הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



עד לפני שנים ספורות הנכבה צוינה בתוך ישראל בעיקר ביום העצמאות. היתה זו מסורת משפחתית וקהילתית בקרב הפלסטינים עקורים הפנימיים מימי המשטר הצבאי שהתפתחה בעקבות הסכמי אוסלו להפגנה פוליטית עממית וגדולה. לפני שלוש שנים יזמו סטודנטים באוניברסיטת ת״א טקס זיכרון ביום הנכבה עצמו, ה-15 במאי. השערורייה שהאירוע יצר היתה עצומה ואינספור תכניות בתקשורת ההמונים אירחו את תומכי הטקס יחד עם מתנגדיהם. זר לו נחשף באותם ימים לתקשורת הישראלית היה עשוי לחשוב שמחצית מהאוכלוסייה בעד ציון הנכבה (ועוד במרחב הציבורי) והמחצית השנייה נגדו.

ציון הנכבה בכפר הפלסטיני ההרוס, אל-לג'ון, 2015 (צילום: אקטיבסטילס) allajjunציון הנכבה בכפר הפלסטיני ההרוס, אל-לג'ון, 2015 (צילום: אקטיבסטילס)

ארגונים אחרים שעוסקים בנושא כבר ציינו את יום הנכבה קודם לכן אבל הסטודנטים העלו את רף פעילות הזיכרון ביום הנכבה בתוך המרחב הציבורי הישראלי, באוניברסיטה ישראלית, על אדמת שייח' מוניס, כפי שהבליטו בטקס שקיימו. מאז, יום הנכבה נוטל מקום מרכזי יותר ויותר בפעולות הזיכרון לאסון הגדול שהתרחש בארץ ב-1948.

השנה, לצד פעילויות הזיכרון השונות לנכבה מתקיימים שני אירועים נוספים, שאינם מציינים את זיכרון הנכבה אבל מנכסים לאירוע שלהם את שמה של הטרגדיה הגדולה ולכן מעניין לבחון דווקא אותם כדי ללמוד על התפתחות השיח על הנכבה בישראל. הראשון נקרא ״הנכבה הגדולה: פרעות, גירוש ועקירה של יהודי ארצות ערב״. הוא מאורגן ע״י יהודים ערבים (אני בספק אם רבים מהם היו מגדירים כך את עצמם) ויתקיים בדרום ת״א. מכותרות האירוע וההרצאות שיהיו בו עולה שהאירוע הזה יעסוק באובדן של יהודי ערב שנעקרו מארצותיהם סביב בשנות מדינת ישראל הראשונות, ובהשפעת הקמת המדינה. נראה שהכותרת ״הנכבה הגדולה״ מכוונת למעשה לומר, דווקא סמוך ליום הנכבה, ש״הנכבה שלנו היא הגדולה יותר״. מארגני האירוע מודעים, אם כן, היטב לנכבה הפלסטינית ומבקשים להתחרות בה ולהוכיח שיהודי ערב שילמו מחיר נורא יותר מזה ששילמו הפלסטינים. אחת ההרצאות תבקש אף להראות שהמופתי אל חוסייני קידם ״מסע הסתה שהוביל לגירוש״ יהודי ערב.

האירוע השני מכונה בפשטות ״נכבה עכשיו״, אלא שהפונט שנבחר זהה בכוונה לפונט של ״שלום עכשיו״. מדובר בתערוכת קריקטורות סאטירית של אנשי ימין פוליטי שמוצגת במועדון הגולה בפתח תקווה. אחד מהיוצרים, אור רייכרט, נשמע אפולוגטי ״כשאני אומר ׳נכבה עכשיו׳ אני לא מתכוון לומר שיהיה להם אסון או משהו כזה, אני פשוט מפוצץ את בלון השקר של הנכבה הפלסטינית״. הוא מציין שרבים בשמאל אימצו את שיח חשיבות ההכרה בנכבה והוא מבקש להתנגד לו באמצעות קריקטורות. אפשר להתווכח על טיב ההומור שלהם, לדעתנו לפחות אחת הקריקטורות נגועה באנטישמיות, אבל דבר אחד ברור עולה מהתערוכה: היא מכירה במרכזיותו של השיח על הנכבה בישראל. במובן זה היא גול עצמי. מה שהם מייחסים לאנשי שמאל שאימצו את השיח על הנכבה הם מגלמים בעצם הצגת התערוכה שלהם. ה״שלום עכשיו״ של ימינו, הסדין האדום אל מול הלאומנים הישראלים, הם ״השמאלנים״ הפועלים להכיר עכשיו בנכבה.

פרופ׳ עדי אופיר כתב ב-2012 אחרי הטקס באוניברסיטת תל-אביב: ״אם סימן היכר מרכזי של ההבדל בין שמאל רדיקלי לשמאל 'מתון' היה בשנות השמונים והתשעים התמיכה ב'סרבנות שטחים’, היום הוא מצוי בעמדה ביחס לשאלת הנכבה. יש לכם אחריות גדולה להתקה הזאת של השיח. גם פעילי שמאל שדבקים עדיין בחזון שתי המדינות ומתנגדים להחזרת הפליטים לשטחי 48, מנסחים את תפיסתם אחרי "שעברו דרך" הנכבה. התפיסה שלהם מנוסחת "למרות הנכבה”. השלמה עם תוצאות הנכבה היא עבורם ערובה להבטחת המשטר הישראלי כ"יהודי ודמוקרטי", וזה אומר שהם קושרים את ההעדפה הפוליטית שלהם בשאלה המשטרית ומבינים שהעמדה שלהם כאנשי שמאל מחייבת אותם לגעת בשאלת המשטר ובפצע הפתוח של כינונו. הנכבה איננה רק פרק בסיפור "שלהם" שאין טעם לעסוק בו אלא בעיה המחייבת הכרעה".

אולי לא מקרי ששתי קבוצות האוכלוסייה שמארגנות אירועים תחת כותרת הנכבה, סמוך ליום הנכבה, אינם מהמרכז הישראלי ההיסטורי של מפא״י ומפלגת העבודה. כי האחרונים הם שעשו את הנכבה ולהם יהיה כנראה הכי קשה להכיר באחריות ההיסטורית שלהם עליה. הימין הפוליטי ויהודי ערב ״משוחררים״ לפחות מנטל האשם ההיסטורי ולכן עשויים להוביל שינוי להכרה בנכבה ומי יודע, אולי אף להכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כי המפתח הסמלי או הממשי שהם עדיין נושאים בידיהם הוא גם המפתח לעתיד של שלום בארץ.

  • איתן ברונשטיין אפריסיו ואלאונור מרזה ברונשטיין, מייסדי דה-קולונייזר
תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. האל שלנו גדול יותר (اللهُ أَكْبَ) הגיב:

    ״הנאכבה שלנו גדולה יותר״… כידוע היהודים המציאו את האל הכל יכול — זה שחילק להם מתנות ונתן להם (ע"פ עזרא ונחמיה בבראשית) את מחצית המזה"ת ("מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת").
    דעת המקרא המוסלמי – הקוראן – שונה: "המאמינים, אל תקחו לכם את היהודים ואת הנוצרים לבעלי ברית, בעלי ברית הם זה לזה" (סורה 5).

    • פלוני הגיב:

      תהיה עניני. בכל זאת, ה"נכבה" היהודית גדולה יותר בעיקר משום שהמספרים (מגרשים, מגורשים, שטח, רכוש וכו') גדולים יותר. אפשר לומר שה"נכבה" היהודית "נפוחה" (לא מנופחת, היא גדולה בזכות עצמה) יותר.
      עזרא ונחמיה לא צוטטו בבראשית, היהודים הם לא בעלי ברית של הנוצרים, והמוסלמים (המאמינים באל הכל יכול של יהודים) לא אוהבים בריתות…

  2. דני הגיב:

    אני לא מבין מה הבעיה הגדולה להכיר בנאכבה? הרי ההיסטוריה האנושית גדושה ועמוסה לעייפה בסיפורים של כיבוש, שחיטה, גירוש, רדיפה, בזיזה, ומה לא. מצד שני, אני לא מכיר ולו דוגמה אחת של אוכלוסייה שגורשה מאדמתה וחזרה אליה (שלא במסגרת חילופי אוכלוסיות מוסכמות ויזומות – וגם זה מקרים ספורים הבטלים בשישים לעומת מקרי הגירוש, ורק במאה ה-20). אז מה כן? פיצוי כספי. בסדר, יש מספיק יהודים מיליארדרים שישמחו לתרום כסף לפיתרון הסכסוך אחת ולתמיד על ידי פיצוי הפלסטינים. יש הרגשה שמישהו (משני הצדדים) מעוניין להנציח את בעיית הפליטים כדי שלא יהיה שום סיכוי לפתרון הבעיה. יש מישהו שמרוויח דמים רבים מהמצב ואין לו שום כוונה (או אומץ לב) לסיים את זה בקרוב.

    • דייוויד N הגיב:

      יש כאן עניין של טראומה עמוקה, שאמנם שיאה התחולל ב 48 אולם מחולליה שוקדים עד יום זה להמשיכה ולזרות חומצה מאכלת על גופם הפצוע של נושאיה, ואף להכחיש את כאבם.

      טראומות לא נוהגות להיעלם סתם ככה מעצמן: נהפוך הוא! הן מכילות אנרגיית כאב כלואה המחוללת במעגלים, ומעמיקה חתור בפצע הפעור.

      הטראומה דורשת ריפוי וראוי שהצד הפוגע ייטול את האחריות להביא לכך. פיצוי כספי הינו רק חלק מתהליך הריפוי וכשלעצמו אין בכוחו לרפא את הפצעים הנפשיים, את כאבי הביזוי והאובדן, האלימות והמחסור רב השנים.

      המהלך הראשוני בריפוי הינו ההכרה של המקרבן בעוול והפנמת ייסורי קורבנו.

      • דני הגיב:

        אתה צודק, אבל במה זה שונה מטראומה של כל עם אחר גורש מאדמתו? האינדיאנים? שבטים שונים בסין שהוגלו על ידי הקיסרים הסיניים, הארמנים שנטבחו על ידי הטורקים? הויקינגים ששחטו צרפתים באיזור המאה ה 10 לספירה, ואז את האנגלים, שבתורם שחטו סקוטים ואירים.
        כולם חוו את אותה טראומה עמוקה, ובאף אחד מהם הקורבן לא התנצל בפני המקורבן. אין דוגמאות בהיסטוריה האנושית למה שאתה מחפש. אז אתה צריך לתת הסבר משכנע למה ישראל תהיה הראשנה?

  3. צדוק התקוה הגיב:

    מאמר מעניין על הסבל של יהודי ארצות ערב מאז 1947 בעת הכרזת האום על הקמת מדינה יהודית והחלוקה
    http://www.adi-schwartz.com/HE/?page_id=1379

הגיבו לצדוק התקוה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים