מבין מגוון ענייני הכלכלה יש אחד שבנק ישראל, הבנק המרכזי, התמסר לו בכל מאודו. אולי הדבר נובע מההיסטוריה המקצועית של הנגידה שהתמחתה שנים רבות בשוק העבודה. ואולי משוכנעים כלכלני הבנק שהנה התגלה הנס לצמצום העוני ואי השוויון. אם כלכלת מערכות הביטחון, הבריאות והחינוך היו זוכות לתשומת לב מקצועית שכזו – בכל זאת 300 מיליארד שקל לשנה לערך – לעומת בקושי מיליארד של העניין הזה…. כך או כך בנק ישראל נהיה הפטרון של "מס הכנסה שלילי" בשמו המקורי ועתה נקרא "מענק עבודה". שנים מתחבטים בשאלה איך מתמודדים עם העוני. בעבר היה הפתרון בקצבאות שהמדינה משלמת. אלא שלקצבאות יש תופעות לוואי: קצבת ילדים יכולה לעודד ילודה ולא לצמצם עוני. בימים שהיה שר אוצר בנימין נתניהו האמין בתופעת הלוואי הזו ולכן קיצץ בקצבה. עתה שינה דעתו. קצבה להבטחת הכנסה, האמינו רבים, מקטינה תמריץ לעבוד ומעודדת בטלה. מהי הקצבה האולטימטיבית, ללא השפעות לוואי?
הבניין הראשי של בנק ישראל, קריית הממשלה, ירושלים (תמונה: ST)
אותו "מס הכנסה שלילי". מדובר בקצבה המשולמת רק לאנשים עובדים ובכך, למשל, מנטרלת תלמידי ישיבות הבוחרים שלא לעבוד, אבל להרבות בילדים. כך הולידו האמריקאים את מס הכנסה השלילי שהוא חביבם של כלכלני הימין. נותנים סיוע רק למי שמנסה כוחו בעבודה ומשתכר מעט. וכך אומץ העניין גם אצלנו. וכדי שהעניין לא יהיה חשוד כסתם עוד קצבה הפקידו את הביצוע על רשות המסים, ולא על הביטוח הלאומי. להבדיל אלף אלפי הבדלות שכלל לא קיימות.
בימים אלה יצא הדו"ח האחרון והוא מוצא, כצפוי, ניסים ונפלאות. אם בתחילה פחות ממחצית מהזכאים קיבלו כסף ממשלתי, עתה (נתוני 2013 המתבססים על ההכנסות ב 2012) מגיע השיעור ל 62%. בממוצע הזכאי קיבל 3,000 שקל לשנה כלומר פחות מ-300 שקל לחודש. מעט כסף לאנושות, אבל הרבה כסף לעני.
אם הממשלה מחלקת כסף לעובדים עניים, איך זה שרק 62% מהם מממשים את הזכות הזו? בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת הממשלה דאז ביטלה קצבת ילד ראשון ושני לכולם, למעט עניים. לימים התברר כי שליש מהעניים לא מימשו את זכותם. למה? כי זו אחת מתופעות העוני הכלכלי: העניים לא מנצלים את מלוא הזכויות שהוענקו להם. וזה לא הכל: כאשר מסתכלים על הקבוצה שכן מימשה את הזכות מגלים שככל שהאדם העובד עני יותר כך הקצבה שקיבל, סליחה – מענק העבודה – נמוך יותר.
והשכר השלילי?
מבקרי התכנית, בעיקר בארה"ב, שמו לב לתופעה מעניינת: בכל מקום שבו יש ריכוז גדול של מקבלי הקצבה – נרשמה ירידה בשכר העבודה. גם בזה יש היגיון. אם מעסיק מבין שהממשלה משלמת קצבה לעובד בשכר נמוך, הוא מוריד את השכר ונותן לממשלה לשלם את ההפרש. כי זאת יש לזכור: ככל שהמעסיק משלם יותר כך הקצבה יורדת. לכן מעסיק שעובדיו נמצאים בתחום הזכאות, חוגג על הסובסידיה הזו. האם בנק ישראל, רשות המסים, הביטוח הלאומי ומכון ברוקדייל – המפקחים על התכנית וחתומים על הדו"ח – בדקו את העניין? ממש לא.
כדי לממש הזכות נדרש העובד להגיש דו"ח על ההכנסות השנתיות שלו. כמה מבני ובנות המעמד הבינוני מגישים דו"חות כאלה? מעטים, אם בכלל. אז נכון שמס הכנסה פישט את הפרוצדורה אבל טפסים עדיין צריך למלא, ולחתום ולהביא.
ואם כל זה נכון, ואפילו חלקית, המשמעות היא שמענק העבודה נהיה סובסידיה למעסיק המשלם שכר נמוך. לכן אין פלא שיש מעסיקים הנרתמים לסייע לעניין. בעלות מינימלית הם עוזרים לעובדים למלא טפסים ולקבל מענק ממשלתי ולחסוך לעצמם חלק מהשכר.
הסובסידיה המיותרת
ההשערה שזה מה שקורה נשענת גם על ממצא אחר: הדו"ח מצא שככל שהעובד בעל ותק גדול יותר, כך המימוש של הזכות גדול יותר. האם נבדקה בדו"ח האחרון ההשלכה של הקצבה על השכר ועל היותה סובסידיה סמויה? לא ברצינות. החוקרים מצאו ש"רמת שכרם (של מקבלי המענק – ג.ע.) לא עלתה במשך השנים". משפט קצר שנבלע בדו"ח ולא פורש.
מה השורה התחתונה? זכאות המתבססת על יכולת מימוש מוטה השכלה, מערכת ארגונית, זמן ואנרגיה. כל אלה נמצאים במחסור במיוחד בקבוצה שהזכאות אמורה לתת לה מענה. את זה קל יותר לפתור באמצעות חובת דיווח כללית על ההכנסות. אז גם יהיה אפשר לגבות יותר מסים מבעלי הכנסות גבוהות. את אפקט הסובסידיה למעסיקים קל עוד יותר לפתור: להצמיד את שכר המינימום לשכר ראש הממשלה. ואז באמת מי שעושקים את העובדים העניים – ישלמו.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
נכון, קודם-כל לגבי כל מה שנקרא היום "יוקר המחייה": ככל שהמחירים יירדו כך במקביל הם יורידו לכם את השכר, בין אם ההם האלה הם מעבידים פרטיים ובין אם ממשלתיים. תמיד – זה כישרונם היחיד – הם ישכילו למצוא את אותו קו גבול שאם הם יעברו אותו אז אתם תפסיקו לעבוד ותסתערו, כי כבר לא יהיה לכם מה להפסיד (כאילו שעכשיו יש לכם מה להפסיד, אבל זה כבר נושא אחר).
http://www.israblog.co.il/98991
ראו מה קרה אפילו הפרשן שתמיד תמך ב"אמת" של בעלי ההון, נחמיה שטרסלר מ"הארץ", טוען ש"נתניהו מחלק שוחד" לחבריו למפלגה. . . והם (המעסיקים), כותב גדעון עשת, עושקים את העובדים העניים. והיות וכל זה נכון, משמעות הדבר היא שמענק העבודה נהיה סובסידיה למעסיק המשלם שכר נמוך. וחוזר חלילה.
אחת המסקנות המתבקשות מהמאמר היא שהתערבות ממשלתית במשק פועלת במקרים רבים נגד הקבוצות שאיתן כיוונו להיטיב. ואל נתפלא שכך הם פני הדברים. מבחינה חישובית, אין לנו (לבני האדם וגם למחשבים) את היכולת החישובית לחזות את נקודת שיווי המשקל שאליה יתגלגל המשק לאור שינוי האסטרטגיה. אז מה בכל זאת ניתן לעשות? אפשר לחנך, לחנך ושוב לחנך, לערכים של אהבת הזולת, אזרחות טובה, אחווה, אהבה, לקוות שאם לא הערכים, לפחות הבושה של בגידה בערכים, תמנע מהמשק להגיע לנקודות שיווי משקל נצלניות, כפי שמתואר בכתבה. לצערי מערכת החינוך היא לא מערכת ח-י-נ-ו-ך. במקרה הטוב (וגם זה לא) היא מערכת של הקניית ידע צר מצומצם ולא-ערכי, הממוקדת במעבר מבחני פיזה, מיצב, ועוד שטויות במיץ עגבניות שכאלה. ניחשתם נכון – העתיד לא ורוד עבור העם היושב בציון.