הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 במאי, 2015 5 תגובות

פטריוטים ציוניים, הנזעקים להגן על הישות המקומית בסוגיית האנלוגיות שבינה לבין גורל גויי הים/הפלישתים ומאוחר יותר המדינה הצלבנית/ממלכת ירושלים זצ"ל, יצביעו לקראת תחרות הדוז-פואה המתקרבת על הבדל מהותי: בעוד ישראל משתתפת דרך קבע בתחרות האירוויזיון, הצלבנים מעולם לא נטלו חלק בהתמודדות זו, ובנוסף לא השכילו לרקוח יצירת מופת כמו אבניביבי או משהו כזה.

טיפקס באירוויזיון 2007 (מקור) להקה מוזיקה זמר Teapacks_Eurovision_2007טיפקס באירוויזיון 2007 (מקור)

סביר להניח כי השאלה מדוע הצלבנים והצלבניות לא השתתפו בתחרות היוקרתית, המכילה אי ננסי כמו מלטה או מדינה מצומקת כהרצוגבינה, מעסיקה פה ושם חוקרים וכתבנים  המתכנסים מדי פעם מתחת למרפסת של עורך "ישראל היום", מר שו אסמו, בניסיון להציג את כל היתרונות הגלויים והסמויים של מדינת יהודה בטעם אלקין והשקדייה  המצחינה מהבית היהודי בהשוואה למקבילתה הצלבנית.

תזכורת קצרה: ממלכת ירושלים נוסדה ב-15 ביולי 1099 בתום מסע מפרך, שיצא לדרכו מאירופה, נמשך ארבע שנים והסתיים בכיבוש אכזרי של עיר הקודש. הממלכה הצלבנית הוציאה את נשמתה האחרונה מאתיים שנה לאחר מכאן עם כיבוש עכו על ידי המוסלמים.

המטרה הדתית העליונה של האבירים הייתה לגאול את קברו של מר ישו בן יוסף הנגר מידיי הכופרים המוסלמים ושכניהם היהודים. הללו נאבקו שכם אל שכם בגבורה עילאית שהסתיימה בטבח אשר הדיו לא שככו עד ימינו ומהווים ציון דרך בתיעוב ובחרדה  הערבית-מוסלמית מפני המערב הנוצרי. השחיטה גבתה חייהם של עשרים עד שלושים אלף איש. "הדם הגיע להם עד הברכיים" כתב הכרוניסטן הצלבני ויליאם מצור*. מספר זה מסתמך גם על ספרו של נאצר ח'סרו, הנסיעה (ספרנאמה)-משורר, פילוסוף ונוסע ממוצא פרסי. מסעו במזרח הקרוב נערך בין 1046 ל-1053. בספרו המצטיין בתיאורי מרכז חצי האי ערב וירושלים, נכתב על עיר זו כי היא: "בנויה על פסגת הר ואין בה מים זולת מי הגשמים…היא עיר גדולה בת עשרים אלף נפש. יש בה שווקים נאים ובניינים גבוהים…מספרים שהמתרחץ במי מעיין השילוח/עין סילואן נרפא מכול המחלות הכרוניות…"**

השלב המשמעותי הבא בתולדות הממלכה התרחש בקרני חיטין שבגליל התחתון בואכה הר ארבל בשנת 1187 עת  הכורדי הנאצל ויליד תיכרית (הישוב בו נולד וגדל סאדם חוסיין) סאלח א-דין האיובי וצבאו גברו על הצלבנים בקרב הרואי ורב השראה הממשיך להתקיים ולנשום נשימות עמוקות  בתודעה הקולקטיבית הערבית-מוסלמית.

לאחר מספר שלבי ביניים נוספים ורחבי יריעה גוועה מלכות ירושלמית ופינתה את בימת ההיסטוריה לכוחות אחרים. אלמנטים רבים מאפשרים יצירת אנלוגיות בין אותם ימים לבין ההווה המקומי: התפיסה הקולוניאלית שהביאה את המערב למזרח, כיבוש ברוטאלי, ניצול סכסוכים פנימיים בין היסודות הערבים-מוסלמים במזרח התיכון, הטירוף הרליגיוזי אותה הצליחה התנועה הציונית להסתיר עד בואה של "מלחמת הניצחון" הנואלת של 67 שהובילה לפריצת הסכרים הדתיים-לאומיים.

ולזאת יש להוסיף את השקיעה במלחמות אינסופיות, הקמת המסדרים הצבאיים שהם בעיניי מספר חוקרים היצירה המקורית של המדינה הצלבנית ואחד החידושים המעטים שהתחדשו בה, ההסתגרות בתוך מבצרים, תלות במערב והפניית האוריינטציה אליה בעוד האחוריים מופנות לעולם המוסלמי. אופי בדלני זה בא לידי ביטוי בבוז כמעט מוחלט כלפי ההוויה ההיסטורית-דתית-חברתית שבמזרח בדומה לממשלים הציוניים מאז העליות/הפלישות הראשונות הרואים עצמם, יחד עם צאן מרעיתם, כעליונים על התושבים המקומיים. יוצא דופן היה הקיסר הגרמני שמקום מושבו היה בסיציליה, פרידריך השני.

הממלכה הצלבנית נכשלה ביצירת "מדינת כל אזרחיה". היחס המחליא והמתנשא לא נעצר בדלתות המוסלמים, הוא היה מנת חלקם של יהודים, יוונים-אורתודוכסים וקבוצות דתיות נוספות בעלי מוטיבים נוצריים שמצאו במהלך השנים מחסה באזורים ההררים של המזרח הקרוב.

אז מדוע, לכול השדים, מנעה ממלכת ירושלים מעצמה את העונג להשתתף בתחרות האירוויזיון? האם נבע הדבר מההעדר משאבים? האם היוצרים והמפיקים דרשו שכר מופקע ואולי הם פחדו לצאת מהמבצרים ? האם חששו מאיזה בולה אפיפיורית שתכריז כמו חז"לנו שקול באישה ערווה? ואולי לא נמצאו מלבושים ראויים דיים, או שמא חברת חשמל ניתקה את הזרם לרמקולים?

ואולי נבע הדבר בהשקעה הרבה של הצלבנים במימוש "חוק הכיבוש" ש"תכליתו הייתה להמריץ את הלוחמים ולהציע להם טובת הנאה ממשית למען יישארו במזרח התיכון," דברי החוקר המנוח יהושע פראוור הממשיך וקובע (אין כמובן כל קשר לתחרות זימרתית כזו או אחרת): "החוק קבע שכול רכוש של האויב שעליו הניח איש את סמלו, את מגינו, חניתו או כל חפץ בעל הכיר אחר, נעשה קניינו." ***

לפני מספר שנים פורסם מחקר מאלף על תעשיית הסוכר בממלכת ירושלים ****שבא להזים את התפיסות המקובלות כי הצלבנים היו כובשים בעלי אופי קולוניאלי שבאו לכבוש ולנצל כלכלית את אזור הכיבוש ללא תרומה משלהם. מחקרה של ענת פלד מגולל אחת לאחת את ענף גידול וייצור הסוכר וקובעת כי הם "פיתחו תעשיה שהושתתה על הידע הבסיסי שרכשו ועל חידושים שהביאו לענף. תעשיה זו בעלת היסודות המזרחיים והשיפורים הפרנקים (צרפתים ושם כללי לצלבנים) הפכה במאה השלוש עשרה דגם שהועבר מערבה לאירופה".

ישראל העכשווית יכולה בהחלט להיות מרוצה: את קנה הסוכר החליפו קני רובים ושאר כלי נשק שהיא מייצאת לכול המשטרים הנבזיים עלי אדמות, כי היא כזאת וגם יש בה די והותר גרונות כדי לעלות על הבמה ולפצוח במזמורים חביבים הנשכחים באותה מהירות בה הם עולים על הבמה.

ארבעה חיילות גדולים כבשו את הארץ מידיי המוסלמים: נורמאנים בפיקוד הדוכס רוברט מנורמאנדיה, הפלמים תחת הרוזן רוברט מפלאנדריה וסטיפן מבלוא, גוטפריד מביון שהביא עימו חיל אצילים מצרפת הצפונית וגרמניה המערבית, הפרובאנסאלים –רימון מסן-ז'יל, רוזן פרובאנס והנורמנים מסיציליה תחת שרביטם של בוהמון וטאנקרד.

יש להניח שטאנקרד – השד משחת, השייגץ שכבש את שכם, בית שאן, טבריה בבליץ מרשים ביותר – הקים להקה על שמו כמו שחלק משליטי צה"ל דאגו בשעתו שלהקות הזמר הצבאיות יזוהו עימם. ומאחר שנותרו עוד מספר ימים אולי יופיעו זמר או זמרת או שניהם ביחד, בוגרי להקת פיקוד טאנקרד ומוכשרים לא פחות מהזמר האוסטרי קונצ'יטה וורסט שקטף אשתקד את מרבית הדוז פואה (12 נקודות).

יהיו שיאמרו: מה הטמבל הזה, החתום על הרשימה, רוצה מאיתנו? והרי צלבנים וצלבניות עברו מהעולם לפני הקמת בנייני אקירוב, ובכלל תחרות הזמר הראשונה של האירוויזיון התקיימה בשנת 1956 בשוויץ בהשתתפות דומיניקו מודוניו הנערץ. על כך יענה העונה: "הכול נכון. אין טעם לעסוק באנלוגיות מרושעות. זאת ועוד, הוד מעלתו הזמן  פועל לטובתנו בכול מקרה, אז יופי-טופי ולהתראות מתחת לפנס הקרוב ביותר".


* ויללמוס מצור, כרוניקן צלבני ובישוף העיר צור. ( השם בצרפתית עתיקה. באנגלית-ויליאם. גרמנית-וילהלם.) מתוך ספרו רב הכרכים: "על תולדות הצלבנים מעבר לים" ובתרגום שונה: "תולדות המעשים שנעשו מעבר לים".

** מתוך ספרו של אורי טל "ארץ ישראל במקורות ערביים מימי הביניים" (634-1517) אסופת תרגומים. הוצאת יד בן צבי והמכללה האקדמית אשקלון. 2014. ירושלים. עמ' 85.

*** יהושע פראוור "הצלבנים-דיוקנה של חברה קולוניאלית". הוצאת ביאליק. ירושלים. תאריך ההוצאה: 1975. עמ' 79.

**** ענת פלד  "סוכר בממלכת ירושלים-טכנולוגיה צלבנית בין מזרח למערב".הוצאת יד בן-צבי. ירושלים. 2009. עמוד 277.

 

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. מוקי רון הגיב:

    ואו, אבשלום, יש פה יותר מידע היסטורי סולידי משיש גבינה במגש שלם של כנאפה

  2. עופר הגיב:

    קיים הבדל חשוב אחד לפחות – הצלבנים היו מיעוט במדינה שלהם ולא רוב.

  3. מרים בת יוסף הגיב:

    יופי, יופי אבשלום. נהיתי מאד מהשילוב בין ההיסטורי לפוליטי, בין אז לעכשיו.
    נדמה לי שאני מזהה הסתעפות מבורכת בכתיבה שלך.. .. אני ממהרת להפיץ
    בקרב חברותיי וחבריי הניאו-צלבנים

  4. יוסי הגיב:

    הכורדי הנאצל ויליד תיכרית (הישוב בו נולד וגדל סאדם חוסיין) סאלח א-דין האיובי -ממש פלסטיני

  5. שפי הגיב:

    נזכרתי במשהו שמסופר בביוגרפיה של אלתרמן שיצאה לאחרונה: הדגש של בן גוריון על הפרחת הנגב נבע מכך שבתקופת הצלבנים הנגב היה פורח. אחר כך השלטון העותומני, כלומר ערביי א"י הנוכחיים הזניחו את הנגב, ולכן "זכותנו על הארץ" תוכל להסתמך גם על החזרת העטרה הזאת ליושנה.

הגיבו לעופר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים