובארצות הברית. בינתיים אין פצצה גרעינית לאיראנים, וגם אם תהיה היא איננה מאיימת על אחת המעצמות הגרעיניות החזקות בעולם. הסכנה לעצם קיומה של איראן היא ממשית, הרבה יותר מזו הנשקפת לנו. הדמגוגיה בנושא השואה מגמדת את קורבנם הנורא של אחינו שהושמדו על אדמת אירופה. ההסתה הכוללנית נגד "המוסלמים" כמוה כתעמולת הזוועה של ביבי על "רבבות הערבים הנוהרים לקלפיות". המגמתיות שקופה ומעליבה והתועמלנים שמפיחים את הכזבים הם זדוניים וחורשי רע ולא סתם "טיפשים" כפי שאנחנו סבורים בטעות.

  • פורסם בכל העיר, 22 אפריל 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    אני מנסה להבין האירנים לא רוצים פצצה ולא מיצרים פצצה כל זה לאור הוצאת מיליוני דולרים כך סתם בנו מתחת לאדמה מתקנים? ולא מאשרים לבדוק מתקנים מסוימים כאילו הכל בלוף נראה לי שאתה תמים מר ברעם

  2. עלי הגיב:

    אין עיקביות בשמאל העיקבי …
    כאשר נוח הם מגנים את ישראל וקוראים לה להתפרק מנשק גרעיני
    כאשר אירן מיצרת נשק גרעיני ,פתאום אין איום אירני ,משום שישראל יכולה לפגוע באירן
    בעוצמה רבה יותר ,כעת הנשק הגרעיני הישראלי הוא גורם הרתעה חשוב וחיוני..
    לאירן יש זכות להגן על עצמה טוען "איש השלום" חומסקי ולכן יצור נשק גרעיני על ידי אירן מוצדק
    ואף לא אחד ממחנה השמאל העיקבי קם ומגנה את האיש הרע הזה חומסקי.
    (כאן דוקא קיימת עיקביות בעקר כאשר רוצים לפגוע בארה"ב או בישראל וכל האמצעים כשרים)
    ברעם אינו מסוגל להסביר את האיום בהשמדה של ישראל על ידי האייתולות (על האיום בהשמדה
    הם חוזרים בצורה עיקבית הרבה פעמים).
    ברעם מספר לנו על ברית הדפוקים בין המזרחיים לערבים אשר תבצע מהפיכה ותפיל את הציונות
    וכאן הוא נעצר (כרגיל בחלק הכי מותח והכי מענין)
    הסיבה שברעם נעצר היא שמכאן והלאה הסיפור שלו הופך למכוער רווי בהרבה דמעות ודם
    ברעם והשמאל העיקבי רואה בדפוקים את נושאי המהפיכה וכאן הוא ממשיך לטעות
    הדפוקים לא יעשו אף פעם מהפיכה משום שהם חסרי רמה מוסרית מתאימה הם יותר מתאימים
    להיות חילים בארגון פשע או בארגון טרור

    • דני הגיב:

      מצטער לאכזב אותך אבל ה"דפוקים" זה בערך 90% ממי שחי על הפלנטה הזאת, כולל מדינת ישראל. נסיעה אחת ברכבת תספק לך את העדות החותכת שאתה מבקש. תסתכל כמה אנשים דבוקים למסך הטלפון לעומת כמה אנשים קוראים ספר, או עוסקים בפעילות כלשהי שיכולה להרחיב את עולמם התרבותי/מוסרי. אם לשפוט לפי הרכבת אז זה בעצם 95-99% ולא 90%. והמגמה רק נמשכת … חיים ברעם לא מבין שהרכבת מזמן יצאה מהתחנה, והסוסים המורעבים כבר ברחו מהאורווה ולא נראים באופק. גדל פה דור שמדבר בשפה עילגת, שעולמו צר כעולם הנמלה. השכלה נחשבת למילת גנאי, תרבות זה "אשכנזי" ומתנשא, וההורים המסכנים עסוקים בלעבוד מבוקר עד ערב כדי להתמודד עם יוקר המחיה, ולכן גם להם אין סיכוי אפילו לתת פירורי מוסר לילדים. מהפכה כבר לא תהיה … מקסימום גרסא מהפכנית של אנדרויד.

      • עלי הגיב:

        לדני
        אני דוקא בצד של ברעם אני אופטמיסט באופי אני רוצה שאדם בן תמותה יזכה להפעיל את מלוא כוח היצירה שלו ובכך יגשים את יעודו כאדם.
        אני חולק על ברעם וחושב שמי שעושה מהפיכות הם המשכילים הזעיר בורגנים ולא הדפוקים.
        התמונה שאצטירה לפני הוא מצב ההמונים באפריקה שם לכאורה צריכה לפרוץ מהפיכה
        ובכל זאת לא קורה שם דבר !
        כל התירוצים של השמאל "העיקבי" לא מקובלים התירוץ שתמיד עולה "הם לא הגיעו לתודעה" זה תירוץ
        שאינו בר הוכחה.
        אני גם חושב שלא ניתן להסיר את הדיכוי כמו שאמר סארטר "הזולת הוא הגיהנום" אנחנו גם כבולים
        לתחומי התקופה שבה אנו חיים.
        ישנו ספר מצויין בשם "המודדים את העולם" אשר מראה כיצד גאוס המתמטיקאי מדכא את משפחתו
        משום שהם מפריעים לו להתרכז בעבודה המדעית וכידוע הזמן קצר ועוד מעט הוא נגמר וצריך לעשות משהו

  3. אלכס מסיס הגיב:

    האיש הרע הוא לא חומסקי אלא מי שמכנה עצמו עלי – הוא
    משתמש באתר לא-לו להפיץ חוות-דעת שאין להם שחר כמו למשל שאיראן היא המחביאה את
    חרושת האטום שלה כשם שעושה ישראל, בדיוק נמרץ,האוסרת על פקחי סוכנות האטום לפקח על מתקני הנשק להשמדה המונית שאמצעי הייצור שלו התיישנו ומסכנים עתה אותנו עצמנו.

    לפקיסטן האיסלמית מאגר פצצות אטום ולא נתקלתי אפילו פעם אחת בהתראות של אנשים טובים כ"עלי" מפני פקיסטן, לקוחת ארהב.

    חומסקי צודק בהחלט כשהוא מזהיר מפני ישראל-גרעינית – על כי אין לדעת מי יהיה ראש הממשלה ושר
    הבטחון כשהבוגים והפייגלנים ישתלטו על הליכוד או על ממשלת ימין-קיצוני שתצוץ על הקרקע הפוריה של נתניהו בנט וליברמן.

  4. עלי הגיב:

    לאלכס מסיס
    אז אני האיש הרע ?..משתמש באתר לו לא ?? ולאחר שהגדרת את מעשה הפשע אתה מיד מטיל עונש
    ..לגרש להשתיק ולדכא (כמובן שאתה לא מדכא אלא פועל למען הצדק המוסר והאמת)
    והטעונים שאתה משתמש לקוחים מספרי הלוגיקה מהפרק שנקרא הטעיות לוגיות.
    כל הטעונים שלך הם הטעיות לוגיות ואינם לענין.
    כל העולם יודע שלישראל נשק גרעיני כך שאין פה הסתרה !
    אין יכולת לישראל להפעיל נשק גרעיני לא רק שאין יכולת היא גם לא מפעילה אותו כנגד אירן אשר מאיימת בהשמדת ישראל..
    חומסקי טוען שלאירן זכות ליצר נשק גרעיני כדי "להגן על עצמה" אתה תומך בחומסקי ,ולכן
    מסכים איתו ביחס לאירן ,אבל משום מה שולל מישראל את הזכות להגן על עצמה.
    נשאלת השאלה מי מאיים על אירן בהשמדה ? לא נראה לי שמישהו מאיים על אירן
    מצד שני על ישראל יש איום השמדה מהרבה גורמים (לכן הטעונים שלך ושל חומסקי מרושעים)
    כרגיל אצל איש שמאל"עיקבי"הוא מטיל האשמות תוקף בברוטאליות ומתפרש על עשרים בעיות
    וכעת אני צריך להתנצל על זה שלפקיסטן יש פצצות אטום..אם היית יודע את העובדות לא היית מעלה
    את הענין..פקיטסטן היא שהפיצה את הידע ליצור פצצות אטום באמצעות צנטריפוגות

  5. שירה הגיב:

    חיים ברעם, אני אגיד לך משהו קשה ואני מאוד מקווה שתקח אותו ברוח חברית-דיונית. מיצית את הזכות לאופטימיות. אתה חי בתוך עולמך השבע ומסביבך שואות. השיחות על פוליטקה ישראלית, מפלגה זו או זו, זה עמוק בעבר הלא רלוונטי. העולם נשרף ואתה (לא רק אתה אלא רוב המדיינים) מתמקדים בדיון אם השריפה הוצתה בגז או בדלק.
    כשהפליטים נשלחים אל מותם, כשבני אדם מופגזים מהאוויר כאילו היו צעצועים שאתה שובר כדי להכאיב לילד האחר, כשאתה חי בתוך עם שמכשיר קלגסים ומרצחים החל מגיל הגן, ברגע שאתה מתמקד בחיצוניות של כל זה, כמו מי בדיוק זה שלוחץ על הכפתור (כאילו שזה משנה), אתה גורם יותר עוול מאשר עוד יחידה ציונית מהעדר הכללי, משום שאתה מניח שלמעשה הכל תקין, המשטר, דרך הבחרותו, המנהל הכללי וכל מה שמשנה זה מי ישב בתא הטייס במטוס שדרכו כבר מתוכנתת אל השאול ואתה עוזר לקבע בדיוק את מה שהם רוצים לקבע, מראית עדיין של תקינות דמוקרטית. בינתיים אנשים, במקרה הטוב, מאבדים מיד וללא כאב את חייהם.

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים