הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 באפריל, 2015 4 תגובות

נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" כתב לאחרונה כי מאז קום המדינה ועד היום השתנה ה"סטטוס קוו" הדתי-חילוני לטובת החילונים. בין ההוכחות לטענה זו כתב ברנע כי בירושלים, בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, היתה מסעדה אחת פתוחה בשבת והיום יש רבות שכאלה. הנה הוכחה, בסטטיסטיקה של סטטוס קוו, איך החילונים מנצחים.

haredimמאה שערים

הנה איך הופכים את העובדה לכאורה (לפעמים המילה לכאורה היא באמת במקומה) על פניה ומוכיחים את ההיפך. המסעדה הפתוחה ההיא, טרבלוס שמה, היתה מסעדה כשרה. ובכן, בימים האפלים ההם היתה בירושלים מסעדה כשרה פתוחה בשבת. היום אין אף מסעדה כשרה פתוחה בשבת. לא בירושלים ולא באף מקום אחר על אף פסיקה האוסרת זיקה בין כשרות ושבת. מסקנה: מצב החילוניים הורע, לפחות אלה מהם שאיכפת להם ממזון כשר. אבל היה עוד אירוע באותן שנים אפלות של המאה הקודמת.  בירושלים של אז היתה תחבורה ציבורית בשבת. נכון, אלה לא היו אוטובוסים אלא מוניות. אבל היו קווים קבועים, והיה שרות ציבורי שפעל כל שבת וחג. היום אין. מסקנה: מצב החילונים הורע יחד עם הזיכרון של ברנע.

יחסי או מוחלט?

אלא שטרבלוס של אז לא היתה יחידה בהזמנת סועדים בשבתות. היו שתי מסעדות לא כשרות פתוחות בעיר עם 60,000 תושבים: פינק ובוקובסקי. ומה שחשוב לענייננו הסטטיסטי, באותם ימים היו בירושלים בערך 20 מסעדות בסך הכל. ללמדנו שאז כ 15% מהמסעדות היו פתוחות בשבת. היום זה פחות ממחצית השיעור הזה (בניכוי מזרח ירושלים).

התחדשות הדיון ב"סטטוס קוו" הדתי-חילוני באה בעקבות דרישה משר התחבורה להתיר תחבורה ציבורית בשבתות וחגים. השר, בבהמיות הצפויה ממנו, דחה את הדרישה והפנה את הדורשים לבוז'י הרצוג. יעני, הפסדתם בבחירות אז תאכלו אותה. כאילו שבוז'י, בהיותו שר, פעל בעניין הזה. אחר כך טען השר כץ שתחבורה בשבת היא הפרת אותו סטטוס קוו. המתעסקים בעניין מביאים כדוגמא את חיפה עיר שבה פועלת תחבורה ציבורית בשבת. אלא, נחזור עתה לסטטיסטיקה, חיפה של אז היתה עיר אחת מתוך עשרים. מאז נבנו הרבה ערים ובאף אחת מהן אין תחבורה ציבורית בשבת. ברור על כן, שיחסית לעבר, מצב החילוניות הורע בתחום הזה.

אבל מה עם שמירת המספרים המוחלטים? מי שהולך עם סטטיסטיקה כזו, המקבעת את המספרים של אז, מוזמן להסביר איך 400 בחורי ישיבה פטורים משרות צבאי הפכו לרבבות כיום? כי אם יש גידול טבעי במספר תלמידי ישיבה, איך זה שאין גידול טבעי במספר קווי התחבורה הציבורית? הנה לכם עוד משחק בסטטיסטיקה.

בירושלים של אז היו שתי חנויות שמכרו חזיר ומוצריו. העיר גדלה מאז פי 15 לערך מה שמזמין, סטטיסטית, קיומן של 30 חנויות כאלה. במציאות בקושי תמצאו שליש מהמספר הזה. אז מה זה אומר על ה"סטטוס קוו"? וכל זאת עוד בטרם התקיים בדל  דיון על השאלה מה מקור הקדושה להסדר פוליטי מאותם ימים. לבטח מול זכויות אדם.

סטטיסטיקה, למדנו, יכולה לשרת כל תוצאה. המבחן, למי שמתעסק בהבלים האלה, אינו במציאת "עובדות" מהשטח. ייכנסו המתדיינים לספר החוקים ויבדקו אילו חוקים נוספו מאז לצד הכפייה של הדת היהודית, וכמה חוקים נוספו המחלישים את הדת הממוסדת של היהודים. הממצא: זה בערך כמו התוצאה במשחק שהיה לא מכבר בין הפועל קטמון לאום אל פחם (רמז: זה נגמר באפס שערים לטובת אום אל פחם).

  • פורסם בבלוג של גדעון עשת
תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. שירה הגיב:

    אני מעדיפה ישראל חרדית והלכתית על מה שיש היום. הסיבה היא שההלכה עדיין הומנית יותר מאשר הנחות היסוד החילוניות ציוניות שמניחים שאלוהים לא קיים ולכן כל צעד מחוץ למטריית ההגנה-התקפה הצהלי משמעו גזר דין מוות.
    אולי זו חוצפה להחליט עבורכם כמישהי שחיה בארץ חופשיה וחילונית באירופה, אבל המצב בישראל כל כך גרוע עבור כל מי שלא שייך לשבט הגזעי, שאיבדתם את הזכות לדרוש מסעדות בשבת כאילו זו היתה מדינה נורמלית ורקדרוש בה תיקונים קוסמטיים. היום הייתי חותמת על מדינת הלכה שבה גרים מקיימים 7 מצוות פשוטות יחסית ומקבלים זכויות דומות לזכויות היהודים. אני חושבת שיטב לחילונים שזועקים : מדינה יהודית, לדעת קודם כל מה זה "יהודית" ולאכול חזיר במסעדה שפתוחה בשבת זה בטח לא "יהודית". צר לי, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. רוצים חזיר בשבת? אז למעשה אמרתם שאינכם רוצים מדינה יהודית.

  2. דוד עציון הגיב:

    סטטוס קוו הוא בלוף, בירושלים ובכל הארץ. לדעתי נארחזים בדבר שלא ממש קיים
    לשני הכיוונים
    בירושלים אמנם יש יותר מסעדות פתוחות בשבת (גם סטטיסטית), אבל הרבה יותר רחובות סדורים לתנועה
    אחוז החרדים גבוה יותר
    בתל אביב האוירה חילונית מאי פעם, הכל פתוח, מול ישובים בפריפריה שמתחרדים

    תיקון קטן: בירושלים "היהודית" היו בקום המדינה כ-80 אלף תושבים. היום – כ-450 אלף. זה לא גידול פי 15

  3. שפי הגיב:

    ירושלים כל כך השתנתה מאז שנות ה-60 שאין טעם בניסיון הזה לערוך השוואות. זו בעצם לא אותה עיר, מה שלא כן לגבי תל אביב וחיפה. הסיבות ידועות ומשעמם לחזור עליהן (אציין אחת שנוטים לשכוח: העברת האוניברסיטה להר הצופים). טרבולוס ובוקובסקי… מה להיזכרויות מכמירות הלב האלה ולירושלים של גילה ורמות ותלפיות-מזרח וכו'. אתה מנותק… לאו דווקא בגלל מחסור בתחבורה ציבורית… ובכל זאת, לגבי מרכז העיר, שהוא השכונה שלי בעשרות שנותיי כאן, החוויה המרכזית היא הפיכתם של גלויי הראש למיעוט, כשהמתח שעל הפרק אינו בין חילוניים לדתיים אלא בין כיפות שחורות לסרוגות.

    http://www.israblog.co.il/98991

  4. Flavio הגיב:

    Essays like this are so important to briaoendng people's horizons.

הגיבו לFlavio

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים